לפני:

כב' הנשיאה ורד שפר

נציג ציבור (עובדים): מר ג'ואד אגבריה

נציג ציבור (מעסיקים): גב' רוית אורן

החלטה

1. התובע פנה לנתבע וביקש להכיר בשורה של ליקויים מהם הוא סובל, כנובעים מתנאי עבודתו כטכנאי רנטגן בבית חולים נצרת.

תביעתו נדחתה, ומכאן התביעות שבפנינו, שהדיון בהן אוחד, שכן כולן עוסקות באותם תנאי עבודה להם טוען התובע, ואשר בגינם, על פי טענתו, נגרמו לו ליקויים בכתפיים, בצוואר ובגב.

2. שמענו את עדותו של התובע שנחקר על תצהיר עדותו הראשית, והוצג בפנינו "שאלון למעביד בגין מיקרוטראומה – גב", ולאורם אנו מוצאים לנכון לקבוע את העובדות הבאות –

א. התובע עובד כטכנאי רנטגן בבית חולים נצרת, וזאת החל מיום 13.02.89.

ב. במסגרת עבודתו, התובע מבצע שיקוף וצילום רנטגני למטופלי בית החולים, כאשר חלק מהעבודה מבוצעת במקום שבו מוצבים מכשירי השיקוף (המכון) וחלק מהעבודה מבוצעת תוך שימוש במכשיר רנטגן נייד.

ג. העבודה באמצעות מכשיר הרנטגן הנייד מתבצעת כאשר התובע נוהג לדחוף את המכשיר ולהגיע אתו למטופלי מחלקות בית החולים או לחדרי הניתוח. מכשיר הרנטגן שוקל בין 100 עד 400 ק"ג, והתובע נהג לדחוף אותו כ – 60 פעמים ביום, וכאשר עבד בתורנויות – נהג לדחוף אותו כ – 180 פעמים. חלק מהמטופלים אינו משתף פעולה, ובכדי להכניס ולהניח מתחתיהם ו/או מתחת לאיבריהם קלטת ("קסטה"), התובע נאלץ להרים אותם מהצוואר ו/או מהכתפיים, ולאחר מכן לבצע את הצילום – התובע מתרחק, לובש חלוק, לוחץ על כפתור המכשיר ולאחר מכן חוזר ומרים את החולה, ומוציא את הקסטה.

התובע נהג לבצע צילומים ל – 10 עד 15 מטופלים ביום, בניהם כ – 5 עד 10 מטופלים שאינם משתפים פעולה.

ד. העבודה באמצעות מכשיר הרנטגן הנייד, בוצעה שלוש פעמים בשבוע.

ה. עבודות הצילום בוצעו כאמור גם במכון, כשהתובע נאלץ בחלק מהמקרים לסייע למטופלים שאינם משתפים פעולה (כגון מטופלים עם כיסא גלגלים), באופן שתמך בהם והעביר אותם ו/או סייע להם לשכב על מיטת הצילום ו/או סייע בהתאמת מכשיר הצילום לאיבר למצולם.

ו. התובע עבד גם בחדרי ניתוח, לשם גרר ודחף כאמור מכשירי רנטגן ניידים, ובתוך כך סייע בהעברת מטופלים ממיטות החולים למיטות הצילום.

ז. משקלם של החולים נע בין 30 ק"ג (במידה ומדובר בילדים) לבין 120 ק"ג.

ח. בנוסף, התובע נהג להחליף למכשיר הרנטגן את הקלטות ("הקסטות"), ובתוך כך הרים את הקלטת, הכניסה למכשיר ולאחר סיום פעולת הצילום חזר והוציאה ממנו, וכך חוזר חלילה. התובע ביצע אותה פעולה במשך כ – 60 פעמים ביום, ובמידה ועבד בתורנויות – עשה את הפעולה כ – 180 פעמים ביום. הקלטת שוקלת כקילוגרם אחד.

ט. התובע עבד 5 ימים בשבוע 7 שעות ביום, ולעיתים עבד בתורנויות,כשכל תורנות נמשכה 24 שעות.

3. גדר המחלוקת בין הצדדים, נסב סביב השאלה, האם יש באופי העבודה שמתואר על ידי התובע, כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך הקביעה כי הונחה התשתית העובדתית הנדרשת לעניין תורת המיקרוטראומה, והמצדיקה מינויו של מומחה רפואי לדיון בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין אותם ליקויים לבין תנאי עבודתו.

