1. בפניי בקשת המבקשת, הנתבעת בהליך העיקרי, לחייב את המשיבה (התובעת בהליך העיקרי) בהפקדת ערובה בסך של לפחות 500,000 ₪, להבטחת הוצאותיה בהינתן שבקשת האישור התובענה כייצוגית נגדה תדחה.
2. המשיבה הינה עמותה שנוסדה בשנת 2007 במטרה לעזור לשכבות חלשות באוכלוסייה, באמצעות מאבק ציבורי ופנייה לערכאות המשפטיות.

המבקשת הינה חברה המפעילה ערוץ טלוויזיה בשפה הרוסית ובמסגרת שידוריה משודרת התכנית "פרובידה", שמשמעותה בשפה הרוסית "מרכז הקסם" או "מרכז המאגיה".

לטענת המשיבה מטרת התכנית היא להביא את הצופים ליצור קשר עם מי שמתחזים להיות מכשפים ומגלי עתידות.

המשיבות הפורמליות הינן מפעילות אתר האינטרנט של התכנית והחברה שמצלמת ועורכת את התכנית, בהתאמה.

1. המשיבה הגישה תובענה ייצוגית נגד המבקשת והמשיבות הפורמליות בטענה, כי הן מטעות את ציבור הלקוחות, שמתקשר ל"מומחים" מטעם המשיבות הפורמליות, הנותנים שירותי הורוסקופ וגילוי עתידות, בכך שמוצגות יכולות של אותם מומחים באופן בו מאמין הציבור ליכולות וכישורי המומחים ומכלכל את חייו על בסיס מגידי עתידות אלה.

המשיבה טוענת גם להטעיה של קהל הלקוחות בקשר למחיר המשולם עבור השירות.

סכום הסעד המבוקש בתובענה הייצוגית הועמד על סך של 55,000,000 ₪.

עמדות הצדדים

1. המבקשת עותרת לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה בסך של לפחות 500,000 ₪ לפי סעיף 353א לחוק החברות או לחילופין לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984.

בין היתר מנמקת המבקשת את בקשתה בדברים הבאים: איתנותה הפיננסית של המשיבה אינה ברורה, למשיבה אין אישור ניהול תקין. המבקשת הפנתה להחלטה בת.צ. (מחוזי ת"א) 40821-08-16 בנק הפועלים בע"מ נ' תועלת לציבור (ניתן ביום 7.5.17) שחייבה את המשיבה בהפקדת ערובה. המשיבה קיבלה מכתב התראה לפני פירוק מרשם העמותות לאור ליקויים שנמצאו בהתנהלותה. המשיבה לא הגישה דוחות כספיים או מילוליים לשנת 2016.

עוד מיוחס למשיבה חסר תום לב מאחר ולא גילתה כי היא עומדת על סף פירוק על ידי רשם העמותות. כי לא ניסתה לאתר תובע בעל עילת תביעה אישית נגד המבקשת וגם לא פנתה אל המבקשת עובר להגשת התביעה.

עוד יוחס חוסר תום לב מקום שלא ציינה המבקשת, כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כמעט זהה, הוגשה על ידי אחת מחברותיה ונדחתה (ת"צ 26012-12-09, עניין טלקנל).

לעמדת המבקשת סיכויי התביעה קלושים מאחר ואין איסור ליתן שירותי אסטרולוגיה והגדת עתידות בידוריים לציבור ומאחר והמשיבה לא הוכיחה כי היה מי שנפגע משירותי הייעוץ של המבקשת למעט יו"ר המשיבה.

עוד טענה, כי מספרי הפרימיום והגביה מוסדרים על ידי משרד התקשורת והשירות פתוח רק למשתמשים המבקשים זאת באופן מפורש. מספר הטלפון שאליו התקשרו מטעם המשיבה, פורסם באתר האינטרנט של המשיבות הפורמליות ולא בתכנית ששודרה בשידורי המבקשת. הנתונים שציינה המשיבה באשר למספר דקות הייעוץ, שמהן גזרה את סכום התביעה, הם נתונים מ-9 מדינות שפורסמו אצל המשיבות הפורמליות שביניהן ארה"ב ורוסיה. לטענת המבקשת מעט משתמשים ישראליים השתמשו בשירות ובכל אופן המשיבה לא חישבה כמה מאותם משתמשים הם ישראליים. המשיבה התעלמה מתקנון המבקשת שלפיו האחראיות על תוכן השידורים הן המשיבות הפורמליות.

