רקע

1. לפניי תביעה שטרית, שהולדתה בשלושה שיקים ע"ס 49,000 ₪ כל אחד, אשר נמשכו על ידי הנתבעת - חברת חמו דוד ובניו (1997) בע"מ (להלן: "הנתבעת") לפקודת מר שרון אילוז (להלן: "אילוז"), שהוא בעל המניות בחברה בשם ד.י.ל פרויקטים א.ש. בע"מ (להלן: "דיל פרויקטים").
2. השיקים, שסחירותם לא הוגבלה, הוסבו לתובעת – חברת אופל בלאנס (2006) בע"מ (להלן: "התובעת"), שהיא חברה ציבורית העוסקת בניכיון שיקים. על גב השיקים חתומים אילוז והתובעת.
3. השיק שמספרו 5013829 נפרע על ידי התובעת ביום 1.8.15, ואילו שני השיקים הנותרים, שמספרם 5013830 ו- 5013831, וזמני פירעונם 5.8.15 ו-10.8.15 בהתאמה (להלן: "השיקים"), חוללו בשל מתן הוראת ביטול על ידי הנתבעת. לטענת הנתבעת, הוראת הביטול ניתנה בשל כישלון תמורה מלא בעסקת היסוד בינה לבין אילוז.
4. התובעת הגישה ללשכת ההוצל"פ בקשה לביצוע השיקים נגד הנתבעת, אשר חתומה על השיקים, ונגד אילוז. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע מלוא סכום השיקים, ובהעדר תגובת התובעת להחלטה בה התבקשה עמדתה בעניין מתן רשות להגן, ניתנה רשות להתגונן.

בשים לב לכך שמדובר בתביעה שטרית, נקבע כי הנתבעת תגיש ראשונה את ראיותיה.

עיקר טענות הצדדים

1. במסגרת התנגדותה, טענה הנתבעת כי אילוז היה אמור למכור לה ציוד בתמורה לשלושת השיקים בסך כולל של 147,000 ₪, כפי שסוכם במסמך שכותרתו "זכרון דברים" מיום 14.5.15, אשר צורף להתנגדות (להלן: "זיכרון הדברים"). הציוד אותו היה אמור להעביר אילוז לנתבעת לא סופק, והשיקים הועברו לתובעת ללא ידיעת הנתבעת. בהמשך, אילוז התחמק מלהחזיר לנתבעת את שלושת השיקים, ובטרם הספיקה לתת הוראת ביטול בגין השיקים, נפרע כבר שיק אחד על ידי התובעת. השיקים שנמסרו לאילוז הותנו בתנאי שיספק לה את הציוד כמוסכם, ואולם התחייבותו לא קוימה, ולכן מדובר בכישלון תמורה מלא.
2. הנתבעת טענה עוד כי התובעת אינה בגדר "אוחזת כשורה" בשיקים לפי סעיף 28(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש] (להלן: "פקודת השטרות"), שכן נטלה אותם בחוסר תום לב, לא בדקה תקינותם ואם מי שהחזיק בהם החזיקם כדין, ויצרה עמה קשר רק לאחר שניתנה הוראת הביטול של השיקים ולא בטרם קיבלה אותם לידיה. משכך, גם אם לשיטת התובעת היא אוחזת בשיק בעד ערך, אין זה מקנה לה את הזכות לגבות את השיקים, לאור הלכת רע"א 8301/13 טל טריידינג קורפ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 24.11.15) (להלן: "הלכת טל טריידינג").
3. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובעת אינה בגדר אוחזת כשורה, שכן לא הוכיחה כי היא אוחזת בשיקים בעד ערך, לא בדקה תקינותם, ורובץ עליה נטל להוכיח כי השיקים הגיעו אליה בתום לב. בעדות העד מטעם התובעת בדיון ההוכחות, מסרה התובעת גרסה כבושה לפיה מקבלת השירות היא למעשה דיל פרויקטים, וכי הנכס הפיננסי שייך לה, וזאת מבלי שטענה זו קיבלה ביטוי בבקשת הביצוע או בתצהירים, ומהווה הרחבת חזית אסורה.
4. הנתבעת טוענת עוד כי התובעת לא הוכיחה הקשר בין אילוז לדיל פרויקטים, לא הראתה לאן בוצעה ההעברה הבנקאית בעסקת הניכיון, ורק בחקירה התברר כאמור כי התמורה שולמה לצד אחר - דיל פרויקטים, וזאת מבלי שהוסב לה השיק כדין, ומבלי שהטענה שאילוז הורה לנכות את השיקים בחשבון דיל פרויקטים נתמכה בראיה בכתב. לא הוכח קשר ישיר בין הסכום ששולם לדיל פרויקטים לבין התמורה בגין השיקים, ולא הוכח תשלום בפועל לידי הנפרע אילוז, כך שלא הוכח כי התובעת קיבלה תמורה שטרית.
5. הנתבעת טוענת כי יש לבחון את התנהלותה ותום ליבה של התובעת ברף של חברה בורסאית, וכי זו התנהלה בחוסר תום לב עת בחרה לקבל את השיקים מאילוז, ופעלה לניכיון השיקים על שם גורם אחר - חברת דיל פרויקטים. התובעת עצמה עיניה לגבי מצבו הקשה של אילוז והפרה את חובותיה כחברת ניכיון שיקים. לטענת הנתבעת, מקבל השירות הינו הנפרע או הנסב בשיקים ולא דיל פרויקטים, שאין לה כל קשר לשיקים ולנפרע. התנהלותה של התובעת בטשטוש עקבות זהות הנפרע עומדת גם בניגוד להוראות חוק איסור הלבנת הון. מרכיב תום הלב הוא תנאי הכרחי להיות התובעת בגדר אוחז כשורה, ותנאי זה לא מתקיים משום שזהות הנפרע לא תואמת את זהות הישות המשפטית לידיה שולמו הכספים.
6. בסיכומי התשובה הוסיפה וטענה הנתבעת כי יש לזקוף את אי זימונו של אילוז לחובת התובעת, אותו היה עליה לזמן נוכח עדות העד מטעמה שאילוז נתן ההוראה לנכות השיקים בחשבון דיל פרויקטים.
7. התובעת טוענת בסיכומיה כי אילוז, שהוא נציג דיל פרויקטים, הגיע למשרדיה וביצע עסקת ניכיון עם השיקים נשוא התביעה. בגין עסקת הניכיון שילמה לדיל פרויקטים סך של 136,622 ₪, כמפורט בקבלת הניכיון נספח 2 לתצהירה. הקבלה בגין עסקת הניכיון פירטה כדבעי את מהות העסקה, לרבות מספרי השיקים ותאריכי פירעונם, וגובה העמלה שגבתה אגב הניכיון. השיקים הופקדו כדין בחשבונה של התובעת וחזרו בעקבות הוראת ביטול. התובעת, שהיא צד ג' לשיקים, אוחזת בהם כשורה ועומדת בס' 28 לפקודת השטרות, נטלה את השיקים כשהם תקינים ושלמים על פי מראם ונעשתה בהם אוחזת בתום לב טרם עבר זמנם. התובעת נהנית מכל החזקות הקבועות בפקודת השטרות, ונטל ההוכחה לסתור את החזקות ולהוכיח כי אינה אוחזת בשיקים בתום לב ובעד ערך מוטל על הנתבעת. התובעת פעלה מתוך אמונה כי השיקים יכובדו כמקובל במשק, כפי שנפרעו שיקים רבים אחרים שנמסרו לה בעבר על ידי דיל פרויקטים, לרבות שיק מהנתבעת עצמה, והיא נתנה לדיל פרויקטים תמורה כספית מלאה בגין השיקים. השיק הראשון שנמסר לתובעת במסגרת עסקת הניכיון נפרע בדייקנות בחשבונה, והדבר מעיד כי בעת שהתובעת קיבלה את השיקים לניכיון, לא הייתה כל בעיה עם השיקים וכי הם היו תקפים ותקינים לכל דבר ועניין, שאחרת היו מבוטלים. בחקירת העד מטעם הנתבעת נתגלתה סתירה לעניין מועד אספקת הסחורה בתמורה לשיקים, ואין זה סביר נוכח העובדה שמדובר בעסקה שעלותה בסך של 150,000 ₪. בנוסף, הנתבעת ביצעה עם אילוז עסקאות נוספות מעבר למה שהצהירה שביצעה. בחקירתו של העד מטעם הנתבעת הוא טען שאילוז ודיל פרויקטים הם שני גורמים נפרדים לעניין החוב לנתבעת, אולם בהמשך עדותו עלה כי תביעת החוב שהגישה הנתבעת נגד אילוז כללה את החוב לאילוז ולדיל פרויקטים יחד.