המצב המשפטי -

4. על פי ההלכה הפסוקה, פגיעה מסוג מיקרוטראומה היא תוצאה של צירוף של מקרים שכל אחד מהם הוא בעל אופי תאונתי, ניתן לאיתור בזמן ובשטח, ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק.

על מנת ליישם את תורת מיקרוטראומה לצורך הוכחת קיומה של תאונת עבודה על המבוטח להוכיח שהייתה סדרה של פגיעות זעירות נפרדות החוזרות ונשנות שכל אחת מהן גרמה נזק זעיר משלה עד שהתהווה במצטבר נזק רבתי (דב"ע מז/ 0-128 ד"ר יהודה פלדמן - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כ 225, דב"ע שן/0-232 המוסד לביטוח לאומי - רבוס חסאן, פד"ע כג 31).

לגבי אותן פגיעות זעירות שהינן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, ללא הפסקה ביניהן, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע וניתן לבודד פעולות אלו אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו (עבל 25130-01-11 מיכאל יושבאייב - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 17.06.12).

יצוין, כי במספר לא מועט של מקרים הוכר הליקוי בגב כפגיעה בעבודה על פי יסודותיה של תורת המיקרוטראומה (ראה, עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי - אשר יניב, פד"ע לה 529, עב"ל 451/08, אליהו שחף - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 31.5.09, וראה ספרו של דר' שאול קובובי, רמ"ח ושס"ה – סוגיות בתאונות עבודה, עמ' 2).

5. לטענת ב"כ הנתבע, התובע במהלך יום העבודה ביצע פעולות שונות ומגוונות והגם שמדובר בעבודה פיזית קשה, הרי שבשל המגוון ובהעדר רצף לא ניתן לדבר על תשתית עובדתית למיקרו-טראומה. התנועות החוזרות אשר מבצע התובע, בוצעו תוך כדי שלל תנועות ופעולות רבות אחרות.

6. אשר לדעתנו –

נפתח ונאמר, כי חרף טענות ב"כ הנתבע, מוצאים אנו כי בעניינו של התובע הונחה תשתית עובדתית ראשונית ולכאורית כזו, שיש בה כדי לענות על התנאים הבסיסיים הנדרשים לצורך יישומה של תורת המיקרוראומה.

מתיאור עבודתו של התובע, שהיה מהימן בעינינו, ולא הייתה עדות אחרת לעניין זה, עולה כי הלה ביצע מספר רב של פעולות הדומות זו לזו במהותן.

כאמור, הוכח בפנינו כי התובע עוסק מזה תקופה ארוכה, מדי יום, 5 ימים בשבוע, במשך שעות רבות, בפעולות של דחיפת מכשירי רנטגן (במשקלים בין 100 עד 400 ק"ג), הרמת חולים אשר שקלו בין 30 ק"ג עד 120 ק"ג, ובנוסף הרמת והתקנת במכשירים הרלבנטיים קלטות ששקלו כ – 1 ק"ג, וזאת בערך בין 60 עד 180 פעמים ביום.

אמנם, ב"כ הנתבע הפנתה, ובצדק, לכך כי מדובר בהרמות של משקלים שונים שאינם קבועים, ולכך שהתובע ביצע משימות נוספות בין הפעולות הפיסיות שעשה, אולם סבורים אנו שהפעולות דומות במהותן ולכאורה פועלות על מקום מוגדר – עמוד השדרה והכתפיים, וניתן בנקל לבודד אותן ממכלול הפעולות שבצע התובע במהלך יום עבודתו. ועל כן, מצדיקות לטעמנו, בחינתן בהיבט הרפואי הדרוש לצורך הקביעה הסופית בדבר יישומה של תורת המיקרוטראומה.

7. אשר על כן, ולצורך קביעת הקשר הסיבתי-רפואי בין הליקויים מהם סובל התובע לבין תנאי עבודתה כמתואר לעיל, אנו ממנים כמומחה רפואי מטעמו של בית הדין את דר' אברהם ששון, מומחה באורטופדיה.

8. על ב"כ הנתבע לזמן את מלוא החומר הרפואי הרלבנטי לתובע, ולאחר שהחומר יתקבל בבית הדין תשוגר ההחלטה למומחה.

9. מותב בית הדין מסמיך את אב בית הדין להפנות למומחה שאלות כמו גם הבהרה, ככל שהדבר יידרש.

10. התיק מועבר למעקב מחלקת המנ"ת לבדיקת הגעת החומר הרפואי.

ניתנה היום, ‏י"ז סיון תשע"ז, ‏11 יוני 2017, בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.