30 ספטמבר 2018

לפני:

כב' השופט תומר סילורה

נציג ציבור (עובדים) גב' שוש ברוך

נציג ציבור (מעסיקים) מר חיים הופר

פסק דין

1. 1. לפנינו תביעת התובע, להכיר במחלת הריאות כפגיעה בעבודה, כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה-1995 (להלן: "החוק") על דרך המיקרוטראומה.
2. ביום 27.1.2015 הגיש התובע תביעה לתשלום דמי פגיעה ובתאריך 19.10.2015 נדחתה התביעה מן הנימוק, כדלקמן:

"הרינו מאשרים את קבלת תביעתך לתשלום דמי פגיעה מתאריך 1.1.1987, אולם לצערנו עלינו לדחותה על פי הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי ומהנימוקים הבאים:

על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, פגיעה בעבודה הינה תאונת עבודה או מחלת מקצוע.

"תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח יד.

"מחלת מקצוע" הינה מחלה שנקבעה כמחלת מקצוע בתקנות והמבוטח חלה בה תוך כדי ועקב עיסוקו במשלח יד.

1. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין האירוע הנטען.

2. מחלתך נובעת ממחלה טבעית והשפעת העבודה על הופעתה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

3. מצ"ב חוו"ד רפואית שנערכה ע"י ד"ר מסלקוב ילנה, עליה הסתמכה ההחלטה בתיק

1. מכאן התביעה שלפנינו.
2. טענות הצדדים
3. טענות התובע
4. 2. התובע, יליד 1949, עצמאי בתחום עבודות פיתוח ועבודות סלילת כבישים במקצועו. מגיל צעיר עבד בתחום המוזאיקה בעסק של אביו. לאחר שסיים את שירותו הצבאי, עבד כשנה בכור בדימונה בתור מפעיל ציוד כבד ולאחר מכן שב לעבוד בתחום המוזאיקה. כך עבד עד לשנת 1979 מועד בו התגייס שוב לצה"ל למשך 5 שנים בתפקיד מבצעי.
5. 3. בשנת 1986 שב לעבוד בעבודות המוזאיקה ובעבודה זו עבד עד לשנת 1992. בשנת 1992 החל לעסוק בעבודות פיתוח כבישים, בעבודות עפר, בהקמת מדרכות ועבודות אספלט וגרנוליט ובמקביל עבד גם בעבודות מוזאיקה.
6. 4. להלן תיאור עבודתו של התובע בתחום המוזאיקה:
7. לאחר יציקת המשטח כשהמשטח היה מתקשה, עסק התובע בעבודות ליטוש של משטחי המוזאיקה וזו הייתה עיקר עבודתו. את העבודה היה מבצע ע"י מכונת ליטוש ידניות, כאשר רוב העבודה הייתה נעשית בבניינים הנבנים במקומות סגורים כמו חדר אמבטיה, חדר מדרגות, אדני חלונות וכל מקום בדירה בו נדרשו יציקות חומר זה.
8. ליצירת משטחי מוזאיקה השתמש התובע במלט קוורץ, וסוגי אבן שונים ביחס של חלק אחד של מלט, 2 חלקים של קוורץ ו- 3 חלקים של תוספת אבן. כתוספת אבן השתמש בסוגי אבן שונים: בעיקר באבן צור, אבן בזלת, גרניט, אבן חברונית, אבן קרדה, אבן גיר וכו'.
9. לאחר שהיציקה הייתה מתקשה עסק התובע בעבודות ליטוש של משטחי המוזאיקה וזאת הייתה למעשה עיקר עבודתו.
10. בעת הליטוש היה נוצר אבק רב אות נשם התובע בחלל סגור וללא כל אמצעי מיגון. כמו כן, בזמן הליטוש היה נוצר אבק רב, עד כדי כך שבגלל האבק לא היה רואה את המשטח שעיבד.
11. כדי להימנע מנשימה של האבק הנוצר, משתמש היה בגופיה או מטפחת כדי לכסות את הפנים, את האף ואת הפה.
12. בעבודה זו עבד כ- 10 שעות ליום ובסיום יום העבודה מכוסה היה כולו באבק ויורק ומקנח את האבק שהיה שוקע בדרכי הנשימה.
13. 5. בעבודות פיתוח כבישים, עבודות עפר בהקמת מדרכות, עבודות אספלט וגרנוליט, נחשף התובע לאבק, כולל אבק סליקה (סעיף 4 לכתב התביעה)
14. 6. לטענת התובע, כבר בשנת 1985, כאשר היה בן 36 בקירוב, פנה לרופא ריאות והחל בבדיקות כולל בדיקות תפקודי נשימה. התובע מתאר בסעיף 5 לכתב התביעה את ההיסטוריה הרפואית שלו ומציין כי כיום הוא מאובחן כסובל ממחלות ריאות חסימתית כרונית COPD עם ליקוי חסימתי משמעותי מלווה בירידה קלה גם בכושר הדיפוזיה. ברקע יש לציין עישון של כ- 19 שנה עד שנת 1986.
15. 7. לטענת התובע, מחלתו שאובחנה כבר ב- 1986 כאמור לעיל החמירה בצורה ניכרת למרות העבודה שהפסיק לעשן ובהתאם לחוות דעת שצורפה לכתב התביעה (ד"ר גפן טמיר) תרם העישון כ- 40% למחלתו ותרומת החשיפה התעסוקתית עומדת על 60%.
16. 8. לטענת התובע עקב חשיפתו לחומרים שפורטו לעיל ולתהליכי העבודה לאורך שנים רבות, נפגעו ריאותיו באופן שמחלתו היא תוצאה של שורת פגיעות זעירות, שחזרו על עצמן עד להיווצרות המחלה והחמרתה בצורה משמעותית.
17. טענות הנתבע
18. 9. לטענת הנתבע לתובע לא אירעה פגיעה בעבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי. עוד טוען הנתבע שלא הונחה תשתית עובדתית למיקרוטראומה ולא הוכח קיומו של אירוע תאונתי ו/או אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתו של התובע אשר הביאו להתפתחות מחלת הריאות. מחלתו של התובע התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי עבודת והשפעת העבודה, אף אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים כגון העובדה שעישן במשך יותר מעשרים שנה כשלוש חפיסות סיגריות ביום.
19. ההליכים בתיק
20. 10. ביום 21.6.2017 התקיים דיון מקדמי בתיק בפני חברתי השופטת ח. טרכטינגוט. הפלוגתאות שנקבעו הם כדלקמן:
21. א. האם הניח התובע תשתית עובדתית למקרוטראומה.

