לפני

כב' השופט ד"ר טל גולן – אב"ד

נציג ציבור (עובדים) גב' שולמית בר

נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף אלול

ה ח ל ט ה

1. מבוא – לפנינו בקשה לסעדים זמניים שהוגשה במסגרת סכסוך קיבוצי, על ידי המרכז להשכלה בתל חי, המפעילה את המכללה הטכנולוגית שבתל חי (להלן "המכללה"), וזאת למניעת צעדים ארגוניים שהולכים להיות מיושמים החל מיום 15.2.2017 על ידי המשיבים לבקשה – ארגון המורים ו-וועד המרצים במכללה (להלן: "המשיבים").

2. יצוין כי בין הצדדים כבר נידונו בפני מותבים בראשות אב"ד מספר הליכים קודמים^[1], במסגרתם, בין היתר, הכיר בית הדין במשיבה 1 כארגון העובדים היציג של המרצים במכללה, תוך דחיית עמדת המכללה כי יש לראות במרצים במכללה כיחידת מיקוח אחת ביחד עם עובדי המינהלה במכללה (כאשר האחרונים מיוצגים על ידי ההסתדרות הכללית החדשה, ואינם צד בהליך הנוכחי)^[2]. לא הוגש ערעור על פסק הדין שבנדון, והוא הפך חלוט, והצדדים החלו במשא-ומתן ביניהם ביחס לסוגיות שונות הנוגעות לשכרם ומעמדם של המרצים במכללה.

3. כמו כן, מתנהל לעת הנוכחית הליך נוסף בפני מותב בראשות אב"ד – ס"ק 67698-09-16, במסגרתו ניתנה בין היתר החלטה על ידי בית הדין ביום 3.1.2017, אשר דוחה את בקשת המשיבים (שהיו המבקשים באותה הבקשה), לגבי קיצוץ חלק משכרו של יו"ר ועד המרצים במכללה, מר שלומי פרי, ובגין סיום עבודתו כרכז מגמת תעשיה וניהול במכללה. בקשת רשות ערעור שהוגשה על החלטה זו לבית הדין הארצי לעבודה, נדחתה בהחלטתו מיום 16.1.2017 של כב' הנשיא פליטמן בבר"ע 21504-01-17.

4. הסעד המבוקש בבקשה הנוכחית, ובמסגרת הסעד הזמני (ואף העיקרי), הינו מניעת צעדים ארגוניים על ידי המשיבים, שאמורים להתחיל ביום 15.2.2017, ובכלל זה השבתת הלימודים. יצוין, כי בימים אלה הלימודים במכללה נמצאים בפגרת סמסטר, אולם המשיבים מתעתדים בין היתר לערוך את השביתה בשל היום הפתוח שמתכוונת המכללה לערוך ביום 16.2.2017.

5. טענות הצדדים – המכללה טוענת כי בין הצדדים מתנהל משא-ומתן על מנת ליישב את כלל המחלוקות ביניהם, בכל הנוגע לתנאי ההעסקה של מרצי המכללה. במסגרת זו, טוענת המכללה כי התקיימה ביום 3.11.2016 פגישה בין נציגי הצדדים, שארכה למעלה משלוש שעות, במסגרתה הושגה התקדמות משמעותית במשא-ומתן. לאחר מכן, נערכה פגישה נוספת ביום 18.12.2016, כשלאחריה ציפתה המכללה להודעת עדכון מצידם של המשיבים, אולם קיבלה בהפתעה את הודעת המשיבים אודות כוונתם לשבות.

6. המכללה מוסיפה וטוענת, כי ההודעה על הכוונה להשבית את הלימודים הועלתה בתזמון ובסמיכות להליך המשפטי שנידון בעניינו של יו"ר הוועד, מר פרי, וכי האמור לעיל מעלה תהיות רבות. לטענתה של המכללה, המסקנה היחידה הינה שהמדובר למעשה בעניינו האישי של מר פרי, שעושה פעם נוספת שימוש ציני בכלי הסכסוך הקיבוצי לטובתו האישית. עוד טוענת המכללה, כי אין זה יד המקרה שהודעת השביתה הוגשה ביום 24.1.2017, ימים ספורים לאחר דחיית בקשת רשות הערעור לבית הדין הארצי לעבודה, בהליך שבו נידון עניינו האישי של מר פרי. עוד טוענת המכללה בהקשר זה, כי המחלוקות העיקריות בין הצדדים – היקף המשרה והפרשות לקרן השתלמות, נוגעות לאחוז קטן מאוד מן המרצים, ולא במקרה מר פרי הינו אחד מהם.

