בפני שתי בקשות שהדיון בהם אוחד:

האחת מטעם הנאמן לביטול העדפת נושים ו/או לביטול הענקה.

השנייה הוגשה ע"י רעיית החייב להצהיר על בטלות הסכם מכר דירה שלחייב ולרעייתו היו זכויות בה.

רקע כללי

1. חברת נעלי מרקו בע"מ הינה חברה משפחתית ותיקה שפעלה מזה 32 שנים כרשת למכירת נעלי נשים וגברים במספר סניפים בארץ (להלן: "החברה" או "נעלי מרקו").
2. ביום 11.10.15 הגישה החברה בקשה לאישור הסדר נושים ולמתן צו הקפאת הליכים, לאחר שנקלעה לחובות כבדים. ביום 3.2.16 אושר הסדר נושים לחברה וביום 11.3.18 הסדר הנושים בא לסיומו, לאחר שהחברה כשלה מלבצעו. כיום החברה מצויה בהליכי פירוק.
3. בעלת המניות היחידה בחברה היא הגברת רחל כהן, שאינה מחזיקה בתפקיד פעיל בחברה.

המנהל היחיד הרשום בחברה הוא בנה, מר ניסים כהן (להלן: "ניסים").

כמו כן הועסקו ע"י החברה שני בנים נוספים של בעלת החברה, מר שמואל כהן (להלן: "החייב" או "שמואל") ומר שרלי כהן (להלן: "שרלי").

1. ביום 6.12.15 ניתן צו כינוס כנגד החייב. ביום 6.12.15 ניתן צו כינוס כנגד אחיו ניסים (פש"ר 24409-10-15) וביום 27.12.15 ניתן צו כינוס כנגד אחיו שרלי (פש"ר 62430-11-15).
2. עו"ד דורון ערוסי מונה כמנהל מיוחד לנכסי שלושת האחים ובהמשך מונה כנאמן. ביום 31.12.15 ניתן לבקשתו צו איסור דיספוזיציה על זכויות החייב בדירת מגוריו, זאת בהמשך לצו כאמור שניתן ביום 15.10.15 בתיק פר"ק 14971-10-15, בדיון בבקשה להקפאת הליכים של החברה.
3. בקשת הנאמן, מתייחסת להסכם למכירת דירת המגורים של החייב ורעייתו ברח' מעגל השלום 27/32 בראשון לציון הידועה כחלקה 3 בגוש 5096 (להלן: "הדירה") למשיבה, שנחתם ביום 31.8.15 (להלן: "הסכם המכר" או "ההסכם").

את הסכם המכר ויתר המסמכים הנלווים, ערכה עו"ד רבינסקי שייצגה את שני הצדדים בעסקה, עד אשר התברר לה שהסכם המכר נחתם כשהחייב היה חדל פרעון וכי המשיבה או אביה ידעו על כך. בהודעות מיום 28.10.15 שנשלחו לצדדים (נספח 8 לבקשה למתן הוראות) הודיעה כי היא מתפטרת מייצוג שני הצדדים לאור המידע הנ"ל. עו"ד רבינסקי נפטרה, למרבה הצער, זמן מה לאחר חתימת ההסכם ולפני שהיה סיפק בידה לשפוך אור על ההתקשרות בין הצדדים, מנקודת מבטה.

1. המשיבה הינה צעירה כבת 22, בתו של מר עמוס חלפון (להלן: "עמוס" או "חלפון"), פעיל עשרות שנים בתחום הנעליים, בעל רשת חנויות נעליים בשם NEWS ומוכר בענף.

מהמסמכים שהומצאו לנאמן עולה כי חלפון היה "הרוח החיה" מאחורי הסכם המכר, כשמעורבות המשיבה הצטמצמה לחתימה על ההסכם בלבד.

