כללי:

1. בפני תובענה שהחלה כבקשה לביצוע 3 שטרות כדלהלן:

א. שיק שמספרו 13356, על סך של 18,000 ₪, מיום 11.2.16, משוך מבנק פועלים;

ב. שיק שמספרו 13299, על סך של 13,000 ₪, מיום 13.2.16, משוך מבנק הפועלים;

ג. שיק שמספרו 13427, על סך של 15,000 ₪, מיום 7.4.16, משוך מבנק הפועלים.

לגבי שלושת השיקים (להלן: "השיקים"), ניתנו הוראות ביטול.

2. השאלה שבפני שבמחלוקת הינה האם התובעת אוחזת כשורה בשיקים וכן האם נפל פגם בהתנהלותה של התובעת באופן קבלת השיקים ומתן התמורה, שיש בו כדי לבטל עסקה זו.

3. ביום 26.4.18 התנהל דיון הוכחות בתיק.

במעמד זה נשמעה עדותו של מנהל התובעת, מר אורי הלפרין, מנהל הנתבעת מר עודד סקיזדה ועד מטעם הנתבעת, מר אברהם מנשרוב.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעל פה.

טענות התובעת:

4. התובעת אוחזת בשיקים שהוסבו לה ע"י חברת ש.א.מ. מעקות.

5. התובעת הינה בגדר אוחזת כשורה.

6. אין כל קנוניה נטענת בין התובעת לבין ש.א.מ. מעקות ומר מנשרוב בקבלת השיקים והתובעת קיבלה את השיקים בתום לב ונתנה עבורם תמורה.

7. האפשרות היחידה של התובעת לקבל תשלום כלשהו מאת ש.א.מ. מעקות על חשבון החוב ולהקטין את חובה, היתה לקבל את השיקים ולהעביר את החלק הארי מסכום השיק בחזרה לידיה.

טענות הנתבעת:

8. התובעת ביצעה פעולה של ניכיון שיקים למרות שלא היה לה בתקופה הרלבנטית רישיון לבצע האמור.

9. פעולת התובעת היתה בניגוד לדין ולהוראות חוק הלוואות חוץ בנקאיות.

10. התובעת אינה בגדר אוחזת כשורה.

בין מר מנשרוב לתובעת היתה קנוניה.

11. מר מנשרוב מסר לנתבעת כי ההמחאות נשוא ההליך נגנבו או אבדו והציג בפני הנתבעת אישור על הגשת תלונה וכנגד זאת קיבל המחאות אחרות שנפרעו.

12. עצם זאת שמר מנשרוב העיד בדיון כי מדובר בהמחאות אחרות שנגנבו ולא ההמחאות נשוא התיק דנא, מלמדת על הקנוניה בין הצדדים.

מנהל התובעת העיד שעבד עם מר מנשרוב במשך שנים.

13. התובעת ידעה שמר מנשרוב בהליך פש"ר.

14. התובעת לא הציגה כל אסמכתא למתן תמורה בגין השיקים.

דיון והכרעה:

15. אין מחלוקת בין הצדדים לכך שהנתבעת הינה מושכת השיקים שניתנו לפקודת ש.א.מ. מעקות ושהוסבו על ידי על ידי ש.א.מ. מעקות לטובת התובעת שהינה המחזיקה בשיקים.

16. מי שביצע את ההליך שבין התובעת לש.א.מ. מעקות הינו מר אברהם מנשרוב. בהתאם לעדותו חברת ש.א.מ. מעקות נפתחה ע"י בתו אך לא נתנו לה לעבוד (ר' עמ' 16 ש' 15 לפרוטוקול).

17. במסגרת דיון ההוכחות אישר מר הלפרין קבלת שתי המחאות בסך של 18,000 ₪ כל אחת, תמורתן נתן לש.א.מ. מעקות שיק נגדי בסך של 29,000 ₪ (ראה עמ' 8 שורה 31 לפרוטוקול.

בעדותו לאחר מכן חזר מר הלפרין על דבריו אלו, ביחד עם טעות חישובית, באומרו:

"הוא ירד בערך ב-7,000 ₪, בדיוק 7,000 ₪, נתן לי 39,000 ₪ וקיבל 26,000 ₪.

חשבתי שהוא מקטין את החוב והייתי מאוד שמח.

זו עסקת הצלה ולא עסקת ניכיון". (ראה עמ' 9, שורות 6-7 לפרוטוקול).

דהיינו, כנגד הפקדת שני שיקים של ש.א.מ. מעקות בסך כולל של 36,000 ₪, נתנה התובעת לש.א.מ. מעקות שיק על סך של 29,000 ₪ - הפרש של 7,000 ₪.

