ניתן ביום 25 פברואר 2019

בפני: השופטת לאה גליקסמן, השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, השופט אילן סופר

נציגת ציבור (עובדים) גברת חיה שחר, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר

בשם המערער: עו"ד דניאל ועקנין
בשם המשיבה 1: עו"ד צפריר פז
בשם המשיבה 2: אין התייצבות

השופטת לאה גליקסמן:

1. לפנינו ערעור, לאחר מתן רשות, על פסק דין של בית הדין האזורי בתל אביב (השופטת (כתוארה אז) אריאלה גילצר – כץ ונציגות הציבור גב' חנה קפלניקוב וגב' ברכה ליטבק; ד"מ 43620-03-14), שבו נדחתה תביעתו של המערער (להלן – העובד), מהטעם שלא הוכיח כי המשיבה 1 (להלן – ענבר) הייתה מעסיקתו.

ההליך בבית הדין האזורי

השתלשלות ההליך:

1. נוכח חשיבות השתלשלות ההליך עד למתן פסק דינו של בית הדין האזורי, יפורטו להלן עיקרי האירועים בהליך בבית הדין האזורי, כעולה מהחלטתו מיום 2.3.2016 ומכלל חומר התיק.
2. ביום 23.3.2014 הוגשה תביעתו של העובד (ד"מ 43620-03-14; להלן – התביעה הראשונה) נגד ענבר ונגד חברת א.דורי בנייה בע"מ (להלן – דורי). בכתב התביעה טען העובד כי הועסק באתרי דורי "דרך" ענבר שהיא חברת כוח אדם; כי יש לראות בהן כמעסיקות במשותף, כי יש להטיל אחריות על דורי משיקולי מדיניות; וכי נוכח העובדה שענבר היא חברת כוח אדם הרי שבתום תשעה חודשים הוא עובד דורי לכל דבר ועניין.
3. דורי טענה בכתב ההגנה כי לא העסיקה את העובד, אלא הוא הועסק על ידי ענבר – חברת כוח אדם, עמה התקשרה דורי לצורך אספקת כוח אדם.
4. ביום 17.9.2014 הוגשה מטעם העובד, בהסכמת ענבר, בקשה לשינוי בעל דין - החלפת ענבר כנתבעת בפיפלקס טריידינג גרופ בע"מ (להלן: פיפלקס). הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 18.9.2014.
5. ביום 30.9.2014 הגישה דורי בקשה לביטול ההחלטה וטענה שמעולם לא התקשרה עם פיפלקס. בתגובה, הודיע העובד כי אינו מתנגד לביטול ההחלטה או לצירופה של ענבר להליך בנוסף על פיפלקס, וציין כי ענבר ופיפלקס מיוצגות על ידי אותו בא כוח – עו"ד הראל דהן. לא ניתנה החלטה בבקשה זו לפני הדיון שהתקיים ביום 6.10.2014.
6. ביום 2.10.2014 הגישה פיפלקס כתב הגנה וטענה שהעובד הועסק על ידה בתקופה הרלוונטית.
7. ביום 6.10.2014 נערכה ישיבת גישור בבית הדין האזורי. בטופס הסכם הפשרה מצוין כי התובע הוא העובד, וכי הנתבעת 1 היא דורי והנתבעת 2 היא ענבר (למרות שכאמור היו חילופי בעלי דין על פי החלטה מיום 30.9.2014 כך שנתבעת 2 היא פיפלקס ולא ענבר). כן נרשם בטופס כי העובד מיוצג על ידי עו"ד וקנין, וכי דורי מיוצגת על ידי עו"ד עדי סאלם ונאוה אלמוג – מזכירת ביצוע חברת דורי. לא נרשם מי מייצג את נתבעת 2. במסגרת הסכם הפשרה נקבע כי התביעה נגד דורי תידחה ללא צו להוצאות, וכי לסילוק סופי ומוחלט של תביעותיו של העובד כנגד "נתבעת 2" היא תשלם לו סך של 18,000 ₪.
