1. ענייננו בתביעה חוזית, נזיקית וכספית על סך 139,743 ₪ לפיצויי התובעים בגין ליקויי בנייה שתגלו כנטען בדירתם שנרכשה מהנתבעת, קבלן בנין, לרבות פיצוי לא ממוני בגין עוגמת נפש.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

1. ביום 10.12.2012 התקשרו התובעים עם הנתבעת בהסכם מכר (להלן: "ההסכם") לרכישת דירה בת 5 חדרים, בקומה הרביעית בבניין הנמצא ברחוב הרב פרץ ציוני בעפולה, אשר ידוע גם כחלקה 4 בגוש 16662, ואשר כוללת חניה ומחסן (להלן: "הדירה/הבית") (ראה: נספח א' לכתב התביעה).
2. מטעם התובעים הוגשה חוות דעתו של המהנדס מרדכי אדלר מטעם חברת דור (להלן: "אדלר"), אשר בדק את הדירה וחיווה דעתו כי עלות התיקונים הינה 114,543 ₪ כולל מע"מ פיקוח הנדסי ודיור חלופי.
3. מטעם הנתבעת הוגשה חוות דעת של אינג' סוהיל סאבא (להלן: "סאבא"), אשר בדק את הדירה וחיווה דעתו כי סה"כ עלות תיקון הליקויים מסתכם בסך של 2,106 ₪ כולל מע"מ (ללא זכאות לפיקוח הנדסי ודיור חלופי).
4. בהתאם להסכמות הצדדים מיניתי ביום 3.1.18 את אינג' רונן שטרנברג, כמומחה מטעם בית-המשפט (להלן: "המומחה"). המומחה בדק את הבית ואמד את עלות התיקונים בסך של 17,200 ₪. כאן המקום לציין כי חלה טעות סופר בחוות הדעת של המומחה, כשקבע כי עלות תיקון הריצוף עמדה על 10,000 ₪, בעוד שבחיבור הסופי של מכלול הסכומים בסוף, החמיץ הוא ספרה בסכום דעליל וכתב שהסכום הוא 8,200 ₪ במקום 17,200 ₪.
5. בדיון שהתקיים ביום 6.6.18 נעתרתי לבקשת לב"כ התובעים להמציא למומחה שאלות הבהרה ביחס לחוות דעתו. לאחר קבלת תשובות המומחה, חקר ב"כ התובעים את המומחה בישיבה מיום 11.3.19.
6. במסגרת חקירת המומחה, טען ב"כ התובעים שקיים פגם בשיטתו של המומחה למדידת שיפועי ריצוף הדירה, מאחר והוא לא מדד את השיפוע בסרגל ארוך והסתפק בסרגל קצר. המומחה הסביר מדוע הוא בחר למדוד את השיפועים בסרגל קצר, ואת היתרון המקצועי של שיטת מדידה זו בהינתן המימדים והמבנה של הדירה, אך הוסיף כי הוא מוכן לחזור ולמדוד את השיפוע בסרגל יותר ארוך – באמצעות סרגל באורך 2 מטר, ואז הפנה ב"כ התובעים לאמירתו זו של המומחה לפיה הוא מסכים לבצע בדיקה חוזרת. בהחלטתי בעניין מיום 11.3.19, דחיתי את בקשתו של ב"כ התובעים לביצוע בדיקה חוזרת, וגם בר"ע שהוגש ע"י התובעים כנגד החלטה זו, נדחתה. כן הוריתי למומחה בדיון הנ"ל לשלוח פירוט חישוב לעלויות החלפת ריצוף חלקי וריצוף מלא בדירה, וביום 2.4.19 הגיש המומחה את חישוביו כאמור.
7. ביום 26.5.19 הגישו התובעים בקשה לפסול את חוות דעת המומחה, וגם בקשה זו נדחתה. התובעים ביקשו להגיש תצהירי עדות ראשית, והתרתי הגשתם ונקבע התיק להוכחות.
8. התובעים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם בצירוף חוות דעת המומחה אדלר. מטעם הנתבעת הוגש תצהירו של מר אמיר רחמני, מנכ"ל הנתבעת, ותצהירו של מר אסף אטיאס, מנהל עבודה אצל הנתבעת, וצורפה לתצהיריהם חוות דעת המומחה סאבא.
