לפני:

כב' השופטת אורית יעקבס

החלטה

1. לפניי בקשה (להלן:"הבקשה") לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן, ביום 14/10/16 (להלן:"פסק הדין") על ידי כבוד הרשמת - לובנא תלחמי-סוידאן, עד להכרעה בהודעת הערעור שהגישה המערערת ביחד (ולמעשה באותו כתב טענות) עם הבקשה.

2. במסגרת פסק הדין, חייבה כבוד הרשמת, את המערערת לשלם למשיבה סכום של 33,028 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/13 ועד ליום התשלום בפועל.

כן חוייבה המערערת, במסגרת פסק הדין, לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

3. ביום 14/11/16 הגישה המערערת את הבקשה ואת ערעורה וביום 27/11/16, הגישה המשיבה את תגובתה לבקשה (להלן:"התגובה").

4. בכל הקשור לעיכוב ביצוע, מוחלות תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, בבית הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991.

הכלל על פי תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי (להלן:"התקנות") הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה שעליה מערערים (כשבהתאם לתקנה 1 - "החלטה - פסק דין וכל החלטה אחרת של בית משפט"), עם זאת, מקנה תקנה 467 לבית הדין/בית המשפט שנתן את ההחלטה סמכות להורות על עיכובה עד להכרעה בערעור וזאת בהתקיים נסיבות מיוחדות המצדיקות סטייה מן הכלל.

נסיבות מיוחדות אשר עשויות להצדיק עיכוב ביצוע קיימות כאשר מתברר בעליל, כי אם תבוצע ההחלטה, שוב לא יהיה ניתן להחזיר את המצב לקדמותו והזוכה בערעור לא יוכל להֵנות מפרי זכייתו. עניין נוסף שיש לשקול הוא סיכויי ההצלחה של הערעור, כמו כן, צריך בית הדין לשקול את מאזן הנוחות והאינטרסים של הצדדים ואת התוצאות שתִגרמנה לכל אחד מהם כתוצאה מההחלטה. מקום שנזקו של אחד יהיה קשה ואילו לצד שכנגד ייגרמו השהייה או נזק הניתן לפיצוי, תגבר הנטייה שלא ליצור עובדות מוגמרות [ראה: י. זוסמן, סדר הדין האזרחי, מהדורה שישית , 2001, עמ' 513-511; י. לובוצקי, סדר הדין בבית הדין לעבודה, 217-215; ב"ש 396/86 שי שטיין - יעקב חזן, פ"ד מ(3) 133; ע"א 3191/99 אלי בראשי - אדוארד ויינשטיין, דינים עליון נו, 92; ב"ש 974/84 שיכון עובדים - מלובסקי, פ"ד לח(4) 572 בג"צ 5580/98 אליהו סופר - שר העבודה והרווחה ואח', פ"ד נד(4) 319].

במערך השיקולים המנויים לעיל, שמור מעמד בכורה לאינטרס של הזוכה להגשמת זכויותיו ולכן במקרה שהנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים עקב ההחלטה לעכב או לא לעכב ביצועו של פסק דין (או החלטה) הוא פחות או יותר דומה, גובר העיקרון של הביצוע המיידי [ע"א 3191/99 לעיל; בש"א 227/88 עיריית תל-אביב-יפו - מדינת ישראל, פ"ד מב(2) 764], כמו כן במקרה בו ניתן להחזיר את המצב לקדמותו, סיכויי ההצלחה בערעור ומאזן הנוחות אינם רלוונטיים [ע"א 3191/99 לעיל; ב"ש 227/83 גולדברג - גולדברג פ"ד לז 778].

בבואי לשקול האם יש מקום לעכב את ביצוע פסק דין, שהינו, במהותו פסק דין שעניינו חיוב כספי, עליי לשקול את סיכויי הצלחת ערעורה של המערערת ואת השאלה מה יקרה אם תזכה בערעורה, לאחר שפסק הדין יבוצע, קרי האם יהיה זה מן הנמנע או קשה מאוד להשיב את המצב לקדמותו.

