נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד רפי ליאון

ב"כ הנאשם: עו"ד עומייר מאריד

הנאשם

<#1#>

פרוטוקול

<#2#>

גזר דין

הנאשם הודה והורשע בעבירות של נהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, בניגוד לסעיף 10 (א) לפקודת התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "פקודת התעבורה"); נהיגה בקלות ראש, עבירה לפי סעיף 62 (2) לפקודת התעבורה; נהיגה ברכב ללא ביטוח, עבירה לפי סעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי, תש"ל- 1970; אי ציות להוראות שוטר, עבירה לפי תקנה 23 (א) (1) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ועקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה, עבירה בניגוד לתקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה.

האשמה ומהלך הדיון

על פי הנטען בכתב האישום המתוקן, ביום 02.01.17 בסמוך לשעה 16:05, נהג הנאשם באופנוע, כאשר מרכיב נוסע מאחוריו, בכניסה לכפר עיסאוויה, מכיוון הגבעה הצרפתית לכיוון תחנת הדלק "מנטה".

באותה עת נהג הנאשם באופנוע הנ"ל, כאשר הוא בלתי מורשה ומעולם לא קיבל ו/או הוציא רישיון נהיגה כדין.

באותה עת נהג הנאשם באופנוע הנ"ל כאשר אין לו תעודת ביטוח בתוקף על השימוש באופנוע.

הנאשם נסע עם האופנוע הנ"ל לכיוון השוטרים, אשר הגיעו לעיסאוויה מכיוון תחנת הדלק "מנטה" וכאשר התקרב הנאשם אליהם, האט את מהירות נסיעתו, ביצע פרסה ונכנס עם האופנוע לרחוב החי"ל. שוטר נסע עם הניידת אחר רכב הנאשם, ובתגובה נכנס הנאשם לתוך תחנת הדלק והשוטר אשר היה במרחק של כ- 7 מטרים ממנו, סימן לו לעצור באמצעות כריזה, אך הנאשם המשיך בהימלטותו עם האופנוע לכיוון עיסאוויה, תוך שהוא מגביר את מהירות נסיעתו. באותו שלב, המשיך השוטר לבצע מרדף עם הניידת אחרי רכב הנאשם, תוך הפעלת סירנה ודיווח בקשר לצוות מג"ב שהיה בתוך הכפר. הנאשם המשיך במסלול מנוסתו לכיוון הכפר, בנסיעה מהירה תוך שהוא עוקף רכבים שהיו על הציר הראשי בכיוון נסיעתו וגרם לחלק מהם לשנות את התנהגותם ולסטות ימינה על מנת להימנע מתאונה. כאשר הגיע הנאשם בסמוך לצוות מג"ב, אחד מלוחמי מג"ב סימן לנאשם לעצור וחסם רגלית את דרכו, אך הנאשם לא עצר את האופנוע, המשיך בנסיעה מהירה ופראית וגרם ללוחמי מג"ב, שחסמו רגלית את הכביש, לברוח לצדדים על מנת שלא יידרסו. בהמשך, נכנס הנאשם לסמטה ללא מוצא, עצר את האופנוע והחל לברוח רגלית עד שנעצר לאחר שהשוטר הצליח לעצרו עם אקדח שלוף. כאשר התבקש הנאשם להיכנס לניידת, הוא התנגד פיזית עד שהשוטר נאלץ להשתמש בכוח סביר על מנת להכניסו לניידת.

עוד נטען בכתב האישום כי במעשיו האמורים, נהג הנאשם ללא רישיון נהיגה, בקלות ראש וברשלנות, תוך שהוא לא מציית להוראות שוטרים ומבצע עקיפה מסוכנת בדרך לא פנויה. כפועל יוצא, נהג הנאשם ברכב כאמור כאשר אין על שימושו ברכב פוליסת ביטוח בתוקף.

התסקיר

שירות המבחן הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם. התסקיר מבוסס על פגישה שנערכה עם הנאשם ולאחר עיון בכתב האישום המתוקן, בפרוטוקולי הדיונים וברישום הפלילי והתעבורתי.

עולה על פי התסקיר כי הנאשם רווק, בן 21, בעל השכלה של 12 שנות לימוד ומתעתד ללמוד לימודים אקדמיים להוראת ספורט. מעיון ברישומו הפלילי עולה כי לנאשם אין הרשעות קודמות, לא בתחום התעבורה ולא בתחום הפלילי.

הנאשם תיאר כי הוא מקבל אחריות לביצוע העבירות, מכיר בחומרת מעשיו ומביע חרטה.

