לפני תביעה כספית על סך 3,682,772 ₪ לתשלום דמי קרן שיקום, בגין המחצית הראשונה של שנת 2010.

1. התובעת, מקורות חב' מים בע"מ (להלן: "מקורות"), סיפקה מים לנתבעת, עיריית נתיבות (להלן: "עיריית נתיבות") על פי כללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות), התשמ"ד-1987 (להלן: "כללי המים").

בשנת 2001 נחקק חוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, מכוחו קמה חובה על רשויות מקומיות להקים תאגידי מים וביוב בתחומיהם. לאחר חקיקת החוק ננקטו צעדים שונים במטרה לתמרץ רשויות מקומיות להקמת תאגיד.

2. החל משנת 2010, רשויות מקומיות שלא הקימו תאגיד חרף החובה לעשות כן חויבו לשלם למקורות תשלומים בעד שיקום, חידוש ופיקוח מערכות מים וביוב (להלן: "דמי קרן שיקום"), בנוסף לתעריפי המים עצמם. כלל 8(א) לכללי המים, כפי נוסחו ביום 1.1.2010 ובתקופה הרלוונטית, קבע:

"מקורות תגבה מספק שהוא רשות מקומית שלא הקימה חברה ושחלות עליה הוראות סעיף 6א לחוק תאגידי מים וביוב, בעד כל כמות מים שמקורות מספקת לה, נוסף על התעריפים הנקובים בכללים אלה, בניכוי 8% פחת, בעד שיקום, חידוש ופיתוח מערכות מים וביוב – תעריף לצריכה לכל המטרות והשימושים למעט חקלאות – 1.943 שקלים חדשים" (להלן: "כלל 8 משנת 2010").

3. בהתאם לכללי המים, חויבה עיריית נתיבות בתשלום דמי קרן שיקום בחשבונות החודשיים שהוציאה לה מקורות. החיוב נקבע על פי התעריפים הקבועים בכלל 8(א) לכללי המים, בהתאם לכמות הצריכה של עיריית נתיבות. החיוב נדרש בחשבונות עבור החודשים ינואר עד יוני 2010.

ביום 1.7.2010 הצטרפה עיריית נתיבות לתאגיד "מי-אשקלון", ולפיכך מחודש יולי 2010 ואילך היא לא חויבה בדמי קרן שיקום.

עיריית נתיבות לא פרעה את החיובים, ועל כן הסכומים חויבו בתוספת ריבית פיגורים בהתאם לסעיף 112(ג) לחוק המים, התשי"ט-1959.

4. בתביעה שהוגשה ביום 7.2.2017 (בסדר דין מקוצר) תובעת מקורות סך של 3,682,772 ₪ שהוא החוב שהצטבר, כך נטען, בגין ששת החודשים הראשונים של שנת 2010, בתוספת ריבית פיגורים.

לכתב התביעה צורפו 6 חשבונות מים חודשיים הכוללים את החיוב החודשי בגין קרן שיקום, ודו"ח "יתרות חוב בגין קרן שיקום חדשה", המפרט את הריבית שהתווספה מידי חודש לחוב דמי קרן השיקום, עד סוף שנת 2016.

5. בהחלטה מיום 16.1.2018 (כב' השופטת י' רז-לוי) הורה בית המשפט על מחיקת הכותרת והעברת התביעה לסדר דין רגיל.

6. בכתב ההגנה טענה עיריית נתיבות כי התביעה נעדרת בסיס. נטען כי לא ניתן לדון בתביעה ללא צירוף רשות המים והביוב, ותאגיד המים "מי-אשקלון".

בכתב ההגנה פורטו הניסיונות של עיריית נתיבות להקים תאגיד מים, ונטען כי הרשות מנעה את הקמת התאגיד בשנת 2009, ובכך גרמה לעירייה לנזקים והפסדים. נטען כי אילו רשות המים קיימה את מצוות המחוקק והתירה לעיריית נתיבות להקים או לקחת חלק בתאגיד מים במועד, העירייה לא הייתה מחויבת כלל בקרן שיקום.

