פסק - דין

1. בתאריך 14/11/16 הגישה המערערת ערעור (להלן:"הערעור") על פסק דינה של כבוד הרשמת לובנא תלחמי-סוידאן, אשר ניתן ביום 14/10/16 במסגרת תיק ס"ע 58596-09-15 (להלן: "פסק הדין"), בו חוייבה המערערת לשלם למשיבה סכום של 33,028 ₪ בגין פיצויי פיטורים, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 1/5/13 ועד ליום התשלום בפועל.

כן חוייבה המערערת, במסגרת פסק הדין, לשלם למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

2. בתאריך 12/12/16 הגישה המשיבה את תגובתה לערעור (להלן:"התגובה") ובתאריך 21/12/16, התייצבו הצדדים ביחד עם באי כוחם לדיון בערעור (להלן:"הדיון").

3. מהלך הדיון

במסגרת הערעור ביקשה, גם המערערת, שפסה"ד יעוכב עד הכרעה בערעור, אלא שבקשתה זו נדחתה כמפורט בהחלטה מיום 28/11/16.

בתחילת הדיון בערעור, התקיים דיון בלתי פורמלי, במהלכו הציע, ביה"ד, לצדדים הצעת פשרה לפיה.

בשלב מסויים נראה היה שהצעה זו תתקבל אבל בסופו של דבר ובשל שינוי שביקשה המערערת לערוך בהצעה, לא התממש סיכוי זה ולצדדים ניתנה אפשרות לחדד ולסכם טענותיהם, בעל פה, כפי שאף עשו.

בסיום הדיון קבע, ביה"ד, כי הערעור יוכרע על סמך כל החומר המצוי בתיק ועל סמך טענות הצדדים לפניו.

4. להלן עיקרי טענות בא כח המערערת, כפי שמצאו ביטוי בערעור וכפי שנטענו על ידו, בדיון:

א. פסק הדין שגוי מעיקרו בהיותו נוגד לחלוטין את לשונו של סעיף 8א (1) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963 (להלן: "החוק") וכן בהיותו נוגד את הפסיקה אותה איזכרה/הגישה המערערת.

ב. פסק הדין, אם יוותר על כנו, ייצור אנדרלמוסיה בכל הקשור ללשונו הברורה של החוק המדבר על התפטרות לרגל נישואין ולא לרגל חגיגה, כזו או אחרת, שאולי מצביעה על קשירת יחסים.

ג. בהתאם לפסיקה הרלוונטית, גם מקרים בהם בני זוג היו ידועים בציבור, לא הוכרה התפטרות אחד מהם כהתפטרות לרגל נישואין שכן החוק והפסיקה לא הרחיבו מונח זה מעבר למונחו הרגיל של נישואין דתיים או אזרחיים.

ד. פסק הדין שגוי גם באופן בו התייחס לכתב הסילוק הכללי, עליו חתמה המשיבה ביודעין ולאחר שהתייעצה עם עורך דין מטעמה.

ה. כבוד הרשמת נקטה, בקביעותיה, אפליה פסולה, כנגד המערערת.

ו. חוסר השוויון בהתנהלות כבוד הרשמת כלפי המערערת באה לידי ביטוי גם בהחלטתה לחייב את המערערת בהוצאות בשל אי הגעתה, בזמן לדיון שהיה קבוע ליום 5/4/16 למרות שהדבר נעשה מסיבה מוצדקת ולמרות שבמקרה בו לא התייצבה המשיבה ובא כוחה לדיון, לא חייבה אותם הרשמת בהוצאות.

ז. יש להתעלם מתעודת הנישואים, נושאת תאריך 28/10/16, שצרפה המשיבה לתגובה שכן מדובר במסמך מאוחר למועד מתן פסק הדין ולכן אינו רלוונטי לו, כאשר יש לשים לב שכל מסמך שמאוחר למועד התפטרות המשיבה, גם לא היה צריך להיות רלוונטי לצורך ההכרעה בשאלת זכאותה או העדר זכאותה של המשיבה לקבל פיצויי פיטורים

ח. יש לבטל את פסק הדין השגוי מיסודו וכן יש לחייב את המשיבה בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דינה.

5. להלן עיקרי טענות בא כח המשיבה, כפי שמצאו ביטוי בתגובה וכפי שנטענו, על ידו, בדיון:

א. פסק הדין נכון ותואם את לשונו של סעיף 81א לחוק ואף את כוונת המחוקק.