לאור גילו הצעיר וקבלת האחריות המהירה על מעשיו, שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם עונש של"צ אשר יהווה עבורו עונש חינוכי ומוחשי למען אוכלוסייה נזקקת, עונש אשר לדעת שירות המבחן יש בו בכדי להפחית את הסיכון להישנות ביצוע עבירות דומות.

טיעוני הצדדים לעונש

ב"כ המאשימה טוען כי הערך החברתי שנפגע הוא שלום הציבור בייחוד כאשר הנאשם ביצע את העבירות החמורות בעודו בלתי מורשה לנהיגה כלל ויש בכך משום פגיעה חמורה באינטרס הציבורי.

לעניין מדיניות הענישה, טוען ב"כ המאשימה כי מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם נע בין מאסר בפועל של 15 יום עד 18 חודשים, פסילה שנעה בין 6 חודשים ועד ל- 60 חודשים, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי וקנס.

ב"כ המאשימה הפנה לפסיקה הנוהגת לתמיכה בטענתו לעניין המתחם.

לעניין נסיבות ביצוע העבירה, טוען ב"כ המאשימה כי המדובר בביצוע עבירות חמורות, כאשר הנאשם בלתי מורשה ובנס האירוע נגמר בצורה שכזו ללא פגיעות בנפש.

לאור האמור, ביקש ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ממושך, מאסר על תנאי של 12 חודשים למשך 3 שנים, פסילה למשך 3 שנים, פסילה על תנאי וקנס מרתיע.

ב"כ המאשימה התנגד לבקשת ב"כ הנאשם שהעלה בפתח הדיון לביטול ההרשעה.

ב"כ הנאשם ביקש תחילה להורות על ביטול ההרשעה. לטענתו, הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה אך חלק על הטיעון המשפטי של המאשימה ולפיכך הצדדים הסכימו לתיקון כתב האישום בו הודה הנאשם.

לטענתו, מדובר בבגיר צעיר ללא עבר פלילי וזהו מעמדו הראשון בפני בימ"ש.

ב"כ הנאשם התייחס לנסיבותיו של הנאשם כפי שפורטו בתסקיר, המדובר בבחור צעיר אשר דרכו עוד לפניו ושיש בו פוטנציאל ושאיפות לעתיד טוב וזוהר. לטענתו, אכן אין להקל ראש במעשיו של הנאשם אך יש לתת את הדעת לנסיבות ביצוע העבירה, כאשר הנאשם מצא עצמו בסכנת נפשות על רקע ירי שהיה באזור בו התבצע המרדף.

הנאשם שהה בתנאים מגבילים למעלה משנה והיה במעצר בית מלא לתקופה ארוכה, זאת לאחר ששוחרר בתום 10 ימי מעצר. אין ספק כי מדובר בתקופה ארוכה וקשה אשר ממנה למד הנאשם וידע את הפסול שבמעשיו תוך שהוא לוקח אחריות.

ב"כ הנאשם ביקש לשקול את שיקולי השיקום ולהעדיפם על שיקולי ההרתעה. לטענתו, מדובר במקרה שעונה על החריג של הרשעה. לתמיכה בטענתו הציג ב"כ הנאשם אישור לימודים אשר לפיו החל הנאשם את לימודיו באוניברסיטה אך לימודים אלו הופסקו לאור מעצרו בתיק זה.

הנאשם תיאר כי בכוונתו ללמוד הוראה לספורט וכי אין ספק כי הרשעתו בתיק זה לא תאפשר לו לממש את שאיפותיו ותניח אבן בדרכו להתקדם בכיוון זה.

על כן ביקש ב"כ הנאשם להורות על ביטול ההרשעה, שכן לטענתו קיימת פגיעה ממשית וקשה מדי בשיקולי השיקום של הנאשם אם תיוותר ההרשעה על כנה.

לטענתו, אין מדובר בעבריין שמקומו מאחורי סורג ובריח, מדובר בנאשם שאין לו עבר פלילי או תעבורתי והאינטרס הציבורי מצדיק ביטול הרשעתו.

הנאשם הסיר את המחדל, הוציא רישיון נהיגה לרכב, ולאור כך ביקש הסניגור לאמץ המלצת שירות המבחן ולהטיל עליו צו של"צ.

דיון

האם יש מקום להורות על ביטול הרשעה

כאמור, עתה, מבקש הסניגור להורות על ביטול ההרשעה ולהסתפק בהטלת של"צ.

בנסיבות אלה, יש לבחון האם מדובר בנאשם שניתן להורות על ביטול הרשעתו בדין. לאמור, האם מדובר במקרה העומד במבחנים לביטול הרשעה.

