04 יוני 2019

1. ראשיתו של הליך זה בהגשת כתב תביעה בסע"ש 59410-12-16 (להלן – ההליך הראשון). בהליך הראשון טענה התובעת, מיטל לוי (להלן – העובדת), שבינה לבין הנתבעת, קרניאל פיננסיים בע"מ (להלן – המעסיקה) סוכם שבגין עבודתה החל מחודש 3/13 שתזכה למשכורת בסך 6,000 ₪ נטו בנוסף לבונוסים, אלא שבפועל השכר שולם בערכי ברוטו ולא כמוסכם. עוד טענה העובדת שהמעסיקה לא ביצעה הפקדות פנסיוניות בגין רכיבי העמלות או בונוס.

לאחר סיום העסקתה הוגשה מטעם התובעת העובדת תביעה נוספת בסע"ש 63805-03-17 (להלן- התביעה השניה), במסגרתה עתרה לחיוב המעסיקה בגין רכיבים נוספים ובהם פיצויי פיטורים, פדיון חופשה שנתית ועוד.

2. המעסיקה, מצידה, הגישה תביעה כנגד העובדת (סע"ש 12284-11-17). בתביעת המעסיקה נטען ששכר העובדת שולם בהתאם לדו"חות מכירה מוטעים שהופקו על-ידי העובדת ובגינם קיבלה תשלומים שלא כדין. על יסוד האמור נטען כי יש להורות על השבת סכומים ששולמו שלא כדין וכן להורות על שלילת פיצויי הפיטורים. סכום תביעת המעסיקה הועמד על סך 129,658 ₪.

3. הדיון בהליכים הנ"ל אוחד בהתאם להחלטות נשיא בית הדין, כב' השופט א' קוגן, מהתאריכים 5.5.17 ו- 22.11.17.

רקע עובדתי

4. התובעת הועסקה בשירות המעסיקה כאשת מכירות בתחום הביטוח. תקופת העבודה היא מיום 3.3.13 ועד לפיטורי התובעת ביום 17.1.17.

5. עם תחילת העסקתה, נכרת בין הצדדים הסכם עבודה (נספח ב' לתצהיר העובדת; להלן - הסכם העבודה). בהסכם העבודה נקבע בין היתר שאורך יום עבודתה של העובדת יעמוד על 7.5 שעות בימים א'- ה' (סעיף 7 להסכם). עוד הוסכם ששכר הבסיס יעמוד על 6,000 ₪ נטו ( סעיף 8 להסכם).

בנוסף לשכר הבסיס, שולם לעובדת רכיב שכר שכונה "בונוס", ושסכומו השתנה מדי חודש בהתאם למכירות שבוצעו.

6. להסכם העבודה צורף נספח - טבלת שכר ובונוסים (להלן - הטבלה).

הצדדים חלוקים באשר לתוכנו של נספח זה, כך שכל צד ביקש להסתמך על נוסח שונה של הטבלה (נספח י"ד לתצהיר העובדת; חלק מנספח א' לתצהיר המעסיקה). הטבלאות שצורפו לתצהירי הצדדים לא היו חתומים.

נוסח העובדת:

נוסח המעסיקה:

השוני בין שתי הטבלאות התבטא ברישום ערכי תשלום שכר הבסיס: בטבלה שהוגשה מטעם העובדת צוין שכר הבסיס בערכי נטו בלבד בסך 6,000; בטבלה שהוגשה מטעם המעסיקה צוינו שני סכומים כשכר הבסיס - שכר ברוטו בסך 6,000 ₪ ו- 5,983 ₪ כשכר נטו. יתר הסכומים שצוינו כשכר ובונוסים זהים בשתי הגרסאות לטבלה, ואין מחלוקת כי לגבי יתר הסכומים הוסכם שהסכומים ישולמו בערכי ברוטו.

בנוסף לשוני בחישוב שכר הבסיס, הרי שבגרסת המעסיקה לטבלה (חלק מנספח א' לתצהיר איינס) צוינה ההערה הבאה: "חישוב שכר נטו לא מדויק על השקל והוא כולל חישוב של 300 שח נסיעות. החישוב לתפוקה: ריסק רגיל, סיעוד, בריאות, אובדן כושר, ריסק משכנתא (ללא המבנה). מבנה משכנתא במנורה מחושב בטבלה הנ"ל והתגמול הוא 50% מהפרמיה החודשית כלומר אם בינואר סגרת 1000 פרמיית מבנה במנורה אז התשלום על התפוקה הזו יהיה 500 ₪ במצטרף לחישוב בטבלה."

7. אין חולק שלצורך חישוב שכרה ערכה העובדת מדי חודש דו"ח מכירות (להלן – דו"ח המכירות). בדו"ח המכירות נרשמו העסקאות שביצעה העובדת תוך פירוט שמות הלקוחות, סוג הביטוח וגובה הפרמיה החודשית בגינה מחויב הלקוח). שכר העובדת חושב בהתאם לסך הפרמיות שצוינו בדו"ח ובהתאם לאמור בטבלה. כך, למשל אם בחודש מסוים הסתכמו הפרמיות ממכירות על 1,000 ₪ – הועמד שכר העובדת בגין אותו חודש לפי הטבלה על 7,500 ₪.

העובדת העבירה את דו"ח המכירות שערכה מדי חודש למנהל והבעלים של המעסיקה, מר אורן איינס (להלן- איינס) לצורך המשך טיפולו בתשלום שכרה.

8. במהלך חודש 4/15 החלה לעבוד במעסיקה מנהלת משרד, הגב' עדיה דואק (להלן - דואק).

9. החל מחודש 8/15 נעדרה העובדת מעבודתה בשל שמירת היריון. העובדת ילדה במהלך חודש 9/15 ובחודש 6/16 חזרה לעבודתה.

10. המעסיקה טענה שבמהלך חודש 10/16 התגלה שבדו"חות המכירות צוינו פרמיות בסכומים לא נכונים. בעקבות זאת זומנה העובדת לשיחה. במסגרת פניות המעסיקה הובהר לעובדת שעליה למלא את מכסת שעות העבודה המוסכמות. העובדת, מצידה, טענה שלאחר שובה מחופשת הלידה שינתה המעסיקה את תנאי העבודה, דרשה לשנות את דרך חישוב השכר וקיזזה משכרה בגין היעדרויות בניגוד לנהוג בין הצדדים.

11. בחודש 12/16 שהתה העובדת בחופשה בחו"ל. במהלך היעדרותה התקבל אצל המעסיקה מכתב ב"כ העובדת (נספח ה' לתצהיר העובדת; להלן – מכתב ההתראה). במכתב ההתראה הלינה העובדת על כך שקיבלה שכר בסיס בערכי ברוטו בניגוד למוסכם, על כך שהמעסיקה לא הפקידה כספים לקופת הביטוח בהתייחס לרכיב הבונוס וכן על ניכוי שעות היעדרות משכרה. העובדת טענה במכתב ההתראה ששכרה לא הותנה בהיקף המשרה בפועל.

