<#2#>

נוכחים:

ב"כ העוררת והמשיבה שכנגד: עו"ד איאד מוראד

ב"כ המשיב והמערער שכנגד: עו"ד תמי אולמן, עו"ד שאדי סרוג'י ועו"ד יעקב שלומוביץ

המשיב והעורר שכנגד לא הובא, בהסכמה

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: יש לנו הסכמה שהערר יישמע בהיעדר העצור, שכן השעה מאוחרת והוא העבר לבית מעצר קישון.

עו"ד מוראד: מגיש את תיק החקירה לעיון בית המשפט.

אני מפנה את בית המשפט לתיק החקירה וחוזר על הודעת הערר המנומקת והמפורטת המונחת בפני כב' בית המשפט. אני מצהיר בפני בית המשפט כי לאור הצהרת התובע יוגש מחר כתב אישום ובקשת מעצר עד תום ההליכים.

אני חוזר על הטיעונים שלי בפני בית משפט קמא בשני הדיונים. אין צורך לציין כי בפני בית המשפט מונח תיק חקירה מאוד חמור, וזאת לאור ההתנהגות האכזרית והברברית של המשיב, שהובילה בסופו של יום לתוצאה בלתי הפיכה. בית המשפט יכול להתרשם מלוח התצלומים שצורף לתיק, יכול להתרשם מהמסמכים הרפואיים שצורפו לתיק החקירה. אין צורך להכביר מילים, הדברים מדברים בעד עצמם.

הנסיבות האלה, כפי שתיארתי עד כה, מצביעות על מסוכנות ברף הגבוה שלא ניתן לאיין מסוכנות זו בשלב זה עד לדרך שחרור לחלופה כפי שקבע בית משפט קמא. אשר על כן, הוא שגה.

אנו סבורים, כפי שטענתי גם בפני בית משפט קמא, שבמרבית המקרים בתיקים מעין אלה, השחרור בערובה ייבחן בהליך המעצר עד תום ההליכים, לאחר שיישלח הנאשם/החשוד לתסקיר מבחן. החלופה שתוצע תיבחן על ידי שירות המבחן.

לכן, אני גם סבור שאין מקום לערר שהגישה חברתי. בעניין זה, אגיש פסיקה של בית המשפט העליון, בש"פ 6142/07. בנוסף, החלטת בית משפט קמא בנוגע להחלטת עיכוב הביצוע ניתנה בסמכות.

עו"ד אולמן: חוזרת על הודעת הערר על כל נימוקיה.

עצם עיכוב הביצוע, למעשה, עשה פלסטר את החלטת השחרור, ומעבר לזה, התובע, כאשר הוא ביקש לעכב את הביצוע, לא אמר לבית המשפט שהוא רוצה לערור לבית המשפט. הוא היה חייב לומר שהוא רוצה להגיש ערר על בית המשפט ואיפה טעה בית משפט קמא. כל זה לא נעשה, ובית המשפט נתן להם את האפשרות להגיש מחר כתב אישום עם בקשה למעצר עד תום ההליכים. אני רוצה לומר לבית המשפט דבר מאוד מיוחד. חברי הביא פסק דין אחד. באותו פסק דין נתנו החלטה שבהצהרת התובע לא משחררים באותו מקרה, ונתנו אפשרות להגיש את כתב האישום בזמן. הוא הפנה את בית המשפט לבש"פ 941/08 משה ויספיש נ' מ"י. הוא רק שכח לציין בפני בית המשפט שמדובר בתיק של ייבוא סמים. אותו אדם ייבא מזוודה של סמים, עוד ריסס את המזוודה על מנת שלא ימצאו שיש בתוך המזוודה הזו סמים, וברור שכל שופט לא היה משחרר כשמדובר בכמויות אדירות של סם, עבירה של ייבוא, בית משפט מחוזי. הוא גם הודה בייבוא סמים.

חברי לא הביא פסק דין אחד אחר, וגם חברי מפרש את הפסיקה בצורה שאיננה נכונה. הוא בא ואומר לבית המשפט "סעיף 17(ד) אוטומטית בכיס שלנו". חמישה ימים הם לא חמישה ימים. אפשר לעשות את זה יום אחד ואפשר לשחרר גם. את זה התביעה לא מבינה. כשהוא חושב שצריך להגיש כתב אישום ושצריך תסקיר מעצר, הוא טועה, ולכן אנחנו כאן. אנחנו כאן כדי להראות את כל הפסיקה הענפה, שבעבירות חמורות אלה, בסעיף 17(ד), בית המשפט מורה על שחרור.

אני מפנה את בית המשפט לבש"פ 377/11. עבירות של עורך דין – שזה גם יותר חמור – חשד לביצוע עבירות של שידול לחבלה בכוונה מחמירה, חבלה במזיד ברכב. העורר שידל אדם לפגוע בשכן שעמו היה מסוכסך, לגרום לו חבלות חמורות. לאחר מכן הייתה לו גם תכנית לפגוע בבית המשפט, לפגוע בשופט. זה אחד המקרים החמורים ביותר שקיימים. הוגשה הצהרת תובע, ובית המשפט העליון אומר "בדקתי חלופה, החלופה טובה, הערר מתקבל ואני מורה על שחרור".

