לפניי בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי (להלן: המל"ל) בהתאם לסעיף 6ב לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: חוק הפיצויים), ולמנות מומחה בתחום האורטופדי לצורך קביעת נכותו של התובע כתוצאה מן התאונה.

רקע וטענות הצדדים

1. התובע, יליד 1951, נפגע בתאונת דרכים ביום 21.9.2012 אשר הוכרה כתאונת עבודה על ידי המל"ל. ביום 6.4.2014 העמידה הועדה הרפואית לעררים במל"ל את נכותו הצמיתה של התובע בשיעור 10% בשל ליקוי גב תחתון בהתאם לתקנה 37 7(א) ובתוך כך קבעה:

"הוועדה מקבלת את הערעור וקובעת כי מגבלותיו היום תואמות להגבלה קלה ע"ש מותני.

מכיוון שסבל בעבר מכאבי גב ע"ש. מותני, אך בבדיקות בסמוך לתאונה בביטוח לאומי לא נמצא מגבלה. מקנה 0% נכות.

לדעת הוועדה לא היתה משמעות לעברו לעניין מצב קודם. לא היתה הגבלה.

נכותו היום 10% לפי סעיף 37 7 (א)."

בדו"ח הועדה הרפואית , מיום 2.5.2013, שדנה בקביעת הנכות הזמנית, נקבע:

"הוועדה בדקה את התובע ועיינה בתיקו הרפואי מעל חצי שנה מהאירוע הנדון. מנגנון הפגיעה-הרמת חפץ כבד. יש לציין-עבר עשיר מבחינת הגב. רישומים רבים בשנים 01,02,07,06,08. ב-01 ... צולם.. אובחנו שינויים ניווניים לכל אורך עמ"ש מותני. לאחר האירוע הנידון עבר בירור כולל מיפוי עצמות שלא איבחן שברים. ב-C.T שינויים ניווניים לכל האורך עם בקעים דיסקליים בכל הגבהים.

מצבו טרם סופי. יקבל 10% למשך חצי שנה מהיום. יש להתייחס לעברו בעת קביעת נכות צמיתה".

בדו"ח הועדה הרפואית מדרג ראשון, מיום 7.11.2013, שדנה בקביעת הנכות הצמיתה לתובע נקבע:

"הוועדה בדקה את התובע ועיינה בתיק. מדובר בתובע בן 62. מעל לשנה לאחר חבלת גב תחתון. מנגנון הפגיעה-הרמת חפץ כבד. ברקע-עבר עשיר מבחינת עמ"ש מותני. רישומים רבים על פניו עם תלונות על כאבי גב בשנים .2001,2002,2006,2007,2008. ב-2008 צולם ואובחנו שינויים ניווניים רישומים רבים לכל אורך עמ"ש מותני. לאחר האירוע הנדון עבר בירור כולל C.T של עמ"ש מותני. אובחנו שינויים ניוונים עם דיסקופטיות בכל הגבהים של עמ"ש מותני. נבדק במרפאת עמ"שמותני. הומלץ טיפול ניתוחי עקב היצרות ניוונית של התעלה. מדובר בהחמרת מצב קודם על רקע מחלה ניוונית.מתקדמת בעמ"ש מותני מתחילת שנות ה-2000, שקשורה לגילו המתקדם של התובע.

לא נותרה נכות בעקבות.הפגיעה. בעניין טענות על פגיעה נפשית לא הומצאו מסמכים לא נידון."

2. הנתבעת טוענת, כי בקביעת ועדת הערר במסגרתה נקבעו לתובע 10% נכות בעמ"ש מותני, נפלו פגמים, וכי לא הוצג בפניה מלוא התיעוד הרפואי מעברו של התובע לפיו סבל החל משנת 2000 מכאבים ומגבלות בגב התחתון עם הקרנה לגפיים.

לטענתה, לכל היותר עמד בפני הוועדה התיעוד הרפואי שעמד בפני הוועדה מדרג ראשון, והמתייחס לתקופה שעד לשנת 2008, על אף שקיים תיעוד מהותי, אפילו משנת 2012, ועד שבועים לפני התאונה, המוכיח כי כל הממצאים עליהם התלונן התובע היו קיימים לפני התאונה, וקיים תיעוד רפואי על כך.

הנתבעת מפנה לסעיף 12 לפרוטוקול ועדת הערר, אשר ממנו עולה כי המסמכים שעמדו בפני הוועדה הם ערעור התובע, ועדה דרג 1 ותיק קופ"ח כללית.

הנתבעת מפנה לתיעוד רפואי מימים.24.2.12,22.3.12 ו-6.9.12, כשבועים לפני התאונה, שבכולם מופיעים כאבים, מגבלות בגב והקרנות לגפיים.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי בקביעת הוועדה נפלו פגמים גם בהיותה סותרת קביעת ועדה רפואית משנת 2001, והיא מפנה להחלטת ועדה רפואית מיום 19.3.2001, במסגרתה נקבעו לנתבע 10% נכות בגין כאבי גב וצוואר.

