19 אוגוסט 2018

1. השאלה העומדת להכרעה בהליך זה היא זכאותה של הגב' נחמה אופנהיימר ("התובעת") להפרשי שכר עבור גמול ניהול בשנת הלימודים תשע"ה. בנוסף, התובעת מבקשת להצהיר על זכאותה לפנסיה ממדינת ישראל-משרד החינוך ("הנתבעת") לפי דירוג ניהולי "סגנים אקדמאיים".

2. המחלוקת בין הצדדים היא האם, כגרסת התובעת, בשנת הלימודים תשע"ה כיהנה בתפקיד סגנית מנהל בית הספר הממלכתי דתי "נועם" בפרדס חנה, כך שהשלימה 8 שנות סגנות, או שמא, כגרסת הנתבעת, בשנת תשע"ה לא מילאה התובעת תפקיד זה, וממילא לא עמדה בתנאים המזכים לתשלום גמול ניהול. להכרעה במחלוקת זו ישנה השלכה על זכאותה של התובעת לכלול גמול ניהול בגמלה, שכן הזכות לגרירת גמול ניהול קמה לאחר 8 שנות ניהול.

העובדות העומדות ביסוד התביעה

3. התובעת התקבלה לעבודתה בנתבעת כעובדת הוראה בשנת הלימודים תשמ"ב, ביום 1.9.1982.

4. בהודעת מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, מיום 14.1.2008, אושר מינוי התובעת לתפקיד סגנית מנהל בית הספר הממלכתי דתי "נועם" בחדרה (סמל מוסד 313502) לשנת הלימודים תשס"ח בלבד (תוקף המינוי 1.12.2007 עד 31.8.2008) ("ביה"ס נועם") (נספח א' לכתב ההגנה).

5. בהודעת מנהל מחוז חיפה במשרד החינוך, מיום 15.9.2008, אושר מינוי התובעת לתפקיד סגנית מנהל ביה"ס נועם החל משנת הלימודים תשס"ט, מיום 1.9.2008 (נספח ב' לכתב ההגנה).

6. התובעת המשיכה לכהן בתפקיד סגנית מנהל ביה"ס נועם בשנות הלימודים תש"ע, תשע"א, תשע"ב, תשע"ג ותשע"ד (היינו עד ליום 31.8.2014), ברצף של שבע שנים.

7. לקראת סוף שנה"ל תשע"ד החליט משרד החינוך (מחוז חיפה) יחד עם הרשות המקומית ומנהל החינוך הדתי, לסגור את בית הספר "שילה" בפרדס חנה, ולהעביר במקומו את ביה"ס נועם למבנה אשר שימש עד אז את בית הספר "שילה" בפרדס חנה.

8. ביום 7.7.2014 מנהלת גף כוח אדם בהוראה במשרד החינוך, הגב' חנה עשור-אזולאי ("מנהלת גף כוח אדם בהוראה") שלחה לתובעת "הודעה על העברה יזומה לקראת שנת הלימודים תשע"ה ממוסד נועם חדרה" (נספח א' לתצהירו של מר פכטר).

9. בשנת הלימודים תשע"ה שהתחילה ביום 1.9.14 מבנה ביה"ס נועם בחדרה שונה לבית ספר חב"ד. ביה"ס נועם בו הועסקה התובעת הועבר לפרדס חנה והוחלף סמל המוסד (סמל 312124) ("המעבר").

10. עם תחילת שנת הלימודים תשע"ה התברר שחלק מהתלמידים שלמדו בביה"ס נועם בחדרה לא עברו לביה"ס נועם בפרדס חנה. כתוצאה מכך, בשנה"ל תשע"ה ירד תקן ביה"ס נועם ופחת מספר הכיתות מ- 12 ל- 9 כיתות (נספחים ג' ו-ד' לתצהירו של מר פכטר).

11. ביום 9.9.14 פנתה מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, הגב' רחל מתוקי ז"ל ("מנהלת המחוז") במכתב לגב' פרץ, מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה ("מנהלת אגף בכיר לכוח אדם בהוראה"), בבקשה לסייע לתובעת בנוגע לתפקיד סגן המנהל ("עניין הסגנות"), וזאת בדרך של הגשת בקשה לוועדת חריגים במשרד החינוך. מפאת חשיבות העניין להמשך, יובאו הדברים כלשונם:

"עם תחילת שנה"ל תשע"ה התברר כי לא כל תלמידי נועם חדרה עברו לפרדס חנה, וחלקם העדיפו לעבור לביה"ס הממ"ד שילה בחדרה.

כתוצאה מכך, בי"ס נועם בפרדס חנה נשאר עם 216 תלמידים ושבע כיתות תקניות.

בדיעבד, מציאות זו פגעה בחלק מהמחנכות אשר נותרו ללא גמול חינוך (בנועם חדרה היו כל השנים כיתות מקבילות תקניות).

פגיעה נוספת ומשמעותית היתה בסגנית המנהלת נחמה אופנהיימר ת.ז. 56495617 אשר שימשה בתקן סגנות במשך 7 שנים, ודווקא כעת שנה לפני קביעות בגמול סגנות בשנה השמינית היא נפגעה, וזה גם יפגע בה עם יציאתה לגמלאות בעוד שנה.

לאור האמור לעיל, אני פונה לוועדת החריגים ומבקשת כי תוכר הסגנית כקבועה בתפקיד ותאושר לה הסגנות גם בשנה"ל תשע"ה" (ההדגשה הוספה – מ.ש.ג.) (נספח ו' לתצהירו של מר פכטר).

12. ביום 6.1.15 התכנסה ועדת חריגים באגף בכיר לכוח אדם בהוראה בעניין הסגנות של התובעת. בוועדה השתתפו סגן חשב משרד החינוך, סגן מנהל אגף בכיר לכוח אדם בהוראה ונציג היועץ המשפטי של משרד החינוך ("ועדת החריגים"). החלטת ועדת החריגים קובעת בזו הלשון:

"הוועדה מוכנה בנסיבות המקרה, כי שנת הלימודים תשע"ה לא תקטע את רצף עבודתה של הגב' אופנהיימר כסגנית.

עם זאת, לא ניתן לאשר לה גמול סגנות בגרירה הואיל ולא השלימה 8 שנות עבודה כסגנית. היה ותשתבץ בשנה"ל תשע"ו כסגנית, תהיה זכאית לגמול סגנות וזו תיחשב לשנה השמינית כסגנית, על כל המשתמע מכך" (נספח להודעת הנתבעת מיום 3.12.17).

13. בהודעת דוא"ל מיום 20.4.15 הודיע מפקח משרד החינוך, מר רון פכטר ("המפקח") למנהל ביה"ס נועם, מר רחמים ביטון ("מנהל ביה"ס נועם") על החלטת ועדת החריגים (נספח ז' לתצהירו של מר פכטר). בו ביום העביר מנהל ביה"ס נועם הודעת דוא"ל זו לתובעת (נספח ג' לתצהירו של מר ביטון).

14. בחודש יוני 2015 פנתה התובעת אל הגורמים המוסמכים בנתבעת והביעה רצונה לפרוש לגמלאות. כך עולה ממכתבו של מנהל ביה"ס נועם, מר ביטון, מיום 23.6.15 (נספח ז' לתצהירו של מר ביטון), וכך עולה גם ממכתב המפקח, מיום 26.6.15 (נספח ח' לתצהירו של מר פכטר).

15. בחודש יולי 2015 הגישה התובעת בקשה לפרוש פרישה מוקדמת לגמלאות בתום שנה"ל תשע"ה, בהגיעה לגיל 55 ולאחר 33 שנות שירות (טופס התביעה לגמלה – נספח ט' לתצהירו של מר פכטר).

