1. התובע 2 (להלן: "התובע") והנתבע הם בעלי מניות במשותף בתובעת 1 (שתכונה להלן: "החברה"). התובע הוא בעלים של 80% ממניות החברה והנתבע מחזיק ב-20% ממניותיה. התובע ניהל את השיווק, המכירות והכספים בחברה, ואילו הנתבע היה – עד שחדל להיות פעיל בחברה - המנהל הטכני שלה.

הנתבע עבד בחברה עד שנת 2015. בין הצדדים ישנה מחלוקת לגבי נסיבות עזיבתו (הנתבע טוען כי הוא פוטר בעוד התובע טוען כי הוא נטש את עבודתו).

תמצית כתבי בית הדין

כתב התביעה

2. לגישת התובעים בכתב התביעה, התובע רכש חברה בשם אינפוסל פתרונות מובייל בע"מ (להלן: "אינפוסל"). התובע הציע כי החברה תקלוט את כל עובדי אינפוסל, וכך היה בפועל. התובעים טענו כי לאחר קליטת עובדי אינפוסל לחברה, החלה החברה להציע ללקוחותיה פתרונות בתחום המובייל, והחברה הפכה רווחית (למעט בשנת 2014 שהסתיימה בהפסד).

בכתב התביעה טענו התובעים כי הנתבע נותר חייב כספים לחברה. הם פירטו את מכלול הסכומים שהנתבע חב לחברה לגישתם, והעמידו לצורכי אגרה את סכום התביעה על סך של 450,000 ₪.

כתב ההגנה

3. הנתבע התייחס בכתב ההגנה מטעמו לטענות התובעים. הוא טען בין היתר כי במסגרת הקמת החברה, הוא הוחתם (על ידי אשתו של התובע שהיא עורכת דין) על מסמכים לפיהם התובע יהיה דירקטור יחיד בחברה, ובנוסף הוא חתם על ערבות בשיעור 100% מחובות החברה. עוד טען הנתבע כי התובע המשיך להחזיק במניות חברת אינפוסל, והעביר אליה (ולא לחברה) את הפרויקטים הרווחיים. לגישת הנתבע, התובע הסתיר ממנו הכנסות נוספות שלו מפרויקטים שביצע התובע עבור חברת אינפוסל, חברה שפעלה כמתחרה של החברה ללא הסכמת הנתבע.

4. הנתבע התייחס לרכיבי החוב השונים שנכללו בתביעה. ביחס לקטנוע נטען כי החברה רכשה קטנועים לתובע ולנתבע, וכי שני הקטנועים נרשמו על שם הצדדים והם רכוש פרטי שלהם. ביחס למסמכים שנטען כי הם מזויפים, נטען כי הם הוצאו על ידי רואי חשבון של החברה, והנתבע חתם עליהם בהתאם לסמכותו. ביחס לרכישות הפרטיות נטען כי הן התובע והן הנתבע רכשו בהסכמה פריטים לשימושם הפרטי.

ביחס לכרטיסי האשראי של החברה טען הנתבע כי התשלומים שנעשו על ידי הנתבע תוך שימוש בהם, נעשו עבור החברה ותוך שניתן לו אישור מוקדם לכך. הנתבע הוסיף כי התובע ביקש ממנו קבלות וחשבוניות כדי להעמיס הוצאות על החברה ולהקטין את החיוב במס.

הנתבע כפר בטענה לפיה הוא סיכל עסקה למכירת החברה, והוא טען כי המשא ומתן שהתנהל, התנהל על ידי התובע ללא שהוא שיתף את הנתבע ועדכן אותו לגביו.

5. לגבי חברת Seeya טען הנתבע כי חברה זו ביקשה כי הנתבע שהוא הגורם המקצועי בחברה ישמש כמנהל פיתוח ב-Seeya. הנתבע השקיע את כל זמנו בכל פרויקט שנמסר לו לביצוע. הנתבע הוסיף וטען כי הוא אינו בעל מניות ב-Seeya וכי הוא לא תמחר את עלות הפרויקט של Seeya אלא התובע היה מי שעשה זאת.