7. עיריית נתיבות ביקשה לדחות את התביעה על הסף בגין היעדר סמכות עניינית עקב תניית בוררות בין הצדדים, וזאת בטענה כי בהסכמים הסטנדרטיים בין רשויות מקומיות למקורות מלפני כמה עשורים, נקבע כי יישוב חילוקי דעות בין הצדדים בקשר להסכם, יכול שיימסר להכרעת בורר.

לגבי חשבון חודש ינואר, נטען להתיישנות התביעה. לגבי יתר החשבונות, נטען לשיהוי ניכר של כמעט שבע שנים. לטענת העירייה, היא סברה כי היא כלל אינה חבה את החוב למקורות, ומי שרשאי לדרוש ממנה תשלום כלשהו הוא לכל היותר התאגיד. עוד נטען כי העירייה - שידעה על כך שמקורות הגיעה להסדרים עם עיריות אחרות - הסתמכה על כך שהעניין יוסדר גם לגביה.

בנוסף טענה העירייה כי יש למחוק את התביעה מחמת היעדר יריבות, שכן תאגיד המים הוא זה שמקורות מחויבת להעביר לו את החוב אותו היא תגבה, ומקורות היא רק צינור להעברת הכספים. אם קיימת עילת תביעה כלשהי, התאגיד הוא שאמור להיות התובע העיקרי, והיה צריך לצרפו מלכתחילה כתובע.

טענה נוספת בפי העירייה הייתה להפליה ולפגיעה בעיקרון השוויון. הטענה הסתמכה על הסכם פשרה בין מקורות לבית עיריית קריית מלאכי, במסגרת תא"ק 33949-12-12, שם ויתרה, כך נטען, מקורות לעירייה על כמעט מלוא החוב שנוצר בנסיבות דומות.

עוד טענה העירייה, לחלופין או במצטבר, כי בחודש אוגוסט 2016 חתמו הצדדים על הסכם פשרה בנושא חובות בגין מים וביוב, שקיבל תוקף של פסק דין בת"א 2074/06.

8. העירייה טענה גם כי היא זכאית לקיזוז מלוא החוב הנטען, אל מול ההשקעות שהשקיעה בתשתית המים והביוב בתחומה טרם הקמת התאגיד, כן בשל הנזקים שנגרמו לה עקב אי אישור הרשות את התיאגוד בתחומה. העירייה הפנתה לנוהל של רשות המים "הגשת בקשה לממונה על התאגידים לשחרור כספי קרן השיקום החדשה" מיום 24.7.2016, המסדיר קיזוז חוב כספי קרן השיקום החדשה.

נטען כי בחודשים אפריל עד יולי 2010 שילמה העירייה לאברהם יצחק בע"מ, בגין עבודות הנוגעות למכון טיהור שפכים, ארבעה תשלומים בסכום מצטבר של 1,996,002 ₪. מכאן הטענה כי בהתאם לנוהל קיזוז השקעות, יש לקזז מחובה של העירייה, קרן בסך כ-2 מיליון ₪.

9. לבסוף טענה העירייה כי יש לדחות את מרכיב הריבית בתביעה. היא הפנתה לטיוטת הסכם ששלח לה מנהל אגף תאגידי מים וביוב ברשות המים, שם נרשם כי לאחר הסדרת החוב, יועמד סכום החוב על 1,876,394 ₪. העירייה מפנה גם לאיזכור של נספח ב' להסכם (שלא הוצג), שם נכתב לכאורה כי על העירייה לשלם את החוב הנומינלי בלבד, בהפחתת רכיב הריבית.

כמו כן, העירייה הכחישה, מחוסר ידיעה, את חישובי הריבית של מקורות. בפרט הוכחש החיוב בסך 371,646 ₪ שמתוארך לחודש 5/2012, שלא ברור מקורו ואינו ריבית פיגורים.

10. לבקשת הצדדים, הותלה ההליך עד להכרעה של בית המשפט העליון ברע"א 2986/18 ורע"א 2933/18. פסק הדין ניתן ביום 1.8.2019.

ביני לביני, הועברה התביעה לטיפולי.

