רקע כללי

1. ביום 12.11.2018 ניתן בתיק זה פסק דין על ידי בית הדין האזורי לעבודה בו נתקבלה תביעת התובע לתשלום הפרשי שכר וזכויות נוספות בקשר לתקופת ההעסקה שלו ב"קפה חברים בע"מ" (להלן: "הנתבעת 1") כשוטף כלים ועובד מטבח וכן בגין סיומה (בסך כולל של 49,079 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית).
2. הנתבעים הגישו ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על הקביעה כי יש לחייב בתשלום הזכויות של התובע את הנתבעים 2 ו-3, בעלי מניות (בחלקים שווים) ודירקטורים של הנתבעת 1, ככל שהמעסיקה של התובע (הנתבעת 1) לא תשלם את חובה כלפי התובע.
3. בפסק הדין שניתן על ידי בית הדין הארצי ביום 10.10.2019 נתקבל הערעור בחלקו כך שהדיון הוחזר לבית הדין האזורי, לבירור החבות האישית של הנתבעים 2 ו-3.
4. בפסק הדין של בית הדין הארצי לעבודה צוין כך:

"מפסק דינו של בית הדין האזורי לא ברור אם החבות האישית הוטלה מכוח הרמת מסך או עילה אחרת המצויה בסמכותו העניינית של בית הדין. כמו כן, בית הדין האזורי סמך קביעתו על העובדה כי "הנתבע 2 [המערער 2] פותח וסוגר חברות (מסעדות), מעביר מניות מיד ליד... ומותיר אחריו חובות לעובדים". גם אם בנסיבות מסוימות פתיחה וסגירה סדרתית של עסקים כדי לחמוק מתשלום זכויות עובדים עשויה להוות עילה להרמת מסך, הרי שטענה זו לא נטענה בכתב התביעה, המשיב לא הציג ראיות בקשר אליה, ולמערערים לא ניתנה הזדמנות מספקת להתגונן מפניה. יחד עם זאת, נציין כי המערער 2 נחקר על כך בחקירתו הנגדית, ולא זו בלבד שלא נטען להרחבת חזית אלא שהמערער 2 נשאל על כך גם על ידי בא כוחו בחקירה החוזרת והעניין גם הועלה בהרחבה בסיכומי שני הצדדים בבית הדין האזורי, ובכך יש לראות שינוי חזית. עם זאת, קיימת בסוגיה מחלוקת עובדתית שלא התבהרה דיה. נוסיף, כי חלק מטעמי בית הדין, כגון עצם הפרת חוקי עבודה כעילה להרמת מסך, מעוררים קושי, בראי ההלכה הפסוקה [ובעניין זה ראו בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016)] וכי על פני הדברים קיים קושי בהרמת מסך ההתאגדות החוצץ בין החברה לבין המערער 3 בנסיבות בהן ההתנהלות הלא תקינה מיוחסת בעיקרה למערער 2. כמו כן, העדר הבחנה בין עילת הרמת מסך וחבותם של המערערים 2 ו-3 כבעלי מניות לבין חבותם כנושאי משרה, מחייב ליבון בראי סוגיית הסמכות העניינית של בית הדין לעבודה.

על כן, החלטנו לקבל את הערעור בחלקו ולהחזיר את הדיון לבית הדין האזורי לבחינה נוספת כמפורט לעיל. בית הדין האזורי יקבע כחכמתו את סדרי הדין, ובכלל זאת תיקון כתבי טענות, ככל הנדרש, והגשת ראיות נוספות על ידי הצדדים ושמיעת עדויות נוספות"

1. בדיון שהתקיים בתיק ביום 13.1.20 נקבע בהסכמת הצדדים כי התובע יגיש כתב תביעה מתוקן והנתבע יגיש כתב הגנה מתוקן וכן כי הצדדים יהיו רשאים להגיש תצהירים מטעמם.
2. ביום 23.1.20 הוגש כתב תביעה מתוקן וביום 9.2.20 הוגש כתב הגנה מתוקן.
3. התובע לא הגיש תצהירים מטעמו אלא ביקש כי יינתן פסק דין על יסוד כתבי הטענות בתיק.
4. בהיעדר תגובה מטעם הנתבעים לבקשה זו ומשעה שהצדדים לא הגישו ראיות נוספות לתיק ולא ביקשו לקיים דיון הוכחות ואף לא עמדו על הגשת סיכומים מטעמם, חרף החלטות בית הדין בעניין, פסק הדין ינתן להלן על יסוד האמור בכתבי הטענות המתוקנים והראיות המצויות בתיק.
5. יוקדם ויצוין כי אין מחלוקת על הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין ופסק הדין דנן עניינו אך ורק האם חלה חבות אישית על הנתבעים 2 ו-3.

