1. לפניי בקשת רשות להתגונן מטעם הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת"),כנגד תביעה כספית שהגיש כנגדה התובע (להלן גם:"הבנק"),בגין ערבותה לחובות הנתבע 1 (להלן:"הנתבע"),שהיה בעבר בעלה(ראה נספח ה' לכתב התביעה- "כתב ערבות מתמדת לכל חוב שאינה מוגבלת בסכום", וערבות שאינה ערבות יחיד). לטענת הבנק נותרה יתרת חוב בסך (נומינאלי) של 9,796 ₪ בגין החוב בעו"ש וסך (נומינאלי) של 85,213 ₪ בגין יתרת חוב ההלוואה שנטל הנתבע.

2. הנתבעת הפנתה בבקשתה להליכים שהתנהלו בינה לבין הנתבע. לטענתה, על פי הסכם הגירושין, נקבע כי על הנתבע להעביר אליה את החיסכון ששועבד לתובע ע"ס 40,000 ₪ לאחר שזה ידאג לביטול הערבות. הנתבע הפר התחייבות זו,ולא ביטל את ערבותה והבנק מימש את החיסכון.נתבעת טענה עוד כי הבנק לא טרח לפרוס בפניה את מלוא היריעה העובדתית הנוגעת לערבותה. לטענת הנתבעת,לא ידעה בעת חתימתה על כתב הערבות על מה חתמה וכל שידעה, הן מהתובע, והן מהנתבע,הוא שערבותה מוגבלת לסכום החסכון, קרי לסך של 40,000 ₪ בלבד. לפי גרסת הנתבעת דין כתב הערבות דינו להתבטל הואיל ונפל פגם בכריתה. עוד הוסיפה הנתבעת כי כתב הערבות הינו חוזה אחיד הכולל סעיפים מקפחים שדינם להתבטל.

הכרעה:

3. ההלכה לעניין בקשת רשות להתגונן הינה כי די למבקש שיציג הגנה ולו דחוקה כדי שלא תידחה בקשתו. כל עוד העלה המבקש באופן מפורט בתצהירו, טענות אשר יש בהן משום הגנה אפשרית , תינתן למבקש רשות להתגונן ובלבד שטענותיו לא התבררו בחקירתו כהגנת בדים. עוד יש להוסיף כי ,בהתאם להלכה במקרים שבהם הגנת הנתבעים כמעט ולא קיימת, רשאי בית המשפט להתנות מתן הרשות להתגונן בהפקדת ערובה. (כך נקבע למשל בע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל בע"מ פד מד(1))127).

לאור האמור ולאחר ששקלתי את טענות הנתבעת ואת שהתברר מחקירתה,שוכנעתי כי יש להתנות את הרשות להתגונן במקרה דנן,בהפקדת ערובה:

4. הנתבעת אישרה בחקירתה כי חתמה על דף מידע לערב/ ממשכן (מש/1). היא אף הודתה כי חתמה על מש/2- דף מידע לערב, שבו היא מאשרת כי לנתבע , תחת "חוב קיים" הוקצה אשראי בסכום כולל של 53,000 ₪ ולמעשה באותו היום בו חתמה על מסמכי הערבות (7.8.14) הועמדה לנתבע ההלוואה, והיא אף הוסיפה וחתמה על הודעת משכון (מש/3). הנתבעת הודתה שלא טרחה לקרוא את המסמכים כלל. ההלכה המשפטית קובעת כי חזקה שאדם החותם על מסמך לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא יודע על מה חתם ועל מה התחייב. ראו בעניין זה למשל ע"א 6645/00 עו"ד ערד נ. אבן פד נו(5)365 בע' 375:

"... מנגד, מקובלת עליי קביעתו האחרת של בית-המשפט המחוזי, זו המתבססת על ההלכה הפסוקה שלפיה "...[]אדם החותם על מסמך בלא לדעת תכנו, לא ישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב. חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו, יהא תוכן המסמך אשר יהא" ..".