כעולה משיחה טלפונית שקיימה נציגת התובעת עם מנהל הנתבעת, הוא היה מודע לכך שמסר שיקים סחירים אשר היו צריכים להיפרע ואף הצדיק את הנציגה שאמרה שלא היה צריך לבטל אותם.

1. לטענת התובעת, אין כל הוראה חוקית המחייבת אותה ליצור קשר טרם קבלת השיקים למטרת ניכיון. גרסתה של התובעת לעניין מכלול נסיבות עסקת הניכיון גם לא נסתרה בעת חקירתו של מר מזרחי.
2. התובעת הדגישה כי דיל פרויקטים היא זו אשר ביצעה את העסקה עם הנתבעת ולאחר מכן ביצעה את העסקה עם התובעת. העובדה שהנפרע בשיקים הוא אילוז אינה פוגמת באחיזתה של התובעת בשיקים כשורה, שכן המדובר בשיקים סחירים ועבירים, והיה על הנתבעת לדעת שאילוז יכול היה להסב אותם ללא כל מגבלה.
3. עוד הדגישה התובעת כי מדובר בתביעה שטרית, ועל הנתבעת חל נטל השכנוע ונטל הבאת הראיות. הנתבעת לא הציגה את כרטסת הנהלת החשבונות של דיל פרויקטים המתנהלת אצלה ואף בחרה לוותר על זימונו לעדות של אילוז על מנת להוכיח כי לא קיבלה תמורה בגין השיקים, דבר הפועל לרעתה, כך שכלל לא הוכח כישלון התמורה.

דיון והכרעה

1. מושכלות יסוד בדיני שטרות כי על עושה השטר לשאת בנטל ההוכחה להוכחת טענות ההגנה העומדות לו כנגד האוחז בשטר, בין אם הוא הנפרע בין אם הוא הנסב (י' זוסמן, דיני שטרות (מהדורה שישית, תשמ"ג-1983) עמ' 259-261). אם עמד בנטל ההוכחה, הנטל עובר לאוחז להוכיח את האחיזה כשורה, את נטילת השטרות בתום לב וללא ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה (ס' 28(א)(2) לפקודת השטרות), שאם לא כן, לא יזכה בתביעתו (זוסמן, עמ' 262).
2. סעיף 28(א) לפקודת השטרות קובע מהם התנאים לאחיזה כשורה בשטר, כדלקמן:

"אוחז כשורה הוא אוחז שנטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו ובתנאים אלה:

(1)    נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו, ולא היתה לו כל ידיעה שהשטר חולל לפני כן, אם אמנם חולל;

(2)    נטל את השטר בתום לב ובעד ערך ובשעה שסיחרו לו את השטר לא היתה לו כל ידיעה שזכות קנינו של המסחר פגומה".

1. אוחז כשורה אפוא, הוא מי שנטל את השטר בתום לב ובעד ערך, בהתקיים תנאים נוספים – תקינות ושלמות השטר, וכן קבלתו לפני מועד פירעונו. בהתקיים תנאים אלה, קמה לאוחז השטר "תקנת השוק" השטרית, והאוחז כשורה רוכש את הזכות להיפרע מן השטר "כשהוא נקי מכל פגם שבזכות קנינם של צדדים קודמים לו, וכן מכל טענות-הגנה אישיות גרידא שהיו להם בינם לבין עצמם, ויכול הוא לאכוף תשלומו על כל צד החב על פי השטר" (סעיף 37(2) בפקודת השטרות).
2. בהתאם להלכת טל טריידינג, אשר אושררה בדנ"א 8447/15 בנק לאומי לישראל נ' טל טריידינג קורפ (פורסם בנבו) (11.9.17) (להלן: "דנ"א טל טריידינג"), ההסדר של תקנת השוק השטרית הקבוע בסעיף 37(2) בפקודת השטרות, מעניק הגנה מפני טענה לכישלון תמורה רק במקרה בו מדובר באוחז כשורה בשטר; כך שמי שאינו אוחז כשורה לא יוכל להתגבר על הגנה של כישלון תמורה של המושך או העושה, אף אם הוא אוחז בעד ערך בשטר.
3. סעיף 29(ב) לפקודת השטרות קובע חזקה על תמורה ועל תום לב, לפיה:

"(א)      "כל צד שחתימתו מצויה על השטר, חזקה לכאורה שנעשה צד לו בעד ערך.

(ב)      כל אוחז שטר, חזקה לכאורה שהא אוחז כשורה; אך אם הודו או הוכיחו בתובענה שהקיבול או ההוצאה או הסיחור שלאחריה פגועים ברמאות, בכפיה, או באלימות ופחד, או באי-חוקיות, חובת הראיה מוחלפת, עד אם הוכיח האוחז שלאחר אותה רמאות או אי-חוקיות ניתן בתום לב ערך בעד השטר."