1. על פי בקשת הנאמן, יש לקבוע כי הסכם המכר בטל ומבוטל בהיותו העדפת נושים ו/או הענקה פסולה (על פי סעיפים 98 ו-96 לפקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] התש"ם - 1980) (להלן: "הפקודה")).
2. אשת החייב הגישה המרצת פתיחה למתן סעד הצהרתי על בטלות הסכם המכר ולבירור הבקשה יחד עם בקשת הנאמן לביטול הסכם המכר (ה"פ 61109-02-17) (להלן: "המרצת הפתיחה").
3. לטענת אשת החייב, הסכם המכר בטל (או ניתן לביטול) על פי סעיפים 18, 17, 13 ו-30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג - 1973 (להלן: "חוק החוזים").
4. בהחלטה מיום 29.1.17 נקבע כי המרצת הפתיחה תאוחד ותידון יחד עם בקשה מס' 10, מטעם הנאמן.
5. יוסף כי שני אחיו של החייב, ניסים, שרלי ונשותיהם, התקשרו אף הם, בהסכמים למכירת דירתם באותה עת, כשהרוכשים הם ספקים מענף הנעליים או נושים של נעלי מרקו.
6. החייב טען בחקירתו ע"י הנאמן כי חתם על הסכם המכר תחת כפייה ואיומים מצד חלפון, אשר הינו נושה של נעלי מרקו. הנאמן פנה למשיבה בבקשה להמציא לו מסמכים בקשר להסכם המכר ומשלא נענה, פנה לבית המשפט בבקשה להורות למשיבה להבהיר האם היא עומדת על קיומו של הסכם המכר וככל שכן, להמציא פירוט בדבר נסיבות רכישת הדירה, תשלום התמורה וכו' (בקשה 4).
7. המשיבה הבהירה בתגובה כי היא עומדת על קיום הסכם המכר. לדבריה אביה בחר לרכוש עבורה דירה להשקעה/למגורים בהסכם שנחתם מרצונם הטוב והחופשי של הצדדים. תמורת המכר נקבעה ע"ס 1.7 מיליון ₪, כשחלק מהתמורה בסך 1,065,000 ₪ שולם לבקשת החייב לצד ג', אסחאק סעיד ג'עברי (להלן: "ג'עברי" או "יצחק"), כפי שנקבע בהסכם, לצורך סילוק חוב החייב כלפיו. יתרת התשלום אמורה לסלק את המשכנתא שרבצה על הדירה לטובת בנק לאומי לישראל (להלן: "הבנק") בסך של כ-635,000 ₪ בהתאם למכתב כוונות עדכני ליום 10.8.15 (נספח 1 לתגובת המשיבה מיום 17.11.16).

טענות הנאמן

1. מהמסמכים שהומצאו לנאמן עולה כי חלפון נושה של החברה בסך של כ-1.7 מיליון ₪. בשל קשייה של החברה, הודיע החייב לחלפון כי החברה לא תוכל לפרוע את החוב כלפיו. במצב דברים זה דרש חלפון בתוקף ובאיומים כי החייב ורעייתו יעבירו לו את זכויותיהם בדירה, שאחרת השיקים של החברה, המוחזקים על ידו, יועברו לגורמים אלימים. החייב נאלץ להסכים למכירת הדירה.
2. אין מחלוקת שהמשיבה או חלפון לא ביקרו מעולם בדירה ולא שילמו ולו שקל אחד לחייב ולרעייתו.
3. לטענת הנאמן, החייב ורעייתו לא היו חייבים כספים כלשהם לג'עברי ומכאן שחלפון ביקש ליצור חזות של "המחאת זכות", לכאורה, מהחייב לג'עברי ולמעשה תכלית הסכם המכר הייתה אך ורק ליתן עדיפות לחלפון, כנושה של החברה. חלפון, שעסק בניכיון שיקים עבור החברה, התחייב להחזיר, לאחר חתימת ההסכם, שיקים של החברה שהחזיק בידיו, כאשר הוסכם כי ככל שהשיקים לא יוחזרו לחייב, תימחק הערת האזהרה שנרשמה לטובת המשיבה.
4. הנאמן טען עוד כי סכום התמורה אינו תואם את מחיר השוק של הדירה. על פי הערכת שמאי שבידי הנאמן, שווי הדירה הוא 2.1 מיליון ₪. הנאמן הוסיף כי חלפון ידע היטב את מצבה הכלכלי של החברה ולכן לא ניתן לומר שהעיסקה נעשתה בתום לב.
5. עוד נטען כי מכוח הוראות סעיף 17 לחוק החוזים, ההסכם בטל מאחר וחתימתו הושגה בכפייה.

טענות החייב

1. חלפון עוסק מזה שנים, בין היתר, במתן הלוואות בשוק האפור. הואיל ולא רצה להסתבך עם רשויות המס, סוכם כי החברה תמשוך המחאות לבטחון ע"ש ג'עברי, כאיש אמון של הצדדים וג'עברי יפקיד בידי חלפון את ההמחאות תמורת מזומן ובניכוי ריבית. בהגיע מועד פרעון של כל המחאה, נדרשה החברה לשלם במזומן את סכום ההמחאה ולקבל לידיה את ההמחאה שנפרעה.