ב. פסה"ד אינו סותר פסיקה רלוונטית, אשר אף צורפה לתגובה.

ג. כבוד הרשמת קבעה כי עדותה של המשיבה היתה מהימנה בעיניה והרי כלל ידוע הוא שערכאת ערעור אינה מתערבת בממצאים עובדתיים ובקביעת מהימנות.

ד. בפסה"ד היתה התייחסות מפורשת לכתב הסילוק הכללי תוך שהוסבר היטב מדוע נקבע כי אין בו כדי לאיין את תביעת המשיבה לקבלת פיצויי פיטורים.

ה. כבוד הרשמת נהגה עם הצדדים בהגינות ובצורה שוויונית וממילא מקום שלמערערת היתה טענה בענין, היה עליה להגיש בקשת פסלות במועד המתאים ולא להעלות, בשלב הערעור טענות בענין זה. בנוסף, מקום ולמערערת טענות כנגד החלטת כבוד הרשמת לחייבה בהוצאות בשל אי התייצבות לדיון שהיה קבוע ליום 5/4/16 היה עליה להגיש, במועד, בקשת רשות ערעור.

ו. יש לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבה ובשכר טרחת עורך דינה.

6. דיון והכרעה

נקדים אחרית לראשית ונציין כי חרף עמדתה הנחרצת של המערערת, כפי שמצאה ביטוי, לכל אורך הדרך וגם בערעור ובטענותיה לפנינו, סבורים אנו כי בנסיבות המיוחדות והחריגות ביותר של תיק זה, ראוי פסק הדין להתאשר מטעמיו וזאת כפי שיפורט להלן.

במסגרת פסק הדין פרטה כבוד הרשמת, בצורה בהירה ומקיפה, את מכלול העובדות (הלא שגרתיות) והרלוונטיות לתביעה והיות וכפי שציינו לעיל, מדובר במסכת עובדות לא שגרתית, שלא מצאנו לה אח ורע בפסקי הדין אליהם הפנתה המערערת, נביאה להלן, שכן היא, היא שעומדת בבסיס המסקנה אליה הגיעה כבוד הרשמת בפסק הדין.

בנקודה זו נציין כי בכל מקום שנרשם "תובעת" - הכוונה למשיבה וכל מקום שנרשם "נתבעת" הכוונה, כמובן למערערת.

ואלו העובדות כפי שנקבעו בפסק הדין:

א. התובעת, ילידת 1979, עבדה אצל הנתבעת כפקידה, על בסיס שעתי, מחודש 3/2003 עד ליום 30/4/2013 (תחילה, עבודתה של התובעת היתה תחת חב' "אינדקס העמק והגליל בע"מ" והחל מחודש 1/2006 התובעת עבדה תחת הנתבעת וזאת עד לסיום עבודתה).

ב. בתקופה הנ"ל התובעת עבדה באותו מקום עבודה ובאותו תפקיד, והתגוררה בנצרת עילית.

ג. ביום 20/3/2004, התובעת שהינה נוצרייה, נישאה בנישואין נוצריים למר פארס עמארה (להלן: "מר עמארה"), בן הדת המוסלמית. מהר מאד הנישואין עלו על שרטון ותוך חודשים ספורים התובעת נפרדה ממר עמארה, ואף כתוצאה ממערכת יחסים עכורה ביניהם היא שהתה במרכז סיוע לנשים בהרצליה מיום 31/10/2004 עד ליום 18/1/2005 (ר' נספח 1 לתצהיר התובעת).

ד. בתקופת שהייתה של התובעת במרכז הסיוע לנשים, התובעת לא עבדה אצל הנתבעת, אך המשיכה בעבודתה אצלה מיד לאחר תום שהייתה הנ"ל.

ה. ביום 30/4/2013, כ- 9 שנים לאחר נישואיה למר עמארה, התובעת חתמה, יחד עם מר עאוני סכס תושב כפר יאסיף (להלן: "עאוני"), על "הסכם ממון" (ר' נספח 3 לתצהיר התובעת – להלן "ההסכם"). בהסכם צוין, בין היתר, כי ברצונם של התובעת ועאוני לגור ולחיות יחדיו כבעל ואשה במשק בית משותף, להביא ילדים משותפים וכן להינשא בעתיד וזאת לאחר הסרת המניעה המשפטית לנישואין רשמיים.

