לפני בקשה לביטול החלטה מיום 12.12.17 (להלן: "ההחלטה") למחיקת כתב הגנה.

ההחלטה נתקבלה במעמד צד אחד, לאחר שנמצא שכל 4 הנתבעים התעלמו במשך זמן רב מכיבוד החלטות להשלמת הליכים מקדמיים.

בהחלטה מיום 7.1.18 נתקבלה בקשת המשיבה הפורמלית (נתבעת 4 בכתב התביעה) לביטול ההחלטה ביחס אליה, וכעת, בבקשה מיום 16.8.18, עותר אף המבקש לביטול ההחלטה ביחס אליו.

1. בתיק זה מתבררת תביעה אשר הגיש המשיב, ובמסגרתה עתירה לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 88,147 ₪.

בתמצית, לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן, טוען המשיב כי הינו שרברב במקצועו, וכי בשנים 2015 -2016 העניק שירותי שרברבות לחברת א.ל. אלרון בנייה בע"מ (להלן: "החברה"). שירותים אלו הוענקו באתרי בנייה שונים, הכוללים מסעדה בחולון, ובתים פרטיים ברמת גן ובתל אביב.

בגין שירותים אלו, טוען המשיב, נותרה החברה חייבת לו סך של 72,500 ₪ בצירוף מע"מ וכן הפרשי הצמדה וריבית.

התביעה הוגשה נגד החברה (נתבעת 1), וכן כנגד 3 נתבעים נוספים ובהם המבקש (הנתבע 2 בכתב התביעה), ונגד אלדד פרץ (הנתבע 3 בכתב התביעה; להלן: "פרץ") .

ביחס למבקש, נטען בכתב התביעה שיש להשית עליו את חובות החברה למשיב מתוך הרמת מסך ובהיותו בעל השליטה ומנהל החברה.

עוד נטען בכתב התביעה כי יש להשית את חובות החברה גם על אלדד פרץ (נתבע 3 בכתב התביעה) בהיותו ערב אישית לפירעון החוב, וכן על המשיבה הפורמלית (נתבעת 4 בכתב התביעה), בטענה שהתחייבה לפירעון החוב באמצעות אלדד פרץ.

1. בעקבות הגשת כתבי הטענות, ניתנו החלטות רבות בהן הוראה לנתבעים להשלים את ההליכים המקדמיים, אך שוב ושוב התברר שהנתבעים אינם מקיימים את ההחלטות שניתנו בבקשות אלו.

בעקבות בקשה שהגיש המשיב למחיקת כתב ההגנה, ניתנה ההחלטה למחיקת כתבי ההגנה של כלל הנתבעים, בהם המבקש.

1. ביום 13.12.17 הגישה המשיבה הפורמלית (הנתבעת 4) בקשה לביטול ההחלטה, כאשר במסגרת הבקשה ציינה הנתבעת 4 כי ב"כ דאז, עו"ד ירון נאור (להלן: "עו"ד נאור"), הוא שמסר לה אודות ההחלטה. ביום 7.1.18 התקבלה בקשתה ונקבעה כי ההחלטה שניתנה נגד המשיבה הפורמלית תבוטל, בכפוף לתשלום הוצאות. בסמוך לאחר מכן נמסרה הודעה על תשלום ההוצאות שנפסקו, ובירור התביעה ביחס למשיבה הפורמלית חודש ונקבע מועד לדיון הוכחות במהלך דצמבר 2018.

ביום 16.8.18 הוגשה בקשה זו, לביטול פסק הדין ביחס למבקש.

1. לטענת המבקש, השתלשלות האירועים שהובילה למתן ההחלטה מלמדת על מחדלים חמורים בהתנהלותו של בא כוחו דאז, עו"ד נאור.

לפי גרסת המבקש, מלכתחילה נשכרו שירותיו של עו"ד נאור על ידי פרץ, שגם נטל על עצמו את האחריות לשלם את שכר טרחתו. בפועל, כך טוען המבקש, ועל רקע זה של ההתקשרות עם עו"ד נאור, לא עמד עימו המבקש כלל בקשר ולא קבל כל דיווח או עדכון על בירור התביעה. כך, מוסיף וטוען המבקש, לא ידע כלל המבקש על המחדלים שהובילו למתן ההחלטה ואף על דבר קיומה של ההחלטה לא ידע הוא.

לגופן של טענות המשיב כלפיו, טוען המבקש שהתביעה מתבססת על שיקים שמשכה החברה לפקודת המשיב, כאשר הוא עצמו לא ערב לפירעונם וכאשר אין כל הצדקה להרמת המסך כלפיו ולחיובו אישית בתשלום בגין אותם שיקים.

