מבוא ועובדות מוסכמות:

1. בפניי תביעה כספית על סך של 130,000 ₪ בגין ליקויי בנייה בדירת מגורים אשר רכשו התובעים מהנתבעות.
2. התובעים הינם בני זוג והנתבעות הינן חברות בנייה הרשומות כדין בישראל. במועדים הרלוונטיים לתביעה הקימו הנתבעות בניין מגורים ברח' חסידה 14, בזיכרון יעקב (להלן: "הבניין").
3. ביום 19.12.12 התקשרו בעלי הדין בהסכם, לפיו רכשו התובעים מהנתבעות דירת מגורים בבניין (להלן: "הדירה").

עובר למסירת החזקה הדירה לידי התובעים, הם ערכו יחד עם נציג הנתבעות סיור במקום בו תועדו בפרוטוקול את הליקויים שהתגלו בדירה (להלן: "פרוטוקול טרום מסירה"). הנתבעות, או מי מטעמן, ביצעו תיקונים בדירה וביום 16.7.14 היא נמסרה לחזקת התובעים וזאת בהתאם לפרוטוקול מסירה עליו חתמו הצדדים (להלן: "פרוטוקול המסירה").

1. ביום 21.9.14, כחודשיים ימים לאחר מסירת החזקה בדירה לידי התובעים, ערך המומחה מטעמם, המהנדס ד"ר אברהם בן עזרא, חוות דעת בה תועדו ליקויים בדירה בעלות של 89,950 ₪ בתוספת מע"מ עליו וכן, 10% הוצאות פיקוח, ובסך הכל 116,236 ₪ (להלן: "מומחה התובעים" ו- "חוות דעת התובעים" בהתאם).

ביום 21.10.14 שלחה ב"כ התובעים את חוות הדעת מטעמם לנתבעת 1 ובעקבות זאת ערך מומחה מטעם הנתבעות, המהנדס מר רפי גיל, חוות דעת נגדית מיום 15.4.15, לפיה הוא דחה חלק נכבד מהליקויים אשר תועדו בחוות דעת התובע (להלן: "מומחה הנתבעות" ו- "חוות דעת ראשונה מטעם הנתבעות" בהתאם).

בהמשך, במסגרת התביעה, הגישו הנתבעות חוות דעת נגדית של המומחה מטעמן, בה נקבע כי עלות תיקון הליקויים בדירה הינה בסך 22,900 ₪ בתוספת מע"מ עליו (להלן: "חוות דעת שנייה מטעם הנתבעות").

1. בפועל, ומטעמים השנויים במחלוקת בין הצדדים, הנתבעות לא ביצעו תיקונים של הליקויים בדירה.
2. בין לבין, במהלך שנת 2015, ביצעו התובעים על חשבונם עבודות שיפוץ בדירה אשר כללו, בין היתר, עבודות בחדר הרחצה, ריצוף מרפסת גן וכן, רכישת ופיזור טוף בגינה (להלן: "עבודות השיפוץ").
3. לאור הפערים בין חוות הדעת מטעם הצדדים, מבלי שהם מוותרים על חוות הדעת מטעמם, מונה המהנדס מר יוסי לזר כמומחה מטעם בהמ"ש (להלן: "מומחה מטעם בהמ"ש").

מומחה בהמ"ש ביקר בדירה וערך חוות דעת ראשונה בה נקבע כי עלות תיקון הליקויים שהתגלו בה הינו בסך של 28,000.20 ₪ בתוספת עלות פיקוח ומע"מ, ובסה"כ 36,293 ₪. כמו כן, מומחה בהמ"ש הכיר בעלות התיקונים אשר ביצעו התובעים על חשבונם בדירה במסגרת עבודות השיפוץ בסך של 25,248 ₪ (להלן: "חוות הדעת הראשונה").

בהמשך, שני הצדדים פנו למומחה בהמ"ש בשאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו הראשונה, והוא מסר תשובותיו בהתאם. כמו כן, מומחה בהמ"ש נחקר על חוות דעתו הראשונה ובעקבות זאת ניתנה החלטתי לפיה הוא התבקש לערוך חוות דעת משלימה ביחס למספר עניינים שעלו במהלך חקירתו בבהמ"ש. בהתאם לכך, המומחה קיים ביקור חוזר בדירה ונתן חוות דעת משלימה בהתאם (להלן: "חוות הדעת המשלימה").

1. במסגרת התביעה הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. מטעם התובעים הוגש תצהירו של התובע, ומנגד, מטעם הנתבעות הוגשו תצהיריהן של ה"ה יעקב יעקובי ואיתן כהן (להלן: "יעקובי" ו- "כהן" בהתאם).

כל המצהירים לעיל נחקרו בבהמ"ש והצדדים סיכמו טענותיהם בתביעה.

דיון:

1. בסיכומיהם טענו התובעים כאילו משקל חוות הדעת מטעמם הינו כמשקל חוות דעת מומחה בהמ"ש, זאת מהטעם כי הוא לא מונה כמומחה מוסכם. האמנם?
2. בהתאם להלכה הפסוקה, מומחה בית המשפט הוא ידו הארוכה של בית המשפט, וחזקה כי הוא מומחה אובייקטיבי שאין לו כל אינטרס ועניין בתוצאות ההליך. בנדון נפסק ב-ע"א 916/05 כדר נ' פרופ' הרישנו ואח' (פורסם בנבו), כדלקמן:

"בית משפט זה חזר והדגיש לא פעם את חשיבות מינויו של מומחה מטעם בית המשפט. המומחה הוא ידו הארוכה של בית המשפט. ישנה חשיבות רבה לעדות מומחה ממונה נטרלי, ככלי מתווך בין עולם הרפואה לאולם בית המשפט ומאפשר לבית המשפט לקבל חוות דעת ברורה מטעמו שלו בנושאים הטעונים מומחיות......." (שם, סעיף 29 לפסק הדין).

להלכה לעיל משנה תוקף בתביעות לליקויי בנייה, כבמקרה דנן, ולא בכדי נפסק ב-ע"א 2934/94 סולל בונה בע"מ נ' איתן (פורסם בנבו), כדלקמן:

" למרבית הצער, מעוררים פרוייקטים של בניה, מחלוקות והתדיינויות בהקשר לליקויי בניה ולאי מילוי ההתחייבויות ההדדיות של כל הגורמים המעורבים. הגיעה העת, שכל הצדדים המעורבים יבינו, שיש סוף פסוק לכל אלה, בחוות דעתו של מומחה המתמנה על ידי בית המשפט בהסכמת באי-כוח הצדדים. סביר להניח שאף אחד מהצדדים אינו יוצא - במקרים כאלה - כשכל תאוותו בידו. אולם, על כל צד להבין כי משנתקבלה חוות דעת ניטרלית של מומחה, שיש בה משום ניסיון רציני להתמודד עם הבעיות המקצועיות הרבות המובאות בפניו, יש לקבל אותה, גם אם לא כל מה שנקבע בה הוא לטעמם ולרוחם של כל הצדדים וגם אם ניתן להצביע על טעויות או על אפשרויות של קביעות אחרות בנושאים אלה או אחרים. התערבות ערכאת הערעור, תבוא, אם נפלה טעות היורדת לשורש העניין או הפוגעת באופן בוטה בזכותו של מאן דהוא .........." (שם, פסקה 4 לפסק הדין)

כתוצאה מתחייבת מהמצוטט לעיל, נקבע עוד בהלכה הפסוקה כי רק מנימוקים כבדי משקל ניתן לסטות מקביעות מומחה בית המשפט, ובנדון נפסק ב-ע"א 293/88 חב' יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' רבי (פורסם בנבו), כדלקמן:

"משמינה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת."

על אותה הלכה חזר בית המשפט ב-ע"א 3134/02 עיריית רחובות נ' בוטרנו אחזקה ופיתוח (1992) בע"מ (פורסם בנבו) ופסק באומרו:

"........ כאשר ממנה בית המשפט מומחה מכריע מטעמו, אך טבעי שהוא יאמץ את ממצאיו, זולת אם קיימת סיבה כבדת משקל שתניע אותו שלא לעשות זאת, שהרי לכאורה מדובר במומחה ניטראלי, נעדר ענין, וככזה אין סיבה לחשוד בו כי הוא בחר לצדד בעמדה זו או אחרת מטעמים פסולים ......." (שם, פסקה 8 לפסק הדין).

יודגש כי מעמדו המיוחד של מומחה בית המשפט, כמצוטט לעיל, אינו גורע כהוא זה ממעמדו של בית המשפט כפוסק האחרון ואשר, בהתקיים טעמים מוצדקים, מוסמך לסטות מקביעות המומחה אשר מינה. בנדון, הוסיף בית המשפט בפסק דין חב' יצחק ניימן לעיל וקבע:

"אכן עד מומחה כמוהו ככל עד – שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שיקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור, לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן."