בדיון לפניי ביום 16.1.2020 הודיעה עיריית נתיבות כי בכוונתה לפנות, עד סוף חודש ינואר 2020, לממונה על תאגידי מים וביוב ברשות המים, להכרה בהשקעות ותשתיות המים והביוב. לבקשתה ובהסכמת מקורות, עוכב בירור התביעה עד להשלמת ההליך אצל הממונה.

לאור מצב החירום בשל מגפת הקורונה, התעכב המהלך מול רשות המים. הפנייה של עיריית נתיבות לממונה נערכה לבסוף רק ביום 25.1.2021. משלא הגישה העירייה הודעת עדכון חרף דחיות חוזרות ונשנות, נעתרתי לבקשת מקורות לקדם את בירור התביעה. לאחר שהצדדים הגישו תצהירים, נערכו חקירות קצרות ביום 11.9.2022 ולאחריהם סיכמו הצדדים טיעוניהם בכתב. הגיעה אפוא העת למתן פסק דין.

דיון והכרעה

11. לאחר שבחנתי את כל שהובא לפניי, ונתתי דעתי לכל אחת מטענות ההגנה של עיריית נתיבות, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את התביעה, שכן אף אחת מהטענות אינה מקימה הגנה טובה מפני תביעת החוב בגין דמי קרן שיקום.

12. אפתח בעניין הסמכות ותניית הבוררות. העירייה מבססת את הטענה על הסכם לאספקת מים בין מקורות לבין מ.מ. גבעת שמואל, משנת 1980, שבו נכתב בסעיף 17:

"17. יישוב חילוקי דעות

1. נתגלעו חילוקי דעות או סכסוך בין הצדדים בקשר להסכם זה וכל הנובע ממנו – יהיה רשאי כל צד מהצדדים למסור את ההכרעה בדבר הסכסוך או חילוקי הדעות ביניהם לבורר אשר יוסכם עליו בין הצדדים. באין הסכמה בין הצדדים לגבי אישיות הבורר, ישמש כבורר נציב המים או מי שימונה על ידו (להלן: "הבורר"). הכרעת הבורר תהא סופית ותחייב את הצדדים.
2. הוראות חוק הבוררות, תשכ"ח-1968, תחולנה על בוררות זו.
3. סעיף זה משמש הסכם בוררות, ולא יהיה צורך בחתימת הסכם בוררות נפרד.
4. מסירת עניין להכרעתו של הבורר, אינה משחררת את הצדדים, בתקופת הבוררות, ממילוי התחייבויותיהם בהתאם להוראות הסכם זה".

13. אין בידי לקבל את הטענה של עיריית נתיבות בדבר סילוק על סף בשל תניית בוררות.

ראשית, לא ניתן להתבסס על הסכם עם רשות מקומית אחרת. ככל שהעירייה ביקשה להתבסס על תנייה בהסכם אספקת המים עמה, היה עליה להציג את ההסכם בינה לבין מקורות. לא ניתן לקבוע בוודאות כי ההסכמים של מקורות עם כל הרשויות היו זהים, הגם שההסכם נחזה כהסכם סטנדרטי, לא מן הנמנע כי חלו שינויים במהלך השנים. לא ברור מתי נערך ההסכם עם נתיבות, ולא ידוע מה תוכנו.

אציין כי אין בידי לקבל את הטענה כי מקורות היא שהייתה צריכה להציג את ההסכם בינה לבין עיריית נתיבות. כשם שההסכם אמור להימצא בידי מקורות, הוא אמור להימצא גם בידי עיריית נתיבות, ואם היא מבקשת להסתמך עליו, עליה להמציאו לבית המשפט. למצער, היה על העירייה לדרוש את המסמך בהליכי גילוי מסמכים, דבר שלא עשתה.