ו. מההסכם עולה כי נכון למועד חתימתו, עאוני היה פרוד מאשתו ואב לשני ילדים קטינים, ונמצא בהליכים משפטיים לצורך גירושים וכך גם התובעת. לכך התייחסה התובעת בישיבת בית הדין מיום 9/9/15, ומסרה: "מצבו של בן זוגי בהליך של גירושין ויש הליכים בבית הדין הכנסייתי. זה מתנהל עדיין מול הכומר, לא נפתח תיק, עדיין.".

ז. בהסכם התייחסות להסדר בנוגע לזכויות הצדדים הממוניים.

ח. התובעת התפטרה מעבודתה אצל הנתבעת החל מיום 1/5/2013, וזאת כפי שעולה ממכתב ההתפטרות אשר צורף לתצהיר מטעמה (נספח 4). במכתב ההתפטרות, אשר הופנה למר איתי בן חמו, מנהל ובעלים בנתבעת, התובעת רשמה, בין היתר, כדלקמן: "... לפי שיחתנו האחרונה מלפני חודש, מסרתי לך הודעה מוקדמת בעל פה וכיום הינך מבקש את זה בכתב, שהנני עומדת להתחתן ב 5.5.2013 ולעבור דירה מנצרת עילית לכפר יאסיף...".

ט. ביום 5/5/13, היינו 5 ימים לאחר התפטרותה של התובעת וחתימתה על ההסכם, נערכה לתובעת ולעאוני מסיבה בבית הוריו של עאוני בכפר יאסיף, בהשתתפות הורי התובעת, הורי עאוני, קרובי משפחה וחברים. במסיבה התובעת לבשה שמלת כלה לבנה והחליפה טבעות נישואין עם עאוני - תמונות מאותו יום צורפו לתצהיר התובעת (נספח 9), ובהם נראים התובעת בשמלת כלה ועאוני בחליפה, ואף בתמונה אחת שניהם מחזיקים טבעות נישואין מול המצלמה.

י. התובעת עברה להתגורר עם עאוני, תחת קורת גג אחת, בכפר יאסיף החל מיום 5/5/13.

יא. ביום 9/5/2013 התובעת חתמה על "כתב סילוק כללי" אשר העתקו צורף לכתב ההגנה.

יב. הנתבעת שחררה לטובת התובעת את כספי הפיצויים אשר היו צבורים בקופת הפיצויים, וזאת בסך של 5,411 ₪ .

יג. ביום 17/2/14 ניתן פסק דינו של בית הדין הכנסייתי העליון לערעורים בחיפה (נספח 6 לתצהיר התובעת, לרבות התרגום לעברית אשר צורף, אשר ייקרא להלן - "פסק הדין הכנסייתי"), ובו נפסק, בין היתר, כי יש לאמץ את קביעת בית הדין קמא מיום 16/11/12, לפיה נישואי התובעת למר עמארה בטלים. בפסק דין זה נפסק כי התובעת ומר עמארה גרושים זו מזה ורשאים להינשא בנישואין כדת ודין מיד עם קבלת פסק הדין.

יד. ביום 21/4/14, לתובעת ולעאוני נולד בן.

טו. ביום 21/1/15 הוצאו לתובעת ולעאוני תעודות זוגיות מארגון משפחה חדשה (נספח 11 לתצהיר התובעת).

טז. ביום 10/9/15, ניתן פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בנצרת (תה"ן 55432-12-14 בפני כב' השופט אסף זגורי - להלן "פסק הדין לענייני משפחה"), בהליך בו פתחה התובעת כנגד מר עמארה על מנת שיתאפשר לה לרשום את מעמדה כגרושה במשרד הפנים, לאור פסק הדין הכנסייתי (ר' נספח 7 לתצהיר התובעת).

יז. מפסק הדין לענייני משפחה עולה, בין היתר, כי התובעת עתרה לביטול נישואיה למר עמארה לבית הדין הכנסייתי בחיפה עוד ב- 18/1/2007, וכן פורטה השתלשלות העניינים הארוכה הכוללת הליכים משפטיים שונים אותם יזמה התובעת בערכאות משפטיות שונות, עד למתן פסק הדין הכנסייתי. כב' השופט זגורי פסק, בין היתר, כי בנסיבותיו המיוחדות של התיק, לבית הדין הכנסייתי הסמכות לדון בתביעה להתרת נישואין או ביטולם, ומכאן התובעת ומר עמארה הינם גרושים וחייב את משרד הפנים לרשום בפניו את דבר התרת הנישואין ולשנות את סטטוס התובעת מנשואה לגרושה.