להלן עיקרי טענות הצדדים

1. מכתב התביעה המתוקן עולות שלוש טענות להטלת אחריות על הנתבעים 2 ו-3:
2. מכוח היותם מעסיקים ישירים של התובע - מששילמו לו את שכרו, לפי הנטען, במזומן ומשהוחלפו חברות במטרה לטשטש את חבותם;
3. מכוח עילת הרמת מסך;
4. מכוח אחריות אישית של הנתבעים 2 ו-3 כדירקטורים ואורגן של הנתבעת 1, לעוולות שביצעו (זאת לאור סעיפים 46 ו-54 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ומכוח עוולת הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]).
5. לטענת התובע, יש להרים את מסך ההתאגדות ולחייב את הנתבעים 2 ו-3, בין השאר, מחמת הטעמים הבאים:
6. עקב ביצוע ניכויים שלא כדין – בתלושי השכר מופיעים ניכויים משכר התובע שלא הועברו ליעדם. לטענת הנתבעים 2 ו-3 מדובר בניכויים לביטוח רפואי. אולם, רק בחלק מהתלושים מופיע כי בוצעו ניכויים (להבדיל מניכוי חודש בחודשו, כפי שהעידו).
7. אי דיווח מלוא השכר - לתובע שולם שכר במזומן, מדי חודש בחודשו, אשר הנתבעים לא דיווחו לרשויות המס על תשלומו. גם אם תוגש תביעה לתשלום דמי אבטלה, התנהלותם של הנתבעים במסירת תלושי שכר פיקטיביים תגרום לכך שזכויות התובע תפגענה אנושות. מסירת תלושי שכר שלא נכללים בהם פרטי השכר ששולם לעובד, כולם או חלקם, מהווה עבירה פלילית;
8. לטענת התובע, הנתבעים 2 ו-3 פעלו לשינוי מבנה הבעלות של הנתבעת 1 – הנתבע 3 העביר את המניות שלו כחודש לאחר סגירת המסעדה ולא זכר למי העביר את המניות (לטענת התובע, האמור מצביע על הברחת נכסים ושינוי מבנה הבעלות לאחר סגירת המסעדה). כמו כן, הנתבעת 1 המשיכה פעילות במסעדה אחרת תחת בעלי מניות נוספים לנתבע 2 עצמו;
9. הנתבע 2 היה בעלים של כ-20 חברות שנפתחו ונסגרו. הנתבע 2 הוא שחקן חוזר בבית הדין לעבודה, פותח וסוגר חברות ומסעדות רבות, נתבע אינספור פעמים באופן אישי עקב התנהלותו (כאמור בד"מ (ת"א) 2795-01-16);
10. נוסף על האמור, הנתבעים 2 ו-3 הפרו את חוקי העבודה - מדי חודש נפדה יום חופש על אף שהתובע הועסק מעבר למשרה מלאה בניגוד לדין, לא נמסרו לתובע דוחות נוכחות, הנתבע 2 לא הציג אישור בדבר דיווחים לרשויות המס על אף שהתובע ביקש לגלות טפסי 101 ו-106 ולמרות שנטען כי התלושים דווחו;
11. הכללים בדבר הרמת מסך, כפי שנקבעו בחוק ובפסיקה, מחייבים בחינה מיוחדת במשפט העבודה, וזאת בשים לב לחובת האמון המיוחדת שחבה החברה לעובדיה ובקשר למעמדם המיוחד, כנושיה.
12. מדובר בבעלי מניות ששילמו במזומן, לא ביצעו רישומים כחוק, הקימו חברות רבות שלא לומר זהות, דיווחו לרשויות דיווחים השונים ממציאות יחסי העבודה ואף הציגו תלושי שכר אשר קיים ספק רב לעניין מהימנותם, התגלעו סתירות ביחס לגרסאות, הובהר כי החברות אינן סולבנטיות ונכסים מועברים בין חברה לחברה במטרה להונות ולקפח, לא נפרע פסק דין בו חויבו הנתבעים ואף קיים חשש כי התובע יעמוד בפני שוקת שבורה בסיום הליך זה. משכך, אין מנוס מהרמת מסך ויש לחייב את הנתבעים ביחד ולחוד.
13. בכתב ההגנה המתוקן נטען כי :
14. הנתבעת 1 היא חברה אשר אינה פעילה. הנתבע 2 הוא אחד משני בעלי המניות בנתבעת 1 ולא היה לו כל קשר אישי להעסקתו השוטפת של התובע.
15. האמור ביחס לנתבע 2 בכתב התביעה המתוקן אינו אמת. אין לתובע כל ראיה ולא הוצגה על ידו ראיה כזאת לעניין דיווחים כוזבים לרשויות המס. לא ברור גם מה עניין מחזור עסקיו של הנתבע 2 לעבירה על חוקי המדינה.
16. לעניין התשלום במזומן – הכסף המזומן אותו קיבל התובע הוא בגין טיפים מהסועדים ואין כל קשר לשכר שקיבל מהנתבעת 1 ואין מדובר כלל בתשלום שכר. בענף המסעדנות נהוג כי תשלום טיפים ישולם גם לעובדי המטבח בחלוקה שבין העובדים ולאו דווקא למלצרים. אין תשלום הטיפים מהווה תשלום שכר והוא גם לא שולם על ידי הנתבעת 1 ומשכך אין עילה להרמת מסך ההתאגדות שהרי לא הוכח כי ניתן על ידי הנתבעים 2 ו-3 כסף מזומן מהנתבעת 1 לתובע. שכרו של התובע שולם במלואו ודווח כדין תוך שמירת חוקי העבודה וחוק הגנת השכר.
17. בהתאם לפסיקה נקודת המוצא הוא עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת של התאגיד ולא די כי "עולה תמונה מדאיגה" באשר לאופן שבו העסיקה חברה את עובדיה כדי להביא להרמת מסך (כאמור בבר"ע 52353-08-16).
18. נתבעת 1 נסגרה עם סיום עבודתו של התובע, חלק מהחומר הנוגע לחברה לא נשמר בעת סגירת החברה. אין הדבר מאושש אילו מטענות התובע לעניין עבירות על חוקי העבודה. עדות הנתבע 3 משלימה את עדות נתבע 2 לעניין דוחות הנוכחות שנערכו בצורה מסודרת ונשארו במשרדי הנתבעת 1.
19. לא רק שהתובע לא הביא כל ראיה לכך שהנתבע פותח וסוגר חברות בכדי להשתמט מתשלום זכויות עובדים, הרי שגם אם הייתה ראשית ראייה לטענה זו, היא אינה מהווה עילה להרמת מסך באשר הפסיקה ראתה במעשה זה של סגירה ופתיחת חברות ניסיון כנה להצלת חברה כושלת (כאמור בס"ע 17932-11-15). לא הוכח עירוב נכסים, שימוש בחברה למעשה תרמית או נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה של החברה לפרוע את חובותיה (סעיף 23).