שנית, תניית הבוררות בהסכם עם מ.מ. גבעת שמואל עוסקת בחילוקי דעות או סכסוך בין הצדדים, בקשר להסכם אספקת המים וכל הנובע ממנו. תשלום קרן דמי שיקום, שבא לעולם בשנת 2010, אינו כלול במסגרת הסכם אספקת המים, אלא קשור לחובה להקים תאגיד מים בהתאם לחוק תאגידי מים וביוב, התשס"א-2001, ולכללי המים בהם הוטל חיוב על רשות מקומית שלא הקימה תאגיד מים כמתחייב בחוק. ההסכם משנת 1980 אינו עוסק בדמי קרן השיקום, וממילא חילוקי הדעות בנושא אינם קשורים להסכם.

לכך יש להוסיף כי חרף חילוקי הדעות בנושא החוב, שהשתרעו על פני שנים, עיריית מקורות לא יזמה הליכי בוררות. משכך, ובשים לב ללשון ההסכם ("יהיה רשאי כל צד מהצדדים למסור את ההכרעה בדבר הסכסוך או חילוקי הדעות ביניהם לבורר...") ספק אם יכולה להישמע בטענה כי מקורות חייבת הייתה למסור את ההכרעה לבורר.

14. מכאן להתיישנות ולשיהוי.

טענת ההתיישנות הועלתה בנוגע לחשבון עבור חודש ינואר 2010. בחשבון המים לחודש זה רשום כי תאריך ההפקה הוא 30.1.2010, ואת החשבון יש לשלם עד 19.2.2010. המצהירה מטעם מקורות, גב' גלי פורטנוי המשמשת מנהלת יחידת גבייה ונכסים במקורות, הצהירה כי עיריית נתיבות חויבה בריבית חשב כללי (פיגורים) החל ביום המיועד לתשלום החשבון, קרי 19.2.2010 לגבי חשבון ינואר.

התביעה הוגשה כאמור ביום 7.2.2017.

אין בידי לקבל את טענת העירייה כי מרוץ ההתיישנות החל ביום 30.1.2010. עילת התביעה נולדה רק בחלוף המועד שנקצב לתשלום החשבון (19.2.2010), ומכאן שהתביעה לא התיישנה.

לא ברור על מה מבוססת טענת העירייה כי חישוב ריבית הפיגורים נעשה מיום הפקת החשבון ולא מעת שחלף המועד שנקצב לתשלומו. סעיף 6א לכללי המים, אליו מפנה העירייה, קובע כי תשלום שעל רשות מקומית לשלם למקורות, שלא שולם במועד שבו היה עליה לשלמו, ישולם בתוספת ריבית ממועד זה ועד מועד התשלום בפועל. נמצא, כי גם על פי כללי המים, הריבית היא מהמועד בו היה על הרשות המקומית לשלם את התשלום, ובענייננו, המועד הוא 19.2.2010, ובמועד זה החל מרוץ ההתיישנות.

15. אשר לשיהוי, קובלת העירייה על כך שמקורות השתהתה משך כמעט שבע שנים ובחלוף שבע שנים נדרשת העירייה לשאת בתשלום בגינו אין מקור כספי, לאחר שאף ביצעה השקעות ניכרות. השיהוי גם יצר צבירה של הפרשי הצמדה וריבית.

לטעמי, אין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים בהם יש לדחות תביעה בשל שיהוי, הגם שהתביעה הוגשה בתוך תקופת ההתיישנות.

ממערכת הנסיבות שנפרסה במהלך ניהול התביעה עולה כי לא היה מצג מצד מקורות על ויתור על זכות התביעה ועיריית נתיבות לא הוכיחה שינוי מצב לרעה. הטענה כי מקורות פטרה רשויות אחרות והעירייה הסתמכה על כך שהסדר של פטור יופעל גם לגביה נטענה בעלמה. לא הובאו נתונים על הסדרי פטור עם רשויות אחרות. מכל מקום, בעניינה של עיריית נתיבות לא היה מצג כי היא עומדת לקבל הפטר מהחוב. לאורך השנים היו נסיונות להסדיר את החוב ולא היה בשום שלב ויתור או השלמה מצד מקורות (או רשות המים).

כמו כן, איני סבורה כי חלוף הזמן פגע ביכולתה של העירייה להתגונן מפני התביעה. לא מצאתי גם יסוד לייחס למקורות חוסר תום לב המצדיק את חסימת התביעה.