המשיבה אינה עומדת בקריטריונים להגשת תובענה ייצוגית על ידי ארגון: המשיבה לא הציגה עילת תביעה לכאורה, המשיבה לא איתרה תובע בעל עילת תביעה אישית, וכן הפגמים בניהולה של המשיבה. המבקשת סבורה שיש לשקול את השיקול הכללי והרחב של מניעת הגשת תביעות סרק.

אשר לגובה הערבות, לגישת המבקשת גובה הערבות צריך לעמוד על 500,000 ₪. בהקשר זה מפנה המבקשת להחלטה בעניין בנק הפועלים, ששם היו שתי תובעות, וכאמור ביניהן המשיבה, ולכן נקבע שכל אחת תפקיד ערבות בגובה של 250,000 ₪.

1. המשיבה מתנגדת לבקשה ובין היתר מהטעמים הבאים: המשיבה טוענת לחוסר תום לב מצד המבקשת ומפנה לכך שבקשת הערובה המקורית, שהוגשה במסגרת כתב התגובה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית, עמדה על סך של 100,000 ₪ וכעת עלתה לסך של 500,000 ₪.

לטענת המשיבה קיימת עילת תביעה לכאורה ומפנה להחלטה מיום 23.11.16 (כב' השופט חסדאי) בבקשה להיתר המצאה מחוץ לתחום (אל המשיבות הפורמליות) ששם נקבע שהתביעה ראויה לטיעון.

המשיבה מבחינה בין עניין טלקנל לבין התובענה דנן: לא מדובר באותם צדדים; בטלקנל דובר בתכנית בידור לשירותי ייעוץ ללא הבטחת תמורה, בעוד שכאן מדובר בשירותי כישוף. ההליך בטלקנל הסתיים בהסתלקות ולא בדחייה וכן התכנית הורדה מהמרקע. עוד מציינת המשיבה שהיא הפנתה לעניין טלקנל בסעיף 93 לבקשת האישור.

אשר להליכים אל מול רשם העמותות, טוענת המשיבה שהליכים אלו לא מוצו ולכן אין להסיק מהם מסקנות באשר להתנהלותה. עוד סבורה המשיבה שאין רלוונטיות בין ההתנהלות הפנימית לבין הבקשה לאישור.

המשיבה טוענת שהפקדת הערובה היא הכבדה על זכות הגישה לערכאות של האוכלוסייה המוחלשת שהיא מייצגת, ולטעמה לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות הפקדת ערובה על ידה.

המשיבה טוענת שיש לה איתנות פיננסית מאחר ולאחרונה קיבלה לקופותיה סך של מיליון ₪ מתובענה ייצוגית אחרת שניהלה.

כן הפנתה המשיבה לת"צ 47490-09-13 שם התבקשה לשלם הוצאות ושילמה אותן במלואן. מעבר לכך, המשיבה סבורה שגם אם מצבה הפיננסי אינו שפיר, אין בכך כדי לחייב אותה להפקיד ערבות ונדרשים טעמים מיוחדים להצדיק את ההפקדה.

1. המבקשת בתשובתה חוזרת על בקשתה ומוסיפה בין היתר את הדברים הבאים: המבקשת מפנה להחלטת בית המשפט העליון בבקשת רשות הערעור שהגישה המשיבה בעניין בנק הפועלים. (רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 02.10.2017) (להלן: "עניין בנק הפועלים")).

אשר להחלטה בעניין היתר ההמצאה מחוץ לתחום, טוענת המבקשת שרף סיכויי התביעה שיש לבחון במסגרת בקשה זו נמוך ביחס לרף שיש לבחון כעת. עוד מציינת המבקשת שבפני בית המשפט לא עמדו האסמכתאות שנמצאות בפני בית המשפט כעת. כן טוענת המבקשת, שהיתר ההמצאה ניתן כלפי המשיבות הפורמליות, כלומר סיכויי התביעה נבחנו ביחס אליהן ולא ביחס למבקשת.

