1. התובעת, רשות מקרקעי ישראל (להלן: "הרשות") הנה הבעלים הרשום בשלמות של המקרקעין הידועים כחלקה 17 בגוש 18922 בכפר ירכא (להלן: "המקרקעין"). במסגרת התביעה שלפניי, התובעת עותרת למתן צו הריסה ולסילוק ידו של הנתבע מן המקרקעין, לאחר שהלה החל בבניית מבנה מגורים חדש אגב פלישה לתוך המקרקעין של התובעת ללא היתר בנייה כחוק. בד בבד עם כתב התביעה הוגשה בקשה למתן צו האוסר על הנתבע לבצע פעולות בנייה במקרקעין מושא התובענה.
2. בתאריך 12.12.17 הוגשה בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני, האוסרת על הנתבע להכשיר את המקרקעין, לבנות עליהן או לבצע כל פעולת בנייה ו/או כל פעולה אחרת עד למתן החלטה סופי בתביעה שלפניי. עוד באותו יום ניתן צו זמני האוסר על ביצוע פעולות בחלקה עד למתן החלטה בבקשה.
3. בתאריך 21.02.17 התקיים לפניי דיון במעמד הצדדים אשר במהלכו טען הנתבע כי רכש את הזכויות בחלקים שבהם בנה במקרקעין, ביקש להגיש תגובה מנומקת והסכים למתן צו האוסר על ביצוע פעולות במקרקעין עד למתן החלטה אחרת וביקש להגיש בפני ביהמ"ש מסמכים ותשובה התומכים בטיעוניו אודות רכישת הזכויות בחלקה. הנתבע איננו חולק על העבודות המצוינות בכתב התביעה לפיהם התובעת הנה הבעלים הרשומים במקרקעין וכי הבנייה שבוצעה על ידו נעשתה ללא היתר כדין.
4. הנתבע הגיב לבקשה והגיש כתב הגנה ובמסגרת כתבי הטענות חזר על טענתו כי התובעת נתנה הסכמתה למסירת המקרקעין לנתבע או מי מטעמו בעסקת חליפין. לגרסתו, הוא או מי מטעמו, רכשו חלקים במקרקעין מאת מר קאסם נסר אלדין ומר ציון פמיני (להלן: "המוכרים") אשר קיבלו את זכויותיהם בעסקת חליפין מאת התובעת. עסקת החליפין התגבשה, לגרסת הנתבע, עקב ביצוע עבודות בכביש חוצה ישראל, שבמסגרתם הופקעו מהמוכרים חלקים מאדמותיהם בשכונת "אלמנסורה" בדליית אלכרמל לטובת סלילת כביש חוצה ישראל , תוך שסוכם כי יקבלו לידם קרקע חלופית כפיצוי שכוללת את המקרקעין מושא התובענה. עסקת החליפין בוצעה לאחר שחברת כביש חוצה ישראל בע"מ תיאמה את העסקה עם הרשות וקיבלה את אישורה לעסקה אך מימוש העסקה התעכב בשל מחלוקות שנתגלעו בין הצדדים והועברו להכרעת בורר. לטענת הנתבע , על אף כי עסקת החליפים טרם אושרה וקיבלה תוקף, לנתבע קיימת זכות חוזית אשר אין להתעלם ממנה המקנה לו זכויות במקרקעין שרכש מאת המוכרים והדגיש כי קיים הליך משפטי תלוי ועומד שהוגש בית המשפט המחוזי אשר הוגש נגד אחד המוכרים בת.א. 24325-01-17 (שהנתבע דכאן איננו צד לו כפי שהבהרתי בהרחבה בחלטה בבקשה לעיכוב הליכים).
5. בתאריך 09.03.17 התקיים דיון נוסף אשר במסגרתו חזרו הצדדים על טיעוניהם. על רקע מסמכים שונים שהגיש ב"כ הנתבע, המלמדים כי בוצעה עסקת חליפין בין חברת "כביש חוצה ישראל בע"מ" לבין מר קאסם נאסראלדין, התובעת הסכימה לבדוק את העסקאות ולבחון אפשרות להקצאת המקרקעין לאחד הרוכשים, מר ציון פמיני, במידה ויתברר כי עסקת החליפין אושרה על ידי גורמים מוסכמים ברשות.
