1. עניינה של התובענה שלפני הוא בשאלה האם נכרת הסכם מכר תקף בין התובעת לנתבעת 1 - היא התובעת שכנגד, ביחס לזכויות החכירה במגרש מס' 75 לפי תכנית מפורטת 5/ת/130 בשטח של 1,974 מ"ר באזור התעשייה ברקן שבמועצה האזורית שומרון (להלן: "המקרקעין", או "מגרש 75", או "המגרש"), ומהי התמורה המוסכמת, ככל שהוסכמה.

הרקע העובדתי בתמצית

1. ברקע הדברים, ולתיאור ההיסטוריה של היחסים בין הצדדים אציין, כי תחילתה בעסקה שבוצעה עוד בשנת 2001, בעת שהנתבעת 1 והתובעת שכנגד (להלן: "חברת קסטנבוים"), אשר בבעלות הנתבע 2, מר אריה קסטנבוים (להלן: "מר קסטנבוים"), רכשה מחברה שבבעלות צד ג'2 , מר אליעזר רוזנברג, (להלן: "מר רוזנברג") – בובה לי (אופקים) תעשיות בע"מ, את זכויות החכירה במגרש 74 לפי תכנית מפורטת 5/ת/130 באזור התעשייה ברקן במועצה אזורית שומרון, לרבות המבנה הקיים בו (להלן: "מגרש 74"), הצמוד למגרש 75 נשוא המחלוקת. מר רוזנברג שכר ממר קסטנבוים חלק מן המבנה שבמגרש 74. מר רוזנברג ומר קסטנבוים היו במועדים הרלוונטיים לתובענה ביחסי קרבה וידידות.

צד ג'1, עו"ד אלי קופל, (להלן: "עו"ד קופל") ייצג את שני הצדדים בעסקת המכר, ערך את הסכם המכר, ופעל לרישום הזכויות על שם הרוכשת, חברת קסטנבוים, במגרש 74 בלשכת רישום המקרקעין באיו"ש.

1. ביחס למגרש הצמוד, מגרש 75 נשוא המחלוקת, נכרת ביום 25.7.2001 בין הממונה על הרכוש הממשלתי והנטוש באזור יהודה והשומרון (להלן: "הממונה") לבין חברת רוזנטויס, חוזה פיתוח שמטרתו פיתוח המגרש ובניית מבנה תעשייתי במגרש עד יום 12.6.2004 (להלן: "חוזה הפיתוח"), תמורת 56,293 ₪ , המהווים דמי שימוש מהוונים לתקופת החכירה. בהתאם לחוזה הפיתוח, עמידה בתנאיו מקנה זכות להתקשר עם הממונה בהסכם לחכירת מגרש 75 ל- 49 שנים.

כעולה מכתב התביעה, לא היו למר רוזנברג ולחברת רוזנטויס שבשליטתו אמצעי מימון לביצוע הבנייה הנדרשת בחוזה הפיתוח.

1. עולה מכתבי הטענות של הצדדים, כי אין מחלוקת בין מר רוזנברג למר קסטנבוים על כי בשנת 2004 הוסכם ביניהם, כי זכויות חברת רוזנטויס במגרש 75 ימכרו לחברת קסטנבוים, וכי הבנייה במגרש תמומן, תתוכנן ותבוצע על-ידי חברת קסטנבוים. לטענת מר רוזנברג וחברת רוזנטויס, ההסכם נעשה בעל-פה ביום 21.6.2004 והתמורה המוסכמת היא 800,000 ₪ בתוספת מע"מ, מתוכה שולמו 300,000 ₪ בתוספת מע"מ "על חשבון". לטענת מר קסטנבוים וחברת קסטנבוים, הסכם המכר נערך בכתב ונחתם ביום 11.7.2004 במשרד עו"ד קופל ותמורתו המוסכמת בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ שולמה במלואה באותו יום.
2. בנוסף, אין חולק על כי מגרש 75 מוחזק על-ידי חברת קסטנבוים משנת 2004 ועד היום, וכי חברת קסטנבוים תכננה, ביצעה, ובנתה על חשבונה את המבנה הקיים במגרש בשטח 2,335.94 מ"ר. היתר בנייה למבנה התקבל עוד בשנת 2011 והבנייה הסתיימה בשנת 2013.
3. בשנת 2015 פעלה חברת רוזנטויס באופן חד צדדי, ומבלי ליידע את מר קסטנבוים, התקשרה עם הממונה בהסכם חכירה, ורשמה את זכויות החכירה במגרש 75 על שמה בלשכת רישום המקרקעין באיו"ש.

בסמוך לכך, ביום 23.3.2015 הודיעה חברת רוזנטויס לחברת קסטנבוים, כי היא מחזיקה בנכס כפולשת, דרשה ממנה לפנות את הנכס, ולשלם לה "שכר ראוי" בגין החזקת הנכס בשלוש השנים שקדמו לדרישה.

טענות הצדדים בתמצית

טענות חברת רוזנטויס ומר רוזנברג

1. חברת רוזנטויס טוענת, כי הסיבה לפנייתה למר קסטנבוים לקבלת הלוואה למימון הבנייה במגרש 75 נעוצה בקשיים רפואיים וכלכליים שהיו למר רוזנברג. מר קסטנבוים היה מוכן לממן את הבניה בתנאי שחברת רוזנטויס תתחייב למכור לו את המקרקעין בעתיד. לצורך זה פנו הצדדים ביום 21.6.2004 לעו"ד קופל, על-מנת שיערוך עבורם את העסקה.
2. בפגישה ביום 21.6.2004, שהתקיימה במשרד עו"ד קופל בנוכחות מר רוזנברג, מר קסטנבוים ועו"ד קופל, הסכימו הצדדים בעל-פה כך:

חברת רוזנטויס תמכור את הזכויות במגרש 75 לחברת קסטנבוים לאחר שתחתום על חוזה חכירה עם הממונה, בתמורה לתשלום 800,000 ₪ בתוספת מע"מ. מקדמה בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ שולמה ביום 21.6.2004, והיתרה בסך 500,000 ₪ תשולם לאחר רישום זכויות החכירה על שם חברת רוזנטויס, ככל שחוזה החכירה יאפשר את המכירה לחברת קסטנבוים; חברת קסטנבוים תשא בכל עלויות העסקה; הבנייה במגרש תמומן ותבוצע על ידי חברת קסטנבוים ותסתיים תוך 3 – 4 שנים; חברת קסטנבוים תתן למר רוזנברג לשימושו הבלעדי למשך כל חייו 150 מ"ר משטח המקרקעין ותשא בתשלום כל המסים החלים על חלק זה של המקרקעין.

1. עו"ד קופל הבהיר במעמד הפגישה, כי לא ניתן לבצע מכר בטרם יתמלאו תנאי הסכם הפיתוח ובטרם חברת רוזנטויס תרכוש את זכויות החכירה בנכס מהממונה. לפיכך, דרש עו"ד קופל שחברת רוזנטויס תפקיד בידיו פרוטוקול מכירה וייפוי כוח בלתי חוזר "חתומים בלנקו" על ידה. מר רוזנברג חתם על מסמכים אלה "בלנקו", מבלי שמולאו פרטי המסמכים, אולם מר קסטנבוים לא חתם על כל מסמך הנוגע למגרש 75. הפרטים הוספו במועד מאוחר יותר שאינו ידוע למר רוזנברג. מסמכים אלה הופקדו בידי עו"ד קופל, עד שיתמלאו התנאים הנדרשים: השלמת הבנייה במגרש 75 וחתימת הממונה עם חברת רוזנטויס על הסכם חכירה, ניסוח הסכם מכר על-ידי עו"ד קופל וחתימת הצדדים עליו. בנוסף, שולמה לחברת רוזנטויס המקדמה בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ על חשבון העסקה המתוכננת לעתיד, וחברת רוזנטויס הנפיקה לחברת קסטנבוים קבלה באותו יום.
2. מר רוזנברג שכר ממר קסטנבוים חלק מהמבנה שבמגרש 74, שבבעלות חברת קסטנבוים, ונכח בשטח עד תחילת שנת 2009, שאז עזב את ברקן. בסוף שנת 2009 מר רוזנברג הגיע לברקן וגילה שמר קסטנבוים תפס חזקה במגרש והתחיל לבנות בו, זאת אף על פי שחברת רוזנטויס מעולם לא מסרה לנתבעים חזקה במגרש. מר רוזנברג הודיע לעו"ד קופל על הפלישה וביקשו לגרום לסילוק יד הנתבעים מהמגרש. עו"ד קופל זימן את מר קסטנבוים לפגישה, אשר בעקבותיה נוהל משא ומתן חדש בין הצדדים לצורך מכירת חברת רוזנטויס למר קסטנבוים, שהתנהל משנת 2010 עד תחילת שנת 2014, עד אשר הושלמה הבנייה במגרש. סכומי הצעותיו של מר קסטנבוים לרכישת חברת רוזנטויס הלכו ופחתו במהלך המשא ומתן במטרה להשלים את הבנייה במגרש ללא ידיעת מר רוזנברג עד לכשלון המשא ומתן. משכך, ביום 23.03.2015 פנתה חברת רוזנברג לנתבעים ודרשה את סילוק ידם מהמקרקעין ותשלום דמי שימוש.
3. בחודש ספטמבר 2015 קבלה חברת רוזנטויס מרשות המיסים דרישה להצהיר על הזכות שמכרה בשנת 2004 ולשלם מס שבח ומס מכירה, והוטלו עיקולים על חשבונה לאור הפיגור בתשלומי המיסים. בעקבות דרישת רשות המיסים מר רוזנברג בדק ומצא, כי הנתבעים העבירו דיווח למיסוי מקרקעין לפיו חברת קסטנבוים רכשה את המגרש תמורת 300,000 ₪ בלבד, תוך שימוש במסמכים מזויפים – פרוטוקול מכירה וייפוי כוח מיום 16.08.2010. חברת רוזנטויס הגישה השגה על סכום המס שנקבע לה בצירוף מכתב של עו"ד שפירא המבהיר את הנסיבות. בהמשך גילתה חברת רוזנטויס, כי הנתבעים זייפו את חתימותיה במסמכים נוספים, בבקשה לקבלת היתר שהוגשה לוועדה המקומית לתכנון ובנייה, וכי ברשות מר קסטנבוים חותמת של חברת רוזנטויס באמצעותה ביצע את הזיופים. החותמת נלקחה על-ידי מר קסטנבוים בלא רשות, ואף בוצע בחותמת חיתוך כך שיראה כי השם בחותמת הינו חברת רוזנטויס.
4. ביום 1.12.2015 התקיימה פגישה במשרדו של עו"ד שפירא בנוכחות מר רוזנברג ועו"ד קופל, אשר הציג במהלכה מסמך תצהיר עובדות המקרה לחתימת מר רוזנברג, ומסר אותו לעו"ד שפירא. עו"ד קופל ציין שלא נכרת הסכם מחייב בשנת 2004 בין התובעת לנתבעים, מכיוון שלא ניתן היה לעשות כל עסקה באותו מעמד בהיעדר חוזה חכירה עם הממונה. בנוסף אישר עו"ד קופל ששולמה מקדמה של 300,000 ₪ על חשבון התמורה הכוללת בגין המגרש, בסך 800,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת זכויות שימוש בחינם למר רוזנברג למשך חייו בשטח של 150 מ"ר במבנה שבמגרש.

