לפני תביעה כספית בסך של 15,000 ₪ שהגיש התובע כנגד הנתבעת.

על פי כתב התביעה, בתאריך 11.6.15 רכש התובע ביטוח לשני מוצרים חשמליים: מקרר וטלוויזיה, למשך 3 שנים בעלות של 30 שקל לחודש.

בתאריך 1.8.16 פסקה הטלוויזיה לעבוד באופן פתאומי. לטענת התובע מדובר במכשיר טלוויזיה מתקדם אשר נרכש לפני כ- 5 שנים בחברת א.ל.מ במחיר של 8,000 ₪ . המכשיר הוא מסוג סמסונג מדגם 7000 C בגודל 46 אינץ' ודגם זה נחשב לטענת התובע לדגם מוצלח במיוחד מכל הבחינות.

התובע התקשר לנתבעת על מנת לדווח על התקלה ולמחרת היום הגיע טכנאי לבית התובע ולקח את הטלוויזיה למעבדה חיצונית. על פי כתב התביעה בשיחה עם המעבדה החיצונית נאמר לתובע שיש צורך להחליף כרטיס פיקוד אלקטרוני. כמו כן, נמסר לתובע לטענתו כי מבדיקה שערכה הנתבעת עם היבואן לא נמצא כרטיס מתאים ולפיכך התבקש התובע לקבל חזרה את מכשיר הטלוויזיה במצבו המקולקל.

התובע דרש לטענתו מהנתבעת בשיחות טלפון ובאמצעות מכתב פקס לקבל מכשיר טלוויזיה מתוקן או חלופי על פי תנאי ההסכם. במענה לפנייתו של התובע, טענה הנתבעת שלא הצליחה להשיג את החלק הניזוק אצל היבואן ומשכך, הפנתה את התובע אל היבואן. התובע טוען, כי לאור העובדה שלטענתו מוטלת על היבואן החובה לספק חלפים למכשירים תוך 7 שנים, התובע פנה אל היבואן ולאחר אין ספור טלפונים לטענתו וחילופי התכתבויות עם נציגי הנתבעת ועם נציגי היבואן, אותר כרטיס מתאים אצל היבואן בעלות כספית של 3,159.99 ₪. משאותר אצל היבואן החלק שניזוק, טענה הנתבעת כי אינה מוכנה לשלם בעבור הכרטיס מאחר ועלות החלק מאד גבוהה ושלחה את הטלוויזיה למעבדת השרות אצל היבואן. לאחר בדיקת הטלוויזיה אצל היבואן נאמר לתובע כי הכרטיס תקין (בניגוד לטענות הקודמות לגבי מקור התקלה) וכי הבעיה היא במסך עצמו ובהסכם הביטוח קיימת החרגה לפנל מסך.

לטענת התובע, רכש את הביטוח אצל הנתבעת וכי יש כיסוי ביטוחי לאירוע הנטען והיה על הנתבעת להשיב לו את מכשיר הטלוויזיה מתוקן. התובע טוען כי הנתבעת עשתה הכל על מנת להימנע מתיקון המכשיר כאשר היא מעלה טיעונים בלתי נכונים. לטענת התובע מכשיר הטלוויזיה נמצא עדיין בידי הנתבעת והיא ממשיכה לחייב אותו בתשלום הביטוח למרות שהמכשיר בידי הנתבעת ואינו שמיש. אשר על כן, מבקש התובע מבית המשפט לחייב את הנתבעת בתשלום מכשיר טלוויזיה זהה ולהשיב את דמי הביטוח המיותרים שניגבו ממנו ולפצות את התובע בגין עוגמת הנפש עקב בזבוז הזמן, אובדן שעות עבודה ואי הנאה לטענתו. כמו כן, מבקש התובע כי בית המשפט יחייב את הנתבעת בהוצאות לדוגמא.