המסגרת הנורמטיבית לדיון בשאלת ביטול הרשעה מנויה בסעיף 192א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אשר קובע כדלקמן:

"הרשיע בית המשפט את הנאשם, ולפני מתן גזר הדין ראה שיש מקום לתת לגביו צו מבחן או צו שירות לתועלת הציבור, ללא הרשעה, או לצוות כי הנאשם ייתן התחייבות להימנע מעבירה, כאמור בסעיף 72(ב) לחוק העונשין, בלא הרשעה, רשאי הוא לבטל את ההרשעה ולצוות כאמור".

לאמור, הימנעות מהרשעה, מהווה למעשה חריג לכלל הרחב הנטוע בתורת הענישה לפיו, מקום שהוכחה אשמתו של אדם, יש להרשיעו בדין.

בית המשפט העליון בע"פ 2083/96 כתב נ' מדינת ישראל, פ"ד נב(3) התווה את הקווים המנחים שבהתקיימם יש להימנע מהרשעה, ונקבעו שני תנאים מצטברים שבהתקיימותם ניתן לשקול ביטול ההרשעה.

"ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה בלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים".

בית המשפט הדגיש כי נקודת המוצא היא שהאינטרס הציבורי גובר על שיקולי השיקום, וכי רק בנסיבות חריגות ביותר, יסטה בית המשפט מדרך המלך ויורה על ביטול הרשעת הנאשם.

בכל מקרה, יש לבחון האם עלול להיגרם לנאשם הספציפי נזק קונקרטי ומוחשי כתוצאה מההרשעה (ראו: רע"פ 9118/12 פריגין נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 01.01.13).

מקום שבנסיבות מיוחדות וחריגות עלול להיווצר יחס בלתי סביר באורח קיצוני בין חשיבות ההרשעה לאינטרס הציבורי הכללי לבין עוצמת הפגיעה בנאשם הצפויה מההרשעה, עשויה לקום הצדקה לעשות שימוש בסמכות השיפוטית של אי הרשעה.

לצורך כך, נקבעו מספר קריטריונים שיש להתחשב בהם כפי שהדברים הובאו בע"פ 9893/06 לאופר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 31.12.07): יש להתחשב "מן הצד האחד, במשמעותה של העבירה שנעברה מבחינת השלכתה על הנורמות החברתיות, והמסר הציבורי המתחייב מהן; יש להתחשב בזהותו של עובר העבירה ובמעמדו בציבור, ולבחון באיזו מידה זהותו משפיעה על עוצמת הפגיעה שנגרמה מהעבירה על המערכת הציבורית; יש לשקול במבט רחב גם את השפעת אי ההרשעה על ההליך הפלילי בכללותו, ואת המסר החברתי שאי הרשעה עלול לאצור בחובו בנסיבות הענין הספציפי.

מנגד, יש לתת את הדעת לנאשם האינדיבידואלי, לנסיבותיו האישיות המיוחדות, ולהשפעת ההרשעה על חייו, ועל סיכויי שיקומו; יש לקחת בחשבון נסיבות אישיות שונות – גיל, עבר פלילי קודם, ונתונים שונים הקשורים למצבו האישי והבריאותי. יש לבחון את השפעת ההרשעה על עיסוקו המקצועי של הנאשם, ועל מצבו הכלכלי והמשפחתי. בסופו של יום, ניצבת השאלה בכל עוצמתה – האם, בנסיבות המיוחדות של הענין, השיקול האינדיבידואלי, על היבטיו השונים, גובר על השיקול הציבורי-מערכתי הכללי, באופן שהגם שהנאשם ביצע את העבירה בה הואשם, סובלת הנורמה החברתית הכללית את אי הרשעתו בדין".

לאחר ששמעתי את הצדדים ועיינתי בתסקיר שירות המבחן, נחה דעתי כי אין מדובר במקרה המצדיק ביטול הרשעה. יתרה מזאת, המלצת שירות המבחן איננה סבירה והיא נמצאת מחוץ למתחם הענישה ואף רחוקה מרצפתו. למסקנה זו הגעתי לאור חומרת העבירות בהן הורשע הנאשם, שבוצעו תוך מרדף אחריו וסכנה למשתמשי הדרך, כל זאת כאשר הנאשם בלתי מורשה לנהיגה, וכל אחת מהעבירות בהן הורשע הנאשם מקימה לבדה צורך בענישה מרתיעה ומשמעותית. מדובר בעבירות שמצדיקות עונש מאסר בפועל.

מתחם הענישה בעבירות בהן הורשע הנאשם מתחיל ממאסר בפועל של מספר חודשים עד מאסר לתקופה של שנה לצד פסילה ארוכה ומרתיעה.

