1. עסקינן בתביעה לסעד הצהרתי, במסגרתה ביקשה התובעת כי בית המשפט יצהיר כדלקמן:

א. כי הערות האזהרה הרשומות לטובת הנתבע על זכויות התובעת בנכסים הידועים כ-2076/8000 חלקים מחלקות 30-32 בגוש 17172, וכן 2/2 במבנה הבנוי בחלקה 31 בגוש הנ"ל, ו-644/2400 חלקים מחלקות 30-32 בגוש 17172 (להלן: "הנכסים") בטלות ומבוטלות.

ב. כי אגרת החוב עליה חתמה התובעת ביום 26/2/15 ושטר המשכון המצורף לה, וכל שיעבוד שנרשם מכוחם, בטלים ומבוטלים.

ג. כי כל מסמך אחר עליו חתמו התובעת ו/או הלון ראשידה ודאוד (הבעלים הרשומים של הנכסים) לצורך שיעבוד הנכסים לטובת הנתבע, בטל ומבוטל.

רקע עובדתי שאינו שנוי במחלוקת

2. התובעת היא חברה בע"מ, אשר בעלי המניות בה הם מר יוסף אשקר (להלן: "יוסף") ואחיו, מר רודני אשקר (להלן: "רודני").

3. התובעת רכשה את הנכסים מה"ה הלון ראשידה, אך הזכויות בנכסים טרם נרשמו על שמה.

4. ההורים של יוסף ורודני, ה"ה אדוארד ואבלין אשקר, הם בעלי המניות בחברת ביג זול בע"מ (להלן: "ביג זול").

5. יוסף היה המנכ"ל של ביג זול, ורודני היה מנהל בביג זול (עמ' 16 לפרו' שו' 10; עמ' 18 לפרו' שו' 35).

6. ביג זול הפעילה מאז שנת 1995 רשת מרכולים בצפון, כשהנתבע היה ספק האשראי העיקרי שלה.

7. לביג זול היה ספק אשראי נוסף, בנק הפועלים בע"מ, אשר החל מחודש יולי 2012 העמיד לה אשראי בסך כולל של 6.8 מיליון ₪. לצורך העמדת האשראי האמור חתמה ביג זול בחודש יולי 2012 לטובת בנק הפועלים על "שיעבוד שלילי" (שש"כ - התחייבות בלתי חוזרת לאי יצירת שיעבוד שוטף כללי לאחרים).

8. במהלך שנת 2014 נקטה ביג זול בהליך התייעלות ומיתוג מחדש אשר כלל סגירת שני סניפים.

באותה עת כאמור, הנתבע היה הספק העיקרי של ביג זול.

בחודש דצמבר 2014 עמדו כלל התחייבויותיה של ביג זול לנתבע על סך של 16.2 מיליון ₪.

כנגד התחייבויות אלה העמידה ביג זול לטובת הנתבע מספר בטחונות כדלקמן:

א. פיקדון כספי לחשבון ביג זול בסך של 1.5 מיליון ₪.

ב. פיקדון פרטי של מר אשקר אדוארד בסך מיליון ₪.

ג. תקבולי כרטיסי אשראי וממסרים.

9. במהלך חודש אוקטובר 2014 או בסמוך לכך, פנה יוסף למנהלת האגף המסחרי בחטיבה הקמעונאית של הנתבע בתל אביב, הגב' יעל קלצ'י (להלן: "יעל"( ועדכן אותה במהלך ההבראה של ביג זול, ובצורך בקבלת אשראי נוסף בחשבון.

10. יעל לא התנגדה להעמדת אשראי נוסף אך התנתה את המהלך בפניית ביג זול לחברת ליווי פיננסי מאושרת על ידי הבנק, לצורך הכנת תוכנית פעולה עסקית, לרבות באשר לאשראי הנוסף הנדרש.

יעל הבהירה ליוסף, כי על ביג זול לפנות לאחת משתי חברות הליווי הפיננסי עמם הבנק עובד, וכי במידה שתוגש למשיב תוכנית עבודה שתיתמך בחוות דעת חיובית של אחת מהחברות הנ''ל, הבנק ישקול הגדלת האשראי.

עוד הוסיפה יעל, כי לשם הוכחת רצינות, על ביג זול לשעבד למשיב כבטוחה סכום כספי נוסף של מיליון ₪, וביג זול נענתה לדרישה. לכן ביום 17/12/14 הוגדלו כלל הפקדונות המשועבדים למשיב לסך של 3.5 מיליון ₪.

11. בהתאם לדרישות שהציגה יעל בשם הנתבע, שכרה ביג זול את שירותיה של חברת MVP business (להלן: "חברת הליווי"), שהייתה אחת משתי החברות עליהן הצביעה יעל כמקובלות על הנתבע.

12. חברת הליווי הכינה תוכנית עבודה עסקית לייעול ביג זול ולקידומה (להלן: "תוכנית העבודה" או "התוכנית העסקית").

במסגרת תוכנית העבודה המליצה חברת הליווי על שינוי במבנה האשראי של ביג זול, תוך בקשה לתוספת אשראי (לטווח ארוך וקצר) בסך של כ-6 מיליון ₪, על מנת לייצב את החברה כנגד שיעבוד הנכסים, שכאמור היו בבעלות התובעת, כבטוחה להגדלת האשראי בהתאם לתוכנית העבודה.

13. מנקודה זו ואילך חלוקות הדעות בין הצדדים:

התובעת טוענת כי הסכימה לשעבד את הנכסים לצורך תוכנית העבודה, ולצורך זה בלבד. היינו רק בכפוף להגדלת האשראי לביג זול בהתאם לתוכנית העבודה, ללא כל סטיה מסכום האשראי (לטווח קצר וארוך) שהתבקש. אם לא כן, לא היתה מסכימה לשעבד את הנכסים (שעל-פי דו"ח שמאי שצורף, ערכם כארבעה מליון ₪).

מששועבדו הנכסים לנתבע מבלי שאושר סכום האשראי (לטווח ארוך וקצר) שהתבקש בתוכנית העסקית, יש להצהיר על ביטולם כמתבקש בתובענה זו.

לעומתה הנתבע טען, כי הגדלת האשראי שהתבקשה בתוכנית העסקית נראתה לו מוגזמת, והוא הסכים להגדלת האשראי לטווח ארוך וקצר בסכום כולל נמוך משהתבקש בתוכנית הכלכלית, אך בכפוף, בין היתר, לשעבוד הנכסים.

