לפניי בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1958 (להלן – חוק הבוררות).

1. התובע הגיש כנגד הנתבע תביעה לתשלום סך 266,670 ₪, תמורה כספית המגיעה לו מכוח כתב המחאת זכות שהעביר לו אביו, שמעון אלון (להלן – שמעון). הזכות המדוברת הינה, לפי הנטען, זכות לקבלת תשלום מהנתבע עפ"י הסכם מיום 30.11.15, בו התקשרו הנתבע ושמעון בקשר לעבודה שהזמין צד ג'. לפי אותו הסכם, שמעון יבצע בפועל את העבודה והתמורה שתתקבל, בקיזוז הוצאות העובדים והציוד, תחולק שווה בשווה בין השניים. לפי הנטען בכתב התביעה, העבודה בוצעה, הנתבע קיבל את התשלום מאת המזמין אולם לא עמד בהתחייבותו ולא שילם לשמעון התמורה המגיעה לו. מכאן התביעה.

2. אין חולק כי בהסכם בין הצדדים נכללה תניית בוררות הקובעת לאמור: "הצדדים מסכימים כי במקרה של חילוקי דעות ביניהם בקשר לעבודה זו, אמציה שניר ישמש כבורר דן יחיד וקביעתו תהיה מקובלת על שני הצדדים".

3. הנתבע הגיש בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות. יצויין כי קדמה לה בקשה שהגיש הנתבע לסילוק התביעה על הסף מחמת היותו של שמעון בהליך פש"ר וטענה להמחאת זכות פסולה על רקע זה, וכן בטענה לקיומה של תניית בוררות. בקשה זו נדחתה משלא צורף לה תצהיר ולא הונח לה כל יסוד עובדתי, וביחס לתניית הבוררות צויין כי היא איננה עילה לסילוק תובענה על הסף להבדיל מבקשה לעיכוב הליכים. בסמוך לאחר מכן הוגשה כאמור הבקשה שבפני.

4. בבקשתו מפנה הנתבע לתניית הבוררות בהסכם בין הצדדים, ומציין כי הוא ביקש להפנות את הסכסוך להכרעת בורר מקצועי.

5. התובע בתגובתו טוען כי יש לדחות הבקשה על הסף משלא צורף לה תצהיר, מאחר שהבקשה לא הועלתה בהזדמנות הראשונה ומאחר שדחיית בקשת התובע לסילוק על הסף מהווה מעשה בית דין המונע ממנו להגיש הבקשה הנוכחית.

הכרעה:

6. תחילה אדרש לטענת התובע כי דחיית בקשתו הקודמת של הנתבע לסילוק התביעה על הסף מונעת ממנו להגיש את בקשתו הנוכחית בשל מעשה בית דין. בטענה זו אין ממש. כפי שצויין באותה החלטה, קיום תניית בוררות איננה עילה לסילוק על הסף, ומן הטעם הזה נדחתה הבקשה לסילוק על הסף בעניין זה. ברי כי אין בכך להקים מעשה בית דין ביחס לבקשה לעיכוב הליכים, שעה שהוגשה.

7. גם את הטענה לאי-העלאת הבקשה בהזדמנות הראשונה אין לקבל. עוד בכתב ההגנה טען הנתבע לקיומה של תניית בוררות בהסכם ועמד על כך שהוא מבקש לקיימו "כלשונו וכמוסכם" (סעיף 13 לכתב ההגנה). בו ביום הגיש הוא את בקשתו לסילוק התביעה על הסף מחמת בין היתר תניית הבוררות, בקשה שהיתה שגויה מבחינת המסלול המשפטי הרלוונטי, אולם מהותית הטענה הועלתה. בנסיבות אלה, אין לומר כי הוחמץ המועד לבקשת עיכוב הליכים.

8. ומכאן לגופו של עניין. כנקודת מוצא, אין מחלוקת בין הצדדים בדבר קיומה של תניית בוררות בהסכם העומד ביסוד התביעה. לא הועלתה אף כל טענה כי הוא איננו חל על הסכסוך מושא התביעה או על הצדדים לה. ההלכה הפסוקה קובעת את העיקרון לפיו על בית המשפט לתת תוקף ובכורה להסכמת הצדדים להתדיין בבוררות (רע"א 8613/10 כספי תעופה בע"מ נ' JCS AEROAVIT AIRLINES (פורסם במאגרים) (2012)). הכלל הוא מתן תוקף להסכמה כאמור, כחלק מכיבוד עקרון חופש החוזים, ורק במקרים חריגים בית המשפט ימנע מכך (רע"א 6233/02 אקסטל בע"מ נ' קאלאמא ווי תעשיה, שיווק אלומניום זכוכית ופרזול בע"מ (פורסם במאגרים) (2004)).

9. תנאי לקבלת בקשה לעיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, הוא כי המבקש יוכיח כי הוא היה מוכן ועדיין מוכן לעשות כל הדרוש לקיים הליכי בוררות. בענייננו, נאמר בבקשתו של המבקש כי עוד בטרם הגשת התביעה הוא היה נכון להפנות את הסכסוך לבוררות, ובתגובתו לתגובת התובע ציין כי בכל הזדמנות שהיתה לו מעת הגשת התביעה טען שיש לקיים את תניית הבוררות. אלא שלבקשה לא צורף תצהיר, ומכאן טענת התובע כי דינה דחייה. אכן, ככלל יש לצרף תצהיר לבקשה מעין זו בכל הנוגע לתנאי הנזכר של נכונות המבקש לעשות הדרוש לקיום הבוררות. הפסיקה ראתה בתצהיר כאמור "יסוד עיקרי הנדרש לשם הוכחת נכונות לקיים את הליכי הבוררות" (רע"א 11166/07 כהן הברון ניסן נ' מינהל מקרקעי ישראל (פורסם במאגרים) (2008)). לצד זאת נקבע בפסיקה, כי אין מדובר בתנאי מוחלט, ויש שנכונות המבקש לקיום הליך הבוררות נלמדת ממסמכים אחרים שצורפו ובמכלול הנסיבות (רע"א 340/05 ד"ר יעקב וינרוט נ' עורקבי (פורסם במאגרים) (2005)).