1. על הנתבעת מוטל אפוא הנטל להוכיח טענתה בדבר כישלון תמורה בעסקת היסוד עם אילוז. ככל שתוכיח טענה זו, מדובר בפגם קנייני בשטר, ואז תעבור חובת הראיה לתובעת – האוחזת, להוכיח את כשרות אחיזתה וזכותה להיפרע מהנתבעת.

כישלון תמורה

1. מר עוזי חמו, מנהל ובעל מניות בחברה (להלן: "מר חמו"), טען בתצהירו כי אילוז, שהוא קבלן ובעל מניות של דיל פרויקטים, שהיא חברה קבלנית לביצוע עבודות בניה, הציע למכור לנתבעת ציוד בתמורה לסך של 147,000 ₪, אשר שולמה לו בשלושה שיקים אשר פרטיהם פורטו לעיל. לטענתו, אילוז "הוליך את הנתבעת שולל, הפר את ההסכם שבינו לבין הנתבעת, לא סיפק את הציוד שהתחייב למכור לנתבעת, התחמק מהשבת השיקים לידי הנתבעת, ואף בטרם הספיקה הנתבעת ליתן הוראת ביטול לשיקים, זאת לאחר ששיק אחד מהם נפרע על ידי התובעת" (סע' 4 בתצהיר). כן טען בתצהירו, כי השיקים הותנו בתנאי שלא התקיים, שכן נמסרו על בסיס זיכרון הדברים והתחייבותו של אילוז לאספקת הציוד שהבטיח, אך אילוז "הפר את ההסכם ואת התחייבויותיו שבינו לבין הנתבעת, ואף הפר את הבטחותיו לאורך כל הדרך כי ישיב את השיקים לידי הנתבעת". משכך, לטענתו, לא היו אמורים השיקים להיות מועברים לצד אחר כלשהו מלבד אילוז. עוד הוסיף והצהיר כי הנתבעת לא קיבלה כל חשבונית מאילוז או מדיל פרויקטים, וכי השיקים בוטלו רק לאחר שהשיק הראשון נפרע, וזאת שכן "לכל אורך הדרך" הבטיח אילוז שישיב את השיקים לידי הנתבעת ולא עשה כן, ורק עם פירעון השיק הראשון מתוך השלושה הבינה הנתבעת כי "פספסה" את ביטולם ונתנה הוראת ביטול מיידית לשני השיקים הנותרים.
2. על פי הפסיקה, על הטוען לכישלון תמורה להתכבד ולפרט את המסכת העובדתית השלמה ולא די בטענה כללית (ע"א 217/87 מרכז פרץ לרשתות (1971) בע"מ נ. בנק צפון אמריקה בע"מ פ"ד מג(4) 613 (1989); ע"א (ת"א) 1243/09 מוסרי נ' מנדה (פורסם בנבו, 1.6.10)).
3. העדות היחידה מטעם הנתבעת הייתה עדותו של מר חמו. עדותו של מר חמו בתצהירו בעניין עסקת היסוד והפרתה, אשר פורטה לעיל, הייתה כללית וכוללנית ונעדרת הפירוט הנדרש. מר חמו לא פרט דבר אודות תנאיה של עסקת היסוד וההפרה הנטענת. לא פורט מתי היה אמור אילוז לספק את הציוד, ולא צורפה כל ראיה בתמיכה לטענת הנתבעת כי הציוד לא סופק לה על ידי אילוז, או כי פנתה אליו בדרישה שיספק לה את הציוד נשוא העסקה הנטענת. כל שהסתפקה הנתבעת היה בצירופו של זיכרון הדברים, שאין בו, כמובן, כדי לתמוך בטענת הנתבעת כי זה הופר. גם בחקירתו לא סיפר מר חמו פרטים כלשהם בקשר לעסקת היסוד או להפרתה, וכשנשאל מה היתה הנתבעת אמורה לקבל בתמורה לשיקים, כל שהשיב היה "ציוד בניין" (פרוט', עמ' 8, שו' 27 – עמ/ 9, שו' 1). יש לזכור בעניין זה כי מדובר בעסקה שניתנו בגינה שיקים בסכום כולל של 147,000 ₪, כך שהעדר פירוט לגבי המועדים בהם פנתה הנתבעת לאילוז בדרישה לקיים חלקו בעסקה ולספק הציוד, כמו גם העדר ראיות מזמן אמת כדוגמת פניות או מכתבי התראה מטעם הנתבעת לאילוז, מעוררים תמיהה. גם בעדותו הלקונית של מר חמו יש כדי להשליך על מהימנות גרסת הנתבעת.
4. על כך יש להוסיף כי מר חמו אמר בחקירתו שמסר את השיקים לאילוז בתאריך 14.5.15, וכי לדבריו הנתבעת הייתה אמורה לקבל את הציוד "במהלך אותו חודש שמסרתי להם את השיקים" (פרוט', עמ' 8, שו' 26-25, עמ' 9, שו' 4-3). בהינתן העובדה שמועד הפירעון של השיקים שמשכה הנתבעת לפקודתו של אילוז היה לחודש אוגוסט, כישלון התמורה כבר ארע אפוא לכאורה לכל המאוחר כחודשיים לפני מועד הפרעון של השיקים שמסרה הנתבעת לאילוז. אף על פי כן לא ביטלה הנתבעת את השיקים, הגם שהייתה לה שהות לא מבוטלת לעשות כן, וטענתה כי "פספסה" את ביטול השיק הראשון מבין השלושה אשר נוכה ונפרע, מעוררת אף היא קושי. זאת בפרט שעה שבזיכרון הדברים צוין במפורש כי "במידה ושרון לא יעביר את הסחורה חברת חמו דוד ובנין רשאית לבטל את העיסקה".
5. זאת ועוד; הנתבעת אף לא דאגה להביא לעדות את אילוז, על מנת להוכיח טענתה לכישלון תמורה. חברת חמו הגישה אמנם בקשה לזימונו של אילוז, וניתנה החלטה על ידי המותב הקודם לזמנו לדיון ההוכחות שהיה קבוע. ואולם לאחר שהתובענה הועברה לשמיעה בפני מותב זה, נקבע בהחלטה מיום 18.2.19 כי כל צד ידאג לזימון העדים מטעמו, וכי על ב"כ הנתבעת להגיש בקשה מעודכנת לזימונו של מר אילוז בהתאם למועד ההוכחות שנקבע. הנתבעת לא פעלה על פי ההחלטה האמורה ולא הגישה בקשה נוספת לזימון אילוז. בדיון ההוכחות טען בא-כוח הנתבעת כי עובר לדיון שוחח עם אילוז, וזה אמר שיגיע ולכן לא הוגשה על ידי הנתבעת בקשה מסודרת בעניין, אולם אמר כי אינו יודע היכן הוא, והודיע כי משכך תיאלץ הנתבעת לוותר על עדותו (פרוט', עמ' 11). נוכח העובדה שהנטל להוכחת טענת כישלון התמורה מונח לפתחה של הנתבעת, יש לזקוף לחובתה את אי הבאתו של אילוז לעדות. בעניין זה יוער כי כידוע, ככל שהראיה משמעותית להוכחת טענותיו של צד, רשאי בית המשפט להסיק מאי הצגתה מסקנות מכריעות יותר כנגד מי שנמנע מלהביא אותה בפניו (ע"א 548/78 פלונית נ' פלוני, ל(1) 736 (1980)).
6. לאור האמור, אני סבורה כי הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח כישלון תמורה מלא של עסקת היסוד.
7. הנתבעת אף לא הוכיחה טענתה כי עסקת היסוד היתה עסקה "על תנאי" אשר הותנתה באספקת הציוד על ידי אילוז, או כי הייתה הסכמה בין הנתבעת לאילוז שהשיקים לא סחירים ולא יועברו לצד ג'. בזיכרון הדברים, אשר פורטו בו כל פרטיהם של השיקים שמסרה הנתבעת לאילוז, לא נאמר דבר על כך שמדובר בעסקה על תנאי, או כי השיקים לא יהיו סחירים. כפי שצוין לעיל, בזיכרון הדברים נכתב כי במידה ואילוז לא יעביר לנתבעת את הציוד תהא הנתבעת רשאית לבטל את העסקה, דבר העומד בסתירה לטענה כי מדובר בעסקה "על תנאי". בשיחה שהתקיימה ביום 27.12.15, לאחר שחוללו השיקים, בין נציגת התובעת, גב' דנה חזות, לבין מר חמו, אף אישר למעשה מר חמו כי מדובר בשיקים סחירים (ראו בפרט עמ' 3, שו' 11-3 לתמליל השיחה, צורף כנספח לתצהיר גב' חזות). הימנעותה של הנתבעת מהבאת אילוז לעדות, עומדת לחובתה אף לעניין טענה זו.