הנתבע 2 סגר את הנתבעת 1 בשל קשיים כלכליים והקים חברות אחרות לצורך איתנותם של המקומות האחרים שבבעלותו ובכדי שיוכל להמשיך ולהעסיק עובדים אחרים. התובע לא הוכיח כי הקמת החברות על ידי הנתבע 2 והיא בלבד, קמה לעולם לצורך פעולה הגובלת בתרמית ולכן אין כל שימוש לרעה במסך ההתאגדות ועילה להרמת מסך (סעיף 70).

1. לא כל מקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות, כאמור בפסיקה (סעיף 26 לכתב ההגנה המתוקן). הרמת מסך בגין עילות לא ברורות ובלתי מבוססות עשויה לגרום להשלכות רוחב קשות על בעלי מניות באשר הם יהיו חשופים לחיוב אישי בכל מקרה בו יקבע כי החברה אשר בבעלותם לא שילמה זכויות סוציאליות, דבר העלול להביא לתביעות סרק רבות כנגד בעלי מניות מתוך מטרה להליך אימים עליהם.
2. בכתב התביעה המתוקן התובע אינו מביא ראיות חדשות.
3. בית הדין הארצי דחה בעבר פסקי דין של בתי הדין האזוריים שבחרו להרים את מסך ההתאגדות בהעדר תשתית ראייתית מספקת (ע"ע 35349-03-14 יהודה בבייב נ' טרקוטה אופקים תעשיות חרס בע"מ (21.3.2016); ע"ע 14306-06-14 תמנון מוקד הגליל בע"מ נ' שוטה אפרומאשווילי (10.12.2015)).
4. גם אם נושאי המשרה בחברה נהגו באופן בלתי סביר אין הדבר מהווה עילה להרמת מסך ההתאגדות בפני בעלי המניות.

דיון והכרעה

1. כאמור לעיל, פסק הדין דנן עניינו אך ורק בשאלה האם חלה חבות אישית על הנתבעים 2 ו-3 ביחס לחובות של הנתבעת 1 לתובע.
2. עת החזיר את התיק בית הדין הארצי לא הפך את קביעותיו העובדתיות של בית הדין אשר בהתבסס עליהן נפסקו לתובע הסעדים השונים בגין הזכויות הסוציאליות שנתבעו (בכלל זה, הקביעה כי לתובע שולם חלק מהשכר במזומן וכי תלושי השכר היו פיקטיביים וגם כי הדיווחים לרשויות המס לא היו דיווחי אמת וכיו"ב) ואין מחלוקת על הסכומים שנפסקו על ידי בית הדין האזורי לעבודה.
3. זאת ועוד, יצוין כי לאחר שהתיק הוחזר מבית הדין הארצי לבית הדין האזורי לעבודה ניתנה לצדדים הזדמנות להביא ראיות נוספות בתצהירים לעניין הסוגיה בדבר החבות האישית של הנתבעים 2 ו-3. אולם, זולת הגשת כתבי טענות מתוקנים, הצדדים בחרו שלא לעשות כן והתבססו על הראיות והעדויות הקיימות בתיק.
4. משכך, אין מקום לדון מחדש בטענות המועלות כנגד הקביעות העובדתיות לעניין ההפרות של חוקי העבודה ולעניין אופי התשלום במזומן, ודינן להידחות. על יסוד האמור, נפנה לשאלה האם קמה חבות אישית לנתבעים 2 ו-3.
5. כאמור לעיל, לטענת התובע, לנתבעים 2 ו-3 קמה אחריות אישית מכוח שלושה טעמים: ראשית, לטענתו, הנתבעים 2 ו-3 היו המעסיקים הישירים של התובע;

שנית, הנתבעים 2 ו-3 חבים מכוח אחריות אישית של נושא משרה (זאת לאור סעיפים 46 ו-54 לחוק החברות, תשנ"ט-1999 ומכוח עוולת הפרת חובה חקוקה כאמור בסעיף 63 לפקודת הנזיקין [נוסח משולב]);

שלישית, הנתבעים 2 ו-3 חבים מכוח עילת הרמת מסך.

להלן נתייחס לשלושת הטעמים.