המשיך וטען הבנק כי הושגה בנדון הסכמה לענין סכום הגדלת האשראי בין יעל (כנציגת הנתבע) ובין נציגי החברה המלווה, הגב' סבינה בירן ומר ג'קי אהרון (להלן: "סבינה" ו-"ג'קי" בהתאמה), הנמוך מסכום האשראי כפי שהתבקש בתוכנית העסקית (להלן: "סכום האשראי המוסכם"), כפוף כאמור, בין היתר, לשעבוד הנכסים. סכום האשראי המוסכם אושר ע"י הנתבע. לכן שעבוד הנכסים נעשה כדין.

הסכמה זו הועברה מראש לידיעתו של יוסף, והוא לא התנגד לו.

14. ביום 10.12.15 הגישה ביג זול לבית המשפט המחוזי בנצרת בקשה למתן צו הקפאת הליכים במעמד צד אחד, כשחובה לנתבע באותו מועד עמד על למעלה מ-12 מליון ₪.

טענות הצדדים (כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם)

15. בתיק זה נשמעו עדויותיהם של יוסף ורודני מטעם התובעת ושל יעל מטעם הבנק.

16. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב, ושם פירטו את טענותיהם, כפי שגם עשו בכתבי הטענות, אך באופן ממוקד יותר. נסכם להלן את טענותיהם, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהם.

17. טענות התובעת:

להלן טענות התובעת בקצרה:

א. התובעת הסכימה לשעבוד הנכסים רק בהנחה כי תמורת השעבוד יוגדלו מסגרות האשראי הקבועות של ביג זול, בהתאם לתוכנית העסקית.

ב. בקשתה של ביג זול מהנתבע במסגרת התוכנית העסקית היתה לאשראי קבוע נוסף. אומד דעתה של התובעת היה, כי שעבוד הנכסים יהיה לטובת הגדלת מסגרות האשראי הקבועות של ביג זול, כחלק מהתוכנית העסקית.

ג. בנסיבות אלה לא סביר לטעון כי התובעת, שאינה בעלת חוב לנתבע, הסכימה לשעבד הנכסים לכל מטרה אחרת, לרבות לטובת הבטחת מסגרות אשראי בעבר של ביג זול.

ד. סכום מסגרת האשראי הכולל שהתבקש בתוכנית העסקית עמד על 18.41 מליון ₪, ולא פחות מכך. לא היתה כל הסכמה למבנה אשראי שונה, קטן יותר, מזה שפורט בתוכנית העסקית.

ה. לא היתה כל הסכמה להפחתת סכום האשראי הכולל, כפי שאושר ע"י ועדת האשראי של הנתבע מיום 25.2.15, לסכום של 15.3 מליון ₪ בלבד, ולא היתה הסכמה מצד התובעת לשעבד הנכסים בגין הגדלת האשראי לסכום כזה.

ו. הנתבע הציג מצג בפני התובעת כי סכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית הוא זה שיוצג לוועדת האשראי של הנתבע, ולא פחות מכך. משלא נעשה כך, אלא הוצג לוועדת האשראי של הנתבע, שהתקיימה ביום 25.2.15, בקשה להגדלת אשראי בסכום נמוך מהמבוקש בתוכנית העסקית, בשיעור של 15.3 מליון ₪, יש לומר כי הבנק הטעה את התובעת וקיבל הסכמה לשיעבוד הנכסים שלא כדין, תוך הפרת האמון והגילוי המוגברים שהנתבע חב גם כלפי התובעת.

ז. יותר מזה – גם לאחר החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15, וטרם שעבוד הנכסים, לא פעל הנתבע לגלות את החלטת ועדת האשראי, להגדלת האשראי הכולל לשיעור של 15.3 מליון ₪ בלבד (לעומת 18.41 מליון ₪ שנתבקשו בתוכנית העסקית). בנדון התנהלה יעל מול יוסף בכחש, גרמה לו להאמין, לאחר קיומה של הוועדה ביום 25.2.15, כי ישיבת הועדה טרם התקיימה ועניינה של ביג זול לא יוכנס לוועדה טרם שעבוד הנכסים. כל זאת במטרה להלחיץ את יוסף ולגרום לו לשעבד הנכסים, הגם שלא מלוא סכום האשראי המבוקש בתוכנית העסקית אושר.

יעל חששה כי אם תאמר ליוסף את סכום האשראי שאושר לביג זול בוועדה, לא תסכים התובעת לשעבד הנכסים, שתנאי להם היה אישור מלוא סכום האשראי שבתוכנית העסקית.

ח. בכל מקרה, יעל היתה צריכה לדווח לתובעת על החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 מיד עם הינתנה, ולא להסתירה עד לאחר שעבוד הנכסים.

ט. ככל שהנתבע רצה לשעבד הנכסים להבטחת אשראי קיים של ביג זול ולא להבטיח אשראי קבוע נוסף, היה עליו להבהיר זאת מפורשות לתובעת טרם שעבוד הנכסים.

י. בנסיבות אלה אין מנוס מביטול שעבוד הנכסים.

18. טענות הנתבע:

להלן טענות הנתבע בקצרה:

א. לאחר הגשת התוכנית העסקית לנתבע, ומשנוכח הנתבע כי תוכנית זו, על סכום האשראי הכולל שהתבקש בה, תלושה ומנותקת ממצבה הכלכלי של החברה, ניהל מו"מ עם נציגי חברת הליווי (סבינה וג'קי) וסוכם על סכום אשראי כולל נמוך יותר, בשיעור כולל של 15.3 מליון ₪, בכפוף, בין היתר, לשעבוד הנכסים.

סכום אשראי זה קיבל את הסכמת יוסף מראש, טרם הכנסתו לאישור ועדת האשראי של הנתבע.

ב. עם סכום האשראי המוסכם והבטוחות הנוספות לו, לרבות הנכסים (המקרקעין שבמסגרתם, שהוערכו בכ-4 מליון ₪), הוכנסה בקשת ביג זול להגדלת סכום האשראי לוועדת האשראי של הנתבע שהתקיימה ביום 25.2.15.

ג. כאמור התובעת, באמצעות נציגיה, ידעה לאשורו את סכום האשראי הכולל שייכנס לאישור ועדה (15.3 מליון ₪), שנמוך מסכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית, והסכימו לו. על בסיס זה גם הסכימו לשעבוד הנכסים.

ד. התובעת לא העלתה בזמן אמת (סמוך לאחר השעבוד ולאחר שנודעה לה החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15) כל טענות נגד שעבוד הנכסים, לא בכתב ולא בעל-פה.

ה. אלמלא ההסכמה מראש לשעבוד הנכסים, לא היתה מוכנסת לוועדת האשראי ביום 25.2.15 בקשת ביג זול להגדלת האשראי, ולא היתה מתקבלת החלטת הועדה על הגדלת האשראי.