1. אמנם נכון, במקרה דנן בעלי הדין לא ויתרו על חוות הדעת מטעמם, ולפיכך אין תחולה להוראת תקנה 130(ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד -1984, לפיה, ככל ומומחה בית המשפט מונה בהסכמת הצדדים, אזי לא תוגשנה חוות דעת המומחים מטעמם, והן לא תתקבלנה כראיות במשפט. יחד עם זאת, ההלכה הפסוקה ביחס למעמדו של מומחה בית המשפט והסטייה מקביעותיו, כוחה יפה ללא קשר לעמדת הצדדים באשר למינויו, שכן, מעמדו של מומחה בית המשפט כעד ניטרלי ואובייקטיבי, לא שואב את כוחו מעמדת הצדדים בעלי הדין ונכונותם לוותר על חוות הדעת מטעמם. בנדון נפסק ב-ת"א (חי') 2467/98 כפר יהושע מכון תערובת נ' אבו עוקסא (פורסם בנבו), כדלקמן:

"עם זאת, גם כאשר לא מונה המומחה בהסכמה, נטיית בתי המשפט הינה להעדיף את חוות הדעת של המומחה מטעמו על פני זו של מומחים 'מטעם', שכן חזקה עליו שהוא פעל באופן אובייקטיבי וללא משוא פנים. אין בכך כדי למנוע העלאת ביקורת עניינית על קביעותיו ועל הערכותיו. ברם, חוסר שביעות רצון של בעל דין שעה שבניגוד לציפיותיו קביעות המומחה מטעם בית המשפט אינן תואמות את חוות דעת המומחה מטעמו אינו בגדר ביקורת עניינית ואינו עילה לשלול את חוות הדעת או חלק ממנה. רק נימוק כבד משקל ובולט לעין יצדיק לדחות את קביעות מומחה מטעם בית המשפט"

על אותה קביעה כמצוטט לעיל חזרו בתי המשפט ב-ת"א (חי') 6895/03 מ.ה.ד.ר. אלקטרוניקה בע"מ נ' המאירי ואח', ת"א (חי') 16112/01 זאבי נ' דוב גראן חברה לבניין ופיתוח בע"מ, ת"א (חי') 1345/02 מרדכי נ' סולל בונה בע"מ (פורסמו בנבו).

1. לאור ההלכות לעיל, יש לדחות את טענת התובעים כאילו משקל חוות הדעת מטעמם משתווה למשקל חוות הדעת מטעם מומחה בהמ"ש וכל סטייה מקביעות מומחה בהמ"ש תהיה אך ורק בהתקיים נימוקים כבדי משקל המצדיקים זאת.

משהובהר מעמדה של חוות דעת מומחה בהמ"ש, אתייחס להלן באופן פרטני לטענות הצדדים במסגרת התביעה.

טענות ביחס לליקויים שנקבעו בחוות דעת מומחה בהמ"ש:

1. א. בסעיף 8 לחוות דעת מומחה התובעים נטען כאילו מנגנון הנעילה בדלת הכניסה אינו

עומד בדרישת תקנה 2.92 בתוספת השנייה לתקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר בנייה, תנאיו ואגרות) תש"ל – 1970 (להלן: "התוספת השנייה") הואיל והעוקצים לכיוון הצירים קבועים ולא ננעלים וכן לא קיים עוקץ לכיוון הרצפה.

בחוות דעתו הראשונה שלל מומחה בהמ"ש טענות התובעים לעיל וזאת בהסתמך על הוראות התוספת השנייה ותקן ישראלי 5044 חלק 1 ומפרט מכון התקנים מהם עולה כי במקום בריח בפאה התחתונה של הדלת, ניתן להתקין בריח בפאה הצדדית בה מותקן המנעול, וכפי שנעשה בפועל. כמו כן, בחוות דעתו המשלימה תיעד מומחה בהמ"ש בתמונות את הפינים של הדלת וקבע כי הם פועלים באופן תקין ואינם קבועים כטענת התובעים.

ב. בסעיף 2.92 לתוספת השנייה נקבע כדלקמן: "נעילת הדלתות תהיה באחד האמצעים המפורטים להלן או בכל אמצעי אחר שווה ערך להם מבחינת חוזקו, עמידותו ואמינותו, ובלבד שהראייה שהאמצעי האחר הוא אמנם שווה ערך כאמור – תהא על מי שטוען כך". (ההדגשה אינה במקור – ר.ח.). בהמשך הסעיף פורטו שני אמצעים חלופיים לנעילת דלת הכניסה כאשר האמצעי השני עניינו מנעול ביטחון עם ארבעה בריחים הננעלים לארבעה כיוונים, לרבות לכיוון הרצפה.

בחקירתו נשאל מומחה בהמ"ש לעניין מנעול דלת הכניסה, והוא השיב באומרו:

"... הנושא של הדלתות עצמן הן מיוצרות על ידי חברה מוכרת וידועה שמבצעת את הדלתות בהתאם להוראות התקן. וגם מקבל תו התקן בהתאם לזה. תו תקן היא מקבלת על אמיתות וחוזק בפני פריצה (שם, עמ' 8, שורה 4 לפרוטוקול הדיון).

תשובת מומחה בהמ"ש כמצוטט לעיל, כמו גם קביעותיו בשתי חוות הדעת מטעמו – הראשונה והמשלימה – לפיהן מנעול דלת הכניסה עומד בדרישות התוספת השנייה ויתר התקנים המחייבים ואין בו כל ליקוי, שוללת טענות התובעים בנדון אשר לא הצביעו על כל שיקול כבד משקל לסטייה לחוות דעתו של המומחה. ודוק, בניגוד לאמור בסעיף 10 לסיכומי התובעים, בחוות דעת המומחה מטעמם לא עלתה כל טענה כאילו בדלת הכניסה הותקנו בריחים לכיוון אחד בלבד, ולפיכך טענתם בנדון לא תשמע.

ג. לאור האמור לעיל, טענות התובעים ביחס למנעול דלת הכניסה, נדחות בזאת.

1. א. בסעיף 12 לחוות דעתו קבע מומחה התובעים כי בנדבך הראש של הקיר הגובל עם חלקת

השכן באורך של עשרה מ' (להלן: "הקיר"), לא הונחו לוחות שיש אלא טיח בלבד ולפיכך, הקיר צפוי להיות מוכתם בכתמי ניקוז. מומחה התובעים קבע כי עלות התקנת לוחות שיש כאמור הינה בסך של 3,861 ₪ כולל מע"מ ופיקוח.

בחוות דעתו הראשונה קבע מומחה בהמ"ש כי בהתאם לתקנות ולתקנים הרלוונטיים לא מוטלת על הנתבעות כל חובה להתקין לוחות שיש לקירות ההפרדה ובהתאם לכך לא נמצא כל ליקוי בנדון. על אף זאת מומחה בהמ"ש הוסיף וציין כי נצפה סדק פנימי אנכי וגליות ברום הקיר וזאת מבלי שהוא אמד את עלות תיקונם.

בסיכומיהם עתרו התובעים לחייב את הנתבעות בעלות תיקון הליקויים בקיר בהתאם לקביעות מומחה בהמ"ש כמפורט לעיל ועל פי התעריף שנקבע בחוות הדעת המומחה מטעמם. בנדון הפנו התובעים לפסיקה לפיה בתי המשפט נוטים להכיר בליקויים כאמור אף באם אם הם לא פורטו בחוות הדעת מטעם רוכשי הדירות.

ב. מבלי להידרש לשאלה באם התובעים זכאים לפיצוי בגין הליקויים שהתגלו בקיר בהתאם לחוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש, אף מבלי שפורטו בחוות הדעת מטעמם, אין דרישת התובעים בנדון, זאת מהטעם כי הם לא כימתו את עלות התיקון. בקשת התובעים להסתמך על עלות תיקון הקיר כפי שנקבעה בחוות הדעת מטעמם, דינה להידחות, שכן אין כל קשר בין הליקוי הנטען באותה חוות דעת לבין הליקויים עליהם הצביע מומחה בהמ"ש. ודוק, התובעים, ושיקוליהם עמם, לא טרחו לפנות למומחה בהמ"ש בשאלות לעניין זה, אם במסגרת שאלות הבהרה ואם במסגרת חקירת המומחה בבהמ"ש.

לאור הנימוקים לעיל, דרישת התובעים ביחס לליקויים בקיר, נדחית בזאת.