הנתבעת הגישה כתב הגנה וממנו ניתן ללמוד כי לטענתה בתאריך 11.6.15 ביצע התובע הסכם שירות עמה לתקופה של 36 חודשים ובעלות של 10,80 ₪ בלבד. ההסכם כלל מקרר מתוצרת שארפ וכן מסך טלוויזיה מתוצרת סמסונג. לטענת הנתבעת, התובע הזמין בחודש אוגוסט 2016 שירות למסך טלוויזיה. טכנאי מטעם הנתבעת ביקר בביתו של התובע ובדק את המכשיר. הטכנאי אבחן כי ישנה ככל הנראה בעיה בכרטיס האלקטרוני של הטלוויזיה. הנתבעת פנתה ליבואן חברת סמסונג ובדקה אם ישנו כרטיס במלאי. התשובה שקיבלה הנתבעת היתה כי לא קיים ברשות היבואן כרטיס מתאים. הנתבעת עדכנה לטענתה את התובע כי במידה ולא ניתן יהיה להשיג כרטיס מתאים, לא ניתן יהיה לתקן את מכשיר הטלוויזיה. לטענת הנתבעת, התובע או מי מטעמו פנו לחברת אלקטרוניקס פרו אשר ממוקמת בעיר מודיעין וקיבלו מהם הצעת מחיר לכרטיס אלקטרוני למסך הטלוויזיה בעלות של 3,159 ₪. מאחר ומדובר במעבדה חיצונית ( אשר נותנת שירות ליבואן של סמסונג), הנתבעת העדיפה להעביר את הטלוויזיה לתיקון במעבדה עצמה ולא לרכוש מראש את הכרטיס. הטלוויזיה נמסרה לבדיקה במעבדת היבואן (אותה מעבדה שנתנה לתובע הצעת מחיר להחלפת הכרטיס ללא בדיקה פיסית של הטלוויזיה), תחת הנחייה לתקן כל חלק הדרוש תיקון ו/או להחליפו במידת האפשר. על פי אבחנת המעבדה, התקלה בטלוויזיה לא נבעה מתקלה בכרטיס, אלא מתקלה במסך עצמו שגרם לקצר בטלוויזיה. מאחר ולא ניתן להחליף מסך במכשיר הטלוויזיה ובהתאם לתנאי ההסכם סעיף 11 ו חלק זה כלל אינו מכוסה, הודיעה הנתבעת לתובע כי לא ניתן לתקן את הטלוויזיה.

לטענת הנתבעת התובע התבקש להגיע למעבדת הנתבעת על מנת לקחת את מכשיר הטלוויזיה שלו, אך התובע סירב בכל תוקף לקבלו בחזרה. לטענת הנתבעת, גם אם היה זכאי התובע לקבל מכשיר חלופי ו/או שווה ערך, הרי שמדובר על טלוויזיה תקולה בת כחמש שנים, אשר שוויה לא עולה על כ- 1,000 ₪. הנתבעת טוענת בכתב ההגנה כי התובע אינו זכאי כלל לסכום הכסף שהוא טוען לו וכי לכל היותר יכול התובע לדרוש את הפרמיה היחסית של הטלוויזיה מיום התקלה במכשיר ועד סוף תקופת ההסכם. עלות ההסכם למוצר בודד ל – 3 שנים היא 540 ₪. מתוך התקופה עברו כ- 14 חודשים ועבור יתרת התקופה זכאי התובע לכל היותר לסכום של 330 ₪ בלבד.

בדיון שהתקיים בפני חזרו הצדדים על טענותיהם.

התובע ציין כי שנה לאחר שערך הסכם עם הנתבעת לשירותי ביטוח לשני מכשירים, פסקה הטלוויזיה לעבוד והתובע פנה לנתבעת. לביתו של התובע הגיע טכנאי ואבחן את זה כתקלה בכרטיס אלקטרוני וכי יש לקחת את המכשיר למעבדה. לאחר מספר ימים, נאמר לתובע כי לנתבעת אין כרטיס אלקטרוני ואין כרטיס כזה להשגה דרך היבואן. התובע פנה ליבואן ובסופו של דבר קיבל הצעת מחיר מאת היבואן לגבי עלות כרטיס אלקטרוני. כאשר פנה לנתבעת, הודיעה לו שהיא תשלח את המכשיר למעבדה מחוץ לנתבעת וזאת לצורך תיקון. בהמשך, פנה אל התובע נציג הנתבעת וציין בפניו כי המסך עצמו מקולקל והבעיה איננה בכרטיס האלקטרוני כפי שנמסר בתחילה וכי הבעיה איננה במסגרת הבעיות שמכוסות על ידי הסכם השירות. התובע מבקש כי מכשיר הטלוויזיה יתוקן למרות ההחרגה שבהסכם השירות. בנוסף, ציין התובע את הדברים הבאים:

"אני רוצה שיתקנו לי את הטלוויזיה, למרות ההחרגה. בהחרגה כתוב פנל מסך ואם תשאלי כל אחד הוא יגיד שמדובר בפלסטיק שמסביב למסך. אם הייתי יודע שהמסך עצמו לא מכוסה לא הייתי מבטח מלכתחילה. לשאלת בית המשפט – אני משיב אם הייתי מודע להחרגה – לא, לא ראיתי את ההחרגות בטופס של היקף השירות לאחר שקיבלתי את הטופס. בערך בשנה שעברה, קיבלתי הצעה מהנתבעת לבטח את המוצרים אחרי שכבר הייתי לקוח ושאלתי האם הפשר לבטח טלוויזיה ואמרו לי שכן, שאלתי מה זה פנל ואמרו לי שזה הפלסטיק. שאלתי מה קורה אם אין חלקי חילוף, היא אמרה לי שאין דבר כזה ותמיד משיגים חלקי חילוף. אני רוצה להפנות לתכנית טלוויזיה שהיתה לא מזמן שקשורה לנתבעת עצמה".

בהמשך התייחס התובע לסכום אותו הוא תובע:

"אני משיב לשאלת בית המשפט לגבי הסכום שאני קובע – כי מכשיר כזה קודם כל היום כבר לא מייצרים כאלה, באיכות כזו קשה להשיג היום, אני אומר שהמסכים היא מסדרה 7000 בדגמים B ו – C שהם היו מסכים דקים. היום מסכים הם עבים יותר אם רוצים לקנות מהסדרה שאני רכשתי או ברמת איכות כמו שאני רכשתי. ...לגבי הסכום – ראיתי בזאפ ורשום שם 7000 B מחיר 15,900 ₪. נגרמה לי עוגמת נפש הם טרטרו אותי חודש ומשהו, לא היתה לי טלוויזיה חודש ומשהו, יום עבודה. הטלוויזיה עלתה לי 8,000 ₪... המכשיר אצלם כבר שנה מאוגוסט שנה שעברה. קניתי כבר טלוויזיה חדשה מסוג 7000 סמסונג לא C היום כבר לא מוכרים את הדגם של הטלוויזיה שקניתי".

נציג הנתבעת מר איציק כהן חזר על טענות הנתבעת וציין כי הוא איננו יודע מדוע התובע לא קיבל מכשיר חלופי. לעניין האבחנה הלא נכונה של התקלה, השיב נציג הנתבעת כי מדובר בטעות אנוש וכי מדובר במעבדה מקצועית. זאת ועוד, ציין מר כהן בעדותו את הדברים הבאים:

"לשאלת בית המשפט אני משיב – מה זה פנל מסך שרשום בהיקף השירות ואני אומר בעבר הטלוויזיות הישנות עד שיוצרו מסכי LCD היו בנויות ממנורת מסך, היום אין מנורת מסך אלא המסך עצמו הוא פנל שמורכב מקוביות שבעזרת כרטיסים אלקטרוניים שמייצרים את התמונה. אם ניקח מסך חדש המסכים הדק יפרקו את המסך זכוכית יראו מסך אפור שמורכב מנקודות זה מה שיוצר את התמונה. יש לנו לקוחות עם מכשירים ישנים וחדשים. לשאלת בית המשפט – אני משיב שיש סעיף של החרגה בסעיף 11ד' לגבי מכשירים. לשאלת בית משפט אין סיבה להחריג טלוויזיה. ההחרגה לגבי חלק מסוים – מנוע- לטלוויזיה אין מנוע. מסך גם יכול לחיות 40 שנה. אני משיב למה בסעיף 11ז' מדובר במנורת מסך לבין ההמשך שמדובר בפנל מסך – אני משיב שכיוון שב 10 שנים אחרונות לא מייצרים טלוויזיות כאלה והיום כבר אין כאלה. פנל מסך כמו שהסברתי הוא מדגים שהוא בנוי מנקודות. בתקלה מקצועית של המסך אין אחריות. המסך עצמו לא ניתן לתיקון אצל שום יבואן".

