כב' השופטת שרה מאירי – אב"ד

נציגת ציבור (עובדים): גב' דבורה פינקלשטיין

נציג ציבור (מעסיקים): מר מאיר בר-אל

החלטה

1. בפנינו בקשת הנתבע (מ-21.1.18) להפנות למומחית שמונתה, את שאלות ההבהרה הבאות:

"1. האם מקובל עליך שנזקי מושרי רעש מוגבלים לאוזן פנימית בלבד?

2. האם מקובל עליך שהשמיעה העצבית תחושתית בתדר 4000 מחזורים/שנייה בנזקי רעש, חייבת להיות גרועה יותר מהשמיעה בתדרים 3000, 2000, 500 מחזורים/שניה?

3. במידה ותשובתך חיובית לשתי השאלות הקודמות, כיצד תשובה זו מתיישבת עם ממצאי בדיקת השמיעה של התובע מ-9.8.15, בה נצפה שיפור משמעותי בשמיעה העצבית בין תדר 2000 לתדר 4000 מחזורים/שנייה, וכן קיים מרכיב הולכתי נתמך טימפנומטריה באוזן ימין, ולא נתמך טימפנומטריה באוזן שמאל?

4. האם לאור בדיקת השמיעה מ- 9.8.15, לא נדרש לקבוע שמדובר בליקוי שמיעה ממקור תחלואתי/גנטי ולרעש היתה השפעה שולית בלבד, אם בכלל?".

2. בהתאם להחלטה הוגשה תגובת התובע (מ-27.2.18) בה התנגד לבקשה, שאינה מבהירה את חווה"ד, חוו"ד שהינה חד משמעית מפורשת וברורה. (ההדגשות במקור).

לשאלה 1 – מיותרת. ברור שחשיפה לרעש פוגעת רק באוזן פנימית (וכך אף אחוזי הנכות בתקנות).

לשאלה 2 – כוללת בחובה קביעה חסרת כל בסיס (כי "השמיעה העצבית תחושתית בתדר 4000 חייבת להיות גרועה יותר" מבתדרים הנמוכים יותר), בהעדר מקור מידע. חזקה על המומחית שעיינה וביצעה כמתחייב, מה גם שקבעה שכ-50% קשור לרעש.

לשאלה 3 – המשך לשאלה 2. מרכיב הולכתי כלל לא קשור לחשיפה לרעש מזיק (כעולה מהסכמת הנתבע, בשאלה 1).

לשאלה 4 – מיותרת וקנטרנית. המומחית כבר השיבה, כי החשיפה כגורמת לירידה בשמיעה היא 50%, אחרת היתה קובעת שהיא שוּלית/מקורה גנטי/ תחלואתי. מטרת השאלה היא ניסיון חוזר לגרום למומחית לשנות דעתה.

3. הנתבע בהודעתו (15.3.18) טען, כי המומחית לא התייחסה לבדיקת השמיעה מ-9.8.15 ("הבדיקה", שצורפה לבקשה), שיש בה כדי לגרום למומחית לסטות מחוות דעתה. בהתאם נשאלו שאלות 2-1 (על שאלה 1 השיבה ב"כ התובע בחיוב), ואינן מתיישבות עם תוצאות הבדיקה.

4. ולהכרעתנו –

א. משעסקינן בהחלטה עפ"י הכתב – ניתנת היא במותב מלא.

ב. היה ראוי לדחות הבקשה על פניה, משלא נומקה (וכטענת התובע אף לא הועברה אליו עפ"י ההנחיות, ע"י המבקש).

עם זאת, משנתקבלו עמדות הצדדים – תוכרע הבקשה גופא.

ג. המומחית מונתה מכח הסכמת הצדדים בדיון קד"ם שהתקיים בפני האב"ד, תוך שהועברו אליה העובדות המוסכמות, המסמכים הרפואיים שהוצגו והשאלות עפ"י הלכת ביה"ד.

ד. המומחית סקרה את נתוני העובדה והמסמכים הרפואיים שהיו בפניה והשיבה על השאלות שהוצגו לה, תוך שקבעה קש"ס של 50% לחשיפה לרעש.

ה. אין חולק, כי המומחית אינה חייבת להתייחס לכל בדיקת שמיעה/ מסמך/רפואי שהונח בפניה. אין חולק גם, כי המומחית לא התייחסה לבדיקה מ-9.8.15.

אין חולק גם, כי חוות הדעת של המומחית ברורה.

עם זאת, יש מקום לשאלות המציבות נתונים שבמומחיות רפואית בפני המומחית, תוך שנדרשת עמדת כבוד המומחית להן ולהשפעת תשובותיה עליהן, על תשובותיה בחוות דעתה.

ו. בנסיבות האמורות וגם משעולה לכאורה, כי בדיקת השמיעה מ-9.8.15 מצביעה על שוני בשמיעה בין שתי האזניים (שמא, מצביע השוני על מקור הפגיעה) – מצאנו להציג למומחית השאלות שנתבקשו.

ניתנה היום, כ"ה ניסן תשע"ח, (10 אפריל 2018), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

נחתם ע"י נ.צ. ביום 10.4.18.