הנתבע ציין כי החברה נקלעה לקשיים והתובע סירב להזרים אליה כספים. הנתבע התייחס לטענות התובע לגבי חברת אמישראגז, והוסיף כי הוא לא פנה לשום חברה וכי הוא אינו נותן שירותים בעסק עצמאי. הנתבע אינו חייב לטענתו כל סכום שהוא לחברה, אלא החברה חייבת לו את שכרו בגין כל חודשי העבודה בהם הוא לא קבל שכר. עוד צוין כי התובע לא צירף את כרטיס החו"ז שלו עצמו בחברה, וכן כי התובע לא הוציא תלושי שכר החל מחודש אוגוסט 2014 – כאשר הוצאת תלושים היתה מקטינה כל טענה ביחס לחוב לחברה.

תמצית עדויות הצדדים

תצהירי התובע

6. התובע בתצהירו סקר את ההיסטוריה של החברה. הוא ציין כי החברה הוקמה על ידיו ועל ידי הנתבע ביום 22.9.2009, ועסקה בתחום ההיי טק - בפיתוח אתרים מבוססים קוד פתוח. התובע ניהל את השיווק והמכירות, ואילו הנתבע היה המנהל הטכנולוגי של החברה.

התובע היה גם בעל מניות בחברת אינפוסל, חברה שהוקמה עוד לפני הקמת החברה. בשנת 2010 רכש התובע את כל מניות אינפוסל והפך לבעל המניות היחיד בה. הוא הציע לנתבע כי החברה תקלוט את כל העובדים באינפוסל ואת פעילות המובייל שלה, ללא תמורה. לאחר שהנתבע קיבל את ההצעה, החלה התובעת להציע ללקוחותיה פתרונות גם בתחום המובייל. לגישת התובע, אינפוסל הוסיפה לפעול גם לאחר מכן, בעיקר כחברת ייעוץ למספר מצומצם של לקוחות. פעילותה של אינפוסל אף הביאה ליצירת פרויקטים לחברה בהיקף של מאות אלפי שקלים, באמצעות הלקוחות שאינפוסל נתנה להם ייעוץ.

7. התובע הפנה להלוואה שהחברה העמידה לנתבע בשנת 2014. לגישתו, הוראת הקבע לתשלום ההלוואה בוצעה מהמועד בו חדל הנתבע לעבוד בחברה על ידי החברה, כאשר הסכום שלא הוחזר לחברה עומד על 13,502 ₪.

התובע התייחס לקטנוע שנרכש עבור הנתבע על ידי החברה. הנתבע לא החזיר את הקטנוע וגרם לחברה נזק בסכום של 30,056 ₪. עוד צוין כי הנתבע זייף את טפסי סיום העבודה שלו בחברה וכתב בהם כי הוא זכאי לפיצויים. התובע הוסיף כי הנתבע החזיק בידיו רכוש של החברה שהוא לא השיב אותו לחברה. פריטי הרכוש הללו מוערכים על ידי החברה בסך של 12,186 ₪. הנתבע ביצע רכישות פרטיות בכרטיס אשראי של החברה בסכום של 7,338 ₪. לגישת התובע, ביצע הנתבע רכישות פרטיות עבורו, שהוא הציג אותן כרכישות עבור החברה, וזאת בסכום של 9,755 ₪.

מעבר לכל אלה טען התובע כי הנתבע סיכל אפשרות של מכירת הפעילות העסקית של החברה תמורת סכום של 290,000 ₪, וגרם לחברה נזק בשיעור זה. התובע הוסיף כי הנתבע אף פעל בניגוד עניינים ותוך שיתוף פעולה עם חברת Seeya שהיתה לקוחה של החברה. במסגרת זו הוא הביא לכך שבפרויקט שביצעה החברה עם Seeya השקיעה החברה פי שלושה מכמות השעות שתוכננה מלכתחילה. לחברה הסתבר כי מספר השעות הרב הושקע על ידי הנתבע לאור התכנון המוקדם שלו לעבור לחברת Seeya. בעקבות פעולות הנתבע, הגיעה עלות הפרויקט לסך של 500,000 ₪ המשקף הפסד של 337,000 ₪ לחברה. לאחר סיום הפיתוח של הפרויקט, הודיעה חברת Seeya לחברה כי האחוזים שהוגדרו בהצעת המחיר של התובעת ושלא הוכנסו להסכם הפיתוח, ניתנו לנתבע באופן אישי בהתאם למוסכם עמו.