18. ניתן לראות פעולות אלו בכרטסת שצירפה התובעת לתצהירו של מר הלפרין (להלן: "הכרטסת"). בפעולות מספר 58521, 58522 ו-58943.

19. כאמור בתצהירו של מר הלפרין, שני השיקים על סך 18,000 ₪ כל אחד, מתייחסים לשיק אחד של הנתבעת מיום 7.2.16 שנפרע ושיק נוסף נשוא ההליך שבפני בסך של 18,000 ₪ שלא נפרע וניתנה לגביו הוראת ביטול.

20. בכל הנוגע לשני השיקים הנוספים בסך של 13,000 ₪ ו-15,000 ₪, ניתן לראות הפקדת שני שיקים אלו בכרטסת בפעולות שמספרן 59667 ו-59668.

ניתן לראות בפעולה שמספרה 596769 שכנגד שני שיקים אלו ניתן מזומן בסך של 21,600 ₪.

דהיינו, כנגד קבלת שיקים בסך כולל של 28,000 ₪, נתנה התובעת במזומן לש.א.מ. מעקות סך של 21,600 ₪, כלומר נותר בידיה סך של 6,400 ₪.

21. סעיף 29 לפקודת השטרות קובע:

"(א) כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב) כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

22. בע"א 2262/08 נרקיס נ' ברדע (פורסם בנבו), נקבע לעניין הנטל להוכיח אחיזה כשורה כדלהלן:

"סעיף 29(א) קובע את "חזקת התמורה", ולפיו נטל ההוכחה הינו על הנתבע הטוען להעדר תמורה או לכישלונה, והתובע על פי העילה השטרית אינו נדרש להזכיר בכתב התביעה את עסקת היסוד ואת מתן התמורה [ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שנייה, תשס"ז) (להלן: "לרנר"), בעמ' 222]. ואולם, אם התובע הזכיר בתביעתו כי השטרות ניתנו בעבור עסקה פלונית, מקל הוא על הנתבע אשר כל שעליו לעשות הוא להוכיח כי במסגרת אותה עסקה נפגמה התמורה או שלא הייתה קיימת מלכתחילה (לרנר, שם).

אומנם לכאורה, מרגע שהמשיבה חתומה כמושכת השיקים והמערער אוחז בשיקים, על פי סעיף 29(א) ועל פי סעיף 29(ב) רישא לפקודה, הקובע את חזקת האחיזה כשורה - "כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהוא אוחז כשורה" - הנטל הוא עליה. בהקשר זה, מציין כב' השופט י' זוסמן בספרו, כי ככל שאין מחלוקת לגבי עצם האחיזה בשטר (או שהייתה מחלוקת והוכח שהתובע אכן אוחז בשטר, בשונה מאוחז כשורה), קמה לתובע החזקה שבסעיף 29(ב) לפקודה, דהיינו החזקה כי הוא אוחז כשורה [י' זוסמן דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג) (להלן: "זוסמן"), בעמ' 259 - 260)].

ואולם, סעיף 29(ב) סיפא לפקודה מוסיף וקובע, כי אם הוכיח הנתבע טענת הגנה ראויה בקשר עם עסקת היסוד, עוברת חובת הראיה אל התובע, שעליו להוכיח כי נתן ערך לאחר היווצרות טענת ההגנה והיה תם לב במועד הרלוונטי. החזקה שבסעיף 29(ב) סיפא לפקודה אינה מחייבת את הנתבע לסתור בראיות את כל היסודות של האחיזה כשורה המנויים בסעיף 28(א) לפקודה, והנתבע יכול לערער את מעמד התובע כאוחז כשורה על ידי הוכחת פגם בעסקת היסוד. ויודגש, טענות ההגנה שהנתבע רשאי להעלות אינן מוגבלות לטענות רמאות ואי חוקיות, אלא כל טענה שיכול היה הנתבע להעלות בתביעה שהייתה מתנהלת בינו לבין הנפרע, ושהוכחה - תעביר את הנטל את התובע (זוסמן, בעמ' 260 - 264; לרנר, בעמ' 223 - 224)."

23. מאחר ואין מחלוקת על כך שהתובעת אוחזת בשטרות נשוא ההליך, חזקה שהיא אוחזת כשורה ובשלב זה יש לבחון את טענת הנתבעת שנפל פעם בעסקת היסוד בינה לבין ש.א.מ. מעקות.

24. מר סקיזדה טען בתצהירו כי מר מנשרוב הודיע לנתבעת שהשיקים נשוא ההליך דנא נגנבו או אבדו. לאור זאת הנתבעת מסרה למר מנשרוב שיקים אחרים שנפרעו במלואם, לרבות על ידי התובעת.