לפיכך, טוען המבקש שיש להורות על ביטול ההחלטה כלפיו כך שיינתן לו יומו בבית המשפט.

1. לטענת המשיב, אין בסיס לבקשה ואין כל הצדקה לביטול ההחלטה ביחס למבקש.

ראשית, טוען המשיב לאיחור ניכר בהגשת הבקשה, כאשר היא מתייחסת להחלטה שניתנה עוד ביום 12.12.17, וכאשר אין כלל ניסיון לפרט במסגרת הבקשה את המועד בו נודע למבקש על מתן ההחלטה.

שנית, טוען המשיב כי טרוניות על מחדלים של עו"ד נאור, ב"כ המבקש, אינן עילה המבססת בקשה לביטול ההחלטה. כך, ובפרט, כאשר מתברר שהמבקש טמן ראשו בחול ונמנע מכל ניסיון לברר כיצד מתנהלת התביעה שהוגשה נגדו.

ושלישית, טוען המשיב כי המבקש כלל איננו מציג תשתית עובדתית בניסיון לבסס טענת הגנה ביחס לטענות המופנות כלפיו בכתב התביעה.

בנסיבות אלו, טוען המשיב שיש לדחות את הבקשה, ולחילופין, כי יש להתנות את ביטול ההחלטה בתשלום ההוצאות בהן חויב וההוצאות הנובעות מבירור בקשה זו.

1. עתירת המבקש לביטול ההחלטה מסתמכת על תקנה 201 בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות"). ההחלטה ניתנה במעמד צד אחד, וכך גם נאמר במפורש בהחלטה, שלכן עתר לביטולה.

דא עקא, שלפי תקנה 201 בתקנות, ניתן להגיש בקשה לביטול החלטה שנתקבלה במעמד צד אחד בתוך 30 ימים מיום שהומצאה ההחלטה. בעניין דנא, ניתנה ההחלטה הדין ביום 12.12.17, אולם הבקשה לביטולה הוגשה רק ביום 16.8.18.

לפי טענת המבקש, לא היה הוא מודע כלל למתן ההחלטה, עד לקבלת תיק ההוצאה לפועל שנפתח לביצועה (סעיף 6 לתצהיר המבקש). טענה זו מעוררת קושי.

ראשית, המבקש כלל לא טורח לציין את המועד בו הומצאה לו ההחלטה. כאשר על פניו הוגשה הבקשה חדשים רבים לאחר שניתנה ההחלטה, מצופה היה מהמבקש שלכל הפחות יצהיר על המועד בו נודע לו אודותיה. המבקש לא עושה כן.

ושנית, אין מחלוקת כי בעת שניתנה ההחלטה היה המבקש מיוצג על ידי עו"ד נאור. המבקש עצמו מאשר זאת ואף כתבי ההגנה והפרוטוקולים של הדיונים בתיק משקפים את ייצוג המבקש על ידי עו"ד נאור. ההחלטה הומצאה לעו"ד נאור, ב"כ המבקש, שהרי הוא הגיש לבית המשפט בקשה לביטול החלטה כבר ביום 15.12.17, בשם המשיבה הפורמלית בלבד. ומשמע, אין חולק על כך שב"כ המבקש ידע אודות ההחלטה כבר בסמוך לעת שניתנה. עו"ד נאור היה שלוחו של המבקש בתיק זה וכידוע, שלוחו של אדם כמותו. ידיעת פרקליט המבקש, עו"ד נאור, כמוה כידיעת המבקש. כך גם נפסק:

תמים דעים אני עם השופט שבנסיבות אלה לא היה המבקש ראוי לקבל את הסעד שביקש. הוא בחר שלא לגלות מה גרם למחדלו. והדעת נותנת שאילו עשה כן, הייתה מתגלית גרסה שממילא לא הייתה משמשת עילה להיעתר לו. דיברתי על מחדלו של המבקש. אך איננו יודעים - ואין זה מענייננו לדעת - אם היה זה מחדלו של המבקש או מחדל פרקליטו. הכלל הוא שלוחו של אדם כמותו... אם לא המבקש עצמו אלא פרקליטו דאז גרם על-ידי מחדלו החוזר לדחיית התובענה, תרופתו של המבקש היא לתבוע פיצויים מפרקליט (בר"ע 88/72 אברהם אורן נ' דניאל מיכאל ואח' פ"ד כו(1) 772, 774)

אך מובן הדבר שאין הכוונה לקבוע, במסגרת החלטה זו, דבר וחצי דבר אודות יחסי המבקש עם פרקליטו דאז, עו"ד נאור. ודאי שלא לקבוע אם נפל דופי בהתנהלותו של עו"ד נאור. המבקש הרי לא טרח להביא דבר ביחס למערכת יחסים זו ותצהיר מטעמו של עו"ד נאור כלל לא הוגש. כל שנדרשת לצורך החלטה זו, היא העובדה שעו"ד נאור היה גם היה מודע להחלטה כבר בסמוך לאחר שניתנה. וידיעתו – ידיעת המבקש היא.

