1. לפניי בקשה, שהוגשה ביום 17.9.20, לאחר כארבע שנים מאז שהוגשה תביעה נזיקית זו (וכתשע וחצי שנים לאחר מועד אירוע התאונה הנטען) - לתיקון כתב התביעה, בטענה לנזק נפשי מהשנתיים האחרונות שמתבטא בנכות נפשית; זאת - מעבר לנזק האורתופדי והנכות האורתופדית שקבע בנדון בגין אירוע התאונה הנטען - מומחה בתחום האורתופדיה שמונה בנדון מטעם בית המשפט.
2. לפי תצהיר מיום 16.11.20, שצירפה התובעת רק לתשובתה (לא – לבקשה), מדובר בשנתיים האחרונות, שבהן לגרסתה - בשל החמרה במצבה האורתופדי בגין התאונה שמתבטא ב"כאבים קשים מאוד", החל מצבה הנפשי להידרדר; וכי היא מטופלת במשככי כאבים וגם בתרופות פסיכיאטריות (לא צורפו מסמכים רפואיים לבקשה מעבר לשני מסמכים מאוגוסט 2020). מעיון בתצהירה עולה כי התובעת מייחסת בתצהירה את החרדה אליה נקלעה גם לצורך שהתברר לאחרונה לקיום ניתוח להחלפת מפרק הקרסול, כגורם נוסף להתדרדרות במצב הנפשי.
3. התובעת צירפה לבקשתה (ולנוסח כתב התביעה המתוקן שהיא מבקשת להגיש) נוסח של חוות דעת פסיכיאטרית, שלפי העולה ממנו - נתן לבקשתה פסיכיאטר מומחה. לפי המצוין בחוות דעת זו, היא נסמכת על בדיקה שהמומחה ערך לתובעת ביום 19.7.2020 (היינו - למעלה מתשע שנים לאחר מועד אירוע התאונה הנטען).
4. לפי שני המסמכים הרפואיים, שמצאה התובעת לצרף לבקשה ולתשובה - בהמשך לבדיקת המומחה, כאמור, פנתה התובעת פעמיים בלבד למומחה פסיכיאטריה למבוגרים מטעם קופת חולים מכבי, ביום 7.8.2020 וביום 28.10.2020. לא צורף או הוצג כל מסמך רפואי אחר בתחום הפסיכיאטריה.
5. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את הבקשה לתיקון כתב התביעה. לטענתם, מדובר בניסיון חסר תום לב מצד התובעת למקצה שיפורים בתיק, אך בשל כך שהצעת הפשרה שהציע בית המשפט בנדון כבר ביום 4.11.2018 (לאחר שהודיע באפריל 2020, שהוא איננו מוצא לשנותה בעקבות חוות דעת המומחה מטעם בית המשפט) - לא הייתה לשביעות רצונה.

דיון והכרעה

1. כמפורט להלן, לאחר עיון במכלול טענות הצדדים, אני מוצא כי יש לדחות את בקשת התובעת לתיקון כתב התביעה; זאת - בהתאם לפסיקת בית המשפט העליון בקובעו "חרף הליברליות, בה נוהגים בתי המשפט כדי לאפשר פלוגתאות השנויות באמת במחלוקת לעלות על שולחן הדיונים, אין נעתרים לבקשה לתיקון כתב-טענות – בעיקר לאחר שנערך כבר קדם-משפט כענין שבשגרה" [הוספות הדגשה וקו תחתון - אינן מופיעות במקור] 330/85 אלבו נ' רבינטקס תעשיות בע"מ, לט(2) 556 (פורסם; 12.6.85).
2. התובעת הגישה בנדון כתב תביעה בנובמבר 2016, בגין נזק גוף בטענה לאירוע תאונה שאירע כארבע וחצי שנים קודם לכן - במרץ 2011. לפי הנטען בכתב התביעה בגין פציעתה באירוע התאונה הנטען, עברה התובעת מספר ניתוחים; האחרון שבהם - בחודש פברואר 2012. אין בכתב התביעה טענות לנזק נפשי.
3. בענייננו, התקיימו שני דיוני קדם משפט, שהאחרון בהם התקיים ביום 4.11.18, שבו, נתנה התובעת עדות לשאלות בית המשפט, ומעיון בה עולה כי אף שתיארה את השתלשלות ניתוחיה, לא העלתה כל טענה לקשיים נפשיים.
4. באותו קדם משפט, לאחר שמיעת עדות התובעת, כאמור, ניתנה הצעת בית המשפט לסילוק התביעה בפשרה. משלא הושגה הסכמה בין הצדדים, וגם לא הושגה הסכמה על שיעור הנכות הרפואית לצורך ניהול הוכחות לגופא של התביעה, מונה בנדון מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, שנתן חוות דעת רפואית בנדון ביום 26.3.20 (הוצגה בנט המשפט ביום 5.4.20).