25. הנתבעת צירפה לתצהירו של מר סקיזדה 3 שיקים "חלופיים" כדלהלן: שיק על סך של 21,000 ₪ ליום 6.2.16, שיק על סך של 18,000 ₪ ליום 7.2.16 (נפרע אצל התובעת) ושיק על סך של 20,000 ₪ ליום 19.3.16.

26. דא עקא, מר מנשרוב העיד בעניין זה:

"מבין שאם כך השיקים שהבאת לפריטה לאורי הלפרין לא שיקים שדיווחת למר סקיזדה שהם נגנבו.

ת. זה לא הם. על השיקים הללו שולם כסף.

השיקים שהראיתם לי בבימ"ש הללו לא גנובים, ברגע שאמרתי לו, קיבלתי מסקיזדה שיקים אחרים והלכתי לפרוט ולשחרר את השיקים הללו". (ר' עמ 17 ש' 18-21 לפרוטוקול).

27. דהיינו, בניגוד לנטען על ידי מר סקיזדה, מר מנשרוב העיד כי השיקים נשוא ההליך שבפני, אינם השיקים עליהם דיווח למר סקיזדה כגנובים.

28. מר מנשרוב הוסיף והעיד כי לא רימה את מר סקיזדה והנתבעת (ראה עמ' 17, שורה 23 לפרוטוקול).

29. טענת הנתבעת שנאמר לה שהשיקים נשוא ההליך דנא נגנבו נטענה בעלמא וללא כל תימוכין. אם לא די בכך, טענה זו נסתרה על ידי מר מנשרוב שהעיד כי מדובר היה בשיקים אחרים שנגנבו או אבדו בגינם נתנה הנתבעת את השיקים הנוספים שצורפו לתצהירו של מר סקיזדה. עדותו זו של מר מנשרוב לא נסתרה.

30. בנוסף, לא מצאתי התאמה בין הסכומים בשיקים שבפני (סך כולל של 46,000 ₪) לבין שלושת השיקים שצורפו כנספח 5 לתצהירו של מר סקיזדה שכלל ערכם מגיע לסך של 59,000 ₪.

31. טענת הנתבעת לכך שסכום השיקים "החלופיים" גבוה יותר עקב עבודות נוספות שבוצעו בין לבין, לא הוכחה בפני ומר מנשרוב לא נחקר בעניין זה על ידי הנתבעת.

בפועל, בדבריה אלו מאשרת הנתבעת שבכל הנוגע לשיקים נשוא ההליך בוצעו עבודות ע"י ש.א.מ. מעקות, דהיינו, ניתנה תמורה.

32. הנתבעת גם לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח קנוניה בין מר מנשרוב לבין התובעת. לא הובאה כל ראיה בעניין זה. עדויות העדים אינן מלמדות האמור ואין להתעלם שטענה של קנוניה ומרמה מצריכה רמת הוכחה גבוהה מעבר לזו שבהליך אזרחי "רגיל".

33. לאור כל המפורט לעיל, הנתבעת לא עמדה בנטל שמוטל לפתחה להוכיח פגם כלשהו בעסקת היסוד.

34. בשלב זה יש לבחון את טענת הנתבעת כי התובעת ביצעה הליך של ניכיון שיקים ללא רישיון למתן שירותי מטבע ואף ייתכן בניגוד לחוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות.

35. מר הלפרין אישר בעדותו כי בתקופה הרלבנטית לא היה לו רישיון לבצע ניכיון שיקים.

36. התובעת קיבלה לידיה שיקים עתידיים ונתנה כנגדם תמורה נמוכה מסכום השיקים.

יש לראות בהתנהלותה זו של התובעת כמי שביצעה פעולת ניכיון לשיקים נשוא ההליך.

37. סע' 28 (ב) לפקודת השטרות קובע:

"(ב) ביחוד זכות קנינו של מסחר שטר פגומה כמשמעותו בפקודה זו, אם השיג את השטר, או את הקיבול, על ידי רמאות, כפיה, או אלימות ופחד, או באמצעים אחרים שאינם כדין, או בתמורה אי-חוקית, או כשהוא מסחר את השטר אגב מעילה באמון, או בנסיבות העולות כדי רמאות."

38. בת"א 36665/07 אופטימה י. מודלים כלכליים בע"מ נ' טאוב פנינה (פורסם בנבו), התייחס בית המשפט לסוגיה בה חברה ביצעה ניכיון שיקים ללא רישיון למתן שירותי מטבע ממשרד האוצר. בית המשפט הפנה להוראות סע' 28 (ב) לפקודת השטרות וקבע כי לאור אי החוקיות שבדבר ותחולת אי חוקיות זו במסגרת דיני השטרות ובמיוחד הוראות סע' 29(ב) לפקודה, במקום שהנטל להוכיח אחיזה כשורה נופל לפתחו של המושך, אזי על האוחזת בשטר להוכיח אחיזה כשורה.