16. במכתבה למנהלת גף כוח אדם בהוראה, מיום 29.7.15, הלינה התובעת על "פגיעה בתנאי עבודה ופרישה", וציינה כי עם ההחלטה על המעבר הובטח שלא תהיה פגיעה בתנאי העבודה, יישמרו הזכויות, הגמולים, היקפי המשרה והתפקידים, כפי שהיו בשנה הקודמת (תשע"ד). התובעת הוסיפה כך:

"לצערי ולתדהמתי במהלך השנה – שנת התשע"ה נודע לי במקרה שאינני סגנית.

חשוב לציין כי במהלך כל השנה עבדתי בהיקף התואם לסגנית של 40 ש"ש הכוללות שעות חינוך וסגנות!

...

מעבר לפגיעה המנטלית יש כאן, כאמור, פגיעה משמעותית בתנאי השכר והפרישה שלי ויש לכך השלכות עתידיות גדולות.

אבקש לתקן את העוול שנעשה לי בדרכי נועם, אך במידה ודבר זה לא יתוקן, אאלץ לפנות לערכאות משפטיות" (נספח ד' לכתב ההגנה).

17. מנהלת גף כוח אדם בהוראה השיבה לתובעת במכתבה מיום 26.8.15, וציינה:

"... עניינך נדון בוועדת חריגים במשרדנו הראשי כבר בחודש ינואר 2015 ותשובת הוועדה היתה שלא ניתן לאשר לך גרירת מול ניהול מאחר ולא השלמת 8 שנות עבודה כסגנית" (נספח ה' לכתב ההגנה).

18. התובעת סיימה את עבודתה בשירות הנתבעת עם פרישתה לגמלאות בתום שנת הלימודים תשע"ה, ביום 31.8.2015.

19. כעולה ממכתביו של מנהל תחום גמלאות ופיצויים באגף בכיר לכוח אדם בהוראה במשרד החינוך, מיום 8.9.15, עם פרישתה לגמלאות אושרו לתובעת מענק חד פעמי בסכום של 40,000 ש"ח וחמישה חודשי הסתגלות (נספחים ה'1 עד ה'3 לכתב ההגנה).

20. ביום 20.12.15 פנה מ"מ מזכ"ל הסתדרות המורים ויו"ר האגף לאיגוד מקצועי, מר גדי דיעי ("נציג הסתדרות המורים"), למנהלת אגף בכיר לכוח אדם בהוראה, בעניין הסגנות של התובעת, בזו הלשון:

"גב' אופנהיימר עבדה משך שבע שנים רצופות כסגנית מנהל בבית ספר שילה בחדרה.

לקראת תום שנה"ל תשע"ד הוחלט במשרד החינוך להעביר את בית הספר לפרדס חנה לבית הספר שילה, תוך שהובהר והובטח לכל צוות עובדי ההוראה שהם לא יפגעו בשל המעבר.

נבהיר כי קודם למעבר מנה בית ספר נעם 12 כיתות ובית ספר שילה 6 כיתות.

גב' אופנהיימר כיהנה במהלך שנה"ל תשע"ה כסגנית מנהל לכל דבר ועניין ואף שובצה במערכת של 40 ש"ש.

נציין, משך למעלה מ-5 חודשים לא הצליח צוות המורים לקבל תלוש שכר ואף לאחר שקיבלה גב' אופנהיימר תלוש הופיע בתלוש וותק בניהול - 8 שנים.

בתום שנה"ל תשע"ה פרשה גב' אופנהיימר לגמלאות ולהפתעתה לא קיבלה גמול סגנות בגמלתה, בטענה שזה לא שולם לה בשנתה האחרונה.

אנו מבקשים לקיים דיון דחוף בנושא בהשתתפות מנהלת המחוז.

לטיפולך המהיר אודה" (נספח ו' לכתב ההגנה).

21. מנהלת אגף בכיר לכוח אדם בהוראה השיבה לנציג הסתדרות המורים במכתב מיום 11.1.16, וציינה כי עניין הסגנות של התובעת נדון בוועדה החריגים ביום 6.1.15, וכי "בוועדה סוכם כי במידה ו[התובעת] תתמנה בשנת הלימודים תשע"ו, שנת תשע"ו תחשב כשנה שמינית כדי שלא יקטע הרצף על כל המשתמע". עוד צוין במכתב, כי מאחר שהתובעת פרשה לגמלאות בסוף שנת הלימודים תשע"ה, כמורה, אין אפשרות לשנות את עניין גמול הסגנות כמרכיב קובע לגמלתה (נספח ז' לכתב ההגנה).

ההליך בבית הדין

22. התובעת עתרה בתביעתה לשני סעדים: סעד כספי עבור הפרשי שכר (גמול ניהול) בסכום של 23,340 ש"ח, וכן סעד הצהרתי לפיו היא זכאית, החל מיום 1.9.15, לפנסיה בדירוג "סגנים אקדמאיים" וביקשה לחייב את הנתבעת לשלם לה הפרשים הנובעים מהשינוי הנדרש בגמלה החודשית. נוכח סכום התביעה הכולל סווגה התובענה בהליך דיון מהיר. לאחר שהנתבעת הגישה כתב הגנה התקיים דיון במעמד הצדדים, בסופו הוריתי על הסבת התובענה לדיון בפסים רגילים, וזאת לנוכח השאלות העובדתיות והמשפטיות העולות מכתבי הטענות.

23. מטעם התובעת הוגש תצהיר עדותה הראשית, בד בבד עם בקשה לזימון שני עדים: מר יעקב פרידמן, מנכ"ל רשת נועם-צביה, והגב' יעל בורנשטיין, עובדת הוראה בבית הספר נועם בפרדס חנה. ביום 19.7.17 ניתנה החלטה המורה על זימון העדים באמצעות בית הדין. מטעם הנתבעת הוגשו תצהירי עדות ראשית של מר רון פכטר, המפקח, וכן של מר רחמים ביטון, מנהל ביה"ס נועם. ביום 16.10.17, בחלוף חודשיים ממועד הגשת תצהירי הנתבעת וסמוך למועד ישיבת ההוכחות, הגישה התובעת בקשה לזימון עד הזמה שהוא בעלה, מר אשר אופנהיימר ("מר אופנהיימר"). בהחלטה מיום 25.10.17 נדחתה בקשת התובעת לזימון עד ההזמה, אולם נקבע שכדי לאפשר לתובעת לפרוש בפני בית הדין את מלוא ראיותיה, יותר לה להגיש תצהיר עדות ראשית של מר אופנהיימר. בהתאם לכך הודיעה הנתבעת שתשלים את העדויות מטעמה בדרך של חקירה ראשית.

24. בדיון ההוכחות שהתקיים ביום 1.11.17 נשמעה תחילה עדות העדים שזומנו מטעם התובעת. לאחר מכן נחקרו המצהירים על תצהיריהם, למעט מר ביטון, עד הנתבעת. ישיבת המשך הוכחות התקיימה ביום 12.2.18, והצדדים סיכמו טיעוניהם בכתב.

טענות הצדדים

25. התובעת טוענת שהיא זכאית לגמול ניהול מהטעמים הבאים: ראשית, בשנת הלימודים תשע"ה המשיכה לכהן בפועל בתפקידה כסגנית מנהל, ובמועד פרישתה לגמלאות השלימה 8 שנות ניהול, כך שיש לכלול את גמול הניהול ב"משכורת הקובעת" לפנסיה שלה. שנית, ניתנה לה הבטחה מפורשת לפיה עם המעבר של ביה"ס נועם מחדרה לפרדס חנה "לא תהיה פגיעה בתנאי העבודה ותוך שבשנה זו תשמרנה ותמשכנה כל הזכויות, הגמולים, היקפי המשרות והתפקידים כפי שהיו בשנה הקודמת למעבר".