1. א. בסעיפים 13-20 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לליקויים שהתגלו בגדר ההיקפית של

הדירה (להלן: "הגדר ההיקפית") והוא קבע כי עלות תיקונם הינה בסך של 10,900 ₪ (לפני מע"מ ופיקוח הנדסי). בחוות דעתו השנייה אישר מומחה הנתבעות חלק נכבד מהליקויים בגדר ההיקפית אולם הוא קבע כי עלות תיקונם הינה בסך 6,750 ₪.

בחוות דעתו הראשונה אישר מומחה בהמ"ש את הליקויים בגדר ההיקפית וקבע כי עלות תיקונם הינה בסך של 5,600 ₪.

התובעים מבקשים לאמץ את עלות תיקון הגדר ההיקפית בהתאם לקביעת המומחה מטעמם וזאת בטענה כי היא מבוססת על ביצוע גדר חדשה ותקנית בעוד כי העלויות שנקבעו על ידי מומחה הנתבעת ומומחה בהמ"ש מבוססות על "פתרון של טלאים". לחילופין, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בפיצוי נוסף בגובה הפרש הסכום בו נקב מומחה בהמ"ש לעומת מומחה הנתבעות.

ב. שאלות ההבהרה שהופנו למומחה בהמ"ש כמו גם בחקירתו בבהמ"ש הוא לא נשאל דבר וחצי דבר לעניין הגדר ההיקפית. בנסיבות העניין, לא שוכנעתי בקיומן של נסיבות כבדי משקל המצדיקות סטייה מקביעתו ולפיה, ניתן לתקן את הליקויים בגדר ההיקפית ללא צורך בביצוע גדר חדשה תחתיה.

שונה המצב ביחס לתעריף בו נקב מומחה בהמ"ש לתיקון הליקויים בגדר ההיקפית. משהודה מומחה הנתבעות כי עלות תיקון הליקויים הנ"ל הינה בסך של 6,750 ₪, אין לפסוק לתובעים סכום מופחת בהתאם לקביעת מומחה בהמ"ש ובנסיבות העניין קיים טעם מוצדק לסטייה מחוות דעתו.

ג. לאור האמור לעיל, עבור הליקויים בגדר ההיקפית התובעים זכאים לסך של 1,150 ₪ וזאת מעבר לסכום שנקבע בחוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש. הסכום הנ"ל בתוספת מע"מ ועלות פיקוח בשיעור של 10%, הגיע לסך של 1,480 ₪.

1. א. בסעיפים 21-23 לחוות דעתו הלין מומחה התובעים כי האדנים בחלק מחלונות הדירה אינם

חודרים לתוך הקיר ולעיתים הם אף קצרים מפתח החלון. בגין ליקוי נטען זה נדרש פיצוי בסך של 3,000 ₪.

בחוות דעתו הראשונה קבע מומחה בהמ"ש כי הליקוי הנטען לעיל אינו מהווה חוסר התאמה למפרט המכר, תקנות התכנון והבנייה או לתקן הישראלי ולפיכך הוא דחה את טענות התובעים בנדון.

ב. לאור קביעות מומחה בהמ"ש, עליהן לא חלקו התובעים, לא שוכנעתי בקיומו של טעם כבד

משקל, או בכלל, המצדיק לסטות מהמסקנה אליה הגיע, ולפיכך דרישת התובעים בנדון נדחית בזאת.

1. א. בסעיף 24 לחוות דעתו טען מומחה התובעים כי במסתור הכביסה קיים ליקוי, כמצוטט להלן:

"מסתור הכביסה צריך לשמש כמעקה כדי להגן על מי שנמצא במשטח שמעבר למעקה לצורך תיקון, טיפול, ניקוי או החזרת חפץ שנפל למשטח זה. ראה בעניין זה נספח ד'. בפועל, המסתור בצורת 'ר' עשוי מפרופילים חלשים וגמישים". (ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

יובהר, כי נספח ד' אליו הפנה מומחה התובעים כמצוטט לעיל הינו חיבור שהוא עצמו ערך

ובו הסתמך, בין היתר, על תקן מס' 1142.

בחוות דעתו דחה מומחה בהמ"ש את הטענות לעיל, באומרו :

"לדיירי הבית יש קיר בנוי המהווה מעקה המונע גישה לאזור המשמש כשטח טכני לתליית כביסה. שטח זה מיועד לשימוש של טכנאים ולא אמור להיות עם מעקה בטיחות מהסוג המוגדר בתקן 1142.

אני מקבל את גרסתו של מומחה הנתבעות לעניין הבטיחות בעבודה לעובדים טכניים בשטח התחום במסתור הכביסה.

מסקנה: לא קיים ליקוי מבחינת הצורך במעקה בטיחות נוסף".

בחקירתו נשאל מומחה בהמ"ש ביחס למסתור הכביסה תוך הפנייה, לראשונה, לתקן מס' 5100, מוצג ת/2, והעומסים שהוא צריך לעמוד בהם. בנסיבות העניין, מומחה בהמ"ש בדק בשנית את מסתור הכביסה וקבע בחוות דעתו המשלימה כי הוא יציב, מעוגן באופן מלא לקירות ולמעקה הבנוי מתחתיו וכי לאחר הפעלת כוח פיזי עליו המסתור נמצא תקין ולפיכך אין בו כל ליקוי.

ב. קביעות מומחה התובעים ביחס למסתור הכביסה מערבות מין בשאינו מינו. מומחה התובעים מחיל באופן מלאכותי את התקן הרלוונטי למעקות על מסתור הכביסה ובהתאם לכך הוא מסיק מסקנות מטעות. התנהלות זו תמוהה שבעתיים לאור הודאת התובעים עצמם בסעיף 33.4 לסיכומיהם, כי קיים הבדל ניכר בין מסתור כביסה לבין מעקה וכי דרישות החוזק החלות על המעקה אינן חלות על מסתור הכביסה.

בנסיבות העניין, אין להחיל את תקן המעקות על מסתור הכביסה ומשקבע מומחה בהמ"ש, הן בחוות דעתו הראשונה והן בחוות הדעת המשלימה, כי מסתור הכביסה תקני ואין בו כל ליקוי, אזי אין לקבל טענות התובעים בנדון והן נדחות בזאת.

1. א. בסעיף 25 לחוות דעתו הפנה מומחה התובעים לכך כי בניגוד לתוכנית המכר של הדירה, לפיה

מרכזיית צנרת המים שקועה בתוך עובי הקיר, בפועל, היא ממוקמת מחוץ לקיר מתחת לחבלי הכביסה וללא ארגז וכי עלות תיקון הליקוי הנ"ל הינו בסך של 1,000 ₪ (בתוספת מע"מ ופיקוח הנדסי). מומחה הנתבעות לא חלק על קביעת מומחה התובעים, לפיה מיקום מרכזיית הצנרת אינו תואם לתוכנית המכר, אולם לגישתו המצב בפועל עדיף מאחר ובמקרה של פיצוץ צנרת, ההצפה תהיה בחלל מסתור הכביסה ולא בתוך חלל הבית.

מומחה בהמ"ש אישר בחקירתו כי אכן בניגוד לתוכנית המכר, מרכזיית צנרת המים הותקנה מחוץ לקיר (שם, עמ' 12, שורה 5 ו-14 לפרוטוקול הדיון) אולם הוא אימץ את קביעת מומחה הנתבעות, ולפיה מצב זה עדיף על פני המצב המתוכנן.

ב. תכנית המכר הינה חלק מההסכם שנערך בין הצדדים לפיו רכשו התובעים את הדירה מהנתבעות. הנתונים המפורטים בתוכנית המכר אינם בגדר המלצה אלא הם חלק בלתי נפרד מהתחייבויות הנתבעות כלפי התובעים. בנסיבות העניין, בהיעדר הסכמה אחרת או טעם מוצדק לסטייה מהוראות תכנית המכר, היה על הנתבעות לספק לתובעים מרכזיית צנרת שקועה בתוך הקיר. משלא נעשה הדבר, התובעים זכאים לפיצוי בהתאם.

ג. לאור האמור לעיל התובעים זכאים לפיצוי עבור מרכזיית הצנרת בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ והוצאות פיקוח בשיעור של 10%, ובסה"כ 1,287 ₪.

1. א. בסעיפים 30-31 ו-38 לחוות דעתו טען מומחה התובעים כי הידית בחלק מדלתות הדירה הינו

בגובה של 104-105 ס"מ, זאת בניגוד לתקן בו נקבע גובה של 101 ס"מ. בגין ליקוי נטען זה נדרש פיצוי סך של 2,500 ₪.

מומחה בהמ"ש קבע כי גובה ידיות הדלתות בדירה הינו 104.5 ס"מ אולם מאחר והדלתות שודרגו על ידי התובעים והם שילמו תמורתן ישירות ליצרן, אזי לא מוטלת אחריות על הנתבעות בנדון. בתגובה, טענו התובעים כי מדובר בסוגיה משפטית אשר בסמכותו של בהמ"ש וכי שדרוג הדלתות בוצע בהתאם להנחיית הנתבעות ובאמצעות ספק/קבלן מטעמן (טענה המוכחשת על ידי הנתבעות).