8. הצדדים הופיעו בסמוך לאחר מכן בפני כב' הרשמת עדי ריכטמן וביקשו ליתן תוקף של פסק דין להסכם הפשרה. בפרוטוקול הדיון, ככל הנראה בשל שגגה, נרשמה פיפלקס בכותרת ההחלטה כנתבעת 3, בעוד שענבר לא נרשמה בו כלל, על אף שהיא רשומה בהסכם הפשרה גופו, ובמקביל נרשם כי הופיע בפני הרשמת ב"כ של "נתבעת 2" עו"ד הראל דן [כך במקור, צריך להיות – הראל דהן]. כך או כך, ניתן ביום 6.10.2014 תוקף של פסק הדין להסכם הפשרה.
9. חרף פסק הדין, לא שולם לעובד הסכום בהתאם להסכם, ולפיכך, ביום 28.10.2014 הגיש העובד בקשה לביטולו. בהחלטה מיום 3.11.2014 נקבע כי משעה שהסכם הפשרה קיבל תוקף של פסק דין הדרך הנכונה הינה הגשת תביעה חדשה ולא בקשה לביטול הסכם הפשרה.
10. ביום 5.11.2014 הגיש העובד תביעה חדשה לביטול פסק הדין (סע"ש
    11947-11-14; להלן – התביעה השנייה). התביעה השנייה הוגשה כנגד דורי ופיפלקס. כמו כן, הגיש העובד בקשה לצירוף ענבר כבעלת דין בתביעה השנייה. הבקשה התקבלה, אולם על אף החלטת בית הדין האזורי, ענבר לא נרשמה כנתבעת במערכת "נט המשפט". בהמשך להחלטת בית הדין, הגיש העובד כתב תביעה מתוקן כנגד שלוש נתבעות – דורי, פיפלקס וענבר.
11. ביום 26.11.2014 הגישו ענבר ופיפלקס הודעה לבית הדין, עליה חתם עו"ד דהן, כי הן מסכימות לביטול הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין. להודעה ניתן תוקף של פסק דין חלקי. אולם, גם בשלב זה, בשל שגגה כאמור לעיל, לא נרשמה ענבר כצד לתביעה בכותרת פסק הדין.
12. ביום 21.4.2015 התקיים דיון בתביעה השנייה, שבו נכחו העובד ודורי בלבד. במסגרת הדיון, העידו העובד, גב' אלמוג ועו"ד סאלם. בדיון לא נכחו ב"כ ענבר ופיפלקס או נציגים מטעמן. בתום הדיון הוסכם כי תביעת העובד נגד דורי תדחה הן בהליך התביעה השנייה שנפתח לצורך ביטול הסכם הפשרה ) סע"ש
    11947-11-14) והן בהליך של התביעה הראשונה, אשר נפתח מחדש, נוכח ביטול הסכם הפשרה (ד"מ 43620-03-14), וניתן להסכמה תוקף של פסק דין. כמו כן נקבע כי ענבר ופיפלקס יגישו כתב הגנה בפני התביעה הראשונה, וכן נקבע דיון הוכחות בתביעה הראשונה.
13. ביום 7.12.2015 התקיים דיון בתביעה הראשונה (ד"מ 43620-03-14). נראה, כי הרישום בפרוטוקול אינו מדויק, שכן על פי הפרוטוקול הנתבעות הן דורי ופיפלקס, ושתיהן יוצגו על ידי עו"ד סאלם, ב"כ דורי. כך, בשל אותה שגגה של היעדר תיקון הצדדים במערכת "נט המשפט" על פי החלטת בית הדין, נכתבה שוב דורי כנתבעת 1 בכותרת הפרוטוקול, על אף שלא הייתה עוד חלק מההליך ולא נכחה בדיון. בסיומו של דיון זה נקבע כי ענבר תגיש כתב הגנה בתוך 15 יום, וכן התיר בית הדין משלוח הודעת צד ג' לחברת דורי.
14. ביום 20.12.2015 הוגש כתב הגנה מטעם חברת ענבר, על ידי עו"ד הראל דהן. בכתב ההגנה נטען כי ענבר לא הייתה מעסיקתו של העובד, אלא חברת פיפלקס, אשר הודתה בהיותה המעסיקה בכתב ההגנה שהוגש מטעמה.
15. בהחלטה מיום 2.3.2016 קיבל בית הדין האזורי את בקשתה של דורי לסילוק על הסף של הודעת צד ג' כנגדה, ואלה עיקר נימוקי ההחלטה:
    1. בין העובד לבין דורי קיים מעשה בית דין – נוכח העובדה שהעובד חזר בו מתביעותיו כנגד דורי, הן בתביעה הראשונה והן בתביעה השנייה.
