מבוא

1. לפניי תובענה אשר הוגשה ביום ה- 20/12/16, בה עותרת התובעת, רשות מקרקעי ישראל, למתן סעד של פינוי וסילוק יד, מתן צו הצהרתי וכן עותרת היא למתן סעד כספי בסך של 264,259 ₪ , בגין דמי שימוש, מצד הנתבעים.

מיהות הצדדים

1. התובעת הינה רשות מקרקעי ישראל המופקדת על ניהול קרקעות מדינת ישראל, רשות הפיתוח וקרן קיימת לישראל מכוח החוק.
2. הנתבע 1 הינו מי שגר או מחזיק או בר רשות במקרקעין. הנתבע 2 הינו הבעלים או המפעיל של מוסך שהוקם על שטח המקרקעין. הנתבע 3 הינו מי שלפי רישומי הרשות גר או מחזיק או בר רשות במקרקעין כאשר בשנת 2012 הוגשה בקשה לתובעת להעברת הזכויות במשק 84 מהנתבע 1 לנתבע 3.
3. הנתבעים 1-3 הינם מי שלטענת התובעת מבצעים את השימושים המפירים במקרקעין.
4. הנתבעת 4 הינה צד לחוזה המשבצת עם רשות מקרקעי ישראל.

השתלשלות העניינים בתמצית

1. כעולה מכתב התביעה, עניינה של תביעה זו הינה הפרת חוק מתמשכת הבאה לידי ביטוי בשימושים שלא כדין ובניגוד לחוזה, במקרקעין מוסדרים, הידועים כמגרש/משק 84, בגוש 10024202, במושב גילת, המצויים בבעלות מלאה של מדינת ישראל.
2. כבר בפתח הדברים יודגש כי ביום ה- 15/5/18, ניתן פסק דין חלקי בין התובעת לנתבעת 4, אשר לפיו, הנתבעת 4 מאשרת כי המקרקעין המוסדרים נשוא התובענה נמסרו לה לנתבעת 4 לשימוש בהתאם לחוזה המשבצת שבין התובעת לבין הנתבעת 4.

הנתבעת 4 הצהירה במסגרת פסק הדין החלקי שניתן כי היא עצמה לא הסכימה להקמת המבנים ולשימושים נשוא כתב התביעה במקרקעין, ללא היתר כדין, וכי היא אינה מסכימה לכל הקמה של מבנה ולכל שימוש ללא היתר מהתובעת או להקמת כל מבנה ולביצוע כל שימוש במקרקעין בניגוד לחוזה וללא הסכמה מן התובעת.

1. ביום ה- 26/4/18, במועד הדיון בפני, שטחו הצדדים את טענותיהם, ולאור הצעת בית המשפט ניתנה הסכמתם של הצדדים כלהלן:

"...ב"כ הצדדים – התובעת והנתבעים 1-3: אנו שמענו את הצעת ביהמ"ש לפיה ינתן פסק דין להפסקת השימושים החורגים ולפינוי, והצדדים יטענו בכתב באשר למועד הפסקת השימוש בכל שלושת המבנים כמוגדר בסעיף 27 לכתב התביעה, כל צד יהיה רשאי להגיש תמצית טיעון מטעמו, וביהמ"ש ייתן החלטה מנומקת, והתיק ימשיך להתנהל בכל הנוגע לטענות הכספיות...." (עמוד 2, שורה 30 ואילך).

כמו כן, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט ביחס למתן פסק דין חלקי לפינוי, ולהגשת תמצית טיעון מטעמם ביחס לכך (עמוד 3, שורה 5 ואילך).

1. כפועל יוצא, ניתן בזה פסק דין חלקי זה, ביחס לפינוי ומועדו.