9. בד בבד עם הגשת התצהירים, ביקש ב"כ התובעים גם לחקור את מומחה הנתבעת, והתרתי את זימונו. אולם, בפתח דיון ההוכחות שהתקיים ביום 24.6.20 הודיע ב"כ הנתבעת כי לאור חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט מוותר הוא על חוות הדעת מטעם הנתבעת וביקש למשוך אותה מהתיק. ב"כ התובעים התנגד, ולחילופין ביקש לזמן את מומחה הנתבעת כעד מטעמו. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את בקשתו של ב"כ התובעים, והתרתי לב"כ הנתבעת לוותר על חוות הדעת מטעמם, תוך הערה כי התובעים מבזבזים ומשחיתים את זמנו היקר של בית המשפט, וכי התיק איבד כל פרופורציה. בדיון זה נחקרו המצהירים, וב"כ הצדדים סיכמו את טענותיהם בעל פה.
10. התובעים טענו כי הדירה היתה בנויה במועד הרכישה, ורק נדרשו עבודות גמר והכנה למגורים. בעקבות נזילה שאירעה בדירה לפני קבלת החזקה בה, פנו התובעים לחברת "דור ליקויי בנייה" כדי לבדוק את מצב הדירה. מהנדס מטעם חברת דור בדק את הדירה והכין דו"ח ששלחו התובעים לנתבעת (להלן: "הדו"ח הראשון"), ומנהל העבודה ועובדי הנתבעת דאגו לתקן את מרבית הליקויים שהופיעו בדו"ח זה, בטרם כניסתם לדירה.
11. התובעים טענו כי הדירה הועברה לידם בחודש 9/2013, אך במועד המסירה לא נערך פרוטוקול מסירה. לאחר שהתובעים קיבלו את החזקה בדירה, הם השלימו עבודות הכנת הדירה לאכלוס ועברו לגור בה בחודש 12/2013. במרוצת הימים, הם גילו ליקויי בנייה בדירה, ובעיקר ליקויים בעבודות הריצוף. התובעים טענו כי פנו לחברת דור בשל עניין הליקויים בעבודות הריצוף, ובוצעה בדיקה חוזרת בדירה על ידי המהנדס מרדכי אדלר אשר הכין חוות דעת מעודכנת המתייחסת לכלל הליקויים בדירה.
12. לטענת התובעים, הם פנו לנתבעת והודיעו לה על הליקויים שהתגלו בדירה, אך היא התחמקה מאחריות ונקטה בסחבת, ורק אחרי בקשות חוזרות ונשנות, שלחה היא בחודש 10/2015 מומחה מטעמה שערך סיור בדירה, ומאותו ביקור ועד למועד הגשת כתב התביעה, וחרף פניות רבות שנעשו על ידי ב"כ התובעים, לא נתקבלה כל התייחסות מצד הנתבעת, ולא תוקנו הליקויים בדירה.
13. בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי סמוך לאחר שקיבלה מהתובעים את הדו"ח הראשון, עובדיה תיקנו את כל הליקויים שאוזכרו בדו"ח, ואף החליפו את הריצוף בכל המקומות הנדרשים בדירה בתיאום עם התובעים על אף שלא אוזכרו בדו"ח ליקויים בריצוף. הנתבעת הוסיפה כי ביום 10.11.13 נערך ונחתם פרוטוקול מסירת הדירה לתובעים ובו צוינו כל הליקויים שנמצאו ותוקנו, ובכללם, החלפת ריצוף כללי בכל חלקי הדירה. סמוך לחודש 3/2015 נערכה בדירה בדיקת שנת הבדק, בה נמצאו ליקויים נוספים שגם אותם תיקנה הנתבעת כנטען.
14. הנתבעת אישרה כי בחודש 10/2015 נערך סיור בדיקה בדירת התובעים והוסיפה כי נערכה חוות דעת נגדית על ידי מומחה מטעמה ביום 9.12.16 והומצאה לבא כוחה ביום 12.12.16. הנתבעת טענה כי כל הליקויים שצוינו בדו"ח הראשון תוקנו, וכי המומחה מטעמה קבע שרוב הליקויים המאוזכרים בחוות דעת המומחה מטעם התובעים תוקנו על ידה. המומחה מטעם הנתבעת בדק את הדירה וממצאיו היו שחלק מהליקויים הנטענים כלל לא קיימים, חלק אחר הם ליקויים שוליים שעלות תיקונם נמוכה באופן משמעותי מהמחיר שקבע מומחה התובעים, וחלק אחר מהליקויים הנטענים נמצאים בתחום הרכוש המשותף ולא בדירת התובעים.