המסמך אליו מפנה העירייה, דוא"ל מיום 4.1.2017 עליו הסתמכה לטענתה, נשלח מרשות המים ולא ממקורות. מעבר לכך, עיון בתוכן הדוא"ל אינו מקים בסיס להסתמך על כך שהחוב ימחק. וכך נכתב שם:

"בזמנו, הועבר לעיריית נתיבות ולתאגיד חוזה משולש וחוזה זוגי לחתימת כולם (מצ"ב) החוזה המשולש מטרות היתה להמחות את החוב לתאגיד וחתומים עליו הרשות, התאגיד וחברת מקורות והחוזה הזוגי מטרתו היתה להסדיר את החוב באמצעות קיזוז הלוואות בעלים.

נכון להיום, לא ידוע לי אם בכלל קיימת לכם עוד הלוואת בעלים ואם כן – יש באפשרותכם לחתום על החוזים המצורפים יחד עם התאגיד והחוב ימחק.

אפשרות שניה, היא הכרה בהשקעות שביצעתם משנת 2010 ועד הצירוף והם בוצעו ללא מקורות מימון. אם ישנן השקעות כאלה, עליכם להגיש אותם לבדיקתנו ובמידה ויאושרו יעודכן החוזה הזוגי בהתאם לאישור".

על פי הדוא"ל כדי שהחוב יימחק צריכים להתקיים מספר תנאים: קיומן של הלוואות בעלים וחתימה של התאגיד. לא נטען וממילא לא הוכח כי היו הלוואות בעלים וכי התאגיד חתם על החוזה המשולש. משכך, לא שוכנעתי כי לעירייה היה יסוד ממשי להסתמך על כך שהחוב יימחק.

16. הטענה בדבר העדר יריבות משום שזכות התביעה נתונה רק לתאגיד, גם היא אינה יכולה להתקבל.

החובה של עיריות לשלם דמי קרן שיקום לידי מקורות נקבעה בכלל 8(א) לכללי המים. נקבע שם כי מקורות תגבה מרשות מקומית בעד כל כמות מים שמקורות מספקת, 1.943 ₪. משהוטלה משימת הגבייה על מקורות, קיימת יריבות ברורה בין העירייה לבין מקורות, יהא היעוד הסופי של הכספים אשר יהא.

17. מכאן לטענת האפליה ופגיעה בשוויון. מקורות אינה מכחישה את הטענה כי הגיעה לפשרה עם קריית מלאכי במסגרת תביעה דומה שהגישה נגדה.

מקורות לא הציגה את הסכם הפשרה עם עיריית קריית מלאכי ולא פירטה אודות הנסיבות שהובילה לפשרה. הדבר מוחזק לחובתה. אוסיף כי לטעמי, בנושאים מסוג זה, ראוי כי מקורות תנהג באופן זהה כלפי כלל הרשויות.

אך גם בהנחה שהליך משפטי מול רשות אחרת הסתיים בפשרה אינה מקנה לנתבעת כאן זכות כי ההליך נגדה יסתיים בפשרה. נקודת המוצא היא כי יש לשלם את החיוב על פי כללי המים. אם הייתה סטייה מנקודת מוצא זו במקרה אחר, אין פירוש הדבר כי יבוטלו כל החיובים כלפי כלל החייבים. קיום הכללים הוא העיקרון המנחה ואם החוב בדין יסודו, יש לפרוע אותו.

אשר על כן, הגם שניתן לתמוה על הגעה לפשרה, בפרט נוכח הטענה של מקורות בקשר לתניית הבוררות, לפיה מקורות אינה יכולה להחליט כי היא אינה גובה או כי היא מוותרת על דמי קרן השיקום, טענה זו אינה אוצרת די כוח כדי להביא לדחיית התביעה.

18. בפי העירייה טענות גם לגבי היקף החוב הנתבע ותחשיבי הריבית.

לטענת העירייה, מקורות לא הרימה את הנטל להוכיח את סכומי התביעה. המצהירה מטעם מקורות העידה כי לא היא ערכה את החישובים, היא אינה יודעת כיצד חושבו, היא אינה יודעת לפי איזה ריבית פיגורים חושבו החיובים והיא רק הניחה הנחות בלתי מוכחות.