1. אשר לטענה כי הנתבעים 2 ו-3 היו מעסיקים ישירים של התובע. בפסק הדין שניתן ביום 12.11.2018 נקבע כי המעסיקה של התובע הייתה הנתבעת 1 (בלבד). התובע לא ערער על קביעה עובדתית זו ומשכך דין הטענה כי הנתבעים 2 ו-3 היו מעסיקים שלו, להידחות.
2. אשר לטענה כי יש לחייב את הנתבעים או מי מהם מכוח אחריות אישית של נושא משרה לפי חוק החברות, התשנ"ט -1999 ועוולת הפרת חובה חקוקה, הרי שבפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, ע"ע 14279-06-20 ודים ריזלוב ואח' - פוליגרין ישראל בע"מ ואח' (21.3.21), נקבע כי לא מסורה לבית הדין לעבודה הסמכות העניינית לדון בתביעת עובדים כנגד נושא המשרה ולא ניתן לעגן את סמכותו העניינית של בית הדין לדון בתביעה שכזאת בנוסח הנוכחי של סעיף 24(א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969. משכך, אין מקום לדון בטענת התובע בעניין זה.
3. משכך השאלה שנותרה לפנינו היא האם יש להרים את מסך ההתאגדות בין הנתבעת 1 לנתבעים 2 ו-3. קרי, האם מתקיימות העילות להרמת המסך והאם הובאה לשם כך תשתית ראייתית מספקת?
4. בדיני תאגידים חל הכלל שלפיו התאגיד הוא אישיות משפטית נפרדת מבעלי המניות שלו.
5. עם זאת, בסעיף 6 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 ניתנת תרופה קיצונית למצב שבו בעלי המניות בחברה עושים שימוש לרעה באישיות הנפרדת של החברה. תרופה זו ניתנת במקרים חריגים בהם הוכח כי השימוש באישיות המשפטית הנפרד של החברה נעשה "באופן שיש בו כדי להונות אדם או לקפח נושה של החברה" או "באופן הפוגע בתכלית החברה ותוך נטילת סיכון בלתי סביר באשר ליכולתה לפרוע את חובותיה ובלבד שבעל המניה היה מודע לשימוש כאמור..."^[1].
6. אכן, בהלכה הפסוקה ניתן למצוא מקרים בהם נפסק כי קיימת הצדקה להרמת מסך ההתאגדות, בין היתר, בהתחשב במעמדם המיוחד של העובדים. כאמור בע"ע (ארצי) 129/10 אופיר זוננשיין – G.S.S. ג'ניוס סאונד סיסטם בע"מ (31.10.2011) (להלן: "פסק הדין בעניין אופיר זוננשיין"):

"בהקשר של דיני עבודה, ניתן בפסיקתנו מעמד מיוחד לעובדי החברה כנושים לצורך בחינת ההצדקה להרמת המסך, ונקבע כי מדובר בנושה מסוג מיוחד אשר החברה נושאת כלפיו באחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת, מכוח חובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה (ראו ע"ע 1201/00 יהודית זילברשטיין נ' ערב חדש (עתונות) – אילת בע"מ ואח' (לא פורסם, 17.12.2002)). בכך הורחבה גדר הנסיבות בהן תבוצע הרמת מסך, תוך שקילת עקרון תום הלב במקרים המתאימים. כך למשל, בפסק הדין בעע 387/05 אהרון פוטרמן נ' נפתלי ניסני (לא פורסם, 9.12.2007) נקבע כי: "העובדה כי התגלו קשיים כלכליים שגרמו להעדר סיכוי לפירעון החובות של החברה כלפי עובדיה אין בה די כדי להרים את מסך ההתאגדות, אלא אם כן עלה בידי התובע להוכיח כי החברה או בעלי המניות בה פעלו בחוסר תום לב או כי פעלו מתוך ידיעה ברורה ומפורשת לפיה אין סיכוי לקיום ההתחייבויות..."

1. עם זאת, הרמת מסך לא נעשית על דרך השגרה, אלא בנסיבות מיוחדות וקיצוניות ובמקרים נדירים. לצורך הרמת מסך ההתאגדות נדרשות ראיות כי בוצעו מעשים חריגים, העולים כדי שימוש לרעה במסך ההתאגדות. שימוש כזה ניתן ללמוד, בין השאר, מערבוב נכסי החברה עם הנכסים הפרטיים של בעלי המניות^[2]; הברחת נכסים מן החברה אל בעלי המניות ללא תמורה ראויה או במקרה בו מוכחת התנהלות בה מוקם ומנוהל עסק הממשיך, ולו חלקית, את פעילות החברה, כך שהמהלך מרוקן למעשה את החברה מנכסיה; או כאשר חברה ממשיכה להעסיק עובדים בידיעת מנהליה או בעלי המניות שלה שאין אפשרות להמשיך ולשלם את שכרם וזכויותיהם הסוציאליות; כך גם במקרה של הקמת חברות סדרתית אשר מטרתה להונות נושים^[3] או אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם (בין השאר, כאמור בפסקה 9 לפסק הדין בעניין אופיר זוננשיין).
2. כאמור לעיל, במקרה דנן, הנתבעים 2 ו-3 היו במועדים הרלבנטיים לתביעה בעלי מניות (בחלקים שווים) ודירקטורים בנתבעת 1. הנתבעת 1 הפעילה את המסעדה בה עבד התובע עד לסגירתה בחודש 4/16. בסמוך ולאחר סגירת המסעדה, בחודש 5/16, הנתבע 3, מר עמית יהוד (יכונה להלן: "הנתבע 3"או "מר יהוד") העביר את מניותיו לגורם אחר (שלא ידע לציין את שמו). כפי העולה מהעדויות, עם סגירת המסעדה הציוד נמכר לצד שלישי שנכנס במקם הנתבעים (כרמלי בייגלס)^[4].
3. מר יהוד העיד כי לאחר שהעביר את מניותיו הנתבעת 1 המשיכה להפעיל עסק במקום אחר בראשון לציון (ובהרכב בעלי מניות אחר שהנתבע 2 היה אחד מהם)^[5]. אולם בכתב ההגנה המקורי של הנתבעים, שהוגש מספר חודשים לאחר סגירת המסעדה בה עבד התובע, ביום 16.12.2016, צוין כי הנתבעת 1 חדלה להיות פעילה^[6].
4. בדיון בבית הדין הארצי בערעור, שהתקיים ביום 23.9.2019, הצהירו הנתבעים כי הנתבעת 1 מצויה בהליכי פירוק^[7]. עם זאת, בכתב ההגנה המתוקן, שהוגש לתיק זה ביום 9.2.2020, צוין רק כי הנתבעת 1 לא פעילה^[8].
5. בכתב התביעה המתוקן טענו התובעים כי יש להרים את מסך ההתאגדות מחמת הפרה של חוקי העבודה, אי ביצוע ניכויים כדין, התנהלות הנתבע 2, מר איציק אנקונינה (יכונה להלן: "הנתבע 2" או "מר אנקונינה") בפתיחת עשרות חברות וסגירתן באופן סדרתי על מנת להתחמק מתשלום זכויות לעובדים וכן מפאת שינוי מבנה הבעלות של הנתבעת 1 והברחת הנכסים שלה לאחר סגירת המסעדה.
6. יוקדם ויצוין כי הגענו לכלל מסקנה כי דין טענות התובעים להידחות כפי שיפורט להלן.