עוד עולה מעדות מר כהן כי חוות דעת מקצועית של המעבדה שבדקה את המכשיר קובעת כי המסך אינו ניתן לתיקון. במהלך הדיון נעשתה הפסקה על מנת לאפשר לנציג הנתבעת ליצור קשר עם אנשי המקצוע של המעבדה שבדקה את מכשיר הטלוויזיה ואולם לאחר הפסקה נטען על ידי מר כהן כי בדיקה נוספת העלתה שמכשיר הטלוויזיה אינו ניתן לתיקון אך הסכים ביוזמתו לכך שהמכשיר יובל חזרה לבית התובע אשר ככל שתהיה מעבדה שתתקן את המכשיר, תישא הנתבעת בעלות התיקון.

התובע לא הסכים להצעת הנתבע וטען כי הוא איננו מסכים לקבל את המכשיר אשר כבר היה שנה אצל הנתבעת.

בטרם תינתן החלטה, אפשר בית המשפט למציג הנתבעת לצרף לתיק בית המשפט את מכתב המעבדה לגבי בדיקת מכשיר הטלוויזיה.

ביום 18.10.17 הוגשה הודעה על ידי הנתבעת ובה נרשם כי הנתבעת פנתה מספר פעמים בכתב ובעל פה לחברת אלקטרוניקס פרו, אשר מכשיר הטלוויזיה של התובע נבדק על ידה בחודש ספטמבר 2016. כמו כן, צוין כי המסמך שהוגש לבית המשפט על ידי הנתבעת כנספח לכתב ההגנה הוא המסמך שיש בידי הנתבעת לגבי אי תקינותה של הנתבעת והעובדה שלא ניתן לתקן את המכשיר.

ביום 10.9.17 הגיש התובע צילום הערכת שווי מכשיר הטלוויזיה שקרוב לדגם של המכשיר מושא כתב התביעה וכי בהפסקה שהתנהלה במהלך הדיון ומחוץ לאולם בית המשפט התברר שבידי הנתבעת מסמך של היבואן ובו פירוט הנזק למכשיר הטלוויזיה וכי נציג הנתבעת סירב להציגו בפני התובע.

הנתבעת התבקשה להגיב להודעת התובע ושללה כי יש מסמך שלא הוצג לתובע וכי טענותיו של התובע לעניין הטלוויזיה החדשה שרכש ואשר לטענתו איננה באיכות כמו הטלוויזיה שהיתה לו, תמוהה.

בהמשך, שוב התקבלה הודעה מטעם התובע ולפיה הנתבעת לא צירפה כל מסמך לתיק בית המשפט על כך שלא ניתן לתקן את מכשיר הטלוויזיה.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות והתגובות ושמעתי טיעוני הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

על התובע להוכיח את תביעתו. התובע טוען מספר טענות. ראשית טוען התובע כי בזבז זמן יקר ומשאבים שלא לצורך וזאת נוכח העובדה שהאבחנה שניתנה לו לגבי התקלה בטלוויזיה היתה שגויה. הטכנאי שהגיע לביתו אבחן את התקלה בכרטיס אלקטרוני שיש להחליף, וכך עד אשר הובאה הטלוויזיה למעבדה של שירות הלקוחות של חברת סמסונג, לא ניתנה כל אבחנה אחרת. רק כאשר נבדקה הטלוויזיה על ידי המעבדה התברר כי התקלה היא במסך וכי המכשיר אינו בר תיקון.

באשר לטענה זו הרי שאני מקבלת אותה וקובעת כי התובע הוכיח אותה שהרי נציג הנתבעת עצמו הודה כי האבחנה היתה שגויה.

השאלה שבמחלוקת במקרה שלפניי היא אם כן, האם הפרה הנתבעת את התחייבויותיה על פי כתב השירות כלפי התובע, והאם התרשלה בהתנהלותה כלפיו, באופן שנגרם לו נזק כמתואר בכתב התביעה. בנוסף, נשאלת השאלה האם חוות דעתו של הטכנאי שהגיע לבית התובע איננה מקצועית וזאת נוכח העובדה שאבחן תקלה שבסופו של דבר התבררה כלא נכונה וכי בשל כך נגרמו לתובע עוגמת נפש ובזבוז זמן. לכך, יש להוסיף את העובדה שהטכנאי שנשלח על ידי הנתבעת, אמור וצריך להיות בעל ידע מקצועי בתחום המכשירים אותם נשלח לתקן או לחוות דעתו המקצועית.