לטענתה, עולה מפרוטוקול זה כי הנתבע נפל בחודש ינואר 2000, וכי כבר אז סבל משינויים ניווניים, ובפער בן למעלה מ-10 השנים בין התאונות, מצבו רק החמיר, המחלה הניוונית התקדמה ותיעוד זה לא עמד בפני ועדת הערר, אשר כלל לא התייחסה לתחלואה הניוונית הקשה והממשית,הלוחצת על השק התיקאלי, ובגילו של התובע גורמת לו לכאבים ללא קשר לתאונה.

טענה נוספת שבפי הנתבעת היא כי העובדה שהתובע היה מיוצג בועדה הקנתה לו יתרון דיוני שצריך להילקח בחשבון.

3. לעומתה טוען הנתבע כי דין הבקשה להידחות, בהיותה למעשה ערעור על ממצאי הוועדה הרפואית, בהיעדר מעמד לנתבעת להשיג על ממצאים אלו במסגרת ההליך שבפני, ובכל מקרה אין בטיעוני הנתבעת כדי לשלול את ממצאי ועדת הערר.

התובע מוסיף וטוען, כי הפער בן 14 השנים בין הועדה הרפואית משנת 2001, לזו שבשנת 2014, יש בו כדי לנתק את מצבו הקודם של התובע ממצבו הנוכחי, וניתן להניח ברמת ודאות גבוהה כי גילו, מצבו הפיזי ותיקו הרפואי במלל עמדו בפני חברי הוועדה ונלקחו בחשבון, ואין מקום לסטות מהכלל לפיו אין לתת היתר להבאת ראיות לסתור.

דיון והכרעה

4. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובכל התיעוד הרפואי שצורף להן, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להתקבל כך שיינתן היתר להביא לסתור את קביעת המל"ל ביחס לנכות האורטופדית.

להלן הנימוקים למסקנתי.

5. סמכותו של בית המשפט להתיר הבאת ראיות לסתור מעוגנת בסעיף 6ב לחוק הפיצויים, וזו לשונו:

"נקבעה על פי כל דין דרגת נכות לנפגע בשל הפגיעה שנגרמה לו באותה תאונת דרכים, לפני שמיעת הראיות בתביעה לפי חוק זה, תחייב קביעה זאת גם לצורך התביעה על פי חוק זה; ואולם בית המשפט יהיה רשאי להתיר לבעל דין בתביעה לפי חוק זה, להביא ראיות לסתור את הקביעה האמורה, אם שוכנע שמן הצדק להתיר זאת מטעמים מיוחדים שיירשמו."

הלכה היא, כי היתר להביא ראיות לסתור יינתן רק בנסיבות חריגות ויוצאות דופן כפי שסיכם כב' השופט זילברטל ברע"א 6023/14 רפעת פקיה נ' יוסי אספיר פסקה 8, (30.12.2014):

"כידוע, המחוקק הגביל את היכולת "לפתוח" קביעות הנוגעות לנכות במסגרת הליך משפטי, לאחר שנקבעו במסגרת ועדות רפואיות הפועלות על-פי דין. על-כן, ההלכה היא כי בקשה להביא ראיות לסתור תיענה רק במקרים יוצאי דופן בהם יש חשש לעיוות דין הנובע מהתנהלות הוועדה הרפואית; במקרים בהם מתברר כי לא היו בפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות עובדות רלוונטיות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע; או במקרים בהם חל שינוי משמעותי במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה נכותו על-ידי הוועדה הרפואית (בר"ע 634/85 עודה נ' "רותם" חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985); בר"ע 721/85 "סלע" חברה לביטוח בע"מ נ' פתייה, פ"ד לט(4) 839 (1986); 5779/90 "הפניקס הישראלי" חברה לביטוח בע"מ נ' טיארה עבדול אחמד, פ"ד מה(4)77 (1991); אליעזר ריבלין תאונת הדרכים 774 (מהדורה רביעית, 2011))".

-ראו גם רע"א 9018/12 סונול ישראל בע"מ נ' בוטרשווילי (8/4/2013), (כב' השופט צ' זילברטל) :

"ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה)".

בעניין סונול, קיבל בית המשפט העליון בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי והחליט להתיר לנתבעת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל, מן הטעם שלא הובאו בפני הוועדה הרפואית מלוא המסמכים הרפואיים מעברו של התובע, והיא לא התייחסה ולא בחנה השפעתו של חומר רפואי על קביעתה.

מפסק הדין עולה כי בית המשפט הסתפק בקיומה של אפשרות סבירה שהוועדה הייתה משנה את קביעתה אילו היה מובא בפניה מלוא התיעוד רפואי מעברו של התובע:

"..אכן, אין לשלול את האפשרות שבסופו של דבר חלפו השפעות התאונה השניה ואין להן השלכות על הנכויות הצמיתות שנקבעו למשיב. ואולם, איני סבור שניתן לקבוע זאת ללא בירור רפואי מוסמך ואין לאמץ את טענת המשיב לפיה התאונה השניה לא הותירה בו אותותיה, גם נוכח המפורט להלן..".

ראו גם רע"א 2993/14 רוטמן נגד הכשרת הישוב חברה לביטוח בע"מ (11.9.14),:

"מידע רלבנטי, אשר ייתכן שהיה בו כדי להשפיע על התשובה לשאלת קיומו של הקשר הסיבתי בין נכותו של המבקש לבין התאונה.... נראה שהמדובר במידע בדבר עברו הרפואי האפשרי של המבקש, שעשויה להיות לו חשיבות לצורך שלילת או אישור קיומו של קשר סיבתי בין התאונה לבין נכותו (ראו, למשל, רע"א 4377/90 הפניקס ה"בענייננו, ועל פני הדברים, נראה כי בפני הוועדות הרפואיות לא עמד ישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אחמד, [פורסם בנבו] פסקה 4 (31.12.1990)).

וכן ראו (רע"א 6073/10 גבאי נ' אילייב, (3.11.2010), בפסקה 5:

"מצבים נוספים בהם ייתכן שיהיה מקום לשקול להתיר להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית לנפגעי עבודה בדבר הקשר הסיבתי, עשויים להתעורר כאשר בגדרם של הליכים קודמים בעניינה של התאונה הובאו נתונים רפואיים סותרים בשאלת הקשר הסיבתי והוועדה לא נתנה דעתה למחלוקות אלה, או כאשר בעברו של התובע הייתה תאונה נוספת, או שיש לו עבר רפואי רלבנטי והוועדה לא התייחסה להשפעות אפשריות של אירועים אלה על סוגית הקשר הסיבתי בין התאונה לבין מצבו (רע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992); רע"א 4482/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' ברוך, פ"ד מט(5) 198 (1995)). מצבים אלה אינם שונים, במהותם, ממקרים אחרים בהם יש מקום להתיר הבאת ראיות לסתור כיוון שהוועדה הרפואית לא נתנה דעתה לחומר רפואי שיכולה להיות לו השלכה על מסקנותיה. כבר נפסק כי במצב דברים בו לא הונחו בפני הוועדה הרפואית עובדות רלוונטיות וחשובות הקשורות במצבו של הנפגע קודם לתאונה או אחריה, יכול הדבר להצדיק היתר להבאת ראיות לסתור את קביעתה".

6. כפי שעולה ממסמכים שצורפו, הועדה הרפואית מדרג ראשון סברה כי מדובר בהחמרת מצב קודם על רקע מחלה ניוונית מתקדמת בעמ"ש מותני מתחילת שנות ה-2000, שקשורה לגילו המתקדם של התובע כי ולא נותרה לתובע נכות בעקבות הפגיעה.

המסמכים שעמדו בפני הועדה מדרג ראשון, הם פרוטוקול הדיון בועדה מיום 2.5.2013, אשר קבעה לתובע נכות זמנית וכן סיכום ביקור מיום 12.9.2013.

מעיון בפרוטוקול הועדה מיום 2.5.2013, עולה כי בפניה עמדו תעודות רפואיות, תיק רפואי, ביקור אצל ד"ר כספי מיום 11.10.12 ומיפוי עצמות מיום 3.12.12.

בהסתמך על כל אלה, קבעה הועדה בדיון בנכות הזמנית, כי מצבו של התובע לא סופי, וקבעה לו נכות זמנית בשיעור 10% למשך חצי שנה. בתוך כך, מצאה הועדה לציין כי יש להתייחס לעברו בעת קביעת נכות צמיתה.

המסקנה המתבקשת מצירוף כל אלה היא, כי אין אינדיקציה בפרוטוקול ועדת הערר אם צורף תיק רפואי מלא של התובע, אך מאחר ובפרוטוקול הועדה מיום 2.5.2013 קיימת התייחסות למצב רפואי עד לשנת 2008, יש להניח כי תיקו הרפואי של התובע עד לשנה זו היה מונח בפני הועדה מדרג ראשון, וכפועל יוצא, יתכן שאף בפני ועדת הערר.

7. עיון בסעיף 20 לפרוטוקול ועדת הערר המתעד את תלונות התובע מעלה כי הנפגע טען כדלקמן:

"סבלתי מעט מהגב. מ-2008-2012 לא היו לי בעיות גב, ומאז התאונה כאבים בבתחתון קושי בישיבה, והליכה כאבים".

לעומת זאת, מהחומר הרפואי שצירפה הנתבעת לבקשה, עולה כי התובע כן התלונן על כאבי גב ומגבלות בגב ובגפיים, אפילו בשנת 2012, בימים 24.2.2012, 22.3.2012 וביום 6.9.2012 סמוך לתאונה ממש.

תלונות אלו לא הובאו לידיעת הוועדה, מפי התובע, אשר ציין כאמור, כי לא היו לו בעיות גב בתקופה שבין 2008 ל-2012, ואין כל אינדיקציה כי עמד בפני הוועדה התיעוד הרפואי ביחס לתקופה זו.

8. זאת ועוד, אין כל התייחסות בהחלטת ועדת הערר לקביעה קודמת של ועדת מל"ל משנת 2001, אשר קבעה לתובע נכות זמנית בשיעור 10% בגין כאבי גב וצואר, בעקבות נפילה משנת 2000, ולכך שכבר בשנת 2001 קבעה הועדה כי התובע סובל משינויים ניווניים, אשר מטבע הדברים מחמירים עם התקדמות הגיל, ובחלוף 14 שנים, היה מקום להתייחס לכך.

הועדה אמנם קבעה כי התובע סבל בעבר מכאבי גב ע"ש מותני, אך כאמור, אין כל ראיה כי תיעוד רפואי משנת 2012 סמוך לתאונה, עמד בפני הועדה, או כי פרוטוקול הועדה הרפואית משנת 2001 עמד בפניה.

העובדה כי ועדת הערר קבעה כי בבדיקות שנערכו בסמוך לתאונה לא נמצאה מגבלה, תומכת בהשערה כי התיעוד הרפואי משנת 2012, לא עמד בפניה כפי שטוענת הנתבעת.

בנסיבות אלו אין להוציא מכלל אפשרות כי כוונת הועדה בהתייחסה לתלונות העבר התייחסה רק לתלונות שעד 2008, וכי לא עמדו בפניה פרוטוקולים של הועדה משנת 2001, ולא עמד בפניה התיעוד הרפואי הסמוך לתאונה, לפיהם הייתה קיימת לתובע מגבלה סמוך לתאונה.

9. כאמור, לא נעלמה מעיני קביעתה של הועדה המתייחסת במפורש למצב קודם, ולא נעלמה מעיני העובדה כי התיק הרפואי מצוי ברשימת מסמכי הועדה בדרג ראשון, אולם בשים לב לאמור לעיל, ולהיעדר התייחסות לשינויים ניווניים בעבר, ולועדה רפואית קודמת, מתעורר ספק האם מלוא התיק הרפואי והחלטות הועדה הרפואית אכן עמדו בפני הועדה, ואם הועדה היתה מגיעה לאותה מסקנה לו היתה נחשפת לתיעוד המלא.

יפים לעניין זה דברי כבוד סגן הנשיא א' פרקש ברע"א 28452-12-12 אבוחצירה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פיסקה 8 (27.1.2013):

"אף שנרשם שעמד לפניהן תיקו הרפואי של המבקש, לא ברור איזה תיק רפואי – האם תיק רפואי מקופת חולים, או מבית החולים "סורוקה", וביחס לאילו מועדים מתייחס התיק ובנסיבות אלו, קיים חשש שהועדה לא נתנה את דעתה על עברו הרפואי הרלוונטי של המבקש במסגרת הקביעה (השוו, רע"א 1114/02 אלמקייס עמרם נ' המגן לביטוח לאומי (פורסם בנבו, 28.5.2002); רע"א 4045/01 אדרי נ' איתן חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 18.11.2001); ע"א 5608/90 קורנהיל חברה לביטוח בע"מ נ' שמעון מזרחי, פ"ד מו(2) 107 (1992)). ייתכן, כי אילו הייתה הוועדה נותנת את הדעת על אירועים אלו, הרלוונטיים למצב המבקש, הייתה מגיעה למסקנות שונות".

10. אף שיתכן ואין קשר בין מצבו של התובע לאחר התאונה למצבו של התובע לפני התאונה, אני סבורה כי לצורך כך יש צורך בקביעת מומחה מן התחום אורטופדי שמלוא החומר הרפואי הרלבנטי הנוגע לעברו הרפואי של התובע בעבר יוצג בפניו.

11. לנוכח כל האמור, הבקשה מתקבלת כך שימונה מומחה רפואי בתחום האורטופדי שייבחן את שיעור הנכות האורטופדית הקיימת לתובע כתוצאה מהתאונה.

התיק מוחזר לרשמת הבכירה, לצורך מינוי מומחה בתחום האורטופדיה.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

ניתנה היום, י"ח כסלו תשע"ח, 06 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

חתימה