עו"ד קופל הציג בפגישה צילום של פרוטוקול החברה של חברת רוזנטויס, לפיו אישרה כביכול את המכירה לחברת קסטנבוים, אולם לטענת מר רוזנברג לא היה חותם על כל מסמך ללא עו"ד שפירא. עו"ד קופל מסר, כי אינו זוכר היכן המקור ולא היו בפיו תשובות מדוע לא הוכן חוזה מכר תוך פרוט התנאים. עו"ד קופל מסר עוד, כי יש בידו גם ייפוי כוח בלתי חוזר שאינו תקף כי אינו מאומת נוטריונית.

1. התובעת עותרת בתביעתה לסילוק יד הנתבעים מהמקרקעין; לחיובם במתן חשבונות; לתשלום דמי שימוש ראויים, בניכוי החזר הוצאות בניית המבנה על-ידי חברת קסטנבוים, ולפיצוי כספי.

טענות חברת קסטנבוים ומר קסטנבוים בכתב ההגנה, בהודעה לצדדים שלישיים ובתביעה שכנגד ותשובת חברת רוזנטויס

1. בשנת 2004 הציע מר רוזנברג למר קסטנבוים לרכוש את זכויות חברת רוזנטויס במגרש 75. סוכם בין הצדדים על תשלום תמורה בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכי פיתוח המגרש ובניית המבנה במגרש תהיה באחריותה ובמימונה של חברת קסטנבוים, וכך היה בפועל. חברת קסטנבוים רכשה את מלוא הזכויות במגרש 75 בשנת 2004, שילמה את מלוא התמורה המוסכמת בין הצדדים, וקיבלה את החזקה במגרש עוד בשנת 2004. חברת קסטנבוים מחזיקה במגרש באופן ייחודי ובלעדי משנת 2004, הקימה עליו מבנה במימונה, מפעילה במבנה את בית העסק שלה (מפעל לכריות), ועושה במגרש שימוש ומנהג בעלים לכל דבר ועניין, ובכלל זה נשיאה בכל התשלומים הנדרשים מבעלי הזכויות במגרש מכל גוף וכל רשות.
2. הצדדים פנו לעו"ד קופל על-מנת שייצגם בעסקת המכר ביחס למגרש 75, ויבצע את כל הדיווחים והרישומים הנדרשים בעסקה, כפי שעשה עבורם בעסקת המכר ביחס למגרש 74. בהמשך לכך, נחתמו בשנת 2004 הסכם מכר וכל יתר המסמכים הנחתמים בעת ביצוע עסקת המכר (ייפוי כוח בלתי חוזר, פרוטוקול מכירה מאת חברת רוזנטויס המאשר את המכר ומש"ח). מסמכים אלו הוכנו ונערכו על-ידי עו"ד קופל בשנת 2004 ונחתמו על ידי הצדדים במשרדו של עו"ד קופל.

הסכם המכר וכל יתר הטפסים והמסמכים שנחתמו על-ידי שני הצדדים בקשר עם עסקת מכר מגרש 75 נשארו במשרדו של עו"ד קופל ולא נמסרו לנתבעים. עו"ד קופל אמר למר קסטנבוים כי העסקה בין חברת רוזנטויס לחברת קסטנבוים היא עסקה מוגמרת, אך יש להמתין עם כל הדיווחים עד לביצוע הסכם הפיתוח ובניית המבנה במגרש 75.

עו"ד קופל, לאחר שבחן את הסכם הפיתוח, האיר את עיני הצדדים בדבר קיומו של סעיף 11 להסכם הפיתוח, המגביל העברת זכויות במגרש עד לקיום תנאי הפיתוח המינימאליים לצורך כך, היינו הקמת המבנה. הפרת סעיף הגבלת עבירות על ידי היזם אינו גורם אוטומטית לביטול או לפקיעת הסכם הפיתוח, אלא מאפשר לממונה להביא לביטולו, מה שלא נעשה על ידי הממונה במקרה זה.

1. חברת קסטנבוים שילמה לחברת רוזנטויס את מלוא התמורה המוסכמת, 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואף קיבלה ממנה חשבונית מס מס' 2640 מיום 11.7.2004, על גביה ציינה חברת רוזנטויס כי התמורה נפרעה ושולמה. חברת קסטנבוים שילמה גם לעו"ד קופל את שכר הטרחה שדרש בסך 4,680 ₪ בתוספת מע"מ, לפי חשבונית מס מס' 0811 מיום 20.9.2004 אותה הנפיק עו"ד קופל לחברת קסטנבוים. על גבי החשבונית נכתב "ע"ח טיפול משפטי-חוזה מכר מגרש 75".
2. חברת רוזנטויס הסמיכה את מר קסטנבוים לפעול בשמה ובמקומה לצורך ביצוע עבודות הפיתוח והבניה במגרש, ובמסגרת זו הסמיכה את מר קסטנבוים לחתום בשם חברת רוזנטויס ולצורך כך הפקידה בידי מר קסטנבוים גם את חותמת חברת רוזנטויס, על מנת שיתאפשר לו לחתום על כל המסמכים הנדרשים להוצאת היתר הבניה ולביצוע הבניה, וכך היה. מר קסטנבוים החל בהכנת תכניות הבינוי והגשתם לאישור רשויות התכנון. מר קסטנבוים חתם על הבקשות למתן היתר הבניה, לעתים עשה זאת בשם חברת קסטנבוים ולעתים בשם חברת רוזנטויס ומכח הרשאה אותה קיבל בשנת 2004 ממר רוזנברג עם חותמת חברת רוזנטויס.

התנהלות זו הייתה גלויה וידועה, הן למר רוזנברג והן לוועדות התכנון והרישוי במועצה האזורית שומרון. כך עולה ברורות מהבקשות להיתר בנייה שעל יסודן ניתן היתר הבנייה.

חברת רוזנטויס טוענת מנגד, כי התנהלות קסטנבוים בהליכים לצורך קבלת היתר הבניה במגרש 75 נעשתה תוך מרמה, זיוף, והתחזות לחברת רוזנטויס.

1. על רקע הליכי הרישוי לבניית המבנה במגרש, שערכו שנים רבות עקב הקפאות הבנייה הרבות שהוכרזו באיו"ש באותן שנים, ביקשה חברת קסטנבוים לבחון את האפשרויות לקבלת מימון בנקאי לבניית המבנה וכן את האפשרות לרשום לטובתה משכון כבטוחה נוספת נוכח השקעותיה הרבות במגרש.
2. לשם כך התכנסו הצדדים באוגוסט 2010 בפגישה, במסגרתה נחתמו שוב ייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 16.08.2010 מאת מר רוזנברג לעורכי הדין ולמר קסטנבוים, וכן פרוטוקול מיום 16.8.2010 המאשר את מכירת המגרש לחברת קסטנבוים והסמכת מר קסטנבוים, בין היתר, לחתום בשם חברת רוזנטויס. לגרסת קסטנבוים מסמכים אלה נחתמו בשנת 2010 בשנית, היות והם נחתמו לראשונה עוד ביוני 2004.

במסגרת הפגישה עו"ד קופל הציע לצדדים, כי חברת קסטנבוים תרכוש את מניות חברת רוזנטויס, וכך ניתן יהיה לעקוף את עסקת המכר שהתבצעה בשנת 2004 באופן שחברת קסטנבוים תהפוך לבעלת המניות היחידה בחברת רוזנטויס. ההצעה נדחתה היות ומר רוזנברג דרש סכום מופרך בסך 1,000,000 ₪ עבור מניות החברה שפעילותה הופסקה בשנת 2004 ולא היו לה נכסים כלשהם כמפורט במאזניה. אין בהצעה זו כדי להשליך על עסקת המכר של מגרש 75.

