לפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטת כב' השופטת עינת רביד מיום 13.6.16 (להלן: "ההחלטה") במסגרתה ניתן למשיב (כאן) (להלן: "המשיב") פטור חלקי מאגרה עד לסך של מיליון ₪ בתביעת לשון הרע שהגיש כנגד המבקשים (כאן) (להלן: "המבקש" או "המבקשים"). כמו כן, מונחת בפני בקשת המשיב למחיקת הערעור שהוגש על-ידי המבקש ביום 3.7.16.

החלטת כב' השופטת רביד ניתנה בכובעה כרשמת בית המשפט, כך נרשם בראש החלטתה וגם בסופה. כך אף הובהר על ידה במסגרת החלטתה בבקשת ההבהרה שהוגשה מטעם המבקש ביום 29.6.16.

א. רקע כללי

1. ביום 13.6.16 ניתנה החלטת כב' הרשמת בבקשה לפטור מאגרה, לפיה הפטור ניתן עד לסך תביעה בגובה של מיליון ₪. בהתאם לאותה החלטה, הודיע המשיב כי הוא מעמיד את סכום תביעתו על מיליון ₪.

2. ביום 3.7.16 הגיש המבקש "ערעור" על החלטת כב' הרשמת.

3. ביום 4.7.16 ניתנה החלטת כבוד השופטת צ'רניאק בדבר זימון הצדדים לדיון בערעור.

4. ביום 17.7.16 הגיש המשיב "בקשה למחיקת הערעור". עוד באותו היום, נוכח הגשת הבקשה למחיקת הערעור, בוטל הדיון שהיה קבוע ליום המחרת לשמיעת הערעור.

5. ביום 7.8.16 הגיש המבקש "בקשה להארכת מועד להגשת ערעור ותגובה לבקשת המחיקה".

6. ביום 18.8.16 הגיש המבקש בקשה נוספת " להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור ולדון בערעור כאילו ניתנה הרשות".

7. ביום 20.9.16 הגיש המשיב תשובה לבקשה להארכת מועד וכן בקשה למתן החלטה בבקשה למחיקת הערעור. תגובות משלימות הוגשו על-ידי הצדדים (6.10.16, 16.11.16, 23.11.16).

8. ההליך התנהל בפני כב' הרשם (כתוארו אז) חיסדאי ולפני מספר ימים הועבר להכרעתי.

ב. טענות הצדדים

1. כאמור, בתחילה הגיש המבקש ערעור על החלטת כב' הרשמת ובמסגרתו שטח את מכלול טענותיו כנגד ההחלטה שניתנה ביחס לשאלת הפטור מהאגרה.

2. המבקש טען במסגרת בקשתו להארכת המועד להגשת ערעור (מיום 7.8.16) כי הוא סבור שהערעור הוגש במועד בהתאם לקבוע בתקנות אולם, הוא מגיש בקשה זו להארכת מועד לשם הזהירות "למקרה והח"מ טועה באשר למועד ההגשה".

3. בבקשה הנוספת שהגיש המבקש להארכת מועד, הפעם להגשת בקשת רשות ערעור (מיום 18.8.16) הוא טען כי מחמת טעות הוגש ערעור במקום בקשת רשות לערער ובשל טעות נוספת, הוגשה בקשה להארכת מועד להגשת ערעור במקום בקשה להארכת מועד להגשת בקשה לרשות ערעור. יצוין כי בבקשה הראשונה מיום 7.8.16 לא היתה כל התייחסות לשינוי בסיווג הבקשה כבקשת רשות ערעור או ערעור.

4. המשיב טוען בבקשתו למחיקת הערעור, כי הערעור הוגש בניגוד לדין וכי היה על בית המשפט למחוק את הערעור מיד עם הגשתו.