סמוך לפני מועד קריסת החברה, נותרה החברה חייבת לחלפון כ-1.7 מיליון ₪.

1. חלפון ידע גם ידע את מצבה של נעלי מרקו ואת מצבו הכלכלי הקשה של החייב. במהלך חודש יוני 2015 חלפון הגיע לפגישה במשרדי נעלי מרקו לאחר שנודע לו בחודש מאי 2015 שהחברה החליפה לספקים בשוק הנעלים, המחאות בשווי מיליוני שקלים. בשיחה עלתה האפשרות שחלפון ייכנס לשותפות בחברה.
2. בשל המצוקה של נעלי מרקו וחוסר יכולתה לפרוע חובותיה, חלפון החל לדרוש את הדירה ובמקביל ניסה לקבל סניפים של החברה, בקיזוז החוב כלפיו.
3. הסכם המכר אינו הסכם אמיתי אלא הוא מהווה אמצעי מהיר לסילוק החוב של החברה ולכן גם עלתה אפשרות שמשפחתו של החייב תמשיך להתגורר בדירה, בשכירות. יש גם ראיות לכך שלאחר שנחתם הסכם המכר, חלפון דיבר על השבת הדירה לחייב, לאחר פרעון חוב החברה כלפיו.
4. בין חלפון לבין קובי עיני (להלן:"עיני") ופדרם לימודים (להלן: "פדי") היה קשר משולש: שלושתם עוסקים בענף הנעלים, שלושתם נושים של נעלי מרקו, כל אחד מהם התקשר בהסכם לרכישת דירה של מי משלושת האחים שניהלו את נעלי מרקו, סמוך לפני קריסתה.

טענות אשת החייב

1. בבקשת אשת החייב למתן סעד הצהרתי בדבר בטלות הסכם המכר, נטען כי לחייב ולרעייתו אין כל ערבות אישית לחובות החברה, הם אינם חייבים דבר לחלפון ואינם חייבים דבר לג'עברי. חלפון פנה לחייב בדרישה לקבל את החוב שחבה לו החברה בגין המחאות שמסרה לו לניכיון בצ'יינג' שהוא מנהל בתל אביב. בעקבות כך, אשת החייב הופתעה ביום 29.8.15 לשמוע מבעלה כי הם חייבים למכור את הדירה לחלפון, כדי שלא יאונה כל רע לה ולילדיהם. בלית ברירה נאלצה לחתום על הסכם המכר.
2. בבקשה מתואר קשר משולש בין החברה, ג'עברי וחלפון באופן הבא: -

מרבית מוצרי נעלי מרקו מיוצרים במפעלו של ג'עברי בחברון. נוכח הקשיים הכלכליים של החברה ועל רקע היכרות של ג'עברי עם גורמים בשוק האפור, קישר ג'עברי בין החברה, באמצעות החייב ואחיו, לבין גורמים בשוק האפור, על מנת שניתן יהיה "לגלגל" את תזרים המזומנים של החברה.

ג'עברי הכיר את חלפון כמלווה בשוק האפור והבעלים של רשת חנויות נעלים NEWS, שמייצרת חלק ממוצריה אצל ג'עברי.

בכדי שהחברה תוכל ללוות כספים מחלפון, דרש חלפון שהחברה תמשוך המחאות ע"ש ג'עברי או על שם בניו של ג'עברי או על שם חברות בבעלותו. חלפון שניהל את עסקי חלפנות הכספים במקביל לחנויות הנעליים, לא רצה ששמו יופיע בצורה כלשהי, כמעורב. הוסכם כי ג'עברי יגיע לחלפון עם ההמחאות (של החברה) ותמורת כל המחאה, יגבה חלפון עמלה ואת היתרה ימסור במזומן לג'עברי, אותה יעביר ג'עברי לחברה.

בדרך זו כל הצדדים יצאו נשכרים: -

חלפון, שניכה שיקים תמורת עמלה נכבדה מבלי שהשיקים הוצאו לפקודתו, ג'עברי, שגלגול הכספים איפשר את המשך הפעילות של נעלי מרקו ורכישת סחורות ממפעלו, על ידה והחברה, שהייתה זקוקה למזומנים ולכספים מחוץ למערכת הבנקאית, שהצרה את צעדיה.