בתגובת המעסיקה מיום 26.12.16 (נספח ו' לתצהיר העובדת) נטען שבהתאם להסכם העסקתה נדרשת העובדת לעבוד 7.5 שעות ביום, אך למרות בקשות המעסיקה – לא עבדה באופן מלא. המעסיקה ציינה בתשובתה ששני הצדדים נהגו באופן הסוטה מהוראות הסכם העבודה, ועל מנת להסדיר את המחלוקות בין הצדדים הציעה המעסיקה לעובדת אחת מהחלופות הבאות: " או שמבצעים חישוב רטרואקטיבי בהתאם להסכם, אזי יבקש מרשי להפחית את הסכומים ששולמו ביתר לעובדת ואת היתרה יפריש כאמור במכתבך. אופציה נוספת היא להתחיל להחיל את ההסכם כפי שהינו מעתה קדימה: קרי הן לעניין סוגיית ה"ברוטו- נטו" וההפרשות והן לעניין היקף המשרה מעתה ואליך." במכתב המעסיקה צוין עוד שבכוונת המעסיקה לערוך בדיקה מקיפה של דו"חות המכירה שהעובדת ערכה ושבהתאם להם שולם רכיב הבונוס.

12. במכתבה מיום 27.12.16 (נספח ז' לתצהיר העובדת) דחתה העובדת את הצעות המעסיקה, וציינה שהמעסיקה מונעת ממנה לעבוד עם לקוחות על ידי חסימתה במערכת. בתשובתה ציינה העובדת שהיא מתכוונת להגיש כתב תביעה כנגד המעסיקה. ביום 28.12.16 הוגשה תביעתה הראשונה של התובעת.

13. העובדת זומנה לשימוע טרם פיטורים בהתאם למכתב נושא תאריך 5.1.17 (נספח ט' לתצהיר העובדת). במכתב הזימון לשימוע לא פורטו עילות הפיטורים.

ביום 9.1.17 פנתה המעסיקה בכתב לעובדת (נספח י' לתצהיר העובדת). ממכתב המעסיקה עולה שהעובדת לא התייצבה לשיחת השימוע מאחר וב"כ לא היה זמין. במכתב זה התבקשה העובדת להשיב בכתב לטענות המעסיקה שלפיהם "העובדת מסרה מידע כוזב וקיבלה שכר ביתר על סמך מידע זה". המעסיקה צרפה למכתבה מיום 9.1.17 טבלה המרכזת את המידע שנמצא בידה עד לאותו שלב. בטבלה פורטו שמות של שני לקוחות לגביהם נטען שהעובדת מסרה מידע כוזב.

העובדת דחתה את טענות המעסיקה במכתבה מיום 10.1.17 (נספח יא' לתצהיר העובדת).

14. ביום 17.1.17 נשלח לעובדת מכתב פיטורים (נספח ח' לתצהיר העובדת).

באותו זמן ניהלו העובדת ומנהל המעסיקה התכתבות, במסגרתה הציע מנהל המעסיקה לסיים את המחלוקות בהסכמה (התכתבות נספח י"ג לתצהיר העובדת).

בחודש 3/17 הגישה העובדת, כאמור, את התביעה השניה.

בחודש 11/17 הגישה המעסיקה כנגד העובדת תביעה בה עתרה שבית הדין יורה על השבת סכומים ששולמו לעובדת שלא כדין בשל דיווחים כוזבים, ועל שלילת פיצויי הפיטורים של העובדת.

15. המעסיקה הגישה בסמוך למועד סיום ההעסקה תלונה למשטרת ישראל כנגד העובדת בטענה לגניבה. התיק המשטרתי נסגר מחוסר ראיות (נספח כ"ב לתצהיר העובדת).

השכר המוסכם

16. העובדת טענה שהוסכם עמה ששכר היסוד יועמד על 6,000 ₪ נטו, אלא ששכר היסוד כפי ששולם בפועל הועמד על 6,000 ₪ ברוטו. בנוסף נטען שמלוא השכר שולם בגין פרמיות, ובתלושי השכר נערך פיצול פיקטיבי בין שכר הבסיס לרכיב הבונוס. העובדת טענה עוד שהיא זכאית להפקדות פנסיוניות גם מרכיב הפרמיות, כפי שנקבע בהסכם העבודה (סע' 8 ונספח העמלות).

מנגד, המעסיקה טענה ששכר היסוד שולם בערכי ברוטו בהתאם לטבלה נספח להסכם ההעסקה. עוד נטען שהעובדת לא זכאית להפקדות פנסיוניות מרכיב הבונוס, בין היתר משלא מדובר ממכירות שבוצעו באמצעות העובדת ללקוחות חדשים אלא תוך שימוש במאגר הלקוחות הקיים של המעסיקה. בנוסף נטען שהעובדת מסרה דיווחים כוזבים לעניין היקף המכירות שביצעה, ולכן יש לדחות את תחשיביה.

מכאן שעלינו לקבוע מהו שכר היסוד המוסכם, והאם רכיב הבונוס מהווה חלק מהשכר לצורך ביצוע הפקדות פנסיוניות.

17. כמפורט לעיל, בהתאם לטבלת השכר לפי גרסת העובדת נקבע ששכר הבסיס יעמוד על סך 6,000 ₪ נטו (ס' 8 (א) להסכם העבודה; נספח ב' לתצהיר העובדת).

אלא שגם אם נקבל את גרסתה של העובדת באשר לגובה שכר היסוד הנקוב בהסכם – מהראיות עולה שבפועל הצדדים נהגו אחרת.

מתלושי השכר (נספח י"ב לתצהיר העובדת) עולה שכבר החל מחודש עבודתה הראשון ולאורך כל 37 חודשי העסקתה בפועל שולם לעובדת שכר בסיס בסך 6,000 ₪ בערכי ברוטו. לא נטען וממילא לא הוכח שהעובדת העלתה טרוניה בעניין זה קודם למכתב ההתראה ששלח ב"כ במהלך חודש 12/16, לאחר כ- 3 שנות עבודה.

העובדת העלתה טענות עובדתיות חלופיות וסותרות בעניין חישוב שכר היסוד בערכי נטו: מצד אחד – עתרה לחיוב המעסיקה בהפרשי שכר על יסוד הטענה שאת שכר היסוד יש לחשב לפי ערכי נטו בהתאם לאמור בהסכם לפי גרסתה; ומצד שני – טענה שמלוא השכר ששולם לה מדי חודש, הכולל את שכר היסוד המוסכם, חושב בפועל בסכום כולל בהתאם להיקף המכירות – והוא השכר ממנו יש לחשב את זכויותיה לרבות את ההפקדות הפנסיוניות. מהטענה השניה משתמע לכאורה שאין משמעות להבדל הנטען בין סכומי הברוטו והנטו של שכר היסוד.