5. בעקבות חוות הדעת, הבהיר בית המשפט לצדדים, כי משאחוזי הנכות שנקבעו היו מעט נמוכים מהאחוז ששימש לצדדים בהגשת תחשיבי נזק, הוא איננו מוצא לשנות מההצעה שנתן בשלהי 2018 - לסילוק התביעה בפשרה; ומשבוששה להגיע עמדתם הסופית של הצדדים, הודיע בית המשפט, לאחר ארכה שאפשר, כי בכוונתו לקבוע את התיק להגשת ראיות ביום 20.9.20.
6. כאמור, ביום 17.9.20 הוגשה הבקשה הנדונה. כאמור, במסגרת בקשה זו הוצגו שני מסמכים רפואיים בלבד, שניהם - מחודש אוגוסט 2020. אינני מוצא כי יש במסמכים אלה כדי להצביע על רצף טיפולי, במיוחד – לא בקשר עם התאונה. מדובר במסמכים רפואיים שבאו לעולם רק לאחר המועד שבו צוין בחוות הדעת שצורפה לבקשת התובעת ולנוסח כתב התביעה שבו נבדקה התובעת על ידי המומחה הפסיכיאטר מטעמה.
7. אעיר, כי המסמך הרפואי הראשון שהוצג בתחום הנפשי - הוא מיום 7.8.20, ואף שחוות דעת הפסיכיאטר שצורפה לבקשה לתיקון כתב התביעה נושאת את המועד 13.8.20 – אין קיומו של המסמך, שלא לדבר על תוכנו, מוזכר בחוות הדעת.
8. חוות הדעת שצורפה לבקשה אמנם מתארת טיפולים שונים שהתובעת לכאורה קיבלה – שנתיים לאחור, אך אין כל הפניה למסמכים רפואיים קונקרטיים או למועדים קונקרטיים, שלא לדבר על – הצגת מסמכים רפואיים כלשהם בתחום הנפשי. כאמור, מחוץ לחוות הדעת הציגה התובעת במצורף לבקשתה - שני מסמכים מאוגוסט 2020.
9. עוד אעיר, כי המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה בדק את התובעת לפני מעט למעלה משנה, ביום 29.11.19, ולפי העולה מחוות דעתו, בהתחשב בנכויות הזמניות והצמיתות שקבע, לא עולה קיומה של החמרה במצבה לאחר מאי 2016 (אזכיר כי ניתוח אחרון היה בפברואר 2012; והמסמך הרפואי האחרון שמצוין שעמד לפניו הוא צילום רנטגן מתחילת יוני 2016). להבהרה, אעיר, כי כשהמומחה מדבר על החמרה בחוות דעתו, הוא דן בהחמרה לעומת מצב קודם לתאונה של התובעת – בגין עצם הפגיעה בתאונה עצמה.
10. ועוד; ביום 16.11.20 פנתה התובעת בשאלות הבהרה למומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה, תוך שהיא טוענת להחמרה במצבה מאז מועד בדיקתו אותה (לפני למעלה משנה), ומציגה למומחה מסמכים רפואיים בתחום האורתופדיה, חדשים - שלא עמדו לפניו בעת מתן חוות דעתו. לאחרונה השיב המומחה בתחום האורתופדיה לשאלות ההבהרה, בהבהירו, בין היתר [ברישא לתשובה לשאלת הבהרה מס' 2], כי לאחר עיון במסמכים שהתובעת הציגה לעיונו: "אין מקום בשלב זה לקבוע אחוזי נכות גבוהים יותר מפאת העובדה שכאביה הם אלה שהחמירו אך אין התייחסות מוכוונת כנדרש לטווחי התנועה ולקביעת אחוזי נכות בהתאם להם".
11. על רקע כל האמור לעיל האמור, אינני יודע לקבוע שאכן היתה החמרה במצבה האורתופדי של התובעת דווקא בשנתיים האחרונות, ולבד מתצהיר התובעת לא הוצגו מסמכים רפואיים המלמדים על רצף טיפולי בתחום הנפשי, כזה - שמצביע על קשר בין תוצאות אירוע התאונה הנטען או החמרה אורתופדית בגינו לבין נכות נפשית שהתובעת מבקשת לייחס לה בגין התאונה.
12. אעיר עוד כי עיון במסמכים האורתופדיים המעטים שצורפו לבקשה זו, מעלה כי הממצא של האורתופד אליו פנתה התובעת ביום 11.8.20, הוא: "להערכתי קיימת החמרה במצבה לעומת הבדיקה שבצעתי בעבר בתאריך 26.11.12 וכיום במידה ומעוניינת להקל על מכאוביה אין מנוס מביצוע ניתוח לאיחוי מפרק הקרסול". בהקשר זה אומר, כי הקביעה שקיימת החמרה מאז שלהי 2012 - אינה אומרת שההחמרה היא דווקא מהשנתיים האחרונות. מן הסתם, מסמך זה לא עמד לפני המומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה בעת מתן חוות דעתו (מרץ 2020); אך משעמד לפניו בעת מתן תשובותיו לשאלות ההבהרה, כתב [בסיפא לתשובה לשאלת הבהרה מס' 2]: "בנוסף, במידה והיא תעבור החלפת מפרק יתכן ואחוזי הנכות ישתנו לחומרה או לקולא. המידה והיא תעבור איחוי של הקרסול, יהיה צורך להעריך את עמדת כף הרגל והאם הקישון שנוצר בקרסול נוח או לאץ גם אז, נכותה הצמיתה החדשה תיקבע רק כשנה מהניתוח עד התייצב מצבה". מכל מקום, אציין כי האמור במסמך הרפואי של האורתופד מאוגוסט 2020, שמועדו איננו מוקדם למועד מתן חוות הדעת על ידי הפסיכיאטר המומחה, אין בו עצמו להוות בסיס להתדרדרות נפשית שנטען שהחלה שנתיים קודם לכן בשל חרדה מניתוח שנדרש לרגלה של התובעת.