7. המשיבים טוענים מנגד, כי במסגרת הליכי ההתארגנות של מרצי המכללה, שהמכללה סירבה להכיר בהם עד שלבסוף ניתן פסק דינו של בית הדין, וכפי שצוין דלעיל, פועלים המשיבים מזה למעלה משנה להביא את המכללה לנהל עימם משא-ומתן ענייני. במסגרת זו, טוענים המשיבים כי הם מנסים להגיע להסכמות עם המכללה, שיביאו לשיפור תנאי העבודה של מרצי המכללה, ולעגן אותן בהסכם קיבוצי בין הצדדים.

8. המשיבים מוסיפים וטוענים, כי בחלוף שנה תמימה, המכללה מסרבת לנהל עימם משא-ומתן ענייני ואינטנסיבי, וישיבות המשא-ומתן נקבעות בתדירות איטית, המונעת התקדמות. כך, ומלבד ישיבות שהתקיימו בחודשים 5-6/2016, ואשר נערכו מכוח הסכמה שהושגה בהליך בפני בית דין זה, הרי שמאז חודש 8/2016 נערכו שלוש ישיבות משא-ומתן בלבד – בימים 3.11.2016, 20.11.2016 ו-18.12.2016. הישיבות שכן מתנהלות, כך טוענים המשיבים, נערכות במשיכת זמן וללא דיון ענייני בגוף טענות המרצים, ואף מתאפיינות בריבוי נציגים מטעם המכללה.

9. המשיבים מוסיפים ומפרטים, כי עד למועד הנוכחי, הצדדים לא הגיעו לכל הסכמה שהיא בנוגע לדרישות הכלכליות של המרצים, ובין היתר קיימים פערים בנוגע לנושאים הבאים – דרישה לקבל גמול עבור בדיקת מבחנים; דרישה לקביעת והגדרת היקף משרה כנהוג בהוראה; דרישה לקביעת גמול ראוי וקביעת פרמטרים לראשי/מרכזי מגמות; דרישה לזמן את נציג וועד המרצים לשימועים. במצב דברים זה, וכאשר כבר הוכרזו על ידי המשיבים שלושה סכסוכי עבודה עד היום הזה (ביום 20.12.2015, 1.6.2016 והסכסוך האחרון – שהוכרז ביום 24.1.2017), ואשר כוללים את אותן העילות ואת אותם הנושאים שהוזכרו דלעיל ואשר לא הושגה לגביהם הסכמה, וכאשר המשיבים נהגו עד עתה באיפוק ולא נקטו בצעדים ארגוניים כלשהם במטרה לאפשר להגיע להסכמות, טוענים המשיבים כי הצעדים שננקטים על ידם, ננקטים כדין.

10. עוד טענו המשיבים, כי המכללה ממילא מסרבת לעגן את ההסכמות העתידיות בהסכם קיבוצי. עם זאת, בדיון שנערך בפני בית הדין ביום 7.2.2017, הצהיר בא-כוח המכללה לעניין זה, כי "לשאלת בית הדין, אנו מוכנים להצהיר בהאי לישנא ובניגוד למצוין בתגובה מטעם המשיבים כי אנו מעוניינים בחתימה על הסכם קיבוצי" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורות 14-13).

11. התשתית הנורמטיבית – ביחס לסעדים זמניים – תקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, החלה בבית הדין לעבודה מכח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, קובעת כדלקמן:

"(א) הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תובענה, רשאי בית המשפט ליתן את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מהימנות לכאורה בקיומה של עילת התובענה ובקיום התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות בפרק זה, הנוגעים לסעד הזמני המבוקש.

(ב) בהחלטתו בדבר מתן הסעד הזמני, סוג הסעד, היקפו ותנאיו, לרבות לעניין הערובה שעל המבקש להמציא, יביא בית המשפט בחשבון, בין השאר, שיקולים אלה:

(1) הנזק שייגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק שעלול להיגרם למחזיק או לאדם אחר;

(2) האם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין, ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש."