אי תשלום זכויות סוציאליות והפרה של חוקי העבודה –

1. כפי שנקבע בפסק הדין מיום 12.11.2018, מהראיות והעדויות עולה תמונה מדאיגה של הפרת חוקי העבודה (בכלל זה, אי קיום חובות רישום ודיווח – אי מסירת הודעה לעובד, אי הצגת דוחות נוכחות כנדרש על פי דין, ביצוע ניכויים שלא כדין משכר התובע, אי תשלום פיצויי פיטורים והפרשות לגמל וכיו"ב).
2. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי לא הפרו את דיני העבודה וכי בפסק הדין נפלה טעות בקביעה כי התובע קיבל שכר במזומן שלא דווח לרשויות המס וכי מדובר ב"טיפ". משכך, לטענתם, עקב טעות זו (ביחס למהות התשלום במזומן שאין חולק שנעשה) נפלה טעות גם בקביעה כי תלושי השכר פיקטיביים וכי הדיווחים לרשויות המס לא היו דיווחי אמת. אלא שכאמור לעיל, הקביעות העובדתיות של בית הדין האזורי לעניין ההפרות של חוקי העבודה אשר בהתבסס עליהן נפסקו לתובע הסעדים והתשלומים, לא נהפכו בערעור ובכלל זה הסכומים שנפסקו לתובע ושהנתבעת 1 חבה בהם. כאמור, תיק זה הוחזר לבית הדין אך ורק לצורך קביעת החבות האישית של הנתבעים 2 ו-3 ולא הוצגו ראיות או עדויות חדשות בתיק זה. משכך, אין מקום לדון מחדש בסוגיות שהוכרעו זה מכבר.
3. עם זאת, הגם שבמקרה דנן בוצעו הפרות של חוקי העבודה הרי שבהתאם לפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה אין בכך בהכרח כדי להצדיק הרמת מסך.
4. בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016) (להלן: "פסק דין טוקו שף"), שהנתבע 2, מר אנקונינה, היה גם צד לו, מדובר היה בנסיבות דומות למקרה דנן.

באותו מקרה בית הדין האזורי לעבודה (בתיק ד"מ (ת"א) 2795-01-16) הרים את המסך וחייב את בעל המניות, מר אנקונינה, בחיובי המעסיקה - חברה שהפעילה את מסעדת "טוקו שף, עקב הפרות של חוקי העבודה – ובכלל זה הנפקת תלושי שכר פיקטיביים ותשלום חלק מן השכר במזומן (כאשר גם באותו מקרה טענו הנתבעים כי מדובר ב"טיפ" ולא בשכר – טענה שנדחתה), עקב אופן ההעסקה במתכונת של שעות מעל ומעבר לסביר, אי מסירת הודעה לעובד וכו'^[9].

בערעור לבית הדין הארצי לעבודה בפסק דין טוקו שף נהפכה קביעת בית הדין האזורי ונקבע בעניינו של מר אנקונינה, כי לא הונחה תשתית עובדתית מספקת להרמת מסך ולחיובו בחובות החברה. כאמור שם:

"מעבר לכך שלא הוברר מדוע יש לחייב דווקא את המבקש בחיובי החברה, דעתנו היא שלא הוכח כי לפנינו מקרה חריג של שימוש לרעה באישיות הנפרדת של התאגיד כנדרש בסעיף 6 לחוק החברות. אמנם מקביעותיו העובדתיות של בית הדין האזורי עולה תמונה מדאיגה בנוגע לאופן שבו העסיקה החברה את המשיב. בין היתר, באי עריכת רישומים כנדרש על פי חוק, בהעסקה בשעות ארוכות, ובהנפקת תלושי שכר פיקטיביים. עם זאת לא הונחה לפני בית הדין האזורי תשתית עובדתית ממנה ניתן ללמוד כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של המשיב או להונאתו. כך גם לא הוכח כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר, וזאת חרף קביעתו העובדתית של בית הדין האזורי כי החברה נקלעה לקשיים כלכליים. במקרה שלפנינו לא התרשמנו כי אי תשלום הזכויות סוציאליות למשיב מצדיק להרים את מסך ההתאגדות של החברה"