יח. החל מיום 10/9/15, התובעת רשומה במשרד הפנים כגרושה וזאת מיום 17/2/14), תחת שם משפחה "סכס" שהינו שם משפחתו של עאוני.

במסגרת פסק הדין, נדונה בהרחבה, השאלה האם עומדת המשיבה בתנאיו של סעיף 8 (1) לחוק, הקובע כי:

"לענין חוק זה יראו כפיטורים התפטרות של עובד עקב העתקת מקום מגוריו -

(1) לרגל נישואיו – לישוב בישראל בו היה גר בן-זוגו, בתנאים שנקבעו בתקנות באישור ועדת העבודה של הכנסת;

וזאת תוך בחינת השאלה האם עומדת המשיבה גם בתנאיה של תקנה בתקנה 12(א) לתקנות פיצוי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), תשכ"ד - 1964 (להלן:"התקנות") הקובע כי:

"(א) רואים התפטרותו של עובד כפיטורים לפי פסקה (1) לסעיף 8 לחוק אם המרחק בין מקום מגוריו החדש לבין מקום מגוריו הקודם הוא 40 ק"מ לפחות, ומקום מגוריו החדש רחוק יותר ממקום עבודתו מאשר מקום מגוריו הקודם. המרחקים לענין תקנת משנה זו יחושבו לפי המרחק שבין ישובים כמובא בפרסומי מרחקי דרך של מחלקת המדידות במשרד העבודה.".

כבוד הרשמת הבהירה מדוע השאלה העיקרית (מלבד שאלת כתב הסילוק הכללי) בה יש להכריע היא האם יש לראות במערכת היחסים בין המשיבה לבין עאוני כ"נישואין" תוך שהיא מפרטת מדוע עונה המשיבה על שאר תנאיה של תקנה 12 א לתקנות.

כבוד הרשמת אף התייחסה, בצורה מפורשת למהימנותה של המשיבה והרי הלכה היא כי אין ערכאת הערעור מתערבת בממצאיה העובדתיים של הערכאה הדיונית המבוססים על התרשמותה מהעדויות ומהראיות שהיו בפניה (בר"ע 189/10 ג'רבאן עפיף - שימי סבן, קונדיטורית גלית, [פורסם בנבו] ניתן ביום 6.4.10; ע"ע (ארצי) 424/06 מטבחי שרת בע"מ - ילנה גרוחולסקי, [פורסם בנבו] ניתן ביום 2.8.07) אלא במקרים חריגים ויוצאי דופן שבהן נמצא פגם ממשי, מסקנה שאינה סבירה או התעלמות מראיות - נסיבות שלא מצאנו כי התקיימו בעניינינו.

כבוד הרשמת התייחסה לעובדה לפיה היותה של המשיבה נוצרייה והיותו של מר עמארה הינו מוסלמי עוררה שאלות משפטיות לא פשוטות והביאה לקיומם של הליכים משפטיים רבים, בערכאות שונות, כאשר על פניו מצדו של מר עמארה לא היה כל שיתוף פעולה ואף עולה כי הוא בעצמו פתח דף חדש בחייו, נישא והוליד ילדים מבלי שדאג להתגרש מהמשיבה קודם לכן.

כבוד הרשמת אף קבעה כי מהראיות שעמדו לפניה עלה שלאחר שהמשיבה נפרדה ממר עמארה, היא פעלה, במשך שנים רבות ובעקביות לביטול נישואיה אליו וכן קבעה כי לא יהיה זה נכון לזקוף לחובתה את העובדה לפיה רק ביום 10/9/15 התקבל פסק הדין לענייני משפחה לפיו חוייב משרד הפנים לרשום את מעמדה כגרושה החל ממועד מתן פסק הדין הכנסייתי ביום 17/2/14 (פסק דין של בית הדין הכנסייתי העליון לערעורים בחיפה אשר קבע כי יש לאמץ את קביעת בית הדין הכנסייתי מיום 16/11/12.)

כבוד הרשמת לא התעלמה מכך שבמועד התפטרותה של המשיבה - קרי, בתאריך 30/4/13, היא היתה עדיין רשומה במשרד הפנים כנשואה למר עמארה, אבל מצאה לנכון לתת משקל מהותי לעובדה, שלא היתה שנויה במחלוקת ולפיה - אותם נישואין הגיעו לידי סיום עוד בשנת 2004, ומאז דרכיהם של התובעת ומר עמארה נפרדו.