1. במאי 2011 קיבלה חברת קסטנבוים היתר בניה למבנה, והקימה על המגרש מבנה תעשיה בשטח של כ - 2,400 מ"ר במימונה ובידיעת מר רוזנברג. בשנת 2013 השלימה חברת קסטנבוים את הבניה ומאז היא משתמשת במבנה.

לאחר שמר קסטנבוים רכש ממר רוזנברג את מגרש 74 והמבנה שעליו, מר רוזנברג שכר ממר קסטנבוים שטחים במבנה זה וניהל שם את עסקיו משנת 2002 לערך ועד למועד הגשת התביעה, כך שכל פעולות הנתבעים במגרש 75, לרבות בנייה המבנה, נעשו לעיני מר רוזנברג ובידיעתו, ללא כל מחאה, ללא כל תביעה וללא כל דרישה מצדו. מר רוזנברג לא טען מעולם, כי מי מהנתבעים תפס חזקה במגרש 75 בניגוד לדין, והנתבעים נחשפו לראשונה לטענה זו רק במחצית שנת 2015, 11 שנים לאחר השלמת עסקת המכר ומסירת החזקה במגרש לחברת קסטנבוים.

1. עם השלמת בניית המבנה במגרש 75, חברת קסטנבוים פנתה לעו"ד קופל וביקשה שייצגה בהשכרת המבנה. עו"ד קופל הכין עבור חברת קסטנבוים הסכם שכירות שנערך ונחתם במשרדו של עו"ד קופל ביום 20.2.2013 והנתבעים שילמו את שכר טרחתו של עו"ד קופל. בהתאם לכך, המבנה מושכר החל מיום 20.2.2014.
2. לאחר סיום הבנייה הנתבעים דרשו מעו"ד קופל להשלים את דיווח העסקה ורישום הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים. לא הובעה באוזני מר קסטנבוים כל התנגדות לכך, לא מצד מר רוזנברג ולא מצד עו"ד קופל, עד שבשנת 2015 קיבלה חברת קסטנבוים לראשונה פנייה מחברת רוזנטויס לסלק ידה מהמגרש בטענה לפלישה.
3. חברת קסטנבוים פנתה לעו"ד קופל ביום 16.3.2015 בדרישה להעביר את כל המסמכים שברשותו לבא כוחה, עו"ד שליסר. עו"ד קופל סרב לדרישה והודיע, כי יכין את המסמכים הנדרשים, וכי מר קסטנבוים יגיע למשרדו על מנת לאסוף את המסמכים וימסרם אישית למיסוי מקרקעין ולמינהל האזרחי בבית אל. כשהגיע מר קסטנבוים למשרדו של עו"ד קופל, התנה עו"ד קופל את מסירת המסמכים בחתימת מר קסטנבוים על כתב שיפוי לטובת עו"ד קופל, המסיר ומנקה את עו"ד קופל מכל אחריות לכל נזק שייגרם לו או למי ממשרדו, ומטיל חבות על מר קסטנבוים לשפות ולפצות את עו"ד קופל בגין נזק שייגרם לו כאמור. מר קסטנבוים סרב לחתום על המסמך.

במקביל, בחוסר תום לב ותוך הטעייה מכוונת, פנה מר רוזנברג לממונה וביקש לחתום אתו על הסכם חכירה למגרש 75, והודיע לממונה כי הוא קיים את הוראות הסכם הפיתוח והקים במגרש מבנה תעשייה. על יסוד זה נחתם בשנת 2015 הסכם חכירה בין הממונה לבין מר רוזנברג ביחס למגרש 75. מיד לאחר מכן העביר מר רוזנברג ביום 23.3.2015 פניה אל מר קסטנבוים, בגדרה טען לראשונה כי פלש למגרש שלא כדין, ודרש ממנו לסלק ידו מהמגרש.

1. לאור סירובם של מר רוזנברג ועו"ד קופל לבצע את הפעולות הנדרשות להשלמת הדיווחים והרישומים בנוגע לעסקת המכר, פעל מר קסטנבוים עצמאית להשלמת הדיווחים והרישומים על עסקת המכר. לדיווחים שדווחו על ידי חברת קסטנבוים צורפו בין היתר פרוטוקול חברת רוזנטויס ויפוי הכוח הבלתי חוזר שהוכנו על -ידי עו"ד קופל, ונחתמו כאמור על ידי מר רוזנברג ביום 16.8.2010.
2. הדיווח שהוגש למיסוי מקרקעין על-ידי חברת קסטנבוים, הוגש על ידה ומטעמה בלבד והיא לא הגישה דיווח בשם חברת רוזנטויס. לפי שומת מס רכישה שהוצאה לחברת קסטנבוים, היא חויבה בתשלום 90,375 ₪, הכוללים קנס בגין אי הצהרה במועד, והפרשי הצמדה וריבית.
3. התובעת אינה זכאית לקבל דמי שימוש ו/או דמי שכירות כלשהם בגין השימוש במגרש או במבנה שנעשו ושנעשים על ידי הנתבעים ואין היא זכאית לקבל חשבונות בדבר הכנסות הנתבעים מנכסים אלה. התובעים למעשה זנחו בסיכומיהם את תביעתם למתן חשבונות ויש לדחותה.

התובעת ומר רוזנברג מנסים, בחוסר תום לב, לנצל את המצב העובדתי לפיו טרם נרשמו הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים על-מנת לסחוט כספים מהנתבעים ולהתעשר על חשבונם שלא כדין.

1. דין התביעה להידחות גם בשל השיהוי הניכר בו היא נגועה, שיהוי של 11 שנים ממועד קבלת החזקה במגרש בידי הנתבעים, או לכל הפחות שיהוי של 7 שנים מאז טוענת חברת רוזנטויס, כי גילתה בשנת 2009 שחברת קסטנבוים תפסה חזקה במקרקעין.
2. עו"ד קופל התנהל באופן רשלני בקשר עם עסקת מכר מגרש 75, הציג בפני הנתבעים מצגי שווא על-פיהם עסקת המכר נשוא המגרש סגורה וחתומה, כאשר כל המסמכים חתומים ומצויים בידו וכל שנותר הוא לרשום את הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים.
3. יש לדחות את טענות התובעת, כי התמורה המוסכמת לרכישת הזכויות במגרש היא 800,000 ₪ בתוספת מע"מ ובתוספת זכות שימוש ב 150 מ"ר משטח המבנה במגרש 75 לכל ימי חייו של מר רוזנברג, ולא 300,000 ₪ בתוספת מע"מ, כטענת הנתבעים.

לפי הדוחות הכספיים של חברת רוזנטויס לשנת 2004 תמורת מכירת המגרש היא 300,000 ₪. לפי קביעת השמאי מטעם חברת קסטנבוים מדובר בתמורה ראויה, נכונה וריאלית לשווי המגרש בהתחשב בכך שלפי חוזה הפיתוח שווי המגרש 181,592.01 ₪, כאשר בהתאם להוראותיו חברת רוזנטויס חויבה עבורו בסך 56,293.52 ₪ בלבד (דמי הפיתוח בגין החוזה שולמו על-ידי חברת קסטנבוים). המכירה הניבה לחברת רוזנטויס רווח מכובד של כ – 550% תוך שנתיים בלבד.

בתגובה לכך טענה חברת רוזנטויס, כי מכירת המגרש תמורת 300,000 ₪ בתוספת מע"מ אינה כלכלית, בשים לב לכך שחברת רוזנטויס נשאה בשנים 1997 – 2003 בעלויות בגין המגרש ובגין חוזה הפיתוח שהסתכמו ב - 306,971 ₪. נוסף לכך הטענה, כי חברת רוזנטויס שילמה לממונה רק 56,293.52 ₪ אינה נכונה, שכן סכום זה שולם בנוסף ל 181,592 ₪ ששולמו על-ידה לממונה. העובדה שחברת קסטנבוים לא שילמה את יתרת התמורה בסך 500,000 ש"ח הביאה לכך שהכוונה למכור לה את המגרש בעתיד בוטלה בהתנהגותה והסכם המכר בסופו של דבר לא נעשה בכתב.

בסיכומיה מרחיבה התובעת את החזית וחורגת מטענתה בדבר הסכם בעל פה וטוענת, כי אין הסכם תקף בין הצדדים, שכן ההסכמה להתקשר בעתיד בהסכם מכר כתוב לא יצאה לפועל, בהיעדר הסכם בכתב. לא ניתן לומר כי היה הסכם מכר תקף אפילו בעל-פה, מאחר והצדדים לא הסכימו על התמורה. מר קסטנבוים הסכים לשלם 300,000 ₪ בעד הזכויות במגרש בעוד שחברת רוזנטויס דרשה 800,000 ₪ בתוספת זכות שימוש למר רוזנברג ב - 150 מ"ר מהמבנה העתיד להיבנות על המגרש. מדובר על פרטים מהותיים לעסקה.