כן הסתבר כי הנתבע פעל בחברת Seeya עוד כאשר הוא היה מועסק על ידי החברה, וזאת בניגוד עניינים מוחלט עם ענייני החברה ותוך ניצול משאבי החברה.

8. התובע טען כי לאחר שהנתבע עזב את החברה הוא לא ביצע חפיפה, הוא לא העביר לחברה את סיסמת המנהל, הוא לא העביר את הסיסמאות לשרתים של הלקוחות, ואף נמנע מלתת תשובות ללקוחות של החברה שפנו אליה בחודשים בהם הוא חדל להגיע לעבודה עוד לפני שהתפטר. הנזקים לחברה בהקשר זה מוערכים בסכום של 162,000 ₪.

הנתבע הודיע לעובדי החברה ביום 5.2.2015 כי לחברה אין כסף לשלם להם משכורות. העובדים רצו לעזוב את החברה כתוצאה מכך, והחברה נאלצה להעלות את שכרם באופן לא מתוכנן, מה שגרם לה לנזק של 240,000 ₪. עוד צוין כי הנתבע היה אחראי לאפיון פרויקט אמישראגז ולאחר שנטש את החברה הוא טען כי הוא איבד את קובץ האפיון. החברה נאלצה לבצע את האפיון מחדש בעלות של 10,000 ₪. התובע הוסיף כי הנתבע חייב לחברה סכום של 171,000 ₪ בהתאם לכרטיס החו"ז שלו, סכום שהוא טרם השיב לחברה. הנתבע אף גרם להשבתת פעילות החברה באמצעות השבתת אתר האינטרנט של החברה ומערכת הדואר האלקטרוני שלה תוך גרימת נזק של 27,000 ₪.

9. הסכום הכולל של הנזקים שהנתבע גרם לחברה – כך לטענת התובעים, עומד על סך של 1,310,212 ₪. כזכור לצורכי אגרה הועמד סכום התביעה על סך של 450,000 ₪ בלבד. התובעים הגישו חוות דעת של מומחה מטעמם, שתמכה בהערכתם ביחס לרכיבי הנזק השונים כפי שהם פורטו לעיל.

תצהירי הנתבע

10. הנתבע הגיש תצהיר וחוות דעת מטעמו. לגישתו, התובע העביר כספים ופעילות עסקית לחברות אחרות בשליטתו, תוך פגיעה בזכויות הנתבע. הנתבע טען כי ערב הקמת החברה, התחייב התובע בפניו כי כל פעילת חברת אינפוסל תועתק לחברה. הנתבע אף סבר כי הוא אינו לוקח על עצמו כל סיכון בהקמת החברה, משום שמדובר בחברה המספקת שירותים, ואשר יונקת את הפעילות שלה מחברת אינפוסל וחברה נוספת בשם openit. הסיכון המירבי שהנתבע היה חשוף אליו לפי הבנתו עמד על סך של 20% מכל חבות של החברה. למרות זאת, הוא הוחתם על מסמכים בבנק לפיהם הוא ערב לחשבונות הבנק של החברה בגובה של 100% מהחוב.

הנתבע טען כי התובע הוסיף להפעיל את חברת אינפוסל במקביל לחברה, כמו גם חברות אחרות ששאבו בפועל את הפעילות העסקית של החברה. בכך פעל התובע בניגוד לטובת החברה כאשר העביר את הכנסותיה לחברות אחרות. התובע המשיך לתת שירותים באמצעות אינפוסל ובאמצעות חברות אחרות בבעלותו, והעביר לחברות אלה – ולא לחברה – את הפרויקטים הרווחיים. זוהי הסיבה למצבה העגום של החברה.

