לפניי בקשה לביטול החלטתי מיום 10/4/18. בהחלטה זו הוחזר לתוקף בחלקו פסק הדין מיום 16/3/17, לאחר שהנתבע לא הגיש כתב הגנה, למרות החלטתי מיום 22/2/18.

בהחלטה קודמת מיום 5/2/18 נקבע כי הבקשה לביטול סעד הפינוי בפסק הדין נדחית, פסק הדין הכספי מבוטל, ועל הנתבע להגיש כתב הגנה, לאחר שהתועים יודיעו האם הם מבקשים לתקן את כתב התביעה. התובעים השיבו בשלילה, ובהחלטה קצרה וברורה מיום 22/2/18 נקבע מועד הגשת כתב ההגנה ליום 25/3/18. ב"כ המבקש צפה בכל ההחלטות, אך כתב הגנה לא הוגש.

ביום 11/4/18, יום לאחר חידוש תוקף פסק הדין, הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה ומתן הזדמנות להגשת כתב הגנה. הבקשה נדחתה בשל סתמיותה והעדר תצהיר, והוגשה ביום 4/5/18 בקשה מתוקנת. הטעם למחדל נומק ב"טעות אנוש" ברישום המועד להגשת כתב ההגנה ליום 25/4/18,

וביחס לסיכויי ההצלחה מסתמך המבקש על נימוקי החלטתי מיום 5/2/18, שהביאו לביטול פסק הדין משיקול דעת בית המשפט.

המשיבים התנגדו לבקשה, טענו כי הטעם למחדל אינו מובן ונטען בצורה סתמית, נתמך בתצהיר המבקש בעוד שהמחדל היה בוודאי במשרד בא כחו, ולא צורף הרישום המוטעה, הנטען.

המשיבים מדגישים כי זו הפעם השניה שהמבקש אינו מתגונן במועד, אינו זכאי לביטול מחובת הצדק, וטוענים כי היה עליו לפרט את הגנתו ולא להסתפק בהפנייה.

המשיבים טוענים כי יש לחייב את המבקש בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד, ללא תלות בתוצאות פסק הדין או בשאלה אם יש לו הגנה.

המבקש לא הגיש תשובה לתשובה במועד, שנקבע על ידי עד ליום 31/5/18, אף שבא כחו צפה בהחלטתי מיום 21/5/18 בו ביום, וביום 14/6/18 הגיש לפתע בקשה לביטול פסק הדין מיום 15/3/17 (תאריך פסק הדין הפורמלי אינו קריא, ונראה כי נחתם ביום 15/3/17 ונסרק ביום 16/3/17). על כך הגיש ב"כ המשיבים בקשה להתעלם מתגובת המבקש, שהוגשה באיחור.

לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות, שהוגשו לאחר יום 10/4/18, אני קובעת כי אין לדון פעם נוספת בבקשה לביטול פסק הדין מיום 15/3/17, והגשה חוזרת של הבקשה לביטול פסק הדין, שהוגשה כבר ביום 18/4/17 חסרת משמעות.

הבקשה היחידה התלויה ועומדת הינה לביטול החלטתי מיום 10/4/18, ובה לא הגיש המבקש תשובה לתשובה במועד או בכלל, ואין חובה לעשות כן. נותר לתת החלטה בבקשה זו.

אני קובעת כי המבקש התרשל בטיפול בתיק לאורך כל הדרך, ואני מפנה להחלטתי מיום 5/2/18. גם בבקשה דנן הגיש בקשה סתמית, ולאחר שניתנה לו הזדמנות לתקן אותה חזר על הטענה בדבר הטעות המשרדית מבלי להצהיר על המחדל ממקור ראשון, ומבלי לפרט את המקור לטעות. אני מזכירה כי ההחלטה ניתנה תוך נקיבת תאריך להגשת כתב הגנה "25/3/18" ולא במניין ימים, כפי שהיה מקובל בעבר למניעת טעויות במניין הימים.

עם זאת הכלל הנקוט בבתי המשפט הינו כי על מחדלים דיוניים ניתן לפצות בהוצאות, וסיכויי ההצלחה, או זכות הגישה לערכאות, למצער בערכאה הראשונה, הינם בלי משקל רב יותר מהמחדל. המבקש הגיש את הבקשה הראשונה לביטול ההחלטה יום לאחר נתינתה, אך את הבקשה המתוקנת לאחר קרוב לחודש.

אני מוכנה לקבוע כי המבקש לא זלזל באופן מכוון בהליך, וכי איזה תועלת תצמח לו מכך, כאשר תלוי ועומד נגדו פסק דין בסכום קרן של כ-80,000 ₪. זאת ועוד, בהחלטתי מיום 5/2/18 אכן חיוויתי דעתי כי יש למבקש סיכויי הצלחה סבירים, ואף המלצתי למשיבים לשקול תיקון את כתב התביעה (עמוד 5 להחלטה שם).

באיזון זכויות הצדדים, כאשר המשיבים טרם ביצעו את ההחלטה מיום 10/4/18, ולא גבו דבר, גוברת זכותו של המבקש, בתנאי שיתקן מחדלו, וישלם הוצאות ושכר טרחת עורך דין, שנגרמו מהתנהלותו הרשלנית בהליך (ראו י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, 1995, 738, ע"א 32/83, בר"ע 301/81 אפל נ' קפח, פ"ד לז (3) 431 ו-ת.א. (מחוזי ת"א) 2209/05 אורן אברהם נ' השמירה-טכנולוגיה (מיגון) 1971 בע"מ, 13.4.2010, פורסם בנבו)).

אני קובעת כי החלטתי מיום 10/4/18 תבוטל בתנאים המצטברים הבאים בלבד:

המבקש, הנתבע, ישלם למשיבים, התובעים, הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בגין הבקשה בסך 2,000 ₪, ללא תלות בתוצאות פסק הדין, יגיש לתיק אסמכתא על התשלום לב"כ המשיבים, ויגיש כתב הגנה, והכל לא יאוחר מיום 15/10/18.

אי עמידה באחד מהתנאים במועד, תביא לדחיית הבקשה והשארת פסק הדין מיום 15/3/18 על כנו.

ניתנה היום, ט"ו אלול תשע"ח, 26 אוגוסט 2018, בהעדר הצדדים.