ב. בסעיף 51 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג ת/6, העלה התובע טענה בעלמא ולפיה שדרוג הדלתות נעשה על ידי ספק מטעם הנתבעות ובתיאום עמן. טענה זו לא נתמכה בראייה כלשהי, כגון הסכם ההתקשרות עם אותו ספק. בנסיבות העניין, התובעים לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם ולפיכך אין לקבל את דרישתם בנדון.

1. א. בסעיף 32 לחוות דעתו קבע מומחה התובעים כי בחלון חדר אמבטיה ובאגף הדלת, הותקנו

שמשות ללא סימון בטיחות וזאת בניגוד לתקן וכי עלות החלפת הזיגוג הינה בסך של 500 ₪ (בתוספת מע"מ ופיקוח).

בחוות דעתו אישר מומחה בית המשפט העדר סימון של הזיגוג וקבע כי על הנתבעות לספק אישור מיצרן החלונות, שאם לא כן, יש לחייבן בפיצוי של 500 ₪ (שלא סוכמו במסגרת חוות דעתו).

ב. בחקירתו אישר מומחה בית המשפט כי הוא ביקש לקבל אישור מהספק או ממתקין הזיגוג ולפיו הזיגוג אינו בטיחותי, אך בפועל האישור לא התקבל (שם, עמוד 13 שורה 25 לפרוטוקול הדיון). בנסיבות העניין, יש לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 500 ₪ בתוספת מע"מ עליו והוצאות פיקוח בשווי של 10%, ובסה"כ 644 ₪.

1. א. בסעיפים 34-35 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לשני ליקויים בחלון הממ"ד של הדירה, הראשון לעניין צביעת מסגרת החלון והשני לעניין גודל שטח האוורור בחלון. מומחה התובעים קבע עלות תיקון הליקויים הנ"ל בסך של 6,000 ₪ (לפני מע"מ והוצאות פיקוח).

מומחה בית המשפט אישר בחוות דעתו את הליקוי הראשון בחדר הממ"ד, כאמור לעיל, וקבע עלות תיקונו בסך של 500 ₪. מאידך, המומחה לא מצא כל ליקוי בשטח האוורור של החלון, עמדה שאינה מקובלת על התובעים.

ב. אין חולק כי הממ"ד משמש כחדר שינה בדירה וכי בהתאם לדרישות התקן, שטח החלון המינימלי צריך להיות 8% משטח החדר. בהתאם למדידה שערך מומחה התובעים, שטח הממ"ד הינו 10.43 מ"ר בעוד שטח פתח החלון הינו 0.725 מ"ר. מכאן הקביעה כאילו שטח פתח החלון קטן בכ-13% מהמידה הנדרשת.

בחוות דעתו הראשונה קבע מומחה בית המשפט כי שטח הממ"ד הינו 10.34 מ"ר ושטח החלון הינו 1 מ"ר, המהווה 9.67% משטח החדר. ההפרש בשטח החלון כפי שנמדד על ידי מומחה התובעים ומומחה בית המשפט נובע משיטת המדידה. בעוד כי מומחה התובעים מדד את שטח החלון נטו (ללא חישוב פרופיל האלומיניום המותקן במקום), הרי מומחה בית המשפט ערך מדידה כולל שטח פרופיל האלומיניום.

בעקבות חקירתו ערך מומחה בית המשפט מדידה חוזרת של חלון הממ"ד והמדידה תועדה בתמונות בחוות דעתו המשלימה. והנה, מעיון באותן תמונות (לאחר הגדלה) עולה כי מידות חלון הממ"ד לאחר הפחתת רוחב פרופיל האלומיניום המותקן במקום הינה 0.95 ס"מ x 0.93 ס"מ, משמע שטח החלון הינו 0.8835 מ"ר. שטח זה עולה על 8% משטח הממ"ד, ולעניין זה אין נפקא מינה באם תאמר כי שטח הממ"ד הינו 10.43 מ"ר כפי שקבע מומחה התובעים, או שמא 10.34 מ"ר כפי שקבע מומחה בית המשפט.

לאור האמור לעיל, תהא שיטת מדידת שטח פתח חלון הממ"ד אשר תהא, נטו או ברוטו, במקרה דנן השטח עומד בדרישות התקן ולפיכך יש לדחות את טענות התובעים בנדון.

22. א. בסעיף 39 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לעובדה כי נקז המים בתא המקלחת בחדר שירותי הורים לא ממוקם במקום שנקבע בתכנית המכר ובהתאם לכך נדרש פיצוי בסך של 1,200 ₪.

מומחה הנתבעות ומומחה בית המשפט אישרו כי מיקום נקז המים האמור אינו תואם לתכנית המכר, אולם שניהם בדעה כי אין לכך חשיבות, מה גם ותכנית המכר אינה תכנית הביצוע, ולפיכך לא אושר כל פיצוי לתובעים.

ב. דעתי במחלוקת לעיל הינה כדעתם של מומחה הנתבעות ומומחה בית המשפט. המסקנה אליה הגעתי ביחס למרכזיית צנרת המים נכונה גם ביחס למיקום נקז המקלחת בחדר שירותי הורים. ודוק, אין בפי הנתבעות כל טענה כאילו סוכם בין הצדדים כי תכנית המכר אינה תכנית לביצוע או כי הנתונים שבה הינם רק לצורך המחשה.

בנסיבות העניין יש לקבל את דרישת התובעים ולפסוק להם פיצוי בסך של 1,000 ₪ בתוספת מע"מ ו-10% פיקוח ובסה"כ 1,287 ₪ (סכום שנקבע בתשובות מומחה בית המשפט לשאלות ההבהרה של התובעים, מוצג ת/1).

23. א. בסעיף 41 לחוות דעתו העלה מומחה התובעים טענה ולפיה שטח החלונות בשני חדרי שינה בדירה קטן מהשטח המינימלי הנדרש בתקן (8% משטח החדר). בגין ליקוי נטען זה נדרש פיצוי בסך של 3,000 ₪.

מומחה בית המשפט ומומחה הנתבעות ערכו מדידות של שטח החדרים ושטחי החלונות שבהם וקבעו כי שטח החלונות עומד בדרישת התקן.

ב. מומחה התובעים לא הציג כל תמונה להמחשת נתוני המדידה אשר ערך ביחס לשטחי החדרים ושטחי החלונות הנטענים בחוות דעתו, ולפיכך הם לא הרימו את נטל ההוכחה המוטל עליהם בנדון. ודוק, העובדה כי המידות המפורטות בחוות דעת מומחה התובעים ביחס לחדר הממ"ד אינן תואמות למידות שקבע מומחה בית המשפט, אך מחזקת את סימני השאלה ביחס לטענת התובעים. לא זאת אלא זאת, מחוות דעת מומחה בית המשפט עולה כי שטח החלונות בשני החדרים עולה על השטח המינימלי הנדרש ביחס לשטח החדרים (11.6% ו-10.98% במקום 8%). לפיכך קיים מקדם ביטחון המאיין את טענת התובעים, אף באם מדידת שטח החלון תהיה נטו ולא ברוטו.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות התובעים לעניין שטח החלונות בחדרי השינה.

24. בסעיף 51 לחוות דעתו הראשונה של מומחה בית המשפט נאמר כי שני מומחי הצדדים הסכימו כי אין ניקוי וגימור במקצוע האופקי שבין קירות הבניין לבליטות אופקיות במפלס רצפה של דירת השכן מעל דירת התובעים וכי התיקון בעניין זה בוצע על ידי התובעים. בגין תיקון הליקוי הנ"ל התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בסך של 514.80 ₪.

אין לקבל דרישת התובעים לעיל שכן מסעיף 52 לחוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש ומתשובותיו לשאלות ההבהרה של התובעים עולה כי עלות תיקון הליקוי הנ"ל נכללה במסגרת עבודות שבוצעו על ידי הקבלן מטעם התובעים בשם חג'ג' (להלן: "חג'ג'"), ואשר ממילא נכללו במסגרת חוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש.

25. א. בסעיפים 53-70 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לליקויים שונים שהתגלו בריצוף וחיפוי הדירה כאשר חלקם היו בחיפוי החוץ וחלקם האחר בריצוף הפנים.

מומחה בהמ"ש התייחס בחוות דעתו הראשונה לאותם ליקויים ובסעיף 56 בחוות הדעת הוא קבע באומרו:

"התייחסותי: התובע ביצע תיקון בעצמו - יש הסכמה (סעיף שחזר על עצמו - נכלל בעלות תיקון הריצוף במרפסת מחוץ לדירה).