העירייה מתמקדת בחיוב בסכום 371,646 ₪ המתוארך למאי 2012, שלטענתה לא ניתן לו הסבר.

19. החיוב החודשי בגין דמי קרן שיקום הופיע בכל אחד מחשבונות המים לחודשים ינואר 2010 עד יוני 2010. העירייה לא הראתה כי בשלב כלשהו הסתייגה מסכום החיוב שהופיע באותם חשבונות. גם בתצהיר מטעם העירייה לא הועלו שום הסתייגויות לגבי גובה החיובים החודשיים.

בתצהיר לא הובעה גם הסתייגות לגבי אופן חישוב ריבית הפיגורים, וממילא לא הוצג תחשיב אלטרנטיבי. אמנם בכתב ההגנה הייתה הכחשה, מחוסר ידיעה, של חישובי הריבית, ובפרט החיוב בסך 371,646 ₪ שמתוארך לחודש 5/12, אולם מצופה היה שככל שהעירייה חולקת על התחשיב של רשות המים, שבוצע לכאורה על פי הכללים לעניין תשלומי פיגורים שקובעת מועצת רשות המים, היא תציג תחשיב מטעמה. לא די בטענה בעלמא כי רכיבי התחשיב לא הוכחו.

20. החיובים ותחשיבי הריבית מטעם מקורות נתמכו בתצהיר של מנהלת יחידת גבייה ונכסים במקורות. היא הצהירה כי החיוב של העירייה בוצע על פי התעריפים הקבועים בכלל 8א לכללי המים, בהתאם לכמות שצרכה עיריית נתיבות. היא גם הצהירה שעל החיובים התווספה ריבית פיגורים, לרבות מע"מ על הריבית. היא צירפה דו"ח מרוכז של חוב דמי קרן השיקום ושל הריבית שהתווספה עליו.

בחקירתה הנגדית נשאלה המצהירה כיצד חושבה הריבית, והיא השיבה כי בזמנו זה היה לפי ריבית פיגורים חשב כללי, ואכן, משנת 2017, השתנתה הריבית לפי הנחיה של רשות המים ל-4% (עמ' 9 לפרוטוקול מיום 11.9.2022).

המצהירה נשאלה גם על הסכום 371,646 ₪, והסבירה כי מדובר בריבית שהיא ריכוז הריבית של כל החודשים שקודמים לדצמבר 2011, והוא פורט בחשבון של מאי 2012 (עמ' 9, 10 לפרוטוקול מיום 11.9.2022).

21. התצהיר של מנהלת יחידת גבייה ונכסים, יחד עם המסמכים שצורפו, מהווים תשתית ראייתית מספקת להוכחת החיוב, לרבות חישוב הריבית. עדותה של מנהלת יחידת הגבייה והנכסים, כי עד 2017 חושבה ריבית פיגורים חשב כללי, ומשנת 2017 חושבה הריבית לפי 4%, לא נסתרו. ריביות אלה הן הריביות הקבועות בדין. על פי סעיף 112(ג) לחוק המים, התשי"ט-1959, מועצת רשות המים תקבע כללים לעניין תשלומי פיגורים, ואם לא נקבעו כללים, ישולם החוב בתוספת ריבית פיגורים החשב הכללי. לראשונה נקבעו כללים באפריל 2017, והריבית הועמדה על ריבית צמודה למדד בשיעור 4% לשנה (התיקון לכללי המים (תעריפי מים המסופקים מאת מקורות).

ככל שהעירייה סברה כי נפלה טעות חישוב, היה מצופה כי תגיש תחשיב מטעמה.

22. לא מצאתי גם יסוד לדחות את ההסבר של המצהירה לגבי החיוב בסך 371,646 ₪. בטבלה שצורפה כנספח ב' לא מצוינים חיובים של ריבית לפני חודש דצמבר 2011. כיוון שהפיגור בתשלום החוב החל כבר מחודש פברואר 2010, הדעת נותנת כי נוצרו חיובים בגין ריבית פיגורים לפני דצמבר 2011.