15. בכתב תשובה לכתב ההגנה, טענו התובעים כי הוחלפו מספר מרצפות שבורות בלבד, וכי הליקויים בריצוף התגלו מאוחר יותר ואין חולק שהם לא הופיעו בדו"ח הראשון. התובעים חלקו על כך שהנתבעת תיקנה את כל הליקויים שהופיעו בדו"ח הראשון.

דיון והכרעה:

1. לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים, עיינתי בכתבי הטענות ובמכלול החומר המצוי בתיק, לרבות בסיכומי ב"כ הצדדים, מצאתי לנכון לקבל את התביעה בחלקה.
2. עיקר המחלוקות בתיק הינן עניינים מקצועיים שבמומחיות בנוגע לריצוף בדירה, ובהם אתמקד.
3. אדלר, מומחה התובעים, קבע בחוות דעת בעניין ריצוף גרניט פורצלן כי "קיימים שיפועים גדולים בריצוף כל הדירה. נדרש – פירוק ריצוף כולל חדרי רחצה ושירותים, הנחת ריצוף חדש, מילוי משקים ביצוע תיקוני טיח וצבע בכל הדירה. עלות 55,000 ₪".
4. סאבא, מומחה הנתבעת, קבע בחוות דעתו בעניין ריצוף גרניט פורצלן כי "השיפועים נמדדו על ידי המטבח, בסלון, בפרוזדור ובכניסה ע"י מד שיפוע דיגיטלי והתוצאה היא 0.1%, שיפוע זה הוא מזערי ביותר ונמצא בתחום סטיות התקן של המכשיר המודד – אין ליקוי...". לאור מסקנות אלו, קבע סאבא שאין זכאות לפיצויים.
5. כאמור לעיל, מונה בהסכמה מומחה מטעם בית המשפט, אשר נחקר ע"י ב"כ התובעים. אזכיר כי לאור חוות דעת המומחה, הותר לנתבעת לוותר על חוות הדעת מטעמה ולמשוך אותה מהתיק.

חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט:

1. אין צורך להכביר מילים על המשקל הרב שבית המשפט נוטה לייחס לקביעות מומחה המתמנה מטעמו. בית המשפט נוטה לרב לאמץ קביעותיו של המומחה מטעמו, למעט מקרים חריגים ויוצאי דופן, שהמקרה כאן אינו נמנה עליהם.

הלכה פסוקה היא כי:

"משממנה בית המשפט מומחה על מנת שחוות דעתו תספק לבית המשפט נתונים מקצועיים לצורך הכרעה בדיון, סביר להניח שבית המשפט יאמץ ממצאיו של המומחה אלא אם כן נראית סיבה בולטת לעין שלא לעשות זאת. אכן עד מומחה כמוהו ככל עד - שקילת אמינותו מסורה לבית המשפט ואין בעובדת היותו מומחה כדי להגביל שקול דעתו של בית המשפט. אך כאמור לא ייטה בית המשפט לסטות מחוות דעתו של המומחה בהעדר נימוקים כבדי משקל שיניעוהו לעשות כן". (ראה: ע"א 293/88 חברת יצחק ניימן להשכרה בע"מ נ' מונטי רבי ואח' (31.12.1988)).

עוד נקבע בפסיקה כי "חוות-דעת מומחה נהנית ממעמד מיוחד, עד שהיא קובעת ומעצבת בדרך-כלל את מסכת העובדות הרלוונטית ואת המסקנות המקצועיות המתבקשות ממנה". ההכרעה הסופית אם לקבל את חוות דעת המומחה כולה או חלקה, נתונה להכרעתו ולשיקול דעתו הבלעדי של בית המשפט (ראו: ע"א 558/96 וע"א 1240/96‏ חברת שיכון עובדים בע"מ נ' רוזנטל אח';‏, פ''ד נב(4) 563 (1998)).

1. ולענייננו, המומחה מטעם בית המשפט קבע בעניין הריצוף כי: "הריצוף במבואת החדרים משופע, וכל הריצוף בחדר השינה סמוך לממ"ד. דרוש: פירוק ריצוף הממ"ד ופירוק ריצוף חדר השינה בסמוך לו, שימוש באריחים שפורקו לשם החלפת הריצוף במבואת החדרים, ריצוף החדרים באריחים חדשים. עלות: 10,000 ₪".
