1. החייבים, בני זוג, עותרים להפחית צו התשלומים החושי שניתן בעניינם.

2. ביום 29.9.2016 ניתנו צווים לכינוס נכסי החייבים. על כל אחד מן השניים הושת צו תשלומים בסך 700 ₪. החייבים מבקשים להפחית את צו התשלומים ולהעמידו ע"ס 200 ₪ לכל אחד מן החייבים.

3. לטענת החייבים, החייבת, ילידת 1989- בת 28 סובלת מכאבי גב תחתון בשל בלט דיסק אחורי כפי שעולה ממצאי בדיקת סי. טי וביום 14.7.2016 עברה החייבת תאונת דרכים, והחייבת אף פנתה למל"ל- ענף נפגעי עבודה למיצוי זכויותיה . באשר לחייב, הרי מדובר ביליד 1984 המשתכר שכר חודשי בסך 6,000 ₪ בממוצע. לחייבים שני ילדים והם מתגוררים בבית הורי החייב במג'ד אלכרום. החייבים טוענים להוצאות חודשיות כדלקמן: הוצאות הבית 1,600 ₪ (ארנונה חשמל וגז), הוצאות מזן 3,900 ₪, ביגוד והנעלה 800 ₪, הוצאות תקשורת 100 ₪, שירותי בריאות 200 ₪ ובסה"כ 6,600 ₪. להוכחת טענותיהם הנ"ל צירפו החייבים שני דוחות דו – חודשיים. לטענת החייבים, אינם יכולים לעמוד בצו התשלומים שנקבע.

4. המנהל המיוחד התנגד לבקשה ועתר לדחותה. המנהל המיוחד טוען, כי לא חל כל שינוי מהותי מאז ניתן צו הכינוס, כי לא צורף כל מסמך המוכיח שנותרה לחייבת נכות וכי בלט דיסק אינו מוכיח כי החייבת אינה יכולה לעבוד. מכאן ביקש המנהל המיוחד להסיק כי החייבת אינה ממצה כושר השתכרותה.

5. החייבים הגישו תשובה בה התייחסו לטענות המנהל המיוחד, ובין היתר טענו כי תאונת הדרכים שאירעה לחייבת היא מחודש 7/2016 (ומסמכים לא צורפו לבקשת החייבת). עוד הוסיפה החייבת כי בקשתה לקביעת דרכת נכות מעבודה נדחתה וכי היא הגישה ערר לוועדת הערר של המל"ל. אף החייב טען שאינו בקו הבריאות וכי הוא סובל מפריצת דיסק ואף הוא הגיש תביעה למוסד לביטוח לאומי בטענה למחלת מקצוע.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה מצאתי לדחות את הבקשה בכפוף להפחתה זמנית של צו התשלומים לשם מתן אפשרות לחייבת למצות כושר השתכרותה. אני מקבל את עמדת המנהל המיוחד, כי החייבת אינה ממצה כושר השתכרותה. החייבת פנתה לוועדה הרפואית- נפגעי עבודה אשר דחתה את תביעתה וקבעה, כי אין החייבת סובלת מנכות כלשהיא, ועל כן טענתה, לפיה נפגע כושר השתכרותה בשל בעיה רפואית, לא נתמכת בכל ראיה אובייקטיבית. כך גם לגבי החייב. החייב לא המציא כל מסמך ממנו אוכל ללמוד כי כושר השתכרותו נפגע ובמסמך מיום 5.4.2017 צויין כי "ללא בעיה אורתופדית חריפה".

7. על כן, ומאחר והחייבת אינה ממצה כושר השתכרותה, דין הבקשה להידחות. אציין עוד כי ההוצאות להן טענו החייבים נראות מופרזות לפחות בתחום ההלבשה (בגוף הבקשה טענו להוצאות של 800 ₪ לחודש) וכך גם הוצאות המזון.

8. לפנים משורת הדין, ועל מנת לאפשר לחייבת למצות כושר השתכרותה, אפחית צו התשלומים ל 500 ₪ עבור כל אחד מן החייבים החל מחודש 4/2017 ועד 8/2017 והחל מחודש 9/2017 ישוב צו התשלומים לעמוד ע"ס 700 ₪ לכל אחד מן החייבים.

ניתנה היום, ב' אייר תשע"ז, 28 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.