הערכת עלות: לתיקון הליקויים המוסכמים בסעיפים 53-56: 8,800 ₪ (מהווה חלק מעלות העבודות שביצע הקבלן חג'ג' - של התובע.

הערכת שטח הריצוף שתוקן ע"י הנתבעים: 25 מ"ר במחיר 350 ₪/ מ"ר" (ההדגשה הראשונה במקור וההדגשה השנייה הוספה - ר.ח.).

כעולה מנספחים ט'-ט'2 לתצהיר התובע, התובעים שילמו לקבלן חג'ג' עבור ביצוע עבודות שיפוץ שונות בדירה, לרבות עבודות ריצוף, סך של 15,500 ₪. בסיכום חוות דעתו ערך מומחה בהמ"ש שתי טבלאות, האחת לריכוז עלות תיקון הליקויים שהתגלו בדירה ואושרו על ידי המומחה (עמ' 49 לחוות הדעת), והשנייה, לריכוז ההוצאות שהוציאו התובעים לתיקון הליקויים בדירה (עמ' 50 לחוות הדעת). בטבלה השנייה כלל מומחה בהמ"ש את התמורה ששילמו התובעים לקבלן מר חג'ג', שכאמור הינה, בין היתר, עבור ריצוף הדירה.

ב. בתשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם התובעים, כמו גם בחקירתו הנגדית, אישר מומחה בהמ"ש כי הוא לא ערך מדידה של שטח ריצוף החוץ וכי הוא תימחר את עלות העבודה לפי שטח של 25 מ"ר (שם, עמ' 17, שורות 8 ו-14 לפרוטוקול הדיון). בהמשך, במסגרת חוות דעתו המשלימה קבע מומחה בהמ"ש כי לאחר מדידה עולה כי שטח ריצוף המרפסת הינו 35 מ"ר, ולא 25 מ"ר. בנסיבות העניין, התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בעלות ריצוף הפרש השטח שבין חוות הדעת הראשונה לחוות הדעת המשלימה, 10 מ"ר וזאת בסך של 3,500 ₪ בתוספת עלות פיקוח בשיעור של 10% ומע"מ, ובסה"כ 4,504 ₪.

ג. דרישת התובעים לעיל אינה בדין יסודה ואין לקבלה.

כפי שצוין לעיל, מומחה בהמ"ש אישר בחוות דעתו הראשונה את מלוא התמורה אשר שילמו התובעים לקבלן מר חג'ג' בסך של 15,500 ₪. בהצעת המחיר של הקבלן, חלק מנספח ט'1 לתצהיר התובע, פורטו כל העבודות בגינן שולמה התמורה הנ"ל, לרבות עבודות ריצוף במרפסת חוץ. בנסיבות העניין, אין נפקא מינא מה הוא שטח המרפסת ובאם לאחר המדידה בפועל התברר כי השטח גדול בעשרה מ' לעומת השטח המצוין בחוות הדעת הראשונה של מומחה בהמ"ש.

אדרבא ואדרבא, בהצעת המחיר של הקבלן חג'ג' עולה כי עבודות הריצוף במרפסת חוץ חושבה לפי 40 מ"ר כשבפועל השטח הינו 35 מ"ר. יוצא אפוא כי מסכום התמורה אישר שילמו התובעים לקבלן חג'ג' יש להפחית סך של 1,750 ₪ (5 מ"ר X 350 ₪) בתוספת מע"מ עליו, ובסה"כ 2,048 ₪, וכך ייעשה.

26. בסעיף 74 לחוות דעתו אישר מומחה בהמ"ש ליקוי בכנף דלת הסלון וקבע כי עלות התיקון הינה בסך של 800 ₪. הסכום הנ"ל לא נכלל בסיכום חוות הדעת ולפיכך יש לזכות את התובעים בסך של 800 ₪ בתוספת 10% הוצאות פיקוח, מע"מ , ובסה"כ 1,030 ₪.

27. א. בסעיף 75 לחוות הדעת מטעם התובעים נאמר כי לא נעשה איטום בין שיש מטבח לחיפוי הקיר שמעליו וכי עלות ביצוע העבודה הנ"ל הינה בסך של 500 ₪. המומחה מטעם הנתבעות אישר קיום הליקוי הנ''ל, אולם הוא קבע כי עלות תיקונו הינה בסך של 250 ₪. בין לבין, עד לביקור מומחה בהמ"ש בדירה, תיקנו התובעים את אותו ליקוי ומומחה בהמ"ש קבע בחוות דעתו הראשונה "בוצע ע"י דייר, יש הסכמה" והוסיף "אין ליקוי מצד הנתבעות".

ב. הואיל ושני המומחים מטעם הצדדים אישרו היעדר איטום בין שיש המטבח לחיפוי הקיר, אולם הם נחלקו בדעתם לעניין עלות תיקון הליקוי הנ"ל, ומאחר ומומחה בהמ"ש לא תימחר את עלות התיקון בחוות דעתו, ייפסק לתובעים בגינו על דרך האומדנה סך של 375 ₪ בתוספת הוצאות פיקוח בשיעור של 10% ומע"מ, ובסה"כ 483 ₪.

28. בסעיף 78 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לליקוי בדלת הממ"ד וקבע כי עלות התיקון הנ"ל הינה בסך של 700 ₪. מומחה הנתבעות אישר את הליקוי הנ"ל אולם הוא תימחר אותו בסך של 450 ₪. גם מומחה בהמ"ש אישר קיום הליקוי וקבע כי עלות תיקונו הינה בסך של 300 ₪, פחות מהסכום שקבע מומחה הנתבעות.

קביעת מומחה הנתבעות ביחס לעלות תיקון הליקוי בדלת הממ"ד, הינה בבחינת הודעת בעל דין ולפיכך אין להפחית מהסכום שנקבע בחוות דעתו.

בנסיבות העניין, לתובעים ייפסק סך של 150 ₪ בתוספת הוצאות פיקוח בשיעור של 10% ומע"מ עליו, ובסה"כ 199 ₪.

29. א. בסעיפים 79-80 לחוות דעתו התייחס מומחה התובעים לשני קירות עקומים בדירה, הראשון קיר כיור בין חדר האמבטיה לחדר הכביסה, והשני, קיר חדר האמבטיה וקבע את עלות תיקונם בסך של 800 ₪ ו-1,500 ₪ בהתאם. מנגד, מומחה הנתבעות אישר את הליקוי בקיר הראשון לעיל ועלות תיקונו כפי שקבע מומחה התובעים ביחס לקיר השני נקבע כי מדובר בסטייה זניחה והליקוי לא אושר.

בחוות דעתו הראשונה אישר מומחה בהמ"ש כי שני הקירות לעיל אכן עקומים, אולם הוא קבע באומרו כי קיים קושי בתיקון הליקוי בהם ולפיכך הציע תשלום פיצוי בסך של 2,000 ₪, עניין אותו הותיר לשיקול דעת בהמ"ש.

ב. התובעים מתנגדים להצעת מומחה בהמ"ש כאמור לעיל ולטענתם מדובר בליקוי פונקציונאלי שהם מעוניינים בתיקונו. כן טענו התובעים כי בסעיף 79 לחוות דעתו של המומחה מטעמם נפלה טעות קולמוס, שכן עלות תיקון קיר הכיור בין חדר האמבטיה לחדר הכביסה הינו בסך של 8,000 ₪, ולא כפי שנרשם בטעות בחוות דעת המומחה מטעמם, 800 ₪. לחיזוק טענתם בנדון הפנו התובעים לעובדה כי לתצהירי עדותם הראשית צורף תצהירו של המומחה מטעמם המאשר את הטעות הנטענת, ולכך כי הנתבעות לא ביקשו לחקור את המומחה על תצהירו הנ"ל.

הנתבעות מתנגדות לגישת התובעים לעיל, ועד כמה שירדתי לסוף דעתן הן מאמצות את הצעת המומחה בדבר תשלום פיצוי כספי בגין הליקוי בקירות האמורים.

ג. טענת התובעים ביחס לטעות הקולמוס שנפלה, כביכול, בחוות דעת המומחה מטעמם אינה משכנעת בעיניי ומכל מקום היא לא הוכחה כדבעי.

אמנם נכון, לתצהירי עדותם הראשית של התובעים צורף תצהיר המומחה מטעמם לעניין טעות הקולמוס שנפלה, כביכול, בסעיף 79 לחוות דעתו, אולם הם לא ביקשו להגיש את התצהיר הנ"ל כחלק מראיותיהם בתביעה, ומן הסתם הוא לא הוגש ולא סומן כמוצג במסגרת ההליך. בנסיבות העניין טענת התובעים כי הנתבעות לא ביקשו לחקור את המומחה מטעמם על תצהירו, אין בה ממש.