אשר לסכום הערובה, טוענת המבקשת שכאשר הכינה את תגובתה לבקשת אישור התובענה כייצוגית לא היתה מודעת לדו"ח רשם התאגידים ומצבה הפיננסי הרעוע של המשיבה.

דיון והכרעה

1. לאחר שהפכתי בטענות הצדדים ויישמתי את הוראות הדין הרלוונטיות הגעתי לידי מסקנה כי בעניין שבפני מתקיימות נסיבות חריגות המצדיקות את חיוב המשיבה בהפקדת ערובה וכמפורט.
2. סעיף 2(ו) לתקנות התובענות הייצוגיות, תש"ע-2010 (להלן: "התקנות") קובע:

"בית המשפט לא יתנה הגשת בקשה לאישור בהפקדת ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, אלא מטעמים מיוחדים שיירשמו."

1. לאחרונה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגישה המשיבה לבית המשפט העליון (כב' השופט הנדל), על החלטה שלפיה חויבה בהפקדת ערובה בבקשה לאישור, ראו רע"א 4381/17 תועלת לציבור נ' בנק הפועלים בע"מ (פורסם בנבו, 02.10.2017).

בהליך שם, קבע בית המשפט העליון שתקנה 2(ו) לתקנות עומדת ביחס הפוך לסעיף 353א לחוק החברות. כלומר בניגוד לסעיף 353א לחוק החברות שלפיו הסטנדרט הוא לחייב בהפקדת ערובה, לפי תקנה 2(ו) לתקנות רק במקרים מיוחדים יהיה ניתן להתנות את הגשת הבקשה לאישור בהפקדת ערובה.

אשר ליחס בין תקנה 2(ו) לתקנות לבין תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סד"א") קבע בית המשפט העליון שהיחס ביניהן ישר, אך תקנה 2(ו) לתקנות יוצרת "פתח צר" מזה של תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי.

כלומר, ההסדר בתקנה 2(ו) לתקנות, נותן עדיפות לאינטרס הציבורי בקידום מוסד התובענה הייצוגית, לרבות ניהול אפקטיבי של ההליך, ומציב רף גבוה בפני נתבע המבקש לחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה. עם זאת, אין באמור כדי לסגור הדלת בפני הנתבע ובנסיבות מסוימות – "מטעמים מיוחדים" – תינתן עדיפות לאינטרס הנתבע המבקש חיוב התובע בהפקדת ערובה.

בהמשך קבע בית המשפט העליון מבחן אינטגרטיבי לצורך בחינת תקנה 2(ו) לתקנות. מבחן זה מציב מספר תנאים מצטברים שרק בהתקיימם יהיה ניתן לחרוג מהוראת תקנה 2(ו) לתקנות ולחייב את התובע בהפקדת ערובה (שם, בעמ' 14-15):

"הטעמים המיוחדים" שמזכירה תקנה 2(ו) לתקנות תובענות ייצוגיות מכילים, למעשה, מספר אלמנטים. בפן המהותי, על הנתבע המבקש לסטות מן הכלל ולחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה להצביע על עמידה במבחן האינטגרטיבי, המורכב מן הקריטריונים הבאים: לבקשת האישור סיכויים דלים; חשש ממשי כי לא ניתן יהיה לגבות את הוצאות המשפט מן המבקש; והתנהלות בלתי ראויה של מבקש האישור, המעצימה את הפגיעה בזכות הנתבע לגביית הוצאות המשפט ובאינטרס הציבור למנוע תביעות סרק. ככלל, מדובר בקריטריונים מצטברים, שרק כאשר הם מתקיימים בעוצמה ממשית ויוצרים "מסה קריטית" יהיה בהם כדי לאפשר חיוב בהפקדת ערובה. בפן הדיוני, על הנתבע להציג הוכחות ברורות ונחרצות לקיום הדרישות המהותיות המצטברות – שכן בית המשפט לא יצלול לבירור ראייתי מעמיק בשלב הקדם-מקדמי בו עסקינן. רק כאשר ניכר על פני השטח כי המבחן האינטגרטיבי מתקיים יהיה מקום לסטות מן הכלל ולחייב את מבקש האישור בהפקדת ערובה." (ההדגשה אינה במקור – ר.ב.)