    2. העדר סמכות עניינית לבית הדין לדון בסכסוך שבין ענבר ופיפלקס לבין דורי.
16. אחר זאת, על פי הודעה מיום 29.3.2016, הוחלף ייצוגה של ענבר, ובא כוחה בהליך זה – עו"ד צפריר פז – החליף את עו"ד הראל דהן, אשר על פי הודעותיו וכתבי בית דין ייצג את ענבר ופיפלקס עד למועד זה.
17. ביום 6.4.2016 הגישה ענבר בקשה לצירוף שלושה נתבעים – יאן גרוסמן (להלן – מר גרוסמן), חברת גרוסמן (י.א.) בע"מ (להלן- חברת גרוסמן) ודורי. בבקשה נטען כי לאחר החלפת הייצוג התבררו לענבר העובדות הנטענות בבקשה, עובדות שלא הובאו לידיעתה על ידי בא כוחה הקודם. על פי הנטען בבקשה, העובד הועסק בתקופות מסוימות שבגינן הגיש את תביעתו על ידי קבלן כוח אדם בשם מר גרוסמן ו/או באמצעות חברת גרוסמן שבשליטתו, והם אלה שגייסו את העובד לעבודתו; ענבר יוצגה על ידי עו"ד דהן, ב"כ מר גרוסמן וחברת גרוסמן, מתוך הבנה שעו"ד דהן יגרום לצירופם של מר גרוסמן וחברת גרוסמן כנתבעים וייצג את ענבר, מר גרוסמן וחברת גרוסמן, וכן מתוך הבנה כי מר גרוסמן וחברת גרוסמן יישאו בתוצאות והוצאות ההליך, ככל שייפסק סכום כלשהו לזכות העובד; ללא הסכמת ענבר וללא ידיעתה בחר עו"ד דהן לצרף כנתבעת את חברת פיפלקס, חברה שלא מוכרת לענבר וככל הנראה גם אינה פעילה, ולא צירף את הנתבעים הנכונים – מר גרוסמן וחברת גרוסמן; לגבי חברת דורי נטען כי הייתה המעסיקה בפועל של העובד. ענבר הוסיפה וטענה כי קבלת הבקשה לצירוף הנתבעים הנכונים תמנע מצב שבו ינוהל הליך סרק ולא כנגד בעלי הדין הנכונים. לבקשה צורף תצהירה של גב' סימה ענבר, מנהלת בחברת ענבר, שאישרה את העובדות שפורטו בבקשה.
18. בהחלטה מיום 8.4.2016 נדחתה הבקשה, הן בשל עיתוי הגשתה, סמוך למועד דיון ההוכחות, והן מחמת קיומו של מעשה בית הדין בנוגע לצירוף דורי להליך. בהקשר זה נקבע כי ההחלטה שבה נדחתה על הסף הודעת צד ג' כנגד דורי יצרה מעשה בית דין, ולא ניתן להגיש בקשה "לצירוף נתבעים" ולצרף את דורי כנתבעת נוספת, לאחר שנדחתה כנגד דורי הבקשה למשלוח הודעת צד ג'.
19. ביום 11.4.2016 התקיים דיון הוכחות בהליך. בפרוטוקול הדיון נרשם כי הנתבעת היא "סימה ענבר", ולא חברת ענבר. אין כל רישום בפרוטוקול לעניין הנתבעת חברת פיפלקס, והיא לא נרשמה כנתבעת. מפרוטוקול הדיון עולה כי לא הייתה התייצבות של חברת פיפלקס או מי מטעמה. חברת ענבר יוצגה בדיון על ידי עו"ד פז. בדיון הוכחות זה העידו העובד וגב' ענבר.
20. ביום 12.4.2016 הגיש העובד בקשה להורות לעו"ד דהן שכאמור ייצג בשלבים הראשונים של ההליך את ענבר ופיפלקס למסור גרסתו בכתב. בהחלטה מיום 20.4.2016 נקבע כי נוכח עדותה של גב' ענבר יש מקום לשמיעת עדות מפריכה של עו"ד דהן.
21. ביום 7.6.2016 העיד עו"ד דהן, ובית הדין התיר לב"כ העובד לחקור אותו בחקירה נגדית. אולם, נוכח העובדה שבית הדין האזורי קיבל את טענת החיסיון שטען לה עו"ד דהן, הן ביחס להתקשרות בינו לבין ענבר והן ביחס להתקשרות בינו לבין פיפלקס, לא ניתנו על ידו תשובות של ממש לשאלות ב"כ העובד.