מהראיות עולה שמלוא שכרה של העובדת חושב בהתאם להיקף המכירות כאמור בטבלאות – ובתלושי השכר פוצל הסכום כאמור לשני רכיבים: שכר בסיס ובונוס.

כמפורט לעיל, הצדדים הציגו גרסאות שונות בנוגע לנספח טבלת השכר והבונוסים (נספח ב' לתצהיר העובדת; נספח א' לתצהיר איינס). כפי שצוין לעיל, ההבדל היחיד בין הגרסאות נוגע לשכר הבסיס (שבגרסת העובדת מתואר כ- 6,000 ₪ נטו בעוד בגרסת המעסיקה מצוין כ- 6,000 ₪ ברוטו). יתר סכומי השכר והבונוסים והמופיעים בשתי הטבלאות זהים לחלוטין, כשהם מצוינים בערכי ברוטו ונטו. נדגיש שהעובדת לא חלקה על כך שתשלום רכיב הבונוס נקבע בערכי ברוטו.

העובדת טענה שבמידה והיתה זכאית לבונוס בסך 17,000 ₪ ברוטו לחודש, הרי שבתלוש השכר צוין תשלום שכר יסוד בסך 6,000 ₪ ברוטו, והיתרה הוגדרה כבונוס. השוואת דו"ח המכירות ותלוש השכר לחודש 2/14 (נספח ג' לתצהיר העובדת) תומכים בטענתה זו של העובדת.

בעדותו בפנינו אישר איינס שהשכר מורכב מבונוס שחושב בהתאם לסך כולל של הפרמיות החודשיות, ופוצל בתלוש השכר לשכר בסיס ובונוס (פרו:42; ש:4 -13).

דין טענת התובעת בנוגע לזכאות להפרשי שכר כהשלמה משכר יסוד בשיעור 6,000 ברוטו כפי ששולם בפועל לסך 6,000 ₪ נטו – להידחות. הטעם לכך הוא שהצדדים נהגו בפועל באופן שונה מהנטען על-ידי העובדת במהלך כל תקופת העבודה, ומדרך התנהלותם עולה שהיתה הסכמה מצד העובדת לשינוי זה, אשר אף לא השפיע על דרך חישוב השכר הכולל. העובדת הסכינה עם התנאים החדשים ולא העלתה כל טענה במהלך תקופת העבודה הארוכה, ומכאן יש ללמוד את הסכמתה להם (דב"ע (ארצי) נד/3-86 יוחנן גולן – אי.אל.די. בע"מ, פד"ע כז 270 (30.6.1994); ע"ע (ארצי) 21920-02-13 דיאמנט צעצועים בע"מ - ולנטינה פרנצב (1.6.15).

לאחר שהוברר שהצדדים נהגו באופן שונה מההסכמות הקבועות בהסכם ההעסקה (בנוסחו לפי גרסת העובדת) לאורך כל תקופת העבודה, ומאחר ואין מחלוקת שלעובד שולם שכר בסכום כולל הנגזר מסך הבונוס שהיא זכאית לקבלו בגין מכירותיה ובערכי ברוטו – נדחית טענת העובדת לפיה יש לשלם הפרשי שכר בגין שכר היסוד.

18. לאחר שקבענו ששכרה הכולל של התובעת חושב כנגזרת של המכירות, והפיצול בין שכר היסוד לרכיב הבונוס הוא מלאכותי בלבד – הרי שיש לראות בשכר הכולל, לרבות רכיב הבונוס, כשכר הקובע לחישוב הזכויות של התובעת.

השכר הקובע עומד על סך 13,633 ₪ (6,000 ₪ ברוטו כשכר יסוד בתוספת ממוצע הבונוס ב- 12 החודשים האחרונים שבין החודשים 5/15 – 1/17) בסך 7,633 ₪, כאמור בתלושי השכר נספח י"ב לתצהיר העובדת; תלוש חודש 5/15 נספח י' לתצהיר איינס).

הרקע לפיטורים

19. העובדת פוטרה מעבודתה ביום 17.1.17.

על-פי תיאור המעסיקה, הרקע לפיטורי העובדת היו בעקבות גילוי דיווחים כוזבים בעניין מכירותיה של העובדת. המעסיקה טענה שבמהלך חודש 10/16 קיבל איינס את דו"ח המכירות של העובדת לחודש 9/16, בו צוין לגבי אחד הלקוחות כי מדובר ב"לקוח חדש", במקום "לקוח קיים". מכירה ללקוח חדש מזכה את העובדת בפרמיה בשיעור 100% מהפרמיה החודשית של הלקוח, בעוד בגין לקוח קיים תזכה המכירה בפרמיה בשיעור 50% בלבד. בעקבות גילוי זה, בחן איינס לטענתו כי כלל הדו"ח וגילה בו 7 מקרים של דיווח על מכירה ללקוחות קיימים כלקוחות חדשים. בעקבות בדיקת דו"ח חודש 9/16 זומנה העובדת לשיחה. על-פי גרסת המעסיקה (סע' 22 – 32 לתצהיר איינס) העובדת השיבה לטענות שהופנו נגדה שיש להגדיר כ"לקוחות חדשים" גם לקוחות שהועברו לטיפולה על-ידי עובדים אחרים או לקוחות שהביטוחים שערכו "שודרגו".

העובדת טענה (סע' 12 ו- 61.4 לתצהירה) שממועד חזרתה מחופשת הלידה פעלה המעסיקה על מנת להרע את תנאי עבודתה, ביצעה ניכויים שלא כדין בגין שעות היעדרות ושינתה את שיעור הפרמיה שהונהג עבור לקוחות קיימים.

20. אשר לשעות העבודה – נקבע בהסכם העבודה (סע' 7) שהעובדת תעבוד מדי יום 7.5 שעות בימים א' – ה', היינו כ- 162 שעות בחודש (להלן – שעות התקן). עיון ברישום שעות העבודה בתלושי השכר של העובדת (נספח י"ב לתצהירה) מעלה כי במרבית חודשי העסקתה לא השלימה העובדת את שעות התקן. למרות זאת, זכתה העובדת בשכר מלא. בחודש 8/16 פעלה המעסיקה לראשונה בהתאם לאמור בהסכם העבודה, וניכתה משכר העובדת בגין שעות היעדרות כאשר העובדת לא עבדה את מלוא שעות התקן. מהראיות עולה שהעובדת נהגה לעדכן את המעסיקה למספר שעות העבודה ובמקרים בהם איחרה להגיע או יצאה מוקדם ממקום העבודה, וזאת לאורך כל תקופת העבודה (מסרונים נספח ג' לתצהיר איינס בנוגע לעדכונים שנשלחו בתאריכים 18.6.14 ו- 21.6.16) ללא שבוצעו בעבר ניכויים משכרה, ולא הוכח כי היו שינויים כלשהם בהתנהלות העובדת.

