1. בפניי בקשה לתיקון כתב התביעה. התביעה הוגשה ביום 14.11.2016, והתבקש בה סעד של פינוי וסילוק יד של המשיבים (שהם בעלי הזכויות במשק הסמוך) מתחום משק 14 במושב יציץ.

הרקע

2. בכתב התביעה "המקורי" טענו התובעים, כי התברר להם שבין השנים 1992-1993 יזמה רמ"י הכנת תכנית לצורכי רישום (תצ"ר) של המשקים במושב וביום 22.12.1994 נרשם אותו תצ"ר. התצ"ר שנרשם בשנת 1994 כלל בין היתר שינוי בשטחיהם של משקים 13 ו-14 ושינוי בגבול בין משק 13 ו-14 ביחס למפת הסוכנות בה סומנו המשקים הנ"ל. כתוצאה מהשינוי גדלה חזית משק 13 כ-9 מטרים על חשבון משק 14 ואילו חזיתו העורפית של משק 14 גדלה בכ-5 מטרים על חשבון משק 13. על סמך תצ"ר 1994 נרשמו חלקות בלשכת רישום המקרקעין במידות שלא תואמות את מפת הסוכנות. התובעים מבקשים בהליך זה, לאסור על הנתבעים להשתמש בשטח שהיה כלול במשק 14 על פי מפת הסוכנות.

3. ניתנו פסקי דין כנגד הנתבעים 5-6, האגודה השיתופית ורשות מקרקעי ישראל. בעניינה של האגודה הושגה הסכמה, לאחר שהאגודה אישרה כי תחתום על תכנית לצורכי רישום על פי מפת הסוכנות אשר תתקן את הגבולות בין משק 13 למשק 14. להסכמה זו ניתן תוקף של פסק דין. התביעה כנגד רמ"י נמחקה, לאחר שזו התחייבה לחתום על תצ"ר על פי מפת הסוכנות אשר תתקן את הגבולות בין משק 13 למשק 14.

הבקשה

4. בעקבות חתימת רמ"י והאגודה על מסמכי התצ"ר אישרה הועדה המקומית לתכנון ובניה "גזר" את תצ"ר עדכני (להלן: תצ"ר 2017), אשר החזיר על כנו את המצב שנקבע במפת הסוכנות בקביעת מידות משקים 13 ו-14, שהוא המצב שנהג בפועל במשך שנים. התובעים טענו כי בהתאם למצב הרישומי החדש למשיבים אין כל זכות להשתמש/להחזיק בכל חלק משטח משק 14. לשיטת התובעים, בעקבות אישור תצ"ר 2017 ניתן לגבול אשר הופיע ב"הסכם הגבולות" בין הצדדים תוקף חוקי, והם עתרו בהתאם לשנות את התביעה, כך שזו תכלול עילה המבוססת על תצ"ר 2017.

בנוסף, ביקשו התובעים להגדיל את הסעד הכספי, בהתבסס על חוות דעת מומחה, בגין נזקים שנגרמו בעת ניסיון ההשתלטות של המשיבים (נושא שנדון במסגרת הבקשה לסעד זמני). לשיטת התובעים, בשל התפתחויות לאחר הגשת התביעה המקורית, מתחייב תיקון כתב התביעה על מנת לשקף את המצב העובדתי והמשפטי המעודכן. התובעים סבורים כי עמדו בתנאים הנדרשים לצורך קבלת הבקשה לתיקון כתב התביעה, הן התנאי המהותי והן התנאי הפורמאלי.

5. הנתבעים התנגדו לבקשה. לטענת הנתבעים, התצ"ר לרבות ההליכים המקדמיים היו ידועים לתובעים ביום בו החליטו לעתור לבית המשפט. הנתבעים התנגדו לבקשה להגדלת סכום הפיצוי, מאחר ולשיטתם, ההסכמה הדיונית מיום 21.2.2017 שקיבלה תוקף של פסק דין מהווה מעשה בית דין, ובהסכמה זו לא העלו התובעים טענות נוספות לעניין רכיבי הפיצוי הנוספים. עוד טענו הנתבעים כי לא התבקשה בקשה לפיצול סעדים, ולא ניתנה החלטה על ידי בית המשפט לנזקים עתידיים העולים ראשונה בבקשה זו, שעה שהיה על התובעים לעלות את טענות אלה בדיונים המקדמיים.