האם התובעת היא "אוחזת כשורה"?

1. משקבענו כי הנתבעת לא הוכיחה פגם קנייני בשטר, עומדת לזכות התובעת החזקה הקבועה בסעיף 29 לפקודת השטרות, ואין היא צריכה להוכיח את היותה "אוחזת כשורה" בשיק. יחד עם זאת, כפי שיפורט להלן, אף אם הייתה הנתבעת מוכיחה טענתה בדבר כישלון תמורה, והיה עובר נטל הראיה על התובעת להוכיח אחיזתה כשורה בהתאם לסעיף 29(ב) לפקודת השטרות, אני סבורה כי התובעת עמדה בנטל להוכיח כי היא בגדר אוחזת כשורה בשיקים, כך שהיה בידה להתגבר על טענת כישלון התמורה.
2. הנתבעת לא חולקת על כך שמדובר בשטר שלם ותקין על פי מראהו, וכי התובעת קיבלה את השיקים לפני שעבר זמן פירעונם. העד מטעם התובעת, מר דני מזרחי, שהוא מנכ"ל התובעת ואחד מבעלי השליטה בה (להלן: "מר מזרחי"), העיד בתצהירו כי עסקת הניכיון בוצעה ביום 14.5.15 (סעיף 4 בתצהיר), והדברים אף נתמכים בקבלת הניכיון שצורפה לתצהירו (נספח 2), הנושאת תאריך זה. מועד פירעון השיק הראשון היה ביום 1.8.15 ומועדי פירעון שני השיקים הנוספים נשוא תביעה זו, היו בימים 5.8.15 ו-10.8.15. מכאן כי התובעת נטלה את השיקים טרם מועד פירעונם.
3. המחלוקת המרכזית בין הצדדים בסוגיית אחיזת התובעת כשורה הינה בשאלה האם נתנה התובעת ערך בעד השיקים והאם היא אוחזת בהם בתום לב.

האם התובעת נטלה את השטר בתום לב?

1. טענות הנתבעת בעניין זה נשענות על שני אדנים - האחד, שהתובעת פעלה בחוסר תום לב עת קיבלה לחזקתה את השיקים מבלי שבדקתה תקינותם עובר לקבלתם, ומבלי לברר האם אילוז מחזיק בהם כדין ומורשה לסחור בהם; והשני, כי תשלום תמורת השיקים שנוכו לדיל פרויקטים ולא לאילוז - שהוא הנפרע בשיקים, נגוע בחוסר תום לב.
2. סעיף 91 לפקודת השטרות קובע: "כל שנעשה, למעשה, ביושר-לב, רואים כאילו נעשה בתום-לב, כמשמעותו בפקודה זו, בין שנעשה ברשלנות ובין שלא ברשלנות".
3. על פי הפסיקה, תום לב בדיני שטרות ייבחן על פי מבחן סובייקטיבי (ע"א 702/76 אלימלך נ' בנק ישראל, פ"ד לג (3) 596 (להלן: "עניין אלימלך"); ע"א (ת"א) 1351/01‏ ‏ עמירון סי.טי.אל בע"מ נ' חברת שי צמרות (אורנית) למסחר ולבנין בע"מ (פורסם בנבו) (05/02/03)).

"תום לב סובייקטיבי הוא יושר לב של מקבל הזכות, שלא ידע על פגם בזכויותיו של המעביר. רכישת זכות הנעשית ברשלנות, ואפילו ברשלנות חמורה, איננה נגועה, לפי שיטה זו, בחוסר תום לב. עצימת עיניים והתעלמות מחשדות שהיו לרוכש נחשבים עם זאת, לחוסר תום לב" (ש' לרנר דיני שטרות (מהדורה שניה, התשס"ז) עמ' 233, להלן: "לרנר").

משכך, רכישת זכות הנעשית ברשלנות אינה נגועה בחוסר תום לב; ואילו עצימת עיניים והתעלמות מחשדות הרוכש, כן ייחשבו לחוסר תום לב. מבחן זה מקל על רוכש שטר שאינו נדרש לערוך בדיקות מקיפות עם רכישת השטר. קנה המידה הסובייקטיבי מרחיב אפוא את קשת המקרים בהם נסב ייחשב לאוחז כשורה, שכן די בכך שיהיה ישר, ואין עליו להתאים את רמת התנהגותו לזו המקובלת באותו סוג של נכסים (לרנר, בעמ' 235-233).