מעדותו של איינס בפנינו עולה שהיה מודע לכך שהעובדת אינה עובדת את מלוא שעות התקן, ובחר שלא לדקדק עמה בעניין שעות העבודה ולא לנכות משכרה שכן ראה בה עובדת יעילה ובעלת תפוקות גבוהות (פרו: 43; ש: 17- 25 וכן בפרו: 44; ש: 3-7). עוד

מהאמור עולה שבמהלך רוב תקופת העבודה נהגו הצדדים באשר למילוי שעות התקן ותשלום השכר בשונה מכפי שהוסכם בכתב. דרך התנהלות הצדדים בפועל היא שמלמדת על הסכמתם המחייבת, שכן הוראות ההסכם הכתוב נזנחו.

21. המעסיקה טענה כי עם שובה של העובדת מחופשת הלידה סוכם עמה שעליה להיצמד למתכונת העסקתה כאמור בהסכם שבכתב. אלא שטענה זו בדבר שינוי מוסכם לא הוכחה.

לא נטען וממילא לא הוכח מתי נערכה אותה שיחה. טענת המעסיקה בעניין זה נסתרת מהאמור בתלושי השכר לחודשים 6/16 - 7/16, ולאחר מועד חזרתה מחופשת לידה. בחודשים אלה לא השלימה העובדת את שעות התקן בהתאם להסכם (בחודש 6/16 עבדה 116 שעות; בחודש 7/16 - 111.45 שעות) אך לא בוצעו ניכויים משכרה בגין היעדרות – מה שעומד בסתירה לטענה בדבר סיכום על ביצוע שעות התקן במלואן.

22. אשר לשינוי בשיעור הפרמיות להן זכאית העובדת ממכירות – הוכח שהמעסיקה ביקשה לשנות את תנאי העסקתה של העובדת בדרך של הפחתת שיעור הפרמיה, אלא שהעובדת התנגדה לשינוי. לאחר שובה של העובדת מחופשת הלידה נוהלה תכתובת מסרונים בין העובדת לאיינס בעניין זה (נספח ט"ז לתצהיר העובדת), וממנו עולה כי העובדת התנגדה לשינוי, כמפורט להלן:

"אורן: קיצר עדכני אותי מה את רוצה לעשות.

העובדת: אתה לא רוצה תכין לי מכתב פיטורים.

אורן: מה את! רוצה לעשות? לא אני!

העובדת: רשמתי לך מהיום שחזרתי אתה במלחמות איתי כל היום מחפש לשלם 40 אחוז ו 50 אחוז אתה מה הבעיה תן לי מכתב פיטורים.

אורן: חיים שלי אם את רוצה לעזוב. תגידי! נישב. אני לא רוצה שתעזבי!

העובדת: אני לא מוכנה לעבוד בתנאים האלו לא בכל מחיר

אורן: אז תרשמי לי את זה בכתב

העובדת: אני נשארת לעבוד לפי החוזה עבודה החתום ביננו. ולפי טבלת המכירות שנתת לי כל שינוי אמור להיות מוסכם על שנינו."

23. המעסיקה טענה, כמפורט לעיל, כי דיווחים כוזבים של העובדת התגלו בחודש 10/16 לאחר עיון בדו"ח המכירות לחודש 9/16. אלא שטענתה של המעסיקה בדבר דיווחים כוזבים לא הועלתה על הכתב בסמוך למועד הגילוי הנטען. לא הובאה ראיה לטענת המעסיקה לפיה העובדת זומנה לשיחת בירור בעניין זה בסמוך לאחר גילוי הדיווחים הכוזבים. בתגובה למכתב ב"כ העובדת מחודש 12/16 לא הועלתה טענה בדבר גילוי דיווחים כוזבים בנוגע לשבע עסקאות שבוצעו בחודש 9/16, וכל שצוין הוא שבכוונת המעסיקה לערוך בדיקה של דיווחי המכירות. גם במכתב הזימון לשימוע מיום 5.1.17 (נספח ט' לתצהיר העובדת), לא פורטו העילות לפיטורים ולא הועלו טענות בדבר דיווח מכירות כוזב. טענות אלה הועלו לראשונה במכתב המעסיקה מיום 9.1.17 (נספח י' לתצהיר העובדת).

מכלל האמור לעיל התרשמותנו היא שהרקע לפיטורי העובדת נעוץ באי הסכמתה של העובדת לשנות מתנאי העסקתה בכל האמור בשעות העבודה ובשיעורי העמלות. רק בדיעבד, ולאחר שנתקבלה בסירוב העובדת, החלה המעסיקה בבדיקת דו"חות המכירות והעלתה את הטענה בדבר דיווחים כוזבים. לשאלה בדבר דיווחים כוזבים נשוב בהמשך.

האם יש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים

24. המעסיקה טענה שהעובדת העבירה דיווחים כוזבים בנוגע להיקף המכירות וסוג הלקוחות, ומכאן שיש להורות על שלילת פיצויי הפיטורים ולחייב את העובדת להשיב את הכספים ששולמו ביתר ועל יסוד אותם דיווחים כוזבים.

על-פי הנטען, בדיווחי העובדת על עסקאות שנעשו עם לקוחות בגין מכירת ביטוחים שונים נתגלו דיווחי כזב באחת מהדרכים הבאות: הראשונה – בדרך של שינוי סיווג הלקוח מלקוח ישן ללקוח חדש באופן שזיכה את העובדת בעמלות בשיעור גבוה יותר; והשניה – בדרך של ציון סכומי פרמיה בהם חויב הלקוח בסכומים גבוהים מאלה שהלקוח חויב בגינם בפועל.

בהקשר זה ביקשה המעסיקה להסתמך על דו"חות המכירה לחודשים הבאים: 12/14, 3/15, 4/15, 5/15, 6/15, 7/15 ,8/15, 6/16, 7/16,8/16, 9/16. לגבי כל אחד מהחודשים פרטה המעסיקה את דרך חישוב השכר, וצרפה את דו"חות המכירה כפי שהוגשו על-ידי העובדת ואסמכתאות הנוגעת למכירה בפועל (נספחים ז'1 – ס'9 לתצהיר איינס).

מנגד, העובדת טענה שטענות המעסיקה בכתב התביעה שכנגד הן טענות סרק שנועדו להתמודד עם תביעתה שלה ועם סירובה להגיע לכלל הסכמות עם המעסיקה.