כך גם לאחר החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 – אם לא היו משועבדים הנכסים בפועל, החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 לא היתה נכנסת לתוקף.

ו. ההסכמות על סכום האשראי המוסכם בשיעור של 15.3 מליון ₪ אשר הושגו מול נציגי חברת הליווי טרם הכנסת הענין לאישור ועדת האשראי של הנתבע, הובאו מראש לידיעתו של יוסף.

התובעת לא הביאה את נציגי חברת הליווי סבינה וג'קי לעדות לסתירת גרסה זו של הנתבע (עליה העידה בהרחבה יעל), ומחדל זה משמש לחובת גרסתה בנדון.

ז. הבנק אף איפשר חריגות ניכרות בחשבונה של ביג זול תוך הסתמכות על הבטחת שעבוד הנכסים וטרם שעבודם בפועל, תוך מתן אמון בביג זול ובתובעת, כי אכן הבטחונות המובטחים, ובכללם שעבוד הנכסים, יינתנו כמובטח.

ח. לאור כל זאת יש לומר כי שעבוד הנכסים נעשה כדין, ויש לדחות את התובענה הנדונה.

דיון והכרעה

19. סבורני כי השאלה המרכזית העומדת להכרעה בתובענה זו היא – האם אכן, כגרסת הנתבע, הושגה הסכמה בינו לבין נציגי חברת הליווי, שקיבלה את אישורו של יוסף, על סכום האשראי המוסכם, הנמוך מסכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית, בשיעור של 15.3 מליון ₪, ורק לאחר הסכמה על סכום אשראי זה והבטחונות לו (לרבות שעבוד הנכסים), הוכנסה הבקשה להגדלת האשראי לועדת האשראי של הנתבע ביום 25.2.15, ואושרה על ידה?

ככל שהתשובה לשאלה זו חיובית, ממילא נסיק ונכריע כי שעבוד הנכסים נעשה כדין, בהתאם למוסכם, בניגוד לטענת התובעת בתובענה זו, ונדחה התובענה.

רק ככל שהתשובה לשאלה זו תהיה שלילית, נמשיך לבחון את תקפות שעבוד הנכסים, תוך התייחסות ליתר טענות הצדדים בנדון.

20. בנדון העידו מטעם התובעת שני עדים:

רודני – שלמעשה לא היה מעורה באישור התוכנית העסקית ושעבוד הנכסים מול הבנק הנתבע (עדותו עמ' 16 לפרו' שו' 19-33; עמ' 17 לפרו' שו' 16).

יוסף –שהיה מעורב בהתנהלות מול הבנק הנתבע וחברת הליווי.

במצב דברים זה העד הרלוונטי לנו בבחינת השאלה שעל הפרק הוא יוסף.

בנדון נקדים את המאוחר ונציין, כי אי הבאתם לעדות של נציגי חברת הליווי, סבינה וג'קי, הוא מחדל ראייתי משמעותי מבחינת התובעת, ונתייחס למחדל זה ביתר הרחבה להלן.

21. יוסף נתן תצהיר עדות ראשית (ת/2) ובו תיאר את השתלשלות העניינים שהביאה לשעבוד הנכסים. ניתן לצמצם את גרסתו בתצהירו באופן הבא:

א. הנתבע אישר את המתווה המוצע בתוכנית העבודה באופן עקרוני, בכפוף לאישור ועדת האשראי של הנתבע.

ב. הנתבע הציג את אישור ועדת האשראי כענין פורמלי גרידא.

ג. הנתבע, באמצעות יעל, דרש כי הבטוחות המוצעות בתוכנית העבודה, לרבות שעבוד הנכסים, יינתנו לנתבע אף טרם העברת הבקשה לדיון בפני ועדת האשראי.

ד. כך נעשה בסופו של יום, למרות שלא אושרה הגדלת האשראי שהתבקשה בתוכנית העבודה.

ה. התובעת התכוונה לשעבד את הנכסים רק בכפוף לאישור הגדלת האשראי, ללא שינוי בסכום שהתבקש בתוכנית העבודה. משלא נעשה כן, והגדלת האשראי היתה פחותה מהמבוקש בתוכנית העבודה, יש להורות על ביטול שעבוד הנכסים.

22. בחקירתו הנגדית עומת יוסף עם טענת הנתבע, כי הושגה הסכמה בין יעל לנציגי חברת הליווי על הגדלת סכום אשראי קטן מהמבוקש בתוכנית העסקית, והשיב כדלקמן:

א. "לגבי בקשת האשראי המבוקש לא חל שום שינוי" (עמ' 20 לפרו' שו' 7). היינו – מבחינת התובעת לא חל כל שינוי בסכום האשראי שהתבקש במסגרת התוכנית העסקית מתחילת הדרך (הגשת התוכנית העסקית לנתבע בחודש 10/14, או בסמוך לכך) ועד הכנסת הבקשה לוועדת האשראי (ביום 25.2.15). הסכום היה ונותר - 18.41 מליון ₪.

ב. כשהופנה לנספח ה' לתצהירה של יעל (נ/1), מייל שנשלח מסבינה אל יעל ביום 4.2.15 עם העתק אליו, שם יש הסכמה של סבינה להקטנת האשראי לזמן ארוך לחמישה מליון ₪ (במקום 6 מליון ₪), השיב שהוא אמנם קיבל המייל אך לא הסכים לו, תוך שאמר לסבינה, כי יש להיצמד לתוכנית העסקית המקורית שהגישו (עמ' 21 לפרו' שו' 4-9).

כשנשאל מדוע לא שלח מייל מטעמו עם הודעה כי הצעה זו אינה מקובלת עליו, השיב:

"לא שלחתי, ולא היה דבר קריטי שכזה פוגע בכול, אם עושים חשבון מגיעים כמעט ל-18 מיליון ₪, רק ההרכב שונה, אז לא צריך לעשות דרמה" (עמ' 21 לפרו' שו' 33-34).

ג. כשנשאל על אודות הסכמות שהוגשו בין סבינה ליעל, ציין כי:

"היו הסכמות, חילופי הדברים היו כי יעל קלצ'י קמה כל יום עם מצב רוח אחר, ביחד אחד היא תומכת בתכנית, יום אחד היא רוצה להרוס את החברה, יום אחד אנחנו בסדר וביום אחר אנחנו לא בסדר וחורגים, אל תשכח שהיינו שבויים של הבנק, לא היה באפשרותי לבוא ולריב איתה ולשלוח לה מכתבים, אבל ההתנהלות הייתה כושלת לאורך כל הדרך מאז שקלצ'י נכנסה לתמונה בתחילת 2014 או באמצע 2014, 25 שנה העסק דפק כמו שצריך והתנהל בצורה טובה מול הבנק, בנק מרכנתיל תמיד היה מנופף בחברה שלנו כחברת הדגל של המגזר הערבי, לאורך 20 ומשהו שנה פעלנו בצורה מקצועית, מאז שהגב' קלצ'י נכנסה לתמונה, החברה קרסה, היא הקריסה אותה" (עמ' 21 לפרו' שו' 14-23).