1. אשת החייב טענה עוד כי לא הוצגה כל אסמכתא אמיתית לכך שחלפון העביר לג'עברי את הסך של 1,065,000 ₪. המדובר בחוב פיקטיבי ובהסכם מכר פיקטיבי שאינו משקף את העסקה האמיתית. אמנם חלפון הציג אישור בכתב ידו, חתום ע"י ג'עברי, שקיבל לידיו 965,000 ₪, אך, לטענתה, אישור זה הינו פיקטיבי, כפי שעולה מתמליל שיחה מוקלטת בין החייב לבין ג'עברי מיום 30.6.16, בו ג'עברי מסביר מדוע חתם על האישור, למרות שלא קיבל את הכספים מחלפון (עמ' 10 לנספח 4 לתצהיר משלים של החייב וכן נספח 9 להמרצת הפתיחה, תמליל שיחה מיום 27.6.16).

טענות המשיבה ואביה

1. על פי גרסת המשיבה וחלפון במהלך חודש יולי 2015 פנה ג'עברי לאביה ואמר לו שהחייב מציע את דירתו למכירה, זאת כשידע שחלפון מחפש דירה עבור בתו.
2. ביום 2.8.15, בטרם הגיעו הצדדים להבנות ביחס לרכישת הדירה, המציאו החייב ורעייתו לחלפון מכתב כוונות מהבנק אודות המשכנתא שרבצה על הדירה.
3. בהתאם לכך התקיימו מספר פגישות בהן דרש חלפון לקבל מסמכים, החייב פעל להשגתם והפנה את חלפון לעו"ד רבינסקי, שייצגה בתחילה את החייב ורעייתו, ובהמשך את שני הצדדים. חלפון התלבט באשר לרכישת הדירה, אך החייב לחץ שוב ושוב כי ירכוש את הדירה.
4. ביום 13.8.15 התקיימה פגישה נוספת אצל עו"ד רבינסקי בה נמסר לחלפון נוסח של הסכם מכר, לבדיקתו. לאחר מספר הערות שחלפון העיר, נתגבש נוסח הסכם.

לחלפון לא שינה למי יעביר את התמורה עבור הדירה ואף לא נחפז לחתום על ההסכם. היה זה החייב ועו"ד רבינסקי שזירזו אותו לקדם את העסקה.

1. לא הייתה למשיבה ולחלפון כל ידיעה אודות מצבה של נעלי מרקו או של החייב. נהפוך הוא. היה להם ברור כי מצבו של החייב טוב. בשלב מסוים, טרם חתימת הסכם המכר התקיימו שיחות בין הצדדים באשר לאפשרות שהחייב ורעייתו ימשיכו להתגורר בשכירות בדירה למשך 24 חודשים, אך הם החליטו לא להישאר בדירה. המשיבה צירפה נוסח של הסכם שכירות שנערך ע"י עו"ד רבינסקי שלא נחתם (נספח 3 לתגובת המשיבה).
2. חלפון הצהיר כי מעולם לא עבד עם נעלי מרקו, לא הלווה לה כספים וכל הכספים שהועברו לג'עברי על פי הסכם המכר היו ע"פ הוראות החייב ורעייתו. השיקים שנמסרו במעמד חתימת הסכם המכר הוחזקו ע"י ג'עברי ולא ע"י חלפון.
3. באשר לשווי הדירה נטען ע"י חלפון כי עיון באתר רשות המיסים מעלה כי דירה בבניין סמוך נמכרה ביום 5.8.15 בסכום של 1,710,000 ₪, ולפיכך שווי הדירה על פי הסכם המכר סביר ואמיתי.

הנאמן השיב בעניין זה, כי הדירה אליה מפנה המשיבה הינה דירת אחי החייב, שרלי, שנמכרה בנסיבות דומות, לבנו של עיני, שנתן אף הוא הלוואות לחברה, ניכה שיקים שלה וניסה באמצעות עסקת מכר דומה, להבטיח את חוב החברה אליו. לכן מחיר עסקה זו, לגביה קיים הליך תלוי ועומד לביטולה, אינו יכול להצדיק את מחיר הדירה על פי הסכם המכר.