25. נטל ההוכחה להראות שהתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק (דב"ע ל/3-6 שמואלי - שרייר, פד"ע א 69 (1970); דב"ע שן/3-119 עיתונות מקומית בע"מ - אשר בן עמי, פד"ע כב 303 (1990)). כאשר נטענת נגד העובד טענה כי ביצע מעשה בעל אופי פלילי, נדרשת מידת הוכחה מוגברת, מעבר למידת ההוכחה הרגילה הנדרשת בהליך אזרחי (דב"ע נה/3-60 חמיד - הלמן (5.7.95); ע"ע (ארצי) 1079/04מרכולית כוכב בע"מ - עיזבון המנוח לב רובינשטיין ז"ל (24.4.06) והאסמכתאות שם). הנטל לעניין חיוב העובדת בהשבה מוטל על המעסיקה בנסיבות המקרה כאן גם מהטעם שהטענות מועלות במסגרת התביעה שכנגד.

26. נקדים ונציין שלאחר שעיינו בטענות הצדדים וששקלנו את מכלול הראיות שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה לפיה המעסיקה לא עמדה בנטל להראות שהעובדת דיווחה דיווחים כוזבים על מכירותיה, וזאת על יסוד הנימוקים שיפורטו להלן.

אין להתעלם מהתנהלותה של העובדת, שהתחמקה ממתן גרסה ברורה ומפורשת כנגד הטענות שהעלתה המעסיקה בעניין הדיווחים הכוזבים. העובדת הכחישה באופן גורף את טענות המעסיקה אך נמנעה מלספק הסברים ענייניים ומפורטים ביחס לכל אחד מהדיווחים שפורטו בתצהיר איינס. העובדת הסתפקה בטענה הכללית לפיה היא אינה יכולה לדעת אם הד"וחות שהמעסיקה צרפה הם אותנטיים שכן מדובר בדו"חות שנערכו בתוכנת אקסל, כך שהמעסיקה יכולה לערוך בהם שינויים (פרו: 24; ש: 26 -29).

איננו נותנים אמון בגרסת העובדת לפיה לא היתה לה גישה לכל ד"וחות המכירה. העובדת העידה שהמעסיקה חסמה את גישתה למערכת המכירות בחודש 12/16 ודו"ח המכירות היחיד שהיה בידיה הוא זה מחודש 2/14 והיא החזיקה בו משלבי חודש 11/16 שכן ב"כ ביקש ממנה להציג דו"ח לדוגמה והיא הפיקה דו"ח לחודש 2/14 באופן אקראי. אלא שבהמשך עדותה, בתשובה לשאלה אם היתה לה גישה לתיבת הדוא"ל שבאמצעותה שלחה את דו"חות המכירה לאיינס גם לאחר חסימתה במערכת בחודש 12/16 - השיבה העובדת בחיוב (פר: 19; ש: 28-31 וכן בפרו:23; ש: 15 – 21).

מהאמור עולה שהעובדת היתה יכולה בנקל להפיק את דו"חות המכירה כפי ששלחה לאיינס ולבדוק את טענות המעסיקה בעניינה וזאת במהלך חודש 1/17, חודש העבודה האחרון, ולאחר המועד שבו המעסיקה העלתה את הטענות בנוגע לדיווחים כוזבים. בנוסף, עמדה בפני העובדת האפשרות לקבל לידיה את הדו"חות כפי שנשלחו על-ידה לאיינס באמצעות הדוא"ל במסגרת ההליך כאן, על דרך של בקשה לעיון וגילוי בתיבת הדוא"ל ובמסמכים שנשלחו על ידה לאיינס. אלא שהעובדת בחרה שלא לנקוט באיזה מהפעולות הללו ולהסתפק בהכחשה כללית וגורפת.

27. אלא שלא די באמור כדי להביא לקבלת טענות המעסיקה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים וטענות התביעה שכנגד. לא ניתן להסתמך על ד"וחות המכירה שצורפו לתצהיר איינס כדי לקבוע שמדובר בדיווחים כוזבים, שעה שכלל לא הוכח הפנינו שדו"חות אלה נערכו על-ידי העובדת או על-פי דיווחיה.

טענות המעסיקה נשענו על השוואה בין דו"חות המכירה שנערכו על-פי הנטען על-ידי העובדת, לבין הפרמיה בגין עסקת המכירה כפי ששולמה על ידי הלקוח בפועל בהתאם להגדרתו כלקוח קיים או חדש. הוצגו בפנינו טבלאות ובהן פירוט של מכירות ביטוח לפי סוג הביטוח, שמות המבוטחים, סוג הלקוח (חדש או מבוטח), סכום הפרמיה בו מחויב הלקוח, ו"פרמיה לתשלום" (הפרמיה המצטברת לצורך חישוב עמלת העובדת) (פרו: 36; ש: 12 – 13). במרבית הדו"חות אין תאריכים או ציון של החודשים בהם נערכו, כמו כן לא רשום על ידי מי נערכו, מתי נשלחו למעסיקה ועל ידי מי. המעסיקה לא צירפה לדוחות אלו התכתבות נלווית כלשהי בין העובדת לאיינס, שעשויה הייתה להצביע על כך שמדובר בדוחות שנערכו על ידי העובדת או נשלחו על-ידה.