5. במסגרת הבקשה, לה לא צורף תצהיר ואשר כפי שנטען, על ידי המשיבה,הוגשה במסמך אחד יחד עם הודעת הערעור, אין כלל התייחסות לתנאים, בשלהם יעכב ביה"ד את ביצועו של פסק דין, כאשר רובה של הבקשה/הודעת הערעור בטענות המערערת כנגד שגיאותיו של ביה"ד בקשר לפסה"ד ובקשר להתייחסותו לא שיווינית בה נהג כנגד הצדדים וכאשר ההתייחסות הממשית היחידה לעיכוב הביצוע, מצאה ביטוי ברישא של העמ' השני לערעור/בקשה, עת נרשם שם:"נוכח זהות הצדדים ועל מנת למנוע מצב בו פסק הדין השגוי יוגש לביצוע, מתבקש כב' בית הדין לעכב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור".

6. המשיבה התנגדה לבקשה וביקש לדחותה מהטעמים הבאים:

א. לערעור שהגישה המבקשת לא צורפה בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין ובגוף הערעור/"הבקשה" לא הועלה, על ידי המבקשת ולו סיבה או נימוק אחד בנוגע לבקשה, כאשר המבקשת אף לא התייחסה לסיכויי הצלחתה בערעור, לא העלתה טענות לגבי נזקים העלולים להגרם לה כתוצאה מאי עיכוב ביצוע פסק הדין או למאזן הנוחות, קרי - אותם תנאים שעל פי החוק והפסיקה אמורים להצדיק עיכוב ביצוע פסק דין.

ב. המבקשת לא צירפה תצהיר ל"בקשתה".

ג. למרות שהמבקשת לא הראתה באיזה אופן מתקיימים, במקרה זה, נסיבות המצדיקות, בהתאם לחוק ולפסיקה את עיכוב ביצוע פסה"ד, פרטה, המשיבה, מטעמי זהירות כיצד תנאים אלו אינם מתקיימים, תוך שהיא טוענת לסיכויי הצלחה קלושים בערעור (ומפרטת טענה זו) ותוך שהיא מתייחסת למאזן הנוחות, הנוטה, לדבריה, לטובתה.

7. הכרעה

בשים לב להלכה הפסוקה ואף מבלי להתייחס לטענת המשיבה באשר לכך שהמבקשת לא טרחה להגיש בקשה נפרדת ומסודרת לעיכוב ביצוע פסק דין או באשר לכך שהיא לא צירפה לבקשתה תצהיר (שתי טענות שיש בהן טעם), הרי שממילא לא ניתן לראותה כמי שהוכיחה כי קיימת הצדקה לחרוג מהכלל לפיו הגשת ערעור לא תעכב את ביצועו של פסק דין שעליו מערערים, במיוחד מקום שמדובר בפסק דין שענינו חיוב כספי - כפי שהדבר במקרה שלפניי.

למעשה, לא רק שהמערערת לא הוכיחה כי ביצועו המיידי של פסק הדין יקשה מאוד על השבת המצב לקדמותו, בשל מצב כלכלי קשה של המשיבה, הרי שהיא אף לא טענה טענה בענין זה.

המערערת אף לא התייחסה לסיכויי הערעור בצורה מפורטת, למרות שיתכן והתכוונה שביה"ד יראה בטענות המפורטות שהעלתה בערעורה כמבססות את סיכויי ההצלחה, מדובר בדרך שבוודאי אין לקבלה מקום שצד מבקש לחרוג מהכלל שמעדיף את אינטרס הזוכה בדינו וממקום שהוא לא טרח להתייחס למאזן הנוחות ולמצב הכלכלי של הזוכה בדין.

בכל מקרה והואיל ובמקרה שלפניי, כאשר המערערת לא טענה ובוודאי שלא הציגה ולו בדל של ראיה אודות מצבה הכלכלי של המשיבה. והיא אף לא טענה ובוודאי שלא הוכיחה ולו לכאורה, כי יקשה עליה להיפרע ממנה אם תשלם את סכום פסק הדין ובסופו של יום - יתקבל ערעורה, הרי שאין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

8. סוף דבר- הבקשה נדחית.

9. משנדחה הבקשה, הריני מחיבת את המערערת לשלם למשיבה שכ"ט עו"ד, בגין בקשה זו, בסכום של 1,800 ₪, אשר יישא הפרשי ריבית הוצמדה כחוק מהיום, אם לא ישולם בתוך 30 יום.

10. תשומת לב הצדדים לכך שהדיון בערעור יתקיים ביום 21/12/16 בשעה 13:00, הכל כמפורט בהחלטה מיום 15/11/16.

ניתנה היום, כ"ז חשוון תשע"ז, (28 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים.