1. בקשתו של המשיב למתן צו כינוס לנכסיו נדחתה, בשל כך שאינו משלם מזונות לביתו הקטינה משך תקופה ארוכה מאד, ומרבית החוב שנצבר נוצר רק בשל כך.

היות והמשיב עמד על כך שיש להכניסו להליכי פשיטת רגל, בעוד הכונ"ר והמבקשת התנגדו לכך נמרצות, נדרש דיון במעמד הצדדים במהלכו הועלו טענות שונות באשר להתנהלותו של המשיב, ולאחר השלמת טיעונים מטעם הצדדים, ניתן פסק דין הדוחה את בקשתו.

בנסיבות אלו ביקשה המבקשת לחייב את המשיב בהוצאות שנגרמו לה בשל כך.

2. המשיב התנגד לתשלום הוצאות, וטען כי בית המשפט לא חייבו בהוצאות בשל הכרה במצבו הכלכלי הקשה.

3. פסק הדין שניתן אמנם לא התייחס לשאלת ההוצאות, שכן הן נטענו רק בקצרה בסיום הדיון ללא שניתנה למשיב האפשרות להגיב, ומיד עם קבלת פסק הדין פנתה שוב המבקשת וביקשה כי המשיב יחוייב בהוצאות שנגרמו לה.

4. בנסיבות אלו התבקשה תגובתו של המשיב והוא הסביר בהרחבה מדוע אין לחייבו בהוצאות.

5. הכונ"ר השאיר את נושא ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.

6. לאחר שבחנתי את הבקשה, התגובה והתשובה, הרי שאין ספק שהתייצבות הנושה לדיון יחד עם עורך דינה, עמדתה הנחרצת והעובדות שהביאה בפני בית המשפט גרמו, בין היתר, לכך שבסופו של דבר נדחתה הבקשה לצו כינוס.

אני ערה לייצוגו של המשיב ע"י הלשכה לסיוע משפטי, אשר מצאה אותו זכאי לכך למרות הקשיים שמעורר עניינו (ובהערת אגב אוסיף כי יתכן ויש מקום לשקול מתן ייצוג ציבורי בנסיבות שכאלו), אולם התנהלותו של המשיב, הטיעונים שהעלה – ואשר נדחו, ויתר הנסיבות המפורטות בפרוטוקול הדיון ובפסק הדין מצדיקות חיובו בהוצאות, גם אם בהתחשבות ומתוך הבנה כי המבקשת תוכל לפעול ולנקוט בהליכי הוצל"פ על מנת לגבות ממנו את חובה.

אני מחייבת המשיב בהוצאות הבקשה בסך 2,000 ₪.

ניתנה על ידי כרשמת

היום, ט"ו אב תשע"ז, 07 אוגוסט 2017, בהעדר הצדדים.