טענות הצדדים בבית הדין האזורי:

1. העובד טען בסיכומיו כי העובד הועסק "ברשות" ענבר למשך 29 חודשים, ועבד כפועל בניין באתרי בניה שונים של דורי; העסקת העובד בוצעה במבנה העסקה משורשר על פיו העובד הועסק כפועל בניין בדורי וזאת דרך ענבר בין אם ישירות ובין אם באמצעות התקשרות משנה נוספת עם חברת גרוסמן; אף אם נכונות טענות ענבר לפיהן חברת גרוסמן היא המעסיקה הישירה של העובד, יש להטיל את מלוא האחריות על ענבר מעצם היותה החוליה המקשרת והיחידה בין חברת גרוסמן לבין דורי, עת על פי העדה מטעם דורי – ההתקשרות הייתה בין דורי לבין ענבר בלבד, ודורי לא התקשרה עם חברת פיפלקס או עם חברת גרוסמן; ענבר הודתה בפה מלא כי חברת גרוסמן הייתה קבלנית משנה שלה. העובד הוסיף וטען כי מדובר במבנה העסקה נצלני, אשר במסגרתו כל אחת מהחוליות השונות בשרשרת ההעסקה, לרבות ענבר, גוזרת רווחים, והתנהלה העסקה דרך קבלנות משנה ללא כל פיקוח אפקטיבי. משכך, גם אם מדובר בעובד שהועסק ישירות על ידי חברת גרוסמן, יש להחיל לגביו את הלכת מעסיקים במשותף ולחייב את ענבר בזכויותיו. העובד הדגיש כי מר יובל ענבר, בעל המניות היחיד והמנהל בפועל, אשר העובד תיאר אותו באריכות בחקירתו הנגדית, לא התייצב להעיד; כמו כן, גם כרטסות העבודה (דו"חות הנוכחות) שהוגשו מטעם ענבר עצמה – בכולן מופיע שמה של ענבר; העובד הוסיף וטען כי ענבר הפרה גם את התחייבותה כלפי דורי, שלא להתקשר עם קבלן משנה, ומכל מקום על פי עדותה של נציגת חברת דורי הייתה לה התקשרות בלעדית עם ענבר ולא עם חברות אחרות; נוכח כל האמור, ענבר היא זו שצריכה לשלם את מחיר פעולותיה – היא ולא העובד. זאת, במיוחד נוכח העובדה שעל פי עדותה של גב' ענבר יש בידה כתב שיפוי מחברת גרוסמן, ודרכה פתוחה לתביעת שיפוי כנגד חברת גרוסמן. כך או כך, לא יעלה על הדעת שהעובד הוא שיישא בתוצאות התנהלותה הפסולה של ענבר. העובד הוסיף וטען שענבר הסתירה מסמכים (כגון הסכמי התקשרות בינה לבין דורי ולבין פיפלקס), שינתה את גרסתה מהקצה אל הקצה ואף התכחשה לכל אשר טענה בהליך ולכך שעו"ד דהן ייצג אותה על אף שהוא הציג ייפוי כוח; ענבר נמנעה מלזמן עדים רלוונטיים (מר יובל ענבר, מר יאן גרוסמן, המנהל באתר טוביה), אלא העידה רק את גב' סימה ענבר אשר כלל לא הייתה באתר. על יסוד כל האמור לעיל, טען העובד כי יש להטיל את האחריות להעסקת העובד ולתשלום כל זכויותיו על ענבר, בין אם מכוח העסקה ישירה ובין אם מכוח העסקה במשותף. כפועל יוצא מכך, יש לחייב את חברת ענבר בתשלום כל זכויותיו כעובד, כפי שנתבעו על ידו, עת טענותיו לגבי הרכיבים ותחשיביו לא נסתרו.
2. ענבר טענה כי לא הייתה לה מעולם יריבות ישירה או עקיפה עם העובד. הוכח כי הוא הועסק על ידי פיפלקס, שהיא חברת בת של חברת גרוסמן, כפי שפיפלקס הודתה בכתב ההגנה; ההתקשרות בין חברת גרוסמן לבין דורי הייתה ישירה וללא כל תיווך של ענבר, וחבל כי דורי נמחקה מהתביעה כאשר ברור כי היא מעסיקה במשותף; לענבר לא הייתה ידיעה כי ההליך ממשיך להתנהל נגדה, שכן היא העבירה את הטיפול בהליך לבא כוחה של חברת גרוסמן, עו"ד דהן; העובד אינו דובר אמת, ונמצאו סתירות בגרסתו הן לעניין מועד תחילת עבודתו והן לעניין נסיבות סיום קשר העבודה, ואף לא הוכח כי הייתה לו היכרות עם בעלי תפקידים בענבר.

בהתייחס לטענות העובד כנגדה טענה ענבר כי מעולם לא הכחישה כי חברת גרוסמן הייתה קבלן משנה שלה, אלא כי במקרה זה לא היו יחסי אספקת עובדים בין ענבר לבין חברת גרוסמן שכן חברת גרוסמן התקשרה ישירות מול דורי; ב"כ העובד נתן במפורש הסכמה להסרתה של ענבר מהליך התביעה; אין רלוונטיות לכך שיובל ענבר לא התייצב לעדות, שכן הוא עוסק בשיווק בלבד, וכל נושא הכספים הוא באחריות גב' סימה ענבר.

