עיינתי בתחשיבי הנזק מטעם הצדדים ומצאתי מקום להמליץ לצדדים להידבר ביניהם באשר לסילוק התביעה בערכי מטרד.

על פניו, לתובע נגרם נזק (אם כי, על פניו לא נותרה נכות ומדובר בנזקי עבר בעיקר).

ואולם, הקושי בשאלת פיצוי התובע אינו נעוץ בשאלת הנזק אלא בשאלת האחריות.

עסקינן בארון, בולט לעין, שהונח, כפי הנראה מתוך התמונה בחצר בית (כפי שהדבר נראה מהתמונה, סביר להניח שמדובר בשטח שהוא בבעלות הבית המשותף).

הרשות המקומית אמנם אחראית לאכיפת פינוי האשפה על ידי התושבים, אולם, אין לצפות ממנה, כי תבחין בכל מפגע.

בעניין זה, הרשות סומכת לרוב על תושביה ודווקא במקרה דנן, הוגש תצהיר, על ידי תושב העיר, אשר לא סבר שמדובר במפגע ולמרות שראה שהמפגע מונח כבר יומיים, לא טרח לדווח למוקד העירוני על קיומו של מפגע.

משכך, היות והמפגע האמור יכול להיות מונח מספר ימים, גם ללא רשלנות הרשות, הרי שעולה קושי של ממש בשאלת האחריות.

לכך יש להוסיף כמובן את העובדה שמדובר בחפץ גדול, שקשה שלא להבחין בו ולתובע, גם אם ישנה אחריות של הרשות, יש אשם תורם בשיעור בלתי מבוטל.

הצדדים יבואו ביניהם לפיכך בדברים על מנת להגיע להסכמות עד למועד הדיון הקבוע.

ככל שהצדדים לא יגיעו להסכמות, יוכלו להודיע לבית המשפט, על מנת שתינתנה הנחיות בדבר סדרי דין לשם קידום ההליך עוד קודם לישיבת קדם המשפט הקבועה.

ניתנה היום, י"ז סיוון תשע"ז, 11 יוני 2017, בהעדר הצדדים.