2. בחקירתו של המומחה הוא העיד כי בזמנו הוא נעזר בסרגלים של 2 מטר, אך במקרה הנדון, הוא הבהיר שוב ושוב כי לא היה מקום לבדוק את הדירה עם סרגל של 2 מטר. המומחה העיד שהתקן מגדיר ביצוע בדיקות שחלקם דורשים ציוד ספציפי, ציוד מיוחד, וכי שיפוע של רצפה ניתן למדוד על ידי פלס. במקרה שלפנינו השיפוע משתנה, וכמעט בכל קטע בדירה השיפוע היה שונה, כך ששימוש בסרגל ארוך היה גורם לעיוותים בתוצאה, וכמעט לא אפשרי במבואת החדרים שהיא שטח מאוד קטן (ראה: עמ' 4, שורות 21-26). המומחה הוסיף כי "אם הייתי משתמש בסרגל 2 מטר הייתה בעיה להניח אותו והשיפועים היו מתונים יותר, מה שהיה גורם "נזק" לתובעים" (ראה: עמ' 5, שורות 26-27).
3. המומחה העיד שבדירת התובעים הוא בדק כמעט כל אריח, ובערך שעתיים הוא מדד את האריחים בדירת התובעים (ראה: עמ' 5, שורה 8). גם בתשובות לשאלות ההבהרה של ב"כ התובעים, השיב המומחה כי בחוות דעתו קיימות כ- 25 מדידות במקומות שונים, קרי שהשיפועים נבדקו במקומות רבים בדירת התובעים, וכי שימוש בסרגל ארוך במדידת ריצוף באזורים קטנים כגון מבואת חדרים היה מצביע על שיפוע מתון יותר, וזאת לרעת התובעים.
4. בכל אופן, הוסיף המומחה כי הוא מוכן ללכת לדירת התובעים שוב ולבצע בדיקה חוזרת לשיפועים ברצפה באמצעות סרגל באורך של 2 מטר, תוך שהוא מבהיר שוב כי לדעתו התוצאות לא יהיו לטובת התובעים. אולם, כאמור, בהחלטתי מיום 11.3.19 קבעתי כאמור כי בדיקת השיפועים בדירת התובעים ידי סרגל של 2 מטר, כטענת התובעים, מיותרת לחלוטין, וכי דווקא בדיקת השיפועים בסרגל יותר קצר, כפי שביצע המומחה בפועל במקרה דנן, יכולה לשקף בצורה יותר נכונה ומדויקת את השיפועים בכל נקודה שבה נבדק השיפוע, ואף מונעת עיוותים.
5. בנסיבות המתוארות לעיל, אין בידי לקבל את טענת ב"כ התובעים בסיכומיו כנגד חוות דעת המומחה, לרבות הטענה לפיה בדיקת השיפועים בריצוף הדירה בוצעה ע"י המומחה שלא לפי הוראות התקן.
6. לאחר עיון בחוות דעת המומחה, לרבות תשובותיו לשאלות ההבהרה, ולאחר שנחקר המומחה על ידי ב"כ הצדדים, מסקנתי היא שיש לאמץ את קביעותיו, ואנמק;
7. המומחה עשה עבודתו נאמנה, וממצאיו שבתחום מומחיותו המקצועית הם מבוססים וברורים, כמו גם מסקנותיו שעל בסיס אותם ממצאים. המומחה הבהיר, נימק והסביר שוב ושוב אודות שיטת העבודה באמצעותה בדק את השיפועים בריצוף הדירה, שהם יותר נכונים במקרה הספציפי בשל מיקום החדרים, המסדרון ומבנה הדירה. יתרה מכך, קביעותיו של המומחה לא נסתרו בחקירתו, הוא נותר איתן בגרסתו, ולא נפל פגם מהותי בחוות דעתו. לא שוכנעתי כי המומחה שגה בביצוע בדיקותיו או בשיטת עבודתו, וחשוב לציין כי גם מחוות דעתו של אדלר, מומחה התובעים, לא עלה כי הוא מדד את שיפוע הריצוף בדירה באמצעות סרגל של 2 מטר כפי שדרשו התובעים מהמומחה של ביהמ"ש.
8. לאור הליקויים שאושרו ע"י המומחה מטעם בית המשפט, לא ראה המומחה צורך בפינוי הרהיטים או בדיור חלופי בתקופת התיקונים, ולא ראיתי מקום לסטות מקביעה זו. גם בהתחשב במצבו הבריאותי של התובע, לא מצאתי כי ביצוע התיקונים בדירה יקשה על התובעים לנהל אורח חיים רגיל בצורה קיצונית המחייבת דיור חלופי.