על פניו איפה, הוגשה הבקשה לביטול ההחלטה באיחור ניכר. חדשים ארוכים לאחר שחלף המועד להגשתה.

כללי סדרי הדין קובעים מסגרת דיונית מוגדרת להליכים המשפטיים וזו מאפשרת פעולה תקינה של המערכת השיפוטית תוך שמירה על זכויותיהם הדיוניות של בעלי הדין והבטחת "יומם" בבית המשפט. כללים אלו קובעים אף מסגרת מועדים סבירה לניהול ההליכים ולסיומם. התעלמות ממסגרת הזמנים אשר קבועה בתקנות פוגעת בצד שכנגד, אשר עלול להידרש לעניין שחלף זמנו. התעלמות ממסגרת זמנים זו פוגעת גם בציבור שכן היא מונעת פעולה יעילה של מערכת המשפט והבטחת הכרעה סופית במחלוקות בתוך זמן סביר (ראו למשל רע"א 1415/04 יוסף סרביאן נ' ניסן סרביאן [פורסם בנבו] 17.10.04).

אם כך, הבקשה הוגשה באיחור ניכר. הבקשה איננה כוללת כל ניסיון להסביר את האיחור בהגשתה ואף לא בקשה להארכת מועד להגשתה. די בכך כדי לדחות את הבקשה.

1. רק להשלמת התמונה יצוין, שאפילו ניתן היה (בדוחק) למחול למבקש על מחדלו באיחור בהגשת הבקשה, לא ניתן היה למחול לו על היעדר כל ניסיון להתייחס למחדל שבגינו בכלל ניתנה ההחלטה ולסיכויי ההצלחה בתיק העיקרי.

ההחלטה דנא הרי ניתנה לאחר התעלמות חוזרת ונשנית מהחלטות להשלמת הליכים מקדמיים. המבקש כלל לא טורח להתייחס למחדל זה. המבקש טוען שעו"ד נאור לא טרח לעדכנו אודות ההליכים, אך לא מצין אם הוא עצמו בכלל היה בקשר עם עו"ד נאור ואם בכלל ניסה לברר כיצד מתבררת התביעה נגדו.

התביעה גופה הוגשה כנגד המבקש נוכח היותו בעל השליטה היחיד ומורשה החתימה היחיד של החברה. זו שמשכה לפקודת המשיב שיקים שחוללו. המבקש כלל לא טורח להסביר מה קשר יש, או היה, לו לפעילות החברה, הכיצד היה מעורב בקשר המסחרי מול המשיב, הכיצד היה מעורב במשיכת השיקים, ומה בכלל היה חלקו בפרשה נשוא התביעה. זולת טענה כוללנית המבקשת להטיל את כל האחריות על שכמו של פרץ, אין ולו ניסיון להסביר את חלקו של המבקש בפרשה.

למעשה, נראה מהבקשה שהמבקש בחר לטמון ראשו בחול. תחילה התעלם מהגשת התביעה נגדו, הניח לפרץ לנהלה ונמנע מכל ניסיון לוודא כיצד היא מתבררת. ובהמשך, התעלם המבקש מטענות המשיב לגופם של דברים ונמנע מכל ניסיון לפרוש את המסכת העובדתית שתסביר את חלקו בפרשה והכיצד חברה שבבעלותו מושכת שיקים לפקודת המשיב אך לא טורחת לכבדם. במצב זה, אין כלל תחושה של עיוות דין שנגרם למבקש במתן ההחלטה נגדו.

1. לנוכח כל האמור לעיל, כאשר הבקשה הוגשה באיחור ניכר, כאשר לא הוגשה כל בקשה להארכת מועד להגשתה, כאשר אין הסבר למחדלים בגינם בכלל ניתנה ההחלטה, ואף אין כל ניסיון לפרט את חלקו של המבקש בפרשה נשוא התביעה – אין כל מקום לקבל את הבקשה ואין מקום לבטל את ההחלטה.
2. אשר על כן אני דוחה את הבקשה.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בגין בקשה זו בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ט חשוון תשע"ט, 28 אוקטובר 2018, בהעדר הצדדים.