12. בהתאם לפסיקה, התנאים המצטברים למתן סעד זמני הינם כדלקמן^[3]:

"שלושה הם התנאים העיקריים הנדרשים לשם מתן הסעד הזמני:

א. על מבקש הסעד להוכיח עילת תביעה המתבססת על זכות שלכאורה קנויה לו. למותר לציין כי לצורך מתן סעד זמני די בראיות לכאורה לצורך הוכחות העובדות השנויות במחלוקת ולא נדרש שכנוע במידה הדרושה להכרעה בהליך.

ב. על בית הדין לבחון האם קיימים שיקולים שלא להיעתר לבקשה, היינו: האם בא המבקש ביושר, בניקיון כפיים או שמא העלים עובדות חשובות מידיעת בית הדין והבקשה לוקה בשיהוי.

ג. על בית הדין לשקול את מידת הנזק העשוי להיגרם לכל אחד מבעלי הדין אם יינתן הצו אם לאו והשוואתם זה לזה."

13. זכות השביתה ונקיטת צעדים ארגוניים – הפסיקה קבעה כי זכות השביתה הוכרה במשפט הישראלי כזכות יסוד, הבאה בגדרי חופש הביטוי. כזכות יסוד, אין השביתה זכות בלתי מוגבלת, אלא יש לאזן בינה לבין זכויות יסוד אחרות, תוך עמידה בכללי הסבירות והמידתיות כפי שנקבעו בפסיקה^[4]. עוד נקבע, כי השביתה הינה אמצעי קיצוני, שיש בו גם לגרום לנזק למעסיק. עם זאת, במצב הדברים כיום אין בידי ארגון העובדים כלי חלופי המאזן כוחם של הצדדים, אלא על דרך נקיטת השביתה^[5]. על כן, בית הדין הארצי לעבודה אימץ מדיניות מצמצמת בכל הנוגע למתן צווי מניעה נגד שביתות וריסון עצמי וביחס להגבלת חירות השביתה, וזאת, בין היתר במטרה לחזק את חופש ההתאגדות^[6].

14. בתי הדין לעבודה אף דנו בעבר בשאלה מה נכלל בגדרי השביתה, ועד כמה ניתן להרחיב את זכות השביתה. כך למשל, בעניין תדיראן נקבע כי למושג שביתה ניתנה משמעות רחבה ביותר, כך שבגדרה באות כל הפעולות הקיבוציות המתואמות של עובדים, הבאות להוות אמצעי לחץ על המעביד שיביאוהו להיענות לדרישותיהם^[7]. עוד נקבע בהקשר זה, כי השביתה אינה המטרה כשלעצמה, אלא כלי להשגת המטרות שהן דרישות העובדים, לשיפור תנאי עבודתם, והטבות מתחום יחסי העבודה^[8].

15. שביתה בשל עילה כלכלית אל מול שביתה בשל עילה משפטית – האבחנה בין שביתה כלכלית לשביתה משפטית הובהרה בעניין התאחדות האיכרים^[9], שם נקבע כי "המכנה המשותף להגדרות הרבות של "סכסוך כלכלי", "סכסוך בדבר קביעת זכויות" - מול "סכסוך משפטי", "סכסוך בדבר מימוש זכויות" - הוא שהסכסוך (הכלכלי – בית הדין) עניינו קביעת כלל חדש, תנאים חדשים, נורמה חדשה, שיחולו על העתיד ושבדרך כלל יהוו תוכנו של הסדר קיבוצי לעתיד, בעוד ש"הסכסוך המשפטי" עניינו יישוב או פירוש של נורמות קיימות, של תנאים קיימים ומחייבים".

16. גם בעניין חברת חשמל נקבע על ידי כב' הנשיא אדלר^[10], כדלקמן: "שביתה כלכלית" – מדובר בשביתה שעילתה מאבק מקצועי והגנה על תנאי עבודה, והיא שביתה מותרת בעיקרה. השביתה הכלכלית הוכרה כלגיטימית מאז ימיה הראשונים של המדינה. דרך כלל, פורצת שביתה מסוג זה במסגרת משא ומתן לחתימת הסכם קיבוצי חדש, דרישה לשיפור תנאי עבודה, מניעת פגיעה בהם, וכל כיוצא באלה. המשפט הישראלי הטיל מגבלות מועטות על השביתה הכלכלית, תוך שאימץ את הכלל לפיו הפגיעה במעסיק אינה טעם מספיק לאסור את השביתה. בבואו להכריע בחוקיות השביתה הכלכלית, אמון בית הדין על בחינת מידתיותה, תוך עריכת האיזונים הנדרשים בין חירות השביתה לבין זכויות יסוד אחרות המונחות על הכף".

