לפניי שלוש תביעות כספיות בסדר דין מהיר, שהדיון בהן אוחד:

• תא"מ 69558-03-16 תביעה ע"ס 24,479 ₪ (להלן – "תביעת הפניקס").
• תא"מ 44809-09-16 תביעה ע"ס 44,618 ₪ (להלן – "תביעת הרץ הראשונה").
• תא"מ 10452-12-16 תביעה ע"ס 3,074 ₪ (להלן – "תביעת הרץ השנייה").

עניינן של התביעות בנזקי רכוש שנגרמו בתאונת שרשרת שבה היו מעורבים ארבעה רכבים, בסדר הנסיעה הבא:

• רכב ראשון – רכב פרטי מתוצרת יונדאי ש.י. 2013 מ.ר. 3014511 נהג יבגני קרסילשצ'יקוב, הבעלים הרץ (התובעת בתביעת הרץ השנייה).
• רכב שני – רכב פרטי מיצובישי ש.י. 2014 מ.ר. 3987731 נהג אבישי מלול, הבעלים הרץ (התובעת בתביעת הרץ הראשונה).
• רכב שלישי – רכב פרטי טויוטה ש.י. 2010 מ.ר. 8380071 נהג אלברט לוי מבטחת הפניקס (התובעת בתביעת הפניקס).
• רכב רביעי – רכב פרטי רנו מ.ר. 2162533 נהג יורם גינור מבטחת שלמה.

נערך היום בפניי דיון שבו נשמעו ראיות הצדדים, ובכללן עדויות ארבעת הנהגים המעורבים.

על יסוד בקשת והסכמת הצדדים לפסיקה בתיק זה בדרך של פשרה לפי סעיף 79א.(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 [פסיקה שתכליתה "לשקף את הפשרה שלדעת בית המשפט היה על הצדדים לגבש בכוחות עצמם כאנשים רציונאליים, הוגנים וסבירים, בתנאי אי-וודאות" לפי רע"א 2101/14 מדאר נ' משעול (פורסם בנבו, 8.4.14) ופסיקה שמקנה לביהמ"ש שיקול דעת רחב הכולל גם שיקולים שאינם רק לפי שורת הדין ופסיקה שההנמקה בה, גם אם ניתנת, הינה הנמקה לגבי דרך ותוצאת הפשרה ולא הנמקה רגילה לפי הדינים המהותיים והפרוצדוראליים הפורמאליים – ע"א (מחוזי ירושלים) 6143/05 ניידות חב"ד נ' חנניה (פורסם בנבו, 27.10.05)], ללא נימוקים וללא גבולות, ולאחר שעיינתי בכל מסמכי וטענות הצדדים ונתתי דעתי לממצאי חקירות העדים בפניי, אני מחליט כך:

בתביעת הפניקס

הפניקס זכאית לקבל משלמה פיצוי בשיעור של מחצית מהנזק שנגרם למוקד הקדמי של רכב הפניקס בתאונה (בהתחשב ובשקלול העובדה שרכב הפניקס הושבת), בצירוף הוצאות מקובלות ושכ"ט עו"ד מקובל. יצוין כי יצאתי מהנחה (שדווחה ע"י הצדדים) כי הפניקס כבר קיבלה משלמה פיצוי בגין הנזק במוקד האחורי של רכב הפניקס.

בתביעת הרץ הראשונה

הרץ זכאית לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם למוקד האחורי של הרכב השני ובנוסף לפיצוי בשיעור 50% מהנזק שנגרם למוקד הקדמי של הרכב השני, בצירוף הוצאות מקובלות ושכ"ט עו"ד מקובל, כאשר בכל אלה יישאו הפניקס ושלמה בחלקים שווים (50/50).

בתביעת הרץ השנייה

הרץ זכאית לפיצוי מלא בגין הנזק שנגרם לרכב הראשון (ניזוק רק במוקד אחורי), אך מאחר שגם נהג הרכב השני אחראי בנזיקין לקרות נזק זה, זכאית הרץ בפועל לקבל 50% בלבד מנזקה, בצירוף הוצאות מקובלות ושכ"ט עו"ד מקובל, כאשר בכל אלה יישאו הפניקס ושלמה בחלקים שווים (כלומר 25% מהנזק וההוצאות היחסיות לכל אחת משתיהן).

בכל שלושת התביעות

משההכרעה הייתה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט, מבוטל חיוב במחצית שנייה של האגרה (בכל ההליכים בתיק), ובמידה שאיזה מבעלי הדין שילם כבר בפועל את המחצית השנייה של האגרה, היא תושב לו ע"י המזכירות, באמצעות מייצגו.

ביהמ"ש יוצא מהנחה שהצדדים יצליחו להגיע להבנות לגבי הסכומים הקונקרטיים הסופיים, ובמידת הצורך ניתן לעתור (במשותף ובהסכמה) לחתימה על פסיקתא מתאימה. בהיעדר הסכמה, יידרשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב בנושאים הרלוונטיים.

מובהר כי אין לחפש היגיון מתמטי מדויק דווקא בחלוקה הנ"ל, שמבטאת הפעלת שיקול דעת ויישום חלוקה סבירה, מקובלת ופשוטה ליישום.

שלושת התיקים ייסגרו.

ניתן היום, ג' טבת תשע"ח, 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.