בענייננו, לא צורפו תכתובות כלשהן בין הצדדים אשר קדמו לתביעה, מהן ניתן ללמוד על רצון הנתבע להפנות את הסכסוך לבוררות בהתאם להסכם, עוד בטרם הגשת התביעה. אולם, בחינת כתב התביעה ונספחיו מלמד שלא צורפה אליו פניה מוקדמת מטעם התובע (או אביו) לנתבע עובר להגשת התביעה בדרישה לתשלום חוב. בכתב התביעה אף לא נטען כי היו פניות כאלה. לא עולה אפוא כי היתה לנתבע הזדמנות קודמת (עובר להגשת התביעה) לגביה היה מקום לצפות כי הוא ידרוש בכתב את קיום הבוררות, ומכאן שאין רבותא באי-צירוף מסמכים המעידים על נכונות כאמור. משהתביעה הוגשה – הודיע הנתבע מיד, עוד בכתב ההגנה ואף לאחריו, כי הוא עומד על קיום הבוררות. התנהלות זו תומכת בטענתו בדבר רצונו ונכונותו לקיים את הליך הבוררות. השוו לעניין זה החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים בת.א 56453-92012 שטיצברג נ' ויצהנדלר (פורם במאגרים) (2013), בנסיבות דומות - בהן לא צורף תצהיר לבקשה לעיכוב הליכים - כדלקמן:

"בענייננו אף שאין מסמכים שבהם כתב ויצהנדלר כי הוא מעוניין לפנות לבוררות, הרי שמהרגע הראשון שבו החלו הליכים בין התובע לבין ויצהנדלר עמד האחרון על רצונו שהסכסוך יתברר בבוררות. עניין זה עלה בדיון הראשון בבקשה לצו המניעה; בבקשה נפרדת שהוגשה לפני הדיון השני ובדיון השני עצמו. ויצהנדלר אף חזר על כך בכתב ההגנה. מצאתי אפוא כי יש לראות את ויצהנדלר כמי שדאג להעלות את טענתו לקיום הבוררות בהזדמנות הראשונה שניתנה לו ובאופן מפורש. עמדתו זו של ויצנהדלר ניתנה עוד בטרם הוגש כתב התביעה ולא הונחה כל תשתית להניח כי נשלחו אליו מכתבים או נעשו פניות קודמות שהיה ניתן לצפות כי יעלה את נכונותו לקיים את הבוררות במועד מוקדם יותר. עיתוי זה – ההזדמנות הראשונה בה נודע לויצהנדלר על ההליכים – תומך בבקשתו ומצביע על רצונו לקיים את הליכי הבוררות ... אין לראות בויצהנדלר כמי שהתרצה לקיים את הבוררות לאחר שכבר הוגשה התובענה לבית המשפט ... – אלא כמי שעמד על כך החל מהזמן הרלוונטי לעניין זה, הוא שלב "פרוץ הסכסוך בין הצדדים".

10. מסקנתי לאור כל האמור כי מתקיימים תנאי סעיף 5 לחוק הבוררות.

11. מכאן, שנקודת המוצא הינה כי יש לתת תוקף להסכם בדבר העברת המחלוקת העומדת בבסיס תביעה זו, להכרעה בפני בורר, ששמו ננקב בהסכם, ובהתאמה להורות על עיכוב ההליך. ככל שהתובע מבקש שלא לקיים את הבוררות חרף התניה המפורשת בהסכם שהוא צד לו, עליו הנטל לבסס טעם מיוחד המצדיק זאת. טעם כזה לא הוצג בצורה מבוססת. בתגובת התובע אין לכך כל התייחסות. בכתב התביעה עצמו ציין אמנם התובע כי אין להעביר את הסכסוך לבוררות לפי ההסכם בטענה לניגוד עניינים של הבורר, אולם לטענה זו לא הונח בסיס מספק שיכול להוות בגדר טעם מיוחד כאמור. הדברים נטענו בכוללניות רבה והם אינם בהירים. נאמר בעניין זה בסעיף 16 לכתב התביעה כי הצדדים הסכימו לזהות הבורר, אולם "התברר לאחר מכן שהנו מייצג את הנתבע ועל כן סירב לטול על עצמו בשל ניגוד עניינים חמור". הנוסח האמור איננו ברור, ולא ניתן להבין ממנו מי סירב ליטול על עצמו לקיים את סעיף הבוררות, האם הבורר או שמא התובע, ולא ברור מהו פשר "הייצוג" הנזכר. לא די בטיעון כוללני זה שלא בוסס כדי להוות טעם מיוחד לאי-קיום הסכם בוררות.

11. נוכח כל המפורט, הבקשה מתקבלת ואני מורה על עיכוב ההליך.

12. אין צו להוצאות.

המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ז, 09 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.