1. לפניי בקשת הנתבעים לחיוב התובע בהפקדת ערובה בהתאם לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

המדובר בתביעה למתן צו עשה להורות לנתבעים לסלק בניה בלתי חוקית שלטענת התובע בוצעה על שטח משותף וכן לסלק מניעה למעבר למחסן משותף ולשעון מים.

לטענת הנתבעים, מצבו הכלכלי של התובע קשה. הוא מיוצג עי בא כוח מהסיוע המשפטי, קיבל פטור מאגרה ואף טרם שילם הוצאות בהן חויב בעבר. לכן ברי כי לא יוכל לשלם הוצאות ככל שהתביעה תידחה. הנתבעים טענו כי סיכויי התביעה קלושים והפנו לאופן עריכת התביעה והמסמכים שצורפו אליה ולכן טענו כי יש לחייבו בהפקדת ערובה.

1. התובע התנגד לבקשה וטען כי מצבו הכלכלי אכן קשה, אולם אין לפגוע, רק בשל כך, בזכותו ליומו בביה"מ. התובע טען כי סיכויי התביעה טובים שכן אין מחלוקת שמדובר בשטח משותף וכן כי בוצעה בניה בלתי חוקית.

דיון והכרעה:

3. בהתאם לתקנה 519 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד, הוסמך בית המשפט לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאות הנתבע. הרציונל העומד מאחורי סמכות זו, הינו למנוע תביעות סרק ולהבטיח תשלום הוצאות הנתבע, כאשר נראה כי סיכויי התביעה נמוכים (ע"א 2877/92 אל לטיף נ. מורשת בנימין למסחר ובניה (קרני שומרון) פ"ד מ"ז xx846).

בעת ששוקל בית המשפט האם לעשות שימוש בסמכות זו, עליו להביא בחשבון כי זכות הגישה לערכאות כבר הוכרה כזכות חוקתית ממעלה ראשונה, ואין להגבילה רק לאלה שבידם יכולים כלכלית לממן הוצאות אם התביעה תידחה.

לפיכך, במסגרת איזון האינטרסים לצורך הכרעה בבקשה כגון דא, יביא בית המשפט בחשבון את: זכות הגישה לערכאות, בצד סיכויי ההליך ומורכבותו, האם היה שיהוי בהגשת התביעה וכן מצבו הכלכלי של התובע והאפשרות שתהיה לגבות ממנו הוצאות, אם תידחה התביעה.

ראה רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עיזבון המנוח באסל נעים איברהים, פ"ד נח (5) 865 (204)):

"...שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519 (א) רחב הוא. במסגרת זו על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה- הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק, ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

4. באשר למצבו הכלכלי של התובע, דומה כי אין מחלוקת שמצבו הכלכלי של התובע קשה שהרי אחרת לא היה זוכה לייצוג מהסיוע המשפטי. אכן כפי שטענו הנתבעים בתשובתם, התובע לא טען בתגובתו לעניין מצבו הכלכלי ולעניין נכסים שברשותו שכן, בנסיבות, אין חולק כאמור שמדובר בתובע שמצבו הכלכלי קשה.

יחד עם זאת, הלכה פסוקה היא שאין בית המשפט נוהג לחייב תובע בהפקדת ערובה מחמת עוניו בלבד ראו רע"א 2146/04 מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסם נעים איברהים ואח', פ"ד נח(5) 865, 869-868 :"הכלל הוא שאין בית המשפט מחייב תובע במתן ערובה להוצאות מחמת עוניו בלבד. גם כאן לא תיחסם גישתו לערכאות של תובע דל אמצעים בשל חוסר יכולתו הכלכלית"

על מנת שתיעתר בקשה כגון דא, יש להצביע על כך שבנוסף למצב הכלכלי הקשה קיימות נסיבות נוספות שבצירופן למצב הכלכלי, קם הצורך בחיוב בערובה. יש לבחון מהם סיכויי התביעה וההלכה היא, כי אלו נשקלים על פי חומר הראיות המצוי בתיק, לרבות כתבי הטענות על צרופותיהם.

5. לאחר שעיינתי בכתבי בי-דין המונחים בפני ובשלב כה מוקדם של ההליך, לא שוכנעתי כי מדובר בתביעת סרק נעדרת סיכוי, כטענת הנתבעים. אמנם לכתב התביעה לא צורפו מלוא המסמכים הנדרשים להוכחת טענות התובע ואולם, כבר נקבע בהחלטה מיום 14.11.16 כי מסמכים אלו ניתן לצרף לתצהירי העדות. בשלב זה בטרם הוגשו תצהירים וראיות, לא ניתן לקבוע כי מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים.

טענות הנתבעים כי התובע לא הוכיח זכויותיו או העדר זכויות הנתבעים בשטח הנטען וכן כי לא צורפה חוות דעת מודד, הינן טענות שכבר זכו להתייחסות בהחלטה בבקשה לדחיית התביעה על הסף ובשלב זה, בטרם הגיש התובע ראיותיו, לא ניתן לקבוע כאמור, כי סיכויי התביעה קלושים.

בניגוד לנטען בתשובת הנתבעים, התובע כן פירט בתביעה את הסגת הגבול הנטענת ואף את טענותיו ביחס לנתבע 2 וגם לכך כבר ניתנה התייחסות בהחלטה בבקשה לסילוק התביעה על הסף.

6. הנה כי כן, לא היה כל מקום להגיש בקשה זו בשלב זה ומשהוגשה – דינה להידחות, וכך אני מורה.

יחד עם זאת, מאחר שאין חולק כי מדובר בתובע נעדר אמצעים, יהיו רשאים הנתבעים לשוב ולהגיש בקשתם לאחר שהתובע יגיש את תצהיריו וניתן יהיה לבחון את המסמכים והראיות שיציג, לצורך בחינת סיכויי התביעה.

בהתאם, הוצאות הבקשה יובאו בחשבון בסיום ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ד אדר תשע"ז, 22 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.