39. כפי שצוין לעיל, אין מחלוקת בעניין תקינות השיקים.

40. התובעת הוכיחה כי נתנה ערך בעד השיקים באמצעות הכרטסת שצורפה לתצהירו של מר הלפרין. יתרה מכך, טענה זו נתמכה בעדותו של מר מנשרוב באומרו:

"ש.ת. מעיין בשלושת השיקים, קיבלתי את השיקים מעודד (סקיזדה-הוספה אינה במקור נ.ר.) ופרעתי אותם אצל אורי (הלפרין – הוספה אינה במקור נ.ר.). פרעתי אצלו את כל שלושת השיקים. אני פיזית ביצעתי זאת".

(ראה עמ' 16, שורות 11-16 לפרוטוקול).

41. כך גם לא מצאתי בהתנהלותה של התובעת חוסר תום לב.

אין נפקא מינה אם מר מנשרוב היה ועודנו בהליך פש"ר. השיקים הוסבו מש.א.מ. מעקות (חברה בע"מ) ולא ממר מנשרוב עצמו.

42. זאת ועוד, ניתן לראות בכרטסת כי שיק נוסף של הנתבעת שתאריכו קודם לשיקים נשוא ההליך נפרע אצל התובעת וכך גם טענתו של מר הלפרין בתצהירו כי שיקים קודמים של הנתבעת נפרעו אצל התובעת, לא נסתרה.

מר הלפרין נשאל על כך בחקירתו הנגדית והשיב בדברים הבאים:

"ת. מעיין ומשיב, סעיף 11 ידעתי שהוא עובד אצלם, בדקתי בכרטסת וראיתי עסקאות קודמות והוא גם אמר לי שעובד אצלו וגם אמר שהוא קבלן מצוין ובונה ביהוד והכל היה נראה לי יופי. בשנת 2013 הכל נפרע, בשנת 2015 אמר לי שהוא בונה ביהוד, אמרתי בינגו אפשר לעשות איתך עסקה

כמובן צלצלתי אליו, אמר לי שהוא עושה עבודות". (ר' עמ' 9 ש' 15-18 לפרוטוקול).

אציין כי מר הלפרין העיד שאין ברשותו הקלטה של השיחה.

התרשמתי מעדותו של מר הלפרין כעדות עקבית ואמינה.

43. אי לכך ובהתאם לזאת, גם כאשר מתהפך הנטל להוכיח אחיזה כשורה וזה נופל לפתחה של התובעת, עומדת התובעת בנטל זה.

44. אפנה לסיום לת.א. (הרצ') 3772/01 עדני משה נ' עמיאל יוסי (פורסם בנבו) שם נקבע:

"הטענות שהושמעו כלפי התובע בדבר היותו עוסק בעסק של נכיון שיקים מבלי שהיה לו כל רישיון לכך, או מבלי שדיווח על כך לרשויות המס, לא זו בלבד שלא הוכחו במהלך הראיות בדיון זה, אלא אף אין בהן כדי לפטור את הנתבע מהחזר חובו. מערכת היחסים שבין התובע לבין רשויות המס או רשויות החוק, אינן יכולות לפטור את הנתבע מהחזר חובו."

45. בהתייחס לטענת התובעת לכך שהתובעת אינה עומדת בהוראות חוק הסדר הלוואות חוץ בנקאיות, התשנ"ג – 1993, בהתאם להוראות סע' 1 לחוק, הוראות חוק זה אינן חלות על תאגיד ובעניינו אנו מדובר בתאגידים (תובעת , נתבעת וש.א.מ. מעקות בע"מ). לפיכך, אין נפקות להוראות חוק זה בעניינו אנו.

סוף דבר:

46. לסיכומם של דברים, תביעתה של התובעת מתקבלת במלואה.

לאור זאת שהתיק נפתח כבקשה לביצוע שטר, הליכי ההוצל"פ משופעלים בזאת.

47. הנתבעת תישא בהוצאות התובעת בסך של 7,500 ₪ שכר טרחת עו"ד ובסך של 1,150 ₪ אגרות בימ"ש.

סכומים אלו ישולמו תוך 30 ימים מהיום.

במידה והנתבעת לא תעשה כן, ככל שניתן, סכומים אלו יתווספו לגובה החוב בתיק ההוצל"פ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום התשלום המלא בפועל .

48. השיקים המקוריים שסומנו ת' 1 יוחזרו לידי התובעת באמצעות ב"כ והמזכירות תשאיר בתיק במקום כת' 1 העתק צילומי של השיקים על שני צדדיהם.

זכות ערעור תוך 45 יום לבית משפט מחוזי מרכז – לוד.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח סיוון תשע"ח, 11 יוני 2018, בהעדר הצדדים.