הנאמן הוסיף כי באשר לשתי דירות נוספות לגביהן צורף פלט עסקאות של רשות המיסים באותו רחוב ובתמורה זהה, שתיהן בקומה שנייה, בעוד הדירה (של החייב ואשתו) בקומה ה-8, וידוע כי יש בכך להשליך משמעותית על שווי הדירה.

1. לטענת חלפון הוא קיים את ההסכם בכך ששילם לג'עברי סך 965,000 ₪ במזומן, סמוך לאחר שנרשם שעבוד לטובת בתו ביום 2.9.15 (מאחר והבניין היה בהליכי רישום ולא ניתן היה לרשום באותה עת הערת אזהרה). ג'עברי אישר זאת בחתימתו על מסמך בכתב יד (נספח 7 לתצהיר משלים של חלפון מיום 4.4.17). כמו כן חלפון הציג אסמכתא להעברה בנקאית בסך 100,000 ₪ מיום 11.10.15 לחשבון הבנק של בנו של ג'עברי, בו צוין במפורש "תשלום עבור רכישת דירה לבת בראשון לציון" (נספח 8 לתצהיר משלים של חלפון מיום 4.4.18).
2. בסיכומיו טען ב"כ המשיבה כי סעיף 98 לפקודה אינו חל מאחר והמשיבה או חלפון אינם נושים של החייב שכן סעיף 98 הנ"ל עוסק בפעולה שביצע החייב כדי להעדיף נושים, כשהחייב מתכחש לכך.

עוד נטען בסיכומים כי בדיון שהתקיים בבקשה להקפאת הליכים של החברה, ב"כ החייב הצהיר לפרוטוקול שהמנהלים של נעלי מרקו מכרו את דירותיהם והזרימו את הכספים לקופת החברה. לפיכך לחייב עומד השתק או מניעות, שאינם מאפשרים לו לחזור מהצהרה זו.

עמדת הכנ"ר

1. הכנ"ר תומך בבקשת הנאמן על כל חלקיה.

דיון והכרעה בטענות הנאמן והחייב

מי הוא יצחק ג'עברי?

1. ג'עברי, תושב חברון, הוא דמות מפתח עבור נעלי מרקו ועבור החייב ואחיו. לג'עברי מפעל ליצור נעלים בחברון והוא סיפק את עיקר המלאי שנעלי מרקו מכרה.

היחסים בין ג'עברי לבין החייב ואחיו היו קרובים, כמעט משפחה.

ג'עברי היה איש אמונם של החייב ואחיו ושל גורמים רבים אחרים בענף הנעליים (עמ' 87 שו' 16-20, עמ' 90 שו' 28-29). הוא גם יצא ונכנס לשטחי המדינה באופן חופשי, לעתים התגורר אצל בני משפחתו במרכז הארץ. הוא התייחס לנעלי מרקו כאילו הייתה שלו. כשנקלעה לקשיים פעל לנסות לחלץ אותה, על ידי גיוס הלוואות מגורמים בשוק האפור ומעורבותו בפעילות זו הייתה גדולה; בהעברה פיזית של כספים והמחאות, בהוצאת חשבוניות, ובכך שהשיקים של נעלי מרקו נמשכו על שמו או מי מבני משפחתו או חברות בבעלותו (עמ' 25 שו' 17-18, עמ' 93 שו' 19-20). חלפון אמר עליו "ליצחק יש מלא כסף, הוא עובד עם כל השוק. לא צריך כסף. הוא הכי מסודר, ויש לו מפעלים נכונים והוא בן אדם ישר", ובהמשך "יצחק ג'עברי ומרקו הם כמו אחד" (עמ' 89 שו' 9).

טענת השתק ומניעות

1. בטרם אדרש לטענות הנאמן לבטלות ההסכם אתייחס לטענת ב"כ המשיבה לפיה קיים השתק שיפוטי המונע מהחייב להעלות טענות הסותרות את הצהרת עו"ד מילוא בדיון שהתקיים ביום 25.10.15 בבקשה למתן צו הקפאת הליכים (פר"ק 14971-10-15), שם הצהיר ביחס ל"תרומת הבעלים": -

"הסיטואציה היא כזו, המנהלים של החברה לא מושכים משכורות תקופה ארוכה מאוד וגם לא מתכוונים למשוך. כל טענות הנכסים שנטענו, את הנכסים האישיים הם מכרו.... הם אין להם יכולת להכניס 100,000 ₪, כי הבתים נמכרו והכספים הוזרמו לחברה" (עמ' 15 לפרוטוקול שו' 18-22).