11. הנתבע הוסיף כי התובע ביקש ממנו לבצע ללא תשלום עבודות לחבריו ולבני משפחתו, ויש חשש כי הוא גבה כספים אלה דרך חברות בבעלותו. עוד נטען כי התובע הוא שהחליט מה יהיה שכרו של הנתבע בכל חודש, כאשר בכל חודש ניתן לו שכר שונה. זאת כאשר התובע קבל שכר גם מחברות אחרות בשליטתו. היו חודשים בהם התובע טען כי עליו ועל הנתבע לוותר על שכרם. התובע הסתיר מהנתבע כי יש לו הכנסות נוספות, גדולות מאוד, מפרויקטים רווחיים שהוא ביצע באמצעות אינפוסל וחברות אחרות בבעלותו.

12. לענין הקטנוע שנרכש עבורו, טען הנתבע כי התובע הוא שביקש לרכוש קטנוע לעצמו, וביקש להכשיר זאת באמצעות החלטה לרכוש שני קטנועים. שני הקטנועים נרשמו על שם הצדדים, והם לכן רכוש פרטי של כל אחד מהם. הנתבע לא מכר את הקטנוע שנרכש עבורו – חרף טענות התובע בהקשר זה. עוד נטען כי התשלום עבור הקטנועים נפרע מחשבון החברה. התשלום עבור הקטנוע שנרכש עבור התובע נעשה באמצעות כרטיס האשראי של החברה. לאחר שהתובע ביטל את השיקים שנמסרו להחזר ההלוואה של הנתבע לבנק, נאלץ הנתבע להעביר את הוראת הקבע לפירעון מחשבונו האישי.

הנתבע הוסיף כי הוא אינו יודע על יתרת חוב כלשהי שלו לחברה, אולם חובה של החברה כלפיו בגין שכרו עולה עשרת מונים על כל חוב נטען.

13. הנתבע ציין כי התובע ניהל משא ומתן למכירת פעילות החברה ואף מכר פעילות זו בסופו של דבר. במסגרת המשא ומתן לקראת מכירת החברה, סוכם כי התובע יתקשר עם הרוכש בחוזה אישי "מכובד ושמן" ללא שזכויות הנתבע נלקחו בחשבון.

לענין היתרה בכרטיס החו"ז של הנתבע, טען הנתבע כי התובע הכניס סכומים לכרטיס שאינם קשורים אליו כלל ועיקר. עוד ציין הנתבע כי התובע חדל להוציא לו תלושי שכר החל מחודש אוגוסט 2014 חרף העובדה שהוא המשיך לקבל תשלומים על חשבון שכרו. לגישת הנתבע, אילו היתה החברה מוציאה לו תלושי שכר, היה חשבון החו"ז שלו מצטמצם לסכום שהועבר אליו כמפורט בס' 59 לתצהירו, קרי בסכום של 82,531 ₪. עוד ציין הנתבע כי התובע היה האחראי לכל הפעולות החשבונאיות בכרטסת הנהלת החשבונות, וכי הוא הוסיף ללא הצדקה פעולות בהנהלת החשבונות לאחר פרוץ הסכסוך כגון "מיון הוצאות פרטיות" (29,035 ₪) או 4,958 ₪ ריבית רעיונית.

לגישת הנתבע, שכרו החודשי עמד על סכום של 29,000 ₪ והחברה חייבת לו בגין התקופה מיום 1.1.2013 ועד 31.12.2015 סכום כולל של 1,044,000 ₪ בקיזוז הכספים שהועברו אליו בתקופה זו. עוד צוין כי לאור גילוי המסמכים, גילה הנתבע את סכומי יתרת הרווח של חברת אינפוסל לשנים 2012, 2015 ו-2016. לגישת הנתבע מדובר בסכומים שהיו אמורים להיות בחברה והיו משפרים את מצבה בסך של 1,014,112 ₪. הנתבע הוסיף כי בהתאם לתלושי השכר של התובע לשנת 2016, קבל התובע שכר מהחברה בשנה זו בסכום כולל של 448,129 ₪ בעוד שהנתבע לא קבל באותה שנה ולו שקל אחד.

כפי שצוין, גם הנתבע תמך את תצהירו בחוות דעת של מומחה, רואה חשבון, מטעמו.