9. יובהר כי לאור קביעותיי לעיל בעניין חוות דעת המומחה, ומכיוון שתיקון הליקויים בדירה לא יבוצע על ידי הנתבעת, ובהתחשב בחישוב העלויות שהגיש המומחה לתיק, אני קובעת שהתובעים זכאים לפיצוי בגין החלפת ריצוף חלקי בדירה לפי עלות העבודה במחירי "קבלן מזדמן" בסך של 14,250 ₪ ולא 10,000 ₪ כפי שקבע המומחה.
10. למעלה מן הצורך, אתייחס גם למחלוקות העובדתיות בין הצדדים הנוגעות להתנהלות הנתבעת, טענתה באשר להחלפת הריצוף בדירה, וטיב והיקף התיקונים שבוצעו בדירה.
11. אין מחלוקת שהנתבעת תיקנה לפחות את מרבית הליקויים שהופיעו בדו"ח הראשון לאחר הביקור בדירה ביום 31.7.13, וכי כפי שעולה מתצהירי התובעים, הם קיבלו את החזקה בדירה בחודש 11/2013 (על אף שבכתב התביעה נטען שהם קיבלו את החזקה בדירה בחודש 9/2013).
12. מפרוטוקול המסירה מיום 10.11.13 (נספח א' לכתב ההגנה) עליו חתומים התובעים, עולה כי בוצעו תיקונים בדירה, ובכללם, החלפת ריצוף כללי בכל חלקי הדירה. בסוף הפרוטוקול נרשם כי "בשנת בדק יוחלף אריח במטבח ואריח בפרוזדור". התובעים הצהירו כי אינם זוכרים באיזה נסיבות חתמו על פרוטוקול זה, אך בכל מקרה הליקוי בריצוף התגלה לאחר שעברו לגור בדירה. בהתייחס לאמור בפרוטוקול זה, אישרו התובעים שהוחלף מספר בודד של אריחים, וכי הוחלף אריח במטבח ואריח בפרוזדור. בחקירתה של התובעת היא אישרה שהיא חתומה על הפרוטוקול הנ"ל ואישרה את מה שכתוב בו, והוסיפה כי הוחלפו מספר מרצפות בכל מיני מקומות (ראה: עמ' 19, שורות 5-9). למעשה, התובעת אישרה כי בין הדו"ח הראשון מיום 31.7.13 לבין פרוטוקול המסירה מיום 10.11.13 בוצעו תיקונים לליקויים שנמצאו בדו"ח הראשון, ושהם הסכימו ואישרו שאלו היו כל הליקויים שהתגלו בדירה עד לאותו מועד, אך הוסיפה שהם הסתמכו על מה שראה הבודק מטעמם שלטענתם לא בדק את הדירה כמו שצריך בפעם הראשונה (ראה: עמ' 20, שורות 4-9).
13. בעניין הריצוף, הבהיר מר נחמני בחקירתו כי הם לא החליפו את כל הריצוף בדירה, אלא רק במספר מקומות ולא בכל הדירה, לפי הסימון של התובעת שנכחה אז בדירה (ראה: עמ' 22, שורות 5-7), וכשהוא אמר בפרוטוקול המסירה החלפת ריצוף בוצע, הכוונה שלו להחלפה שבוצעה בעקבות הדו"ח הראשון שבו לא נבדקו שיפועים בריצוף (ראה: עמ' 23, שורות 4-5). גם מר אטיאס העיד בחקירתו כי החליפו ריצוף לפני מסירת הדירה לפי מה שביקשו התובעים, בעיקר התובעת שהיא זו שהייתה מעורבת וסימנה איזה ריצוף להחליף (ראה: עמ' 25, שורות 29-30).