6. בתאריך 20.04.17 התקיים דיון במעמד נציגת רשות מקרקעי ישראל, עו"ד אפרת וייסבלום- היועצת המשפטית למרחב שמירה ברשות מקרקעי ישראל מחוז חיפה והצפון. במעמד הדיון הצהירה הנ"ל כי בדקה את הנתונים שהועלו ע"י הנתבע וציינה כי אין אישור אצל הרשות לעסקת החליפין הנטענת וכי לא נפתחו תיקים מתאימים ברשות מקרקעי ישראל לצורך אישור עסקת החליפין וכי אין לרשות כל ידיעה אודותיה. כמו כן, הצהירה הנ"ל כי פסק הבורר שאליו הפנה הנתבע לא הובא בפני ועדת העסקאות ברשות מקרקעי ישראל כפי שמתבקש על פי נהלי הרשות ובהתאם הוא לא אושר. הנ"ל הדגישה כי על פי חוק מקרקעי ישראל ונוהלי הרשות, אין אפשרות להקצות קרקע לפולש, כאשר הדבר מקבל משנה תוקף כאשר הנתבע פלש למקרקעין ובנה בה בית מגורים ללא אישור כדין. בסיום הדיון הנ"ל התחייבה נציגת הרשות לבחון את הטיעונים שעלו ע"י הנתבע במעמד הדיון ולבחון אם קיים תיעוד לכך כי אושרה הבוררות המעבירה זכויות במקרקעין למאן דהוא וזאת על מנת לייתר מתן פסק דין המורה על סילוק ידו של הנתבע מהמקרקעין במידה ויש ולו ראשית ראייה, לפיה יש לו זכויות בחלקה.
7. בהחלטתי מאותו היום צוין בפירוש כי בתיק ניתן צו האוסר על הנתבע לבצע עבודות בנייה. הובהר כי במעמד הדיון עלו טענות כי הנתבע מפר את הוראות הצו ובית המשפט הזהיר את הנתבע באשר להשלכות אי ציות לצו בית המשפט, תוך שבית המשפט הבהיר כי הוא ישקול חיוב בהוצאות משמעותיות ככל שיתברר כי הנתבע המשיך בעובדות הבנייה והשלים את הבניה בה החל במקום.
8. בתאריך 09.05.17 הודיע ב"כ התובעת כי נעשים מאמצים לצורך אישור העסקה בין הרשות לבין מר ציון פמיני, שהוא אחד המוכרים על פי טענת הנתבע. בהודעה נוספת אשר הוגשה על ידי התובעת הודיעה כי העסקה עם הנ"ל לא אשורה.
9. אציין כי בתאריך 21.06.17 התקיים דיון נוסף במטרה להביא את הצדדים להסכמות ולבירור סוגיית הקצאת המקרקעין למוכרים. הדיון לא הביא להתקדמות משמעותית במצב הזכויות בחלקה ובסיום הדיון הורה ביהמ"ש על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים. הנתבע הצהיר לפרוטוקול כי בכוונתו להגיש תביעה מתאימה בפני ביהמ"ש המחוזי בעניין זכויותיו במקרקעין.
10. בתאריך 29.06.17 הוגשה הבקשה שלפניי ובמסגרתה טענה התובעת כי הנתבע מפר את צו בית המשפט, כפי שזה ניתן ביום 12.02.17, ואושר בהחלטות אליהן הפניתי ביום 21.02.17, 09.03.17, 20.04.17. התובעת צירפה לבקשה תמונות ממועד הגשת התביעה ותמונות עדכניות המלמדות על כך כי הנתבע השלים את הבנייה ויש סימנים למגורים במבנה מושא התובענה אשר נבנה לטענתה שלא כדין ותוך פלישה למקרקעין השייכים לה.
11. בתאריך 27.07.17 התקיים דיון בבקשה אשר במסגרתו הודה הנתבע כי הוא השלים את הבנייה בחלקה לקראת חתונתו הקבועה לשבוע לאחר מועד הדיון והודה בעבודות המצוינות בבקשה.
