1. בפניי תביעה לתשלום פיצוים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע בעקבות תאונת דרכים שארעה ביום 20/3/16.

2. שאלת הנסיבות והחבות על פי חוק הפלת"ד הוכרעה בהחלטה מנומקת אשר ניתנה לאחר שמיעת ראיות הצדדים וזאת ביום 15/4/19.

3. הצעת פשרה שהוצעה לאחר הגשת תחשיבי נזק מטעם ב"כ הצדדים לא השתכללה לכדי הסכם פשרה סופי.

4. זה עתה סיימתי לשמוע את ראיות הצדדים בשאלת הנזק. מטעם התובע העיד הוא בעצמו וכן העידה אשתו. מטעם הנתבעת לא הובאו עדים. הצדדים השלימו את סיכומיהם בעל פה בתום הדיון, תוך הפנייה לתחשיבים שהוגשו.

5. התובע, תושב הרשות הפלסטינית, יליד 14/5/1981, נפגע בתאונת דרכים מיום 20/3/16 וסבל עקב כך מפגיעה בברך ימין ואובחן שבר בפיקת הברך. הוא טופל בבית חולים והיה במעקב רפואי ממושך במרפאות קופ"ח. רגלו הייתה מגובסת תקופה של חודשיים (כך קובע המומחה מטעם בית המשפט, ואילו התובע טוען ל -3 חודשים). לאחר מכן, המשיך להתהלך בעזרת קביים.

6. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע כי נותרה לתובע נכות אורתופדית כדלקמן: 10% נכות צמיתה בגין שינויים ניווניים לאחר שבר של הפיקה לברך ימין. נכות זמנית בשיעור 100% למשך 3 חודשים; 50% למשך 3 חודשים נוספים.

7. התובע היה בן 34 במועד אירוע התאונה. כיום הוא בן 39 שנים. עבד כנהג משאית ונתן שירותים ללקוחות שונים באזור מגוריו. הוא טוען להשתכרות ממוצעת של 10,000 ₪ לחודש, אך לא הוצגו ראיות בכתב לעניין זה המבססות רמת השתכרות זו. הנתבעת טוענת מנגד כי יש להתבסס על שכר מינימום בסך 1,400 ₪ כמקובל בתחומיה רשות הפלסטינית.

8. אשתו של התובע העידה כי היא עבדה כשכירה במרפאת שיניים והשתכרה 3,000 ₪ לחודש. בעקבות התאונה ולאור פגיעת בעלה, היא נאלצה להפסיד ימי עבודה רבים ולאחר מכן לא שבה לעבודתה. בנוסף, היא עזרה לבעלה באופן ממשי בתקופה הסמוכה לאחר אירוע התאונה.

9. אתייחס להלן לראשי הנזק הרלוונטיים ואפסוק בהם אחד לאחד:

א. הפסד השתכרות מלא בעבר:

במכלול הנסיבות שהובאו ולאור הראיות, לרבות ובעיקר חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט, אני סבור כי יש הצדקה לאשר לתובע 3 חודשי היעדרות באופן מלא מהעבודה. לעניין השכר, אני קובע כי מוצדק לבסס את התחשיב לפי השתכרות חודשית של 3,500 ₪ לחודש. סה"כ מגיע לתובע 10,500 ₪ בגין הפסד השתכרות בעבר.

ב. הפסד השתכרות חלקי בעבר:

אני פוסק לתובע 50% הפסד שכר חלקי למשך 3 חודשים נוספים ולאחר מכן 10% הפסד חודשי עד היום. לאור זאת מגיע לתובע סך של 5,250 ₪ בגין התקופה הראשונה וסך נוסף של 14,700 ₪.

ג. הפסד השתכרות לעתיד:

לדעתי נסיבות העניין אינן מצדיקות חישוב אריתמטי, אך יחד עם זאת, מאחר ושני הצדדים עשו את החישוב בהתבסס על גילו של התובע ונכות תפקודית ומקדם היוון לאור גילו, אנהג באותה דרך. לתובע מגיע פיצוי כדלקמן: 3,500 ₪ כפול נכות תפקודית בשיעור 10% כפול מקדם היוון למשך 30 שנה והתוצאה הינה: 80,500 ₪.

ד. הפסד פנסיה לעתיד:

אני פוסק לתובע סך של 9,500 ₪.

ה. עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

אני פוסק לתובע פיצוי גלובלי בסך 15,000 ₪.

ו. כאב וסבל:

אני פוסק לתובע פיצוי בסך 18,000 (סכום שאינו במחלוקת בין הצדדים).

ז. הוצאות רפואיות ונסיעות (גלובלי):

אני פוסק לתובע סך של 4,000 ₪.

10. סוף דבר:

אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעת מס' 2 לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 157,450 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 15.2%.

כמו כן תישא הנתבעת מס' 2 ביתרת אגרה שתחול.

הסכומים שפסקתי ישולמו תוך 30 יום מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, א' טבת תשפ"א, 16 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.