ב. האם קיים קשר סיבתי בין עבודת התובע למחלתו.

ג. האם השפעת העבודה על מחלת התובע פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים.

1. 11. דיון ההוכחות התקיים בפנינו ביום 15.1.2018. במסגרת דיון ההוכחות התובע נחקר בחקירה נגדית על תצהירו.
2. הצדדים סיכמו את טענותיהם בכתב.
3. המסגרת המשפטית
4. 12. סעיף 79 לחוק מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או מחלת מקצוע.
5. 13. תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת מחלות המקצוע מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה (עב"ל 57714-11-12 המוסד - אסתר נוח, 22.12.14).
6. 14. על פי ההלכה הפסוקה, בכדי שיכיר בית הדין כי פגיעה כלשהיא, נגרמה כתוצאה ממיקרוטראומה צריך שיתקיימו שני תנאים (עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב פד"ע לה 529, 532):

"...האחד - קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר עבודתו של הנפגע. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק האמור הינה, של טיפות מים המחוררות חור באבן עליה הן נושרות.

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונישנות, אזי - התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע.

השני - על מנת להוכיח קיומה של מיקרוטראומה כאמור, דרושה חוות דעת של מומחה - רופא, היכול לאבחן בין פגיעות זעירות מצטברות לבין תהליך תחלואי מתפתח בהדרגה בשל הרעה נמשכת והולכת במצב בריאותו של הנפגע...".

15. אשר למקרה של חשיפה לחומרים רעילים נפסק, כי על מנת להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של עילת המיקרוטראומה, נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים. עליו להוכיח מהם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם. על התובע לתאר במקרה זה במדוייק את מהות והיקף עבודתו, תוך שימוש באותם חומרים, תדירות השימוש בהם וכן כיצד בוצעה החשיפה לאותם חומרים (דב"ע (ארצי) מח/0-11 המוסד לביטוח לאומי - חליוא, פד"ע יט 379 (1988) אוזכר בדב"ע (ארצי) נב/0-209 המוסד לביטוח לאומי - שאכר, פד"ע כו 210 (1993); וראו גם עב"ל (ארצי) 346/96 לוי - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע לו 49 (1999)).