17. מן הכלל אל הפרט – הכרעת בית הדין בבקשה – טרם נפרט את החלטתנו, נציין כי לאור העובדה שהמדובר בהליך זמני, הרי שברי כי ההחלטה שלהלן הינה לכאורית בלבד, וייתכן כי מצב הדברים ישתנה בהליך העיקרי. לגופו של עניין, לאחר עיון בכלל עמדות הצדדים וכפי שאלה הונחו בפנינו בכתב, וכן בעל-פה בדיון שנערך בפני בית הדין ביום 7.2.2017, מצאנו לנכון לדחות את בקשת המכללה לסעד זמני כנגד הצעדים הארגוניים שמתעתדים המשיבים לנקוט.

18. בענייננו, מנוסח ההודעה מיום 24.1.2017 מטעם המשיבים על סכסוך העבודה (נספח ד' לבקשה), עולה כי כל העילות (ולמצער – רובן המוחלט), המפורטות בהודעה שבנדון, הינן עילות כלכליות גרידא. המדובר בעילות הצופות פני עתיד, ואשר נוגעות לעניינים אשר אינם קבועים בהסכמים, שכן ממילא לא נחתם עד היום הסכם קיבוצי בין המכללה לבין המשיבים. זאת ועוד, עניינן של עילות אלה ביצירת הסכמות חדשות ולאור בקשת המשיבים, כאמור לעיל, כי המכללה תחתום עימם על הסכם קיבוצי.

19. לאמור לעיל יש להוסיף, כי המשא-ומתן בין הצדדים מתנהל מזה זמן רב, וברמה הלכאורית לא נסתרה טענת המשיבים כי המכללה מסרבת לקדמו ומתנהלת בנושא זה בעצלתיים. נושא זה, יש לציין, אף נידון במסגרת הליכים קודמים שנידונו בפני בית הדין (ראו הע"ש 1, דלעיל – ובמיוחד פרוטוקול הדיון ביום 16.6.2016 בפני בית הדין, במסגרת אותו הליך). ודוק – מטבע הדברים, בית הדין אינו יכול ואינו צריך להחוות דיעה על המשא-ומתן – הגם שראוי כי הצדדים אכן יגיעו להסכמות, כאלה או אחרות, אך ברי כי יש באמור לעיל כדי ללמד כבר עתה, כי המשיבים לא הגיעו להחלטה על נקיטת הצעדים הארגוניים בחטף, אלא כחלק מהחלטה שהם היו רשאים להגיע אליה במסגרת המשא-ומתן, וכחלק מהכלים הלגיטימיים העומדים על פי דין לרשותם.

20. זאת ועוד, גם אין באמור לעיל כדי להביא לכך שבית הדין יוציא לעת הנוכחית צו כנגד תחילתם של הצעדים הארגוניים, ו/או יצמצם את היקף הצעדים הארגוניים, ובשימת לב לקביעת בית הדין הארצי לעבודה בעניין האוניברסיטה העברית^[11], כי שביתה כלכלית אינה קצובת זמן. יצוין, כי באותו מקרה דחה בית הדין הארצי לעבודה בקשה להוציא צו מניעה ביחס לשביתה שהתנהלה במוסדות להשכלה גבוהה, כאשר באותה עת השביתה כבר ארכה למעלה משמונים ימים, וכפי שמתאר בית הדין הארצי בפתח החלטתו באותו הליך.