ברע"פ 11892/05 יוסף כולי נגד מדינת ישראל (פורסם בנבו, 09.03.2006) אישר בית המשפט העליון עונש מאסר בפועל לתקופה של 3 חודשים על נאשם אשר הורשע בשני מקרים של נהיגה ללא רישיון נהיגה ועבירות נוספות. בית המשפט העליון קבע כי עונש זה אינו חורג ממתחם הענישה המקובל בעבירות מהסוג שביצע הנאשם.

כידוע, המלצת שירות המבחן, כשמה כן היא, בגדר המלצה בלבד ואין בית המשפט מחויב לפעול לפיה. כך, נקבע בהקשר זה כי:

"ברי, כי על בית המשפט המקבל לידיו תסקיר מעצר בעניינו של נאשם להביא בחשבון את המלצת שירות המבחן. יחד עם זאת, ועם כל ההערכה לתסקירי שירות המבחן ולעבודתו המקצועית והחשובה של השירות, מדובר בהמלצה בלבד ובית המשפט עצמאי בהפעלת שיקול דעתו.. לא למותר לציין גם כי השיקולים המנחים את שירות המבחן בהמלצתו והשיקולים והאינטרסים שעל בית המשפט לשקול לצורך החלטתו לא בהכרח זהים וחופפים הם" (בש"פ 5309/05 צמח נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 29.6.05); ראו גם: ע"פ 4595/13 זובידאת נ' מדינת ישראל, (פורסם בנבו, 6.7.14)).

מעשיו של הנאשם הינם מעשים חמורים, הפגיעה בערך החברתי המוגן- שלום הציבור וביטחונם של משתמשי הדרך- בלטו במעשיו של הנאשם ובמיוחד שבוצעו ע"י הנאשם תוך מרדף אחריו וסכנה למשתמשי הדרך.

ער אני לפגיעה שעלולה להיגרם לנאשם בהטלת עונש מאסר כמתחייב על פי הפסיקה הנוהגת במקרים דומים. יחד עם זאת, לא מצאתי נימוק שיצדיק סטייה כאמור ממתחם הענישה כאמור בסעיף 40ג לחוק העונשין ועל כן אני קובע כי העונש המתאים לנאשם הינו עונש מאסר של מספר חודשים לצד ענישה צופה פני עתיד הכל בתוך המתחם.

יחד עם זאת, לאור העובדה שמדובר בנאשם נעדר עבר פלילי או תעבורתי וזאת הייתה מעידתו הראשונה, ולאור הנסיבות המפורטות בתסקיר שירות המבחן, יש לבחון את אורך תקופת המאסר שתוטל על הנאשם ולהגבילה לתקופה קצרה ואין מניעה כי תקופה זו תרוצה בדרך של עבודות שירות.

יש לתת את הדעת על כך שהנאשם נעצר בתיק זה לתקופה של 10 ימים אשר לאחריה הוא שוחרר למעצר בית מלא בו שהה עד היום ללא כל הפרה מצדו.

כמו כן הנאשם הסיר את המחדל והוציא רישיון נהיגה בתוקף. המדובר הוא בנסיבה מקלה אשר פועלת לזכותו.

לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

1. תשלום קנס בסך 1,000 ₪ או 10 ימי מאסר תמורתם.

הקנס יקוזז מההפקדה והיתרה תושב לנאשם, כפוף לעיקול אם ישנו, לאחר תום ריצוי עונש המאסר.

2. פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 12 חודשים.

הנאשם פטור מהפקדת רשיון נהיגה.

המזכירות תחשב מועד הפסילה מיום 9.1.17.

3. פסילה מלקבל או מלהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

4. אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 3 חודשים. המאסר ירוצה בדרך של עבודות שירות בהתאם לחוו"ד הממונה על עבודות השירות. על הנאשם להתייצב ביום 26.2.18 בפני הממונה על עבודות שירות לצורך קליטה והצבה.

תשומת לב הנאשם שעליו לבצע כל העבודות המוטלות עליו במסגרת עבודות השירות עפ"י הנחיות שתינתנה לו מעת לעת ע"י הממונה במקום. כל הפרה של עבודות שירות תגרום להפסקה מיידית של עבודות השירות ולריצוי עונש מאסר בפועל.

מתקופת המאסר תנוכה תקופת מעצרו של הנאשם.

5. אני מצווה על מאסרו של הנאשם למשך 3 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רשיון או נהיגה ללא רשיון נהיגה בתוקף.

תוכן הדיון וגזר הדין תורגמו לנאשם לשפה הערבית ע"י בא כוחו, ובית המשפט וידא כי הנאשם הבין היטב את האמור.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום מהיום.

<#3#>

ניתנה והודעה היום י"ב שבט תשע"ח, 28/01/2018 במעמד הנוכחים.