בפניי בקשת רשות לערער.

1. הבקשה מופנית נגד החלטות בית משפט השלום בירושלים (סגנית הנשיא, כב' השופטת י' ייטב, 18.5.16; כב' השופט מ' בורשטיין, 22.6.16), לפיהן ניתן צו ארעי האוסר על השכרת דירה המצויה בקומת המסד של בניין שברח' הערבה 8/1.

2. דין בקשת הרשות לערער להידחות. אבהיר את השיקולים ביסוד מסקנה זו.

3. עיון בחומר הרב שהוגש, כמו גם בתיק בית משפט קמא, מלמד כי יש בסיס מוצק לקביעת בית המשפט כי קיימים פסקי דין, של ערכאות שונות, לרבות של בית המשפט העליון, התומכים בטענות המשיב (הוא התובע בבית משפט השלום) לזכויות בנכס (ראו, בלא למצות, רע"א 5654/12 מקמילן נ' בנק לאומי למשכנתאות בע''מ (15.12.14), ופסקי הדין של בית משפט השלום והמחוזי אשר קדמו לו; ראו גם ע"א 6810/99 מקמילן נ' מקמילן (19.6.01); ראו גם תמ"ש (משפחה – ירושלים) 29479-10-12 מקמילן נ' מדינת ישראל רשות המיסוי מס שבח (20.11.3); עוד ראו תמ"ש (ירושלים – משפחה) 10020/97 מקמילן נ' מקמילן (17.4.05, בעמוד 13); ראו גם החלטת בית הדין הרבני בירושלים בתיק 637668/16 מקמילן נ' מקמילן, (2.1.14)). בנסיבות אלה, יש בפי המשיב טענות הראויות לבירור בתביעתו העיקרית לפינוי, אשר עוצמתן ממשית.

4. המבקש מנסה בטיעוניו למתוח הבחנה בין הזכויות במגרש, אשר לגביו אין מחלוקת של ממש כי המשיב הוא הרשום כבעלים, ובין הבית עליו בנוי המגרש. ספק רב, אם הבחנה זו עולה בקנה אחד עם הגדרת הבעלות בחוק המקרקעין, תשכ"ט – 1969 (סעיף 12 לחוק), כמו גם הוראת החוק השוללת אפשרות לעשות עסקה בחלק מסוים במקרקעין (סעיף 13 לחוק). מכל מקום, משנקודת המוצא היא כי המשיב הוא הבעלים במגרש, יש בסיס מוצק לקבוע, כי בפי המשיב טענות ראויות לבירור, המצדיקות את הוצאת הצו נשוא הבקשה שבפניי (השוו לסעיף 2 בפסק הדין בעמ"ש 2960-10-16 מקמילן נ' מקמילן (9.11.16), אליו מפנה המבקש).

5. לטענת המבקש, נהג שנים ארוכות בדירה מנהג בעלים. ברם, גם אם הדבר נכון, אין בכך כדי ללמד על זכותו של המבקש לעשות כן, מקום בו עולה משורה ארוכה של פסקי דין, כי טענותיו לזכות בנכס נדחו.

6. לא נעלמה מעיני קביעת בית משפט קמא, כי אין מחלוקת כי המשיב העביר סך של 600,000 ₪ לבנק למשכנתאות (ראו בהקשר זה פסק דינו של בית המשפט העליון ברע"א 3362/15 מקמילן נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (9.2.16)). בית משפט קמא קבע כי הדבר עשוי להשליך על טענות הצדדים בתיק זה. ברם, בנקודת הזמן הנוכחית, לא ניתן לקבוע כי יש בתשלום האמור כדי לאיין את העולה מפסקי הדין האמורים.

7. המבקש טוען בהקשר זה כי עומדת לו הוראת סעיף 14 לחוק המשכון, תשכ"ז – 1967. ברם, אפילו אם טענה זו תתקבל (ועניין זה יש להותיר להליכים העיקריים המתנהלים בין הצדדים), אין בהוראה זו כדי להקנות את הנכס למבקש. ההוראה מקנה למי שאינו החייב ופדה משכון, זכות חזרה כלפי החייב. נקבע בה כי המשכון ישמש להבטחת הזכות האמורה. ברם, מכאן לא נובע בהכרח כי לפודה זכות להחזיק או להשכיר את הנכס הממושכן.

8. המבקש מעלה בטיעוניו טענות ביחס לנכסים שונים, לרבות נכס נוסף ברח' הערבה, כמו גם נכסים בתל אביב ובהר שמואל. אין מקום להידרש, בשלב זה, לעיצומן של טענות אלה, החורגות מן הנדרש לשם קביעה, כי בפי המשיב טענות ראויות לבירור בהליך הנוכחי. הוא הדין בטענות אישיות שמעלה המבקש ביחס למשיב (ראו למשל סעיפים 9 – 14 לבקשת הרשות לערער). אשר לטענות הנוגעות להסכם בין הצדדים, הרי שטענות אלה נדחו בעבר, ופסקי הדין של בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, אושרו על ידי בית המשפט העליון (בע"מ 3828/08 פלוני נ' פלוני, 18.9.08)). בשולי הדברים אוסיף, כי בשלב זה גם אין מקום להידרש בפירוט גם לטענות שהעלה המשיב (ולתשובת המבקש להן), ביחס לאלימות שהפנה המבקש, לטענתו, כלפי בני משפחה שונים.

9. אשר למאזן הנוחות, בית המשפט קמא עמד בהחלטתו על כך, שקומת המסד, המצויה במרכז המחלוקת, אינה מאוכלסת מזה זמן. מפרוטוקול הדיון (22.6.16, עמוד 10), כמו גם מטענות המבקש בהליך הנוכחי, עולה כי המבקש אינו חולק על נתון זה. בנסיבות אלה, הצו שניתן שומר על המצב הקיים, ויש בו כדי לסייע בביצועו של פסק דין, אם יינתן, כפי שציין בית משפט קמא בהחלטתו. אוסיף, כי התמונה הכוללת הנוגעת לתיק זה היא של מסכת התדיינויות ארוכה ומורכבת, המתמשכת מזה שנים. עולה, כי יחסי הצדדים טעונים וקשים. יש בכך כדי להוסיף ולספק הצדקה למתן הצו. בנסיבות אלה, ובשים לב לעולה מפסקי הדין הנזכרים לעיל, צדק בית המשפט בקבעו, כי מקבילית הכוחות נוטה בשלב זה בכיוון של מתן הסעד הזמני לו עתר המשיב.

10. המבקש עותר להגדלת הסכום העירבון שנקבע על ידי בית משפט קמא (10,000 ₪), להבטחת הפיצוי בגין נזקים הנובעים מאי השכרת הדירה. סכום זה אכן נקבע, במודע, על הצד הנמוך. חרף זאת, לא מצאתי עילה מספקת להתערב בו, נוכח העובדה שהוא משקף איזון בין טיב טענותיו של המשיב, ובין הצורך להבטיח את עניינם של המשיבים.

11. הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיב בפניי בסך של 3,000 ₪, המביא בחשבון את היקף העבודה שנדרשה, את הקביעות לעיל, ואת העובדה שהמשיב לא היה מיוצג בהליך שבפניי. הוא ישולם עד ליום 15.2.17. הסכום שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט כעירבון להוצאות המשיב (2,500 ₪) יועבר לידי המשיב, לפירעון (חלקי) של החיוב האמור.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ז, 16 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.