5. המשיב טוען גם, כי רק המדינה יכולה להגיש ערעור על החלטה המקבלת בקשה לפטור מאגרה וכי "ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע, יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כהחלטה אחרת שעליה ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על כל המשתמע מכך ולא ערעור" (סע' 6 לבקשת המחיקה). עוד מוסיף המשיב כי: "רק התובע ולא הנתבע רשאי, אם ניתנה החלטה הדוחה בקשה לפטור מאגרה, להגיש ערעור בזכות לבית המשפט שבו מכהן הרשם שנתן את ההחלטה!" (סע' 7 לבקשת המחיקה).

6. לטענת המשיב, בערעור שהוגש לא קיים אף טיעון משפטי אחד אלא אך ורק השגות לגבי קביעות עובדתיות.

7. המשיב מוסיף וטוען, כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור עבר. לדבריו "משמעות הדבר כי ביום 13.7.16 עברו 30 הימים שניתן היה להגיש בהם בקשת רשות ערעור על ההחלטה" (סע' 23 לבקשת המחיקה).

8. במסגרת תגובות המשיב לבקשה להארכת מועד, מפרט המשיב את התנאים שעל בית המשפט לבחון בבואו להכריע בבקשה להארכת מועד ולדבריו המבקש אינו עומד באף אחד מהתנאים ומאחר שהבקשה הוגשה באיחור רב יש לדחותה.

ג. דיון והכרעה

לאחר בחינת טענות הצדדים והמצב המשפטי, אני סבור כי לא היה צורך להגיש בקשה להארכת מועד וכי שני הצדדים, בכל הכבוד, שגו בטענותיהן המשפטיות.

1. סעיף 96 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 שכותרתו "ערעור על החלטת רשם" קובע כי:

" החלטה אחרת של רשם שאינו רשם בכיר ניתנת לערעור לפני בית המשפט שבו הוא משמש רשם, ורשאי בית המשפט לדון בו בשופט אחד."

2. דהיינו, על החלטה אחרת של רשם ניתן לערער בדרך של הגשת ערעור בזכות לבית המשפט שבו מכהן הרשם (ראו: בן נון וחבקין "הערעור האזרחי" (מהדורה שלישית 2012) בעמ' 153 (להלן: "בן נון וחבקין"); רע"א 8813/05 עמותת במות נ' מדינת ישראל (ניתן ביום 17.8.06) (להלן: "עניין עמותת במות", סע' 4).

3. על מנת להכריע מהו ההליך הנכון שבו היה על הצדדים לנקוט לצורך "תקיפת" ההחלטה שקיבלה חלקית את הבקשה לפטור מאגרה, עלינו לבחון האם מדובר "בהחלטה אחרת" או "בפסק דין". לאחר מכן, יש לבחון מי הגורם אשר נתן את ההחלטה ובאיזה "כובע" ניתנה.

4. בענין עמותת במות דן כבוד השופט גרוניס (כתוארו אז) בסוגיית דרך התקיפה של החלטה בעניין פטור מאגרה. נפסק, כי למרות שבעבר היתה מקובלת הגישה לפיה אין לנתבע כל מעמד בהליך הנוגע לתשלום האגרה, "כיום קיימת גישה שונה משהו לפיה רשאי הנתבע לשטוח בפני בית המשפט את עמדתו לעניין חבותו של התובע בתשלום אגרה". מכאן, שבניגוד לטענת המשיב בבקשת המחיקה לפיה רק המדינה יכולה לערער על החלטה המקבלת בקשה לפטור מאגרה, המבקש הינו בעל מעמד בנושא זה ונתונה לו הזכות לפנות לבית המשפט ולהשיג על החלטה בדבר הפטור שניתן מאגרה.

5. לעניין סיווגה של החלטה בבקשה לפטור מאגרה כ"פסק דין" או כ"החלטה אחרת" נקבע שם כי:

"ניתן לתמצת חלופה זו באמצעות כלל פשוט יחסית: החלטה בבקשה לפטור מאגרה תסווג תמיד כ"החלטה אחרת" (ביחס לכל בעלי הדין), למעט ביחס למדינה אשר לגביה תסווג היא כ"פסק דין" (שם בסע' 8).