המעסיקה טענה שניתן ללמוד על כך שמדובר בד"וחות מכירה שנערכו על ידי העובדת ודווחו על ידה וזאת מתוך השוואה בין הבונוס ששולם לעובדת כאמור בתלושי השכר לבין הבונוס שנגזר מסך הפרמיות לתשלום המצוינות בד"וחות המכירה, שכן על-פי טענת המעסיקה אלה תואמים במדויק לדיווחי העובדת. טענה זו לא הוכחה. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה שבין הצדדים נהגה שיטת התחשבנות במסגרתה "נשמרו" כספים מתוך השכר לו היתה זכאית העובדת ואלה לא הועברו מדי חודש בגין המכירות שבוצעו בחודש שחלף. על-פי נוהג זה, העובדת נהגה לבקש מאיינס לדחות תשלום של חלק מהשכר לו היתה זכאית, וזאת משיקולים שונים לרבות שיקולי מס. כך, למשל, על-פי העדויות שנשמעו – במקרה בו העובדת היתה זכאית למשכורת חודשית בסך 20,000 ₪, היתה מקבלת בפועל 15,000 ₪ כפי שצוין בתלוש השכר והיתרה היתה משולמת לשיעורין בחודשים העוקבים. אין מדובר בפעולה חד פעמית אלא בשיטה של ממש. איינס מפנה בתצהירו (סע' 58) לתכתובת דוא"ל ממנה עולה שהעובדת ביקשה שישולם לידיה שכר בגין חודש 3/15 בסך 10,000 ₪ במקום 17,000 ₪ להם היתה זכאית, כך שנותרו לזכותה סך 7,000 ₪ ( נספח ח'6 לתצהיר המעסיקה). בעדויות מטעם המעסיקה שמענו שבחלק מהחודשים אין התאמה בין ד"וחות המכירה לשכר ששולם שכן חלק מהשכר "נשמר" ולא שולם עם שכר אותו חודש לבקשת התובעת ומשיקולי מיסוי (פרו: 41; ש: 19-20). על שיטת התחשבנות זו ניתן ללמוד עוד מדו"ח המכירות לחודש 2/14 ( נספח ג' לתצהיר העובדת), שהוא דו"ח המכירות ח היחיד שעל תוכנו הצדדים אינם חלוקים (פרו: 21; ש: 24-25). בהתאם לדו"ח מכירות זה, נצברו לזכות העובדת פרמיות מכירות בסך 6,067, סך שהיה מזכה אותה בהתאם לטבלת והשכר לבונוס בסך 25,000 ₪ ברוטו, אלא שבתלוש השכר שולם לעובדת שכר בסך 17,000 ₪ ברוטו (שחולק לשכר בסיס ובונוס). על הדו"ח לחודש זה צוין ששולמו לעובדת שכר לפי מכירות בסך 4,000 ₪ למרות שבפועל מכרה העובדת סך 6,067 ₪ . על הדו"ח צוין עוד שקיים "חוב פתוח אצל אורן בסך של 6,818 ₪ ברוטו". על כך ששיטת התחשבנות זו נהגה באופן שיטתי בין הצדדים ניתן ללמוד גם ממסרון ששלחה העובדת לאיינס בחודש 10/16 ( נספח כ"א לתצהיר העובדת) ממנו עולה כי העובדת ביקשה מאורן לדעת על כמה תעמוד משכורתה על למנת "לשמור" כספים.

שיטת התחשבנות זו חותרת תחת טענת המעסיקה שניתן ללמוד מתוך השוואה בין דו"חות המכירה לתלושי השכר – כי דו"חות המכירה שהוצגו הם אכן אלה שנערכו והוגשו על-ידי העובדת.

על כל אלה נוסיף שהמעסיקה לא הציגה בפנינו את כלל ד"וחות המכירה לגבי כל תקופת העסקתה אלא הפנתה וצרפה חלק מהד"וחות.

על כן ולאור המפורט לעיל בדבר נוהג העברת ושמירת כספים מחודש לחודש בעניינה של העובדת , לא ניתן לערוך הצלבה והשוואה מלאה בין ד"וחות המכירה לשכר הכולל שקיבלה העובדת, כך שלא ניתן לבסס את הכרעתנו על בסיס אותם ד"וחות ולא ניתן לקבוע במידת הודאות הנדרשת שמדובר בד"וחות שנערכו ונשלחו על ידי העובדת.

28. דין טענות המעסיקה בדבר דיווחים כוזבים בנוגע לסיווג הלקוחות – להידחות אף היא.

כמפורט לעיל, המעסיקה טענה שהעובדת דיווחה דיווחים כוזבים באחת מהדרכים הבאות: הראשונה - סיווג עסקת מכירה עם לקוח קיים כלקוח חדש; והשניה - בציון סכומי פרמיות ממכירה גבוהים מכפי שבוצעו בפועל.

אשר לשינוי סיווג הלקוחות – כלל לא הוכח בפנינו שבין הצדדים הוסכם שהעובדת תהיה זכאית לשיעור עמלות שונה לפי סוג הלקוחות, וזאת על יסוד הנימוקים הבאים:

א. אין בהסכם העסקתה של העובדת או בנספח לו (על שני נוסחיו) כל התייחסות לאבחנה הנטענת בין לקוחות חדשים לישנים.

ב. העדה מאיה עיש, שעבדה בשירות המעסיקה, העידה ששיעור הבונוס לא השתנה בהתאם לסוג הלקוח, חדש או ישן. עוד העידה כי שיעור הבונוס היה מופחת ועמד על שיעור 50% רק בנוגע למכירות בפרויקט שכונה "שגיא יצחק" (פרו: 14 : 12-21).

ג. בחלק מהד"וחות נקבעה פרמיה מופחתת בשיעור 50% גם עבור לקוחות חדשים, ובחלק מהמקרים נקבע שיעור מלא גם ללקוח שסווג כלקוח קיים. כך, למשל, בדו"ח המכירות לחודש 12/14 צוין לגבי לקוח בשם שמוליק שמואלי שסווג כלקוח חדש שהעובדת תזכה לפרמיה מופחתת בשיעור מחצית; בעוד לגבי לקוח בשם לוב ירמיה, שסווג כלקוח קיים, צוין שבגין מכירה זו תזכה העובדת לפרמיה מלאה עבור ביטוח חיים. לגבי דיווחים אלה לא נטען שמדובר בדיווח כוזב (נספח ז"א' לתצהיר איינס) .

ד. עדיה העידה שבמקרים מסוימים העובדת זכאית לפרמיה מופחתת גם עבור לקוחות חדשים, למשל במקרים שהלקוחות "גויסו" מתוך שיתוף פעולה עם יועץ משכנתאות או כשמדובר במכירה של ביטוח מבנה (פרו: 36; ש: 16-28). גרסה זו לא צוינה בתצהירי העדים מטעם המעסיקה, ויש בו כדי לחתור תחת הטענה של המעסיקה בנוגע לדיווחים כוזבים של העובדת על מכירה ללקוחות קיימים וסיווגם כחדשים כדי לזכות בעמלה בשיעורה המלא.

מכלל האמור לעיל מצטיירת תמונה לפיה שיעור העמלה לא נגזר רק מסיווג הלקוח כחדש או קיים. משכך, גם אם היינו קובעים כי דו"חות המכירה שהוצגו אכן הופקו ונשלחו על-ידי העובדת – לא היה בכך כדי לסייע למעסיקה להוכיח את טענתה בדבר דיווח כוזב בנוגע לסיווג הלקוחות.

29. על יסוד האמור לעיל, נדחית טענת המעסיקה בדבר שלילת פיצויי פיטורים.

פיצוי פיטורים

30. לאחר שקבענו שיש לדחות את הטענה בדבר שלילת פיצויי פיטורים, הרי שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים.

לטענת העובדת השכר הקובע עומד על סך 14,819 ש"ח, ופיצויי הפיטורים הם בסך 59,276 ₪. בנוסף, עתרה העובדת לחיוב המעסיקה בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים בסך 20,000 ₪ .

