1. לפני בקשת החייבת 1 (להלן: "החייבת") לאפשר לה לקבל לידיה כספים להם היא זכאית ממגדל – חברה לביטוח בע"מ (להלן: "מגדל"), במסגרת פוליסות תאונות אישיות, בגין תביעת אי כושר כתוצאה מתאונה (להלן: "הפוליסה").

2. לטענת החייבת, המדובר בסך של 7,410 ₪ להם היא זכאית לאחר שמגדל אישרה את תביעתה בגין אי כושר לעבודה עקב פציעה שארעה לה כתוצאה מעבודתה. לחיזוק טענה זו, מפנה החייבת לפש"ר (מחוזי באר שבע) 30868-11-15 אלקובי נ' כונס נכסים רשמי (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין אלקובי") ולפש"ר (מחוזי באר שבע) 12625-12-11 מרעי נ' כונס נכסים (פורסם במאגרים) (להלן: "עניין מרעי").

החייבת מוסיפה וטוענת כי, היא עומדת בצו התשלומים וכי מדובר בכספי פיצויים של נזקי גוף שאינם מוקנים לקופת הכינוס.

3. המנהל המיוחד מתנגד לבקשה וטוען כי, אין המדובר בפיצויים בגין נזקי גוף, אלא בכספים המשתלמים לחייבת מכוח פוליסה. מכאן שעסקינן בפיצוי חוזי וע"א 38/68 הנאמן בפשיטת רגל נ' ידידיה פ"ד כ"ב(2) 141 (להלן: "עניין ידידיה"), אינו חל בענייננו.

4. בעניין ידידיה נקבע, בהסתמך על סעיף 21 לפקודת הנזיקין כי פיצויים המתקבלים על ידי פושט רגל מכוח תביעות נזיקין שייכים לחייב בלבד ואינם מוקנים לקופת הכינוס. דומה כי לעת האחרונה התעוררה שאלה בדבר נכונותו של עניין ידידיה. עם זאת, כפי שנראה להלן, בית משפט זה אינו נדרש להכריע בסוגיה.

5. לאחר עיון בעניין אלקובי ומרעי עולה כי אין הנדון דומה לראייה. בעניין אלקובי ומרעי דן בית המשפט בכספי פיצויים שהתקבלו מכוח תביעות שהוגשו לבתי משפט בגין נזקי גוף שנגרמו לחייבים. באותם עניינים פעל בית המשפט המחוזי בהתאם לעניין ידידיה.

בענייננו, הכספים, להם טוענת החייבת, מקורם בפוליסת תאונות אישיות. דהיינו, מקור הכספים אינו תביעה בגין נזקי גוף אלא תביעה חוזית שהגישה החייבת נגד חברת הביטוח מכוח פוליסת הביטוח. ביטוח תאונות אישיות אמור לפצות את המבוטח ובענייננו החייבת, על מנת למנוע ממנה חסרון כיס שעה שהיא נטולת כושר עבודה.

כלומר, ניתן במקרה המתאים להשוות פיצוי מכוח פוליסת תאונות אישיות לפיצוי נזיקי מקום בו המבוטח אינו מקבל תגמול, בגין התאונה, ממקור אחר.

6. בענייננו, עולה, מאסופת האסמכתאות שהגישה החייבת, שתאונת העבודה אשר זיכתה אותה בכיסוי הביטוחי, לא גרמה לה לחסרון כיס משמעותי. ראו לעניין זה תצהיר החייבת שהוגש לבית משפט זה ממנו עולה כי קיבלה דמי מחלה בשיעור של כ- 3,000 ₪ ודמי פגיעה מהמל"ל בשיעור של 16,852 ₪.

אם כך, עולה מהאמור לעיל כי החייבת פוצתה בגין מרבית נזקיה בגין תאונת העבודה. על דרך האומדן ניתן לקבוע כי נותר לה חסרון כיס בגין התאונה בשיעור של 2,500 ₪.

על כן, מוחלט כי מתוך הסך של 7,417 ₪ להם זכאית החייבת מכוח הפוליסה יועבר הסך של 2,500 ₪ לחייבת ואילו היתרה לקופת הכינוס.

ניתנה היום, ג' טבת תשע"ח, 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.