14. בסמוך לחודש 3/2015 נערך בדק בית, במהלכו נמצאו מספר ליקויים בדירה. מפרוטוקול "תיקונים שנתיים" של שנת הבדק שנערך ביום 16.3.2015, עולה כי בוצעו תיקונים בדירה, ביניהם, עבודות האלומיניום, רטיבות בין האמבטיה לפרוזדור, הרובה בחיפוי קרמיקה דופן אמבטיה, למעט ריצוף הדירה לידו נרשם "תתואם פגישה עם אמיר". בסוף דף זה רשום שהדיירים (התובעים) סירבו לחתום ללא טיפול בסעיף הריצוף (ראה: נספח ה' לתצהירים מטעם הנתבעת). מר נחמני הבהיר בחקירתו כי: "הרטיבות זה אלומיניום, בעיה באלומיניום בקצוות", ולא זוכר אם הרטיבות בין חדר האמבטיה לפרוזדור תוקנה" (ראה: עמ' 23, שורות 16-19). אולם אטיאס העיד שלאחר ממצאי שנת הבדק, הוא תיקן את הרטיבות, וכי בחודש 3/2018 (בזמן שבו נערכה חוות דעת המומחה מטעם התובעים), הוא כבר לא היה בדירה (ראה: עמ' 26, שורה 24). אטיאס נשאל מדוע המומחה 3 שנים אחרי מוצא את אותו ליקוי, הרטיבות, והוא השיב כי לא היה בדירה לאחרונה, וכי פעמים רבות הגורם הוא בלאי של רובה שיכול לקרות עם השנים (ראה: עמ' 26, שורות 26-27). מאז הבדיקה בשנת הבדק ועד לביקור המומחה בדירה בשנת 2018 עברו כ- 3 שנים, כך שאין באמור לעיל כדי להעיד על מחדל מיוחד מצד הנתבעת בתיקון הרטיבות או על ביצוע תיקון לקוי כטענת התובעים. אין גם מחלוקת שלא הוחלפו האריחים במטבח ובפרוזדור במסגרת הבדק בית, אך מר נחמני העיד כי שבאו לעשות שנת בדק ולהחליף את האריחים הנ"ל, התובעת לא הסכימה שיבצעו את ההחלפה (ראה: עמ' 23, שורות 6-9).
15. ביום 22.5.2015 נערך ביקור נוסף בדירה על ידי המומחה מטעם התובעים, שבסיומו הוכנה חוות דעת בה נטענו כי קיימים ליקויים נוספים, והיא הומצאה לידי הנתבעת.
16. מההתכתבויות בין הצדדים (מכתבי הנתבעת מיום 12.7.15 ו- 26.8.15 – ראה נספח ד' לכתב התביעה) עולה כי הנתבעת רצתה לתקן את הליקויים בדירה, או לפחות החלק שאינו שנוי במחלוקת, אך התובעים לא הרשו לה לבצעם, ואף לא אפשרו לאחד מקבלני המשנה להיכנס לדירה. עוד עולה מהתכתבויות הצדדים שהנתבעת דרשה מהתובעים לאפשר לה לבקר בדירה יחד עם אנשי מקצוע מטעמה, וכן להעמיד את הדירה לבדיקה נגדית על ידי מומחה מטעמה. בהקשר זה, הופנה מר נחמני בחקירתו למכתב הנתבעת מיום 12.7.15 בו נרשם "אתם לא אפשרתם לנו לבצע את התיקונים", ונשאל האם בוצעו תיקונים בדירת התובעים, והוא השיב כי: "למיטב זכרוני היה משה בנושא הזה ולמרות כל זה הכנסנו בעלי מקצוע ותיקנו את התיקונים. היה משהו שהיא לא הסכימה, אני זוכר עכשיו, היה משהו שרצינו לבוא לתקן, היה גם נושא של אלומיניום ושל חשמל, משהו קטן, באנו וביצענו" (ראה: עמ' 22, שורות 1-3). בעניין זה, טען ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי הנתבעת תיקנה את הליקויים שנטענו במסגרת הבדק בית על אף שבמהלך הדרך היו הרבה סירובים מצד התובעים לאפשר לה לבצע את התיקונים, ולכן נותרה המחלוקת לגבי אותם שני אריחים שהיא סירבה לאפשר לה לתקן (ראה גם: עמ' 23, שורות 6-9).
17. גם מתצהירי מר נחמני- מנכ"ל הנתבעת ומר אטיאס- מנהל העבודה אצלה עולה כי תוקנו ליקויים אשר נמצאו בדירת התובעים. מר נחמני הצהיר כי לאחר קבלת הדו"ח הראשון, הוא ביקר בדירה יחד עם מר אטיאס, ולאחר בדיקת הליקויים וטענות התובעים, הורה למר אטיאס לתקן את הליקויים הנטענים, ובהתאם להוראותיו, תיקנה הנתבעת את כל הליקויים שפורטו בדו"ח זה. מר נחמני הצהיר כי בעת בדיקת הדירה במסגרת תקופת הבדק, נמצאו מספר ליקויים בדירה, ובעקבות כך הוא שלח את עובדי החברה בפיקוחו של מר אטיאס לבדוק ולתקן את כל הליקויים בדירה, ואכן הם תוקנו. מר אטיאס תמך באמור בתצהירו של מר נחמני, והוסיף שהוא, בשם הנתבעת נקט בכל הפעולות הנדרשות לצורך תיקון הליקויים שהיו בדירה, פעל במהירות האפשרית והשיב במידית ובאופן ענייני לכל פניות התובעים.
18. גם מר נחמני וגם מר אטיאס הצהירו כי מכוח תפקידם כמנכ"ל הנתבעת ומנהל העבודה אצל הנתבעת, הם השיבו לכל פניותיהם של התובעים, נפגשו איתם ואף נכחו איתם בפגישות בהן נעשו ניסיונות להגיע עמם להבנות לסיום המחלוקת, אך ללא הועיל. שניהם היו מעורבים באופן אישי בכל שלב ושלב של כל התהליך מאז העלאת הטענות בדו"ח הראשון ועד למועד הגשת התביעה דנן (ראה גם את עדות מר אטיאס: עמ' 24, שורות31-34). וכן, שניהם דאגו לוודא כי אנשי המקצוע שהגיעו לדירת התובעים בדקו ותיקנו את כל הליקויים בדירה, והם גם ווידאו ופיקחו על ביצוע העבודות והתיקונים בדירה.
19. מכל האמור לעיל, ולאחר עיון בתצהירי הצדדים ושמיעת עדויותיהם, אני דוחה את טענות התובעים לפיהן התעלמה הנתבעת מפניותיהם בנוגע לתיקון הליקויים בדירה, או שלא נקטה בפעולה כלשהי לצורך תיקון הליקויים או שגרמה לסחבת בביצוע התיקונים. נהפוך הוא, כל ההשתלשלות המפורטת לעיל וההתכתבויות בין הצדדים מלמדת דווקא על רצונה של הנתבעת לתקן את ליקויי הבנייה, ומשחלקה על הסכומים שנקבעו על ידי מומחה התובעים, היא ביקשה לתאם מועד לביצוע בדיקה בדירה על ידי מומחה מטעמה.
20. עולה מחומר הראיות גם שהנתבעת לא תיקנה את השיפועים בריצוף הדירה וכל שהתכוונה בפרוטוקול המסירה מיום 10.11.2013 באומרה "החלפת ריצוף כללי בכל חלקי הדירה", הוא שהם החליפו ריצוף במספר מקומות, לא בכל הדירה, לפי הסימון של התובעת. תלונות התובעים על הריצוף במעמד פרוטוקול המסירה לא היה קשור לשיפוע (ראה: עמ' 26, שורה 16), והתלונה על שיפועים עלתה רק אחרי שנת הבדק (ראה: עמ' 23, שורה 15, ועמ' 26, שורה 18). מכאן, שאין לקבל את טענת ב"כ הנתבעת בסיכומיו כי בדו"ח הראשון בדק מומחה התובעים את הליקויים בריצוף בכל חלקי הדירה. אמנם הוא בדק את הריצוף בדירה אך לא מה שקשור לשיפועים.
21. מכל ההתנהלות שהייתה בין הצדדים מתקבל הרושם להעדר אימון מוחלט בין התובעים לנתבעת, כשהתובעים נחרצים בדעתם שהנתבעת לא טיפלה בפניותיהם ותלונותיהם כמו שצריך והתחמקה מנטילת אחריות לחלק גדול מהליקויים שנטענים על ידם, טענות שלא התקבלו על ידי כפי שפורט לעיל. מאידך נציגי הנתבעת טענו כי המדובר בתובעת קשה, עם נטייה להגזמה בתלונותיה, שקשה לרצות אותה או להגיע איתה להסכמות. בנסיבות אלו, וחרף ההתרשמות כי הנתבעת לא התעלמה מפניות התובעים, ועשתה את מיטב המאמצים לתקן את הליקויים, נראה כי זהו המקרה להורות על פיצוי כספי תחת ביצוע העבודות של התיקונים ע"י הנתבעת בעצמה. יחד עם זאת, לא ראיתי מקום לפסוק לתובעים עלות של פיקוח הנדסי לאור מסקנותיי דלעיל.
22. כאן המקום לציין כי בתשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה פירט כי עלות ביצוע התיקונים ע"י קבלן ראשי, קרי- הנתבעת הינה 9,975 ₪ בעוד שהעלות לביצוע ע"י קבלן מזדמן היא 14,250 ₪ (הפרש של 4,275 ₪). אותו הפרש יש להוסיף לעלות תיקון הליקויים דלעיל בסך 17,200 ₪ לאור קביעתי בסעיף 43 לעיל שהתיקונים יבוצעו ע"י קבלן מזדמן ולא ע"י הנתבעת, כך שהפיצוי בגין הליקויים יועמד על סך 21,475 ₪.
23. טענות התובעים להפרשי גובה במסגרת תצהיריהם מהווים הרחבת חזית, שכן הטענה היחידה אשר העלו בכתב התביעה הייתה קיומם של שיפועים ברצפה. משכך, ובשים לב לאמור בהחלטתי מיום 11.3.19, אין מקום לדון בטענות בעניין הפרשי גובה.
24. באשר לנזק הלא ממוני, הפסיקה התייחסה רבות לסוגיה זו, כך למשל בע"א 6540/05 סולל בונה נ' אברמוביץ' אבנר ואח' (ניתן ביום 1.12.08 והפסיקה שם) נקבע כי בקביעת גובה הפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה בגין ליקויי בנייה יש להביא במכלול השיקולים, בין היתר:

"את ייעודו של הנכס (מבנה מגורים, מבנה עסקי או אחר); את טיב הליקויים; מידת חומרתם; מידת השפעתם על שגרת חיי המשתמשים בנכס; התנהלות הצדדים עובר להליך המשפטי ובמהלכו; ועלות תיקון הליקויים ...אשר לשיקול האחרון – עלות תיקון הליקויים – נפסק כי אין לדרוש בהכרח תאימות בין עלות תיקון הליקוי לבין הפיצוי שיש לפסוק בשל עוגמת הנפש שנגרמה כתוצאה מאותו ליקוי, שכן לעיתים עלות תיקונו של ליקוי מסוים אינה משקפת את עוגמת הנפש שנגרמה בעטיו...עם זאת, על הפיצוי בגין עוגמת נפש לעמוד במבחן של סבירות...".

1. הנזק של עגמת נפש הינו מטבע הדברים בשיקול דעתו של בית המשפט, והוא ייקבע בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל מקרה. בענייננו, לא הוכח כאמור כי הנתבעת פעלה בחוסר תום לב או כי התעלמה מפניות התובעים אליה או שגרמה לסחבת. יתרה מכך, יש לזכור שחוות הדעת מטעם התובעים (אדלר) הועמדה על סך של 114,543 ₪ ואילו חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, שקבעתי כמפורט לעיל שיש לאמץ, עמדה על סך 17,200 ₪. מדובר בפער משמעותי, דבר המלמד על כך שהתובעים הגזימו והפריזו בתלונותיהם בכל הנוגע למהות הליקויים והיקפם.
2. מאידך יש להביא בחשבון שהמדובר בתובעים שהשקיעו את מיטב כספם ברכישת הבית, ומן הסתם ציפו לקבל בערבו של יום בית ללא ליקויים, ונהיר הוא שהליקויים שהתגלו גרמו מן הסתם עוגמת נפש לתובעים במידה מסוימת. בשכלול כל הנסיבות הספציפיות של התיק, יש בסכום של 5,000 ₪ כדי להוות פיצוי הולם בגין עוגמת נפש שנגרמה לתובעים.
3. התובעים גם עתרו בכתב התביעה לתשלום עבור עלות הכנת חוות דעת המומחה מטעמם, אדלר – 5,200 ₪, ובסיכומיהם, לתשלום הוצאות המומחים ושכר טרחת עו"ד.
4. בהתחשב בתוצאה הסופית אליה הגעתי לעיל, ובהתנהלות התובעים כפי שפירטתי בהחלטות השונות שניתנו עד כה, וכן בשים לב לפער בין חוות דעת מומחה התובעים לבין חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, לא ראיתי מקום לפסוק לתובעים הוצאות מומחים.
5. לסיכום, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין ליקויי הבנייה בסך של 21,475 ₪ בתוספת מע"מ כחוק, ובגין עוגמת נפש בסך של 5,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 5,000 ₪. הסכומים ישולמו תוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ח תמוז תש"פ, 20 יולי 2020, בהעדר הצדדים.