ד. הוא לא מכחיש שהיה דין ודברים בין סבינה לבין יעל על ענין התוכנית העסקית שהוגשה לבנק, והוא לא נכח ברוב הפגישות שהיו ביניהן (עמ' 21 לפרו' שו' 24-28).

ה. כשנשאל איך מתיישבת עדותו כי לא חל שינוי בתוכנית העסקית במהלך שנת 2015, אם רואים כי היתה הידברות בין הצדדים ואף שינויים בתוכנית העסקית, השיב – שלא חל כל שינוי בתוכנית במהלך שנת 2015 (עמ' 22 לפרו' שו' 12-13).

ו. כשנשאל מתי נודע לו לראשונה כי הנתבע לא יתן לו את סכום האשראי המבוקש בתוכנית העסקית, השיב:

"אחרי תקופה מסוימת, הרגשות בטן תמיד היו. אחרי ששעבדתי והיא לא הביאה לי את המסגרת, היה לי חשש בהתחלה, אבל כל הזמן היא דחתה אותי בהבטחות – "נכניס לוועדה, נאשר בוועדה". אני לא עודכנתי בוועדה הזו של ה-25.02 שגילינו בגילוי מסמכים האחרון. היא מרחה אותי בכל מיני תירוצים" (עמ' 24 לפרו' שו' 30-33).

בהמשך עדותו ציין כי רק לקראת סוף שנת 2015 הבין לאשורו שלא יקבל את האשראי המבוקש, למרות ששיעבד הנכסים בסוף חודש פברואר תחילת מרץ 2015 (עמ' 25 לפרו' שו' 1-5).

כשהועמד על העובדה הנטענת על ידו, שלקח לו כ-10 חודשים להבין שביג זול לא קיבלה את הגדלת האשראי שהתבקשה על ידה במסגרת התוכנית העסקית, השיב:

"הייתי במצב שאני בידיים של הבנק. לא יכולתי לבוא ולהילחם בהם מלחמה רצינית, עורכי דין וכדומה, ניסיתי כל הזמן לבוא ולהוציא מהם דרך סבינה, דרך ג'קי, דרך אבא שלי, דרך אמיר קליבנוב שהיה הקודם לקלצ'י. בכל הדרכים ניסינו" (עמ' 25 שו' 7-9).

ז. הוא הופנה למייל שנשלח ע"י סבינה ליעל ביום 5.4.15 (נספח יא לנ/1),לאחר ועדת האשראי מיום 25.2.15, ובו ציינה סבינה בין היתר כדלקמן:

"...לאחר בחינת הצרכים של חברת ביג זול וגיבוש תוכנית הבראה... הצגנו בפניכם תוכנית לצרכי אשראי של 16 מליון ₪...

בפגישה שקיימנו בנושא ולאחר שניסיתם להקטין את היקף הבקשה ככל האפשר סיימנו ב-14.5 מליון ₪.

אני מבקשת להדגיש כי בקשת בנק הפועלים לפרי פסו על-פי יתרות כאשר סך יתרת החוב בפועלים הינה פחות מ-3 מליון ₪ אינה מצדיקה הפחתה של 1 מליון ₪ אצלכם (כהחלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 – ח.ש.).

יעל – סך אשראי של 13 מליון ₪ בלבד מתוכו 5 מליון ₪ מתכלה לאור מבנה הבטחונות שהלקוח העמיד לכם משכבר, מתוך אמונה שבקשתנו תאושר, אינו סביר ואינו מתקבל מבחינתו.

לכולנו אינטרס לסייע בידי הלקוח לצאת לדרך חדשה, ולשם כך נדרש 14.5 מליון ₪ מינימום".

ממייל זה עולים שני נתונים כדלקמן:

נתון ראשון – כי היתה לכאורה הסכמה בין נציגי חברת הליווי לבין הבנק על הפחתה של כ-1.5 מליון ₪ מסכום האשראי לזמן קצר וארוך שהתבקש בתוכנית העסקית, ועיקר הטרוניה היא על החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 להפחית מליון ₪ מסכום האשראי המאושר החדש בגלל השעבוד השלילי לטובת בנק הפועלים שהיה באותה עת. זאת בניגוד לגרסתו של יוסף, כי לא היתה הסכמה לסטות מסכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית.

נתון שני – כי נציגי חברת הליווי ידעו על החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15, שאישרה סכום אשראי חדש גדול יותר אך פחות מזה שהתבקש בתוכנית העסקית, כבר בתחילת חודש אפריל 2015, ואולי אף קודם לכן.

על כך השיב יוסף, כי את המייל הזה לא קיבל ולכן אינו רלוונטי מבחינתו (עמ' 27 פרו' שו' 33; עמ' 28 לפרו' שו' 1).

כשהופנתה תשומת ליבו של יוסף כי הזכיר מייל זה בתצהירו השיב:

"אני לא קיבלתי את המייל הזה, רק אמרתי שזה כתוב בתצהיר שלה, אני לא פוסל את המייל הזה, חוץ מזה שלא כתוב פה שהוועדה לא אישרה את הבקשה" (עמ' 28 לפרו' שו' 5-6).

בהמשך ציין יוסף כי:

במועד שליחת המייל סבינה ידעה על החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15 (עמ' 29 לפרו' שו' 4).

יכול להיות שסבינה עדכנה אותו על אודות מייל זה (עמ' 28 לפרו' שו' 25-26).

הוא מכותב למייל זה (עמ' 29 לפרו' שו' 6).

סבינה שלחה לו רק את התשובה של יעל למכתבה אך לא את המכתב עצמו ששלחה ליעל (עמ' 29 לפרו' שו' 12).

לגופו של המייל הנדון ששלחה סבינה ליעל ציין כי:

"...יעל תמיד הלחיצה את סבינה והיא הייתה מתקפלת, שולחת סוג של הצעת גישור שאף פעם לא הייתי מסכים להצעות האלה, ברוב המקרים שהיא הייתה מתקפלת לא הייתי מסכים" (עמ' 29 לפרו' שו' 31-33).

23. מטעם הנתבע העידה יעל, שאף נתנה תצהיר עדות ראשית (נ/1), בו תיארה את השתלשלות העניינים שהביאה לשעבוד הנכסים, שתמציתה כדלקמן:

א. כבר במועד הצגת התוכנית העסקית והבקשה להגדלת האשראי הובהר לביג זול כי ההתרשמות היא לדרישות אשראי מופרזות, ואין בכוונת הגורמים הרלוונטיים, לרבות היא עצמה, להמליץ לנתבע לקבלן.