תמצית טיעוני הצדדים ביחס לפינוי המקרקעין נשוא התובענה

1. לטענת התובעת, הנתבעים 1-3 הינם מי שעשו דין לעצמם, והחליטו על דעת עצמם לעשות שימושים מפרים לטובת הנגרייה ( להלן:" מבנה מס' 1"), המוסך ( להלן:" מבנה מס' 2"), והאחסנה 0 להלן: "מבנה מס' 3").
2. עוד לטענתה, נשלחו אל הנתבעים מכתבי התראה עוד ב- 2013 ו-2015. כמו כן, לטענת התובעת, נערכו מפגשים בינה לבין הנתבעים, וכבר אז התחייבו הם לפנות את המקרקעין בתוך זמן קצר, אך לא פעלו הם לכך בפועל.
3. זאת ועוד, לטענת התובעת, הרי שככל שהנגרייה מהווה תחביב בלבד, כפי שעולה מטיעוני הנתבעים, הרי שאין כל מניעה מפינוי המקרקעין בהקדם.
4. בנוסף לכל האמור, התובעת מפנה לחשש לפגיעה בשלטון החוק, ומדגישה בפני בית המשפט את החשש הגדול מזלזול בו. לאור כל האמור, עותרת התובעת בפני בטיעוניה לפינוי מהיר, בפרק זמן הנע בין 30 ל-90 יום.
5. מאידך, וכעולה מטיעוני הנתבעים, הרי שהפגישות אשר נערכו ביניהם לבין התובעת ואשר התובעת בטיעוניה בפני הפנתה אליהם, היוו הליך גישור, ולפיכך התובעת מושתקת מאזכור הבטחות הנתבעים אליה במהלך מפגשים אלו.
6. לחילופין, לטענתם, והיות והתובעת העלתה זאת מיוזמתה, הרי שבמסגרת אותם הליכי גישור דובר בין הצדדים על תקופת זמן של פינוי בטווח של כשנה וחצי.
7. לגופו של עניין, מפנים הנתבעים לכך שהנתבע 2 הינו מפרנס יחיד ואב לארבעה ילדים, והמוסך, דהיינו מבנה מס' 2, הינו מקור פרנסתו היחיד.
8. עוד לטענתם, אין המדובר במבנה חדש שהוקם בשטחי המשק בכדי להפעיל מוסך, כי אם במבנה ישן משנות ה- 50 , אשר ממילא היה קיים בתחומי הנחלה ושימש לאחסנת תבואה חקלאית ונותר בדיוק כפי שהוא.
9. הנתבעים מדגישים כי התובעת לאחר משלוח פנייתה מיום ה- 14/4/13 אישרה או האריכה לנתבעים בהסכמה את השימוש החורג וזאת עד לפנייתה הנוספת מיום ה- 23/6/15. לדבריו, לאחר מועד זה פנה הנתבע 2 לנציג התובעת בבקשה למתן אורכה נוספת, למשך חצי שנה, אשר נענתה בחיוב, ורק לאחריה הוגשה התובענה.
10. בנסיבות אלו, כך לטענתם, הסיבה העיקרית למתן הארכות שניתנו להם לנתבעים מטעם התובעת, נבעה מכך שהנתבע 2 לא התכוון לבצע שימוש החורג באופן קבע, והוא אף רכש מגרש בהקצאה בפטור לצורך העתקת המוסך, דבר אשר מטעמים בירוקרטיים נמשך מעבר לצפוי.
11. הנתבעים מפנים לכך שכיום מצויה הקרקע שנרכשה לצרכי העתקת המוסך בהליכי תכנון לצורך הגשת בקשה לקבלת היתר בנייה, ועד למועד זה, אשר עלול להמשך בין 18 ל-24 חודשים, עד לקבלת טופס 4 המאפשר אכלוס, אין באפשרות הנתבע 2 להעביר את המוסך באופן מעשי, מוסך המהווה כאמור את מקור פרנסתו ופרנסת משפחתו.
12. וכך, ובנסיבות אלו, בהן, כך לטענתם, ידוע היטב לתובעת כי כוונת הנתבעים הינה הפסקת השימוש החורג בעצם רכישת המגרש שנועד להעתקת המוסך, דבר אשר בוצע עוד בטרם הגשת התובענה, הרי שדי בכל אלו בכדי להוות הצדקה ולאפשר מועד פינוי אשר למצער לא יפחת מ- 18 חודשים.
13. לטענתם, בהיעתרות זו לבקשתם, לא ייגרם כל נזק של ממש לתובעת, ומאידך, הנתבע ומשפחתו עלולים למצוא עצמם נטולי פרנסה ועומדים בפני התמוטטות כלכלית, תוך חשש ממשי לבריחת לקוחות באופן שלא יאפשר להם לשקם את העסק. לטענתם- התקופה הקצרה לפינוי לה עותרת התובעת, אינה מעשית ומנוגדת להתנהלותה כלפי הנתבעים עד כה.

1. ביחס למועד פינוי הנגרייה, הרי שלטענתם, ועל אף שעסקינן בתחביב בלבד, עדיין יש לקחת בחשבון את הצורך להעביר את החומרים ואת הציוד למקום ראוי אחר, והם שוקדים על מציאת מקום חלופי.
2. בהקשר זה עותרים הנתבעים כי בית המשפט יביא בחשבון במערך השיקולים כי אין עסקינן במבנה חדש אלא במבנה משנות ה- 50 אשר לא הוסב, ונותר למעשה בדיוק כפי שהוא, ואשר ממילא היה קיים בתחומי הנחלה ושימש לאחסנת תבואה חקלאית, והם עותרים למתן מועד פינוי מעשי אשר לא יפחת מ- 6 חודשים, ואשר יאפשר להם למצוא מקום חלופי וראוי, אשר אליו יוכלו להעביר החומרים והציוד.
3. ביחס למבנה האחסנה, הרי שבמועד הדיון שנערך בפני מיום ה- 26/4/18, טען בפני הנתבע 2 כלהלן:

"...לגבי שטח האחסנה, אני מציין שהמבנה השלישי שהוא מתחם לאחסנה של פירוק ורכב כטענת התובעת זה בעצם רכבים שחונים ואין מה לעשות בהם, אלו רכבי גרוטאות....זה דינאמי. זו ערימה פשוט....אני צריך לאסוף אותם ולשים במכולה. זה לא שטח מגודר אלא שטח פתוח..." ( עמוד 2, שורות 20-25).