1. הנה כי כן, בהתאם לאמור לא די באי תשלום זכויות סוציאליות לצורך הרמת מסך ההתאגדות אלא יש להראות כי החברה נועדה לשמש כסות לפגיעה בזכויותיו של העובד או להונאתו או כי החברה נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר (ולצורך עניין זה לא די שהחברה נקלעה לקשיים כלכליים).
2. גם במקרה דנן, בית הדין הארצי לעבודה ציין בפסק הדין מיום 10.10.2019 כי "חלק מטעמי בית הדין, כגון עצם הפרת חוקי עבודה כעילה להרמת מסך, מעוררים קושי, בראי ההלכה הפסוקה [ובעניין זה ראו בר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016)]..."^[10]. מכאן כי בית הדין הארצי סבר כי גם במקרה דנן (שהנסיבות העובדתיות שלו דומות לאלו בפסק דין טוקו שף) על אף הקביעות העובדתיות המצביעות על הפרות של חוקי העבודה – אין בהן די כדי להצדיק את הרמת המסך. נוכח האמור והואיל ולא הוצגו ראיות חדשות נוספות עת הוחזר התיק לבית הדין, ומשלא הונחה תשתית ראייתית מספקת לכך כי הנתבעת 1 נוהלה תוך נטילת סיכון בלתי סביר או כי שימשה כסות לפגיעה בזכויות התובע או להונאתו, אין בהפרה של חוקי העבודה כמתואר לעיל כדי להצדיק את הרמת המסך בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה.
3. יצוין גם כי לא הוכח כי הנתבע 2, מר אנקונינה, היה קשור באופן אישי להעסקת התובע או ניהל את העובדים במסעדה. התובע העיד כי הוא לא מכיר את מר אנקונינה וכי ראה אותו רק פעם אחת^[11].
4. כפי העולה מהעדויות היה זה הנתבע 3, מר יהוד, שהציע לתובע להיות מועסק ישירות על ידי הנתבעת 1 (ולא באמצעות חברת כ"א) והוא היה זה שנכח במסעדה באופן שוטף ואליו פנו בעניין תשלום שכר^[12]. עם זאת, עצם זה שהנתבעת 1 נכנסה לקשיים כלכליים ולא שילמה לתובע את זכויותיו הסוציאליות וכן הפרה חובות מכוח דיני העבודה אין די בו כדי להוות תשתית עובדתית מספקת לצורך הקביעה כי הנתבעת 1 נועדה לשמש כסות לפגיעה בתובע או להונאתו.

אי ביצוע ניכויים כדין –

1. מתלושי השכר עולה שבחלק מהחודשים בוצעו ניכויים ל"מנורה" או בגין "ביטוח רפואי"^[13]. הנתבעים 2 ו-3 טענו כי מדובר בניכויים לצורך ביטוח רפואי ואכן הציגו אישורים של "מנורה" בדבר קיומו של ביטוח רפואי לחודשים 8/14 – 4/16^[14]. אך לא הציגו אישור בדבר קיומו של ביטוח רפואי בגין החודשים 3/14 – 7/14 (כולל), הגם שבוצעו ניכויים מהשכר של התובע בחודשים אלו.
2. הנתבעים 2 ו-3 לא ידעו להסביר מה עלה בגורל הניכויים בחודשים 3/14 – 7/14^[15] (בגינם לא הוצג כאמור אישור בדבר ביטוח רפואי). זאת ועוד, לא ידעו להסביר מדוע בחלק מהחודשים לא בוצע כלל ניכוי משכר התובע (למשל, בחודש 10/14 ובחודשים 1/15 – 2/16), הגם שבגין אותם חודשים היה לתובע ביטוח רפואי. הנתבע 2 העיד תחילה כי הניכוי בגין ביטוח רפואי בוצע כל חודש אך כשהוצג לו תלוש שלא בוצע בו ניכוי השיב כי זה שולם על חשבון המעסיק^[16].
3. כאמור לעיל, בהתאם לפסיקה מעסיק אשר מנכה משכר עובד תשלומים כלשהם מבלי להעביר אותם ליעדם, הדבר עשוי להוות עילה מספקת להרמת מסך (ראו למשל, ע"ע (ארצי) 1137/02, יוליוס אדיב - החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ (19.1.03)).
4. עם זאת, בע"ע (ארצי) 35231-02-19 יד שירותי ליווי וייעוץ חברות בע"מ נ' אלעד סטפנסקי (17.3.20) (יכונה להלן :"פסק דין יד שירותי ליווי וייעוץ חברות") ציין בית הדין הארצי כי חרף הפסיקה הקודמת, גם ביחס לעילה זו יש להפעיל שיקול דעת ואין מדובר בקביעה אוטומטית אלא יש ליתן משקל למכלול נסיבות העניין. כך שלא די בהכרח באי העברת כספי הניכויים כעילה להרמת מסך, הגם שזו עשויה להיות נסיבה משמעותית (ראו לעניין זה גם ע"ע (ארצי) 21196-05-18 מיכאל שון – נעמי קאהן-לינדר (7.8.2020), פסקאות 57-59).
5. כאמור בפסק דין שירותי ליווי וייעוץ חברות (פסקה 29): "שאלת היקפה של הרמת המסך מקום בו מוכחת שליחת יד בשל אי העברת כספי הניכויים – היא שאלה נפרדת. כאמור, אין לשלול כי במקרים מתאימים זו תביא להרמת מסך מלאה (כפי שנעשה בעניין אדיב, כמו גם פסקי דין נוספים) כשם שאין לשלול שבמקרים מתאימים - בהם לא הוכחה הצדקה להרמת מסך מלאה - היא תביא להרמת מסך חלקית, המוגבלת לעילה קונקרטית, וקיימת גם אפשרות כי אי העברת כספי הניכויים לא תצדיק הרמת מסך כלל (למשל - ככל שבית הדין ישתכנע שמדובר בתקלה טכנית נקודתית), כשכל מקרה יבחן בהתאם לנסיבותיו". הדברים כאמור נאמרו ביחס לכספים שיועדו להפקדה עבור ביטוח פנסיוני. עם זאת, הם יפים גם לענייננו.
6. העדר קיומו של ביטוח רפואי העמיד את התובע בסכנה לפגיעה גופנית (שהייתה עלולה להתממש לו נזקק לטיפול רפואי וזה לא היה מוענק לו בשל היעדר ביטוח רפואי על פי חוק). זאת ועוד, עצם ביצוע הניכוי ואי העברתו ליעדו הוא שליחת יד בכספו של התובע והרישום המטעה בתלוש השכר מהווה הונאה של התובע. לא זו אף זו, במקרה זה בחודשים בהם בוצעו ניכויים (3/14 – 9/14 ו-11/14 – 12/14 וכן 3/16 – 4/16), ניכויים אלו היו גבוהים מהמותר על פי חוק, דבר המהווה פגיעה בזכות לקיום מינימלי בכבוד. עם זאת, הגם שיש בהתנהלות זו משום נסיבה משמעותית שעשויה ללמד על התקיימות התנאים להרמת מסך, בהתאם לפסק דין יד שירותי ליווי וייעוץ חברות "נקודת מוצא זו אינה בהכרח נקודת הסיום" ויש לבחון את כלל נסיבות העניין.
7. במקרה דנן, מרבית התקופה בה הועסק כן נערך לתובע ביטוח רפואי (מ-8/14 – 4/16), לרבות בגין חודשים שלא בוצעו ניכויים משכר התובע. משכך, אין מדובר באי העברה באופן שיטתי של כספים שנוכו מה גם שבחלק מהזמן לתובע היה ביטוח רפואי מבלי שנוכה לו בגין כך. זאת ועוד, לא הוכח כי מי מהנתבעים 2 ו-3 ידע על אי העברת הניכויים במהלך תקופת ההעסקה של התובע או כי ידעו שהניכויים היו גבוהים מהמותר (לא הוכח כי התובע פנה אליהם בעניין זה במהלך תקופת ההעסקה וגם לא טרם הגיש את התביעה). הנתבע 2 אף לא היה כאמור מעורב בתשלום השכר. משכך, לא מצאתי לנכון להרים את מסך ההתאגדות גם לא באופן חלקי בגין עילה זו (יצוין גם כי התובע לא תבע השבה של אותם כספים שנוכו ולא הועברו ליעדם או נוכו מעבר למותר).

הקמת חברות וסגירתן באופן סדרתי וכן טענה ל"הברחת נכסים" –

1. מר אנקונינה העיד על עצמו כי בבעלותו היו כ-20 חברות וכי סגר 4 מתוך 18 מסעדות שפתח^[17]. לטענת התובע, האמור מעיד על מר אנקונינה כמי שמקים חברות וסוגר אותן באופן סדרתי על מנת להתחמק מתשלום זכויות לעובדים. מנגד, לטענת הנתבעים, הנתבע 2 סגר את הנתבעת 1 בשל קשיים כלכליים וכי פתיחת החברות האחרות וסגירתן הייתה למטרה טובה – גיוס כסף לתשלום משכורות ואין באמור כדי להצדיק הרמת מסך ההתאגדות.
2. בעניין זה קבע בית הדין הארצי (עת החזיר את התיק לבית הדין) כי גם אם בנסיבות מסוימות פתיחה וסגירה סדרתית של עסקים כדי לחמוק מתשלום זכויות עובדים עשויה להוות עילה להרמת מסך, הרי שבמקרה דנן סוגיה זו לא התבהרה דיה מבחינה עובדתית^[18]. כאמור לעיל, לאחר שהתיק הוחזר לבית הדין ניתנה הזדמנות להגיש ראיות חדשות, אולם הזדמנות זו לא נוצלה.
3. הגם שנראה כי התובע נותר בפני שוקת שבורה – שעה שהחברה הפסיקה לפעול ואינה סולבנטית^[19] ואף לא ברור אם ניתן בעניינה צו פירוק (או אז התובע יכול היה להגיש תביעה לביטוח לאומי), ולמרות שהתרשמנו גם כי הנתבע 2, מר אנקונינה, באופן כללי פותח וסוגר חברות (מסעדות), תוך שנותרים חובות לעובדים (כפי העולה מעדותו ומתיקים אחרים המתנהלים בבית הדין^[20]) - הרי שאין מדובר במקרה דנן בסיטואציה שבה תחת הנתבעת 1 ("קפה חברים בע"מ") הוקמו חברות שהתחלפו על מנת להתחמק מתשלום חובות אלא בחברה שחדלה לפעול עקב קשיים כלכליים. כמו"כ, לא הוצגו נתונים כספיים או ראיות אחרות המצביעות על "עירוב נכסים" או "שימוש בחברה למעשה תרמית" ולא הובאו ראיות ל"נטילת סיכון בלתי סביר" באשר ליכולתה של הנתבעת 1 לפרוע את חובותיה.
4. התובע טען כי הנתבעת 1 "הבריחה נכסים" אולם התובע לא פירט על אילו נכסים מדובר. לא הוכח למשל כי הציוד של המסעדה הועבר למקום אחר שבו הייתה לנתבעת 1 פעילות או לחברה אחרת. לטענת הנתבעים 2 ו-3 הציוד של הנתבעת 1 נמכר והתובע לא הוכיח כי התמורה בגין הציוד שנמכר על ידי הנתבעת 1 הועבר לבעלי המניות (כלומר, לנתבעים 2 ו-3) או לצד שלישי כלשהו שאינו הנתבעת 1.
5. זאת ועוד, אין בשינוי הרכב בעלי המניות של הנתבעת 1 (עקב העברת מניות הנתבע 3 לצד שלישי) כשלעצמו עילה להרמת מסך ולא הוכח כי הוקם עסק חדש אחר תוך ריקון הנתבעת 1 מנכסיה (אמנם הנתבעים 2 ו-3 העידו כי הנתבעת 1 המשיכה להפעיל עסק בראשון לציון אך לא ברור האם מדובר בעסק חדש או כזה שהיא הפעילה קודם לכן ולשיטתם הנתבעת 1 חדלה להיות פעילה בסמוך לסגירת המסעדה).
6. משכך הגם שדעתנו אינו נוחה מאופן ההתנהלות כלפי התובע ובכלל זה סגירת המסעדה תוך אי תשלום זכויות בסיסיות בגין פיצויי פיטורים, הפרשות לגמל וכיו"ב (תוך היתממות הנתבעים 2 ו-3 באשר לאי פיטורי התובע למרות סגירת המסעדה) והחשש כי התובע יעמוד בפני שוקת שבורה, הרי שנוכח פסיקת בית הדין הארצי אין מקום להרמת מסך.
7. משכך, דין התביעה האישית נגד הנתבעים 2 ו-3, להידחות.
8. משמדובר בפסק דין שניתן לאחר שהתביעה התקבלה ברובה ולאחר התיק הוחזר לבית הדין אך ורק בסוגיה בדבר האחריות האישית, לא מצאנו לחייב בהוצאות.