1. מן הכלל אל הפרט
2. 16. האם עלה בידי התובע להניח תשתית עובדתית של מיקרוטראומה? נקדים אחרית ונאמר כי לטעמנו יש להשיב על שאלה זו בשלילה. נסביר מסקנתנו להלן
3. 17. התובע תיאר בתצהירו את פרטיו האישיים ועברו התעסוקתי:
4. "אני יליד 1949, עצמאי בתחום עבודות פיתוח ועבודות סלילת כבישים במקצועי.
5. מגיל צעיר במקביל ללימודי עבדתי בתחום המוזאיקה, בעסק של אבי.
6. לאחר שסיימתי את שירותי הצבאי עבדתי כשנה בכור בדימונה בתור מפעיל ולאחר מכן שבתי לעבוד בתחום המוזאיקה.
7. כך עבדתי עד לשנת 1979 מועד בו התגייסתי שוב לצה"ל, למשך 5 שנים בתפקיד מבצעי
8. בשנת 1986 שבתי לעבוד בעבודות המוזאיקה ובעבודה זו עבדתי עד לשנת 1992
9. בשנת 1992 הקמתי חברה אבי פורטוגז בע"מ והתחלתי לעסוק בעבודות פיתוח כבישים, בעבודות עפר, בהקמת מדרכות ועבודות אספלט וגרנוליט ובמקביל עבדתי גם בעבודות מוזאיקה.
10. (סעיף 2 לתצהיר התובע)
11. 18. בהמשך התצהיר מתאר התובע את אופן העבודה בתחום המוזאיקה:
12. לאחר יציקת המשטח כשהמשטח היה מתקשה, עסקתי בעבודות ליטוש של משטחי המוזאיקה וזו הייתה עיקר עבודתו.
13. את העבודה הייתי מבצע ע"י מכונת ליטוש ידניות, כאשר רוב העבודה הייתה נעשית בבניינים הנבנים, במקומות סגורים כמו חדר אמבטיה, חדר מדרגות, אדני חלונות וכל מקום בדירה בו נדרשו יציקות חומר זה.
14. ליצירת משטחי מוזאיקה השתמשתי במלט לבן, קוורץ, וסוגי אבן שונים ביחס של: חלק אחד של מלט, 2 חלקים של קוורץ ו- 3 חלקים של תוספת אבן. כתוספת אבן השתמשתי בסוגי אבן שונים: בעיקר באבן צור, אבן בזלת, גרניט, אבן חברונית, אבל קרדה, אבן גיר וכו'.
15. לאחר שהיציקה הייתה מתקשה עסקתי בעבודות ליטוש של משטחי המוזאיקה וזאת הייתה למעשה עיקר עבודתי.
16. בעת הליטוש היה נוצר אבק רב אותו נשמתי בחלל סגור וללא כל אמצעי מיגון.
17. יצוין כי בזמן הליטוש היה נוצר אבק רב, עד כדי כך שבגלל האבק לא היה רואה את המשטח שעיבדתי.
18. כדי להימנע מנשימה של האבק הנוצר, הייתי משתמש בגופיה או מטפחת, כדי לכסות את הפנים, את האף ואת הפה.
19. בעבודה זו עבדתי כ- 10 שעות ליום ובסיום יום העבודה, מכוסה היה כולו באבק ויורק ומקנח את האבק שהיה שוקע בדרכי הנשימה.
20. (סעיף 3 לתצהיר התובע)
21. 19. הגם שבית הדין לא התרשם כי התובע שיקר במהלך עדותו (הן בתצהירו והן במהלך חקירתו הנגדית) ואכן היה חשוף לחומרים שונים במהלך עבודתו, אנו נאלצים לדחות את התביעה וזאת מאחר שהתובע לא הניח תשתית עובדתית מספקת לפגיעה מסוג מיקרוטראומה. קרי: התובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי ו/או אירועים תאונתיים זעירים אשר הביאו להתפתחות מחלת הריאות. נזכיר, כי נטל ההוכחה רובץ לפתחו של התובע ובמקרה דנן משך הזמן הרב שחלף מהמועד בו אובחן כחולה במחלת ריאות (שנת 1985) ועד למועד הגשת התביעה בחודש ספטמבר 2015 (כ- 30 שנה) מהווים שיהוי ניכר ומכביד על בירור פרטיים עובדתיים הרלבנטיים לתביעה. התובע לא הציג כל מסמך ו/או אישור (מן הסתם לאור משך הזמן הרב שחלף) שיכול להוכיח את מידת חשיפתו של התובע לחומרים (על אילו חומרים מדובר? מהי כמות החומרים? באיזו רמה נחשף להם וכו)? .
22. 20. נזכיר, כי במקרה של חשיפה לחומרים רעילים פסק בית הדין הארצי כאמור, כי כדי להוכיח את התשתית העובדתית הנחוצה להוכחת היסוד הראשון של המיקרו טראומה נדרש התובע להוכיח כי היה חשוף באופן רציף לחומרים הרעילים ועליו להוכיח מה הם בדיוק אותם חומרים ומה היה מינונם, על התובע לתאר במקרה זה במדויק את מהות והיקף עבודתו תוך שימוש באותם חומרים ותדירות השימוש בהם. במקרה דנן, התובע לא זימן עדים שיעידו על מתכונת עבודתו וכל גרסתו נסמכת על עדותו היחידה בלבד והדבר עומד לתובע לרועץ.
23. 21. בסיכומו של דבר, התובע המתין שנים רבות עד להגשת התביעה, לא הציג ראיות לעניין חשיפתו לחומרים, טענותיו בנוגע למידת החשיפה כלליות ואינן יכולות להניח תשתית ברורה לאפשרות של מיקרוטראומה.
24. סוף דבר:
25. 22. על פי חומר הראיות שהוצג בפנינו, ולאחר שנתנו דעתנו לגרסת התובע, כפי שעלתה מחקירתו, מתצהירו ומעדותו, הגענו לידי מסקנה כי לא הונחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה בדרך של מיקרוטראומה. לפיכך, התביעה נדחית כבר בשלב זה.
26. 23. כמקובל בהליכים שעניינם ביטחון סוציאלי – אין צו להוצאות חרף דחיית התביעה.

זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ט, (30 ספטמבר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.