לטענת המשיבה הצהרה זו של עו"ד מילוא, שבהסתמך עליה אושר לחברה הסדר נושים, מקימה השתק לחייב (ולנאמן בנעליו) לטעון כיום שהדירה לא נמכרה ע"י החייב.

1. לא ניתן לקבל את טענת המשיבה בדבר קיומו של השתק או מניעות מהטעמים הבאים:
2. עו"ד מילוא ייצג את החברה ולא את החייב ואשתו באותו דיון. לכן כל הצהרה שנמסרה על ידו נמסרה מטעם החברה ואינה מחייבת את החייב ואשתו.
3. במועד הדיון בו נאמרו הדברים, טרם ניתן צו כינוס כנגד החייב וטרם מונה מנהל מיוחד לנכסיו.
4. הבקשה שבפניי הוגשה ע"י הנאמן ולא ע"י החייב. הצהרה כזו או אחרת של ב"כ החברה אינה מחייבת את החייב ובוודאי שאינה מחייבת את הנאמן, הפועל לאיתור ומימוש נכסי החייב. ברי כי הצהרה כזו או אחרת של ב"כ החברה אינה מחייבת את אשת החייב שאינה בעלת מניות או מנהלת בחברה, וכלל לא הייתה מעורבת בהגשת הבקשה למתן צו הקפאת הליכים כנגד החברה.
5. כלל ההשתק השיפוטי חל רק במקרה בו בהליך הראשון התקבלה הטענה לגביה נטען בהליך הנוסף להשתק ומניעות מהעלאתה (רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי (16.7.13), רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ ואח' נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ ואח', פ"ד נט(6)). בענייננו טענת ב"כ החברה לא התקבלה, לא הוחלט באותו דיון על "צו הקפאה אישי" והחייב לא קיבל הפטר כלשהו בהסדר הנושים.

מטעמים אלה, הטענה בדבר קיומו של השתק שיפוטי או מניעות, נדחית.

תחולת סעיף 98 לפקודה

1. לטענת הנאמן הסכם המכר מהווה העדפת נושים אסורה ובטלה בהתקיים תנאי סעיף 98 לפקודה הקובע:

"98(א) מי שאינו יכול לפרוע מכספו את חובותיו כשמגיע זמן פרעונם, וכדי לתת עדיפות לנושה פלוני או למי שערב לחובו או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד אותו נושה או מטעמו הוא מעביר נכס או משעבדו, או משלם כסף, או נוטל על עצמו התחייבות, או נוקט הליך משפטי או נכנע לו, לטובת הנושה או נאמנו, ועל סמך בקשת פשיטת רגל שהוגשה תוך שלושה חדשים מיום שעשה כן הוכרז פושט רגל, יראו את מעשהו כמעשה מרמה ויהיה בטל כלפי הנאמן.

(ב) סעיף זה לא יגרע מזכויותיו של אדם שרכש קנין בתום לב ובתמורה בת ערך מידי נושה של פושט הרגל או מכוח נושה כאמור".

1. סעיף 98 הנ"ל מציב שלושה יסודות עיקריים מצטברים לתחולתו והם: -
2. בשעת ביצוע הפעולה לא הייתה לחייב יכולת לפרוע את חובותיו, בהגיע זמן פרעונם.
3. הפעולה נעשתה תוך 3 חודשים קודם להגשת הבקשה למתן צו כינוס.
4. הפעולה נעשתה על מנת לתת עדיפות לנושה מסוים על פני נושים אחרים, או מתוך אילוץ או שידול שלא כדין מצד נושה מסוים.

1. בחינת יסודות הסעיף מצביעה על כי אין הוא חל בענייננו, שכן, הסעיף חל על עסקה שנעשתה לטובת נושה של פושט הרגל, ואין מחלוקת שחלפון אינו נושה של החייב, אלא של החברה.
2. מטעם זה בלבד יש לדחות את הטענה כי מדובר בהעדפת נושים אסורה שבטלה כלפי הנאמן (ראה פש"ר 1427/00 בש"א 16597/05 עו"ד משה שפורן בתפקידו כנאמן על נכסי החייב נתן טורנר נ' עיזבון המנוח גבריאל טורנר ז"ל ואח' (2.5.04)).