ב. התקיימו מספר פגישות עם נציגי חברת הליווי לבחון בקשת אשראי שונה מזו שצויינה בתוכנית העסקית, נמוכה יותר, בכפוף למתן הבטחונות שצויינו בתוכנית העסקית, לרבות שעבוד הנכסים, והגיעו להסכמה על אודות סכום האשראי המוסכם.

ג. למעשה עוד טרם אישור סכום האשראי המוסכם בועדת האשראי מיום 25.2.15, הגדיל הנתבע מידי יום את סכום האשראי לטווח קצר (ובכלל זה הגדלת המסגרות המאושרות בחשבון הבנק של ביג זול) בכדי למנוע את קריסתה, ולאפשר המשך פעילותה. כך עשה הנתבע בהסתמך על הגדלת הבטחונות שהוצעו בתוכנית העסקית, לרבות שעבוד הנכסים.

ד. ביום 25.2.15 הוכנסה בקשתה של ביג זול לועדת אשראי של הנתבע, וזו אישרה את סכום האשראי המוסכם (בהפחתה של 1 מליון ₪ עקב השעבוד השלילי שהיה לטובת בנק הפועלים), בכפוף לבטחונות שהוצעו בתוכנית העסקית, לרבות שעבוד הנכסים דנן ושעבוד נכסים כולל שוטף של ביג זול.

בכלל זה אישרה ועדת האשראי האמורה להעמיד לביג זול אשראי לזמן ארוך בסך של חמישה מליון ₪, הכולל אשראי לזמן ארוך אשר היה קיים בחשבון בסך של 1.8 מליון ₪, היינו הגדלה של 3.2 מליון ₪. דא עקא שנציגי ביג זול התמהמהו בקבלת ההלוואה לזמן ארוך שאישרה ועדת האשראי.

ה. ביג זול מעולם לא פנתה לנתבע ו/או העלתה טענה כי לא העמיד לה את מלוא האשראי אותו דרשה לקבל מכח התוכנית העסקית ולכן יש להשיב לה הבטוחות הנוספות שנתנה, לרבות שעבוד הנכסים.

ו. לאור כל זאת יש לומר, כי שעבוד הנכסים נעשה כדין.

24. בחקירתה הנגדית חידדה יעל יותר את עדותה לענין ההסכמות שהושגו בין הנתבע לנציגי חברת הליווי ויוסף בכל הקשור לסכום האשראי המוסכם, כדלקמן:

א. בתוכנית העסקית התבקשה הגדלת אשראי בסכום מסויים. הם (היא וצוות כלכלנים מטעם הנתבע) הביאו בפני ועדת האשראי ביום 25.2.15 סכום שונה, נמוך יותר שסברו שראוי להביא (15.3 מליון ש"ח – כעולה מפרוטוקול ועדת האשראי הנדונה – נספח י' לנ/1).

ב. כשנשאלה אם יידעה את הלקוח (במקרה דנן - ביג זול) מראש על ההמלצות שיובאו בפני ועדת האשראי השיבה:

"אני בד"כ נוהגת לעדכן את הלקוח מראש מה הן המלצותיי. אם הלקוח יודע מראש שעל אף שהוא הביא תכנית עסקית מטעמו, מפורטת ומסודרת, על אף שהתכנית העסקית המליצה על סכום מסוים – אנחנו סברנו שאין באפשרותנו לענות לסכום האשראי המלא שהומלץ בתכנית העסקית כבר במועד הישיבה הראשונה עם חברת MVP, שליוותה את הלקוח, אנחנו הבהרנו שכנראה לא נאפשר להיענות לסכום שהוצג בתכנית העסקית, אבל נקבל לידנו את התכנית המלאה ונלמד אותה במהלך המשך התקופה. על פניו, במבט ראשון, היא נראתה מפורזת והיא גם נאמרה ללקוח שזה נראה מופרז, וכן ליועצים שלו. למרות שהלקוח ידע שהוא לא יקבל את מלוא הסכום שהומלץ בתכנית העסקית, הוא עשה את שיקוליו ביחד עם כל המשפחה, והחליט לשעבד את הנכס. באותו מועד הלקוח היה יכול להגיד – תמורת הסכום שאת מוכנה לתת לי, אני מעדיף לא לשעבד את הנכס" (עמ' 46 לפרו' שו' 7-16).

כשנשאלה "ברחל בתך הקטנה" אם יוסף או אביו (בעל מניות בביג זול) הסכימו לשעבד את הנכסים למרות הסכום המומלץ המופחת מסכום התוכנית העסקית, או התנו את השעבוד באישור סכום האשראי המבוקש בתוכנית העסקית, השיבה:

"...הם הביאו לי תכנית ואמרתי מראש מה הסכומים שאני יכולה לתת תמורת הנכס, והשעבוד השוטף. באותו מעמד קיבלנו שני דברים – נכס ושעבוד שוטף. אמרנו את זה מראש" (עמ' 46 לפרו' שו' 20-21).

כשנשאלה אם אמרה ליוסף או למישהו ממשפחתו כי הדיון בועדת האשראי לא יהיה בתוכנית העסקית אלא בהמלצות של הצוות המקצועי מטעם הנתבע, השיבה:

"כן, בהחלט. אני נוהגת ככה תמיד. כשאני מביאה בוועדה סכום שונה מבקשת הלקוח אני נוהגת לתאם ציפיות עם הלקוחות" (עמ' 46 לפרו' שו' 24-25).

בהמשך הוסיפה יעל וציינה כי:

היא יידעה את יוסף מראש, טרם ועדת האשראי מיום 25.2.15, כי ההיענות של הנתבעת לתוכנית העסקית היא חלקית. כך אמרה גם לסבינה וג'קי מחברת הליווי (עמ' 46 לפרו' שו' 28-29).

בשום שלב, טרם ועדת האשראי, לא אמר לה יוסף כי אם לא יאושר סכום האשראי המבוקש בתוכנית העסקית כפי שהוא, ללא כל הפחתה, לא ישעבד הנכסים (עמ' 46 לפרו' שו' 32-33).

ביג זול, יוסף ורודני ידעו מראש על הסכום שיומלץ לוועדת האשראי ע"י הצוות המקצועי של הנתבע, אשר הוא 15.3 מליון ₪. הגדלה של כשלושה מליון ₪ בברוטו. האובליגו הקיים היה 12.672 מליון ₪ והוגדל ל-15.3 מליון ₪ ע"י ועדת האשראי.

