24 ינואר 2018

לפני:

כב' השופט אורן שגב

החלטה

1. לפניי בקשת התובע להורות לנתבעות להמציא מסמכים רלוונטיים, לטענתו, ולהאריך את המועד להגשת תצהירי העדות הראשית מטעם התובע.
2. המסמכים שנתבקשו על ידו מהנתבעת 1 (להלן – העירייה) הם כדלקמן, בהתייחס לתקופה שממועד פרישתו לגמלאות ואילך:
   1. פירוט סכומי גמלת הזקנה שהעירייה שילמה בפועל לתובע מידי חודש;
   2. פירוט הסכומים החודשיים אשר הוו את חלקה של העירייה בתשום גמלת הזקנה של התובע;
   3. פירוט התשלומים החודשיים שהעבירה הנתבעת 2 (להלן – הקרן) לעירייה בגין השתתפותה;
   4. "תלושי שכר" (המרכאות במקור – א.ש.) לעניין הפנסיה שהופקו לתובע.

ביחס לכל המסמכים הנ"ל, ביקש התובע כי הם יתייחסו

המסמכים שביקש התובע מהקרן הם כדלקמן:

• 1. דף פירוט חישוב הקצבה שנערך על ידה לצורך השתתפותה בתשלום הפנסיה בסמוך לפרישתו של התובע;
  2. דף ריכוז ימי עבודה לכל אורך תקופת ביטוחו של התובע בקרן;
  3. כרטיס תנועות לכל שנת ביטוח בקרן;
  4. פירוט הסכומים על פי חודשים שהקרן שילמה לעירייה לצורך השתתפותה בתשלום קצבת התובע, החל ממועד פרישתו ואילך.