התובעת מוסיפה וטוענת כי הנתבעת שינתה באופן חד צדדי את דירוגה מ- "סגנים אקדמאיים" ל- "מורים ב.א."; נודע לה על כך לראשונה בחודש מרץ 2015, ובאקראי, בין היתר מאחר שעד לחודש זה לא הונפקו תלושי שכר לצוות בית הספר.

26. הנתבעת טוענת מנגד, שבשנת הלימודים תשע"ה לא כיהנה התובעת בתפקיד סגנית הואיל ובית הספר לא עמד בתקן הכיתות המינימאלי למינוי סגן מנהל, ותפקידה היה עובדת הוראה ומחנכת כיתה בלבד. לפי הטענה, התובעת לא השלימה 8 שנות סגנות (ברצף או שלא ברצף), ולכן אינה עומדת בתנאי הזכאות לגמול ניהול. הנתבעת טוענת עוד כי התובעת פרשה לגמלאות ביודעה שלא אושר לה גרירת גמול ניהול, ולכן אין לה להלין אלא על עצמה.

לסיום נטען כי התביעה לוקה בשיהוי ניכר מאחר שהיה על התובעת לבקש את סעד האכיפה מיד בתחילת שנת הלימודים תשע"ה, וכי בכל הנוגע לטענות לגבי גובה הגמלה היה על התובעת לפנות בהליך "ערעור גמלאות".

המסגרת המשפטית

27. גמול ניהול הינו תוספת שכר המשולמת לעובד הוראה המשמש בתפקיד מנהל מוסד חינוך או סגן מנהל מוסד חינוך. שיעורה של התוספת מחושב באחוזים מהשכר המשולב האישי, נקבע לפי הוותק הניהולי, ונגזר מדרג המוסד החינוכי וממספר הכיתות בבית הספר.

28. התנאים לתשלום גמול ניהול מעוגנים בתקנון שירות עובדי הוראה ("התקנון") ובהסכמים הקיבוציים הרלוונטיים. סעיף 7.3 לתקנון מסדיר את ההוראות הנוגעות לתפקיד סגן מנהל במוסד חינוך.

29. סעיף 7.3.4 קובע כי הזכות לקביעות גמול ניהול לסגן מנהל מוענקת לאחר תקופת ניסיון בת שלוש שנים.

30. סעיף 7.3.2 לתקנון קובע שני תנאים מצטברים למינוי סגן מנהל בית ספר יסודי: האחד, תנאי כמותי – מספר הכיתות המינימאלי המאפשר תקן של סגן מנהל; השני, תנאי איכותי – דרישות פדגוגיות מהמועמד לתפקיד.

לענייננו רלוונטי ס"ק 1 הקובע תנאי הכרחי למינוי סגן מנהל בית ספר יסודי, והוא 12 עד 20 כיתות.

31. על פי הוראות ס"ק 5 לסעיף 7.3.6.1 לתקנון אפשר שעובד הוראה חדל מלשמש כסגן מנהל בפועל, וחזר לתפקיד עובד הוראה, אך ימשיך "לגרור" את גמול הניהול במשכורתו, וזאת אם התקיימו בו תנאי הסעיף, היינו אם "כיהן 8 שנים רצופות כסגן, ונמנע ממנו לכהן כסגן עקב אילוצי המערכת". שיעור גמול הניהול שלו יהיה זכאי ייקבע לפי ממוצע של מספר הכיתות שניהל בשלוש השנים האחרונות.

32. גמול ניהול יוכר כחלק מהשכר הקובע לגמלה כאשר העובד מילא תפקיד סגן מנהל בשנת עבודתו האחרונה טרם פרישתו לגמלאות.

דיון והכרעה

33. אקדים ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובסיכומים, לעדויותיהם, כמו גם לחומר הראיות שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל להוכיח את זכאותה לגמול ניהול בשנה"ל תשע"ה.

34. אוסיף, כי על פי התרשמותי מהעדים, עדיפה עלי גרסת הנתבעת על פני גרסתה של התובעת. עדותם של עדי הנתבעת הותירו עלי רושם חיובי ומהימן. המפקח מר פכטר ומנהל ביה"ס נועם מר ביטון מסרו גרסה סדורה, הגיונית ואמינה, בעוד שגרסת התובעת מעוררת תמיהות ולא נתמכה בראיות חיצוניות.

35. לא רק התרשמותי מהעדים ומתוכן עדותם היא שהכריעה את הכף לכיוון העדפת גרסת הנתבעת על פני זו של התובעת, אלא שמהעובדות שכלל לא היו שנויות במחלוקת, בצירוף ניתוח סבירות יתר העובדות ביחד עם הגיונם של הדברים – הכל כמכלול – למדתי שהגרסה העובדתית של הנתבעת מעוררת אמון רב מזו של התובעת.

[א] בשנת הלימודים תשע"ה לא ניתן היה למנות סגן מנהל בביה"ס נועם

36. כמפורט בתיאור המסגרת המשפטית לעיל, התקנון הוא שקובע את הכללים למינוי סגן מנהל מוסד חינוך, ולפי הוראת סעיף 7.3.2 לתקנון אחד התנאים המצטברים למינוי סגן מנהל הוא תקן הכיתות במוסד החינוך. יובהר שהתובעת אינה מבססת את תביעתה לגמול ניהול על עמידת ביה"ס נועם בקריטריון הכמותי, אלא על כך שמילאה בפועל תפקיד של סגנית מנהל.

37. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ובחנתי את מכלול התשתית הראייתית שנפרשה לפניי, שוכנעתי, כי הדין עם הנתבעת: בשנת הלימודים תשע"ה לא ניתן היה למנות סגן מנהל בביה"ס נועם, ולכן לא התאפשרה כהונתה של התובעת בתפקיד סגנית מנהל. מסקנה זו מתחייבת מפרשנות הוראות התקנון באופן שיגשים את מטרתם של שני התנאים המצטברים למינוי סגן מנהל. תכלית הוראת סעיף 7.3.2 בתקנון לאפשר מינוי עובד הוראה בעל כישורים מתאימים לתפקיד בכיר של סגן מנהל במוסד חינוך גדול, וזאת על מנת לסייע למנהל מוסד החינוך במילוי תפקידיו השונים. שאם לא כן, בכל מוסד חינוך, קטן כגדול, ימונה סגן מנהל מבלי לבחון אם הלכה למעשה הדבר נחוץ לצורך ניהול תקין ויעיל של המוסד החינוכי. במצב דברים שכזה לא תוגשם התכלית העולה מהוראות התקנון בבירור, והיא להעמיד כוח עזר ניהולי לצד מנהל מוסד חינוכי שמונה 12 כיתות לפחות.

38. בענייננו: אין חולק כי בשנת הלימודים תשע"ד, כאשר בית הספר נועם היה ממוקם בחדרה, עמדה מכסת הכיתות בו על 12 כיתות (319 תלמידים). אף אין חולק, כי עם המעבר לפרדס חנה, בשנת הלימודים תשע"ה, חלק מהתלמידים שלמדו בביה"ס נועם בחדרה לא עברו לביה"ס נועם בפרדס חנה. על כן, ביה"ס נועם מנה בשנה"ל תשע"ה 9 כיתות בלבד (217 תלמידים) (נספחים ג' ו-ד' לתצהירו של מר פכטר).

39. בהינתן שאין למנות סגן מנהל במוסד חינוך המונה פחות מ- 12 כיתות, הרי שבשנת הלימודים תשע"ה לא ניתן היה למנות סגן מנהל בביה"ס נועם, ומכאן שאין אפשרות שיאושר לתובעת מילוי תפקיד סגנית מנהל.