1. חברת קסטנבוים עותרת למתן פסק דין הצהרתי הקובע, כי היא בעלת הזכויות במגרש 75, ולצו עשה, המחייב את חברת רוזנטויס לשלם את כל תשלומי המיסים המתחייבים בגין עסקת מכר המגרש, לרבות תשלומי מס שבח ומס מכירה והמחייב את חברת רוזנטויס לחתום על כל מסמך נדרש לצורך רישום הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים. עוד עותרת התובעת שכנגד לצו עשה המחייב את עו"ד קופל לבצע את כל הנדרש לרישום הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים ולבצע את הרישום עצמו, לחילופין, להורות על מינויו של ב"כ קסטנבוים, עו"ד שליסר, ככונס נכסים לצורך ביצוע כל הפעולות הנדרשות לשם רישום זכויות החכירה במגרש על שם חברת קסטנבוים.

לטענת מר קסטנבוים וחברת קסטנבוים, אין עילה נגד מר קסטנבוים באופן אישי, ודין התביעה כנגדו להימחק על הסף שכן לטענת חברת רוזנטויס ההתקשרות נעשתה עם חברת קסטנבוים בלבד.

טענות עו"ד קופל בכתב הגנה להודעה לצדדים שלישיים ובכתב הגנה לתביעה שכנגד

1. בשנת 2001 לערך יצג עו"ד קופל את מר קסטנבוים ואשתו וחברה שבבעלות מר רוזנברג בקשר לעסקת מכר מגרש 74, עליו היה בנוי בעת עריכת וחתימת הסכם המכר מבנה תעשיה. עסקה זו הושלמה והמקרקעין נרשמו על שם הרוכשים - מר קסטנבוים ואשתו.
2. מר קסטנבוים ומר רוזנברג פנו לעו"ד קופל בבקשה שיערוך עבורם הסכם מכר למגרש 75, הסמוך למגרש 74. עו"ד קופל הזמין את הצדדים למשרדו לפגישה, שהתקיימה ביום 20.9.2004, ולא ביום 21.6.2004 או ביום 11.7.2004 כטענת הצדדים.
3. במעמד הפגישה גילה עו"ד קופל, כי חברת רוזנטויס מצויה בהפרה של חוזה הפיתוח של מגרש 75, זאת עקב חלוף הזמן שנקצב בו לביצוע הבנייה, אשר כלל לא החלה. נוסף לכך, נודע לעו"ד קופל, כי חברת קסטנבוים שילמה לחברת רוזנטויס 300,000 ₪ בתוספת מע"מ בהתאם לקבלה מיום 21.6.2004 ולחשבונית מיום 11.7.2004, והעסקה לא דווחה לרשויות המס. במעמד הפגישה לא אמרו הצדדים לעו"ד קופל ולו ברמז, כי הגיעו להסכמה כי המגרש יימכר ב- 800,000 ₪. כל שנאמר בפגישה הוא כי שולמו 300,000 ₪ בגין מכירת המגרש.
4. עו"ד קופל הודיע לצדדים, שלא ניתן לערוך הסכם מכר במצב עניינים זה והעמיד את הצדדים על טעותם משלא דיווחו על העסקה כדין. עו"ד קופל יעץ לצדדים לבטל את העסקה ולהשיב את הסכום של 300,000 ₪ לחברת קסטנבוים. עוד ציין עו"ד קופל, כי עליהם לפעול שלא באמצעותו להארכת תוקף חוזה הפיתוח, להקמת המבנה על המגרש ולעריכת חוזה חכירה עם הממונה. רק לאחר שישלימו כל זאת, יוכלו הצדדים לערוך הסכם מכר באמצעות עו"ד קופל. עו"ד קופל הזהיר את הצדדים, כי קיים סיכון שהממונה יבטל את הסכם הפיתוח עקב הפרתו.
5. במסגרת התחשבנויות פנימיות של מר קסטנבוים ומר ורוזנברג, אשר עו"ד קופל אינו מודע להן, מר קסטנבוים שילם לעו"ד קופל עבור מתן הייעוץ המשפטי 4,680 ₪ כולל מע"מ . סכום זה כלל גם חוב עבור הטיפול המשפטי הנוגע למגרש 74. סכום זה לא שולם עבור עריכת הסכם מכר. בניגוד לטענות מר קסטנבוים בדבר שכר הטרחה, אילו עו"ד קופל היה עורך הסכם מכר, שכר הטרחה שהיה גובה היה גבוה יותר מזה שנגבה בפועל.
6. עו"ד קופל לא ערך הסכם מכר בנוגע למגרש 75 בשום שלב, אף לא בשנת 2004 בכלל וביום 20.9.2004 בפרט, ולא החתים את הצדדים על הסכם מכר שכזה. במעמד הפגישה ביום 20.9.2004 עו"ד קופל לא החתים את מי מהצדדים על מסמכים כלשהם, לרבות לא על ייפוי כוח ו/או פרוטוקול ו/או כל מסמך אחר, ולפיכך לא יכולים היו להישאר במשרדו מסמכים כלשהם. מכיוון שלא ערך הסכם מכר, לא היה על מה לדווח לרשויות המס בשנת 2004.
7. כעבור 6 שנים, בחודש יולי 2010 לערך פנו מר רוזנברג ומר קסטנבוים למשרדו של עו"ד קופל וביקשו את עזרתו בנוגע למגרש 75, ונערכה פגישה בעניין ביום 16.8.2010. הוברר לעו"ד קופל, כי הצדדים לא פעלו בהתאם לייעוצו מיום 20.9.2004 – לא ביטלו את העסקה, לא השיבו את התשלום בסך 300,000 ₪, לא פעלו להארכת חוזה הפיתוח ואין חוזה חכירה עם הממונה. מר רוזנברג טען בפני עו"ד קופל, כי מר קסטנבוים זייף מסמכים בשם חברת רוזנטויס ובכלל זה בקשה להיתר בנייה, פלש למגרש 75 והתחיל לבנות עליו בלא הסכמתו של מר רוזנברג.

עו"ד קופל מסר לצדדים, כי עליהם לדווח באופן מידי על עסקת המכר לפי תאריך התשלום ב – 2004, וכי הם צפויים לקנסות כבדים בגין האיחור בדיווח. לשם כך, עו"ד קופל הציע לצדדים להסתייע במומחה מתחום המיסוי. עו"ד קופל שב והעמיד את הצדדים על הסיכון כי בהיעדר חוזה חכירה מול הממונה, עלול הממונה לבטל את הסכם הפיתוח ולהשיב לחזקתו את המגרש.

מר רוזנברג הציע למר קסטנבוים לרכוש את חברת רוזנטויס, שאינה פעילה משנת 2004, והצדדים דנו בכך ממושכות. לחברת רוזנטויס היה רשום הפסד צבור של 800,000 ₪, אשר היווה "אטרקציה" עבור קסטנבוים. מר קסטנבוים ביקש לרשום שיעבוד על המגרש בגין הסכום ששילם ומר רוזנברג התנגד לכך אך הסכים לתת למר קסטנבוים פרוטוקול מכירה וייפוי כוח, כדי שיוכל להמשיך לפעול בעניין הוצאת היתר הבניה מבלי לעבור עבירות פליליות, וגם כדי שיהיה למר קסטנבוים מסמך כלשהו שימתן את חששו לגורל הסכום ששילם בסך 300,000 ₪. בהתאם לכך נוסחו ונחתמו ביום 16.8.2010 פרוטוקול מכירה וייפוי כוח. בניגוד לטענת חברת רוזנטויס ומר רוזנברג, הפרוטוקול וייפוי הכוח אינם מזויפים.

עו"ד קופל הסביר לצדדים, כי מאחר ובייפוי הכוח נכלל גם מר קסטנבוים שאינו עו"ד, יש לאשר את ייפוי הכוח בפני נוטריון. הדבר לא נעשה ועל כן ייפוי הכוח אינו תקף.

1. לאחר חתימת המסמכים הצדדים המשיכו לנהל משא ומתן בנוגע לרכישת חברת רוזנטויס על-ידי מר קסטנבוים בעזרתו של עו"ד קופל כמגשר, תוך שהיה ידוע ומוסכם על הצדדים כי מר קסטנבוים ממשיך לטפל בהיתר הבניה הנדרש להקמת המבנה על מגרש 75, תוך שהוא נושא במלוא ההוצאות הכרוכות בכך.
2. בניגוד לטענת מר רוזנברג, כי לא ביקר בשטח בשנת 2009, לפי מכתבו מיום 10.11.2009 של עו"ד יעקובוביץ היה קיים חוזה שכירות בין מר רוזנברג לבין מר קסטנבוים בנוגע למושכר בבניין שהוקם על מגרש 74 הצמוד למגרש 75, וכי מר רוזנברג נדרש לשלם עבור השכירות שמסתיימת בסוף דצמבר 2009.
3. משא ומתן בין הצדדים התנהל שנים, תוך שעו"ד קופל מנסה לגשר בין הצדדים, אך הם לא הגיעו עד היום להסכמות גם לא בנוגע לדיווח על העסקה. עו"ד קופל מנוע מלדווח על העסקה בהיעדר הסכמת שני הצדדים שייצג.
4. הצדדים לא עדכנו את עו"ד קופל בזמן אמת, כי חברת רוזנטויס פעלה לחתימה על חוזה חכירה עם הממונה וכי פנתה ביום 23.3.2015 למר קסטנבוים לסילוק ידה של חברת קסטנבוים מהמגרש.
5. משהצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר רכישת חברת רוזנטויס, הם היו מחויבים לדווח על העסקה מיום 21.6.2004, יום ביצוע התשלום בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ. זאת מבלי לפגוע בטענת עו"ד קופל כי משלא ביטלו הצדדים את ההסכם כעצתו בשנת 2004 ולא ביצעו השבה של התשלום לחברת קסטנבוים, היה עליהם לדווח על העסקה בהתאם להוראות הדין ולא שנים לאחר מכן.