1. הקרן בתגובתה התנגדה לבקשה וטענה כי העבירה לתובע העתק חישוב הקצבה לה הוא זכאי, במסגרת הליך גילוי המסמכים והוסיפה כי התובע קיבל את פירוט תשלומים שהועברו על ידה לאורך השנים לעירייה; ביחס ליתר המסמכים, טענה כי הם אינם רלוונטיים לתביעה וכי התובע לא העלה כל טענה באשר לחישוב קצבת הזקנה ע"י הקרן וכי אין חולק כי היא העבירה את חלקה, כנדרש, לעירייה, ללא כל הפחתה. סכום ההשתתפות עודכן על ידה, הוסיפה וטענה, באופן שוטף במועדים בהם עודכנו קצבאותיהם של כלל עמיתי הקרן לאורך השנים וחלקה כיום עומד על סך של 1,275.28 ₪. עילת התביעה היא ההפחתה שביצעה העירייה בגמלה המשולמת לתובע, ואין כל טענה אחרת בכתבי הטענות. לאור האמור לעיל, סיימה תגובתה בטענה כי המסמכים המבוקשים אינם חיוניים להליך כלל ועיקר משום שאינם רלוונטיים.
2. העירייה בתגובתה, הקדימה וטענה כי המועד להגשת בקשות מקדמיות חלף והליך הגילוי והעיון במסמכים הושלם במלואו, שכן היא העבירה לתובע תצהיר גילוי מסמכים מפורט ביחס למסמכים שברשותה, לרבות טבלה ובה פירוט תחשיבי העירייה החל משנת 2010 ועד לשנת 2015, עת נתגלתה לה הטעות בדבר תשלומי היתר שהועברו מטעם העירייה לתובע. עוד הוסיפה כי ביום 07.11.17 התקיימה פגישה במשרדי ב"כ העירייה עם ב"כ התובע לצורך עיון במסמכים וביום 08.11.17 העיברו ב"כ העירייה באמצעות דוא"ל לב"כ התובע את מלוא המסמכים שהוצגו בפגישה, בהתאם לתצהיר גילוי המסמכים ובהתאם לבקשות ב"כ התובע.
3. העירייה טענה כי דרישותיו של התובע הן כוללניות, גורפות ורחבות וכוללות מסמכים שכלל לא מצויים בידי העירייה, ובחלקם אמורים להימצא בידי התובע עצמו.
4. לאחר סקירת המסד הנורמטיבי הרלוונטי להליך גילוי מסמכים, התייחסה העירייה באופן פרטני למסמכים השונים שנדרשו וטענה כדלקמן:
   1. ביחס לפירוט סכומי גמלת הזקנה ששולמו לתובע ע"י העירייה מידי חודש החל ממועד פרישתו ואילך, טענה כי חלק מהתקופה התיישן ולא מוטלת עליה חובה לשמור מסמכים אלו. מעבר לכך, מסמכים אלה אמורים להיות בידי התובע, אשר יכול להתחקות אחריהם באמצעות חשבון הבנק שלו. בנוסף, במסגרת הטבלה שהעירייה העבירה לידי בא כוחו, מצוי תחשיב מפורט של הסכומים ששילמה העירייה לתובע החל משנת 2010 ועד לשנת 2015, עת התגלתה הטעות;
   2. הדרישה לקבל תלושי שכר אינה רלוונטית ותכביד על העירייה, במיוחד לאור העובדה שהנתונים הרלוונטיים הועברו כבר לתובע ובאי כוחו;
   3. לתובע אין צורך בעותק מתלושי הגמלה, והדבר מלמד כי תביעתו הוגשה מבלי שיש בידיו מסמכים, אשר ככל שסבר כי הם רלוונטיים, היה עליו לבקשם בתחילת ההליך;
   4. ביחס לפירוט הסכומים החודשיים שהיוו את חלקה של העירייה בתשלום גמלת הזקנה, אלה הועברו במסגרת הטבלה והמסמכים שהועברו במסגרת הליך גילוי המסמכים;
   5. בנוגע לפירוט התשלומים החודשיים שהעבירה הקרן לעירייה, נתון זה מפורט אף הוא בטבלה שהועברה לתובע ולב"כ, ובכל מקרה, מדובר בנתון שמצוי בידי הקרן. מעבר לכך, הקרן ציינה בתגובתה לבקשה זו מהו שיעור הסכומים שהיא מעבירה ולכן לא ברור אלו נתונים נוספים חסרים לתובע ובמה יועילו, וזאת מעבר לרלוונטיות שלהם;
   6. התלושים בהם מפורטת הגמלה אמורים להיות בידי התובע ומדובר בתקופה של למעלה מ- 7 שנים עליה חלה התיישנות ולכן נתון זה לא ניתן היום לבדיקה. כך או כך, הקיזוז מגמלתו של התובע לא נעשה באופן רטרואקטיבי, אלא רק ממועד גילוי הטעות ואילך ועל כן בדרישת התובע לקבל מסמכים המתייחסים למועד פרישתו, יש כדי להכביד על העירייה שלא לצורך, והכל כשבקשתו של התובע לאקונית ולא מניחה תשתית שיהיה בה כדי להצדיק דרישה כל רחבה של מסמכים.
5. התובע הגיש תשובה לתגובת הנתבעות וביחס לתגובת הקרן טען, כי בהיותו גמלאי שלה, הוא זכאי לקבל ממנה את החומר המבוקש על ידו, גם ללא קשר לתביעתו (סעיף 3 לתשובה). עוד הוסיף, כי המידעי רלוונטי לבירור תביעתו וכדבריו: "... אם כך הדברים, ברור כי אופן בירור התחשיבים רלוונטי לבירור התביעה, ודרוש לצורך ייעול ההליך..." (סעיף 4 לתשובה). התובע סמך את דרישתו על פסיקת בתי המשפט, לפיה חלה על הקרן חובת גילוי מוגברת לאור מהותה של הקרן כגוף דו מהותי והשירות החיוני שהיא מספקת למבוטחיה. עוד טען, כי לאחר בדיקה, הסתבר כי לא הועברו כל המסמכים הדרושים, ומכאן הבקשה. ב"כ התובע טען, כי הדברים מצאו ביטויים בפרוטוקול הדיון מיום 13.11.17.
6. ביחס לעירייה, טען, כי הנתונים שהועברו על ידה מתייחסים לשנת 2010 ואילך "וכי לצורך הבירור האם אכן נפלה טעות בתחשיבים במהלך התקופה שקדמה לקיזוז החד צדדי מהקצבה אכן נפלה טעות בתחשיבים במהלך התקופה שקדמה לקיזוז החד צדדי מהקצבה, יש צורך בקבלת פירוט התשלומים לאורך כל השנים ואין באפשרות התובע להסתפק במספר שנים בודדות" (סעיף 9 לתשובה).