40. משקבעתי שבשנה"ל תשע"ה לא ניתן לראות את התובעת כמי שעמדה בדרישות התקנון כזכאית לגמול ניהול בהתאם לכך שלא ניתן היה למנות סגן מנהל, הרי שנדחית טענת התובעת לשינוי חד צדדי בתנאי העסקתה. מקובלת עלי גרסת הנתבעת, כעולה מעדות המפקח, ולפיה החלטה על העברת בית ספר מיישוב ליישוב (תוך שינוי סמל המוסד) מחייבת את משרד החינוך לשבץ כל עובד הוראה בעבודה בהתאם להיקף המשרה הקבועה שלו (סע' 13 לתצהירו של מר פכטר; עדותו של מר פכטר: פ: 31, ש: 15- 17). לא כל שכן בנוגע למינוי סגן מנהל. הוראות התקנון קובעות תנאי הכרחי למינוי סגן מנהל והוא תקן הכיתות. על כן, לא היתה לתובעת זכות קנויה לגמול ניהול, הואיל ומילאה תפקיד זה שבע שנים, ולא מעבר לכך (ראו לעיל הוראות התקנון בנוגע לגרירת גמול ניהול).

[ב] בשנת הלימודים תשע"ה שימשה התובעת עובדת הוראה ומחנכת במשרה מלאה

41. התובעת הצהירה כי בשנה"ל תשע"ה מילאה תפקיד של סגנית מנהל, ובסעיף 13 לתצהירה תיארה את המשימות והמטלות שביצעה בתפקיד זה. במחלוקת העובדתית בדבר עבודתה כסגנית מנהל ביקשה התובעת לתמוך גרסתה בעדותה של הגב' בורנשטיין, אשר הועסקה כעובדת הוראה ומחנכת כיתה בביה"ס נועם בשנה"ל תשע"ה, ועודנה מועסקת בביה"ס נועם. מדובר, אפוא, בעדה מרכזית בכל הנוגע לתפקידה של התובעת בשנה"ל תשע"ה. גב' בורנשטיין זומנה לעדות מטעם התובעת, אולם מאחר שלא הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה, העדה נחקרה בחקירה ראשית ע"י ב"כ התובעת, אשר הפנה אליה שאלות מדריכות (מוצג ת/1) שהתשובות עליהן כן/לא. בנסיבות העניין, לא ניתן, לגישתי, לבסס ממצאים עובדתיים כלשהם על עדותה של גב' בורנשטיין בחקירה ראשית, ואינני מוצאת לייחס משקל ראייתי לעדותה בחקירה ראשית, כאשר העידה על תפקידים שמילאה התובעת בשנה"ל תשע"ה, והשיבה לשאלות מדריכות העוסקות בסוגיות שנויות בלב המחלוקת בין הצדדים. עמדתי על הבעייתיות שבהצגת שאלות מדריכות לעדה כבר בשלב שמיעת הראיות. אולם משעמדה התובעת על הצגת השאלות לעדה, ועל אף שלא נשמעה טענה שהגב' בורנשטיין היא עדה עוינת – התרתי לתובעת להציג לעדה שאלות אלו, תוך שהובהר שיינתן לכך ביטוי בשלב הערכת העדויות והראיות (פ: 13, ש: 15- 17).

42. כפי שציינה גב' בורנשטיין, ניכר שהמעמד של מתן העדות היה קשה ולא נוח עבורה. גב' בורנשטיין העידה שהתובעת היא שקיבלה אותה לעבודה, היא שומרת לתובעת "חסד נעורים" והן שומרות על קשרי ידידות מאז תקופת עבודתן המשותפת (פ: 15, ש: 7; פ: 16, ש: 10). לא זו בלבד שיש באמור כדי ללמד על כך שבעדותה ביקשה להטיב עם התובעת, אלא שניכר שהדברים שהעידה בחקירה ראשית הוכנסו לפיה של העדה. העדה אישרה את שאלות ב"כ התובעת באופן גורף, אחיד וכוללני, וביחס למרבית המשימות והמטלות שנשאלה לגביהן השיבה שהתובעת ביצעה אותן בתפקידה כסגנית מנהל (פ: 13, ש: 22, 26; פ: 14, ש: 4, 22). אולם, בחקירתה הנגדית מסרה העדה גרסה שונה, וחזרה בה מהעדות הנחרצת בנוגע לתפקידיה של התובעת, משהעידה "אני לא אמורה לדעת מה התובעת עושה במשרדה" (פ: 15, ש: 18). העדה גב' בורנשטיין אישרה שאין לה ידיעה אישית בנוגע לתפקידים שמילאה התובעת בממשק שלה מול מנהל ביה"ס נועם (פ: 15, ש: 22). לא זו אף זו: בחקירה נגדית חזרה בה העדה מהאמירה שהתובעת היתה מעורבת בקיום ישיבות ופגישות עם סגל ההוראה באופן רציף וקבוע (פ: 14, ש: 4, 8, 22), והסתייגה מהדברים שמסרה בחקירה ראשית. גב' בורנשטיין העידה כי בשנה"ל תשע"ה היא עצמה לא נכחה בפגישה עם מנהל ביה"ס והתובעת יחדיו, וכי נעזרה בתובעת כשהיו לה קשיים ולא בפגישות קבועות (פ: 15, ש: 25- 26, 28).

המסקנה העולה מן האמור היא שהתובעת לא עמדה בנטל השכנוע בנוגע לתפקידים ולמשימות שלטענתה ביצעה במהלך שנה"ל תשע"ה.

43. מלבד התפקידים שביצעה התובעת בשנה"ל תשע"ה, היו הצדדים חלוקים ביניהם בנוגע למערכת השעות של התובעת בשנה זו (נספח ד' לתצהירו של מר ביטון).

התובעת הצהירה כי עבדה 20 ש"ש פרונטאליות, התואמות משרת סגן מנהל ולא עובד הוראה (סע' 16 לתצהיר). גרסה זו לא הוכחה, ולא הוצגה לבית הדין מערכת השעות של התובעת בשנה"ל תשע"ד לצורך השוואה. התובעת הוסיפה והצהירה כי ביום חמישי שובצה לשעתיים פרונטאליות בלבד, והיתר שעות סגנות, מאחר שזה היה היום החופשי של מנהל ביה"ס נועם. ברם, אין במערכת השעות אזכור ל"שעות סגנות", ומנהל ביה"ס נועם לא נשאל בעניין זה בחקירתו הנגדית, כך שגם גרסה זו לא הוכחה. התובעת התייחסה בתצהירה גם לעבודת סגנות ביום שישי (היום הפנוי של המזכירה), והתייחסה לתחומי אחריותה ביום זה. אולם, התובעת לא זימנה לעדות מטעמה את מזכירת ביה"ס נועם על מנת שתתמוך בגרסתה. על כן, אין תימוכין לגרסת התובעת גם בעניין זה.

44. הנתבעת טענה מנגד, כי בהתאם למבנה שבוע עבודה לפי רפורמת "אופק חדש", התובעת אמורה היה למלא 24 ש"ש פרונטאליות, 5 ש"ש פרטניות ו- 5 ש"ש שהייה. לגרסת הנתבעת, אושרה לתובעת הפחתה במספר השעות הפרונטאליות (מחמת גיל, ע"י מנהל ביה"ס נועם ובאישור המפקח), כך שעבדה 20 ש"ש פרונטאליות ו- 4 ש"ש בתפקיד פדגוגי לפי בחירתה, וזאת בהיקף מצומצם בהרבה מאשר בשנה הקודמת. עד הנתבעת מר ביטון הצהיר שהתפקיד הוצע לתובעת תוך הדגשה שלא מדובר בתפקיד סגנית מנהל, והתובעת הסכימה לכך (סע' 21 לתצהירו של מר ביטון; סע' 27 לתצהירו של מר פכטר). גרסה זו לא נסתרה.