ומוסיף כב' השופט גרוניס וקובע כי:

"סיווגה של החלטה בבקשה לפטור מאגרה כ"החלטה אחרת" ביחס לתובע ולנתבע תוביל לכך, שדרך ההשגה על החלטה כאמור הניתנת על ידי רשם תהא הגשת ערעור לבית המשפט שבו מכהן הרשם, ואילו תקיפת החלטה כאמור הניתנת על ידי שופט תיעשה באמצעות הגשת בקשת רשות ערעור לערכאת הערעור" (שם ס' 8)

ראו גם: אורי גורן "סוגיות בסדר דין אזרחי" (מהדורה 12) (2015) בעמ' 1092:

"ככל שנוגע הדבר לתובע ולנתבע יש לסווג החלטה בבקשה למתן פטור מאגרה כ"החלטה אחרת"... אם ניתנה ההחלטה על ידי רשם, פתוחה הדרך להגשת ערעור בזכות לבית המשפט שבו מכהן הרשם...".

6. כאמור, החלטת כב' הש' רביד בבקשה לפטור מאגרה ניתנה בכובעה כרשמת בית המשפט. לפיכך, יש לסווגה כ"החלטה אחרת". מכאן, שהדרך להשיג על החלטה זו (בין אם מדובר בתובע ובין אם מדובר בנתבע) היא בדרך של הגשת ערעור בזכות לבית המשפט בו היא מכהנת כרשמת, קרי בית המשפט המחוזי.

7. לפיכך, בצדק הגיש המבקש בתחילה הליך של ערעור לבית המשפט ולא היה כל צורך בהגשת בקשת רשות ערעור.

8. תקנה 400 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984 קובעת כי:

"ערעור על החלטת רשם לפי סעיף 96 לחוק בתי המשפט, לרבות החלטה לגבי בקשה לבטל החלטה על פי צד אחד או בהעדר כתבי טענות של הצד השני, יהיה עשרים ימים מהיום שבו ניתנה ההחלטה, והוראות פרק זה, למעט סימן ד', יחולו על הערעור האמור בשינויים המחוייבים"

9. ההחלטה נשוא בקשה דנן ניתנה ביום 13.6.16 והמבקש הגיש את הערעור עוד ביום 3.7.16, קרי, בדיוק 20 ימים מיום מתן ההחלטה ובטווח המועדים הקבועים בתקנות. בכך, עמד המשיב בדרישות התקנות לעניין הגשת הערעור.

10. למעלה מן הצורך אציין, כי גם אם הייתי נדרש לדון בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור, הייתי נעתר לבקשה ומאפשר למבקש להגיש את בקשתו על אף האיחור לכאורה במועד. כבר נקבע, כי טעות בדין וכן טעות בסיווג ההחלטה עשויות להוות טעם מיוחד המצדיק הארכת המועד (ראו: בן נון וחבקין בעמ' 176 והאסמכתאות המובאות שם). כמו כן, במסגרת בחינת הבקשה להארכת מועד, על בית המשפט לבחון גם את קיומם של שיקולים לדחיית הבקשה ובכלל זה בחינת האינטרסים של הצד שכנגד. במקרה דנן, המבקש שטח את טענותיו במסגרת הערעור שהגיש עוד ביום ה-3.7.16 ועל כן ידע המשיב כי הצד שכנגד עומד להשיג על ההחלטה. בין אם מדובר היה בבקשה לרשות ערעור או בערעור, טענות המבקש הינן אותן טענות ולא ניתן לומר כי האינטרסים של המשיב יפגעו אם תינתן הארכה. כפי שנפסק לא אחת, בירורן הענייני של טענות הצדדים היא עיקר העיקרים וסדרי הדין מטרתם לסייע לייעול הדיון אולם הם אך טפלים לעיקר (בן נון וחבקין עמ' 165).

11. לאור כל האמור, אני קובע כי דין הבקשה למחיקת הערעור להידחות. כמו כן אני קובע כי הערעור הוגש במועד והוא יישמע ע"י שופט הערעורים בבית משפט זה.

12. החלטתי זו ניתנת בכובעי כרשם בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ז טבת תשע"ז, 25 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.