1. בתיק זה הוגשה תביעת התובע להכיר במחלת דליות ברגליו, כפגיעה בעבודה כמשמעה בחוק.

2. התיק התברר בפני מותב בראשות כב' השופט יצחק לובוצקי.

עם פרישתו, הועבר התיק לטיפולי.

1. דיון הוכחות התקיים בפני כב' השופט לובוצקי ביום 26/11/18 לאחריו הוגשו סיכומים וביום 28/7/19 ניתנה החלטת המותב בראשות כב' השופט לובוצקי, לפיה קיימת תשתית עובדתית למיקרוטראומה.

4. על פי החלטת כב' השופט לובוצקי, מונה פרופ' רפאל אדר כמומחה יועץ רפואי.

להלן העובדות שהועברו למומחה:

א. התובע יליד שנת 1949.

ב. התובע עבד בין השנים 1974-2016 כטכנאי רנטגן בבית החולים "קפלן" ברחובות. כמו כן, בין השנים 1974-1990 עבד שעות נוספות, בין פעם לפעמיים בשבוע, גם במרפאת קופ"ח כללית ברמלה ובמרפאת "אגוזי" בראשל"צ כטכנאי רנטגן.

ג. עבודת התובע כרוכה בהימצאות ממושכת על הרגליים, כ-8 שעות מדי יום, ולעיתים אף יותר, במשך 5 ימים בשבוע, ועד לפני כ-16 שנים, במשך 6 ימים בשבוע.

ד. בין השנים 1974-2000 היה התובע משתתף, כ-8 פעמים בחודש, בתורנויות בביה"ח שנמשכו, חלקן למשך 15 שעות וחלקן למשך 24 שעות.

ה. בין פעמיים או שלוש בחודש עבד בחדרי הניתוח ונדרש ללכת למחלקות עצמן לצלם את החולה. ניתוח נמשך בין שעתיים ל-4 שעות.

ו. התובע תיאר את סדר יומו כך:

"אני מגיע בבוקר, אני בחדר צילום מקבל תיקים, אני הטכנאי לוקח את התיקים מהמשרד ... מדובר בערך ב- 50 תיקים, בכל פעם אני לוקח קבוצה של תיקים, לפעמים שלושה לפעמים חמישה תיקים. ...ולוקח אותם לחדר. חדר הבדיקה נמצא במרחק של 3 מטרים בערך מחדר המזכירות. .. . אני מגיע לחדר שלי, מניח את התיקים על המדף של עמדת העבודה שלי. לוקח תיק קורא אותו מסתכל בתוכן התיק ורואה את האיבר שאני אמור לצלם, ... אני יוצא למסדרון המרחק הוא 5 מטרים, אני הולך בחמישה המטרים, אני זה שקורא לחולה בשמו. לפעמים החולה נמצא על המיטה או על כיסא גלגלים ואז אני לוקח אותו ודוחף את העגלה או המיטה לתוך החדר... ואז לפעמים אני צריך להעביר אותו למיטת הצילום ... כשהוא ישוב על כיסא גלגלים בדרך כלל אני צריך להעביר אותו למיטה ... לאחר שאני שם את החולה במקום, אם הוא עצמאי הוא עולה לבד ..., אני מעמיד אותו בעמדת הצילום, מכוון אותו לצורך הצילום, אני עוזב את המקום ומרחוק אני מצלם כשאני מחוץ לחדר ואחר כך חוזר ומשחרר את החולה.

בחדר הצילום יש כיסא ולפעמים אני יושב על הכיסא כשאין עבודה, אבל זה לא קורה בדרך כלל."

ז. עבודת התובע מתבצעת הן בעמידה סטטית והן בתנועות חוזרות ונשנות בין עמדה לעמדה (מיקום המטופל, מיקום המחלקות, הבאת פלטה, עמדת הצילום, פיתוח והוצאת הצילום, הקלדה במחשב), כמו גם הקלדת נתונים על המחשב המתבצעת בעמידה.

מספר המטופלים ביום משתנה, ויכול להגיע לכ-30 עד 50 או יותר מטופלים ביום.