יתרה מכך, הגדלת עלות תיקון קיר הכיור לסך של 8,000 ₪ מחייב הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה ותשלום הפרשי האגרה המתחייבים, ככל והבקשה הייתה מתקבלת, והרי כל זאת לא נעשה במקרה דנן.

ד. המלצת מומחה בהמ"ש לתשלום פיצוי כספי בגין הליקוי בקיר הכיור ובקיר חדר האמבטיה, חלף תיקונם, הגיונית וסבירה בנסיבות העניין ויש מקום לאמצה. בנסיבות העניין, ייפסק לתובעים פיצוי בגין הליקוי הנ"ל בסך של 2,000 ₪.

30. בסעיף 81 לחוות דעתו קבע מומחה התובעים כי קיים ליקוי במסילת התריס בחדר הכביסה. הנתבעות ומומחה בהמ"ש אישרו קיומו של הליקוי הנ"ל, אולם הצדדים חלוקים בדעתם לעניין עלות התיקון. בנדון מומחה התובעים קבע כי עלות התיקון הינה בסך של 600 ₪, מומחה הנתבעות קבע עלות של 350 ₪ בעוד כי מומחה בהמ"ש קבע עלות בסך של 120 ₪. מכאן דרישת התובעים לתשלום ההפרש בין העלות שקבע מומחה הנתבעות לעלות שקבע מומחה בהמ"ש.

כאמור בסעיף 28 לעיל, נכון אף ביחס לדרישת התובעים לעניין הליקוי במסילת התריס בחדר הכביסה, ולפיכך ייפסק להם סך של 230 ₪ (350-120) בתוספת 10% עלות פיקוח ומע"מ, ובסה"כ 296 ₪.

טענות ביחס לעבודות שביצעו התובעים בדירה:

31. כאמור, לאחר קבלת החזקה בדירה ביצעו התובעים על חשבונם עבודות שיפוץ שונות. מומחה בהמ"ש התייחס בחוות דעתו הראשונה לאותן עבודות וקבע כי התובעים זכאים לקבל מהנתבעות בגינן סך של 25,248 ₪ (כולל מע"מ).

הן התובעים והן הנתבעות העלו טענות כנגד קביעת מומחה בהמ"ש לעיל, והן ידונו להלן.

32. בסעיף 73 לחוות דעתו אישר מומחה בהמ"ש כי התובעים ביצעו על חשבונם הכנה לתריס רשת בחלון הסלון, קביעה הנתמכת הן בחשבונית מס שהגישו התובעים על סך 700 ₪, חלק מנספח ח' לתצהירו של התובע, והן בסעיף 30 לאותו תצהיר. על אף זאת, מומחה בהמ"ש אישר בחוות דעתו הראשונה עבור אותה עבודה סך של 600 ₪.

בנסיבות העניין, דרישת התובעים לקבלת תשלום עבור הפרש הסכום ששולם מכיסם לעומת הסכום שאושר על ידי מומחה בהמ"ש, בדין יסודו ובהתאם לכך ייפסק להם סכום נוסף של 100 ₪.

33. בחוות דעתו הראשונה אישר מומחה בהמ"ש כי התובעים זכאים לתשלום סך של 4,870 ₪ עבור אריחים שרכשו למרפסת הדירה. ברוב הגינותם התובעים הודו כי מדובר באריחים משודרגים וכי עלות האריחים שהנתבעות התחייבו לספק הינו בסך של 1,630 ₪, הוא הוא הסכום שהם זכאים לקבל מהנתבעות, ולא הסכום שקבע מומחה בהמ"ש.

לאור האמור לעיל, מהסכום שנקבע בחוות דעת מומחה בהמ"ש יש להפחית סך של 3,240 ₪ (4,870-1,630).

34. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 750 ₪ עבור רכישת חומרי בנייה, עניין שלא זכה לכל התייחסות בחוות הדעת של מומחה בהמ"ש. דרישה זו עלתה בסעיף 37 לתצהיר התובע והיא נתמכה בחשבונית המצורפת כנספח י' לתצהיר.

התובע לא נשאל בחקירתו הנגדית ביחס לדרישה לעיל ובסיכומיהן הנתבעות לא העלו כל טענה או הסתייגות לאותה דרישה.

בנסיבות העניין יש לקבל את דרישת התובעים בנדון ולחייב את הנתבעות בתשלום סך של 750 ₪. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד החשבונית ועד למועד עריכת חוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש, 30.7.17, מגיע לסך של 962 ₪.

35. א. חלק מהתמורה אשר שילמו התובעים לקבלן מר חג'ג' הייתה עבור החלפת האריחים באמבטיה. לטענת הנתבעות היה על התובעים לטפל תחילה במקור בעיית הרטיבות בחדר האמבטיה, ותחת זאת כל שניסה הוא החלפת האריחים במקום. כתוצאה מכך, הרטיבות התפשטה והחמירה במשך שנים. בנסיבות העניין, כך לטענת הנתבעות, ומאחר והתובעים לא איפשרו להם לבצע תיקונים בדירה, אזי אין להטיל עליהן לשאת בעלות החלפת האריחים וזאת בסך של 2,500 ₪.

ב. טיעון הנתבעות לעיל אינו משכנע בעיניי, וזאת בהיעדר כל טענה כאילו טיפול מוקדם במקור בעיית הרטיבות היה מייתר את הצורך בהחלפת האריחים בחדר האמבטיה. ודוק, אין בפי התובעים כל דרישה לחייב את הנתבעות לשאת בעלות החלפת האריחים בשנית, לאחר הטיפול בבעיית הרטיבות בחדר האמבטיה, אלא אך ורק בעלות בה נשאו בפועל עבור החלפת האריחים בעבר.

36. בסעיפים 2.16 - 2.20 לסיכומיהן, העלו הנתבעות טענות ביחס לצורך בהחלפת כל הריצוף במרפסת הדירה על ידי התובעים וכן דרישתם שאושרה על ידי מומחה בהמ"ש, לתשלום סך של 936 ₪ עבור הצבת מכולה במקום לפינוי הפסולת.

טיעוני הנתבעות לעיל ביחס להחלפת הריצוף במרפסת אינן מכומתות והנתבעות לא פירטו מהי עלות הריצוף אשר לטענתן לא הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. ודוק, הנתבעות הודו בקיומן של ליקויים בחלק מהאריחים במרפסת הדירה וזכותם של התובעים לקבלת פיצוי בגין החלפתם.

באשר לעלות הצבת המכולה, מומחה בהמ"ש אישר הוצאה זו ולא מצאתי כל טעם מוצדק לסטות מקביעתו בנדון. לעניין זה יצוין כי משאישר מומחה בהמ"ש את עבודות השיפוץ שביצע הקבלן חג'ג' מטעם התובעים בעלות לא מבוטלת של 15,500 ₪, ובהתחשב באופי העבודות הנ"ל הכולל, בין היתר, פירוק והרכבה של אריחים, אזי עלות הצבת המכולה אך מתחייבת בנסיבות העניין.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענות הנתבעות בנדון.

37. בסעיף 50 לחוות דעתו אישר מומחה בהמ"ש תשלום סך של 2,500 ₪ עבור טוף לגינה (כולל הובלה) בו נשאו התובעים וזאת בנימוק כי הנתבעות לא טיפלו בתיקון הטיח והצבע במקום. בתשובותיו לשאלות ההבהרה של הנתבעות, אישר מומחה בהמ"ש כי התיקון המתחייב הן בהתאם למפרט המכר והן בהתאם לחוות הדעת של שני הצדדים הוא תיקון טייח בגמר שליכט צבעוני שעלותו הינה בסך של 2,000 ₪. על אותה עמדה חזר המומחה בחקירתו בבהמ"ש (שם, עמ' 22, שורה 6 לפרוטוקול הדיון).

לאור האמור לעיל, בהיעדר כל נימוק לתיקון הליקוי הקיים באמצעי שונה ובעלות גבוהה מהמתחייב ומהמוסכם בין הצדדים, יש להפחית מהסכום שנקבע בחוות דעת מומחה בהמ"ש סך של 500 ₪ (2,500-200).

סיכום ביניים

38. להלן סיכום ביניים לתוצאה אליה הגעתי עד הלום:

- עלות תיקון הליקויים בדירת התובעים בהתאם לחוות דעת מומחה בהמ"ש - סך של 28,000 ₪, בתוספת 10% פיקוח ומע"מ, ובסה"כ 36,293 ₪.

- עלות תיקון הליקויים אשר ביצעו התובעים בדירה בהתאם לחוות דעת מומחה בהמ"ש - סך של 25,248 ₪ (כולל מע"מ).