המסגרת המשפטית

6. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 קובעת את סמכותו של בית המשפט להתיר לבעל דין בכל עת לתקן או לשנות את כתב הטענות "בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

ברע"א 2345/98, סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב(3) 427 [1998], נפסק כי הנטיה היא לקבל בקשה של בעל דין לתקן את כתב טענותיו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אם כי בית המשפט יחרוג מכך באותם "מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש."

בנסיבות אלו, כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב טענות במטרה להביא את המחלוקת המלאה בפני בית המשפט, קיימת נטיה לקבל בקשה כזו, אפילו אם מדובר בתוספת של עילה או ראיה חדשה, שלא הובאה קודם לכן. כך, גם אם מדובר בצירוף נתבעים נוספים.

על המתנגד לתיקון מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי מדובר במקרה שהוא החריג לכלל. לחלופין, על המתנגד להראות כי ייגרם לו נזק שאינו בר תיקון בפסיקת הוצאות, או כי התיקון יגרום להכבדה ולהארכת הדיון (ר' ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, בעמ' 351 ו- 354). על בעל הדין שכנגד להצביע על אינטרס אמיתי, בבואו להתנגד לתיקון כתב הטענות של חברו (ת"א (מחוזי תל אביב) 27144-12-09, אלקו התקנות ושירותים בע"מ נ' ח. שאלתיאל בע"מ [ 24.10.11]).

7. גישה ליברלית זו המבוארת לעיל ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, הינה בכפוף לפסיקת הוצאות על מבקש התיקון. כך, תמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד, ובעניינינו הנתבעות, על טרחתן הנוספת (ר' לעניין זה ע"א 3092/90, צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 [1992]).

דיון

8. במקרה דנן, לא מצאתי כי די בטענות הנתבעים בכדי לשלול את זכות התיקון מהתובעים, ועוד בטרם התקיים קדם משפט ראשון בתביעה זו (להבדיל מהדיון בסעד הזמני).

9. טענת הנתבעים באשר לההסכמה הדיונית מיום 21.2.2017, אינה ברורה. בעניין זה אני מקבלת במלואה את עמדת התובעים, כי מדובר בהסדר בין התובעים לאגודה, שאינו מתייחס לנתבעים 1-4. טענת התובעים כי הנתבעים 1-4 (ולא האגודה) גרמו לנזקים נוספים לאחר הגשת התביעה. יש לאפשר את התיקון על מנת לדון בסוגיה זו, שהיא מבין הנושאים השנויים במחלוקת בין הצדדים.

10. מצאתי לדחות את ההתנגדות המבוססת על הטענה שלא התבקש אישור לפיצול סעדים. התובעים אינם מבקשים פיצול של הסעדים אלא תיקון כתב התביעה והגדלת הסעד הכספי, בעת שההליך עדיין תלוי ועומד, ולא בהליך נפרד. לצורך כך, אין כל צורך לבקש (או לקבל) היתר לפיצול סעדים, שהרי התביעה המתוקנת תכלול את מלוא הסעדים להם עותרים התובעים, ולא תידרש הגשת תביעה נוספת, במועד מאורח יותר.

סוף דבר

11. על כן, אני מקבלת את הבקשה ומתירה לתובעת לתקן את כתב התביעה. התובעים יגישו פורמלית כתב תביעה מתוקן (בנוסח שהוגש על ידיהם במסגרת הבקשה) - לרבות תשלום הפרש האגרה החלה בשל הגדלת הסעד הכספי - בתוך 30 ימים מהיום, וידאגו להמצאתו לנתבעים בתוך 7 ימים נוספים.

12. כפועל יוצא מתיקון כתב התביעה, רשאים הנתבעים להגיש כתב הגנה מתוקן, עפ"י זכותןם שבדין, כקבוע בתקנה 94 לתקנות. לאחר הגשת כתב ההגנה המתוקן, תקבע המנ"ת מועד לדיון כמקובל, בהתאם לנהלים.

13. התנגדות הנתבעים – שלא היה בה נימוק ענייני משמעותי והיא עמדה בניגוד להלכה הפסוקה – חייבה את התובעים להגיש תשובה לתגובה. בשל כך, אני פוסקת לנתבעים הוצאות מופחתות בגין תיקון כתב התביעה (והצורך בהגשת כתב הגנה מתוקן), בסך של 1,755 ₪. הוצאות אלו ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, כתנאי לקבלת כתב התביעה המתוקן לתיק.

המזכירות תשלח העתק החלטה זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, א' סיוון תשע"ח, 15 מאי 2018, בהעדר הצדדים.