אני מפנה את בית המשפט למ"י 29814-11-10. גם שם דובר על עבירות של תקיפה בחבלה ממשית, חבלה, איומים. הוגשה הצהרת תובע ובית המשפט קובע מפורשות, כב' השופט דורון פורת כתוארו אז, שחייבים לבדוק חלופה, ואם היא טובה – לשחרר. שם יש שני נאשמים, להבדיל מהמקרה בפנינו.

אני מפנה למ"י 41801-12-13. גם שם בית המשפט בהצהרת תובע מורה על שחרור. כך גם בעמ"י 51354-07-11. שם דובר על הצהרת תובע בעבירות שאינן קלות. תקיפת שוטרים, חשוד תחת אלכוהול. בית המשפט מורה על שחרור. לא רק זאת, הוא איים על שוטרים, קילל אותם, תקף אותם, ניסה לברוח.

אני מפנה את בית המשפט לבש"פ 8874/15. שם הייתה בעיה אחרת, שהם ביקשו הצהרת תובע לחמישה ימים, ובית המשפט שחרר בהצהרת התובע לחמישה ימים. בית המשפט העליון שאל האם ניתן להאריך את השחרור בערובה מעבר לחמשת הימים. אני רוצה להראות לבית המשפט שגם זה ניתן, אז לא חייבים עד מחר. הצעתי לבית המשפט שיהיה כתב אישום יום אחרי החג, והוא יהיה במעצר בית, וזה אפשרי.

אני מפנה לבש"פ 935/11. ערר על בית משפט מחוזי. סחר בנשק, לא עבירות של בית משפט שלום. מרמה, עבירות נוספות. בית המשפט מורה בהצהרת תובע שאפשר לשחרר. כל מקרה לגופו. אם החלופה היא טובה, אפשר לשחרר.

כשחברי מצביע על פסיקה ולא מראה את הפסיקה לבית המשפט, שבהצהרת תובע אי אפשר לשחרר, הוא טועה. צריך לקרוא פסיקה ולדעת שאפשר לשחרר, ונכון עשתה כב' בית המשפט דלמטה ששחררה בתיק הזה, כי יש לו עבר פלילי שלמעשה התיישן. העבר הוא משנת מ-1999.

חברי מדבר על מסוכנות. המסוכנות היא נקודתית, היא לא כולי עלמא. חברי מדבר על שיבוש. חברי לא יכול לדבר על שיבוש, הוא צריך להראות היכן המשיב שיבש עד היום כדי ללמוד על התנהלותו כמי שעלול לשבש גם בעתיד. לאחר המקרה המשטרה מתקשרת למרשי, מרשי מתקשר אליי, אני מצלצלת למשטרה, אומרת "תוך עשר דקות הוא מגיע", הוא היה תוך חמש דקות בתחנת המשטרה. הוא לא ניסה לשבש. גם כשהוא ראה שנתן את המכה, הוא לא ניסה לתת מכה שנייה, הוא לא ניסה לחבל חשבון עם אותו אדם. לכן, זה נקודתי. לא היה צריך לקרות, זה נכון, אבל השאלה היא אם המעצר מהווה מקדמה על חשבון העונש והתשובה החד משמעית היא לא.

לאור כל האמור, וכשאנחנו מביאים חלופה, כשמדובר על תא"ל בצבא, הוא נמצא באולם, ואשתו של המשיב, שאין להם עבר פלילי, מבינים והם נחקרו על ידי בית משפט קמא. אוסיף ואומר שהתובע אפילו לא קם ושאל שאלה. לא רק זאת, התובע לא הצביע בפני בית המשפט דלמטה על כך שהחלופה לא טובה. אם הוא לא מצביע על חלופה לא טובה, לא שואל שאלות לגבי החלופה, איך הוא יכול להגיד שסעיף 17(ד) מורה שאי אפשר לשחרר? כיוון שחברי לא כתב את החוק ואת סעיף החוק, אבקש מבית המשפט להורות על דחיית הערר של חברי, קבלת הערר שלנו, ולהורות על שחרורו כבר היום.

עו"ד מוראד: הבקשה לעניין עיכוב הביצוע מובנת מאליה. היא כן לצורך הגשת ערר על החלטת בית משפט קמא. אין ספק שקיימות אינספור פסיקה לעניין זה, כפי שחברתי הציגה בפני בית המשפט, אך כל מקרה ייבחן לגופו.

אני יכול להפנות את בית המשפט לסרטון, לקטע בו מתחילה האלימות. לא היה שום וויכוח, לא היה שום דבר. הוויכוח שנוצר בין שניהם היא שיחה במכשיר הקשר יום לפני האירוע, כך שביום האירוע הקורבן כלל וכלל לא פנה לחשוד בשום שלב. החשוד, משהבחין בקורבן, עט לעברו ותקף אותו. אני יכול להראות את הסרטון לבית המשפט. יש לי את הדיסק פה.