תחולת סעיף 96 לפקודה

1. טענה נוספת של הנאמן הינה כי הסכם המכר מהווה הענקה בטלה לפי סעיף 96(א) לפקודה הקובע: -

96 (א) העניק אדם נכסים ונעשה פושט רגל לפני שעברו שנתיים מיום ההענקה, ההענקה בטלה כלפי הנאמן.

(ב) ...

(ג) "הענקה", לענין סעיף זה – לרבות כל העברה, אך למעט הענקה –

(1) ...

(2) לטובת קונה או בעל שעבוד בתום לב ובתמורה בת-ערך;

1. מטרתו העיקרית של סעיף 96 לפקודה היא להגן על נושים מפני הברחת נכסים על ידי חייבים, עובר לפשיטת הרגל.
2. סעיף 96 לפקודה מטיל על המבקש לבטל הענקה, את הנטל להוכיח קיומם של שלושה יסודות:- "נכסים", "של החייב" ו "הענקה" (לוין וגרוניס, פשיטת הרגל (מהדורה שניה) עמ' 311).
3. שלושת היסודות הנ"ל מתקיימים בענייננו, כשיסוד "ההענקה" מתקיים אף הוא, אלא אם כן יוכח כי הקונה או בעל השעבוד היה תם לב ושילם תמורה בת ערך עבור הדירה.

ביחס לחריגים הקבועים בסעיף 96(ג) לפקודה (תום לב ותמורה בת ערך) נקבע בפסיקה כי:

"מאחר שביסודות שליליים עסקינן, כמות ההוכחה הנדרשת מהנאמן כדי לצאת ידי חובת הראיה המוטלת עליו היא קטנה ואם לא תובא ראיה לסתור מצד הנתבע, יורם נטל השכנוע החל עליו".

(ראה ע"א 2887/13 שמעון נאור נ' חברת אל-יה נר השקעות בע"מ (16.8.15)).

1. עוד נקבע כי התנאים הנ"ל של תום לב ותמורה בת ערך, הם תנאים מצטברים כך שדי שאחד מהם אינו מתקיים כדי לקבוע כי לא מתקיים החריג לכלל בדבר בטלות הענקה (ראה ע"א 8760/14 עו"ד ארז חבר הנאמן לנכסי אייל סלור נ' אביבה סלור (פסקה 33) (27.1.16)).
2. ביחס לתנאי של תום לב נקבע: -

"בפסיקה נקבע כי התנאי בדבר קיום בתום לב מחייב שמקבל ההענקה לא ידע בעת ביצוע ההענקה שהמעניק מצוי בקשיים כלכליים ולא יכול היה לצפות שההענקה תפחית ממסת הנכסים העשויה לעמוד לחלוקה בין הנושים". (ראה רע"א 8010/09 שלמה אלחדד נ' עו"ד נפתלי נשר ואח', פסקה 10 (30.6.10)).

1. לצורך תחולת הסעיף, אין צורך להוכיח כוונת תרמית מצד המעניק או להראות שכוונתו היתה להוביל להעדפת נושה, להבריח נכסים או לפגוע באופן כלשהו בעיקרון מוסרי, דהיינו, הענקה עשויה להתבטל גם אם לא הייתה מלווה בכוונה בלתי הוגנת מצד המעניק (ע"א 5709/99 זיוה לוין נ' גד שילר, פ"ד נה (ג) 925)).

עתה נבחן את התקיימות התנאים במקרה שבפנינו.

תום לב של המשיבה ו/או של אביה

1. המשיבה הינה הרוכשת הפורמלית של הדירה, מעורבותה במו"מ לקראת חתימת ההסכם או ברכישת הדירה הייתה מצומצמת ביותר (סעיף 3 לתצהיר המשיבה, עמ' 66 שו' 18, 28, עמ' 67 שו' 21).

כאמור, המשיבה ו/או אביה לא ראו את הדירה בטרם החליט חלפון לרכשה. למרות זאת, חלפון הציג את עצמו כרוכש תמים שהתעניין ברכישת הדירה עבור בתו. כך גם העידה המשיבה, אלא שכפי שיפורט להלן, בפני בית משפט התגלתה תמונה שונה לחלוטין.

הנאמן הוכיח כי חלפון עוסק בניכיון שיקים ואת חוסר תום ליבו

1. בבית המשפט הוכח שחלפון שימש מלווה בריבית, העוסק בניכיון שיקים, אשר ניכה עבור נעלי מרקו שיקים, מזה כשנתיים-שלוש, עובר לקריסתה.