מר קסטנבוים הגיע למשרדו של עו"ד קופל וחתם ביום 9.3.2015 על טופס דיווח על מס רכישה וחתם על תצהיר מתאים בעניין. מר קסטנבוים לקח את המסמכים עמו בטענה שהוא יגיש אותם.

1. ביום 20.4.2015 הגיע מר קסטנבוים לפגישה במשרדו של עו"ד קופל, פגישה אליה אמור היה להגיע גם ב"כ של מר קסטנבוים, עו"ד שליסר. עו"ד שליסר לא הופיע לפגישה. עו"ד קופל ביקש ממר קסטנבוים לחתום על כתב שיפוי לטובת עו"ד קופל, אך מר קסטנבוים סירב.
2. ביום 21.6.2015 נפגש עו"ד קופל עם מר רוזנברג לבקשתו, אז סיפר מר רוזנברג שגרם לרישום הזכויות במגרש על שם חברת רוזנטויס. במעמד זה טען מר רוזנברג לראשונה, כי הסיכום עם מר קסטנבוים עמד על 800,000 ₪ , שמהם שילם לו רק 300,000 ₪ וכי התחייב להעמיד לרשותו שטח בגודל 150 מ"ר בבניין שייבנה, ללא תשלום, ללא חיובי שימוש כלשהם לכל ימי חייו. מר רוזנברג טען, שיש לו קונה לחברה ו"הוא כבר יידע איך לטפל בקסטנבוים". עו"ד קופל השיב שאל לו לעשות זאת, כי זו תרמית והונאה מכמה כיוונים, הן כלפי הקונה והן כלפי מר קסטנבוים. מר רוזנברג רשאי למכור את החברה, אבל הוא חייב לציין בכתב בחוזה, ובעל-פה, ובאופן ברור, כי הגם שבלשכת רישום המקרקעין רשומות הזכויות במגרש על שם חברת רוזנטויס הרי שאין לחברה כל זכויות במגרש 75, ולכל היותר יש לו זכות באופן אישי, ביחס ל 150 מ"ר, אם זוהי מהות ההבטחה שקיבל ממר קסטנבוים.
3. עו"ד קופל טוען, כי לא התחייב בשום שלב לרשום את הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים ואין לו יריבות עם מי מן הצדדים. מעורבותו של עו"ד קופל בקשר עם מגרש 75 התמצתה במתן ייעוץ משפטי לשני הצדדים ביום 20.9.2004 ושש שנים לאחר מכן ביום 16.8.2010, אז ערך עו"ד קופל את שני המסמכים – פרוטוקול המכירה וייפוי הכוח. לאחר עריכת שני מסמכים אלה שימש עו"ד קופל כמגשר בין הצדדים לבקשתם ובהסכמתם וזאת באופן חברי וללא תשלום שכר טרחה. ככל שהצדדים לא שעו לייעוצו של עו"ד קופל, אין להם להלין אלא על עצמם. נוסף לכך, הצדדים היו מיוצגים ע"י עורכי דין מטעמם והתייעצו עם גורמים מקצועיים אחרים ויש בכך לנתק כל קשר סיבתי בין הנטען נגד עו"ד קופל לבין הנזקים הנטענים והסעדים המבוקשים נגדו.
4. לטענת עו"ד קופל, דין ההודעה נגדו להידחות אף מפאת התיישנות. נטען נגד עו"ד קופל, כי היה עליו לדווח על הסכם מכר מיום 11.7.2004, כך שתקופת ההתיישנות חלפה ביולי 2011. ככל שטענת ההתיישנות תידחה, יש לדחות את התביעה נגדו מפאת שיהוי ניכר, המעיד על חוסר תום לב של המודיעים והתובעים מר קסטנבוים וחברת קסטנבוים.
5. עו"ד קופל מוסיף וטוען, כי התביעה שכנגד שהוגשה נגדו היא תביעה כספית, שהוגשה במסווה של תביעה הצהרתית על- מנת שלא לשלם את האגרה הנדרשת. אין להיעתר לתביעה למתן פסק דין הצהרתי בנוגע לזכויותיה הנטענות של חברת קסטנבוים, כאשר יש בידה להגיש תביעה כספית במידה ותתקבל תביעתה של רוזנטויס.
6. חברת רוזנטויס זנחה תביעתה כנגד הנתבעים בסיכומיה לפצותה בתשלום 500,000 ₪, ואת תביעתה לחייב את הנתבעים במתן חשבונות, ולמנות שמאי מקרקעין מוסמך לקביעת דמי השימוש במקרקעין.

דיון והכרעה

1. ההכרעה במחלוקת שלפני היא בעיקרה עובדתית, ומצריכה קביעה ביחס להעדפה של אחת משתי גרסאות מרכזיות – גרסת חברת רוזנטויס ומר רוזנברג (להלן: "גרסת רוזנטויס") וגרסת חברת קסטנבוים ומר קסטנבוים (להלן: "גרסת קסטנבוים"). אחזור להלן על עיקרן בתמצית:

לגרסת רוזנטויס, בין הצדדים נכרת ביום 21.6.2004 הסכם בעל פה במשרדו של עו"ד קופל למכירת הזכויות במגרש בעתיד. התמורה המוסכמת היא 800,000 ₪ בתוספת מע"מ, הוצאות העסקה, ביצוע ומימון הבנייה על –ידי חברת קסטנבוים, ומתן זכות שימוש בשטח של 150 מ"ר במבנה העתיד להיבנות במגרש לתקופת ימי חייו של מר רוזנברג. התשלום ששולם בסך 300,000 ₪ בתוספת מע"מ היה מקדמה. בסיכומים שונתה גרסת רוזנטויס ונטען, כי לא נכרת כלל הסכם בין הצדדים, בהיעדר הסכמה על התמורה.

לגרסת קסטנבוים, נכרת ונחתם הסכם בכתב בשנת 2004 למכירת הזכויות במגרש לחברת קסטנבוים תמורת 300,000 ₪ בתוספת מע"מ וביצוע הבנייה על-ידי חברת קסטנבוים ובמימונה. התמורה שולמה במלואה וכן שכר טרחת עו"ד קופל בגין עריכת ההסכם, וכל המסמכים הנדרשים לביצוע עסקת מכר נערכו ונחתמו על-ידי הצדדים: ייפוי כוח בלתי חוזר, פרוטוקול מכירה מחברת רוזנטויס המאשר את המכר ומש"ח. החזקה במגרש נמסרה לחברת קסטנבוים ובנוסף נמסרו למר קסטנבוים חותמת חברת רוזנטויס והוא הוסמך לחתום על המסמכים הנדרשים להוצאת היתר הבניה ולביצוע הבנייה במגרש וכך נעשה בהסכמת הצדדים ובגלוי. היתר בנייה ניתן ביום 23.5.2011, הבנייה הסתיימה בשנת 2013, חברת קסטנבוים העבירה פעילותה למבנה ואף השכירה חלק ממנו ונהגה בו מנהג בעלים.

1. אקדים ואומר, כי לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ועיינתי בסיכומים שהוגשו מטעמם, ראיתי להעדיף את גרסת קסטנבוים על פני גרסת רוזנטויס.
2. אציין בנוסף, כי גרסת עו"ד קופל ועדותו תומכות בעיקרן בגרסת קסטנבוים ויכול ומטעמים הנוגעים לעו"ד קופל עצמו אין בהן אישוש לטענת מר קסטנבוים כי עו"ד קופל ערך הסכם מכר בכתב שלא דווח לרשויות המס, עליו חתמו הצדדים, והסכם זה נשמר עבורם במשרדו עד לאחר השלמת הבנייה במגרש. מצאתי כי אין הכרח להכריע בין גרסאות קסטנבוים ועו"ד קופל בשאלה זו, לא לצורך ההכרעה בשאלת תוקף העסקה ותמורתה ביחסים בין רוזנטויס וקסטנבוים והסעדים המבוקשים בהקשר זה בתביעה ובתביעה שכנגד, ואף לא לצורך ההכרעה ביחסים בין קסטנבוים ועו"ד קופל בתביעה שכנגד שהוגשה נגדו על -ידי קסטנבוים או בהודעת צד ג' שהוגשה נגדו על-ידי קסטנבוים. מסקנתי, כפי שאפרט להלן, היא כי דין תביעת מר רוזנברג להידחות; ואילו דין התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי קסטנבוים בעיקרה להתקבל, ודין ההודעה לצד ג' והתביעה שכנגד שהוגשו נגד עו"ד קופל להימחק, לאור דחיית התביעה העיקרית נגד מר קסטנבוים וחברת קסטנבוים שאינה מצריכה זכות חזרה או שיפוי בהודעה לצד ג', ומשאין מקום לפסוק את הסעדים המבוקשים על- ידי חברת קסטנבוים בתביעה שכנגד שהוגשה על-ידה נגד עו"ד קופל, שייצג את שני הצדדים, וניכר כי אמון מר קסטנבוים בו נפגע עמוקות, ומשאין בכוחו עוד להעניק את השירותים המשפטיים שמבוקש לכפות עליו בעת הזו מטעם זה.
3. תוצאה זו מתבקשת גם לאור גרסת קסטנבוים עצמו, שממנה עולה כי חברת קסטנבוים שיתפה עצמה לשיטתה במהלך נפסד של הסתרת ההסכם מעין הרשויות, ואל לה להיות מופתעת אם ברגע האמת הסכם בכתב שנטען כי נחתם בין הצדדים והוסתר בכוונת מכוון מהרשויות, לא הוצג כראיה בבית המשפט. לפיכך אין בפסק הדין כדי לקבוע כל ממצא ומסקנה ביחס לגרסאות קסנטבוים ועו"ד קופל בעניין זה.
4. להלן נימוקי להעדפת גרסת קסטנבוים על-פני גרסת רוזנטויס:

גרסת קסטנבוים זוכה לתמיכה חלקית בעדות עו"ד קופל ביחס לעצם קיומה של עסקת המכר, ביחס לתמורה המוסכמת, וכן ביחס לידיעותיו והסכמתו של מר רוזנברג לפעילותו של מר קסטנבוים מול רשויות התכנון והבנייה ובבניית המבנה במגרש.