אשר להכרעתי -

1. כידוע, בבסיס ההלכות שנקבעו בפסיקה בנוגע לגילוי מסמכים ועיון בהם עומד העיקרון של "משחק בקלפים גלויים". השאלה הראשונה אותה יש לבחון בהכרעה בבקשה לגילוי מסמכים היא שאלת הרלבנטיות. בעניין זה קבע בית הדין הארצי בעניין אבנצ'יק [ע"ע 494/06 מדינת ישראל - נציבות המים – קלרק אבנצ'יק (28.3.2007)] כי למבחן הרלבנטיות שני היבטים: האחד - ההיבט הצר שהנו תנאי סף, במסגרתו בוחן בית הדין אם קיימת זיקה ממשית בפועל בין הטענות שבבסיס הבקשה לגילוי מסמכים לבין טענותיו של המבקש בהליך העיקרי. במסגרת זו בית הדין בוחן האם מתקיימת זיקה בין המידע המבוקש במסמכים שגילויים מתבקש לבין עילת התביעה; האם קיימת תשתית עובדתית לכאורית לביסוס הטענה שגילוי המידע במסמכים המבוקשים דרוש להוכחת עילת התביעה; מהות הזיקה, לאמור חשיבות גילוי המסמכים להוכחת העילה המשפטית או הפרכתה בהליך העיקרי, ותרומתה לענייניות הדיון המשפטי וקידומו; חשיבות הראיות שגילוין מתבקש, לאור טענות הצדדים כפי שנטענו במסגרת ההליך העיקרי; השלב בו מצוי בירור ההליך העיקרי בעת הגשת הבקשה לגילוי מסמכים; והשני - ההיבט הרחב, במסגרתו על בית הדין להידרש לאינטרס הגילוי ומשקלו וכן להשלכותיו של גילוי המידע המבוקש או חיסויו, בין היתר על הציבור ועל צדדים שלישיים. בהקשר זה יבחן בית הדין אם למבקש עניין ישיר, ממשי, ולגיטימי בקבלת חומר המידע; עצמת האינטרס הממשי של המבקש והחשש מפגיעה בזכויותיו המהותיות; מהות הסעד בהליך המשפטי (בר"ע 51726-09-17 פנחס חיים אביבי נ' מדינת ישראל. ניתן ביום 19.01.18 ופורסם במאגרים המקוונים).

ומן הכלל אל הפרט –

1. בכתב התביעה מטעמו, תבע התובע סך של 29,120.80 ₪ בגין מה שהגדיר כ"קיצוץ בקצבת פנסיה שלא כדין" ועתר לקבל סעד הצהרתי, לפיו מחודש פברואר 2015 כל קיצוץ בקצבתו – בטל. עוד עתר להשבת כל הסכומים שהופחתו מקצבתו החל מהמועד הנ"ל בסך כולל של 29,120.80 ₪, כאמור לעיל.
2. יצוין, כי התובע, יליד 1925, עבד בעירייה משנת 1975, פרש לגמלאות מעבודתו בעירייה ביום 01.04.90 ומאז זכאי לקצבת זקנה בשיעור 38% מהמשכורת הקובעת. קודם לכן, עבד התובע בענף הבנייה אצל מעסיקים שונים ובגין תקופה זו הופרשו לתו כספים לקרן הביטוח והפנסיה של פועלי הבניין ועבודות ציבוריות – היא הנתבעת 2.
3. ביום 01.02.15, הודיעה לו העירייה כי יבוצע קיצוץ בגמלה לה הוא זכאי ל- 37.22%, דבר שבא לידי ביטוי בקיצוץ סכום של 1,271 ₪ לחודש. כשפנה לעירייה בבקשה לברר מדוע קוצצה גמלתו, השיבה לו זו, כי בבדיקה שנערכה בתחילת 2015 הסתבר כי הסכומים שהעירייה מקבלת מהקרן, נמוכים משמעותית מהסכומים אותםפ משלמת העירייה ולכן בוצע הקיצוץ (סעיף 16 לכתב התביעה).
4. הקרן מצדה טענה כי שיעור השתתפותה בגמלה לא השתנה והיא מעבירה את חלקה בהתאם לתקנונה. לפיכך, שב ופנה ביום 30.03.16 לעירייה בדרישה לברר מדוע בוצע קיצוץ בגמלתו, וזו השיבה לו במכתבה מיום 10.04.16 כי הסיבה לקיצוץ היא תשלום בטעות לכאורה של 70% מהגמלה לה זכאי התובע מכל רכיבי השכר, לרבות תוספות שכר שקיבל ממנה במהלך שנות עבודתו, וכי מעתה ואילך, חלקה של הקרן יהיה רק על שכר הבסיס, ללא התוספות ששולמו לתובע ע"י העירייה.
5. להשלמת התמונה יצוין, כי על הצדדים חל הסכם רציפות זכויות פנסיה, שנחתם בין הקופות לבין מרכז השלטון המקומי, וזאת לאור מעברו של התובע מהקרן לעירייה (להלן – הסכם הרציפות). סעיף 11 להסכם הרציפות הנ"ל קובע כי חישוב הגמלה בפרישה לגמלאות מהרשות המקומית, ייעשה מהמשכורת הקובעת ברשות המקומית של העובד בעת פרישתו, ומכאן שהנימוק שניתן ע"י העירייה במכתבה השני, עומד בניגוד לכך.
6. בכתב ההגנה מטעמה, טענה העירייה, כי בחודש ינואר 2015, בעקבות בדיקה שנערכה אצלה, הסתבר לה כי הקרן אינה מעבירה את מלוא החלק בגמלתו של התובע בהתאם לשכרו הקובע לגמלה בעירייה, כפי שהיה עליה לעשות וכי למעשה, העירייה נושאת במרבית תשלום הגמלה של התובע וזאת מבלי לקבל מהקרן את מלוא סכום ההשתתפות כנדרש.
7. העירייה הוסיפה, כי בשל חלוף השנים, לא קיימים ברשותה מלוא המסמכים והנתונים בעניין (סעיף 7 לכתב ההגנה) וכי מהמסמכים שקיימים בידיה עולה, כי לכל הפחות ממועד הפרישה ועד לחודש יולי 1992, היא שילמה לתובע מידי חודש את מלוא גמלתו בשיעור 70% ובנוסף, העבירה אליו בטעות את הסכומים אשר הועברו אליה מהקרן. עוד טענה כי במועד שאינו ידוע לה, לאחר פרישתו של התובע לגמלאות, הקרן הפסיקה באופן חד צדדי לפעול בהתאם להסכמי הרציפות ולחובותיה על פי דין ולא עדכנה את השתתפותה במלואה. באופן זה, נוצר מצב בו העירייה המשיכה להיות מחויבת בתשלום מלוא גמלתו של התובע, מבלי להפחית את שיעור ההפחתה בהשתתפות הקרן. לשון אחר, העירייה נושאת במלוא התשלום גם עבור השנים שבהן התובע כלל לא עבד אצלה.