הנ"ל הסכימו למתן הבטוחות הנוספות לנתבע בהתאם למצויין בתוכנית העסקית ככל שיאושר סכום האשראי המוסכם, 15.3 מליון ₪ (עמ' 47 לפרו' שו' 1-14).

ציינה גם יעל, כי השאיפה של הצדדים היתה לשיפור עתידי בביצועיה של ביג זול, לאחר הגדלת סכום האשראי המוסכם, דבר שהיה מאפשר בחינה של הגדלת אשראי נוספת בעתיד. לשם כך סוכם עם נציגי חברת הליווי, כי יגישו לנתבע דוחות חודשיים, והאחרון יבחן ההתפתחויות. ככל שאכן ישתקף מהדוחות שיפור, היתה פועלת לבחינת הגדלה נוספת של האשראי וניגשת שוב לועדת אשראי (עמ' 46 לפרו' שו' 32-35).

כשנשאלה אם בידה אישור בכתב על האמור (הסכמה להגדלת אשראי לסך של 15.3 מליון ₪ בלבד, תוך הפחתת הסכום המבוקש בתוכנית העסקית), השיבה:

"אנחנו לא נותנים אישור מסגרת מסודר לידי הלקוח... אני לא יודעת להגיד אם הוצאתי מכתב, אבל אני יודעת שהלקוח וכן MVP ידעו שאנחנו ממליצים לוועדה על אישור חלקי של הסכום. זה היה ידוע וגלוי בפני הלקוח והמלווה שלו. הם ידעו את הסכום שאנחנו עומדים להמליץ – 15.3 מיליון ₪. במקרים אחרים ההעדפה שלי הייתה לא להגדיל את האשראי ולא לקבל את הבטוחה הזו, ולא לקבל גם את השעבוד השוטף. עובדה שבנק הפועלים לא רצה להגדיל אשראי בחשבון הזה וגם לא בנקים אחרים, ומתוך תחושת אחריות, למרות שבדיעבד התברר שהוצגו בפניי מצגים מטעים" (עמ' 47 לפרו' שו' 14-24).

ג. היא אישרה כי ועדת האשראי מיום 25.2.15 הפחיתה מסכום האשראי המאושר מליון ₪ בגלל השעבוד השלילי לבנק הפועלים, שלא רצה להיכנס להסכם בין בנקאי פרי פסו עם הנתבע (עמ' 47 לפרו' שו' 29-33).

ד. היא הדגישה כי בתוכנית העסקית ניתנו בטחונות שכללו כאמור את שעבוד הנכסים דנן אך גם שעבוד שוטף כללי של נכסי ביג זול. היות שבמועד קיום ישיבת ועדת האשראי (20.2.15) היה קיים שעבוד שלילי לנכסי ביג זול לטובת בנק הפועלים שפגם בשעבוד הכללי שניתן כבטוחה בהתאם לתוכנית העסקית, והיות שבנק הפועלים רצה להיכנס להסכם פרי פסו עם הנתבע, הורתה ועדת האשראי על הפחתה של מליון ₪ מהאשראי המוסכם שהוצג בפניה (עמ' 47 לפרו' שו' 29-33).

כשנשאלה, אם בחודש יולי 2015, כשהוסר השעבוד השלילי שהיה לטובת בנק הפועלים העמיד הנתבע לביג זול אשראי נוסף של מליון ₪, השיבה:

"בין 12.06.15 לבין 15.07.15 הועמדו כ-400 אלף ₪ ועד 24.11.15 הועמדו מיליון ₪ בסך הכול, כלומר, 12.06.15 האשראי נטו היה 9.8 מיליון ₪, וב-24.11.15 האשראי נטו היה 10.9 מיליון ₪. תוספת של מיליון ₪. אם מסתכלים על התאריך הקובע – 16.02.15, זה היה הגדלה של 2.5 מיליון ₪" (עמ' 48 לפרו' שו' 34-35; עמ' 49 לפרו' שו' 1-2).

לשון אחרת – הנתבע עמד בהגדלת האשראי לסכום האשראי המוסכם, בהתאם להחלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15.

25. המחלוקת בין העדים, יוסף מחד גיסא ויעל מאידך גיסא, עולה ברורות מעדותם.

יוסף העיד כי לא הסכים לכל הפחתה מסכום האשראי הכולל שהתבקש בתוכנית העסקית (18.41 מליון ₪), והתובעת לא הסכימה לשעבוד הנכסים על סכום אשראי קטן מזה.

יעל העידה כי היתה הסכמה בינה לבין נציגי חברת הליווי ויוסף, להגדלת סכום האשראי הכולל שבתוכנית העסקית לסך של 15.3 מליון ₪ (לעומת סכום אשראי קודם שעמד על 12.672 מליון ₪), ושעבוד הנכסים (ובטוחות נוספות) תמורת הגדלה זו.

26. במחלוקת זו שבין יוסף לבין יעל העדפתי כמבוססת ומהימנה יותר את גרסתה של יעל, וטעמיי כדלקמן:

א. ההסכמה באה לידי ביטוי בפרוטוקול ועדת האשראי מיום 25.2.15 (נספח י' לנ/1). יעל הציגה את הגדלת האשראי המבוקשת בפני ועדת האשראי ואת הבטחונות לה, הכוללים את הנכסים הנדונים, והוסיפה כי:

"קבלת שמאות על-פיה שווין של הקרקעות החקלאיות הינו, לכל הפחות, 4 מ' ₪, מהווה מבחינתנו תנאי למסגרת המבוקשת (ההדגשה שלי – ח.ש.) ע"ס 15.3 מ' ₪...." (ציטוט מעמ' 3 לפרו' ועדת האשראי).

היינו – יעל הציגה בפני ועדת האשראי את בקשת הגדלת האשראי בהתאם לתוכנית העסקית והבטחונות שנכללו בה (לרבות שעבוד הנכסים), כהגדלה מוסכמת לסך של 15.3 מליון ₪ (שאושרה בסופו של דבר ע"י ועדת האשראי).

מטיעוניה של יעל בפני ועדת האשראי כמשתקף מפרוטוקול הועדה, שהיו בזמן אמת וטרם שעבוד הנכסים, עולה כי הציגה את סכום ההגדלה המבוקש (15.3 מליון ₪) לא רק כסכום המומלץ ע"י הצוות המקצועי של הנתבע, אלא גם כסכום הגדלה מוסכם עם התובעת.

