בפני בקשת הנתבע 4 לחיוב התובעים בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיו ככל שתפסקנה היה והתביעה שהוגשה נגדו תידחה. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות על צרופותיהם, לא מצאתי שינוי נסיבות שארע לאחר מתן החלטתו של כב' הרשם רגב מיום 29.1.17 המצדיק לשנות ממנה.

בעיקרו של דבר חוזר הנתבע 4 על טענות הנתבעים כפי שהועלו בפני כב' הרשם ולא התרשמתי שיש בנימוקים הנוספים כדי להוביל לתוצאה שונה מזו שנקבעה. אין בטעמי הבקשה כדי לבסס מסד עובדתי לחיוב בערובה מקום בו יש בידי התובעים זכויות בעלות ערך במקרקעין המצויים בארץ, הגם שחלקם תושבי חוץ. כך גם יש לשקול את סיכויי הצלחת התביעה בזהירות רבה על מנת שלא יהיה בהחלטה משום חריצת דין בטרם עת, אלא במקרים שניתן להגדירם כהליך סרק מובהק. לא שוכנעתי כי זה המקרה בענייננו ומבלי שיש בכך כדי להביע עמדה.

לאור האמור הבקשה נדחית.

פסיקת ההוצאה תישקלנה בסוף ההליך ובהתאם לתוצאותיו.

ניתנה היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.