כבוד הרשמת הצביעה גם על נסיבה לא שגרתית נוספת שמצאה ביטוי בתיק זה - היא העובדה שמועד התפטרות המשיבה עאוני היה רשום כנשוי לאשה אחרת וכן ציינה כי נתנה משקל לכך שבהסכם היתה התייחסות למניעה המשפטית הקיימת למשיבה ולעאוני להינשא בנישואין רשמיים, עקב המעמד של כל אחד מהם באותו מועד.

כבוד הרשמת הבהירה כי:"בנקודת הזמן של התפטרות התובעת, גם אם התובעת רצתה להינשא לעאוני בנישואין כדת וכדין, לא היה באפשרותה לעשות זאת עקב המניעה שהיתה קיימת בעניינה ובעניינו".

כבוד הרשמת פרטה מדוע היא מצאה לנכון לקבוע כי אין במניעה זו כדי לשלול מהמשיבה פיצויי פיטורים.

בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, מצאה כבוד הרשמת כי:"מייד עם פתיחת אותו דף חדש בחייה, התובעת התפטרה מעבודתה רבת השנים אצל הנתבעת בנצרת עילית והעבירה את מרכז חייה לכפר יאסיף, הכפר בו התגורר עאוני, כך שמתקיים התנאי אשר נקבע בסעיף 8(1) לחוק בדבר מעבר "לרגל".

כבוד הרשמת אף הסבירה מדוע לדעתה "..ובנסיבות המיוחדות של תיק זה, אין לתת לנישואין אליהם מתייחס סעיף 8(1) לחוק משמעות דתית דווקא. בנסיבות תיק זה, התובעת היתה מנועה, שלא באשמתה, מלערוך נישואין במשמעותם הדתית. ה- "נישואין" אליהם נכנסה התובעת יחד עם עאוני בשנת 2013, היו הדרך היחידה אשר עמדה בפניהם למיסוד היחסים והצהרתם כלפי כולי עלמא, כשמערכת יחסים זו עונה על כל הקריטריונים שעומדים בבסיס כל נישואין: קיום קשר אמיתי של אהבה, שותפות, נאמנות, מסירות, חיי משפחה, קשירת גורל והכל תחת קורת גג אחת – גם אם אין בידי התובעת תעודת נישואין מכומר קהילתה".

כבוד הרשמת הוסיפה והסבירה מדוע בנסיבותיו המיוחדות של תיק זה, הרציונל שעמד בבסיס חקיקת סעיף 8(1) לחוק התקיים.

בכל הקשור לטענות המערערת בנוגע לפסקי דין אשר דחו תביעות צד מתפטר בשל העתקת מקום מגוריו כדי להתגורר עם הידוע/ה בציבור שלו/ה יש לשים לב שכבוד הרשמת לא קבעה כי המשיבה זכאית לקבל פיצויי פיטורים בהיותה ידועה בציבור של עאוני (ולענין זה ראו סעיף 44 לפסק הדין).

לסיכום נקודה זו - מדובר, כפי שהענין עולה בבירור ממסכת העובדות הרלוונטית, במקרה מיוחד ביותר, שאינו דומה למקרים אחרים שנדונו בפסיקה (בוודאי לא בפסיקה אליה הפנו או אזכרו, הצדדים) מקרה שצבר נסיבותיו הוא שהוביל את כבוד הרשמת, ובצדק, לטעמינו, ומבלי שיהא בכך לקבוע מסמרות למקרים אחרים, שנסיבותיהם אינם כשל נסיבותיו של תיק זה, לקבוע שסעיף 8(1) כן מתקיים בעניינה של המשיבה.

בכל הקשור לטענת המערערת לטעות שנפלה בפסק הדין, בכל הקשור לקביעה שעניינה כתב הסילוק הכללי - גם בענין זה, לא מצאנו ממש בטענות המערערת, אשר היא שניסחה את אותו כתב סילוק כללי ואשר גם בקשר אליו, קבעה, לדעתנו, כבוד הרשמת קביעות נכונות, עובדתית ומשפטית ולכן נביאן להלן:

"45 באשר ל- "כתב הסילוק הכללי" עליו חתמה התובעת ביום 9/5/13 (נספח א' לכתב ההגנה), יש לציין כי התובעת אישרה כי חתמה על מסמך זה מרצונה החופשי ובלי לחצים. מעיון באותו מסמך עולים הפרטים הבאים:

הסעיף הראשון אשר מתייחס לתשלום פיצויי פיטורים נמחק על ידי שרבוט קו, ואילו הסעיפים 2 ו- 3 מתייחסים לתשלומים אותם קיבלה התובעת בסוף העסקתה על חשבון פדיון חופשה והבראה, כשהסכום אשר שולם בגין כל רכיב משני רכיבים אלה צוין במפורש במסמך.