על פי עדותו של התובע:

"צילום אחד לוקח כשנייה. אבל זה הכנסת החולה הוצאת החולה עזרה לחולה וזה הרבה יותר זמן מהצילום עצמו.

... עמידה ללא תזוזה זה רק בשנייה הזאת של הפעלת הצילום. רוב העבודה זה בתנועה, כי הצילום זה שניה פה ושם, אני לא נמצא אף פעם בחוסר תזוזה".

עוד העיד, כי בדרך כלל, כל צילום מתבצע למשך מספר דקות, לעיתים יש צילומים מורכבים יותר שעשויים לערוך עד שעה, למשל אם מדובר בחולה קשה או פצוע תאונת דרכים.

אשר להפסקות, התובע העיד כי היתה הפסקה בת רבע שעה לארוחת 10, והפסקת צהריים בת חצי שעה, ולעיתים אם היתה הפסקה קצרה בין חולה לחולה, הוא ישב בחדר הפיקוד או צמוד אליו.

להלן השאלות שהופנו למומחה:

א. מהו ליקויו של התובע?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

5. להלן חוות דעת המומחה מיום 8/12/19:

"הגורם לדליות הוא קונסטיטוציוני, וקשור לנטייה מולדת שיש לה קרוב לוודאי רקע גנטי. בהינתן הנטייה הזו מושפע קצב התפתחות המחלה משורה של גורמים, כגון גיל, ולדנות בנשים, עודף משקל וכן מאורח החיים. בעבודות אפידמיולוגיות ניתן להראות קשר בין אי ספיקה כרונית של הוורידים לבין עבודה הכרוכה בעמידה ממושכת ומיעוט הליכה, שגורמים לעליה בלחץ ההידרו-דינמי בוורידים המורחבים בגלל הנטייה הקונסטיטוציונית.

העבודות האפידמיולוגיות שבחנו את הקשר הסיבתי בין עמידה בעבודה לבין החמרת מצב הדליות בדקו קבוצות עובדים שמסיבות שונות עבדו בתנאים שלא אפשרו הליכה של יותר ממטרים ספורים. בעבודות אלה הוגדר הזמן שבו שררו התנאים אלה כמחצית או יותר מזמן המשמרת.

א.י. עבד כטכנאי רנטגן החל מגיל 25 שנה (משנת 1974) עד שהופיעו הסימנים הקליניים הראשונים של דליות בוורידי הרגליים שלו בשנת 1991, 17 שנה לאחר תחילת עבודתו כטכנאי רנטגן.

סביבת העבודה והתנאים שהכתיבו את עבודתו כטכנאי רנטגן הינם ללא ספק כאלה שבהינתן הנטייה הקונסטיטוציונית יגרמו להחמרה במצב הדליות כפי שאנו רואים באופן ברור בתיעוד הרפואי של א.י.

להלן תשובותי לשאלות בית המשפט כפי שנוסחו בהחלטה מיום 22/10/19:

1. מהו הליקוי שממנו סובל התובע?

לתובע דליות בוורידי שתי הרגליים, שאובחנו קלינית בשיטות שהיו מקובלות בזמנו, ונותחו. למרות הניתוח יש לו חזרה של הדליות דו-צדדית.

1. בהעדר עדות לגורמים אחרים, קיימת סבירות של מעל 50%, כלומר יותר סביר לקבוע שתנאי העובדה של מ.ש. השפיעו על החמרת הליקוי, לעומת המצב ההפוך, שתנאי העבודה לא השפיעו.

לכן התשובה לשאלה ב' היא חיובית.

1. הקשר בין העמידה בעבודה והדליות נובע מהעובדה שבתקופות של עמידה ובנוכחות מסתמים פגועים בוורידים (הנטייה הקונסטיטוציונית) הוורידים מתרחבים כל פעם עוד קצת יותר. ההרחבה גורמת להחמרה נוספת קלה באי ספיקת המסתמים, וחוזר חלילה. והאפיזודות החוזרות גורמות במצטבר להחמרה במצב הדליות במנגנון המתאים קונצפטואלית למנגנון המיקרוטראומה.
2. הצלבת העובדות המוסכמות בדבר תנאי העבודה של א.י. מול התיאורים השונים בספרות האפידמיולוגית אינם מאפשרים לפתח תשובה מתמטית לשאלת ההשפעה של כל אחד מהגורמים השונים.

אבל בהעדר גורמי סיכון אחרים אצל א.י. לאי ספיקה ורידית או לדליות, ניתן לקבוע חד-משמעית כי השפעת העבודה על הליקוי (הדליות) ביחס לגורמים אחרים גבוהה ללא ספק מהסף של 20% ומעלה, הנחשב משמעותי על פי הפסיקה".

6. לאחר מתן חוות הדעת, טען הנתבע כי לא קיבל את החלטת כב' השופט לובוצקי בדבר התשתית העובדתית וכי אינו מסכים לה ולכן לא יכול להסכים לקבלת התביעה.

לאור זאת, הוריתי על הגשת סיכומים בכתב.

7. לאחר שהוגשו סיכומי התובע, ביקש הנתבע להפנות למומחה פרופ' אדר שאלות הבהרה.

בהחלטתי מיום 16.2.20 נדחתה הבקשה. לאחר מכן הוגשו סיכומי הנתבע.

8. לאחר עיון בחומר שבכתב ובטענות הצדדים להלן פסק הדין.

9. התשתית העובדתית

התובע לא העיד בפניי, כי אם בפני מותב בראשות כב' השופט לובוצקי.

ההחלטה שניתנה לאחר שמיעת העדויות, היא החלטה מנומקת, הנסמכת על התשתית העובדתית שעמדה בפני בית הדין.

מעבר להנמקות המופיעות בהחלטה בדבר העובדות, לא אוכל להתייחס להיבט העובדתי.

10. קשר סיבתי

הנתבע טוען כי אין לקבל את חוות דעת המומחה, שכן המומחה דיבר על עמידה סטטית ולא על הליכה, כפי שתואר בפרק העובדתי.

עמדת הנתבע אינה עולה בקנה אחד עם חוות דעת המומחה.

עיון בחוות דעת המומחה מעלה כי הוא מדבר על "עמידה ממושכת ומיעוט הליכה". וכן מדבר על עבודות אפידמיולוגיות שבדקו קבוצות עובדים "שמסיבות שונות עבדו בתנאים שלא אפשרו הליכה של יותר ממטרים ספורים".

11. אם כן, המומחה אינו מדבר על עמידה סטטית אלא על עמידה והליכה מועטה, של מספר מטרים. אלה הם בדיוק תנאי העבודה של התובע, כמתואר בפרק העובדות.

12. חוות דעת המומחה היא ברורה וחד משמעית ולפיה קיים קשר סיבתי ברור בין תנאי העבודה של התובע לבין מחלת הדליות. חוות הדעת מתייחסת לאופי העבודה של התובע וכן למקרוטראומה.

על יסוד חוות הדעת ובהעדר סיבה לסתור אותה, יש לקבל את התביעה וכך אנו מורים.

13. סוף דבר, התביעה מתקבלת.

14. לעניין הוצאות משפט, נתנו דעתנו לעמדת הנתבע, אשר על אף חוות דעת ברורה וחד משמעית, סירב להכיר בתביעה ואילץ את התובע להגיש סיכומים ואת בית הדין לכתוב פסק דין.

ככל שהנתבע אינו מסכים לתשתית העובדתית, יכול היה להודיע כי לאור חוות הדעת הוא מסכים לקבלת התביעה בהיבט הרפואי, אך עומד על זכותו להגיש ערעור לעניין ההיבט העובדתי. לו כך היה פועל, היה נחסך זמן יקר וכן הוצאות.

לאור האמור ולאור תוצאות ההליך, הנתבע ישא בהוצאות שכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

ניתן היום, ה' ניסן תש"פ, (30 מרץ 2020), בהעדר הצדדים.

ק/רוניתע/