גזר דין

בקביעת מתחם העונש ההולם, העיקרון המנחה הוא עקרון ההלימה בין חומרת המעשה בנסיבותיו ומידת אשמתו של הנאשם ובין העונש המוטל עליו.

כאשר, מדיניות הענישה אמורה להרתיע מפני בצוע עבירות נוספות ולהעביר מסר ברור על מי שבהתנהגותו פוגע בערך החברתי שהינו פגיעה בביטחון הציבור וסיכון המשתמשים בדרך.

הריני רואה בהסדר הטיעון מתחם ענישה ראוי.

מטעמי מדיניות משפטית ונוכח הלכת בית משפט העליון בעניין כיבוד הסדרי טיעון, אתן ידי להסדר.

לאחר בחינת מלוא תיק החקירה ולאחר שנתתי דעתי לנתוניה האישיים המיוחדים של הנאשמת, נחה דעתי כי המטרה העונשית תושג אף אם יכובד ההסדר ברף הנמוך.

משנטען בחקירה כי המעורב נהג ללא אורות, מן הראוי היה לבחון שדה הראייה אף לפי גירסא זו.

הנאשמת הינה סטודנטית ואם לילד.

התחבורה הציבורית במקום מגוריה דלה מאוד.

היות ובעלה משרת בצה"ל כמ"פ – איננו זמין לצרכי הסעות.

משכך, משקלה של הפסילה לגבי נאשמת זו, הינו משקל הכבוד שבעתיים ממשקלה של הפסילה לגבי נהג אחר.

פציעתה של הנאשמת עצמה, מהווה ראשית ענישה משמעותית.

- הנני דנה את הנאשמת לתשלום קנס בסך 1500 ₪ או 30 ימי מאסר שתישא תמורתם.

הקנס ישולם תוך 90 ימים.

על הנאשם/ סנגורו לגשת כעת למזכירות ביהמ"ש לקבלת שובר תשלום.

- הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 60 יום בניכוי 60 ימי הפסילה המנהלית.

- הנני פוסלת את הנאשמת מלקבל או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 3 חודשים וזאת על תנאי למשך שנתיים.

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ח, 22 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.