45. הוכח, אפוא, שהתובעת ביצעה משימות פדגוגיות במסגרת 4 ש"ש מתוך סך השעות השבועיות הפרונטאליות, ולא מעבר לכך. זאת ביצעה התובעת לפי הסכמתה ובאישור מנהל ביה"ס נועם והמפקח. עוד עולה מן הראיות שהוצגו לפני בית הדין, כי לפי מערכת השעות של התובעת לשנה"ל תשע"ה, התובעת מילאה תפקיד של עובדת הוראה ומחנכת, ואין זכר לעבודת סגנות. על יסוד האמור הגעתי למסקנה כי התובעת לא מילאה בפועל תפקיד של סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה.

46. התובעת הפנתה בטיעוניה לצילום תמונת המחזור של ביה"ס נועם בשנה"ל תשע"ה, כאשר בסגל ההוראה היא מופיעה כסגנית מנהל. מנהל ביה"ס נועם הצהיר כי תמונת המחזור לא מובאת לידיעתו ונעשתה על דעת אחרים בסגל ההוראה בביה"ס (סע' 23 לתצהירו של מר ביטון). בחקירתו הנגדית חזר על גרסתו (פ: 46, ש: 1- 2). לטעמי, אין בתמונת המחזור כדי לבסס את תביעתה של התובעת. זו עשויה להיות ראיה מחזקת, אולם בהינתן שלא הוכחה גרסת התובעת לעבודה כסגנית מנהל, הרי שאין בתמונת המחזור, לכשעצמה, מאומה.

47. לסיכום, אני קובעת שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח שכיהנה בתפקיד סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה.

[ג] ידיעת התובעת על העדר זכאות לגמול ניהול

48. לפי הגרסה בכתב התביעה, "רק בחודש מרץ 2015 או בסמוך לכך נודע לתובעת, בדרך אקראי, מאחד המורים האחראיים בבית הספר, שקיימת בעיה בדיווחי התפקיד שלה" (סע' 11). מאוחר יותר הצהירה התובעת, כי נודע לה שקיימת בעיה בעניין הסגנות "בתחילת שנת 2015, אינני זוכרת בדיוק האם היה הדבר בחודש ינואר או פברואר 2015" (סע' 19 לתצהיר התובעת). בעדותה בבית הדין ציינה התובעת שאינה זוכרת את התאריך, נמנעה מלנקוב מועד שבו הודיע לה מר שלמה הוד, המועסק בביה"ס נועם ואחראי על מערכת השעות ("מר הוד") על בעיה בעניין הסגנות, אך ציינה שזה היה "יום גשום" (פ: 20, ש: 2, 7). בעלה של התובעת ציין בעדותו, שזה היה בחודש דצמבר 2014 (פ: 25, ש: 28).

49. לא זו בלבד שחלו שינויים מהותיים בגרסת התובעת בנוגע למועד בו נודע לה ממנהל ביה"ס נועם שקיימת בעיה בעניין הסגנות, אלא שגרסתה מבוססת רובה ככולה על עדותה היחידה, לא נתמכה בראיות בכתב, היא מעוררת תהיות ואינה מתיישבת עם ההיגיון והשכל הישר. מנגד, לפי גרסת הנתבעת, אי מינויה של התובעת לתפקיד סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה היה ידוע לה עוד לפני פתיחת שנה"ל. גרסה אחידה זו הועלתה לראשונה בכתב ההגנה (סע' 44), עד הנתבעת אישר גרסה זו בתצהירו (סע' 10 עד 12 לתצהירו של מר ביטון), וחזר עליה בחקירה נגדית (עדותו של מר ביטון: פ: 47, ש: 6, 8). גרסת הנתבעת לא נסתרה, ואף נתמכה בראיות בכתב. על כן, במחלוקת העובדתית שבין התובעת לבין הנתבעת, עדיפה בעיני עדותם של עדי הנתבעת ואני מאמצת את גרסתם של מר פכטר ומר ביטון בעניין זה.

50. הנה כי כן, לאחר שבחנתי את מכלול חומר הראיות שהונח לפני בית הדין, שוכנעתי שעוד בטרם תחילת שנת הלימודים תשע"ה ידעה התובעת שביה"ס נועם מונה מספר כיתות נמוך מהתקן המאפשר מינוי סגן מנהל. אבהיר במה דברים אמורים.

51. התרשמותי ממנהל ביה"ס נועם, מר ביטון, שהוא עד אמין ומהימן, שתיאר בעדותו את השתלשלות העניינים ומהלך הדברים בכנות ובאופן מפורט. מר ביטון העיד שבתקופת ההיערכות, עובר לפתיחת שנה"ל תשע"ה, בסוף חודש יולי או בתחילת חודש אוגוסט 2014, המפקח הקודם, מר גבריאל אמסלם, עדכן אותו בנוגע למצב התקן, הצורך לגרוע מצוות עובדי ההוראה, "וכן הודיע לי שהתובעת לא תשמש כסגנית בשנת הלימודים תשע"ה" (פ: 43, ש: 12; ראו גם סע' 10 לתצהירו של מר ביטון). מר ביטון העיד שכבר אז הודיע על כך למר הוד, והלה יידע את התובעת שבשנה"ל הקרובה היא לא תשמש סגנית מנהל (פ: 43, ש: 21- 22, 28; פ: 47, ש: 6, 8); עוד באותו היום, מיד לאחר ששוחחה עם מר הוד, נכנסה התובעת למשרדו של מנהל ביה"ס נועם והובהר לה שלא תקבל תפקיד סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה (פ: 44, ש: 23- 26; פ: 48, ש: 13).

52. מן האמור עולה שעוד לפני תחילת שנת הלימודים תשע"ה, ביום ההיערכות שהתקיים בחודש אוגוסט 2014, ידעה התובעת על הפחתת מספר הכיתות בביה"ס נועם וידעה שבשנה"ל הקרובה לא תשמש סגנית מנהל. כעולה מגרסת הנתבעת, עוד לפני פתיחת שנה"ל ציינה התובעת בפני מנהל ביה"ס נועם, מר ביטון, שמאחר שזו שנת ההוראה האחרונה שלה לפני פרישה לגמלאות, הרי שככל שלא תשמש סגנית מנהל, גמול הניהול לא ייכלל בגמלה שלה. מנהל ביה"ס נועם העיד "הבטחתי לה שנעשה כמיטב יכולתנו כדי לשנות את רוע הגזרה" (פ: 44, ש: 25- 26). גרסה זהה מסר בתצהירו (סע' 11 סיפא לתצהיר).

53. התקשיתי לתת אמון בגרסת התובעת לפיה בתחילת שנת הלימודים תשע"ה לא ידעה על ירידה במספר התלמידים הרשומים לביה"ס נועם ולא ידעה על ההפחתה במספר הכיתות (פ: 17, ש: 11). כעובדת הוראה שמועסקת במשרד החינוך 32 שנים, נכון לאותו מועד, וכמי שכיהנה כסגנית מנהל במשך 7 שנים ברצף, יש להניח שהשינויים הללו היו בידיעתה. העיד על כך מנהל ביה"ס נועם משציין, כי "בשנה הזו, עקב מעבר בית הספר מחדרה לפרדס חנה, הירידה במספר התלמידים היתה דרמטית, שהבהירה באופן מובהק כבר בקיץ שמספר התקנים לא יאפשר החזקת כל המורים בבית הספר כולל תקן לסגנית מנהל, שהתקן המתבקש הוא 12 כיתות בפועל" (פ: 47, ש: 29- 32). נמצאנו למדים שהמעבר היזום של ביה"ס נועם מחדרה לפרדס חנה היה מהלך משמעותי ויוצא דופן; הירידה במספר התלמידים הרשומים לביה"ס היתה חדה ובעלת השלכות מהותיות. הדבר היה ברור ונהיר לכל הנוגעים בדבר.

