לפניי בקשת הנתבעת להוספת ראייה , סרטון וידאו המתעד לכאורה פגישה בין הצדדים.

הבקשה הועברה לתגובת התובע וזה עמד על דחייתה.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים מצאתי לקבל את הבקשה;

אכן, ההליך לפניי מתברר במסגרת סדר דין מהיר, ובהתאמה, בהתאם להוראות הדין, חלה על הנתבעת החובה לגלות בתצהיר, ולצרף את כל ראיותיה ביחד עם כתב ההגנה, דבר שכאמור לא נעשה.

בתיק זה התקיימה ישיבה מקדמית , במסגרתה לא טענה הנתבעת לקיומה של הראייה ובוודאי לא ביקשה את צירופה לתיק.

משכך, ובהתאם להוראות הדין, דין הבקשה להידחות .

ואולם, כידוע , בהתאם לפסיקה הרווחת הפרוצדורה אינה מהווה מיטת סדום , ובמקרה דנן מוצאת אני להעדיף את הדין המהותי על פני הפרוצדורה.

הלכה פסוקה שאף אושררה רק לאחרונה בפסק דינה של כבוד שופטת בית המשפט העליון א.חיות ברע"א 6165/15, קובעת כדלקמן:

"על בעל הדין להביא את ראיותיו ב"חבילה אחת (תקנה 158(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי), אך לבית המשפט נתונה הסמכות לחרוג מכלל זה ולהתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות כאשר מדובר בראיה משמעותית הנושאת משקל של ממש לגילוי האמת וחשיפתה. בהקשר זה על בית המשפט להביא בחשבון, בין היתר, את אופי הראיה הנוספת; את השלב בו נמצא המשפט במובן זה שככל שהשלב מוקדם יותר תטה הכף אל עבר אישור הבקשה; האם בעל הדין יכול היה להביא את הראיות בשלב מוקדם יותר ומה הסיבה שלא עשה כן; ואת הנזק הדיוני שייגרם לצד המתנגד להגשת הראיה אל מול הנזק אשר עלול להיגרם למבקש אם תדחה בקשתו להגשתה... הכלל הוא כי על בעל דין להגיש את מכלול ראיותיו בחדא מחתא ולפעול בהתאם לסדר הדין ולהחלטות בית המשפט, אך יתכנו מקרים חריגים שיצדיקו סטיה מאותו הכלל".

בעניינו , ובשים לב לכך כי ישיבת הוכחות נקבעה ליום 18.3.18, צירוף הראייה בשלב זה לא יגרום לפגיעה בזכויות התובע,אשר יוכל לקבל לידיו את הראייה מבעוד מועד, ומכאן מצאתי לקבל את הבקשה.

העתק הסרטון יומצא לידי ב"כ התובע וזאת עד ולא יאוחר מיום 15.11.17.

הסרטון יוצג במעמד דיון ההוכחות, תוך שבאחריות הנתבעת להתייצב לדיון כשבאפשרותה להציג את הסרטון באופן ברור.

אין צו להוצאות .

ניתנה היום, ה' חשוון תשע"ח, 25 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.