המעסיקה טענה שפיצויי הפיטורים עומדים, על-פי הנתונים שצוינו בתלושי השכר, על סך 45,343 ₪. המעסיקה טענה שלפי "נתוני האמת" לפי העמלות ובונוסים להם היתה זכאית העובדת ולא לפי דיווחים כוזבים, הרי שיש להעמיד את פיצויי הפיטורים על סך שלא יעלה על 41,552 ₪ .

31. כפי שקבענו לעיל, שכרה הקובע של העובדת עומד על סך 13,633 ₪. העובדת הועסקה במעסיקה מיום 3.3.13 עד לפיטוריה בחודש 1/17 בתקופה מיום 9/15 ועד לחודש 5/16 (כולל) הייתה העובדת בחופשת לידה ובחל"ת. יש לחשב את פיצויי הפיטורים כמכפלת השכר הקובע במספר חודשי העבודה בפועל בצירוף התקופה בגינה שולמו דמי לידה, וזאת ללא התקופה במהלכה נעדרה העובדת בשל חופשה ללא תשלום, היינו בגין 41 חודשים.

מכאן, שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים בסך 46,579.4 ₪.

32. בנסיבות העניין, לא מצאנו לפסוק פיצויי הלנת פיצויי פיטורים.

לבית הדין האזורי שיקול דעת רחב בשאלת פסיקת פיצויי הלנה או הפחתתם (סע' 18 סע' 20 לחוק הגנת השכר, תשי"ח – 1958, להלן- חוק הגנת השכר). על בית הדין לערוך איזון מתאים בין השיקולים הנוגעים לתכלית החוק, הצורך בהרתעת מעסיקים מאי תשלום הזכויות ובמועד, אפשרות הפגיעה ביכולתו העובד להתקיים בכבוד, כמו גם את העובדה כי מדובר בסנקציה דרקונית שמשמעותה פגיעה בזכות הקניין של המעסיק. כן על בית הדין להתחשב בנסיבות הספציפיות של המקרה, בתום לבם של המעסיק ושל הזכאי לתשלום, בסוג המעסיק וסוג ההלנה, משך האיחור וגובה הזכויות שהולנו והאם הוא מהווה את כלל התשלומים והשכר להם זכאי התובע, הכל תוך הקפדה על עקרונות של סבירות ומידתיות (סטיב אדלר "פיצויי הלנה – חוק ופסיקה" שנתון משפט העבודה, 1996; ע"ע (ארצי) 300029/98 מכון בית יעקב למורות ירושלים – ג'וליה מימון (29.11.00).

בנסיבות העניין בין הצדדים פרצה מחלוקת של ממש בנוגע לחשד לדיווחים לא נכונים מצד העובדת, בנוסף למחלוקת בנוגע לתנאי השכר המוסכמים. התרשמנו שמדובר במחלוקת אמיתית וכנה, שלא נבעה מרצון של המעסיקה להתחמק מתשלום הזכויות.

ניכויים מהשכר

33. העובדת עתרה בתביעתה לחיוב המעסיקה בהשבת סכומים שנוכו שלא כדין משכרה. על-פי תלושי השכר נוכו הסכומים הבאים:

משכר חודש 8/16 סך 546 ₪ בגין היעדרות;

משכר חודש 9/16 סך 312 ₪ בגין היעדרות;

משכר חודש 11/16 סך 1,739 ₪ בגין היעדרות;

בנוסף, משכר חודש 1/16 בוצע ניכוי בסך 1,567 ₪ בגין "ביטולים".

המעסיקה טענה שהעובדת לא מילאה את מכסת שעות העבודה כנדרש, שכן בהסכם העבודה (סע' 7) נקבע שאורך יום העבודה יעמוד על 7.5 שעות בימים א'- ה'. לאחר שהעובדת שבה מחופשת לידה הוזהרה שעליה לעבוד במלוא את מכסת שעות העבודה המוסכמות ומשלא עשתה זאת – בוצעו קיזוזים מהשכר בגין היעדרויות.

34. דין טענות העובדת בגין הניכויים מהשכר להתקבל.

מהראיות עולה שבמהלך כלל תקופת העבודה לא נדרשה העובדת לעבוד את מלוא שעות התקן כמוגדר בהסכם העבודה, והמעסיקה שילמה לידיה שכר עבודה מלא כנגזרת מהמכירות בלי לדקדק עמה בשעות העבודה. בדומה לשאלת תשלום השכר – מדובר בהסכמה בנוגע לתנאי העבודה בפועל כפי שהיא נלמדת מהתנהגות הצדדים, והיא המחייבת אותם, הגם שהיא שונה מהאמור בהסכם העבודה. לא הוכח בפנינו שהעובדת הסכימה לשינוי בתנאי עבודתה בכל האמור בשעות העבודה לאחר חזרתה מחופשת הלידה, ומשכך לא מצאנו בסיס לביצוע הניכויים החל מחודש 8/16.

אשר לניכוי בגין ביטולים בחודש 11/16 – המעסיקה לא עמדה בנטל להראות בגין מה בוצע ניכוי זה. משלא ניתנו הסברים מניחים את הדעת בנוגע למהות הניכוי – יש לקבוע שמדובר בניכוי שבוצע שלא כדין.

המעסיקה תשלם לעובדת סך 3,884 ₪ בגין ניכויים שלא כדין משכרה.

הפקדות פנסיוניות בגין רכיב הבונוס

35. העובדת טענה כי היה על המעסיקה לבצע הפקדות פנסיוניות גם בגין רכיב הבונוס.

לאחר שקבענו כמפורט לעיל כי מלוא השכר שולם לעובדת כבונוס בגין מכירות שביצעה, הרי שהפיצול בתלושי השכר בין שכר היסוד לבונוס הוא מלאכותי. יש לכן לראות בשכר הכולל ששולם כשכר יסוד וכבונוס כשכר פנסיוני המזכה בהפקדות. הצדדים היו חלוקים בשאלת חישוב רכיב זה.

36. בשאלה זו יש לקבל את תחשיבי המעסיקה.

אין מקום לפסוק פיצוי בגין הפקדות המעסיק לקרן פיצויים, כטענת העובדת, שכן כמפורט לעיל נקבע שהעובדת זכאית לפיצויי פיטורים בשיעורם המלא.

בנוסף, תחשיבי העובדת התבססו על הפקדות לגמל בשיעור 6% לכל תקופת העבודה, כלומר בשיעורים שחורגים לגבי חלק מהתקופה (לשנת 2013) מהשיעורים שנקבעו בצו ההרחבה הכללי לביטוח פנסיוני.

לא הוצגו בפנינו מלוא תלושי השכר (כך למשל לא הוצגו כראיות תלושי השכר לחודשים 5/13 ו- 6/13, ומשכך לא ניתן לקבוע במדויק מהו הסכום הכולל ששולם בגין רכיב הבונוס.