לעניין הרכיבים הנתבעים נטען כי יש לדחות את כל רכיבי התביעה ותחשיביו של העובד, כך שבכל מקרה התביעה לא הוכחה.

פסק דינו של בית הדין האזורי:

1. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של העובד כנגד ענבר, וקבע כי הוא לא הוכיח שהתקיימו יחסי עבודה בינו לבין ענבר, כמפורט להלן.
2. בית הדין האזורי קבע כי איש לא כפה על ב"כ העובד למחוק את ענבר מהתביעה, ולולא בקשתה של דורי לביטול ההחלטה ספק אם ענבר הייתה בגדר נתבעת בהליך; אין בעדות עו"ד דהן כדי לסייע להוכחת התביעה.
3. אשר לתביעתו של העובד כנגד ענבר קבע בית הדין האזורי כי אכן קיימת תופעה פסולה של העסקת עובדים בדרך של שרשור, דהיינו חברה מתקשרת עם חברת כוח אדם לאספקת עובדים, וזו מצדה מתקשרת עם קבלן משנה ולעתים אותו קבלן משנה מתקשר עם קבלן משנה נוסף, עת כל חברה או קבלן משנה מתנער מהעסקת העובד; אולם, במקרה הנדון המקרה שונה כי פיפלקס הודתה בכתב ההגנה כי העובד הועסק על ידה ולא ביקשה להתנער מהעסקתו, קרי פיפלקס הייתה המעסיקה ודורי הייתה המשתמשת שהעסיקה את העובד באמצעות חברת כוח אדם, אם כי דורי טענה כי היא התקשרה עם ענבר ולכן ביקשה לבטל את ההחלטה בדבר החלפת ענבר בפיפלקס; לא הוכח כי ענבר היא החוליה המקשרת בין העובד לחברת גרוסמן או לפיפלקס. בהקשר זה נקבע כי כל שהעידה נציגת דורי שאין לה התקשרות עם פיפלקס או התחשבנות כספית עם פיפלקס, אולם מכאן אין להסיק מסקנות; ככל הנראה חברת גרוסמן התקשרה ישירות עם דורי או למצער לא הוכח אחרת על ידי העובד; זאת ועוד. עובדת קיומו של כתב שיפוי מחברת גרוסמן על תביעות עובדים מעידה כי לו היה העובד עובד ענבר לא הייתה לענבר כל סיבה להתכחש להעסקה ולא היה נגרם לה חסרון כיס; עדותה של גב' ענבר הייתה מהימנה והיא דבקה בגרסתה כי העובד לא היה עובד ענבר אלא עובד פיפלקס, וגב' ענבר ידעה היטב את חוסר הקשר בין העובד לבין ענבר. על העובד היה להעיד עדים שיעידו על הקשר בינו לבין ענבר; העובד לא הרים את הנטל להוכיח כי הועסק על ידי ענבר, וכל אשר ידע הוא לאזכר שמות של "אלכס" ו"יובל" משיחות טלפוניות שביצעו לכאורה אנשים אחרים בשמו של העובד ותיאור כללי של "יובל"; העובד לא יכול היה לתת פרטים אודות מי ששילם לו את השכר ושהיו קבלנים לכאורה מטעם ענבר, ולא ידע לקשור את ענבר להעסקתו; אשר לכרטיסי הנוכחות שעל גביהם מופיע שמה של ענבר, הרי שתמוה שנמצאו בידיו של העובד כרטיסי הנוכחות המקוריים, ויש לקבל את הסברה של ענבר כי כרטיסי הנוכחות "הסתובבו" בשטח; לא הוכח כי "טוביה" או "גיטון" החתומים על כרטיסי הנוכחות קשורים לענבר, והימנעות העובד מלהעידם פועלת לחובתו; גרסתו של העובד בעדותו אינה תואמת את האמור בכתב התביעה.

על יסוד כל האמור, קבע בית הדין האזורי כי העובד לא הוכיח כי ענבר הייתה מעסיקתו.

נציין, כי בית הדין האזורי לא דן כלל בתביעתו של העובד כנגד פיפלקס, אשר הייתה נתבעת בהליך, ולא דן כלל ברכיבי תביעתו השונים של העובד (למעט קביעה כאמור כי עדותו לעניין נסיבות סיום קשר העבודה אינה תואמת את האמור בכתב התביעה וכי יש סתירה בין עדותו לבין כתב התביעה לעניין מועד תחילת עבודתו).