אמנם עו"ד קופל טוען, כי מעולם לא ערך עבור הצדדים הסכם מכר הזכויות במגרש 75, וכן הוא טוען, כי לא החתים אותם בשנת 2004 על פרוטוקול מכירה ועל ייפוי כוח בלתי חוזר, אלא הדבר נעשה רק ביום 16.8.2010, אך הוא מאשר, כי נכרת בין הצדדים הסכם מכר (אותו המליץ להם לבטל) וכי חברת קסטנבוים שילמה לחברת רוזנטויס 300,0000 ₪ עוד לפני שמר רוזנברג ומר קסטנבוים פנו אליו לייעוץ, כטענתו. עו"ד קופל מאשר, כי במעמד הפגישה במשרדו (ביום 20.9.2004 כטענתו) נאמר כי שולמו 300,000 ₪ בגין מכירת המגרש וכי הצדדים לא טענו לפניו ולו ברמז, כי הגיעו להסכמה כי המגרש יימכר תמורת 800,000 ₪. עוד מאשר עו"ד קופל כי פרוטוקול המכירה וייפוי הכוח מיום 16.8.2010 אינם מזויפים, כי התמורה הנקובה בהם היא 300,000 ₪, וכי התובעת ידעה והסכימה כי מר קסטנבוים יטפל בהיתר הבניה הנדרש להקמת המבנה על מגרש 75 תוך שהוא נושא במלוא ההוצאות הכרוכות בכך. עו"ד קופל אף מאשר בעדותו את נוכחות מר רוזנברג בשטח ומודעותו לפעולות מר קסטנבוים בשטח, שכן מר רוזנברג שכר ממכר קסטנבוים שטח במבנה במגרש 74 הצמוד למגרש 75, והשכירות עמדה בתוקפה עד סוף דצמבר 2009.

עו"ד קופל מאשר בנוסף, כי טענת חברת רוזנטויס, שהתמורה המוסכמת בגין המגרש הייתה 800,000 ₪ ולא 300,000 ₪ נטענה בפניו לראשונה רק בשנת 2015 בפגישתו עם מר רוזנברג. (עמ' 277 לפרוטוקול, ש' 9 – 24).

1. גרסת רוזנטויס כבושה ומושהית, ומצאתי לנכון לקבל את טענת קסטנבוים, כי הועלתה בחוסר תום לב קיצוני ולאחר שכבר נוצר מעשה עשוי. גרסת רוזנטויס אינה מתיישבת עם הראיות ועם ההיגיון, והתובעת מושתקת מלהעלותה נוכח הסתמכות קסטנבוים על מצגיה בדבר קיומו של הסכם מכר תקף בין הצדדים . בהסתמך על קיומו של הסכם המכר חברת קסטנבוים פעלה מול רשויות התכנון, תכננה, מימנה וביצעה את בניית המבנה התעשייתי במגרש 75, ונהגה בו מנהג בעלים לאורך השנים.
2. רוזנטויס כופרת בקיומו של הסכם המכר לראשונה 11 שנים לאחר כריתתו, כאשר במהלך שנים אלה החזיקה בתמורה החוזית בסך 300,000 ₪, חתמה לטובת חברת קסטנבוים ומר קסטנבוים בנוכחות עו"ד קופל ומר קסטנבוים על פרוטוקול מכירה וייפוי כוח בלתי חוזר (לכל המאוחר בשנת 2010 כגרסת עו"ד קופל אם לא בשנת 2004 כגרסת קסטנבוים), ידעה על פעולותיו של מר קסטנבוים לאורך השנים להוצאת היתר בנייה במגרש ובהמשך על בניית המבנה המאסיבי במגרש על חשבונו, ולא הביעה כל מחאה על פעולות אלה, ולא טענה כי הסכם המכר מבוטל, או שאינו תקף, או שחתימותיה זויפו ופרוטוקול המכירה וייפוי הכוח מיום 16.8.2010 זויפו, ולא הציעה להשיב לקסטנבוים את התמורה ששולמה.

מר רוזנברג אף העיד ואישר בחקירתו, כי היה באזור, שוחח עם מר קסטנבוים, ראה את פעולות הבניה שביצעה חברת קסטנבוים במגרש והיה מודע להן עד השלמת בניית המבנה על- ידה (פרוטוקול, עמ' 78, ש' 24 – 33).

1. לא ראיתי לקבל את גרסת מר רוזנברג שלא ידע על הבנייה במגרש על-ידי קסטנבוים, ומצאתי כי הוכח במידה הנדרשת שמר רוזנברג ידע על הבנייה בזמן אמת. טענתו בהקשר זה אינה הגיונית ומוקשית. כיצד קם בניין גדול מימדים במגרשו לאחר קבלת היתרים שהתקבלו כדין על סמך בקשות המוגשות בשמו ובשם קסטנבוים בגלוי ובפומבי ועם סיום הבנייה הוא מוצא עצמו מופתע מהמתרחש? בהקשר זה אציין, כי מר רוזנברג שכר חלק מהמבנה במגרש 74 הצמוד למגרש 75 עד סוף שנת 2009 וכי הטענה כי לא ידע על פעולותיו של מר קסטנבוים במגרש ומול רשויות התכנון, שנעשו בגלוי ובפומבי לאורך זמן בלתי הגיונית.

מצאתי ממש בגרסת מר קסטנבוים ועדותו הנתמכת בעדות עו"ד קופל, כי מר רוזנברג מסר למר קסטנבוים את חותמת חברת רוזנטויס לצורך קבלת היתר בניה על –ידי חברת קסטבוים במגרש 75 והמסמכים שנחתמו בחותמת החברה לצורך כך, לרבות פרוטוקול המכירה וייפוי הכוח מיום 16.8.2010 אינם מזויפים.

יש לציין, כי התובעת לא הציגה ראיות לנטילת חותמת חברת רוזנטויס שלא ברשות, או כי פעלה להגשת תלונה בעניין זה, או כי מחתה על כך, ובנוסף לא הציגה ראיות, לרבות חוות דעת מומחה, אשר יוכיחו טענותיה כי חתימתו של מר רוזנברג זויפה. טענות אלה נטענו אך בעלמא, ומשיש בהן משום הטלת דופי נושק לפלילים כלפי הצד שכנגד, מצופה היה שיובאו להן ראיות משמעותיות.

1. בנוסף, נתמכת גרסת קסטנבוים בראיות ולרבות מסמכים, שנערכו בזמן אמת על-ידי רוזנטויס עצמה, כפי שאפרט להלן: קבלה מס' 151 מיום 21.6.2004 שנערכה על-ידי חברת רוזנטויס לחברת קסטנבוים ע"ס 300,000 ₪ בתוספת מע"מ (ובסה"כ 351,000 ₪ ) וחשבונית מס' 2640 מיום 11.7.2004 שנערכה על-ידי חברת רוזנטויס לחברת קסטנבוים באותו סכום, עליה נרשם "עבור מכירת המגרש מס' 75 באיזור התעשייה ברקן נפרע כולל מע"מ" (שני המסמכים צורפו לתביעה ולהגנה וכן כנספח ב' לתצהירו של קסטנבוים); קבלה/חשבונית מס' 0811 שנערכה על-ידי עו"ד קופל לחברת קסטנבוים על סך 4,680 ₪ עליה נרשם "ע"ח טיפול משפטי-חוזה מכר מגרש 75" (נספח לכתב הגנת עו"ד קופל).
2. למסמכים אלה מתווספים מסמכים חשבונאיים של חברת רוזנטויס, שנערכו בזמן אמת ובהם: הדו"חות הכספיים של חברת רוזנטויס לשנת 2004 הגורעים את מגרש 75 מהרכוש הקבוע של החברה (מוצג נ/2);

בדוח המאזן רכוש קבוע מסוג קרקע בשווי 306,971 ₪, שהופיע במצבת נכסי החברה לשנת 2003, נגרע ונמחק ממצבת נכסיה לשנת 2004;

בבאור 4 לדוחות אלה מוסבר, כי החברה הפסיקה את פעילותה העסקית ומכרה את כל המלאי העסקי שהיה ברשותה;

באור 5 לדוחות מפרט, כי הסכום 306,971 ₪ הוא בגין תשלומים על חשבון קרקע, כאשר מוער בשנית, כי "בסוף שנת 2004 הפסיקה החברה את פעילותה העסקית ומכרה את כל הרכוש שהיה ברשותה". בנספח לדוחות אלה, המכונה "נספח לחישוב רווח הון-נכס בר פחת" מצוין כי תמורת המכירה של הנכס הקבוע, דהיינו מגרש 75, הייתה 300,000 ₪ בתאריך 11.7.2004, הוא המועד בו הנפיקה חברת רוזנטויס חשבונית מס לחברת קסטנבוים בגין תמורה המכר.