ניתן היום, ו' אייר תשפ"א, (18 אפריל 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

1. כאמור בבר"ע (ארצי) 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ – ADMARIAM GAVR NEGOUSE (13.11.2016), פסקה 16. ↑

2. אולם גם אז יש לבדוק מהי המטרה העומדת בבסיסו של אותו "ערוב נכסים", ולבחון האם אותה מטרה עולה בקנה אחד עם טובת החברה ונושיה, כאשר במקרה כזה אין מרימים את מסך ההתאגדות, כמו גם במקרה בו מנהל ובעל מניות בחברה נחלץ לסייע לחברה לעמוד בהתחייבויותיה כלפי עובדיה (כאמור בפסק הדין בעניין אופיר זוננשיין, פסקה 9). ↑

3. כאמור בע"ע (ארצי) 304/09 העמותה לקידום הספורט הנשי, הנוער והמגזר העברי בהפועל תל אביב – ישראל שיינפלד (16.2.2012). ↑

4. כאמור בעדות מר יהוד בעמ' 13, ש' 12 – 15. ↑

5. כאמור בעדות הנתבע 3 בעמ' 12 ו-13 לפרו' הדיון וכן כאמור בעדות הנתבע 2, מר אנוקנינה, בעמ' 16, ש' 15 – 20 לפרו' הדיון. ↑

6. כאמור בסעיף 4 לכתב ההגנה המקורי של הנתבעים שהוגש ביום 16.12.2016. ראו לעניין זה גם האמור בסעיף 2 לתצהיר מר אנקונינה שהוגש לתיק ביום 10.4.2018. ↑

7. ראו פרוטקול הדיון בע"ע 27251-12-18 מיום 23.9.2019. ↑

8. סעיף 12 לכתב ההגנה המתוקן. ↑

9. כאמור בד"מ (ת"א) 2795-01-16 NEGOUSE ANDAMARIAM – א.ב. טוקו בע"מ (20.7.16), פסקאות 24 - 34 לפסק הדין. ↑

10. כאמור בפסקה 4 לפסק הדין של בית הדין הארצי בע"ע 27251-12-18 קפה חברים בע"מ ואח' - GERMAI TAWELDE (10.10.2019). ↑

11. כאמור בפרו' הדיון, עמ' 8, ש' 22 – 23. מר אנקונינה העיד על עצמו כי נכח במסעדה פעם בחודש או חודשיים (עמ' 20, ש' 18 לפרו'). ↑

12. כאמור בעדות התובע בעמ' 7, ש' 23-24 וכן בעמ' 8, ש' 22-23 לפרו': "עמית כל הזמן היה מגיע" וכן כאמור בעדות העד מטעם התובע בעמ' 11, ש' 1 -2 וש' 9-12. ↑

13. כאמור בנספח 1 לתצהיר מר אנקונינה. ↑

14. נספח 2 לתצהיר מר אנקונינה. ↑

15. כאמור בעדות הנתבע 3 בעמ' 15, ש' 5 – 23 לפרו'; עדות הנתבע 2 בעמ' 18 ש' 28 – 32 ועמ' 19 ש' 1 – 13 לפרו'. ↑

16. כאמור בעדות הנתבע 2, בעמ' 19, ש' 20 – 25 לפרו'. ↑

17. כאמור בעדות מר אנוקנינה, בעמ' 16, ש' 16, ש' 23 -24 וכן בעמ' 20, ש'32. ↑

18. כאמור בפסקה 4 לפסק הדין של בית הדין הארצי בע"ע 27251-12-18 קפה חברים בע"מ ואח' - GERMAI TAWELDE (10.10.2019). ↑

19. כאמור בעדות מר אנקונינה, עמ' 20, ש' 23 לפרו'. ↑

20. בין השאר, כאמור בס"ע (ת"א) 17932-11-15 DANIEL TESFOM MAHARI – טוקו שף בע"מ (4.9.2018) – שם נקבע כי הכנסת בעלי מניות נוספים בנעלי החברה שנתבעה, על מנת לשאת בחובותיה, אין בה להוות עילה להרמת מסך שכן הפעולה נעשתה לטובת החברה ולא לרעתה. כמו-כן ראו ס"ע (ת"א) 29724-11-14 KESETE BERAHE – טוקו שף בע"מ (23.4.2017) – שם נקבע כי לא הוכח עירוב נכסים וכי העובדה שהוכח כי היו ניסיונות של העברת פעילות מחברה לחברה במטרה "להציל על מנת שאנשים ימשיכו לקבל משכורות", אינה מספקת לצורך הרמת מסך. ↑