13. בבקשתה ובתצהיר שצירפה לתשובתה, מציינת התובעת כי פנתה באמצעות באי-כוחה גם למל"ל בטענת החמרה בכל הקשור לנכותה האורתופדית (לא צורפו מסמכים). כרקע לאמור, אזכיר, כי בתיק זה אוחד הדיון עם תביעת המל"ל, שכאמור בכותרת – תביעת השיפוי שלו בגין תגמולים שהוא שילם, משלם וישלם לתובעת בגין הנכויות בהן הכיר, סולקה בפשרה (בפס"ד חלקי מיום 20.6.17). במסגרת הנכויות שייחס המל"ל לתאונה הנטענת מצויות נכות אורתופדית ונכות צלקתית. יצוין כי מעיון במסמכי המל"ל שצורפו לתביעת המל"ל, כאמור, לא היתה טענה ולא נדונה במל"ל כל טענה בענין נזק נפשי בגין אירוע התאונה הנטען.
14. אם כן, התובעת לא מצאה לפנות למל"ל בטענת נכות נפשית בגין התאונה; אך לפי הנטען בתשובה לבקשה התובעת פנתה למל"ל בתביעה לנכות כללית, שבה - לטענתה (טענה שלא מופיעה בתצהיר) - נקבעה לה נכות גם בתחום הנפשי (לא הוגשו מסמכים, ולא ברור מתי הוגשה התביעה, ומתי נקבעו הנכויות בתביעת הנכות הכללית ומה שיעורן).
15. הנתבעת טוענת גם להתיישנות הטענה בענין הנזק הנפשי, שכן איננה מוזכרת כלל בכתב התביעה המקורי, וחלפו למעלה מתשע שנים עד להגשת הבקשה לתיקון כתב התביעה, שכאמור, לשיטתה - מוגשת בחוסר תום לב. לנוכח הוראת סעיף 89(2) לפקודת הנזיקין, אינני יודע לקבוע ברמת ההוכחה הנדרשת - התיישנות, בנסיבות (אין לפני מסמכים רפואיים נטענים רבים), אך אני מקבל את טענת הנתבעת, שככל שאכן עולה מהמסמכים הרפואיים (שלא הוצגו), שקביעת המומחה בחוות הדעת הפסיכיאטרית, "הטיפול הפסיכולוגי התחיל לפני כ-שנתיים" – נכונה, לא הוצג מטעם התובעת הסבר מדוע השתהתה התובעת עוד שנתיים מעבר לשבע השנים, שלשיטת הנתבעת תוחמות את גבול ההתיישנות – טרם שהציגה בקשה לתיקון כתב התביעה.
16. אזכיר כי תיקון כתב התביעה נועד כדי להועיל לבעלי הדין ולגבש את השאלות האמתיות והשנויות במחלוקת [השופט אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה תשיעית, תשס"ז-2007 בעמ' 148]. לא מצאתי שהסוגיה של טענת נזק נפשי היא בגדר המחלוקת.
17. בהיעדר מסמכים רפואיים, ובשל כל העולה מהאמור לעיל, אינני מוצא להתיר את תיקון כתב התביעה, באשר תיקון כתב הטענות לא יתרום לבירורה של הפלוגתא המרכזית העומדת לדיון בענייננו, שהיא האשם לאירוע התאונה שנטען כי התובעת חוותה, ושיעור הנזק האורתופדי שנגרם בגינה.
18. מאידך, תיקון כתב התביעה בשלב הזה - יהדוף תיק זה למסלול של התמשכות ניהול ההליך מעבר לארבע השנים שבהן הוא כבר מתנהל, בכיוונים שלא הוכח שקשורים לתאונה הנטענת.
19. הדין דורש מידתיות בהתנהלות הצדדים בבית המשפט, ואין מקום למשוך הליך זה עוד מספר שנים בתיקון תביעה, שלא הוכח ברמה הנדרשת לפי הדין שיש לו בסיס בעובדות הרפואיות שקושר אותו עם האירוע הנטען של התאונה, כאמור.
20. אשר על כן, משלא מצאתי להתיר את תיקון כתב התביעה, הבקשה נדחית.
21. בנסיבות, אינני מחייב בהוצאות.
22. לעיוני ביום 4.2.21 – לקביעת התיק להגשת ראיות.

ניתנה היום, ט"ז טבת תשפ"א, 31 דצמבר 2020, בהעדר הצדדים.