התובע ממשיך וטוען כי הוא מבקש שהטלוויזיה תתוקן ובמידה ולא תתוקן הרי שהוא זכאי למכשיר אחר ואף טוען כי הוא זכאי לתשלום מלא של המכשיר אותו רכש. אינני מקבלת טענתו זו של התובע. ראשית יאמר כי לא הוגשה לבית המשפט כל חוות דעת מקצועית מטעם התובע הסותרת את הטענה כי מכשיר הטלוויזיה אינו בר תיקון. כאמור, חובת ההוכחה מוטלת על התובע להוכיח כי האבחנה לגבי כך שגויה וכי המכשיר ניתן לתיקון . לא זו בלבד שהתובע לא המציא כל חוות דעת בעניין מכשיר הטלוויזיה אלא שהתובע אף לא טרח לקחת את המכשיר ממעבדת הנתבעת חרף פניות חוזרות ונשנות של הנתבעת אליו. אינני מקבלת גם את טענת התובע כי הוא זכאי לפיצוי בגין מכשיר הטלוויזיה שהיה לו ואף זכאי לתשלום בעבור מכשיר חדש. התובע נסמך על סעיף 4 לנספח א לכתב התביעה בדבר היקף השירות. על פי סעיף זה "פל תהא זכאית במקום לתקן או להחליף חלקים במכשיר כלשהו, לספק ללקוח מכשיר חלופי אשר שוויו יהא דומה למכשיר המוחלף ולא בשווי מכשיר חדש". על פי נוסח סעיף זה עולה כי קבלת מכשיר חלופי נעשה בגין החלפת חלקים או תיקון ולא מדובר על מכשיר שיצא מכלל שימוש ואין אפשרות לתקן אותו כמו במקרה שלפנינו.

התובע טוען עוד, כי התקלה איננה נכללת בסעיף ז' לסעיף 11 החרגות. הנתבעת טוענת כי התקלה מצויה בפאנל מסך הטלוויזיה שאינו נכלל במסגרת היקף השירות ונציג הנתבעת אף הסביר את המונח פאנל מסך. לא התקבלה כל חוות דעת מקצועית הסותרת טיעון זה ולאור העובדה שזהו ההסבר המקצועי שיש בפני אני מקבלת הסבר זה וקובעת כי התקלה נכללת במסגרת סעיף ההחרגה.

אציין, כי גם אם הייתי מקבלת טענתו של התובע כי התקלה נכללת במסגרת היקף השירות, הרי שכאמור, לא הציג התובע כל אסמכתא או עדות של טכנאי מקצועי מטעמו מהי התקלה במכשיר הטלוויזיה על מנת להוכיח כי התקלה במכשיר היא ברת תיקון וכי היא מסוג התקלות הנכללות בהיקף השירות או אף על מנת להוכיח כי הנתבעת התרשלה בעבודתה.

אינני מוצאת לנכון לדון בטענת התובע כי מדובר בטלוויזיה מדגם נדיר אשר מזכה אותו בפיצוי. גם טענה זו לא הוכחה כלל ולא ברור על סמך מה היא מסתמכת מלבד התרשמות סובייקטיבית של התובע.

לסיכום הדברים, אני מקבלת את תביעתו של התובע רק לגבי האבחנה השגויה שנתנה לו על ידי טכנאי מטעם הנתבעת וקובעת כי הוא זכאי לפיצוי בגין הזמן שנאלץ לבזבז הן לצורך חיפוש כרטיס אלקטרוני והן מול הנתבעת. אשר על כן, אני קובעת כי על הנתבעת לשלם לתובע סכום של 1500 ₪ הכולל הוצאות משפט וטרחת התובע. סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל הנתבעת שאם לא כן, ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 יום.

מזכירות בית המשפט תמציא העתק מפסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, כ"ט חשוון תשע"ח, 18 נובמבר 2017, בהעדר הצדדים.