54. התובעת אמנם העידה בחקירתה הנגדית, כי סמכויותיה כסגנית מנהל היו בפן הפדגוגי בלבד, ובתיאום עם מנהל ביה"ס נועם סוכם ש"לא אקבל על עצמי את הנושא הכלכלי, תקנים, היקף משרות של מורים, וכך סוכם" (פ: 17, ש: 13- 18). אולם, גם אם תתקבל גרסת התובעת לפיה תחומי פעילותה ואחריותה כסגנית מנהל מוסד חינוכי לא נגעו לתקנים, עדיין אין באמור כדי ללמד על "אי ידיעה", כטענתה. לא סבירה בעיני גרסת התובעת לפיה לא היתה לה כל ידיעה בנוגע לתקנים, מצבת כוח אדם, רישום תלמידים וכיו"ב. מדובר בנושאים שבלב ליבו של ניהול מוסד חינוך, על אחת כמה וכמה במצב דברים לא שגרתי שבו מוסד חינוך מועבר ממקום אחד למשנהו.

55. שוכנעתי, אפוא, שהתובעת, מנכ"ל רשת החינוך נועם צביה ומנהל ביה"ס נועם, ידעו עוד לפני פתיחת שנת הלימודים תשע"ה שעם המעבר לפרדס חנה פחתו מספר התלמידים בביה"ס נועם ועתידות להיפתח פחות כיתות מהתקן המתחייב למינוי סגן מנהל. ראיה בכתב התומכת במסקנה זו היא פנייתו של מנכ"ל רשת החינוך נועם צביה, מר פרידמן, אל מנהלת המחוז. כבר ביום 28.8.14, פנה מר פרידמן למנהלת המחוז, בנושא המעבר של ביה"ס נועם לפרדס חנה (נספח 9 לתצהירה של התובעת), ובסעיף ה' למכתבו ביקש את טיפולה של מנהלת המחוז בהסדרת מינויה של התובעת כסגנית מנהל. מר פרידמן ביקש ממנהלת המחוז "להבטיח כי הסגנית [נחמה אופנהיימר] שכיהנה בתפקידה כבר שבע שנים תמשיך בתפקידה זה ותתוגמל בהתאם על אף הקיטון [הזמני] במספר התלמידים והכיתות. [מלבד ההיבט המערכתי, יש כאן גם עניין פרסונלי, כמובן]". הא ראיה שעניין הסגנות הועלה לסדר היום והיה ידוע וברור לכל הנוגעים בדבר.

בהתייחס ל"עניין הפרסונאלי" שציין מר פרידמן במכתבו למנהלת המחוז אציין, כי בעלה של התובעת הינו ממייסדי ביה"ס נועם פרדס חנה (עדות מר פרידמן: פ: 8, ש: 6; עדות מר אופנהיימר: פ: 25, ש: 9), וניכר שהיה מעורב ודומיננטי הן בפעילות ביה"ס נועם והן בעבודתה של התובעת. בהתחשב באמור, אך טבעי ומתבקש שהתובעת ובעלה ידעו על הפחתת מספר הכיתות ועל ביטול תקן סגן המנהל. אוסיף עוד, כי התקשיתי לתת אמון בעדותו של מר פרידמן בעניין זה. התרשמותי הבלתי אמצעית מהעד בעת מתן עדותו, ובעיקר במענה לשאלות ב"כ הנתבעת בנוגע למועד בו שוחחו עמו התובעת ובעלה, היא שהעד מסר תשובות מתחמקות (פ: 8, ש: 20, 28).

56. זאת ואף זאת: מן התשתית העובדתית שהוכחה לפניי עולה, כי בפתח שנה"ל תשע"ה התובעת פנתה אל הגורמים המוסמכים במשרד החינוך וביקשה את עזרתם בעניין הסגנות. מנהל ביה"ס נועם ציין בעדותו כי "כל פונקציה שהגיעה לבית הספר, מפקחים, גורמים מהנהלת רשת נועם, מינהל חמ"ד (חינוך ממלכתי דתי), ניתנה אפשרות לתובעת, שהיא אכן ביצעה אותה, להיפגש עמם בדלתיים סגורות" (פ: 48, ש: 13- 16). מר פכטר העיד – ועדותו מקובלת עלי כאמינה ומשכנעת – שהתובעת פנתה אליו בחודש ספטמבר 2014 במהלך ביקורו הראשון בביה"ס נועם וביקשה לשוחח עמו אישית (סע' 26 לתצהירו של מר פכטר). מר פכטר הצהיר שבאותה שיחה פנים אל פנים "שיתפה אותי התובעת בכך שהיא נפגעה כתוצאה מהירידה בתקן בית ספר נועם בפרדס חנה בשנה"ל תשע"ה, דבר שלא אפשר מינויה בשנה"ל זו לתפקיד סגנית מנהל; התובעת אף ביקשה ממני עזרה בעניין זה; השבתי לה כי סוגיה זו מטופלת על ידי מנהלת המחוז וכי אין בידי לשנות את המצב הקיים". העד לא נשאל על כך בעדותו בבית הדין, וגרסתו לא נסתרה. גרסה זו אף נתמכת בראיה בכתב, לאמור מכתבה של מנהלת המחוז מיום 9.9.14 (בפתחה של שנה"ל תשע"ה) לגב' פרץ, מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה. העתק המכתב נשלח למפקח מר פכטר ולמר יעקב ויזל, הממונה על החינוך הדתי במחוז חיפה ("מר ויזל").

57. התובעת אמנם אישרה בעדותה שפנתה אל מר ויזל בעניין הסגנות (פ: 20, ש: 29, 31) במהלך ביקורו בביה"ס נועם. אלא שלפי עדות התובעת, הפגישה היתה במהלך חודש נובמבר 2014 (פ: 21, ש: 1). כך או כך, הוכח שהתובעת שיתפה את הממונה על החינוך הדתי במחוז חיפה, מר ויזל, ואת המפקח, מר פכטר, בכך שבוטל מינויה לתפקיד סגנית מנהל עקב ירידה בתקן הכיתות בביה"ס, והלינה על כך שהופסקה זכאותה לגמול ניהול. כל זה חודשים רבים לפי חודש מרץ 2015, כפי שנטען בכתב התביעה. התובעת נשאלה בחקירתה הנגדית מה הסיבה שפנתה אל מר ויזל בעניין הסגנות, אם לכאורה אין בעיה בנושא, והשיבה תשובה תמוהה לפיה "היתה לי הרגשה לא כל כך טובה מתגובתו של המנהל ורציתי להיות בטוחה שהכל בסדר" (פ: 21, ש: 9). מתשובתה של התובעת מתבקשת המסקנה שהתובעת ידעה במועד שיחתה עם מר ויזל (שלטענתה התקיימה בחודש נובמבר 2014), שאין בביה"ס נועם תקן לסגן מנהל ולא אושר לה גמול ניהול.

58. יצוין עוד, כי בהתאם לאמור במכתבה של מנהלת המחוז, כבר באותו שלב, בתחילת שנת הלימודים תשע"ה התקבלה החלטתה של התובעת לפרוש לגמלאות בתום שנה"ל. בחודש ינואר 2015 התכנסה ועדת החריגים, אשר לא נענתה לבקשה להכיר בזכאות התובעת לגמול ניהול עבור שנה"ל תשע"ה. הודעת דוא"ל בעניין זה נשלחה למנהל ביה"ס נועם בחודש אפריל 2015, והוא העבירה לתובעת.

59. התובעת ציינה בעדותה שלא היתה מכותבת למכתביהם של מנכ"ל רשת החינוך נועם צביה ומנהלת המחוז במשרד החינוך (פ: 21, ש: 19), אולם התרשמתי שהתובעת היתה מעורבת בזמן אמת "מאחורי הקלעים", והפניות שנעשו למשרד החינוך בעניין הסגנות נעשו לבקשת התובעת ולמענה. על כן, אין בידי לקבל טענה זו, והיא נדחית.