יצוין כי חיובי הריבית החודשיים במהלך השנים היו כ-20,000 ₪ ויותר, דבר המתיישב עם כך שהחיוב בגין תקופה של כמעט שנתיים, הגיע ל- 371,646 ₪.

23. העירייה טוענת כאמור, שהיא השקיעה השקעות גדולות בתשתיות המים והביוב, השקעות המאיינות לחלוטין את דרישת תשלומי קרן השיקום.

הליך זה אינו האכסניה המתאימה לבירור טענת ההשקעות בתשתיות מים וביוב. החיוב הוא חיוב סטטוטורי, על פי כללי המים. מקורות אינה רשאית לקזז ממנו בגין השקעות נטענות, ללא הוראה מרשות המים.

העירייה לא הציגה מתווה נורמטיבי אחר המאפשר לקזז את ההשקעות הנטענות, ולא הצביעה על הוראה בדין או בחוזה, המחייבת את מקורות להשיב לה כספים שהשקיעה בתשתיות (ר' והשוו ת"א (מחוזי מרכז) 33949-12-12 מקורות חב' מים בע"מ נ' עיריית אור-עקיבא (ניתן ביום 17.1.2021) שהערעור עליו נדחה בע"א 1907/21).

24. לא בכדי צרפה העירייה נוהל עבודה שהוציאה רשות המים ביוני 2016 בעניין הגשת בקשה לממונה על התאגידים, לשחרור כספי קרן השיקום החדשה. לנוהל זה יש הוראות גם בעניין קיזוז חוב כספי קרן השיקום.

העירייה אכן הגישה בקשה לרשות המים ביום 25.1.2021. המצהיר מטעמה קובל על כך שרשות המים לא דנה בה, בטענות שונות כי אינה תואמת את הנוהל, ולמעשה עד היום לא נבחנו טענות הקיזוז לגופן (סעיף 62 לתצהיר).

טענות העירייה כלפי הטיפול הלקוי של רשות המים בבקשה, אין מקומן להתברר במסגרת ההליך שלפני. ככל שהעירייה סבורה כי הבקשה לא טופלה כראוי, באפשרותה לנקוט הליך משפטי נגד רשות המים. סוגיית ההשקעות והקיזוז, חורגת מגדרו של ההליך המשפטי המתנהל לפני, וממילא קבלת התביעה אין בה כדי להשליך בצורה כלשהי על סוגיות אלה.

מטעם זה לא מצאתי גם לקבל את הבקשה החלופית של העירייה לעכב את ההכרעה בתביעה זו, עד להכרעת רשות המים בבקשת הקיזוז שהוגשה לה. הכרעה בתביעה אינה שומטת את הקרקע תחת בקשת הקיזוז, וככל שזו תתקבל, תיתן רשות המים הוראות מתאימות להתחשבנות בין הצדדים.

25. בטרם סיום אציין, כי בכתב ההגנה ובתצהיר הייתה בפי העירייה טענה כי הסכם הפשרה מאוגוסט 2016 שקיבל תוקף פסק דין ביום 1.2.2017 בבית המשפט המחוזי, מסדיר גם את החוב נשוא התביעה. העירייה לא חזרה על טענה זו בסיכומים, ודומה כי היא זנחה אותה. אוסיף בבחינת מעבר לנדרש, כי אין בטענה ממש.

הסכם הפשרה מדבר על סילוק סופי, מלא ומוחלט של כל הטענות או הדרישות בתובענות שהיו מונחות בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב. אין כל יסוד להניח מתוך שהציגה העירייה, כי להסכם הפשרה יש נגיעה לתביעה שלפני, שלא באה לעולם במועד ההסכם.

אשר על כן, התביעה מתקבלת.

עיריית נתיבות תשלם למקורות את הסכום שנקבע, בצירוף ריבית פיגורים לפי חוק המים, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.

נוכח האמור בסעיף 17 אמנע מעשיית צו להוצאות לטובת מקורות.

ניתן היום, ב' שבט תשפ"ג, 24 ינואר 2023, בהעדר הצדדים.