מן הכלל אל הפרט

1. נוכח האמור לעיל, יש לבחון את נסיבות המקרה לפי המבחן האינטגרטיבי, קרי, מצבה הכלכלי של המשיבה, סיכויי ההצלחה של התובענה והאם נתקיימו נסיבות המעידות על התנהלות בלתי ראויה מצד המבקשת.
2. אשר למצבה הכלכלי והתנהלות לא ראויה של המשיבה יאמר, כי רוב טענותיה של המשיבה התבררו ונדחו על ידי בית המשפט העליון והערכאה קמא לו בעניין בנק הפועלים. המשיבה לא הוסיפה או חידשה בטענותיה במקרה שבפני, ולכן אין לי אלא לחזור על הדברים שנאמרו בבית המשפט העליון בעניין בנק הפועלים (עמ' 17-18):

"... אמנם, אין במצבה הכלכלי הרעוע, כשלעצמו, כדי לחייב את המבקשת בהפקדת ערובה – הגם שמדובר באישיות משפטית ולא באדם "טבעי". ברם, אי הפרכת סימני השאלה לגבי איתנותה הכלכלית, בוודאי על רקע החשדות שהועלו בדו"ח הרשות כנגד התנהלותה הכספית של המבקשת, והתרשמות עורכיו כי "מתבצעת בה במשך שנים חלוקת רווחים אסורה", מלמדת על קיומם של שני רכיביו הראשונים של המבחן האינטגרטיבי: מצב כלכלי רעוע, והתנהלות לא ראויה הרלוונטית לשאלת החיוב בערובה. יושם על לב, כי התנהלות זו איננה עניין של חוסר תום לב גרידא, אלא מעוררת שאלה האם נכון כי המבקשת תביא את בקשת האישור מטעמה לדיון מבלי שתחויב בהפקדת ערובה. אין בכוונתי לקבוע במסגרת בקשה זו הגדרה מדויקת להתנהלות לא ראויה. עם זאת, בענייננו קיימת זיקה ברורה בין המצב הכלכלי של המבקשת, וההתנהלות הלא ראויה המיוחסת לה, כך שאין ספק ברלוונטיות של האחרונה לסוגיית החיוב בערובה. לשון אחר, על רקע האמור בדו"ח הרי שלא רק עוניה של המבקשת נזקף לחובתה – כי אם מאפייני התנהלותה, המעצימים את החשש מפני פגיעה עתידית בנתבעים. כך עולה בשלב הראשוני בו נדרש בית המשפט המחוזי לעניין."

בענייננו המשיבה לא התייחסה לדו"ח רשם התאגידים בעניינה, אלא רק אמרה שלא מיצתה את ההליכים עם רשם העמותות. גם בעניין זה דן בית המשפט העליון באומרו:

"יובהר כי לא מצאתי בטענות המבקשת – לרבות בבקשתה לצירוף ראיה – משום תשובה ניצחת לחשדות שהועלו כלפיה, ומובן שאין בעצם קיומו של השיח המתמשך בינה לבין רשם העמותות ורשות התאגידים כדי לשנות את התמונה ... כל עוד דו"ח הרשות תלוי ועומד, לא ניתן להתעלם ממנו ומסימני השאלה שהוא מעלה אף לגבי היכולת של עשרת הנתבעים בהליך דנן – שהתובענה הייצוגית נגדם הוגשה על סך דמיוני של מיליארד ₪ – להיפרע מן המבקשת את הוצאות המשפט שעשויות להיפסק להם."