לא היה צריך לתת לו אגרוף נוסף או מכה נוספת, כפי שתיארה חברתי. האגרוף שהוא חטף מהחשוד היה די בו כדי לגרום לו תוצאה בלתי הפיכה, כפי שכבוד בית המשפט יכול להתרשם.

אנו סבורים שאין להקל ראש כלל וכלל במקרה. אני חוזר לעניין הפסיקה שהוגשה על ידי חברתי והונחה בפני בית המשפט. אנו סבורים שאין להקל ראש כלל וכלל במקרה המונח בפני בית המשפט. יש לאשר לתביעה להגיש את כתב האישום ואת הבקשה כפי שהוצהר בהודעת הצהרת התובע. כל זה, בין היתר, על מנת גם לבחון את עילת המסוכנות, שאנו סבורים שהיא בלתי ניתנת לאיון בשלב זה.

אתייחס לעוד נקודה שהעלתה חברתי לעניין חקירת המפקחים. בית משפט קמא לא חקר אותם ולא אפשר למבקשת לעשות כן. הוא הצהיר "אני רק מתרשמת ולא חוקרת את המפקחים".

עו"ד אולמן: אני מקריאה מהפרוטוקול מהדיון בבית משפט קמא. בית משפט קמא חקר את המפקחים. חברי לא ביקש לחקור את המפקחים.

עו"ד מוראד: בית המשפט אמר שאין לי צורך לחקור את המפקחים. אני מסתפק בהתרשמות שלי.

עו"ד אולמן: אני מציגה המלצות לגבי העצור.

דבר נוסף, היה רקע, שאותו אדם ירק לעבר מרשי, ואז הייתה מכת האגרוף האחת והיחידה. הוא לא בא עם נשק, הוא לא צפה את זה, הוא לא התכוון ולא הייתה מכת אגרוף שנייה. גם לנושא של החג יש השפעה.

עו"ד מוראד: אני יכול להציג את הסרטון לבית המשפט. אני מפנה את בית המשפט להודעה שנגבתה מהחשוד. הנתון הזה לא עולה בשום שלב. מי שירק לעבר המתלונן הוא החשוד עצמו, ומיד הוא הלם בו. הקורבן שוחח במכשיר הפלאפון.

<#9#>

החלטה

בפניי ערר על החלטתו של בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת לובנה שלאעטה-חלאילה) מהיום, 29/9/16, במסגרתה הורתה על שחרור העורר בתנאים, אך עיכבה את החלטתה עד מחר בשעה 10:00.

החשוד נעצר ביום 27/9/16 ומעצרו הוארך עד היום, ובישיבת הארכת המעצר היום הוגשה הצהרת תובע והתבקשה הארכת מעצר לפי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים למשך 24 שעות.

נגד העורר/המשיב שכנגד קיים חשד של תקיפה של אחר וגרימת חבלה חמורה (שבר בלסת שהצריך שני ניתוחים, כאשר האחר עדיין מאושפז).

עיינתי בעצמי בתיק החקירה ומצאתי כי קיימות ראיות לכאורה נגד החשוד, וממילא קיימת גם עילת מסוכנות.

השופטת קמא החליטה על שחרור המשיב כיוון שסברה שמדובר במסוכנות נקודתית הניתנת לאיון באמצעות חלופה מתאימה ומפקחים.

לעומת זאת, העוררת סבורה כי במצב הדברים דנן, ולנוכח עבר, אמנם ישן, של העורר בעבירות אלימות, ולנוכח עצם המעשה בו חשוד העורר, מן הראוי היה להאריך את המעצר, להמתין להגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים, ובמסגרתה יכולה להיבחן אפשרות שחרור לחלופה לאחר הערכת מסוכנות שתתבצע על ידי שירות המבחן.

לאחר ששקלתי את הדברים, ולאחר ששמעתי את הצדדים, סבורני כי יש לקבל את ערר המדינה ולדחות את הערר של המשיב על עיכוב הביצוע.

לטעמי, המעשה כפי שתואר וכפי שעולה מחומר החקירה מלמד על כי קיימת מסוכנות לכאורית מצד המשיב לא רק כלפי המתלונן, אלא גם כלפי הציבור.

מדובר לכאורה במעשה חמור, ולא מן הנמנע כי השופט שידון בבקשת מעצר עד תום ההליכים ישקול קבלת הערכת מסוכנות טרם שחרור לחלופה.

אכן, יש אפשרות לשחרר לחלופה במסגרת בקשה על פי סעיף 17(ד) לחוק המעצרים, אך סבורני כי במקרה הזה, לנוכח נסיבותיו, יש מקום להמתין עם החלטת השחרור עד לאחר הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.

על כן, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד מחר, 30/9/16 בשעה 11:00.

פרוטוקול זה יהווה אסמכתא למעצר.

<#10#>

ניתנה והודעה היום כ"ו אלול תשע"ו, 29/09/2016 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי גלית ל.