60. להשלמת התמונה אוסיף, כי לגרסת התובעת, לא קיבלה תלושי שכר עד לחודש מרץ 2015, כך שלא היתה יכולה לדעת קודם לכן על בעיה כלשהי בעניין הסגנות ועל אי תשלום גמול ניהול. יצוין שהנתבעת הכחישה גרסה זו, וטענה שתלושי השכר הונפקו באופן סדיר לכל אורך השנה. התובעת אישרה בעדותה שמשכורת אוקטובר 2014, נובמבר 2014 ודצמבר 2014 שולמו לה, ומשנשאלה האם היתה הפחתה של כ- 1,000 ש"ח לעומת המשכורת בשנה"ל הקודמת, השיבה התובעת "יכול להיות" (פ: 19, ש: 5). אין מקום לתת אמון בגרסת התובעת לפיה, מחד, לא היתה מודעת להפחתה של 1,000 ש"ח בשכרה (פ: 19, ש: 14), ומאידך ייחסה את ההפחתה בשכר לתשלום החזר הוצאות נסיעה (פ: 19, ש: 8- 10). מדובר, לטעמי, בגרסאות עובדתיות סותרות. אף אין בידי לקבל את גרסת התובעת לפיה לא גילתה עניין בתלושי המשכורת ואינה עוקבת אחר פירוט רכיבי השכר בתלוש (פ: 19, ש: 20- 21). גרסה זו הופרכה משהוצג מכתב התובעת מיום 6.1.11 (מוצג נ/1), בו ביקשה התובעת לתקן את תלוש המשכורת. גם העדה מטעם התובעת, גב' בורנשטיין, אישרה בחקירתה הנגדית שהמשכורת שולמה במועד (פ: 16, ש: 1). משמע, התובעת יכולה היתה ללמוד בזמן אמת על השינוי בשכר וביטול התוספת עבור גמול ניהול גם מבלי לעיין בתלוש השכר.

61. לסיכום נקודה זו: נדחית טענת התובעת לפיה נודע לה לראשונה בחודש מרץ 2015, או לכל המוקדם בחודש נובמבר 2014, כי קיימת בעיה עם מינויה לתפקיד סגנית מנהל. הוכח שעניין הסגנות הובא לידיעת התובעת עוד בטרם פתיחת שנה"ל תשע"ה, והובהר לה שלא תכהן בשנה זו בתפקיד סגנית מנהל.

[ד] לא הוכחה הבטחה מנהלית שניתנה לתובעת להמשיך לכהן בתפקיד סגנית מנהל

62. לאחר שקילת הראיות, לא שוכנעתי שהתובעת קיבלה הבטחה על ידי מאן דהוא כי תהיה זכאית לגמול ניהול. גם אם נאמר (ואינני קובעת זאת) שעם החלטת המעבר הובטח לתובעת שישמרו הזכויות, הגמולים, היקף המשרה והתפקידים שמילאה שנה קודם לכן – לא ניתן לראות באמירה כזו משום "הבטחה" להעניק לה גמול ניהול או לכהן בתפקיד סגנית מנהל. כאמור לעיל, בשנה"ל תשע"ה מנה ביה"ס נועם 9 כיתות בלבד, ולכן אין בעל תפקיד במשרד החינוך המוסמך לתת הבטחה כזו (ראו: עדות של מר פכטר: פ: 34, ש: 29; עדות של מר ביטון: פ: 47, ש: 18- 19).

63. אוסיף ואציין, כי התובעת לא פירטה גרסה עובדתית לגבי אופן מתן ההתחייבות, מועד מתן ההבטחה ונסיבות נתינתה. בכתב התביעה (סע' 6 עד 8) ובתצהיר עדותה הראשית (סע' 7) הועלתה טענה בעלמא ל"הבטחה מפורשת של כל הגורמים המעורבים". התובעת לא ציינה את שמו של נותן ההבטחה, תפקידו וסמכויותיו; לא תיארה את דרך מתן ההבטחה ותוכנה. בדין טענה הנתבעת בסיכומיה כי אין לפנינו טענה לקיומה של הבטחה מסוימת ומפורטת. בעוד שבתצהיר ציינה התובעת התחייבות מפורשת של מנהלת המחוז (סע' 23ב'), הרי שבחקירתה הנגדית ציינה שקיבלה הבטחה ממנכ"ל רשת נועם, מהמפקח דאז מר אמסלם וממנהל ביה"ס נועם (פ: 17, ש: 26- 27). על כלליותה של ה"ההבטחה" אנו למדים גם מעדותו של מר פרידמן, אשר ציין כי "זו לא הבטחה לי אלא הבטחה בעיקר לציבור ההורים, לציבור המורים ובאופן כללי לקהילת בית הספר. ההבטחה היתה שאף אחד לא ייפגע מהמהלך הזה" (פ: ש: 7, ש: 17- 19). מדובר באמירה כללית וסתמית, שאין בה כדי להקים "הבטחה מנהלית".

64. זאת ועוד: לא בכדי לא נערכה תרשומת להבטחה שכזו, בהודעה על המעבר, בהחלטה של משרד החינוך, או בכל אופן אחר; התובעת העידה שלא קיבלה מסמך רשמי בנוגע למינויה לתפקיד סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה (פ: 17, ש: 21, 23, 25- 26), וגם לא ניתנה לה התחייבות מפורשת (פ: 17, ש: 25).

65. התובעת לא פנתה בכתב לגורמים האחראיים בנתבעת, ואין זכר ולו ברמז ל"הבטחה" כלשהי שניתנה לה. יש להניח שככל שהיתה ניתנת לתובעת "הבטחה", היא היתה פונה בכתב ומלינה על הפרת התחייבות בפני הגורמים המוסמכים בהנהלת רשת החינוך נועם צביה ובמשרד החינוך. התובעת העידה שבחודש אפריל 2015 פנתה אל נציגי הסתדרות המורים (פ: 22, ש: 19- 20). יש באמור כדי ללמד שבאותו מועד ידעה התובעת שאין לה טיעון משפטי כלפי הנתבעת המעסיקה שלה, והיא ביקשה להתייעץ עם נציגי הסתדרות המורים על מנת להעריך את סיכוייה וסיכוניה.

66. למעלה מכך, גם בפנייה של מנכ"ל רשת החינוך נועם צביה למנהלת המחוז, ביום 28.8.14, אין זכר ל"הבטחה" כלשהי שניתנה לתובעת. מר פרידמן אף אישר בעדותו שאין כל מסמך רשמי כתוב בעניין זה (פ: 8, ש: 18).

67. מחומר הראיות עולה עוד, כי בשנה"ל תשע"ו, לאחר פרישתה של התובעת לגמלאות, יזם בעלה מר אופנהיימר פגישה עם מנהל ביה"ס נועם וביקש ממנו מכתב בנושא הסגנות, היינו אישור שהתובעת מילאה תפקיד סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה. מנהל ביה"ס נועם הסכים, אולם מאוחר יותר הודיע שבהוראה של המפקח מר פכטר אין להוציא מכתב כזה (סע' 5-9 לתצהירו של מר אופנהיימר; עדותו של מר אופנהיימר: פ: 27, ש: 4- 19; עדותו של מר ביטון בחקירה ראשית, פ: 35, ש: 12 ואילך; פ: 37, ש: 13 ואילך). שוכנעתי שמנהל ביה"ס נועם ביקש לעזור לתובעת מאחר שמר אופנהיימר אמר לו בפגישה שלדברי נציג ההסתדרות "אם הוא יביא אישור מבית הספר שהתובעת אכן עבדה כסגנית בבית הספר הם יסדירו את העניין מול משרד החינוך כדי שהתובעת תקבל את כל הזכויות המגיעות לה" (פ: 35, ש: 17- 19). מנהל ביה"ס נועם ידע שיש פסול באישור כזה (פ: 35, ש: 20- 22), ועדותו אמינה עלי. הוא פנה בעניין למפקח, שלא התיר הנפקת אישור כזה מאחר שהתובעת "לא שימשה בפועל בתפקיד רשמי של סגנית" (עדותו של המפקח מר פכטר: פ: 36, ש: 24).