מהלך הדיון

14. כאמור, הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית וחוות דעת מומחים מטעמם. לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה בישיבת יום 25.6.2018 לפיה לאחר חקירות קצרות של העדים יינתן בתביעה פסק דין בדרך של פשרה מכוח סמכותו של בית המשפט בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט.

בישיבת היום, 13.9.2018, נחקרו כל העדים בחקירות נגדיות וניתנה לבית המשפט אפשרות להתרשם מהם, ולהתייחס למידע הנוסף שעלה מן החקירות.

15. בחקירתו הנגדית של התובע, הוא הבהיר בין היתר את גרסתו לפיה כי פעילות אינפוסל אכן הועברה לחברה. הפעילות שנותרה באינפוסל לאחר מכן היתה מצומצמת וכללה רק ייעוץ לחברות אמישראגז ומנורה, וכן שכר ששולם לחבר של התובע תמורת ייעוץ שניתן על ידי החבר. בהתייחס לרווחיה של אינפוסל, ציין התובע כי במסגרת הסכם בו הוא מכר חברה בבעלותו, היה חלק מהתשלום מותנה בביצועי החברה. לגישתו חלק מההכנסות הללו נרשמו בחברת אינפוסל כייעוץ לחברת מלם.

עוד הובהר בחקירת התובע כי פעילות החברה נמכרה על ידי התובע תמורת סכום של 750,000 ₪ כאשר הסכום הזה נכנס לחשבון הבנק של החברה בכפוף לקיזוזים. לגישת התובע, לא היה די בכך לכיסוי מלוא החוב של החברה. לאחר מכירת החברה, קבל התובע הסכם עבודה אישי בחברה הרוכשת, במסגרתו הוא זכאי לשכר של 35,000 ₪ ברוטו. לגישת התובע, כל העובדים שעבדו בחברה במועד המכירה עברו לעבוד בחברה הרוכשת, וקבלו הסכמי העסקה. הנתבע נפגש אף הוא עם נציגי החברה הרוכשת, ונאמר להם כי הנתבע איננו פעיל עוד בחברה.

בהתייחס לשאלה לגבי יתרת החובה של התובע לחברה כפי שהיא עולה מכרטיס החו"ז שלו, השיב התובע כי הוא אינו מתכחש ליתרת החוב הזו, כי הוא לא השיב לחברה את החוב הזה, וכי הוא מבקש כי שני הצדדים ישיבו לחברה את חובם.

16. הנתבע בחקירתו הנגדית התייחס בין היתר לזכויותיו בחברת Seeya. הוא טען כי הובטח לו לקבל מניות ב-Seeya רק לאחר שהוא חדל לעבוד בחברה (כאשר הוא פוטר ממנה). הנתבע ציין כי התובע ביקש כל העת להגדיל את שיעור החוב של החברה לבנק, בניגוד לעמדתו של הנתבע.

דיון

17. הצדדים ויתרו על הגשת סיכומים מטעמם. פסק דין זה ניתן לכן בהתאם לכל החומר שבתיק בית המשפט ובכלל זה – כתבי בית הדין על נספחיהם, תצהירי העדות הראשית וחוות הדעת על נספחיהם, והחקירות הנגדיות של העדים כולם כפי שנשמעו היום באולם בית המשפט על התרשמותי מהם.

לאחר שעיינתי בכל החומר בתיק בית המשפט ושמעתי היום את חקירותיהם הנגדיות של כל העדים, אני מחייבת את הנתבע לשלם לחברה סכום כולל של 170,000 ₪. הסכום ישולם תוך 45 יום מהיום.

יובהר כי סכום זה אינו מביא בחשבון את טענות הנתבע ביחס לשכר שהוא זכאי לו מהחברה (טענות שהנתבע יוכל לשקול להעלותן במסגרת המתאימה לכך), וכן הוא אינו מביא בחשבון את חובו של התובע לחברה מכוח כרטיס החו"ז שלו, חוב שהתובע לא התכחש אליו בחקירתו הנגדית, וציין כי הוא מתכוון להשיבו לחברה.

לאור התוצאה האמורה, אינני עושה צו להוצאות.

ניתן היום, ד' תשרי תשע"ט, 13 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.