21. הנה כי כן, השביתה והצעדים הארגוניים שהמשיבים הולכים לנקוט בהם, הינם חלק בלתי נפרד (ומצער) מהמשא-ומתן עם המכללה. כך נפסק בהקשר זה על ידי כב' הנשיא אדלר, בעניין עובדי מנהל ומשק^[12]: "... השביתה הינה כלי שנועד לשימוש בשלבים המתקדמים של המשא ומתן הקיבוצי, במטרה לשכנע את המעסיק לקבל את עמדת ארגון העובדים בנושא תנאי עבודתם. חירות השביתה הנה אפוא חלק בלתי נפרד מניהול המשא ומתן הקיבוצי". בהקשר דומה נאמר על ידי בית המשפט העליון, כי "השביתה האחת היא זו המוגדרת כשביתה כלכלית, שעניינה שביתה המכוונת דרך כלל כנגד המעביד המבקש לפגוע בזכויות העובדים או המסרב לשפר תנאי עבודתם"^[13]. עוד יש להוסיף ביחס לכך, כי צודקים המשיבים בטענתם, כי בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה בעניין סינמטק ירושלים, אין להטיל הגבלות על חירות השביתה בנסיבות של התארגנות ראשונית במפעל – בדומה לענייננו, אלא במקרים חריגים. אין ולא הוכח בפנינו מקרה חריג שכזה.

22. יתירה מכך, עיון בנושאים המפורטים בהודעה על סכסוך העבודה, ובזיקה גם לתגובת המשיבים לבקשה (שנעשתה בה הרחבה מסוימת לגבי נושאים נוספים), מלמד כי עילות השביתה הינן עילות כלכליות במובהק. בעניין זה נפנה להלכת סינמטק ירושלים, שם נקבע בדומה לענייננו, כדלקמן^[14]: "תוכן ההודעה על סכסוך עבודה ששלח ארגון כח לעובדים לממונה על יחסי עבודה ביום 7.4.2009, ודרישות העובדים כפי שהן באות לידי ביטוי בטיעוניהם לפנינו, מצביעות באופן ברור על כך שלפנינו שביתה כלכלית טהורה... כלל העניינים העומדים ביסוד ההודעה על סכסוך עבודה בסינמטק הם מתחום הדרישות הכלכליות ועניינים שבתנאי עבודה וביחסי עבודה. מדובר במאבק מקצועי של ארגון עובדים יציג, שעילתו מניעת פגיעה בתנאי עבודה, שיפור תנאי עבודה וחתימה על הסכם קיבוצי ראשון אצל מעסיק שעד כה לא היה מעסיק מאורגן. מבחינה זו, מדובר בסכסוך עבודה הבא בגדרי סעיף 2 לחוק יישוב סכסוכי עבודה, תשי"ז-1957, העוסק בין היתר ב"כריתתו, חידושו, שינויו או ביטולו של הסכם קיבוצי" וב- "קביעת תנאי עבודה" ".

23. לבסוף, מצאנו לנכון לדחות את טענת המכללה, כי ההכרזה על השביתה הועלתה רק בשל עניינו ומעורבותו הפרטית של מר פרי, והעובדה שבעניינו מתנהל הליך משפטי נוסף בפני מותב בראשות אב"ד, וכאשר שם נדחתה בקשה מטעמו ומטעם המשיבים לקבלת סעד זמני כנגד קיצוץ משרתו. מנגד, המשיבים הכחישו טענה זו מכל וכל (ראו סעיף 6 לתגובתם מיום 6.2.2017). לעמדתנו, אין די בסמיכות הזמנים, בין ההליך שבו נידון עניינו של מר פרי, לבין ההליך הנוכחי, וכדי להוכיח טענה זו, מפי המכללה. זאת, במיוחד גם בשימת לב לדברים שאמרנו עד כה ביחס לכך שהמדובר, כשלעצמה, בכוונה לגיטימית של המשיבים לנקוט בצעדים ארגוניים, וזאת על רקע כלכלי מובהק.

24. מאזן הנוחות – לא למותר להזכיר כי עסקינן בבקשה לסעדים זמניים. השיקולים הבאים בפני בית הדין בעת שהוא שוקל מתן סעד זמני הינם כדלקמן – קיומה של זכות, ניקיון כפיו של מבקש הצו (שיקולי יושר) ומאזן נוחות. במקרה שבנדון, לא שוכנענו כי מי מהצדדים בהליך לקה בחוסר תום לב. לגבי קיומה של זכות, הרי שאכן קיימת זכות לכאורית למכללה לקבלת הצו, שכן המשך הלימודים כסדרם במכללה הינם בגדר נושא שהמכללה רשאית לעמוד עליו. עם זאת, ברי כי אין בעצם קיומה של זכות לכאורית, בפני עצמה, כדי להוביל בהכרח לקבלת הבקשה. זאת, במיוחד כאשר עסקינן בשביתה, כאשר שימוש בכלי זה מביא אינהרנטית לפגיעה בצדדים כאלה או אחרים.