1. רוזנטויס טענה ביחס לדוחותיה, כי רואה החשבון של החברה, רו"ח שלמה נורי, טעה טעות מקצועית כאשר גרע את הנכס מדוחותיה הכספיים של החברה לשנת 2004 היות ולא הוצג בפניו הסכם מכר בכתב. רו"ח נורי העיד כעד שזומן מטעם הנתבעים ואישש את טענות התובעת בדבר טעות שנפלה בדו"חות הכספיים. אין בידי לקבל את הטענה כי מדובר בטעות, משמדובר בטענה כבושה, מושהית, ומוקשית, שאינה עולה בקנה אחד עם פועלו המקצועי של רו"ח נורי כרואה החשבון של החברה בזמן אמת בשנת 2004. פעולה זו לא שונתה ולא נטען, כי תוקנה בדוחותיה של החברה במהלך השנים הבאות, עד שנת 2016, לאחר מועד הגשת התביעה שאז ציין רו"ח נורי בדוחות הכספיים של אותה שנה (מוצג נ/3), כי קיים הליך משפטי תלוי ועומד ביחס למגרש 75.

נוסף לכך רו"ח נורי אישר בעדותו, כי גריעת מגרש 75 מנכסי התובעת נעשתה בשל מכירת המגרש, ונתון זה נמסר לו על ידי מר רוזנברג עצמו. עוד אישר רו"ח נורי, כי החברה אמנם הפסיקה את פעילותה העסקית בסוף שנת 2004 ומכרה את כל רכושה:

"ש. ולמה היא נגרעה?

ת. עקב מכירה.

ש. ואת הנתון הזה גם קיבלת ממר רוזנברג, אני מניח.

ת. היום אני יודע שקיבלתי חלקי, אבל כן.

...

העד, מר נורי: "בסוף שנת 2004 הפסיקה החברה את פעילותה העסקית ומכרה את כל הרכוש שהיה ברשותה".

ש. וגם את המידע הזה קיבלת ממר רוזנברג, אני מניח?

ת. אין לי מקור אחר." (פרוטוקול, עמ' 130, ש' 1- 4; ש' 13 – 16).

עוד אישר בעדותו רו"ח נורי, כי מחיר המכירה של המגרש היה 300,000 ₪ בתוספת מע"מ ותמורת המכירה המופיעה בדו"חות הכספיים משקפת את מלוא התמורה עבור המגרש (פרוטוקול, עמ' 132).

ניסיונו של רו"ח נורי לחזור בו מפועלו המקצועי בזמן אמת 11 שנים לאחר שבוצעה, ולטעון לטובת התובעת כי מדובר בטעות חשבונאית אינו עולה בקנה אחד עם מכלול עדותו ועם הראיות ולא ראיתי לקבלו.

1. בנוסף אציין, כי עוד ביום 26.6.2008 הוגשה לאגף הנדסה במועצה אזורית שומרון בקשה להיתר בניה לשימוש במקרקעין, המבקש הרשום בבקשה:"קסטנבאום עיבוד ושיווק בע"מ, קנופף, רוזנטויס בע"מ". קסטנבאום ורוזנטויס מופיעים בגלוי ובמוצהר ביחד בבקשה כמבקשי ההיתר. אף מסמכים אלה שהם בוודאי פתוחים לעיון מר רוזנברג תומכים בגרסת קסטנבוים ומקעקעים את גרסתו.
2. גם פרוטוקול המכירה וייפוי הכוח הבלתי חוזר מיום 16.8.2010, אשר נערכו על-ידי עו"ד קופל, ונחתמו על-ידי מר רוזנברג בשם חברת רוזנטויס מאששים את גרסת קסטנבוים. פרוטוקול המכירה מאשר את תנאי עסקת מכר מגרש 75, לרבות את סכום התמורה בסך 300,000 ₪. ייפוי הכוח מאשר את פעולותיהם של הנתבעים מול רשויות התכנון לצורך בניית המבנה במגרש 75. המסמכים המופנים לרשויות התכנון במועצה האזורית שומרון כוללים את שם התובעת ושם הנתבעת והתכתובות עמה נעשו מול מר קסטנבוים. מסמכים אלה צורפו לתצהירו של מר קסטנבוים, וכן נכללו בתעודת עובד ציבור, אשר הוגשה מטעם מר יהודה אלקלעי, מהנדס המועצה אזורית שומרון. ממסמכים אלה עולה, כי מר קסטנבוים פעל בגלוי ובמוצהר מול רשויות התכנון עוד בשנת 2008 (בקשה להיתר בניה מיום 26.6.2008) בשם חברת קסטנבוים וחברת רוזנטויס. הדברים עולים בקנה אחד עם טענת הנתבעים, כי פרוטוקול המכירה וייפוי הכוח הבלתי חוזר נחתמו עוד בשנת 2004 והם נחתמו בשנית ביום 16.8.2010.
3. אפנה גם לדיווח עסקת המכר לרשויות מיסוי מקרקעין מיום 9.3.2015 (נספח י"ט לתצהיר מר קסטנבוים), אשר הוגש על-ידי הנתבעת לרשויות מיסוי מקרקעין בחדרה. עו"ד קופל אישר בעדותו בחקירה שכנגד, כי הוא ערך את דו"ח המש"ח במועד זה בהתאם לידיעותיו אותה עת לצורך דיווח על עסקת המכר לרשויות מיסוי מקרקעין (פרוטוקול, עמ' 262, ש' 35-36, עמ' 263 ש' 1 – 24), ומחיר העסקה ומועד ביצוע העסקה שרשם במש"ח היו: 300,000 ₪ ו – 21.6.2004.

התובעת לא הציגה ראיות הסותרות את דו"ח מש"ח זה ומפריכות את עדותו של עו"ד קופל בעניין זה למעט טענתו של מר רוזנברג, אשר הועלתה לראשונה בשנת 2015, כי התמורה המוסכמת בגין המגרש הייתה 800,000 ₪ ולא 300,000 ₪ כמו גם הטענה שהסכם המכר לא נעשה בכתב.

1. בנוסף אציין, כי עלות רכישת הזכויות במגרש בידי חברת רוזנטויס לעומת עלות מכירת הזכויות לחברת קסטנבוים מצביעה על רווח ניכר לחברת רוזנטויס. הצדדים הגישו חוות דעת שמאיות שעניינן שווי הזכויות במגרש 75 עובר לבניית המבנה בידי חברת קסטנבוים: חוות דעת שמאי אדלשטיין מטעם התובעת, וחוות דעת שמאי כהן מטעם הנתבעים.

בהתאם להסכם הפיתוח, חברת רוזנטויס שילמה לממונה תמורת הזכויות במגרש 75 סך של 56,293.52 ₪. הסכם הפיתוח קובע, כי שווי המגרש הינו 181,592.01 ₪ נכון לשנת 2001.

חברת קסטנבוים שילמה בשנת 2004 לחברת רוזנטויס 300,000 ₪ בתוספת מע"מ תמורת הזכויות במגרש.

לפי חוות דעת שמאי אדלשטיין שווי המגרש בשנת 2004 ללא פיתוח היה 192.25 ₪ למ"ר. נטען על-ידי קסטנבוים כי בהכפלת סכום זה בשטח המגרש, 1974 מ"ר, השווי המתקבל הוא 379,501 ₪.

לפי חוות דעת שמאי כהן, שווי המגרש בשנת 2004 ללא פיתוח היה 264,000 ₪. רוזנטויס טוענת, כי השקעותיה במגרש 75 עד שנת 2003 נאמדות בסך 306,971 ₪, לפי תחשיב שביצע עבורה רו"ח החברה מר שלמה נורי במסמך מיום 13.12.2016. לטענתו, התמורה ששולמה בגין המגרש אינה מסתכמת ב 56,293 ₪ וכי בנוסף שולם על-ידו שווי המגרש הנקוב בהסכם הפיתוח בסך 181,592 ₪. לטענתו, במצב דברים זה אין היגיון כלכלי במכירת הזכויות במגרש לחברת קסטנבוים תמורת 300,000 ₪, כאשר רוזנטויס השקיעה במגרש עובר למכירתו סכום גבוה יותר.

אין בידי לקבל את טענות רוזנטויס בהקשר זה ואף לא את תחשיב ההשקעות במגרש מיום 13.12.2016 וזאת באשר כל המפורט בו נטען בעלמא וללא כל ראייה.

רוזנטויס לא הציגה ראיה בדבר התשלומים שביצעה בגין המגרש, לרבות קבלות בגין תשלום התמורה לממונה, ובשים לב כי התחשיב הוכן 12 שנים לאחר עסקת המכר ולצורך הליך זה, כאשר אף הוא אינו נתמך במסמכים כלשהם כגון קבלות וחשבוניות, מלבד חתימתו של רו"ח נורי.

עם זאת רו"ח נורי אישר בחקירתו, כי לא הוא הכין את המסמך, לא ידוע לו לאיזה צורך הוכן המסמך ולא הוא חתם עליו, אלא עובד במשרדו (פרוטוקול, עמ' 144, ש' 13 – 36). מכאן כי אף למסמך זה, הנחזה להיראות בחתימת רו"ח נורי, ואינו נתמך בכל ראיה, אין לייחס כל משקל ראייתי כשלא ברור מי ערך אותו, לאיזה צורך ועל סמך מה.

