1. התובע הגיש תביעה קטנה כנגד הנתבע ע"ס 33,500 ₪.

2. התובע טען בתביעתו כי הוא השכיר לנתבע חנות למכירת חלקי חילוף וכי נערך ונחתם ביניהם הסכם שכירות לתקופת השכירות מיום 1/8/14 וכלה ביום 31/7/15 (להלן: "החוזה") . לטענת התובע הנתבע לא פינה את המושכר עד ליום 31/7/15 בהתאם להוראות החוזה והוא פינה אותו רק ביום 28/12/15 על אף שהתובע הודיע לנתבע עוד בחודש 3/15 שהוא אינו מעוניין להאריך את תקופת השכירות לאחר 31/7/15.

התובע טען כי ע"פ הוראת סעיף 13 לחוזה הנתבע התחייב לשלם לו שווי של 50 דולר לכל יום איחור בפינוי החנות בגין דמי שימוש מוסכמים ומוערכים מראש ולפיכך התובע תבע מהנתבע סך של 7,500 דולר בגין 150 יום איחור בפינוי החנות לפי השער 3.9 ₪ לכל דולר ובסה"כ 29,250 ₪ ובנוסף סך של 4,333 ₪ בגין יתרת חוב בגין צריכת החשמל במשך תקופת השכירות.

3. הנתבע טען בכתב ההגנה, בין היתר, כדלקמן:

א. ע"פ הוראת סעיף 6 לחוזה ניתנה לנתבע אופציה להארכת תקופת השכירות לשנה נוספת.

ב. בתחילת חודש 11/14 עם תחילת תקופת הגשמים המושכר הוצף ונגרמו לעסקו נזקים שהוערכו בסך 40,000 ₪.

ג. הנתבע הגיש תביעת נזיקים כנגד התובע ע"ס 150,000 ₪ בתיק 10125-02-17.

ד. הנתבע פינה את הנכס ביום 28/12/15.

ה. הנתבע האריך את תקופת השכירות ע"פ הוראת סעיף 6 לחוזה עד 28/12/15.

ו. הנתבע שלם את מלוא דמי השכירות לתובע עד ליום 28/12/15 ואת כל ההוצאות השוטפות כולל חשמל מים וארנונה.

ז. התובע לא סיפק לנתבע חשבוניות בגין הסכומים ששולמו לו.

ח. התובע משתמש בסעיף 13 של החוזה שאינו חל מאחר ודמי השכירות שולמו לפי סעיף 6 לחוזה.

4. התובע העיד כי הוא התחיל להשכיר את החנות לשוכר מאז 2003 וכל שנה נחתם ביניהם חוזה חדש וכי תקופת השכירות ע"פ החוזה האחרון הינה עד ליום 31/7/15 וכי 5 חודשים לפני המועד הנ"ל הוא הודיע לנתבע שאינו מעוניין להאריך לו את תקופת השכירות וכי עליו לפנות את החנות עד ליום 31/7/15.

התובע הוסיף כי הנתבע לא פינה את החנות במועד וכי משך את העניין עד 28/12/15 וכל פעם היה מבטיח לפנות את הנכס תוך כמה ימים ולא קיים.

התובע טען גם שהנתבע לא שילם לו דמי שכירות עבור התקופה שמעבר ליום 31/7/15 ואף לא הוצאות החשמל שאינו זוכר את סכומן המדויק מאחר והרשימה נמצאת אצל מנהל החשבונות.

התובע בעדותו בקש לחייב את הנתבע בגין שכר דירה מלא, הוצאות חשמל ועוד פיצוי בסך 50 דולר לכל יום איחור.

5. הנתבע העיד שהוא שילם דמי שכירות לתובע עד 28/12/15 וכי חודש לפני תום תקופת השכירות ע"פ החוזה התובע בקש ממנו לפנות את החנות עד 31/7/15 ומאחר והנתבע לא יכול היה להתארגן תוך זמן קצר הוא נשאר במושכר עד 28/12/15.

הנתבע העיד שהוא שילם את הסכומים לתובע במזומן ולא היה מקבל חשבוניות ו/או קבלות וכך היה המצב במשך 10 שנות השכירות וכי היה משלם 200 ₪ לחודש עבור חשמל מאחר ולא היה שעון חשמל בחנות והחנות חוברה משעון הבית של התובע.

הנתבע אף אשר בעדותו שהוא לא שלח לתובע הודעה על רצונו לחדש את החוזה לשנה נוספת.

דיון והכרעה:

6. יחסי השכירות והחברות בין הצדדים נמשכו מאז שנת 2003 ועד סוף שנת 2014 כאשר נזלו מים לתוך החנות כטענת הנתבע וגרמו נזקים לנתבע ונזקים ליחסים שבין הצדדים.

7. תוקף חוזה השכירות הסתיים ביום 31/7/15.

8. הנתבע לא הודיע לתובע על רצונו לממש את האופציה ולהמשיך בשכירות לשנה נוספת כפי שהיה מחויב לעשות ע"פ הוראת סעיף 6 לחוזה (הודעה בכתב לא יאוחר מ-45 ימים לפני תום השכירות).