יחד עם זאת, דרישת תום הלב מצריכה גם בחינה של אמות מידה אובייקטיביות. סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות מוסיף את הדרישה כי בעת סיחור השטר לא היתה לאוחז כל ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה. בדרישה זו יש משום החלת נורמות התנהגות של תום לב אובייקטיבי. יש לבדוק מהם הנתונים אותם ידע בפועל אוחז השטר, ללא חיובו בביצוע בדיקות שונות, ולאחר מכן יש להכריע מה האדם הסביר היה מסיק מהמידע המצוי ברשותו (לרנר, בעמ' 236).

1. בדנ"א טל טריידינג נאמר בעניין זה על ידי כב' השופטת (כתוארה דאז) א' חיות כי: "דרישת תום הלב על פי ההגבלות המוצעות על ידי חברי השופט סולברג [שהיה בדעת מיעוט - ר.ס.] קובעת אמות מידה אובייקטיביות וסובייקטיביות לבחינת תום הלב ובכך היא סוטה מדרישת תום לב הקבועה בסעיף 91 לפקודה אשר פורשה עד כה כתום לב סובייקטיבי (לרנר, בעמ' 234; צפוני ושנער בעמ' 20). היא אף סוטה מתכליתם של דיני השטרות עליה עמדנו לעיל, משום שהיא דורשת מהאוחז לערוך בדיקות וחקירות בטרם יסכים לקבל את השטר". (שם, בפסקה 14).
2. בענייננו, העיד מר מזרחי בתצהירו כי ביום 14.5.15 הגיע למשרדי התובעת אילוז - נציג דיל פרויקטים, וביצע עסקת ניכיון עם השיקים נשוא התביעה ועם שיק נוסף אחר של הנתבעת. התובעת שילמה לדיל פרויקטים בגין עסקת הניכיון סך כולל של 136,622 ₪, כמפורט בקבלת הניכיון (נספח 2 לתצהיר). לטענתו, בעת קבלת השיקים נשוא התביעה, סבר כי השיקים ייפרעו כמקובל במשק. מר מזרחי העיד כי "התובעת ביצעה בעבר עסקאות ניכיון עם חברת ד.י.ל. פרויקטים בסך כולל של כמיליון ₪ והשיקים אותם מסרה לתובעת נפרעו בדייקנות בחשבון התובעת לרבות שיקים של הנתבעת בעצמה, שיק אחד בסך של 30,000 ₪ והשני בסך של 49,000 ₪ שהינו השיק הראשון בעסקת הניכיון מיום 14/05/2015 ובסה"כ נפרעו אצל התובעת שני שיקים בסך כולל של 79,000 ₪ המשוכים מחשבונה של הנתבעת" (סעיף 6 בתצהיר). מזרחי צרף לתצהירו תדפיס של רשימת השיקים שדיל פרויקטים מסרה לתובעת ונפרעו כהלכה (נספח 3 לתצהיר), ותדפיס של רשימת השיקים של הנתבעת שנפרעו בחשבון התובעת (נספח 4).
3. בחקירתו אמר מר מזרחי כי כשלקוח מבקש לנכות אצל התובעת שיק, בודקת התובעת "את איתנותו הפיננסית של כותב השיק אם הפירמה עומדת בקריטריונים ויש אישור לעסקה". למשל, "אם לא חוזרים שיקים, אם יש משהו שפוגע באיתנות הפיננסית של הפירמה, הכוונה לכותב השיק למושך" (עמ' 14 שורות 1-5). מזרחי הבהיר כי מקבל השירות אינו חייב בהוכחת איתנות פיננסית, וכי חוסר באיתנות פיננסית אינו מונע מלקוחות לקבל שירות, בתנאי שהם מוסרים שיקים של "לקוחות איכותיים" (עמ' 14, שו' 10-7).
4. לדברי מזרחי, אילוז "היה לקוח מאוד מוערך אותו שרון אילוז לקוח שביצע איתנו עשרות עסקאות בסך של מיליון ₪ בערך, מעולם לא הייתה איתו בעיה שמו הלך לפניו". מר מזרחי אמנם אישר כי לימים הסתבך אילוז "אבל כשהוא הגיע אלינו היה אדם ישר והגון..." (עמ' 15 שו' 6-2). מזרחי שלל שידע על תיקי הוצל"פ קודמים של אילוז משנת 2014, והעיד כי "אם היה לי ולו צל של ספק שהוא מסובך בחובות וחלילה מנסה להבריח את נכסיו הוא לה היה מקבל שירות" (עמ' 17, שו' 32-31). ובהמשך: "לא היה לי כל צל של ספק שהשיק לא ישולם" (עמ' 18, שורה 25). מזרחי הכחיש שידע שאילוז בקשיים כלכליים במועד פרעון השיק (עמ' 18, שו' 27-26).
5. מזרחי העיד כי התובעת לא ערכה שיחת טלפון לנתבעת לפני שניכתה השיק שכן אין חובה בחוק לקיים שיחה כזו. לדבריו, הנתבעת מבצעת שיחה כזו "במקרה בו יש חשש לאי תקינת או משהו שמריח לא טוב, במקרה הנדון הרגשנו מאוד נוח לבצע את העסקה ולא ראינו כל סיבה לבצע שיחת טלפון עם כותב השיק" (עמ' 18, שו' 7-3). ובהמשך: "לא ראיתי צורך לקבל אישור טלפוני המדובר בלקוח שקיבל שירותים זמן רב עם אפס תקלות ששמו הולך לפניו והחשבונית רק מחזקת את העובדות..." (עמ' 19, שו' 9-7).
6. עדותו של מר מזרחי היתה קוהרנטית, מפורטת וברורה, והותירה רושם מהימן. עדותו נתמכה גם במסמכים שלא נסתרו. כך, כעולה מתדפיס רשימת השיקים שדיל פרויקטים ניכתה אצל התובעת שצורפה לתצהיר מזרחי (מוצג 3), עולה כי 15 שיקים שניכתה דיל פרויקטים אצל התובעת בשנים 2014-2015, בסכום כולל של כמיליון ₪, נפרעו בהצלחה.
7. יתר על כן, שניים מתוך 15 השיקים האמורים, נמשכו מאת הנתבעת ונפרעו עובר להפקדת שני השיקים נשוא התביעה. אחד מהם הוא שיק ע"ס 30,000 ₪ שתאריך פירעונו 10.3.15, אשר מקורו בעסקה אחרת שביצעה הנתבעת עם אילוז, והשני ע"ס 49,000 ₪ שתאריך פרעונו הוא 1.8.15 - והוא השיק הראשון מתוך השלושה שנמסרו במסגרת עסקת היסוד דנן. מר חמו אישר בחקירתו כי ביצע עם אילוז עסקה נוספת כחודשיים-שלושה לפני העסקה נשוא השיקים שבכאן, ובה הוסכם על קניית ציוד ע"ס 30,000 ₪, וכי הסחורה בגין אותה עסקה התקבלה (פרטו', עמ' 9, שו' 14-4).
8. אינני מקבלת טענת הנתבעת כי מחובתה של התובעת לפנות לנתבעת טרם ביצוע עסקת הניכיון לצורך בדיקה האם יש מניעה לביצוע ניכיונם. כפי שפורט בפסיקה שנסקרה לעיל, בבסיס תקנת השוק השטרית עומד העיקרון ולפיו מי שרכש מסמך סחיר, פטור מעריכת בדיקות מקיפות בדבר הבעלות במסמך (ראו גם: עניין אלימלך). התובעת אינה נדרשת לברר את נסיבות מתן השיק במועד סיחור השיקים ולערוך בדיקות יזומות מטעמה, על אחת כמה וכמה שעה שמדובר בעסקה שנעשתה במהלך העסקים כרגיל ולא הייתה חד פעמית.
9. בת"א (שלום ת"א) 58498/03 אביב שני פיננסים בע"מ נ' שמעון (פורסם בנבו, 08.03.2005), נקבע על ידי כב' השופט ח' ברנר, בעניין זה כדלקמן:

"העובדה שהתובעת לא פנתה אל הנתבע בבירור טלפוני קודם לביצוע עיסקת הניכיון, היא כשלעצמה אינה שוללת את תום ליבה, בנסיבות הענין. אין מקום להטיל חובת כללית על מי שעוסק בניכיון שיקים, לקיים ברורים טלפוניים עם מושכי השיקים קודם לביצוע עיסקאות של ניכיון. דרישה גורפת כזו תכביד בלא הצדקה על סחרותם של שיקים" (פסקה 12).

1. בענייננו, שוכנעתי כי לא היה בעסקת הניכיון דבר שיש בו כדי לעורר את חשדה של התובעת. כפי שפורט, מר מזרחי העיד כי אילוז היה מוכר לו, וכי היה לו ניסיון חיובי ביותר במספר לא מבוטל של עסקאות ניכיון בהיקפים גדולים מולו, לרבות במסגרת עסקת ניכיון קודמת בה נוכה שיק קודם של הנתבעת, בנוסף לשיק הראשון נשוא העסקה שאף הוא נפרע כהלכה. עדותו של מר מזרחי שהייתה מהימנה עלי ונתמכה בראיות, לא נסתרה. גם מראית פני השיק לא היה בה כדי לעורר חשד.
2. באשר לתנאי לפיו האם בעת סיחור השטר לידיה, הייתה לתובעת ידיעה בדבר פגם בזכות קניינו של מסחר השיק (סעיף 28(א)(2) לפקודת השטרות) - מועד סיחור השיקים היה, כאמור, ביום 14.5.15, שהוא המועד שעל פי עדותו של מר חמו מסרה הנתבעת את השיקים לידי אילוז, והמועד שמופיע בראש זיכרון הדברים. ברי כי במועד זה טרם יכול היה להתגבש כישלון התמורה בעסקת היסוד, כך שבעת מסירת השיקים לתובעת על ידי אילוז, שהיה באותו היום בו נכרתה עסקת היסוד, לבטח לא יכלה התובעת לדעת על כישלון התמורה הנטען. הנתבעת אף אינה טוענת כי התובעת ידעה בשלב מאוחר יותר עובר לפירעון השיקים על כישלון התמורה.
3. איני מקבלת גם טענת הנתבעת כי אחיזת התובעת בשיקים הינה בחוסר תום לב שכן התמורה ניתנה לדיל פרויקטים ולא לאילוז שהוא הנפרע. כפי שיפורט בהרחבה להלן בפרק המתייחס לסוגיית התמורה, מי שהגיע לתובעת וביצע את עסקת הניכיון היה אילוז. אילוז קיבל לידו חלק מהתמורה במזומן, והוא שנתן את ההוראה להיכן להעביר את יתרת כספי עסקת הניכיון ששילמה לו התובעת. אילוז הוא בעליה של חברת דיל פרויקטים, וכעולה מעדותו של מר מזרחי, רישום העסקה במערכות התובעת על שמה של דיל פרויקטים נעשה גם בשים לב לכך שחשבונית המס בגין העסקה (נ/2), הוצאה על שמה של דיל פרויקטים ולא על שמו של אילוז. התובעת אף ביצעה עם אילוז עסקאות ניכיון רבות, אשר נרשמו אצל התובעת כעסקאות ניכיון של דיל פרויקטים, בכללן עסקה בה נוכה תחת שמה של דיל פרויקטים שיק נוסף שמשכה הנתבעת לפקודת אילוז.
4. בנסיבות אלו, ניטלו השיקים על ידי התובעת בתום לב ובמהלך העסקים הרגיל, ומתקיים אצלה יסוד תום הלב הנדרש. התובעת הוכיחה שנהגה בתום לב הן במובנו האובייקטיבי, על פי אמות המידה המקובלות, והן במובנו הסובייקטיבי של מונח זה, ולא הוכחה פגיעה קיצונית בתום לבה של התובעת היורדת לשורשו של השטר.
5. האם התובעת קיבלה את השיקים בעד ערך?
6. על פי הפסיקה, דרישת הערך הקבועה בסעיף 28(א) לפקודת השטרות, הנדרשת על מנת להחשיב את האוחז בשטר כאוחז כשורה, אינה זהה לדרישת הערך הנדרשת כדי להיחשב אוחז בעד ערך. על מנת שאוחז יהיה בגדר "אוחז כשורה" ויהיה זכאי לתקנת השוק השטרית, על הערך הניתן עבור השטר להיות ערך ממשי ומבוצע עבור השטר, ולא תמורה עתידית או סמלית (הלכת טריידינג, בפסקה 19; לרנר, בעמ' 230). במסגרת עסקת ניכיון, תשלום הסכום המוסכם, אם במזומנים, אם על ידי זיכוי חשבון הנפרע, מהווה מתן ערך בעד השטר, ובהתקיים יתר התנאים המנויים בסעיף 28(א) לפקודת השטרות, ייחשב המנכה לאוחז כשורה (ע"א 389/67 בנק ק.פ.או. בע"מ נ' קיבוביץ, פ"ד כב(1) 264). גם קיומו של חוב קודם מהלקוח מהווה תמורה בת ערך (ע"א 569/70 סלמה נ' בנק הפועלים בע"מ, פ"ד כה(1) 525, 527).
7. טענתה המרכזית של הנתבעת בסיכומיה לעניין אי אחיזתה כשורה של התובעת, הינה כי לא ניתנה על ידי התובעת תמורה בגין השיקים ולא הוכח שהתובעת שילמה כספים בגין השיקים האמורים, שעה שהתובעת לא הראתה לאן בוצעה ההעברה הבנקאית בעסקת הניכיון, והתמורה שולמה לצד אחר - דיל פרויקטים, ולא לנפרע - אילוז, מבלי שהוסבו לה השיקים כדין.
8. ראשית ייאמר, כי יש לדחות טענת הנתבעת לפיה סוגיית תשלום התמורה לזכות דיל פרויקטים הועלתה לראשונה בעדותו של מר מזרחי ומהווה הרחבת חזית אסורה. גרסתה של התובעת ובכלל זה ההתייחסות לדיל פרויקטים, פורטה עוד בתצהירו של מר מזרחי, שכתב בתצהירו כי אילוז, נציג דיל פרויקטים, הגיע למשרדי התובעת וביצע עסקת ניכיון עם השיקים, וכי התובעת שילמה לדיל פרויקטים סכום כולל של 136,622 ₪. קבלת הניכיון, אשר הוצאה על שמה של דיל פרויקטים, צורפה לתצהירו של מר מזרחי.
9. כעולה מחקירתו של מר מזרחי, מי שהגיע לתובעת על מנת לבצע את עסקת הניכיון של השיקים נשוא התובענה היה אילוז, כשהתובעת התייחסה אל דיל פרויקטים כמקבל השירות (עמ' 16, שו' 7). מר מזרחי אמר בעדותו את הדברים הבאים:

"ש. כשאילוז נכנס אליך לאשר את העסקה אתה אישרת לו את העסקה?

ת. בוצעה עסקה בהחלט, הוא קיבל תמורה.

...

ש. תאשר לי כי הגיע אליך עם שלושה שיקים שכל אחד ע"ס 49,000 ₪ לפי הקבלה?

ת. נכון זה מופיע בקבלה נספח 2

ש. והוא הלך הביתה עם הכסף?

ת. נכון.

כל הפעולה הזו נרשמה בכרטסת?

נרשמה בכרטסת לפי שעות, יש גם שעה על הקבלה"

(עמ' 17, שו' 17-8; ההדגשות אינן במקור).

בהמשך:

"כחלק מקיום הוראות צו איסור הלבנת הון... החובה לזהות הנכס הפיננסי למי הוא שייך. מי בעצם מקבל השירות. מעיון בחשבונית עולה כי העסקה בוצעה אל מול דיל פרויקטים וזו הסיבה שגם עסקת הניכיון אצלנו בוצעה מול דיל פרויקטים. לא היה צורך בחתימת דיל פרויקטים בגב השיק לעניין ההסבות. די היה בהיסב של שרון אילוז" (עמ' 21, שו' 30-26; ההדגשות אינן במקור).

1. כשנשאל מזרחי האם התובעת או אילוז הסבו את השיק לדיל פרויקטים, ועומת עם הטענה שהעברת הכסף לכרטסת של דיל אצל התובעת מטשטשת את מקור הכסף, השיב מזרחי כי: "הנכס הפיננסי שייך לדיל, למה מרשך רשם את השיק לפקודת שרון אילוז תשאל אותו... חב' דיל הציגה חשבונית מה שמלמד שהנכס הפיננסי שייך אך ורק לחב' דיל ולא אחרת. זה שמרשך בחר לרשום את השיק לטובת שרון כדאי לברר אצלו מדוע" (עמ' 22, שו' 8-1). מר מזרחי שב ואמר כי הוא פרע את השיק תחת הכרטסת של דיל "כי הנכס הפיננסי שייך לדיל" (עמ' 22, שו' 14).
2. מזרחי אישר עוד בחקירתו כי כפי שנכתב בקבלת הניכיון, 55,000 ₪ ניתנו לאילוז במזומן ובוצעה העברה בנקאית ע"ס 81,622 ₪. לדבריו של מר מזרחי, "הוראות ממקבל השירות ניתנו לנו ואני יכול לאפשר לו לקבל את התשלום בכל צורה שהיא בכפוף להוראות שהוא יתן לי" (עמ' 23, שו' 10-6). מזרחי שב ואישר שאילוז הוא שנתן ההוראה תחת איזה כרטיס ובאיזה אופן לנכות את השיקים שנתן לו; כי הכסף הועבר למבקש השירות ופרטי החשבון אליו הועבר הכסף מצויים במערכות התובעת; וכי מבקש השירות יכול לבקש להעביר הכסף לכל חשבון שיבקש (עמ' 23, שו' 18; עמ' 24, שו' 18, 25, עמ' 25, שו' 2-1, 12). מר מזרחי נשאל האם הוא חוזר בו מהאמור בתצהירו לפיו התובעת שילמה לדיל פרויקטים שכן שמה נעדר מגוף השיקים ומבקשת הביצוע, והשיב: "החברה שילמה לחב' דיל מעצם היותה מקבלת השירות, הוראות ניתנו על ידי שרון אילוז מעצם היותו מבקש השרות בשם מקבלת השירות" (עמ' 25, שו' 17-16). מר מזרחי שב ועמד על טענתו כי אין על גבי השיקים הסבה של דיל פרויקטים שכן אינה מחויבת בהסבה, ולו הייתה קיימת הסבה שכזו הייתה יכולה התובעת להיפרע מדיל פרויקטים (שו 20).
3. לתצהירו של מר מזרחי צורפה קבלת הניכיון מיום 14.5.15 (מוצג 2). קבלת הניכיון הוצאה על שמה של דיל פרויקטים, כשמפורטים בה פרטיהם המלאים של השיקים, לרבות פרטי החשבון ומספרי השיקים, שם המושך, תאריכי הפירעון, הערך הנקוב והעמלה ששולמה. על פי קבלת הניכיון, שפרטיה אושררו בחקירת מר מזרחי, שילמה התובעת תמורה בסך כולל של 136,622 ₪, מתוכה סך של 55,000 ₪ שולם במזומן, והיתרה שולמה בהעברה בנקאית מחשבון התובעת. מר חמו טען בתצהירו כי הנתבעת לא קיבלה מאילוז או מדיל פרויקטים כל חשבונית, ואולם בדיון ההוכחות הוגשה חשבונית מס מס' 201 מתאריך 13.5.15 שהוציאה דיל פרויקטים לנתבעת בסך כולל של 147,000 ₪ (לפני מע"מ), בגין "מכירת ציוד" (סומן נ/2). מזרחי אישר בחקירתו כי סביר להניח שחשבונית זו היא שהונחה בפניו ביום ביצוע העסקה (עמ' 19, שו' 1).
4. עדותו של מר מזרחי גם בעניין זה הייתה מהימנה עליי ואני מוצאת לקבלה. מר מזרחי נתן בעדותו הסברים משכנעים לגבי אופן ביצוע התשלום על ידי התובעת, ועדותו נתמכה גם במסמכים מזמן אמת - קבלת הניכיון (מוצג 2) וחשבונית המס (נ/2). התובעת הוכיחה כי בעבור השיקים ניתנה על ידה תמורה בסך של 136,622 ₪, המורכבת מסך ערכם הכולל של השיקים בניכוי עמלת הניכיון. מדובר בערך ממשי שהוכח בקבלת ניכיון, קבלה אשר כללה את פרטיהם המלאים של השיקים נשוא התביעה, המעיד על ביצוע תשלום בפועל. הנתבעת אף לא ניסתה לסתור את הדברים באמצעות הבאת אילוז לעדות מטעמה.
5. איני סבורה כי יש בעובדה שקבלת הניכיון הוצאה על שם דיל פרויקטים ולא על שם אילוז הנפרע, כדי לשלול את מתן הערך על ידי התובעת או את היותה של התובעת בגדר אוחזת כשורה. מר חמו עצמו העיד בתצהירו שאילוז הוא בעל המניות של דיל פרויקטים (סע' 3, 11). בזיכרון הדברים, שהוא לשיטת הנתבעת ההסכם העומד בבסיס עסקת היסוד, עליו חתום אילוז, נכתב ברחל בתך הקטנה: "אני שרון אילוז בעלים של חברת ד.י.ל פרויקטים א.ש. בע"מ.." (מוצג 1 למוצגי הנתבעת). גם הגב' חזות מטעם התובעת העידה בחקירתה שאילוז הוא הבעלים של דיל פרויקטים (עמ' 12, שו' 30-28). יתר על כן, גם החשבונית אשר הציג אילוז למר מזרחי עובר לעסקת הניכיון, הייתה חשבונית שהוצאה על ידי דיל פרויקטים לנתבעת. בקבלת הניכיון (מוצג 2 למוצגי התובעת) מפורטים פרטי השיקים, כך שניתן לקשור באופן ברור בין התמורה שניתנה על ידי התובעת לשיקים נשוא התביעה.
6. בנסיבות אלו, טענת הנתבעת כי מי שהיה עליו להיות רשום בספרי התובעת כמקבל השירות הוא אילוז ולא ד.י.ל פרויקטים, היא טענה מלאכותית ומיתממת. כפי שעלה מעדויות הצדדים, הן התובעת הן הנתבעת התייחסו לאילוז ולדיל פרויקטים בצוותא חדא, ודיל פרויקטים אף הוזכרה בזיכרון הדברים העומד בבסיס עסקת היסוד, תוך שצוינה העובדה כי אילוז הוא הבעלים של דיל פרויקטים. על פי זיכרון הדברים, התמורה שהייתה צריכה הנתבעת לקבל כללה קונטיינרים משרדיים, רגלי ברזל, דיקטים, קרשים, וברזל בניין, כך שהחשבונית שהוציאה דיל פרויקטים לנתבעת בסך 147,000 ₪ (לפני מע"מ) בגין "ציוד", יחד עם עדותו של מר חמו כי אילוז היה אמור לספק לנתבעת "ציוד בניין", תואמת לגרסת התובעת כי מדובר בחשבונית שהוצאה בגין העסקה במסגרתה נמשכו השיקים שבכאן.
7. גם מעדותו של מר חמו עולה כי הנתבעת התייחסה אל אילוז ואל דיל פרויקטים כמקשה אחת: מר חמו אמר כי דיל פרויקטים חייבת לו להערכתו 250,000 ₪ ואילוז חייב לו 150,000 ₪, ואולם אף על פי כן, אישר כי תביעת החוב שהגיש נגד אילוז הייתה בסך של כ- 400,000 ₪ (פרוט', עמוד 9, שו' 20 – עמ' 10, שו' 1).
8. כעולה מהדברים שצוטטו לעיל מעדותו של מר מזרחי, התייחס אף הוא אל אילוז באופן בלתי נפרד מדיל פרויקטים. מר מזרחי אמר בחקירתו כי אילוז היה לקוח שביצע עסקאות ניכיון מול התובעת על כמיליון ₪ (עמ' 17, שו' 22), כאשר כעולה מרשימת השיקים שנוכו על ידי התובעת בעסקאות אלו (מוצג 3), נרשמו העסקאות בספרי התובעת תחת דיל פרויקטים, ולא תחת אילוז באופן אישי.
9. יתרה מכך, גם השיק על סך 30,000 ₪ שנמשך על ידי הנתבעת בגין עסקה קודמת שחמו העיד לגביה כי התקיימה והציוד סופק, ונוכה בהצלחה, הוא שיק שניתן לפקודת אילוז, אולם נוכה ברישומי התובעת תחת שמה של דיל פרויקטים (השיק – מוצג 5; רשימת השיקים של הנתבעת שנפרעו בחשבון התובעת – מוצג 4).
10. משקיבלתי עדותו של מר מזרחי כי אילוז, שהוא בעל המניות בדיל פרויקטים, נתן את ההוראות כיצד לשלם את תמורת השיקים, ואילוז חתם חתימת היסב על גב השיקים, שאין עליהם כל הגבלת סחרות, אין בעובדה כי עסקת הניכיון נרשמה בספרי התובעת תחת שמה של דיל פרויקטים, כדי לשלול מתן הערך לאילוז, הנפרע השטרי, בגין השיקים. טענות הנתבעת לעניין "טשטוש" עקבות זהות הנפרע והפרת הוראות חוק איסור הלבנת הון, אין בהן כדי להשליך על מעמדה של התובעת כאוחזת כשורה, שכן די בראיות שהוצגו ובעדויות שנשמעו כי לקבוע שהתובעת נתנה תמורה בעד השיקים, גם אם זו נרשמה בספריה תחת חברת דיל ולא תחת אילוז באופן אישי. יודגש עוד כי כעולה מהעדויות ומקבלת הניכיון כשליש מהתמורה – 55,000 ₪, אף שולם לידיו של אילוז במזומן.
11. בסיום הדברים יוזכר כי עומדות לזכות התובעת החזקות כאמור בס' 29 לפקודת השטרות, המטילות את נטל הראייה לסתור על הנתבעת. כפי שפורט, הנתבעת ויתרה על הבאתו של אילוז לעדות, ולא עלה בידיה להפריך את החזקה בדבר מתן ערך ואחיזה כשורה של התובעת.

סיכום

1. לאור כל האמור, התביעה מתקבלת.

1. על הנתבעת לשלם לתובעת את מלוא סכום השיקים כערכם נכון להיום בתיק ההוצאה לפועל. אני מורה על ביטול עיכוב ההליכים בתיק ההוצאה לפועל שמספרו 526149-03-16.
2. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 15,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתנה היום, ה' ניסן תש"פ, 30 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.