טענות הצדדים בערעור:

1. העובד טען כי פסק הדין מבוסס על קו ההגנה החדש שהעלתה ענבר בסתירה לאמור בכתב ההגנה. כך, בכתב ההגנה מטעם ענבר נטען כי חברת פיפלקס היא מעסיקתו של העובד, ואילו בבקשתה לצרף את מר גרוסמן ואת חברת גרוסמן כנתבעים בהליך טענה כי חברת פיפלקס כלל אינה מוכרת לה, וכי פיפלקס צורפה כנתבעת להליך על ידי עו"ד דהן ללא ידיעתה, למרות שעו"ד דהן ייצג אותה על פי ייפוי כוח שהוצג בהליך. בעדותה של גב' ענבר נסתרה הגרסה שבבקשה, והיא פירטה כי חברת פיפלקס היא חברת בת של חברת גרוסמן; בקבלת גרסתה החדשה של ענבר נפגעו זכויותיו הדיוניות של העובד, שכן ההליך הוכרע על יסוד גרסה אחרת לחלוטין מהגרסה שהועלתה בכתב ההגנה; בית הדין התעלם מראיות משמעותיות המעידות על הקשר של ענבר להעסקתו של העובד – עדות נציגת חברת דורי כי התקשרה רק עם ענבר, דו"חות נוכחות של ענבר, ועוד; גם אם חברת ענבר, בניגוד להסכמים בינה לבין דורי, לא העסיקה את העובד במישרין אלא באמצעות חברת פיפלקס או חברת גרוסמן, יש לראות בה אחראית לזכויותיו של העובד; פסק הדין לא הכריע כלל בזכויותיו של העובד כלפי חברת פיפלקס, למרות קביעתו של בית הדין האזורי כי פיפלקס הודתה בכך שהייתה מעסיקתו, כך שאין בידי העובד פסק דין כנגד חברת פיפלקס; לא היה מקום לדחות את בקשת ענבר לצרף את דורי כנתבעת נוספת בהליך בשל מעשה בית הדין, שכן ענבר לא הייתה צד להסכם הפשרה.
2. ענבר טענה כי אין להתערב בקביעתו העובדתית של בית הדין האזורי, המבוססת על התרשמותו מעדותה של גב' ענבר, כי העובד לא היה עובד של חברת ענבר אלא של חברת פיפלקס; לענבר מעולם לא הייתה יריבות ישירה או עקיפה עם העובד והוא הועסק על ידי חברת בת של חברת גרוסמן, היא חברת פיפלקס, אשר אף הודתה בהעסקתו של העובד בכתב ההגנה; ההתקשרות בין דורי לבין חברת פיפלקס הייתה התקשרות ישירה, ללא כל תיווך; העובד אינו יכול להלין על דחיית התביעה כנגד ענבר, עת הוא הסכים לדחיית התביעה כנגד דורי; העובד לא זימן לעדות את המנהלים הישירים שלו באתר העבודה; דו"חות הנוכחות לא הוגשו באמצעות עורכם ועל כן הם ראייה בלתי קבילה, והם לא דו"חות הנוכחות עמם עובדת ענבר מול דורי. ענבר הוסיפה כי מקובלת עליה טענתו של העובד כי היה על בית הדין האזורי ליתן פסק דין בכל הנוגע לזכויותיו של העובד מחברת פיפלקס.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, אנו קובעים כי דין הערעור להתקבל, כך שעניינו של העובד יוחזר לבית הדין האזורי לבירור מחדש, לפני מותב אחר, ולאחר שלהליך יצורפו כנתבעים נוספים מר גרוסמן וחברת גרוסמן, בנוסף לשתי הנתבעות בהליך – פיפלקס וענבר. נוכח פסק הדין שניתן בהסכמה לדחיית התביעה נגד דורי, היא לא תצורף כנתבעת בהליך, אולם כל צד יהיה רשאי להזמין את נציגי דורי לעדות. זאת, מנימוקים שיפורטו להלן.
2. הארכנו בתיאור השתלשלות ההליך בבית הדין האזורי, כיוון שלדעתנו השתלשלות ההליך והתקלות שחלו בניהולו גרמו לכך שלא מוצה בירור תביעתו של העובד. כך, בדיון שבו העידה נציגת דורי שלחברת דורי הייתה התקשרות בלעדית עם ענבר, לא נכח ב"כ ענבר ולא הייתה לו אפשרות לחקור אותה בחקירה נגדית. כך, במהלך דיון ההוכחות בתביעה הראשונה – לא נכח נציג חברת פיפלקס, ואין כל התייחסות לכך בפרוטוקול – האם חברת פיפלקס זומנה כדין לדיון ולא התייצבה או שלא זומנה כלל לדיון. כמו כן, פסק הדין לא דן ולא הכריע בזכויות המגיעות לעובד מחברת פיפלקס.
3. אשר לביטול מחיקת דורי כנתבעת בהליך/צירופה כנתבעת נוספת: על פני הדברים, בנסיבות המקרה, מתעוררות שאלות כבדות משקל בעניין אחריותה של דורי לזכויותיו של העובד. כך, נוכח העובדה שהעובד עבד באתרי דורי אפשר שקמה לה אחריות כמעסיק במשותף עם חברת כוח האדם שהעסיקה את העובד. כמו כן, נוכח העובדה שהעובד הועסק על ידי חברת כוח אדם, הרי שעל פני הדברים לאחר תשעה חודשי עבודה יש לראות בדורי את מעסיקתו. אולם, נוכח הסכמתו המפורשת של העובד לדחיית התביעה כנגד דורי, ומשהעובד לא ביקש לבטל את הסכמתו, לא ניתן לצרף את דורי כנתבעת נוספת בהליך. אכן, בהתאם לפסיקה, בתיקים שבהם יש מחלוקת בדבר זהות המעסיק, "יעילות הדיון וקביעת חיובי הצדדים מצדיקה צירוף כל אלה שלכאורה אפשר שהם בגדר המעבידים לדיון, על מנת שבית הדין יבחן על פי מלוא הראיות את שאלת מיהות המעביד, ויקבע באופן שיחייב את כלל הצדדים, את חבויות המעביד כלפי העובד התובע" [ע"ע (ארצי) 56413-02-12 מ.ב. גלאט עוף למהדרין בע"מ – יזיד חרפוש (29.5.2012)]. אולם, בנסיבותיו של המקרה הנדון, נוכח הסכמתו המפורשת של העובד לדחיית התביעה כנגד דורי, שניתן לה תוקף של פסק דין, לא ניתן להחזירה כנתבעת בהליך בשל מעשה בית דין, גם אם הדבר מבוקש על ידי המעסיקה הפוטנציאלית הנוספת – ענבר – שלא הייתה שותפה להסכמה לדחיית התביעה כנגד דורי.