לאור האמור מצאנו לאמץ את תחשיב המעסיקה ולפסוק לעובדת פיצוי בגין הפקדות המעסיק לגמל עבור רכיב הבונוס בסך 16,085 ₪.

חופשה שנתית

37. העובדת טענה שהיא זכאית לתשלום בגין יתרת ימי חופשה כמצוין בתלוש השכר לחודש 1/17, היינו 3.92 ימים המזכים בתשלום בסך 2,810 ₪.

המעסיקה הודתה שנותרו לזכות העובדת 6 ימי חופשה לפדיון המזכים את העובדת בסך 3,480 ₪.

יש לפסוק לזכות העובדת פדיון חופשה שנתית בהתאם לסכום התביעה העומד על 2,810 ₪.

האם העובדת הפרה את התחייבותה לסודיות

38. המעסיקה טענה שהעובדת חשפה את תנאי שכרה בפני עבודים אחרים ובעשותה כן הפרה את התחייבותה לסודיות כאמור בהסכם העבודה. על-פי הנטען, ב"כ התובעת שלח מכתב התראה בחודש 12/16 שהתקבל באמצעות הפקס במשרדי המעסיקה, באופן שמופץ באופן אוטומטי לכתובות הדוא"ל של כל עובדי המעסיקה, ובדרך זו נחשפו פרטים הנוגעים לשכרה של העובדת. המעסיקה טענה שנגרם לה נזק תדמיתי, ושחשיפת תנאי השכר הובילה לשטף של דרישות מצד עובדים אחרים להשוות את תנאי שכרם לאלה של העבודת. עוד נטען שאחת מהעובדות שהועסקה בתפקיד רפרנטית ראשית אף התפטרה לאחר שאיינס סרב להשוות את תנאי שכרה לאלה של העובדת.

המעסיקה טענה שחשיפת נתוני השכר נעשתה באופן מכוון ועל מנת לפגוע במעסיקה. לפני ששיגרה את מכתב ההתראה יצרה התובעת קשר עם הרפרנטית הראשית של המשרד ושאלה אותה מה מספר הפקס שלה, למרות שידעה שמדובר בגורם המקצועי הבכיר בתחום הביטוח במעסיקה.

העובדת אישרה שמכתב ההתראה מחודש 12/16 נשלח באמצעות פקס למעסיקה, אך הכחישה את הטענות בנוגע למעשה מכוון ולקיומו של נזק.

39. בהסכם העבודה (סע' 6ג') נקבע: "העובדת מתחייבת לשמור על סודיות גם כלפי עמיתים לעבודה אצל החברה ובפני כל גורם אחר בכל הקשור למשכורתה, תנאים הנלווים להעסקתה וטובות הנאה שתקבל מהחברה".

על-פי העדויות שנשמעו, מכתב ההתראה אכן נשלח באמצעות הפקס למעסיקה. כעולה מעדותה של עדיה (ובניגוד לגרסתו של איינס) המסמכים המתקבלים באמצעות הפקס לא מגיעים לידי "כלל העובדים", אלא לתיבות הדוא"ל של עדיה, של איינס, ושל שתי עובדות נוספות, סתווית ואורלי (פרו:37; ש:1).

40. אין לראות בשיגור מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים למעסיקה באמצעות מכשיר הפקס המשרדי כמעשה שיש בו משום הפרת חובת הסודיות הקבועה בהסכם ההעסקה. אם נלך לשיטתה של המעסיקה, הרי ששיגור כל פניה בכתב שבה יש התייחסות לשכר תהווה משום הפרה של התחייבות זו, שכן לא ניתן לדעת מיהו הגורם במשרדי המעסיקה שיפתח את המעטפה או יקבל לידיו את הפניה בכל דרך שהיא.

כמו כן, למעט טענות כלליות בדבר גרימת נזק תדמיתי למעסיקה, ופניית עובדים בדרישה להעלאת שכר- לא פירטה המעסיקה מי הם אותם עובדים או אותה רפרנטית אשר התפטרה לטענתה כתוצאה ממכתב ההתראה של העובדת ולא הזמינה אותם לעדות בפנינו בעניין זה. מטעם העובדת העידה הגב' סתוית יפרח, ולפי עדותה היא אכן קיבלה לידיה את מכתב ההתראה מטעם העובדת אך לא ידוע לה שעובדים נוספים, למעט עדיה, קיבלו לידיהם את המכתב. יפרח תארה בעדותה שלא ידוע לה על עובד כלשהו שפנה לאיינס בדרישה להשוואת תנאים, ושהיא עצמה החליטה לסיים את תקופת עבודתה לאחר שקיבלה הצעת עבודה ממקום עבודה אחר. המעסיקה לא הציגה לסתוית שאלות בחקירה נגדית ועדותה לא נסתרה.

לאור האמור אנו קובעים שלא הוכחה גרסת המעסיקה לפיה הפניה מטעם העובדת הגיעה לידיעת כלל העובדים, אלא הוכח כי מדובר במספר מוגבל בלבד של עובדים שהם עצמם לא ביקשו להשוות תנאיהם לאלה של העובדת, ולא הוכחה גרסת המעסיקה לפיה מדובר במעשה פגיעה מכוון. מעבר לאמור, לא הוכח קיומו של נזק כתוצאה מההפרה הנטענת של חובת הסודיות שבהסכם העבודה.

41. תביעת המעסיקה בכל האמור בהשבת סכומים שהתקבלו בידי העובדת בשל דיווחים כוזבים נדחית מהנימוקים שפורטו לעיל בפרק העוסק בטענות המעסיקה לשלילת פיצויי פיטורים.

סוף דבר

42. תביעות העובדת מתקבלות בחלקן. המעסיקה תשלם לעובדת, תוך 30 ימים מיום שפסק-הדין יומצא לצדדים, את הסכומים הבאים:

א. בגין פיצויי פיטורים סך 46,579.4 ₪, בניכוי הסכומים הצבורים בקרן הפיצויים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.2.17.

ב. בגין ניכויים מהשכר סך 3,884 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.8.16 ועד התשלום המלא בפועל.

ג. בגין פדיון חופשה שנתית סך 2,819 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.2.17, הוא המועד לתשלום השכר האחרון, ועד התשלום המלא בפועל.

ה. כפיצוי בגין הפרשות המעסיקה לגמל סך 16,085 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מאמצע התקופה הרלוונטית, היינו מיום 1.3.15 ועד התשלום המלא בפועל.

43. תביעת המעסיקה נדחית.

44. המעסיקה תישא בהוצאות העובדת ושכ"ט ב"כ בסך 10,000 ₪, שישולמו אף הם תוך 30 ימים.

45. זכות ערעור על פסק-הדין לבית הדין הארצי בירושלים תוך 30 ימים מעת שיומצא פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' סיוון תשע"ט, (04 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.