1. בפניי בקשה לביטול ההחלטה מיום 2.8.17 ולעיון חוזר.

רקע עובדתי וטענות הצדדים:

2. התובעת הגישה תביעה כספית כנגד הנתבע על-סך 172,868 ₪.

3. הנתבע הגיש בקשה לחיוב התובעת בהפקדת ערובה, מכוח סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: "החוק"), בין היתר מהנימוקים, כי התובעת נקלעה לחובות כבדים, נושיה מנהלים כנגדה הליכי הוצל"פ במספר לא מבוטל של תיקים. כמו כן, התובעת הוכרזה בבנק ישראל כלקוח מוגבל חמור, ובכלל זה התובעת אף חדלה לשלם את האגרה השנתית לרשם החברות והוכרזה ברשות התאגידים כחברה מפרת חוק. התובעת התרוקנה מכל נכסיה ומנהליה כיום מפעילים את העסק להתקנת מנופים תחת חברה בשם אחר, בעוד התובעת מותירה את נושיה בחסרון כיס.

4. בנוסף טען הנתבע, כי בפיו טענות כבדות משקל, סיכויי התביעה הינם אפסיים, ולא בכדי הסכימה התובעת מיוזמתה ליתן לנתבע רשות להתגונן כלאחר יד ומבלי לחקורו.

5. ביום 2.8.17 קבעתי כי, לאור נימוקי הבקשה, ובהעדר תגובה מטעם ב"כ התובעת, התובעת תפקיד בקופת בית-המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבע בסך 17,000 ₪ עד ליום 5.9.17, אחרת תידחה התביעה.

6. לאחר מתן ההחלטה, הוגשה תגובת התובעת, במסגרתה ביקשה לדחות את הבקשה בטוענה, בקצירת היריעה, כי עסקה פעיל וקיים בנצרת, לא מתנהלים כנגדה הליכים משפטיים בבתי-המשפט והיא שילמה את חובותיה בתיקי ההוצאה לפועל על-פי הרשימה שצירפה מלשכת ההוצאה לפועל, וכי יש ביכולתה באם יזכה הנתבע בהליך לשלם את הוצאותיו. כמו כן, סיכויי התביעה גבוהים וסותרים את ההנחה המצדיקה חיובה בערבות.

7. התובעת הגישה את הבקשה, נשוא דיוננו, לביטול ההחלטה ולעיון חוזר, ובהתאם הוריתי ביום 2.8.17 על קבלת תגובת ב"כ הנתבע.

8. הנתבע טען, כי תגובה זו הינה משלימה לבקשה להפקדת ערובה שהוגשה, ולטיעוניו שעלו בדיון מיום 5.7.17, כאשר במסגרת תגובה זו דחה את טענות התובעת, מאחר ותגובתה, אשר הוגשה באיחור וללא סיבה מוצדקת, אינה טומנת בחובה טענות של ממש, ועל-כן יש לדחותה, ודין ההחלטה מיום 2.8.17 להיוותר על כנה.

9. עוד טען הנתבע, כי התובעת לא התייחסה בתגובתה לטענתו, אשר נתמכה באסמכתא מבנק ישראל, לפיה היא "מוגבלת חמורה באמצעים". הנתבע צירף אישור עדכני מבנק ישראל מיום 2.8.17. מעבר לכך, רשימת תיקי ההוצאה לפועל מעידה, כי המדובר בתובעת שהינה בעייתית וטרחה לשלם חובותיה אך ורק בזמן שהייתה פעילה, ורק לאחר שננקטו נגדה הליכי גבייה. בשים לב למועד פתיחת תיקי ההוצאה לפועל משנים עברו, למעט החוב הטרי משנת 2017, אשר התובעת לא טרחה לפרועו עד כה, חרף הליכי הגבייה שננקטים כנגדה כיום, הדבר מלמד, כי התובעת כיום אינה סולבנטית. יתרה מכך, התובעת מגמדת באי תשלום חובותיה לרשם החברות בעבור אגרות שנתיות, ובכך שלא הגישה דו"חות במועד- אם כך פני הדברים, מדוע לא תגמד בחובותיה כלפי הנתבע בסופו של ההליך ?