68. אני קובעת, אפוא, שהתובעת לא עמדה בנטל להוכיח "הבטחה" כלשהי שניתנה לה בנוגע לתשלום גמול ניהול בשנה"ל תשע"ה. גם אם התובעת קיוותה וציפתה לקבל גמול ניהול בשנה"ל תשע"ה, כפי שקיבלה בשבע השנים שקדמו, וגם אם המשיכה לבצע משימות פדגוגיות כאלה ואחרות, ועל אף שמנהל ביה"ס נועם, המפקח ומנהלת המחוז עשו מאמץ לשכנע את הגורמים המוסמכים לאשר לה את התוספת – אין בכך כדי ליצור מקור משפטי המחייב את הנתבעת לשלם לתובעת גמול ניהול בניגוד להוראות התקנון.

69. מעבר לדרוש, אוסיף ואקבע שאפילו ניתנה הבטחה שכזו, בנסיבות המקרה דנן היה לנתבעת צידוק חוקי לחזור בה מההבטחה ולבטלה, שכן בשנה"ל תשע"ה מנה ביה"ס נועם פחות מ- 12 כיתות.

70. סיכום ביניים: התובעת לא עמדה בנטל להוכיח שניתנה לה הבטחה מנהלית.

[ה] דיווח על עבודתה של התובעת בשנת הלימודים תשע"ה במערכות משרד החינוך

71. התובעת טוענת שבתלושי השכר נרשם ותק ניהול 8 שנים, ויש באמור הודאת בעל דין (סע' 36 לסיכומים). הנתבעת טוענת שמדובר בטעות, ואין בכך כדי ליצור זכות יש מאין. לטעמי, ציון ותק ניהול 8 שנים בתלושי השכר לשנה"ל תשע"ה – אין בעובדה זו כדי ליצור לתובעת זכאות לגמול ניהול. ראשית, כפי שנקבע לעיל, בשנה"ל תשע"ה לא היתה אפשרות למנות סגן מנהל בביה"ס נועם. שנית, תלושי המשכורת הם ראיה לכאורה לאמיתות תוכנם, אולם חזקה זו ניתנת לסתירה, ובנסיבות המקרה דנן, משהוכח שהתובעת לא מילאה תפקיד של סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה, הרי שנסתר הרישום בתלושי המשכורת.

72. זאת ועוד: הנתבעת הציגה במסגרת ראיותיה דיווחים של מנהל ביה"ס נועם למשרד החינוך אודות עבודתה של התובעת. בדיווח של שנה"ל תשע"ד דווחה התובעת "ס. מנהל ראשון יסודי" (נספח א' לתצהירו של מר ביטון), בעוד שבשנה"ל תשע"ה דווחה התובעת "מחנך(א2)", ולא כמי שממלאת תפקיד סגנית מנהל (נספח ה' לתצהירו של מר ביטון).

73. התובעת טענה שלא קיבלה, ולא היתה צריכה לקבל, כתב מינוי מאחר שהמינוי מתחדש אוטומטית משנה לשנה, ומאחר שיש לה קביעות בתפקיד (סע' 13 לסיכומים). על יסוד האמור הוסיפה התובעת וטענה שהנתבעת לא היתה רשאית לשלול ממנה גמול ניהול, והדרך היחידה לבטל את הזכאות היא בפני ועדה פריטטית (סע' 14 לסיכומים). אין בידי לקבל טענה זו אשר הועלתה לראשונה במסגרת הסיכומים, ובצדק טענה הנתבעת להרחבת חזית (סע' 3 לסיכומים).

74. לאור כל האמור לעיל, אני קובעת שהתובעת לא הוכיחה זכאות לגמול ניהול בשנת הלימודים תשע"ה. כפועל יוצא, היא אינה זכאית לכלול את גמול הניהול ב"משכורת הקובעת" לגמלה.

הערות טרם סיום

75. התובעת התייחסה בסיכומיה (כמו גם בשאלות בא כוחה לעדי הנתבעת) לאי העדת עד רלוונטי מטעם הנתבעת, מר אמסלם, אשר מילא את תפקיד מפקח המחוז עד שנה"ל תשע"ד (כולל). הנתבעת העידה מטעמה את מר פכטר, המפקח בתקופה הרלוונטית לתביעה, היינו לאחר המעבר של ביה"ס נועם לפרדס חנה. כפי שהוכח, הוא הגורם המוסמך שניפגש עם התובעת ואליו פנתה התובעת בנושא הסגנות. התובעת טענה כי הימנעות הנתבעת מלזמן את מר אמסלם לעדות מחזקת את גרסתה. אין בידי לקבל טענה זו. עדותו של מר אמסלם עשויה להיות רלוונטית רק בנוגע לטענת התובעת ל"הבטחה" שניתנה לה ערב המעבר של ביה"ס נועם. בעניין זה נטל ההוכחה ונטל הראיה רובצים על כתפי התובעת. הנתבעת ממילא הכחישה קיומה של "הבטחה" כלשהי, ולכן לא מתקיימות בענייננו נסיבות המצדיקות החלת הכלל בדבר אי העדת עד רלוונטי.

76. שונים הם פני הדברים בנוגע לאי העדתו של מר שלמה הוד, עובד הוראה בביה"ס נועם, אשר לגרסת מנהל ביה"ס נועם היה הראשון לשוחח עם התובעת והוא שיידע אותה שלא תשמש סגנית מנהל בשנה"ל תשע"ה. סבורני שמדובר בעד נחוץ, והנתבעת לא הסבירה מה הסיבה שלא זומן לעדות. יחד עם האמור, בשקלול מכלול חומר הראיות, ומשעה שנטל ההוכחה רובץ לפתחה של התובעת בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", אין באמור כדי לשנות את התוצאה אליה הגעתי.

77. בסיכומיה ביקשה התובעת להרחיב ולשנות את חזית הדיון, והעלתה טענות חדשות הנוגעות להודאת בעל דין שבמעבר ובשינוי המבנה הפיזי של ביה"ס נועם לא יהיה כל שינוי בתנאי ההעסקה (סע' 16), ובנוגע לשינוי סמל המוסד (סע' 15- 16). מאחר שמדובר בטיעונים חדשים, המועלים בשלב מאוחר של ההליך, אין מקום להידרש להם, ודינם להידחות.

78. אוסיף ואתייחס להתנהלות התובעת לאורך ההליך המשפטי, אשר חרגה מסדרי הדין וכללי הראיות. כפי שפורט לעיל, לאחר שהוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, בית הדין התיר לתובעת להגיש תצהיר עדות ראשית נוסף. העדה שזומנה מטעם התובעת נחקרה על ידה בדרך של הצגת שאלות מדריכות. במהלך חקירתו הנגדית של עד הנתבעת, הוצג לו מסמך (פלט שיחות) שלא גולה במסגרת ההליכים המקדמיים ולא הועבר לעיון הנתבעת. הן בחקירה הנגדית של עדי הנתבעת והן בסיכומים העלתה התובעת טענות חדשות שלא בא זכרן בכתב התביעה ובתצהיר. לכל האמור מצאתי לתת משקל בעת פסיקת ההוצאות.

סוף דבר

79. על יסוד כל האמור, נדחית התביעה הכספית לתשלום תוספת גמול ניהול, והתביעה למתן סעד הצהרתי נדחית אף היא.

80. התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסכום כולל של 5,000 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לצדדים מוקנית, בתוך 15 ימים מיום שיומצא להם פסק דין זה, זכות לערער על פסק דין זה בפני בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

ניתן היום, ח' אלול תשע"ח, (19 אוגוסט 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.