כך גם נקבע כי מקום שהנתבע בחר שלא לבקש כל מידע מהבנק ולא קרא את המסמכים עליהם חתם, אין לו להלין אלא על עצמו בלבד ואין הבנק חוטא כלפיו באי גילוי כלשהו [ ע"א 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ. בנק המזרחי בע"מ)

הנתבעת איננה פסולת דין ואנשים מן הישוב אינם יכולים לטעון, ברגיל, כי הם חסרי בינה והבנה בכל פעם שחתימתם על מסמך פועלת כנגדם.

5. יחד עם זאת ולמרות ההלכה האמורה,אין למנוע מצד שחתם על מסמך להעלות טענה כי הוטעה לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות שונה ממה שהוא לאמיתו וטענתו היא למעשה כי המסמך עליו חתם, בטל מעיקרו. ראו דברי השופט (כתארו אז) שמגר בע"א 413/79 ישראל אדלר חברה לבניין נ' מנצור ו- 2 אח', פ"ד לד (4) 29, בע' 38 כי:

"אין הטענה עומדת גם למי שלא טרח לקרוא על מה הוא חותם ומה תוצאותיה של החתימה. רק מקום בו הונע החותם לחשוב כי המסמך הוא בעל מהות בסיסית שונה ממה שהוא לאמיתו של דבר, יהיה בית המשפט נכון להסיק כי החתימה - והמסמך עליו היא מובאת - הם בטלים".

בסעיף 9 לתצהירה טענה הנתבעת שלא ידעה על מה חתמה וכל שידעה על בסיס האינפורמציה שנמסרה לה על ידי התובע והנתבע,הוא שהיא חותמת: "על ערבות בחסכון שבחשבוני, היינו על 40,000 ₪ ותו לא". בהתאם לאמור,הרי בכל המתייחס לטענתה כי מי מפקידי הבנק (בנוסף לנתבע), הטעה אותה כאילו ערבותה מוגבלת ל40,000 ₪, הרי המדובר בטענה המצדיקה מתן רשות להתגונן וזאת למרות הקושי בהוכחתה שעה שמדובר בטענה בע"פ כנגד מסמך בכתב.

יחד עם זאת,טענה זו התבררה כמעט כהגנת בדים שעה שהנתבעת השיבה בחקירתה כי כשהגיעה לבנק, לא שוחחה עם פקיד הבנק כלל וחתמה על המסמכים מבלי לקרוא אותם. הנתבעת אישרה למעשה שאם הוטעתה לחשוב שמדובר בערבות מוגבלת ל-40,000 ₪, הרי שמקור הטעות הוא רק בנתבע 1:

"ש. לא כתוב בשום מקום במסמך סכום של 40,000 ₪, מי שאמר לך את הסכום הוא בעלך.

ת. כן בעלי, לי אמרו רק לחתום". (עמ' 1 סיפה).

לאור האמור,כמעט והיה מקום לדחות את הבקשה שכן לכאורה, הטענה כאילו הנתבעת הוטעתה על ידי פקיד הבנק (בשונה מהטעיה מצד הנתבע) נסתרה בחקירה הנגדית. יחד עם זאת ועל מנת לא למנוע מהנתבעת את יומה בביה"מ ורק מחמת הספק שמא,למרות האמור, תצליח להוכיח הטעיה מצד הבנק,מצאתי ליתן לנתבעת רשות להתגונן בטענה זו אולם זאת רק בכפוף להפקדת סך של 18,000 ₪ בקופת ביהמ"ש וזאת עד ליום 1.9.17.

ככל שלא תופקד הערובה,יהיה התובע רשאי להגיש פסיקתא לחתימתי.

6. יודגש כי לא ניתנת רשות להתגונן בטענה כאילו סעיפים מסוימים הם תניות מקפחות בחוזה אחיד. כמו-כן אני דוחה את טענת הנתבעת כאילו לא הוסבר לה ההבדל בין ערב יחיד לערב מוגן ,זאת הואיל והנתבעת איננה ערב יחיד משום שבמועדים הרלוונטיים לערבות הייתה נשואה לנתבע. (הדבר אף מצוין בכתב הערבות וראו הגדרת "ערב יחיד" - מי שאינו תאגיד, ולמעט בן זוג של החייב" בסע' 19 לחוק הערבות).

ניתנה היום, י' תמוז תשע"ז, 04 יולי 2017, בהעדר הצדדים.