- לסכומים לעיל יש להוסיף את כל אלה:

א. סך של 1,480 ₪ בהתאם לסעיף 15 לעיל.

ב. סך של 1,287 התאם לסעיף 18 לעיל.

ג. סך של 644 ₪ בהתאם לסעיף 20 לעיל.

ד. סך של 1,287 ₪ בהתאם לסעיף 22 לעיל.

ה. סך של 1,030 ₪ בהתאם לסעיף 26 לעיל.

ו. סך של 483 ₪ בהתאם לסעיף 27 לעיל.

ז. סך של 199 ₪ בהתאם לסעיף 28 לעיל.

ח. סך של 2,000 ₪ בהתאם לסעיף 29 לעיל.

ט. סך של 296 ₪ בהתאם לסעיף 30 לעיל.

י. סך של 100 ₪ בהתאם לסעיף 32 לעיל.

כ. סך של 962 ₪ בהתאם לסעיף 34 לעיל.

ובסה"כ 9,768 ₪.

- מנגד, מהסכומים שייפסקו לתובעים יש להפחית את כל אלה:

א. סך של 2,048 ₪ בהתאם לסעיף 25 לעיל.

ב. סך של 3,240 ₪ בהתאם לסעיף 33 לעיל.

ג. סך של 500 ₪ בהתאם לסעיף 37 לעיל.

ובסה"כ 5,788 ₪.

הנה אם כן, חישוב עלות תיקון הליקויים בדירה בתוספת עלות התיקונים שבוצעו על חשבון התובעים למועד חוות דעת מומחה בהמ"ש הראשונה, הינו כדלקמן:

65,521= 36,293+25,248+9,768-5,788.

הזכות לתיקון הליקויים בדירה

39. בין הצדדים מחלוקת ביחס לתיקון הליקויים שהתגלו בדירה. בנדון טענו התובעים כי לאור התנהלותן, הנתבעות איבדו את זכותן לבצע אותם תיקונים. מנגד, לטענת הנתבעות, התובעים הם אלה שמנעו מהן לתקן את ליקויים בדירה, לרבות תיקוני שנת בדק, והן עומדות על ביצועם.

40. בסעיף 4 ב' לחוק המכר (דירות), התשל"ג - 1973, נקבע כדלקמן: "התגלתה אי התאמה או אי התאמה יסודית הניתנת לתיקון, על הקונה לתת למוכר הזדמנות נאותה לתקנה, ועל המוכר לתקנה תוך זמן סביר". דא עקא, זכותו הנ''ל של המוכר לתיקון הליקויים בדירה, אינה מוחלטת, ובנדון נפסק ב-ע"א 472/95, 553/95 זלוצקין ואח' נ' דיור לעולה בע"מ, פ"ד נ(2) 858, כדלקמן:

"אמנם, במקרה מתאים יש לתת למוכר אפשרות לתקן את הניתן לתיקון, הן על פי המדיניות המשפטית הרצויה ובוודאי כאשר הדבר מתחייב מכוח הדין. אך במה דברים אמורים, כאשר המוכר מודה בליקויים וכאשר נכונותו לתקן היא רצינית." (שם, עמ' 863 ה').

בעניין זלוצקין לעיל בית המשפט הגיע למסקנה כי בנסיבות המקרה, המוכר מיצה את זכותו לתקן את הליקויים בדירה הואיל והוא ביצע תיקונים כושלים ולעיתים הוא אף לא טרח להשיב לפניות הקונים בנדון.

הסוגיה שבה ועלתה ב-ע"א 656/99 ד"ר בר שירה ואח' נ' מעונות ובניין בע"מ ואח' פ"ד נז(5) 1 ובית המשפט פסק באומרו:

"...השאלה מתי זכאי הקבלן לתקן בעצמו את הליקויים (או ליתר דיוק, מתי זכאי הוא לשלם רק את העלות שהיה עולה לו התיקון), איננה שאלה שיש לה תשובה חד-משמעית. הכול תלוי בנסיבות המקרה. כך למשל נפסק שכאשר בעל דירה מסרב לאפשר לקבלן לתקן, הפיצוי יחושב על-פי עלות התיקון לקבלן (ע"א 7799/01 ברזילי נ' שרביב בע"מ [3]. המלומד איל זמיר עמד לאחרונה בהרחבה על סוגיית תיקון אי-ההתאמה במכר דירות ובסוגיית הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בספרו 'חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973' פירוש לחוקי החוזים, בעמ' 579 ואילך. ככלל, כך מציין המחבר, הקונה אינו חייב לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה, ולמוכר אין זכות לתקנה. על-פי רוב, בידי הקבלן יכולת לתקן את אי-ההתאמה בעלות נמוכה יותר מאשר קבלן שהוזמן במיוחד לביצוע התיקון, משום שהוא מכיר את המלאכה שביצע, ובידו להוזיל את התיקון על-ידי ביצוע מרוכז של תיקונים בדירות אחדות באותו אתר. תיקון עצמי בידי המוכר חוסך לו לשאת במרכיב הרווח של קבלן אחר שיבצע את התיקון. על-פי רוב, תיקון הפגמים בידי חברת הבנייה הוא גם פתרון עדיף לקונה, על-כן נקבע הנטל לאפשר למוכר לתקן את אי-ההתאמה בטרם יזכה את הקונה בתרופות אחרות, ואולם על-אף השיקולים שבגללם תיקון אי-ההתאמה בידי מוכר הדירה הוא בדרך-כלל הפתרון ההוגן והיעיל לאי-ההתאמה, ישנם מקרים שבהם פתרון זה איננו בא בחשבון, או שאין בו כדי לענות במידה מספקת על צורכי הקונה. המחבר עומד על פסקי-דין שונים בסוגיה אם ועד מתי על הקונה לשוב ולתת לקבלן הזדמנויות נוספות לתיקון אי-התאמה, לאחר שניתנה לקבלן הזדמנות נאותה לתקן את אי-ההתאמה, והוא לא ניצל אותה, או שניסה לתקן, והדבר לא עלה בידו. לדעת המחבר, אם לפני הגשת התביעה נתן הקונה למוכר הזדמנות נאותה לתיקון אי-ההתאמה, אין לדרוש ממנו מתן הזדמנות נוספת במסגרת ההליך השיפוטי. דברים אלה מקובלים עליי."(שם, עמ' 14 א-ה).

מהמצוטט לעיל עולה כי השאלה באם יש לתת למוכר הזדמנות לתקן את הליקויים בדירה, אם לאו, תוכרע בהתאם לנסיבותיו של כל מקרה לגופו. אדון אפוא להלן בנסיבות מקרה דנן.

41. כזכור, ביום 21.9.14, כחודשיים ימים לאחר מסירת החזקה בדירה לידי התובעים, ערך המומחה מטעמם חוות דעתו ובה תועדו ליקויים שונים בדירה בעלות של כ-116,000 ₪. חוות הדעת הנ"ל הומצאה על ידי בא כוח התובעים לנתבעת 1 ביום 21.10.14. והנה, רק ביום 15.4.15, בחלוף כחצי שנה, ערך מומחה הנתבעות חוות דעת נגדית לפיה נדחו חלק נכבד מהליקויים שפורטו בחוות דעת מומחה התובעים. זאת ועוד, בחוות הדעת השנייה מטעם הנתבעות, אישר המומחה מטעמם ליקויים בדירה בעלות של 26,793 ₪, המהווה כ-40% בלבד מהליקויים שהתגלו בדירה בהתאם למסקנות אליהן הגעתי לעיל. בנסיבות העניין, הודאת הנתבעות בקיומם של ליקויים חלקיים ביותר בדירה אך מלמד על רצינות כוונתן לטפל באופן ראוי ויסודי לפתרון הבעיה, דבר השולל את זכותן לבצע אותם תיקונים.

42. בסעיפים 6-7 לתצהיר עדותו הראשית, מוצג נ/2, התייחס נציג הנתבעות מר כהן לניסיונותיהן של הנתבעות לבצע תיקונים בדירה לאחר קבלת חוות הדעת מטעם התובעים ועריכת חוות דעת נגדית מטעם הנתבעות, וזאת באומרו:

"6. אנו נערכנו לביצוע התיקונים בדירה באמצעות קבלן משנה כאמור, הקבלן עבודי, והתיקונים תואמו עם התובע, אולם כאשר הגיע קבלן המשנה עם הצוות לבצע בדירה תיקונים, סירבו התובעים לאפשר לו ולצוות להיכנס לדירה ולהתחיל בעבודות ביצוע התיקונים.

7. כל ניסיונותיי לנסות ולתאם ביצוע התיקונים בדירת התובעים לאחר מכן לא נענו והתובעים סירבו לאפשר לנו להיכנס ולבצע תיקונים בדירה. למעשה לא התאפשר לנו על ידי התובעים להשלים ביצוע תיקוני שנת הבדק בדירה וזאת עד להגשת התביעה על ידם".