יודגש, כי מעשה בית דין לעניין העדר חבותה של דורי כלפי העובד חל במערכת היחסים שבין העובד לבין דורי, ואיננו מביעים עמדה אם ככל שתחויב ענבר בתשלום זכויותיו של העובד היא תהא רשאית לדרוש שיפוי מדורי. מכל מקום, כפי שקבע בית הדין האזורי בהחלטה שבה בוטלה החלטתו להתיר הודעת צד ג' לדורי, מערכת היחסים בין דורי לבין ענבר אינה בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה [ע"ע (ארצי) 23018-05-12 תדיר – גן (מוצרים מדוייקים) 1993 בע"מ – רימס אינטרנשיונל בע"מ (3.7.2014)].

1. זהות מעסיקתו של העובד: נקדים ונאמר כי יש קושי בקביעתו של בית הדין האזורי כי בעניינו של העובד לא משתקפת התופעה הפסולה של העסקת עובדים בדרך של שרשור, עת בסופה של ההעסקה עומדים העובדים לפני שוקת שבורה בכל הקשור לתשלום זכויותיהם. אכן, חברת פיפלקס אישרה בכתב ההגנה כי היא מעסיקתו של העובד ואף חתמה עמו על הסכם פשרה, אולם היא לא שילמה את זכויותיו ו"התאיידה" במהלך ניהול ההליך, ועל פי האמור בבקשת ענבר לצירוף מר גרוסמן וחברת גרוסמן כנתבעים נוספים, שנתמכה בתצהירה של גב' ענבר, חברת פיפלקס כלל לא מוכרת לענבר, וככל הנראה היא גם אינה פעילה. כאמור, פיפלקס לא קיימה את הסכם הפשרה שניתן לו תוקף של פסק דין, ולא התייצבה לדיונים בבית הדין האזורי ובבית דין זה. לפיכך, ובניגוד לנקבע על ידי בית הדין האזורי, ככל שיש לעובד זכויות בקשר לעבודתו ובקשר לסיום עבודתו נראה כי הוא לא יוכל לגבות אותן מחברת פיפלקס.