בסוף המסמך נרשם כדלקמן: "אני מאשר כי תשלומים אלו מהווים סילוק מלא ומוחלט של מלוא חוב החברה כלפי, וכי אין לי ולא תהיינה לי תביעות או טענות כלשהן בקשר לתשלומים המפורטים, בגין תקופת עבודתי בחברה." (ההדגשה לא במקור).

46. מהמסמך הנ"ל לא עולה כי התובעת וויתרה על זכות כלשהי בנוגע לפיצויי פיטורים. נהפוך הוא - ההצהרה של התובעת מתייחסת אך ורק לסכומים שפורטו ואשר נוגעים לפדיון חופשה והבראה בלבד, כך שאין לקבל את טענת הנתבעת לפיה בחתימתה על מסמך זה, התובעת וויתרה על כל זכות בנוגע לפיצויי פיטורים. יש לציין כי במסמך זה אף אין זכר לאותו סכום אשר הנתבעת שחררה לתובעת מקופת הפיצויים.

47. טענות הנתבעת בעניין זה אינן עולות בקנה אחד עם נוסח "כתב הסילוק הכללי" אשר היא בעצמה צרפה לכתב הגנתה. השאלה אם התובעת התייעצה או לא התייעצה עם עורך דין בטרם חתימתה אינה מעלה ואינה מורידה, נוכח האמור במסמך זה.

48. בעניין הסכם בין מעסיק לעובד בנוגע לפיצויי פיטורים קובע סעיף 29 לחוק כי "פשרה לעניין פיצויי פיטורים והודאת סילוק לא יהא להם תוקף, אלא אם נערכו בכתב ונאמר בהם במפורש שהם לגבי פיצויי פיטורים".

49. עינינו רואות כי המסמך עליו חתמה התובעת אין בו שום התייחסות לזכאותה או אי זכאותה לפיצויי פיטורים, ואין בו כל התייחסות לוויתור כלשהו מצדה על פיצויי פיטורים. מלשון המסמך עולה כי התובעת מוותרת על כל תביעה או טענה אך ורק בקשר לתשלומים אשר פורטו בו – תשלומים הנוגעים לפדיון חופשה והבראה בלבד, ואכן בתביעתה התובעת לא תבעה רכיבים אלה.

50. בנוסף, וכפי שצוין לעיל, במסמך זה נמחק (על ידי שרבוט קו) הסעיף הראשון אשר מתייחס לפיצויי פיטורים, וסביר להניח כי אילו הצדדים היו מעוניינים להכליל את פיצויי הפיטורים במסגרת מסמך זה, אזי הנתבעת היתה דואגת לפחות לציין בו כי שולמו או שוחררו על חשבון פיצויי פיטורים הכספים אשר היו בקופת הפיצויים עם סיום ההעסקה, דבר אשר לא נעשה. אי לכך, ולאור כל האמור לעיל, יש לדחות את טענת הנתבעת בדבר וויתור התובעת על זכותה לפיצויי פיטורים.

בכל הקשור לטענות להן הקדישה המערערת חלק ניכר מערעורה, הן הטענות בנוגע לאפליה פסולה" - לא יכולנו שלא להרגיש אי נוחות מהשלב שבו העלתה המערערת טענות אלו שכן לטעמינו מקום שהרגישה כי היא מופלת לרעה, היה באפשרותה לנהוג, בדרך המקובלת ולהגיש, במועד המתאים בקשת פסלות ומשלא עשתה כן אין מקום, בשלב זה, הוא שלב הערעור, לתת משקל לטענות אלו.

7. לסיכום

לנוכח כל האמור לעיל ובשים לב לטענות המשיבה וחרף טענות המערערת, הרינו מורים על דחיית הערעור.

8. הוצאות

משדחינו את הערעור הרינו מחייבים את המערערת לשלם למשיבה את הסכומים הבאים:

א. סכום של 1,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

ב. סכום של 2,200 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום אם לא ישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ח בכסלו תשע"ז, (28 בדצמבר 2016), בהעדר הצדדים.