נגד החייב הוגשו 55 תביעות חוב על סך של כ- 2,350,000 ₪.

לאחר בדיקתן אושרו תביעות החוב בסך של כ- 1,600,000 ₪.

התנהלות החייב בהליך לא תאמה את הנדרש ממנו ועל כן ההליך בוטל. בהמשך, חודשו ההליכים בתיק.

לאורך כל ההליך טען החייב כי נסיבות הסתבכותו היו בכך שהוא ניהל עסק. לגרסת החייב, עובד בעסק פיזר שיקים ללא ידיעתו של החייב וגרם לקריסת העסק וליצירת חובות על שם החייב.

כך, החייב בחקירותיו אצל הנאמן מסר גרסה לפיה עובד בעסק הוא זה שפיזר שיקים על שמו של החייב והעובד האמור אף הורשע ונאסר (סעיף 7 לדוח המסכם מיום 7.5.18 וכן בדברי ב"כ החייב בפרוטוקול הדיון מיום 14.6.18 בעמ' 1, שורות 23-24).

בית המשפט הורה בהחלטתו בדיון ביום 14.6.18 כי החייב יעביר את מלוא המסמכים בקשר לאותה מרמה של העובד.

החייב לא פעל בהתאם לצו בית המשפט ולא העביר את מלוא המסמכים.

משהוגשה בקשת נושה לביטול ההליך, על רקע טענה לחוסר תום לב בקשר לרכב משועבד, גרם החייב לדחיות חוזרות ונשנות בבירור הבקשה לביטול ההליך.

בהחלטה מיום 1.1.22 עמד בית המשפט על כך שלמעשה נסיבות יצירת החובות טרם התבררו והנאמן נדרש לחקור בדבר.

לאחר זימון החייב לחקירה נוספת הגיש הנאמן עדכון. מהעדכון עלה כי למעשה לחייב היה חלק מסוים באותה פרשת מרמה, והוא אף נדון והורשע בעבירות שטיבן לא הובהר. החייב נמנע ממתן פרטים מלאים בנושא למעט כך שבגין הרשעתו הוטלו על החייב עונשים הכוללים גם מאסר.

מהאמור עולה כי לאורך כל ההליך החייב מסר מידע חלקי ואף מטעה לגבי נסיבות ההסתבכות ואופן יצירת החובות. החייב העלים נתונים אלו לגבי ההליך הפלילי וביחס להרשעתו ומדובר במחדל שיש לראותו בחומרה.

בתגובת החייב נטען כי העדר מסירת המידע אודות חלקו בפרשה ובכלל זאת הרשעתו בפלילים, נבעה מכך שהחייב סובל מבעיות בתחום הנפשי. החייב חזר וטען כי בכוונתו לשתף פעולה בהליך וכן על כך שאותו עובד רימה אותו ואנשים נוספים.

תגובת החייב לא סיפקה מענה או נימוק משכנע למידע הכוזב אותו מסר לגבי נסיבות יצירת החובות ובמיוחד לגבי העלמת חלקו בפרשת המרמה בה נוצרו חובות לעשרות נושים במיליוני שקלים. המדובר לפיכך בחוסר תום לב כפול: הן ביצירת החובות, שעה שעולה כי החייב יצר החובות תוך ביצוע עבירות פליליות והיה לו חלק בביצוע העבירות (כאשר יש להבין כי העבריין העיקרי אכן היה מי שנרשם בעסק כעובד) והן בהתנהלות החייב בהליך, בהעלמת עובדות ובמסירת מידע כוזב לגבי נסיבות ההסתבכות הכלכלית.

לצד האמור, הוגשה בקשת נושה לביטול ההליך בטענה לחוסר תום לב מצד החייב.

מהבקשה עלה, כי החייב נטל הלוואה מהמבקשת לרכישת רכב שהובטחה במשכון. ההלוואה לא שולמה ובהליכי המימוש של המשכון לא נמצא הרכב. המבקשת ביקשה לבטל ההליך עקב התנהגות החייב בהעלמת הרכב.

רק בחלוף פרק זמן ארוך הוגשה תגובה של החייב לגופה של הבקשה ובה טען כי למעשה סייע לאחר בקבלת ההלוואה מהמבקשת. על כן הרכב נרשם על שמו, בעוד שבפועל אדם אחר הוא זה שרכש את הרכב וקיבל את המימון מהמבקשת.

עולה מכך, כי בכל הנוגע לרישום הרכב על שמו של החייב וקבלת ההלוואה מהמבקשת, שימש החייב כאיש קש לטובת אחר.

גם התנהלות החייב בקשר לנטילת הלוואה מהמבקשת עלתה כדי חוסר תום לב. זאת, אף מבלי להתייחס לנסיבות העלמת הרכב המשועבד.

מכלול הנסיבות מלמד כי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב מצד החייב העולה כדי ניצול לרעה של ההליך.

נוכח גובה תביעות החוב, אף אין כל תועלת לנושים בהליך.

נוכח המסקנה בדבר ניצול לרעה של ההליך, אני מורה על ביטול ההליכים בתיק. צו כינוס הנכסים ועיכוב ההליכים שניתנו להגנתו של החייב, בטלים; צו עיכוב היציאה מן הארץ נגד החייב יבוטל בתוך 90 יום, על-מנת לאפשר לנושים לפעול להשגת צו כאמור בהליכים הפרטניים; שכרו של בעל התפקיד ישולם בהתאם לכתב המינוי, והכונס הרשמי זכאי לשכר השגחה; היתרה שתיוותר לאחר תשלום הוצאות ההליך, אם תיוותר, תחולק לנושים שתביעותיהם אושרו.

זכות ערעור לבית המשפט העליון.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשפ"ב, 23 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.