1. המסקנה אליה הגעתי היא כי גרסת קסטנבוים הוכחה כנדרש ולפיה נכרת הסכם מחייב בין חברת רוזנטויס ובין חברת קסטנבוים למכירת הזכויות במגרש 75 לחברת קסטנבוים תמורת 300,000 ₪ בתוספת מע"מ וביצוע הבנייה על-ידי חברת קסטנבוים ובמימונה, כפי שנעשה בפועל. התמורה שולמה ובוצעה במלואה, אך הזכויות טרם נרשמו על שם חברת קסטנבוים, שהיא הזכאית להירשם כבעלת זכויות החכירה במגרש 75 במרשם המקרקעין באיו"ש.

הרקע הנורמטיבי

1. אף אם חלה דרישת הכתב המהותית על העסקה מכוח צו בדבר עסקאות במקרקעין (יהודה והשומרון) (מס' 25), תשכ"ז – 1967 או תקנות בדבר עסקאות במקרקעין (רישיון עסקה) (יהודה והשומרון) תשע"ה – 2015, או הוראת סעיף 8 לחוק המקרקעין התשכ"ט – 1969 בנסיבות העניין, בשים לב למקום המצא המקרקעין, ולמעשה הצדדים מניחים בטיעונם כי יש תחולה לדרישת הכתב בנסיבות העניין, סבורתני כי עלה בידי קסטנבוים להראות שההתחייבות לעשיית עסקה במגרש תקפה ומחייבת. זאת מכוח עקרון תום הלב ובשל "חזקת ההגינות", שאותן יש להחיל על ההתקשרות, לכל הפחות מכוח היקש, ובנוסף באשר חל בנסיבות העניין גם מעשה עשוי וביצוע בפועל של ההתחייבות על-ידי הצדדים עד למועד התכחשות רוזנטויס לעסקה ולתמורה שהוסכמה בגדרה.
2. בע"א 8234/09 שם טוב נ' פרץ (21.3.2011) (להלן: "הלכת שם טוב") תוארה ובוארה בפסק דינה של כב' השופטת חיות (כתוארה אז) ההתפתחות ההלכתית הנוגעת לריכוך דרישת הכתב המהותית ביחס להתחייבות לעשיית עסקה במקרקעין במקרים מיוחדים המצדיקים זאת, על יסוד עקרון תום הלב בשלב הטרום חוזי ובשל "זעקת ההגינות", המצדיקים מתן תוקף משפטי לעסקה חרף היעדר מסמך כתוב. בהתאם לעמדתה אין לצמצם את ההכרה בתוקפה של התחייבות לעשות עסקה במקרקעין מכוח עקרון תום הלב ובשל "זעקת ההגינות" אך למקרים של מעשה עשוי.

כב' השופט עמית הצטרף לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות והבחין בין שלושה סוגי מצבים בגדרם מתעוררת שאלת תוקף ההסכם שערכו הצדדים. הראשון, בו הסתפקה הפסיקה בכמות מינימאלית הכרחית של פרטים ובחוזה, ובהמשך אף אפשרה להוכיח את תוכן ההסכמות שהושגו מחוץ לגבולות המסמך הכתוב; השני, בגדרו דרישת הכתב נדרשת להוכחת עסקה שכבר בוצעה מבלי שנערך הסכם בכתב; והשלישי, בגדרו דרישת הכתב לצורך הוכחת עסקה במקרקעין שכבר בוצעה לאחר שנערך הסכם בכתב, אך ההסכם אינו ברשות בעל הדין. עניינם של מקרים מהסוג השלישי הוא במישור הראייתי בלבד.

1. לאור כל האמור לעיל, מצאתי, כי בנסיבות העניין נערכה עסקה למכירת מגרש 75 לחברת קסטנבוים בהתאם לגרסתה כמפורט לעיל, וכי עסקה זו הוצאה לפועל הלכה למעשה בהתנהגות הצדדים לאורך השנים. התכחשות רוזנטויס לעסקה, רישום הזכויות במקרקעין באופן חד צדדי על שמה, והדרישות לקבלת תמורה נוספת בגין מכר הזכויות במגרש נעשתה בחוסר תום לב קיצוני ומובהק.
2. בנסיבות אלה מצאתי, כי יש מקום לריכוך דרישת הכתב המהותית, ככל שהיא חלה בנסיבות העניין, על פי הלכת שם טוב, הפסיקה המבוססת והענפה ודברי המלומדים המפורטים בפסק הדין, לצורך מתן הוראות למר רוזנברג ולחברת רוזנטויס להשלים את העסקה, שנכרתה בין חברת רוזנטויס לחברת קסטנבוים והתמורה בגינה שולמה במלואה, ברישום הזכויות במגרש על שם חברת קסטנבוים, תוך חתימה על כל המסמכים הנדרשים לשם כך וביצוע כל הפעולות הנדרשות לשם כך. הנימוקים לכך פורטו לעיל בהרחבה. תביעת רוזנטויס להצהיר שהיא בעלת הזכויות במגרש ותביעתה לסילוק יד קסטנבוים מהמקרקעין וכן תביעתה לתשלום דמי שימוש עקב הפלישה הנטענת נדחות מכל וכל ועליה לפעול למחיקת הרישום של הזכויות במגרש על שמה שנעשה באופן חד צדדי, בניגוד לעסקה המחייבת והתקפה שנכרתה בין הצדדים ובחוסר תום לב.
3. ענייננו נכלל בגדרי סוג המצבים השני, בגדרו דרישת הכתב נדרשת להוכחת עסקה שכבר בוצעה מבלי שנערך הסכם בכתב, או השלישי, בגדרו דרישת הכתב נדרשת לצורך הוכחת עסקה במקרקעין שכבר בוצעה לאחר שנערך הסכם בכתב, אך ההסכם אינו ברשות בעל הדין, בהתאם לסיווג שנערך על ידי כב' השופט עמית בפסק הדין בעניין שם טוב.

כמפורט לעיל, מצאתי לנכון בנסיבות העניין שלא להכריע בשאלה השנויה במחלוקת בין קסטנבוים לעו"ד קופל ביחס לטענת מר קסטנבוים לקיומו של הסכם בכתב שנערך עבור הצדדים על-ידי עו"ד קופל בשנת 2004 ונשמר למענם במשרדו, משאין ההכרעה בה נדרשת להנמקת התוצאה אליה הגעתי. אפרט: תביעת רוזנטויס נדחית והתביעה הנגדית של קסטנבוים מתקבלת בעיקרה. במצב דברים זה נמחקת ההודעה לצד ג' שהוגשה על-ידי קסטנבוים כנגד עו"ד קופל, משאין צורך בפסיקת כל סעד המבוקש בהודעה לצד ג'. בעניין התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי קסטנבוים כנגד עו"ד קופל סבורתני כי במצב הדברים הקיים כיום עו"ד קופל, שייצג את שני הצדדים אינו יכול עוד לספק שירותים משפטיים לאחד משני הצדדים הניצים. בנוסף ניכר כי אמון מר קסטנבוים בו נפגע עמוקות, ואין בכוחו עוד להעניק את השירותים המשפטיים שמבוקש לכפות עליו בעת הזו מטעם זה. כפי שפורט לעיל, תוצאה זו מתבקשת גם לאור גרסת קסטנבוים עצמו, שממנה עולה, כי חברת קסטנבוים שיתפה עצמה לשיטתה במהלך נפסד ואל לה להיות מופתעת אם ברגע האמת ההסכם בכתב שנטען כי נחתם בין הצדדים והוסתר בכוונת מכוון מהרשויות לא הוצג כראיה בבית המשפט. ראו בהקשר זה עניין שם טוב פסקה 24 לפסק דינה של כב' הנשיאה חיות.

התוצאה

1. תביעת רוזנטויס בע"מ נדחית.

התביעה שכנגד שהוגשה על-ידי קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ מתקבלת במובן זה שמוצהר בזאת, כי קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ היא בעלת זכויות החכירה במגרש מס' 75 לפי תכנית מפורטת 5/ת/130 מ"ר באזור התעשייה ברקן שבמועצה האזורית שומרון.

על חברת רוזנטויס לשלם את כל המסים החלים עליה בגין עסקת המכר, לחתום על כל מסמך, טופס, בקשה, הצהרה או התחייבות הנדרשים לצורך ביטול רישום הזכויות במגרש על שמה ורישום הזכויות במגרש על שם קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ ולבצע כל פעולה הנדרשת לשם כך ובכלל זה חתימה על יפוי הכוח הבלתי חוזר בנוסח שנחתם על ידה ביום 16.8.2010 שייפה את כוחם של עורכי הדין ממשרד עו"ד קופל לטובת ב"כ חברת קסטנבוים או עו"ד אחר מטעם חברת קסטנבוים שיפעל מטעמה לרישום הזכויות במגרש.

חברת רוזנטויס בע"מ תשא בהוצאות חברת קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ ומר קסטנבוים בהליך, ולרבות כל האגרות ששלומו על –ידם במסגרת ההליך, שכר טרחת המומחה מטעמם ובנוסף שכר טרחת עורך דין בסך 100,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מהיום.

הודעת צד ג' שהוגשה על ידי חברת קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ כנגד עו"ד קופל וכן התביעה שכנגד שהוגשה כנגדו על-ידי חברת קסטנבוים עיבוד ושיווק בע"מ נמחקת. בנסיבות העניין לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בגין כך, משלא מצאתי לנכון לקבוע ממצאים ומסקנות בטענות שנטענו בחזית זו לאור התוצאה אליה הגעתי כאמור לעיל.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"ב, 19 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.