בקשת התובעים מיום 23.12.2016 לעיון מחדש בפסק הדין מיום 11.12.2016 המוחק את התביעה (להלן – פסק הדין), נדחית, וזאת אף ללא צורך בקבלת תגובת הנתבע. בדומה, נדחית הבקשה לעיכוב תשלום ההוצאות.

ראשית, לא מוכר הליך של עיון מחדש בנסיבות הנדונות. שנית, כאמור בפסק הדין, "אין במחיקת התביעה כדי למנוע מהתובעים להגיש תביעה חדשה ומתוקנת, בכפוף להוראת כל דין" (שם, פסקה 16). שלישית, מחיקת התביעה לא נבעה מאי התאמתה להליך של סדר דין מקוצר, כנטען. כמוסבר בפסק הדין (פסקה 11), מחיקת התביעה נבעה מכך שעל-פי כתב התביעה, התובעים לא הראו כי הם בעלי זכות במקרקעין נושא התביעה. במצב זה, ממילא שלא הצביעו על עילת תביעה. לעניין זה וכאמור בפסק הדין, נבחנות רק טענות התובעים בכתב התביעה (ראו פסקה 15 בפסק הדין וכן פסקי הדין הנזכרים שם).

לבסוף, בבקשה הנדונה נטען כי ביטול מחיקת התביעה מבוקש בין השאר, כדי לאפשר לתובעים להגיש בקשה לאיחוד התביעה הנדונה עם תביעה נוספת. זאת כנטען, בין השאר, לנוכח האמור בפסקה 16 בפסק הדין (שעל האמור בו נעמוד להלן). לעניין זה, אף אם הדברים בבחינת למעלה מהדרוש, נבקש להעיר את הדברים הבאים.

בעניין כוונת התובעים לעתור לאיחוד הדיון בתובענה הנדונה עם תובענה נוספת, צוין בבקשה מספר הליך שגוי של התביעה הנוספת. אגב ניסיון לאתר את מספר התביעה הנוספת נמצא כי שלושת התובעים הגישו חמש תביעות נפרדות לפינוי מחזיקים מהמקרקעין נושא התביעה הנדונה, כלהלן (על-פי סדר הגשתן):

(1) ת"א 25215-06-16 הוגשה נגד מוחמד חליל בזבזת, נאסר סלימאן אסמאעיל אבו מייאלה, נביל חאמד אבו נג'מה, יארה אבו נג'מה.

(2) ת"א 64159-06-16 הוגשה נגד מוחמד חליל בזבזת, נאסר סלימאן אסמאעיל אבו מייאלה, יוסף חמאדה יוסף רשק, יאזר מחמד ג'מאל פואז חסונה, עאיד אלרישק (יוער, כי שני הנתבעים הראשונים זהים לנתבעים בת"א 25215-06-16).

(3) ת"א 28678-08-16 הוגשה נגד מוחמד אכרם עלי עוקה.

(4) ת"א 28751-08-16 הוגשה נגד פאייז עלי עוקה.

(5) ת"א 28815-08-16 – התביעה הנדונה – הוגשה נגד באסם כמאל מסוודה.

בפסק הדין אמנם נאמר (שם, פסקה 16), בין השאר, לאמור: "עוד נוסיף לעניין שאר התובענות אשר נטען כי עודן מתבררות בקשר לנכס הנדון, כי טוב יעשו הצדדים אם ייזמו את איחוד שמיעתן. לא רק שדרך זו יעילה יותר, אלא שכך יימנע מצב שבו עשויות להתקבל תוצאות סותרות".

אולם עתה התבררה התמונה האמורה, שלפיה התובעים הגישו חמש תביעות נפרדות כאמור, בעוד נגד חלק מהנתבעים באותן תביעות אף הוגשה יותר מתביעה אחרת, כמפורט לעיל. מצב זה ראוי לביקורת ממספר טעמים וזאת במיוחד לנוכח העובדה שכל התביעות הוגשו בסמיכות זמנים (שתיים הוגשו בחודש יוני האחרון ושלוש הוגשו בחודש אוגוסט האחרון). לא רק שמצב זה, שאותו יזמו שלושת התובעים, יוצר מצב של חוסר יעילות בכך שהתובעים יזמו מצב שבו אותה שאלה מורכבת של זכויותיהם הנטענות במקרקעין עשויה להתברר בחמש תובענות נפרדות, אלא שכאמור, הדבר עשוי להביא לתוצאות סותרות. זהו מצב בעייתי בכלל ועל אחת כמה וכמה במקום שבו השאלה הטעונה הכרעה נוגעת לזכויות במקרקעין.

זאת ועוד, דומה כי גם איחוד התובענות עשוי ליצור סיבוך וסרבול מיותרים בעיקר בהיבט הדיוני (בבחינת הדבקת תלאי על תלאי). דומה כי טוב יעשו התובעים אם ייזמו את מחיקת כל חמש התובענות וככל שימצאו לנכון, יגישו תובענה אחת מסודרת במקומן. לנוכח העובדה שמדובר בתובענות אשר כאמור, זה מקרוב הוגשו, אף לא נראה כי ייגרם נזק של ממש לתובעים או למי מהצדדים בשל נקיטה בדרך זו. שכן, חזקה היא, כי מכל היבט אפשרי, דרך זו תהיה יעילה יותר מאשר המצב הנוכחי שאותו יזמו התובעים, שבו מתבררים חמישה הליכים נפרדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ז, 25 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.