9. במקביל התובע הודיע לנתבע על רצונו לא להאריך את השכירות.

10. אין מחלוקת בין הצדדים שבסופו של דבר הנתבע פינה את החנות ביום 28/12/15, קרי, לאחר 5 חודשים מתום תקופת השכירות ע"פ החוזה המסתיימת ביום 31/7/15.

11. המחלוקות שבין הצדדים הינם סביב השאלות הבאות:

א. האם הנתבע שילם לתובע דמי שכירות עבור התקופה מים 1/8/15 ועד 28/12/15?

ב. האם הנתבע שילם לתובע הוצאות חשמל בגין התקופה הנ"ל?

ג. האם בנסיבות העניין מגיע לתובע פיצוי בסך 50 דולר בגין כל יום איחור בפינוי המושכר אחרי 31/7/15?

12. אדון ואכריע במחלוקות הנ"ל בהתאמה:

תשלום דמי השכירות בגין התקופה מיום 1/8/15 ועד 28/12/15:

א. בית המשפט התרשם כי היחסים בין הצדדים עלו על סרטון מסוף שנת 2014 עקב נזילת מים לתוך החנות ודרישת הנתבע לפצותו בגין כך.

ב. לפני תום תקופת השכירות ע"פ החוזה היה ברור לשני הצדדים שהיחסים ביניהם הינם לקראת קריסה.

הנתבע לא הודיע על רצונו להמשיך בשכירות והתובע הודיע על רצונו לא להאריך את השכירות.

ג. הנתבע המשיך להחזיק בנכס אחרי 31/7/15 ובניגוד לרצונו ובקשתו של התובע.

ד. בנסיבות אלה ובמידה והנתבע אכן היה משלם לתובע דמי שכירות עבור התקופה הנוספת סביר להניח שהוא היה דורש מסמך כלשהו בגין כך לאור הסכסוך שבין הצדדים גם אם בתקופה שעברה הוא לא היה דורש מסמך כלשהו ולא היה מקבל.

ה. הנטל להוכיח שהנתבע שילם את דמי השכירות לתובע בגין התקופה העודפת מעבר לתקופת השכירות מוטל על הנתבע והוא לא הרימו.

ו. לאור האמור לעיל אני קובע שהנתבע לא שילם לתובע דמי שכירות המגיעים בגין התקופה החל מיום 1/8/15 ועד 28/12/15.

תשלום תצרוכת חשמל בגין התקופה:

א. מאותם נימוקים שצוינו לעיל אני קובע שהנתבע אף לא שילם לתובע את הוצאות החשמל בגין התקופה הנוספת הנ"ל.

ב. בכתב התביעה התובע טען שמגיע לו 4,333 ₪ בגין חשמל אולם בעדותו הוא העיד שאינו זוכר כמה מגיע לו עבור חשמל וכי הרשימה נמצאת אצל מנהל החשבונות.

ג. לעומת זאת הנתבע העיד שתצרוכת החשמל החודשית עמדה ע"ס 200 ₪ סכום שאינו סביר.

ד. אני קובע את עלות תצרוכת החשמל במושכר על דרך האומדנה הינה בסך 400 ₪ לחודש.

פיצוי ע"פ הוראת סעיף 13 לחוזה:

א. חשוב לציין שסעיף 13 לחוזה מדבר על "דמי שימוש מוסכמים ומוערכים מראש" ולא על פיצוי.

ב. מצד שני דמי השכירות הראויים נקבעו בגוף החוזה בסך 2,400 ₪ לחודש.

ג. יתכן שהתובע הפר את הוראות החוזה בכך שלא טיפל בנזילת המים וכי הפרה זו גרמה להידרדרות היחסים בין הצדדים והדבר יידון ויוכרע בתיק 10125-02-17.

ד. בנסיבות אלה בית המשפט קובע שיש להסתפק בפסיקת דמי השכירות המוסכמים ולא להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 13 של החוזה.

ה. אוסיף שהתובע מעיד שהוא הודיע לנתבע שאין ברצונו להאריך את תקופת השכירות 5 חודשים לפני תום השכירות כאשר היתה זכות לנתבע להאריך את תקופת השכירות בשנה נוספת תוך מסירת הודעה בכתב לתובע 45 ימים לפני תום תקופת השכירות. התנהגות זו מטעם התובע יכולה לשמש כהפרה לתנאי החוזה ולפיכך אין מקום להפעלת הוראות הסנקציה הקבועה בסעיף 13 לחוזה.

13. לסיכום, אני מקבל את התביעה באופן חלקי ומחייב את הנתבע לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. סך של 12,000 ₪ בגין 5 חודשי שכירות אחרונים.

ב. סך של 2,000 ₪ בגין תצרוכת חשמל ב-5 החודשים האחרונים.

ג. סך ש 335 ₪ בגין אגרת משפט ששולמה.

הסכומים שנפסקו (בסה"כ 14,335 ₪) ישולמו לתובע תוך 40 יום מהיום, שאם לא כן, הם יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק דין זה לצדדים.

ניתן היום, כ"ב אדר תשע"ז, 20 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.