12. הליך לפי פקודת ביזיון בית המשפט שענייננו המראת פיו של בית המשפט בהליכים אזרחיים, המכונה גם "ביזיון אזרחי", נועד ליצור מערכת תמריצים שתביא לאכיפתו של צו שיפוטי, בדרך של הטלת מאסר או קנס למניעת הפרה עתידית. מטרתו של הליך הביזיון איננה להעניש את המפר על אירוע ההפרה אם כי לדאוג לכך שהצו יקוים בעתיד (ראו: ע"פ 2351/95 "מובי" בירנבאום בע"מ ואח' נ' שמעוני ואח' פ''ד נא(1) 661).
13. הפסיקה קובעת כי אין להידרש למנגנון האכיפה אם דבר ההפרה הושלם ואינו ניתן לתיקון, שכן המטרה היא להביא לקיום הצו השיפוטי, וזו תוגשם רק אם יש בידי המבזה הכוח לתקן את ההפרה או לחזור בו ממנה (רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט פ"ד נט(4) , המ' 816/69 עכווי נ' רביע כיאל פד"י כ"ד (1) 318 )
14. ברי כי סמכותו של בית המשפט להורות למפר להחזיר את המצב לקדמותו, באופן שינקוט בהליך שיש בו כדי למלא לאחר צו שניתן על ידי בית המשפט. תיקון ההפרה בדרך של החזרת המצב לקדמותו – אף הוא צופה פני עתיד (ראו: ברע (חי') 2242/07 כמאל חנא חדאד נ' אנטון ג'ריס (31.12.2007)).
15. 10 סעיף 6 (1) לפקודת הבזיון מקנה סמכות להטיל במקרים מתאימים על מי שנמצא כי הפר צו של בית משפט, לא רק קנס מותנה הצופה פני עתיד, אלא גם קנס בפועל לתשלום מיידי, ובלבד שמטרת הקנס אינה ענישה על התנהגות בעבר, אלא הרתעה כנגד הפרה בעתיד (ראו: ע"פ 5177/03 מור נ' דנציגר- משק פרחים "דן" (4.4.2004)).
16. בענייננו, במועד הגשת התביעה הנתבע השלים חלק נכבד מהבניה במקום, והוא המשיך בפעולות הבניה ו הכשיר את המבנה למגורים וזאת ולאחר מתן צו האוסר עליו לבצע כל פעולה במקרקעין , צו אשר ניתן בהסכמתו. הפרת הצו הביאה לידי השלמת הבנייה והכשרת המבנה למגורים.
17. בשלב זה, ההפרה בוצעה על ידי הנתבע תוך אי ציות להוראה מפורשת של בית המשפט ותוך הצבת עובדות בשטח תוך זלזול בוטה בהוראות בית המשפט ובהליך המשפטי המתנהל לפניי, התנהלות שהיא חמורה מאין כמותה.
18. חרף מחדליו של הנתבע, ובשלב זה של הדיון כאשר התיק קבוע להוכחות, איני סוברה כי יש מקום להורות על מתן צו המורה על הריסת המבנה , שכן מדובר בסעד דרסטי וקיצוני ואין לנקטו בו בנסיבות העניין ללא שניתנה לנתבע האפשרות להעלות את טיעוניו במסגרת הליך מתאים אשר ידון בשאלת הבנייה הלא חוקית. כך גם לעניין בקשת התובעת לחייב את הנתבע בקנס יומי בגין הפרה מתמשכת, שכן התובעת ביקשה לחייב את הנתבע בתשלום קנס יומי במסגרת כתב התביעה שהוגש על ידה ובהתאם, ולאחר שמיעת הראיות בתיק, תינתן הכרעה מתאימה לאחר שמיעת עמדת הנתבע בסוגייה במסגרת פסק הדין הסופי.
19. משנאמרו הדברים לעיל אציין כי הבקשה דנן הוגשה עקב התנהלות הנתבע והפרתו את הוראות הצו ובהתאם, הנתבע ישלם הוצאות בקשה זו לידי התובעת בסך 5,000 ₪ שישולם תוך 30 ימים שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, ג' אב תשע"ח, 15 יולי 2018, בהעדר הצדדים.