1. לסיכום, לאור כל האמור, עותרים הנתבעים בסופו של יום לפינוי המוסך, דהיינו , מבנה מס' 2 , תוך תקופת זמן שלא תפחת מ-18 חודשים, ולפינוי הנגרייה, דהיינו מבנה מס ' 1, בתוך תקופת זמן שלא תפחת מ- 6 חודשים, ואילו ביחס למבנה השלישי , ולאור הנאמר ע"י הנתבע 2 בפני במועד הדיון, ובשים לב שלא התייחסו לכך הנתבעים בתמצית טיעוניהם, הרי שהדבר מתפרש כהסכמה לפינוי השטח בתוך 90 יום, כדרישת התובעת.

הכרעה

1. לאור הסכמת הצדדים, אשר ניתנה במועד הדיון בפני מיום ה- 26/4/18, וצוטטה לעיל, הנני מורה על פינוי המקרקעין נשוא התובענה.
2. לאחר שהבאתי בחשבון את כל השיקולים השונים, וביניהם, את נסיבות העניין, התנהלות הצדדים עובר להגשת התובענה, הרקע העובדתי נשוא התובענה, התנהלות הצדדים בפני, הסכמת הנתבעים להליך פינוי, אשר ניתנה בשלב מוקדם יחסית של ההליך, וכן את המגעים אשר התקיימו בין הצדדים בטרם הגשת התובענה, הנני מורה כלהלן:
3. בשים לב לבקשת הנתבעים לקבוע מועד פינוי אשר יאפשר להם להעתיק את בית העסק ממנו הם מתפרנסים הלכה למעשה למקום אחר, אשר רכשו זה מכבר ואשר מיועד לכך, וכן לאור העובדה כי עסקינן במקור פרנסתם, ולאחר ששוכנעתי כי הנתבעים פעלו ופועלים להעתקתו המיידית למקום אחר, ועל מנת לא לגדוע את מקור פרנסתם, הנני קובעת כי מועד הפינוי של המוסך יהיה בתוך 16 חודשים מהיום. יובהר כי קביעה זו הינה לפנים משורת הדין ואין בכך בכדי להוות ולו אצטלה דקה של הצדקה לשימוש חורג זה אשר בוצע במקרקעין.
4. ביחס למועד פינוי הנגרייה, הרי שבנסיבות העניין, ולאחר שהבאתי בחשבון את טיעוני הצדדים ושקלתי את כל השיקולים הרלוונטים אשר הוצגו בפני, ובהינתן כי עסקינן בתחביב בלבד, הנני מורה כי הפינוי יכול שיהיה בטווח מיידי יותר, ולפיכך מורה אני כי הוא יבוצע בתוך 90 יום מהיום, כעולה מדרישת התובעת.
5. אף באשר לשטח האחסנה, לאור טיעוני הצדדים בעניין, ובשים לב לכך שעסקינן בערימה ללא תכלית, אף לשיטת הנתבעים, מורה בית המשפט על פינוי השטח בתוך לא יאוחר מ- 90 יום, כעולה מדרישת התובעת.
6. זאת ועוד, הובהר לתובעים, את המיותר לציין, כי הארכת המועד לפינוי, ככל שיתקלו בקושי, איננה קנויה להם, וככל שהתובעים לא יצליחו להסדיר את החריגות נשוא התובענה בטווח זמנים זה, פסק הדין עומד בעינו.

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל הנני מורה כלהלן:

א. הנני מורה לנתבעים ו/או לאחרים מטעמים ו/או בשליחותם ו/או בשמם ו/או בשליטתם ו/או שהנתבעים אחראים באורח כלשהו להם ו/או למי מהם ו/או להתנהגותם ו/או להתנהגות מי מהם ו/או שהנתבעים מצויים עמם בקרבה משפטית מחייבת, להפסיק את השימושים הלא מורשים במקרקעין ולהחזירם למצב הקודם טרם השימוש כאמור וזאת בתוך 16 חודשים מהיום למוסך, ו-90 יום מהיום למבנה בו מצויה הנגרייה, ולשטח האחסנה.

ב. ניתן צו כנגד הנתבעים לפינוי המקרקעין מכל אדם ומטלטלין ומכל אשר הוצב ונבנה בהם, ללא היתר, וזאת בתוך 16 חודשים מהיום, ו-90 יום מהיום, בהתאמה.

ג. הנני מסמיכה בזאת את התובעת, או כל גורם אחר מטעמה, לפנות את המקרקעין ואת כל הבנוי והנטוע עליהם, כאמור לעיל לרבות המטלטלין שיוצבו בהם, ככל שלא יעשו כן הנתבעים בעצמם בתוך התקופה אשר קבעתי.

1. שאלת ההוצאות בגין פסק הדין החלקי, תינתן במסגרת פסק הדין הסופי.
2. זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, כ"ז סיוון תשע"ח, 10 יוני 2018, בהעדר הצדדים.