25. לגבי בחינתו של מאזן הנוחות, הרי שיש בכך כדי להוביל לדחיית הבקשה. אין חולק כי השביתה תביא לחוסר נוחות ניכר בקרב המכללה והסטודנטים – ועל כן אנו דוחים בזאת את טענת המשיבים שהועלתה בסעיף 10.1 לתגובתם מיום 6.2.2017, כי בענייננו אין כל פגיעה בציבור. אולם, וכפי שכבר צוין קודם לכן, הדבר הינו חלק מובנה מעצם מימושה של זכות השביתה בידי המשיבים, שהרי "כל שביתה גורמת נזק למעסיק ולעתים גם לציבור או לחלקים ממנו"^[15].

26. לסיכום – לסיכום ולאור כל האמור לעיל, דין הבקשה להידחות וכך הננו מורים.

27. לגבי הוצאות – כמקובל בהליכים קיבוציים, איננו פוסקים צו להוצאות.

28. להלן הנחיות לגבי המשך ההליכים בתיק – המשיבים יגישו תגובה לבקשה העיקרית, עד ליום 7.3.2017. התיק נקבע לדיון מוקדם ביום 8.3.2017 בשעה 13.00.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ז (13 פברואר 2017), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

1. ס"ק 26792-06-16. ↑

2. ס"ק 3416-02-16 וס"ק 53420-02-16 (נידונו יחדיו), פסק הדין ניתן ביום 1.5.2016. ↑

3. דב"ע (ארצי) 3-77/98 אבו עראר – המועצה המקומית ערערה, ניתן ביום 21.5.1998. ראו גם בע"ע (ארצי) 30914-04-10 בוסי – רשת הגנים של אגודת ישראל, ניתן ביום 12.9.2012. ↑

4. בר"ע (ארצי) 50556-09-11 הסתדרות העובדים החדשה - איגוד עובדי התחבורה – חברת רכבת ישראל בע"מ, ניתן ביום 28.9.2011. ↑

5. עס"ק (ארצי) 1013/04 בנק דיסקונט בע"מ – הסתדרות הכללית החדשה - הסתדרות המעו"ף, ניתן ביום 26.9.2004. ↑

6. סטיב אדלר "חופש השביתה בראי הפסיקה" ספר ברנזון כרך שני, 497-487. ↑

7. דב"ע (ארצי) מז/4-29 ההסתדרות הכללית – תדיראן בע"מ, פד"ע יט 372. ראו גם בג"ץ 59/80 שירותי תחבורה ציבוריים באר שבע – בית הדין הארצי לעבודה בי-ם, פד"ע לה(1). ↑

8. סק"כ (ארצי) 722-09-11 מדינת ישראל – ההסתדרות הרפואית בישראל, ניתן ביום 4.9.2011. ↑

9. דב"ע (ארצי) לא/4-5 ההסתדרות הכללית – התאחדות האיכרים, פד"ע ג 253, 266 (1972). ↑

10. עס"ק (ארצי) 23/07 חברת החשמל לישראל – הסתדרות העובדים הכללית החדשה, ניתן ביום 10.1.2007. ↑

11. ס"ק (ארצי) 21/07 האוניברסיטה העברית בירושלים – ארגון הסגל האקדמי הבכיר של האוניברסיטה העברית בירושלים, ניתן ביום 14.1.2008. ↑

12. עס"ק (ארצי) 400005/98 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – מדינת ישראל, פד"ע לה 103. ↑

13. בג"ץ 1074/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד מט(2) 485, 500. ↑

14. עס"ק (ארצי) 64/09 כח לעובדים-ארגון עובדים דמוקרטי – עמותת סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים, ניתן ביום 2.7.2009. ↑

15. עס"ק (ארצי) 1013/04 בנק דיסקונט בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה, ניתן ביום 26.9.2004. ↑