עוד יש לציין שהמשיבה לא הגישה דו"חות כספיים או מילוליים לשנת 2016. המשיבה גם לא הציגה דוחות כספיים כלשהם לבית המשפט שיכולים להצביע על איתנותה הפיננסית. העובדה כי המשיבה ציינה שהתקבל בקופתה סך של 1 מיליון ₪ אינו מלמד כי הסך האמור נותר בקופתה ולזאת יש להוסיף את הניהול הלא תקין של המשיבה לפי דו"ח רשם העמותות, ובין היתר מבחינה פיננסית. מעבר לאמור קיבלה המשיבה כתב התראה לפני פירוק מרשם העמותות.

לזאת גם יש להוסיף שהמשיבה לא הצהירה בדבר הגשת תביעה דומה על ידי אחת מחברות הדירקטוריון שלה.

1. אשר לסיכויי ההליך, אמנם בשלב זה של ההליך לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי האם מדובר בתביעת סרק או בבקשת אישור בעלת עילת תביעה ממשית, אך קיימות אינדיקציות לקשיים בבקשה. ראשית, יש לציין שהמשיבה לא ניסתה לאתר תובע בעל עילת תביעה אישית נגד המבקשת והמשיבות הפורמליות. הנפגעת היחידה שהציגה המשיבה מפעילותן של אלו היא יו"ר המשיבה.

שנית, המשיבה כימתה את הנזק לחברי הקבוצה לפי נתונים שפורסמו באתר המשיבות הפורמליות, באשר לדקות שיחה של 9 מדינות שונות, וביניהן ארה"ב ורוסיה. כלומר, בפועל התביעה אינה מגלה כמה ישראליים נפגעו מהשירות הניתן על ידי המשיבות הפורמליות והמבקשת, לכאורה.

שלישית, על המשיבה לעבור משוכה לא פשוטה ולהוכיח שהשירות שניתן על ידי המבקשת והמשיבות הפורמליות אינו חוקי. מצד שני, לטובת המשיבה עומדת הטענה שהתכנית והשירות ניתנים בשפה הרוסית, בעוד שההסבר לסכום התשלום בגין שיחת הטלפון למומחים הוא רק בשפה העברית, כאשר רוב קהל היעד דובר את השפה הרוסית.

אציין שלא מצאתי ממש בהיתלות המשיבה באמירת בית המשפט שהתביעה ראויה לבירור, כאמור בהחלטה להמצאה למחוץ לתחום למשיבות הפורמליות. ההחלטה האמורה התייחסה להמצאה למשיבות הפורמליות ולא למבקשת שהגישה את הבקשה שבפני. בנוסף, יאמר כי הרף לבחינת סיכויי הצלחה של התביעה אותו יש לבחון בבקשת המצאה מחוץ לתחום נמוך מרף שיש לשקול במסגרת בקשה להפקדת ערובה.

1. נוכח האמור ובמכלול השיקולים, הגעתי לידי מסקנה שנוצרה מסה קריטית של שיקולים העולה לכדי טעמים מיוחדים המצדיקים חיוב המשיבה בהפקדת הערובה.

אשר לגובה הערובה, המבקשת כאמור ביקשה הפקדת ערובה בסכום של 500,000 ₪ לפחות, בעוד שבבקשה המקורית שהוגשה במסגרת כתב התגובה לבקשת האישור ביקשה 100,000 ₪ ובהקשר זה הפנתה לסכומי הערבות שנקבעו בעניין בנק הפועלים.

אציין שסכום התביעה שם עמד על כמיליארד ₪ והופנה כנגד 19 בנקים, בעוד שסכום התביעה כאן גם אינו מבוטל, אך עומד על סך של 55,000,000 ₪ ומופנה כנגד 3 גופים.

נוכח האמור, מצאתי להעמיד את סכום הערבות בסך של 100,000 ₪.

סוף דבר

1. המשיבה תפקיד ערובה בגובה 100,000 ₪ לא יאוחר מיום 30.12.17 כתנאי להמשך בירור ההליכים כנגד המבקשת.

בשולי ההחלטה אעיר, שאין בדברים בהחלטה כדי לקבוע מסמרות באשר למחלוקת העיקרית בין הצדדים.

המזכירות תשלח את ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ח, 13 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.