בכך יש תמיכה ברורה בעמדתה של יעל כי סכום ההגדלה בשיעור של 15.3 מליון ₪ הוסכם בינה לבין נציגי חברת הליווי ויוסף טרם הכנסת בקשתה של ביג זול להגדלת אשראי לוועדת האשראי. אלמלא הסכמה זו, סביר כי יעל לא היתה מציגה סכום זה בפני הועדה כמוסכם, ואף סביר כי לא היתה מכניסה כלל את עניינה של ביג זול לוועדת האשראי. במקרה כזה היה הנתבע מקפיד על מסגרות האשראי המאושרות של ביג זול, דבר שהיה מוביל לאי-יכולתה הכלכלית להמשיך ולהתקיים (ראה לענין זה סעיף 42 לנ/1).

ב. האמור בסעיפים 22(ב)+(ז) לעיל המלמד כי היתה הסכמה בין יעל לנציגי חברת הליווי על הפחתת סכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית, בניגוד לגרסתו של יוסף.

ג. אי-העדתם של נציגי חברת הליווי, סבינה ו/או ג'קי, על המו"מ שניהלו מול נציגי הנתבע, ובראשם יעל, לענין סכום האשראי המוסכם שיוכנס לועדת האשראי של הנתבע.

נזכיר, כי גם מעדותם של רודני ויוסף עולה כי נציגי חברת הליווי היוו גורם דומיננטי מול הנתבע בכל הקשור לתוכנית העסקית וסכום האשראי המבוקש מכוחו, לרבות שעבוד הנכסים.

יעל גם העידה על הסכמות שהושגו בינה לבין נציגי חברת הליווי לענין סכום הגדלת האשראי המוסכם (15.3 מליון ₪), שהצוות המקצועי בנתבע ימליץ עליו בוועדת האשראי.

במצב דברים זה היה מצופה מהתובעת כי תדאג לזימונם לעדות של נציגי חברת הליווי סבינה ו/או ג'קי, שיעידו כי לא הוסכם בינם לבין נציגי הבנק על כל סכום הגדלת אשראי אחר, נמוך יותר, זולת סכום האשראי שהתבקש בתוכנית הכלכלית (כגרסתו של יוסף).

יוסף נשאל בחקירה נגדית מדוע התובעת לא הביאה לעדות את נציגי חברת הליווי לעדות, וציין כי: "כל מה שהם כתבו מתועד" (עמ' 27 לפרו' שו' 30).

תשובה זו תמוהה קצת, שכן סבינה ו/או ג'קי, נציגי חברת הליווי, ערכו את התוכנית העסקית, ניהלו דין ודברים מול הנתבע בכל הנוגע לאשראי החדש המבוקש והיו יכולים לשפוך אור על טענות התובע במקרה זה. תחת זו, העדיפה התובעת להסתפק למעשה בעדותו של יוסף (שכן רודני העיד כי לא היה מעורב בכל המגעים מול הבנק - עמ' 16 לפרו' שו' 33), שהינו למעשה בעל דין (בעל 50% ממניות התובעת), מצוי בפשיטת רגל (עמ' 18 לפרו' שו' 2) וממילא בעל ענין בתוצאה.

הימנעות זו מהעדת נציגי חברת הליווי במקרה דנן פועלת לחובת התובעת, ולחובת גרסתו של יוסף, כי לא היתה הסכמה להפחתת סכום הגדלת האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית ו/או הסכמה לשעבוד הנכסים על כל סכום מופחת אחר זולת הסכום שהתבקש בתוכנית העסקית. זאת, מכח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגירסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד.

לעניין זה ראה:

יעקב קדמי, על הראיות, מהדורה משולבת ומעודכנת תש"ע-2009,חלק שלישי, עמ' 1649.

ע"א 8382/06 כורש נ' בוטח (26.8.12).

ע"א 9555/10 הופמן נ' יפה (15.7.13).

ד. עדותו של יוסף לא עשתה עלי רושם אמין, לא רק לענין הסכמה או אי הסכמה על סכום אשראי מופחת אחר. גם טענתו כי לא ידע על החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.18 ו/או כי לא ידע כי ביג זול לא קיבלה את האשראי שהתבקשת בתוכנית העסקית עד לסוף שנת 2015, התבררה כלא מדוייקת.

נפנה שוב לנספח יא לנ/1 שהוזכר וצוטט בסעיף 22(ז) לעיל. מייל זה נשלח מסבינה ליעל, כשיוסף היה מכותב בהעתק. ממייל זה עולה ברורות כי סבינה, וממילא התובעת, ידעו כבר ביום שליחת המייל (5.4.15) על תוצאות ועדת האשראי מיום 25.2.15 (נשוב ונפנה לדברינו בסעיף 22(ז) לעיל), ועל העובדה כי לא אושר מלוא סכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית. זאת בניגוד לגרסתו של יוסף כי ידע לאשורו על אי-קבלת האשראי המבוקש במלואו רק בסוף שנת 2015.

בנוסף – למרות שלכאורה התובעת ו/או יוסף ידעו על סכום האשראי המופחת שאושר בועדת האשראי כבר בתחילת חודש 4/15, או אף קודם לכן (וטענותיו של יוסף כי לא ידע על המייל של סבינה מיום 5.4.15 בזמן אמת אינן משכנעות, שהרי הוא מכותב בו – ראו דברינו בסעיף 22(ז) לעיל), הוא לא פנה בטרוניה לנתבע כי שיעבד הנכסים שלא כדין עד להגשת התובענה הנדונה.

כך טען הנתבע בצדק בסיכומיו.

עובדה זו מחזקת את טענת הנתבע כי התובעת ידעה מראש על סכום האשראי שיובא לאישור ועדת האשראי, שיהיה מופחת מהסכום שהתבקש בתוכנית העסקית, והסכימה לכך ולשעבוד הנכסים בתמורה.

ה. לעומת עדותו של יוסף, עדותה של יעל בפני היתה קוהרנטית ומהימנה יותר מעדותו של יוסף.

עדותה הברורה לענין ידיעתם והסכמתם של יוסף ונציגי חברת הליווי, על הסכום שיומלץ ע"י הצוות המקצועי של הנתבע בפני ועדת האשראי (15.3 מליון ₪), לא נסתרה.

ההיפך – כל האמור לעיל בסעיף ראשי זה מחזק את גרסתה של יעל בנדון.

עדותה של יעל לסיבות אי-רצונו של הנתבע לאשר את סכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית (ראה סעיף 23 לעיל), לא רק שלא נסתרה, אלא היא גם הגיונית וסבירה.

בנוסף – מפרוטוקול ועדת האשראי מיום 25.2.15 רואים את המאמץ שעשתה יעל (וקודמה בתפקיד מר א. קליבנוב, שמתפקודו היה יוסף מרוצה – עמ' 25 לפרו' שו' 11) לאשר את סכום האשראי המוסכם (15.3 מליון ₪), בכפוף למתן הבטחונות הנוספים, ובכללם שעבוד הנכסים. מאמץ זה של יעל להגדלת סכום האשראי ל-15.3 מליון ₪, תומך בגרסתה כי מדובר היה על סכום מוסכם, ולא במהלך חד צדדי של הנתבע.