8. הקרן טענה בכתב ההגנה מטעמה כי לא ביצעה כל שינוי או קיזוז בהשתתפות שהיא העבירה לעירייה וכי חלקה הוא בהתאם למפורט במכתבה מיום 18.07.30 (נספח ג' לכתב ההגנה). סכום ההשתתפות עודכן באופן שוטף במועדים בהם עודכנו קצבאותיהם של כלל עמיתי הקרן לאורך השנים. הקרן הוסיפה כי הקיזוזים נעשו ע"י העירייה, לאחר שהתחוור לה כי שילמה לתובע את כל התובפות לשכר הבסיס, בהם רכיבים שאינם מוכרים על ידי הקרן, גם עבור אחוז ההשתתפות של הקרן, וכל זאת בניגוד לתקנון.
9. מכל המקובץ לעיל, עולה, כי תביעתו של התובע מתייחסת לקיצוץ שביצעה העיריה בגמלה המשולמת לו בשל טעות שלטענתה נפלה באופן החישוב של גמלתו. לאמור, במשך השנים, שולמה לתובע גמלה ביחס לכל רכיבי השכר, ללא יוצא מן הכלל, גם החלק שהעבירה הקרן, וזאת למרות, שמבחינת תקנון הקרן, התובע לא היה זכאי לתוספות אלה, ואכן הן לא הועברו בפועל מהקרן לעירייה.
10. אעבור כעת לבחון את הרלוונטיות של המסמכים השונים שנתבקשו מכל אחת משתי הנתבעות.
11. ביחס לקרן, אין לתובע בכתב התביעה מטעמו, כל טענה ספציפיצית כלפי הקרן. טענתו היא כלפי העירייה, שאין חולק, כי היא זו ששילמה ביתר והיא זו שהחליטה על קיצוץ ההפרש שבהתאם לחישוביה, שולם מידי חודש כתוצאה מהטעות בחישוב. גם העירייה לא הצביעה על כך שהקרן העבירה לה סכום נמוך יותר מאשר זה שהיתה אמורה להעביר לה על פי הסכם הרציפות. כזכור, טענת העירייה היא, כי שילמה 70% גמלה גם על רכיבים שלא נדרשה לשלם עליהם, בהיותם רכיבים הרלוונטיים לתקופת עבודתו של התובע בקרן, ושעה שמבחינת התקנון הקרן, מדובר ברכיבים שאינם חלק מהשכר הקובע לגמלה.
12. אין בידי לקבל את טענת התובע, כי מהות היחסים בינו לבין הקרן מקימה לו זכות אבסולוטית במסגרת הליך ספציפי זה, לקבל ממנה כל מסמך שברשותה, הרלוונטי לגמלתו, ללא כל אבחנה. ובמה דברים אמורים? ראשית לכל, אין בפי התובע טענה ספציפית כלפי הקרן, במובן זה, שאין חולק כי מי שהחליט על הקיצוץ ומבצע אותו בפועל הוא העיריה. כאמור לעיל, בהליך זה, בית הדין בוחן את הרלוונטיות של המסמכים שנתבקשו לכתבי הטענות, ולכן בקשת הגילולי העיון נבחנת באספקלריה של ההלכות בנושא גילוי מסמכים. למותר לציין, כי ככל שהתובע מבקש לקבל מסמכים שונים, כעמית בקרן, זכותו לעשות זאת בדרכים המקובלות.
13. דומה, כי המסמכים השונים שהתובע דורש במסגרת הליך זה מהקרן, נועדו על מנת להתגונן בפני אחת מהטענות החלופיות של העירייה, לפיה הקרן לא העבירה אליה לכאורה את הסכומים שנדרשה להעביר על פי הסכם הרציפות או על פי תקנונה. לטענת הקרן, היא העבירה לב"כ התובע את פירוט חישוב הקצבה שנערך על ידה, וממילא אין טענה מצד התובע בכתב הטענות מטעמו, כי הקרן שגתה לכאורה בחישוביה.