מעבר לכך, אנו סבורים כי מחומר הראיות עולה ספק ממשי בנוגע למסקנתו של בית הדין האזורי בדבר העדר קשר בין ענבר לבין העובד. כך, בניגוד לקביעתו של בית הדין האזורי, אנו סבורים כי נוכח העובדה שדורי לאורך כל הדרך עמדה על כך שענבר תהיה הנתבעת בהליך מאחר שדורי התקשרה רק עם ענבר, וכן נוכח עדותה של נציגת דורי שלפיה לדורי הייתה התקשרות עם חברת ענבר בלבד, קשה לקבל את טענת ענבר כי לא הייתה מעורבת כלל בהעסקתו של העובד. נוסיף, כי בחומר הראיות אין גם שום ראייה התומכת בקביעה כי הייתה התקשרות ישירה בין דורי לבין מר גרוסמן או אחת החברות שבשליטתו, וכאמור מכתבי הטענות של דורי, אשר עמדה על הותרת ענבר כנתבעת בהליך, ומעדות נציגת דורי עולה דווקא המסקנה ההפוכה. עוד נציין כי גרסתה של ענבר לא הייתה עקבית, עת לעתים טענה כי העובד הועסק על ידי פיפלקס ועתים טענה כי העובד הועסק על ידי חברת גרוסמן.

יחד עם זאת, נוכח העובדה שענבר ובא כוחה לא נכחו בדיון שבו העידה נציגת דורי, כך שלא ניתנה לבא כוחה של ענבר האפשרות לחקור בחקירה נגדית את נציגת דורי, אין מקום בשלב הדיון בערעור לקבוע ממצאים בעניין אחריותה של ענבר על יסוד עדותה של נציגת דורי. אולם, ספקות אלו מצדיקים החזרת עניינו של העובד לבית הדין האזורי, על מנת שימוצה הבירור בעניין זהות מעסיקתו של העובד, לאחר שתינתן לב"כ ענבר לחקור בחקירה נגדית את נציגת דורי.

בנוסף, אנו סבורים כי היה מקום לקבל את בקשת ענבר ולצרף כנתבעים בהליך את מר גרוסמן ואת חברת גרוסמן, על מנת למצות את הדיון בעניין זהות מעסיקתו של העובד.

בהתייחס לקביעתו של בית הדין האזורי כי העובד ויתר על ענבר כנתבעת בהליך, הרי שאכן בשלב הראשון של ההליך, עת עו"ד דהן הציג עצמו כמייצג הן של חברת פיפלקס והן של חברת ענבר, והוצג לעובד מצג שלפיו חברת פיפלקס מקבלת אחריות על תשלום זכויותיו והיא אף חתמה על הסכם פשרה, לא עמד העובד על תביעתו כנגד ענבר. אולם, מיד לאחר שהתברר לעובד כי הסכם הפשרה לא ימומש, עמד על בירור תביעתו כנגד ענבר הן בתביעה הראשונה והן בתביעה השנייה.

1. העדר הכרעה בנוגע לזכויותיו של העובד: כאמור, חברת פיפלקס לא התייצבה לדיון הן בתביעה הראשונה והן בתביעה השנייה. לא מצאנו בפרוטוקול דיון ההוכחות בתביעה הראשונה או בפסק הדין התייחסות לעניין זה. בכל מקרה, חברת פיפלקס נתבעה בהליך ביחד ולחוד עם ענבר, והיה על בית הדין האזורי לדון ולקבוע ממצאים בעניין הזכויות המגיעות לעובד בעד תקופת העסקתו אם מעסיקתו היא חברת פיפלקס.
2. כללו של דבר: כעולה מהאמור לעיל, בירור תביעתו של העובד לא מוצה, הן בשאלת זהות מעסיקתו והן בשאלת הזכויות המגיעות לו, ועל כן דין הערעור להתקבל. בנסיבות המקרה, נוכח העובדה שבית הדין האזורי קבע קביעות חד משמעיות בדבר העדר יחסי עבודה בין העובד לבין ענבר, וכיוון שממילא יהא צורך לשמוע את ההליך מחדש נוכח צירוף נתבעים נוספים, אנו סבורים שיש להחזיר את עניינו של העובד לבירור מחדש לפני מותב אחר. מר יאן גרוסמן וחברת גרוסמן יצורפו כנתבעים נוספים. כל צד יהיה רשאי לזמן עדים נוספים, וכל העדים (לרבות העובד וגב' ענבר) יעידו לפני המותב אליו יועבר ההליך. בית הדין האזורי ידון בשאלת זהות המעסיק, ובהמשך בזכויותיו של העובד ומי מבין הנתבעים חב בתשלום זכויותיו, ככל שזכויותיו לא שולמו במלואן. בית הדין האזורי אף ישקול, לאחר שמיעת עמדת הצדדים, אם נוכח הצורך להחליט בשאלת זהות המעסיק, נכון לברר את תביעתו של העובד במסגרת הליך של דיון מהיר, או שיש להעבירה למסלול רגיל.
3. בהתחשב בתוצאה, ענבר תשלם לעובד שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ' אדר א' תשע"ט (25 פברואר 2019), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.