10. ביום 5.9.17, הודיע ב"כ התובעת, כי הופקד הפיקדון על-סך 17,000 ₪. בהתאם קבעתי, בין היתר, כי ההחלטה בבקשה לעיון חוזר תינתן ותישלח.

דיון והכרעה:

11. לאחר עיון בבקשות ובתגובות, הנני מותירה את ההחלטה מיום 2.8.17, בה חייבתי את התובעת בהפקדת ערובה, על כנה.

12. סעיף 353א לחוק החברות קובע כי:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט שלו הסמכות לדון בתביעה, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

13. הנטל להוכיח, כי יש הצדקה לפטור את החברה-התובעת מהפקדת ערובה מוטל עליה, שכן הכלל הוא חיוב החברה בהפקדת ערובה והפטור הוא החריג, אשר יחול רק מקום שבו הראתה החברה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע, או שהוכיחה נסיבות אחרות המצדיקות את הפטור. בהקשר זה יש לבחון, בין היתר, את מצבה הכלכלי וכן את סיכויי התביעה, אם כי ככלל, אין לערוך בחינה מעמיקה של סיכויי ההליך ויש להיזקק לשיקול זה רק מקום שבו מדובר בסיכויים גבוהים ביותר או קלושים ביותר. (רע"א 6528/14 רפיח בית החלמה בע"מ נ' משרד הבריאות – מדינת ישראל (18.1.15). ראה גם: רע"א 857/11 מועצה אזורית באר טוביה נ' נוריס לפיתוח והובלות בע"מ (23.5.11)).

14. במילים אחרות, על בית-המשפט הבוחן בקשה להורות לתובע שהוא תאגיד להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, לבצע את שלבי הבדיקה הבאים:

1. שלב הבדיקה הראשון - לשקול בראש ובראשונה את מצבה הכלכלי של החברה, בהתאם ללשון הסעיף.
2. שלב הבדיקה השני -משקבע בית-המשפט, כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, על בית-המשפט להמשיך ולבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה, אם לאו. בהקשר זה יש להביא בחשבון, בין היתר: (א) את הזכויות החוקתיות (הנוגדות) של הצדדים (ב) את ההנחה שחיוב החברה להפקיד ערובה במקרה כזה (בו לא הוכיחה שיש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע) מבטא את הכלל והפטור הוא החריג. שאלת סיכויי ההליך גם היא יכולה להישקל על ידי בית-המשפט במסגרת בחינתו את הנסיבות לסתור את ההנחה המצדיקה חיוב החברה בערובה. כך שאם, למשל, סיכויי ההליך גבוהים, ייתכן שיהיה בכך כדי להוות נסיבות שבגינן מוצדק שלא לחייב בהפקדת ערובה.

עם זאת, ראוי להוסיף כאן שתי הערות: בשלב זה הנטל רובץ על כתפי החברה התובעת – להראות מהן אותן נסיבות שבגינן לא מוצדק לחייב את התאגיד בהפקדת ערבות, ובדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סיכויי התביעה, ויש להיזקק לעניין האמור רק כאשר סיכויי ההליך גבוהים במיוחד, או קלושים מאוד.

1. שלב הבדיקה השלישי - משהסתיים שלב הבדיקה השני במסקנה שעל החברה להפקיד ערובה להוצאות הנתבע מגיע שלב הבדיקה השלישי, במסגרתו יש לבחון את גובה הערובה הנדרשת ולדאוג שתהיה מידתית ותאזן אל נכונה את שלל השיקולים הרלבנטיים. הנה כי כן, בכל שלבי הבדיקה ניצבות ברקע הדברים גם הזכויות החוקתיות: זכות הגישה לערכאות וזכות הקניין של התובע ושל הנתבע ועל בית-המשפט ליתן אף להן את המשקל הראוי (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ (11.2.09)).

15. התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח קיומה של הצדקה לפטור אותה מהפקדת ערובה, שכן הגם אם צרפה דו"ח תיקי הוצאה לפועל, המראה שרוב התיקים נסגרו, יש ברשימת תיקים אלו כדי להצביע על התנהלותה, כך שנראה שנדרש היה לפתוח תיקי הוצאה לפועל נגדה כדי שנושיה יוכלו לגבות ממנה את חובותיהם, ויודגש שסוג התיקים הינם: פס"ד, שטרות ותביעה על סכום קצוב.

16. לכך מצטרף, כי טענת התובעת לפיה היו לה בעבר חובות בהוצאה לפועל, אך תיקים אלו נסגרו, אינה מדויקת, הואיל ומהרשימה אשר צירפה התובעת לתגובתה עולה, כי התיק השלישי ברשימה, עדיין פתוח.

17. יתרה מכך, התובעת בתגובתה, לא טרחה להתייחס לאמור בנספח א' לבקשת הנתבע, הלא היא אסמכתא מבנק ישראל נכון ליום 3.7.17, לפיה התובעת הינה לקוח מוגבל חמור עד ליום 23.3.18. הנתבע צירף לתגובתו לתגובת התובעת, מסמך עדכני מיום 2.8.17 המראה, כי התובעת עדיין מוגבלת חמורה עד ליום 23.3.18. התובעת לא סתרה את האמור במסמכים הללו.

18. אם לא די בכך, הנתבע טען בבקשה להפקדת ערובה, כי התובעת חדלה לשלם את האגרה השנתית לרשם החברות והוכרזה ברשות התאגידים כחברה מפרת חוק. מנגד, טענה התובעת בתגובתה, כי עסקינן בחוב אגרה מזערי לרשם החברות, שמשולם במסגרת הדו"ח שמוגש בכל שנה לרשם החברות, אשר טרם הגיע מועד הגשתו.

אין לגמד באי תשלום חוב לרשם החברות, הגם אם הוא חוב מזערי, כאשר מי לי, שלא תגמד התובעת בחובותיה כלפי הנתבע בסופו של ההליך, אם ובמידה והתביעה תידחה.

19. בנוסף, יש להצר על כך, כי התובעת לא תמכה את תגובתה בתצהיר בנוגע לאיתנותה הכלכלית, על כל המשתמע מכך.

20. לאור האמור לעיל, התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח, שיש ביכולתה לשלם את ההוצאות ככל שאלו יפסקו כנגדה, ולטובת הנתבע.

21. באשר לסיכויי ההצלחה בתביעה, אומנם כתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד הנתבע, וכולל טענות שיש בוודאי לדון ולהכריע בהן, אך מאידך גם לנתבע עומדות טענות הגנה ראויות שיש להכריע בהן לגופן.

22. משכך, בשקלול כל הנתונים דלעיל, ובהתחשב במסמכים שצורפו לבקשה, אני קובעת, כי האיזון הראוי בין האינטרס של התובעת לממש את זכות הגישה לערכאות, אל מול זכות הנתבע להבטיח את פירעון הוצאותיו אם תדחה התביעה, איזון זה מחייב את קבלת הבקשה להפקדת ערובה, וחיוב התובעת בהפקדת ערובה, בסך של 17,000 ₪, וזאת כאמור בהחלטתי מיום 2.8.17, ועל כן-איני מוצאת לנכון לבטל החלטתי זו.

23. לסיכום, הבקשה לביטול ההחלטה מיום 2.8.17, נדחית.

24. אני מורה על הגשת תצהירי עדות ראשית, כל צד תוך 30 יום, כשהתובעת מתחילה.

25. ב"כ הצדדים יתייצבו לקדם-משפט לאחר הגשת תצהירים ביום 16.1.18 בשעה 9.00.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י' חשוון תשע"ח, 30 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.