14. לפיכך, אין רלוונטיות למסמכים שנתבקשו מהקרן ביחס לכתבי הטענות, ובוודאי שאין להכביד על הקרן להמציא היום, בחלוף תקופה כה ארוכה מסמכים כגון: דף ריכוז ימי עבודה לאורך תקופת ביטוחו של התובע בקרן או פירוט התנועות לכל אחת משנות הביטוח בקרן כמו גם פירוט הסכומים שהקרן שילמה לעירייה החל ממועד פרישתו.
15. למותר לציין, כי ככל שהעירייה תעמוד על הטענה, לפיה הקרן טעתה בחישובי הסכומים שהעבירה אליה, יהיה על העירייה להרים את נטל השכנוע וממילא אין הנטל מוטל על התובע עצמו. ויודגש, כי ביחס לטענתו המרכזית של התובע, לפיה גמלתו קוצצה באופן חד צדדי, אין מחלוקת בין הצדדים כי כך אכן קרה.
16. לאור האמור לעיל, בכל הקשור לקרן, בקשת התובע – נדחית.
17. ביחס לעיריה, אין לדרוש מהעיריה להמציא כל מסמך ביחס לתקופה העולה על תקופת ההתיישנות שתחילתה 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה. הדרישה כי העירייה תשמור תיעוד ממועד יציאתו של התובע לגמלאות (01.04.1990) היא דרישה בלתי סבירה.
18. בנוסף, אין להטיל על העירייה להמציא לתובע כל מסמך שמצוי ברשותו או אמור להיות מצוי ברשותו, כגון: תלושי שכר, תלושי גמלה או דפי פירוט תשלומים חודשיים. התובע לא טען בבקשתו לגילוי מסמכים כי מסמכים אלה יצאו מרשותו או מעולם לא ניתנו לו, ובהיעדר ראיה לסתור, יש להניח כי תלושי השכר ותלושי הגמלה מצויים ברשותו. כך או כך, לאור העובדה שהתובע כימת את סכום התביעה, שכן אין חולק מהו הסכום שקוצץ מגמלתו, הרי שעל מנת לרדת לנבכי הטעות הנטענת ע" העירייה, תצטרך היא להרים את נטל השכנוע כי אכן שילמה לתובע כל השנים סכומים שמקורם בטעות לכאורה. עוד אוסיף, כי הואיל וטענת הקיזוז אינה מתייחסת לתקופת העבר, אלא רק למן המועד שבו, לטענת העירייה, התגלתה לה הטעות לכאורה, ברי כי אין רלוונטיות למסמכים שמתייחסים לתקופה מוקדמת יותר.
19. למותר לציין, כי עם הגשת תצהירי העדות הראשית מטעם העירייה ומטעם הקרן, יוכל התובע להיווכח אל נכון, מהו אופן החישוב שעומד בבסיס טענת העירייה, לפיה נפלה לכאורה טעות בחישוב גמלתו ויהיה הוא רשאי לחקור בעניין כאוות נפשו, לרבות לדרוש ממצהירי הנתבעות את המסמכים עליהם הסתמכו בחישוביהם (ככל שאלה לא יצורפו מיוזמתם לתצהירים). ודוק. התובע אינו נדרש להוכיח כי לא נפלה טעות. העובדה שסכום הגמלה המלא שולם לו במשך שנים כה רבות, מקים חזקה לכאורה כי הוא נכון, ועל הטוען אחרת, להתכבד ולהוכיח זאת.
20. לאור האמור לעיל, בקשתו של התובע ביחס לעיריה – נדחית אף היא.
21. לאור נסיבותיו האישיות של התובע, החלטתי בנסיבות העניין, להימנע מעשיית צו להוצאות.

ניתנה היום, ח' שבט תשע"ח, (24 ינואר 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.