27. לאור כל האמור לעיל, ובמענה לשאלה המרכזית בתיק זה שהצגנו בסעיף 19 לעיל, יש לומר כי התשובה לשאלה האמורה היא חיובית. היינו – הוכחה גרסת הנתבע, כי הושגה הסכמה בינו לבין נציגי חברת הליווי, שקיבלה את אישורו של יוסף ורודני, על סכום האשראי המוסכם, הנמוך מסכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית, בשיעור של 15.3 מליון ₪. רק לאחר הסכמה על סכום אשראי זה והבטחונות לו (לרבות שעבוד הנכסים), הוכנסה הבקשה להגדלת האשראי לועדת האשראי של הנתבע ביום 25.2.15, ואושרה על ידה, ולאחר מכן שועבדו הנכסים.

מכאן כי הנכסים שועבדו כדין ובהתאם למוסכם.

די בכך בכדי לדחות התובענה.

28. במצב דברים זה, וכפי שציינתי בסעיף 19 לעיל, איני נדרש לבחון את יתר טענות הצדדים בנדון, שעיקרן כדלקמן:

א. טענות הנתבע כי הגדיל האשראי לטווח קצר שנתן לביג זול מידי יום בכדי למנוע התמוטטותו (ראו פרק ג1 בנ/1), אף טרם אישור הגדלת האשראי בהתאם להחלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15, תוך הסתמכות על הבטחונות נשוא התוכנית העסקית.

זאת לעומת טענות התובעת, כי לא התכוונה לשעבד הנכסים להבטחת אשראי קיים אלא רק להבטחת אשראי עתידי, מוגדל, בהתאם לתוכנית העסקית.

ב. המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים, אם הנתבע העמיד לרשות ביג זול את האשראי הקבוע לזמן ארוך שאושר ע"י ועדת הפשרות ביום 25.2.15 אם לאו, והסיבות לכך (מחלוקת זו לטעמי גם לא רלוונטית לשאלה שבפנינו הנוגעת לעצם שעבוד הנכסים, אם כדין אם לאו, אלא יותר לשאלה אם היתה הצדקה למימוש השעבוד ע"י הנתבע).

ג. המחלוקת בין הצדדים אם אכן היתה הגדלת אשראי בפועל לפני ו/או אחרי ועדת האשראי מיום 25.2.15 (גם מחלוקת זו לטעמי לא רלוונטית לשאלה שבפנינו הנוגעת לעצם שעבוד הנכסים, אם כדין אם לאו, אלא יותר לשאלה אם היתה הצדקה למימוש השעבוד ע"י הנתבע).

בירור מחלוקות אלה מתייתר כאמור עם מתן תשובה חיובית לשאלה המרכזית והממוקדת לבחינת תקפות שעבוד הנכסים, אותה הצגתי בסעיף 19 לעיל.

29. זו גם הסיבה מדוע לא ייחסתי משקל רב בהכרעתי לענין תוקף שעבוד הנכסים, להתנהלותה של יעל כפי שבאה לידי ביטוי בתכתובות הוואסטפ מול יוסף (נספח ה' לת/2), מהן עולה כי ביום 3.3.15, לאחר קיומה של ועדת האשראי מיום 25.2.15, היא כותבת ליוסף:

"היי למרות שהובטח, לא קיבלנו מסמכי שעבוד בפקס ולא מסמכי מקור. אי לכך גם מחר התיק לא ידון בועדה. שלא תגידו שלא אמרתי לכם.....".

לכאורה עולה כי יעל הסתירה מיוסף את החלטת ועדת האשראי מיום 25.2.15, ונתנה לו להבין כי אם לא יומצאו מסמכי השעבוד חתומים, לא תכניס את בקשתה של ביג זול להגדלת אשראי לוועדת האשראי.

נשאלה על כך יעל בחקירתה הנגדית וציינה כי נהגה כך:

"בתור אמצעי לחץ עליהם להביא את השעבוד. אני שלושה חודשים רצה אחריהם, בחלק מהתקופה חרגתי מהסמכויות האישיות שלי לאשר חריגות שהתגלו חדשות לבקרים, עם כל המצגים שלהם, ועמדתי מאחוריהם...כנראה זו היתה טעות מקצועית שלי..." (עמ' 45 לפרו' שו' 30-35).

פשיטא כי התנהלות כזו של יעל אינה ראויה. בכל מקרה צריך לומר אמת ללקוח, במיוחד כשעסקינן בנתבע שהוא מוסד בנקאי, עליו מוטלת חובת אמון וגילוי מוגברת כלפי לקוחות, ערבים וכד'.

יחד עם זאת התנהלות לא תקינה זו אינה פוגמת בעצם השעבוד שנעשה כדין, בהתאם למוסכם.

כפי שציינתי לעיל, התנאי לשעבוד הנכסים היה הגדלת האשראי ל-15.3 מליון ₪. סכום אשראי חדש זה, הנמוך מסכום האשראי שהתבקש בתוכנית העסקית, היה מוסכם (ראה דיוננו בנקודה זו בהרחבה לעיל).

סכום זה אכן אושר ע"י ועדת האשראי מיום 25.2.15, ובכך הנתבע קיים חלקו בהסכמה שבין הצדדים. כעת היה תורה של התובעת לקיים חלקה בהסכמה, להביא הבטוחות שהובטחו, וביניהן שעבוד הנכסים.

משנעשה השעבוד כאשר המטרה הושגה (אישור ועדת האשראי את סכום האשראי המוסכם), ולמרות "התרגיל" של יעל (שאינו מוצדק כשלעצמו), אין הדבר פוגם לטעמי בעצם שעבוד הנכסים שנעשה כדין, בהתאם לתנאים המוסכמים מראש שבין הצדדים והתוכנית העסקית.

סוף דבר

30. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית התובענה.

31. למרות דחיית התביעה החלטתי לא לעשות צו להוצאות לטובת הנתבע, לנוכח "התרגיל" שנקטה בו יעל בכדי לזרז ולהבטיח קבלת שעבוד הנכסים, כמתואר לעיל, שלא היה צריך להיעשות. בכך אבטא את מורת רוחי מ"תרגיל" זה, שעל אף שלא עלה כדי הצהרה על ביטול שעבוד הנכסים, שנעשה כאמור בהתאם לתנאים המוסכמים מראש ולכן כדין, יש בו טעם לפגם.

המזכירות תעביר פסק דין זה לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ח, 30 אפריל 2018, בהעדר הצדדים.