טענות העד לעיל הועלו בעלמא ללא פירוט מועדים ומבלי שנתמכו בראייה כלשהי, כגון רישומים ביחס למועדי ביצוע התיקונים שתואמו, כביכול עם התובע, או התקשרות עם הקבלן עבודי מטעם הנתבעות. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית נשאל העד ביחס לנטען בסעיף 6 לתצהירו כמצוטט לעיל, והוא השיב באומרו:

"ש. בסעיף 6 אתה אומר שאתם נערכתם לביצוע תיקונים בדירה, בשביל להיערך לביצוע תיקונים הדעת נותנת שתהיה הסכמה לפני שאתם נכנסים נכון? למה אתה מתכוון שאתה אומר נערכתם?

ת. תואם תאריך כניסה לבית למרות ששלומיאן טוען שלא, תואם בבוקר יום ראשון שאני לא זוכר את התאריך, הקבלן הגיע, שלומיאן כעס וטען שהוא עובד בירושלים, אם אני לא טועה, ושזה פגע לו ביום עבודה, הוא היה כעוס.

ש. איפה התיאום? אתם חברה מסודרת, לא ייתכן ששום טענה ממה שאתה טוען לא תהיה מגובה. איך תואם? הרי יש עורכת דין מטעם התובעים.

ת. אני חושב שזה היה לפני שהוא שכר את שירותייך, בתקופה שעשינו תיקונים לכל הפרויקט". (שם, עמ' 36, שורה 22 לפרוטוקול הדיון)(ההדגשה אינה במקור- ר.ח.).

מהמצוטט לעיל עולה כי ניסיונותיהן הנטענות של הנתבעות לתאם עם התובע מועד לתיקון הליקויים בדירה נעשו, כביכול, לפני תחילת ייצוג התובעים באמצעות בא כוחם. אולם, מאחר וחוות הדעת מטעם התובעים, בה פורטו כלל הליקויים בדירה, נשלחה לנתבעת 1 רק לאחר תחילת אותו ייצוג, אזי ניסיונותיהן הנטענות של הנתבעות לתקן את הליקויים בדירה, אינה רלוונטית למחלוקת בהליך דנן.

43. לא זאת אלא זאת, נציג הנתבעות מר כהן נשאל מדוע לא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם קבלן המשנה מר עבודי, ובנדון הוא מסר תשובה לא מספקת באומרו "לא אני קובע מי יכתוב תצהיר כזה או אחר. אם הוא היה נדרש הוא היה ממלא תצהיר". (שם, עמ' 37, שורה 15 לפרוטוקול הדיון). זאת ועוד, העד נשאל לעניין תיעוד הניסיונות הנטענים של הנתבעות לתאם מועד לתיקון הליקויים בדירה, ובנדון הוא השיב באומרו:

"ש. בסעיף 7 שאתה כותב " כל ניסיונותיי לנסות ולתאם..." האם יש לך אסמכתא לנסיונותך באופן אישי לתאם ביצוע תיקונים?

ת. היה מסמך שבו תיעדנו פניות אין לי אותו אני לא יודע איפה למצוא את המסמך הזה עכשיו. אין להתכחש לזה שהיינו ביחסים טובים וניהלנו שיחות טלפון על בסיס ההיכרות בינינו.

ש. אאפשר לעד להגיש לבית המשפט אסמכתאות לשיחות הטלפון שהוא לכאורה קיים.

ת. לא אוכל להגיש שום דבר.

ש. לא תוכל לפנות לבזק או טלפון?

ת. לא". (שם, עמ' 37, שורה 19 לפרוטוקול הדיון).

מהמצוטט לעיל עולה ומתחייבת המסקנה כי הנתבעות, ושיקוליהן עמן, נמנעו מהגשת ראייה כלשהי ביחס לנסיונותיהם הנטענים לתאם מועד לביצוע התיקונים בדירה או מהזמנת הקבלן שהיה אמור לבצע אותם תיקונים למתן עדות במשפט. התנהלותן הנ"ל של הנתבעות אומרת דרשני ומקימה את החזקה כפי שנקבע בהלכה הפסוקה לפיה, לו הוצגו אותן ראיות או הוזמן אותו עד, הם היו תומכים בגרסת התובעים, לפיה הם הכחישו את הטענה בדבר נסיונות הנתבעת לבצע תיקונים בדירה, גרסה עליה חזר התובע בחקירתו הנגדית (ראה עמ' 30-31 החל משורה 31 לפרוטוקול הדיון) (ראה ע"א 4226/05 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אטיאס, פורסם בנבו).

44. לאור האמור לעיל אני קובע כי הנתבעות איבדו את זכותן לבצע תיקונים בדירה ולפיכך יש לחייבן בתשלום עלות תיקון הליקויים שהתגלו בדירה כמפורט לעיל וללא הפחתה לביצוע על ידי קבלן מטעם הנתבעות.

עגמת נפש

45. התובעים מבקשים לחייב את הנתבעות בתשלום סך של 30,000 ₪ בגין עגמת נפש וזאת בטענה כי הם סבלו, וממשיכים לסבול, מליקויים רבים בדירה וכי לו פעלו הנתבעות על פי חובתן שבדין לתיקון אותם ליקויים, התביעה הייתה מתייתרת.

מנגד, לטענת הנתבעות לאור הפער הניכר בין סכום התביעה לבין עלות תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת מומחה בהמ"ש, התובעים אינם זכאים לפיצוי בגין עגמת נפש. לחילופין, הנתבעות מבקשות כי הסכום שייפסק בגין ראש נזק זה יהיה פרופורציונאלי לסכום שנקבע בחוות דעת מומחה בהמ"ש.

46. בהתאם לסעיף 13 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה) התשל"א - 1970, פסיקת פיצוי עבור נזק לא ממוני נתונה לשיקול דעת בהמ"ש, והכלל הוא כי פיצוי בראש נזק זה נועד לפצות את הנפגע ולא להעניש את המפר (ראה ע"א 5602/03 סגל ואח' נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ, פורסם בנבו). יודגש כי בהתקיים פער ניכר בין הסכום הנתבע עבור ליקויי בנייה לבין הסכום שנפסק בסופו של יום בתי המשפט נמנעו מפסיקת פיצוי עבור עגמת נפש (ראה ת"א (שלום חיפה) 7968/01 וסקר נ' גלרון בע"מ ואח', ת"א (שלום חיפה) 20285/03 פאפו ואח' נ' גב ים ו- ת"א (מחוזי ירושלים) 1148/97 אילוז ואח' נ' זקן בע"מ, פורסמו בנבו).

במקרה דנן, אמנם נכון התובעים אינם זכאים לפיצוי מלוא עלות הליקויים שנקבעה בחוות הדעת מטעמם, אך מאידך אין להתעלם מהעובדה כי הליקויים שאושרו במסגרת פסק הדין הינם בסכום לא מבוטל שאינו נופל בהרבה מהסכום שנקבע באותה חוות דעת. כן אין להתעלם מהעובדה כי מדובר בדירה חדשה אשר רכשו התובעים ממיטב כספם ותמורתה שילמו סכום נכבד של כ-1.77 מיליון ₪.

לאור מכלול הנסיבות לעיל, מצאתי לפסוק לזכות התובעים פיצוי בגין עגמת נפש בסך של 4,000 ₪.

סיכום

47. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים, באמצעות בא כוחם, את מלוא הסכומים כמפורט להלן:

א. סך של 65,521 ₪ בגין הליקויים בדירה. סכום זה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד עריכת חוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש, 30.7.17, ועד להיום, מגיע לסך של 68,081 ₪. לסכום הנ''ל יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ב. אגרת תביעה, הוצאות משפט ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך של 14,625 ₪ (כולל מע"מ) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק על הוצאות האגרה והוצאות המשפט מיום הוצאתם ועל שכ"ט עו"ד מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

48. הוצאות המשפט כאמור בס"ק 47(ב) לעיל, הינן בגין כל אלה:

א. סך של 3,540 ₪ ליום 23.9.14 עבור עלות חוות דעת מומחה התובעים.

ב. סך של 5,616 ₪ ליום 25.4.17 עבור חלקם של התובעים בחוות דעתו הראשונה של מומחה בהמ"ש.

ג. סך של 2,106 ₪ ליום 17.7.18 עבור חלקם של התובעים בחוות דעתו המשלימה של מומחה בהמ"ש.

ד. סך של 1,755 ₪ ליום 17.9.17 עבור הוצאות חקירתו של מומחה בהמ"ש.

49. מלוא הסכומים כמפורט לעיל ישולמו עד ליום 18.9.19.