לא נתתי אמון בגרסת חלפון כי מעולם לא עסק במתן הלוואות בריבית (עמ' 83 שורות 2-5, 14) ושוכנעתי כי יש להעדיף את גרסת החייב, ניסים וג'עברי, לפיה חלפון ניכה שיקים לנעלי מרקו והיא נותרה חייבת לו כ-1.7 מיליון ₪ בגין כך.

1. לכך שחלפון עסק בניכיון שיקים וידע על מצבה הקשה של נעלי מרקו והחייב, יש ראיות למכביר:

א. ג'עברי העיד שחלפון עוסק בניכיון שיקים: -

"עד לפני 3 שנים לפני הנפילה (של נעלי מרקו – ה.ש.), אני הייתי מכיר את עמוס כולם מכבדים אותו כולם הולכים איתו. הייתי צריך כסף לחברה של נעלי מרקו. באתי אליו עם 200,000 ₪ אמרתי לו שמעתי שאתה פורט שיקים, אני צריך לפרוט את השיקים. הוא אומר לא, כן, אמרתי אני מכיר, יש אנשים, עשיתי 200,000 ₪ ראשונים ולאחר מכן עוד 200,000 ₪. הגענו ל-400,000 ₪ שיקים ואמר לי שאני לא עושה לך יותר (עושה - ניכיון שיקים) .... הוא אמר ליצחק (ג'עברי -ה.ש.) לא חסר לו כסף שתנכה לו שיקים זה בטח הולך לנעלי מרקו .... כל זה היה שנתיים לפני הנפילה". (עמ' 91, שו' 14-23).

בהמשך ג'עברי העיד כי הסכומים גדלו והגיעו למעל 900,000 ₪ וחלפון שקל להיכנס לשותפות עם החייב ואחיו בחנויות של נעלי מרקו (עמ' 91):

"הוא לקח את הניירות, דו"ח כספי של החנויות כדי לבדוק אם זה שווה לו או לא והתחיל הגלגל הזה כמה חודשים נסע לארה"ב, בא מארה"ב. הוא לקח את הקלסרים והתלבט אם לקחת את החנות של ר"ג או לא לקחת. הגענו למצב שלא היה מה לנשום. היו לו שיקים שלא הפקיד אותם..." (עמ' 91 וכן ראה עמ' 95 שו' 4-6).

ב. תמיכה לכך שחלפון שקל להיכנס לשותפות עם החייב ואחיו (טרם החתימה על הסכם המכר) ניתן למצוא בהודעת טקסט בה ביקש חלפון לקבל את מס' הח.פ. של נעלי מרקו וביום 3.8.15 (כחודש לפני חתימת הסכם המכר) החייב שלח לו את הח.פ. (נספח 2 לתצהיר חלפון מיום 4.4.17). אף עדותו של חלפון בבית המשפט תומכת בכך (עמ' 88 שו' 24-27, 29-32).

אמנם חלפון הציג זאת כאילו נעלי מרקו שגשגה והחייב ואחיו רצו להרחיב את עסקי החברה, אך אין לתת אמון בגרסה זו, במיוחד כשהחברה הייתה ערב קריסה וספרי החברה הועברו לבדיקתו (ראה גם עדות החייב עמ' 27 שו' 27-31, עמ' 18 שו' 1-11, עדות ניסים עמ' 44 שו' 23-29, עדות ג'עברי עמ' 95 שו' 4-6).

ג. בהודעת טקסט מיום 25.8.15 (הודעה מס' 4) (מספר ימים לפני חתימת הסכם המכר) חלפון מייעץ לחייב איך להרוויח כסף בעסקי הנעליים ומה על החייב לשנות בגישתו העסקית והוסיף: "המטרה, אוויר בחשבון ולהתחיל להרוויח". דברים אלה אינם מתיישבים עם טענת חלפון שלא ידע את מצבו הכלכלי של החייב או של נעלי מרקו, לפני חתימת ההסכם.

ד. מעדותו של עודד שהרבני מטעם המשיבה, שהינו ספק סחורה לנעלי מרקו, עולה כי מצבה הקשה של נעלי מרקו היה ידוע לעוסקים בענף הנעליים (עמ' 41 שו' 31 עמ' 49 שו' 15-14).

ה. במו"מ לקראת חתימת הסכם המכר, חלפון היה מעורב בכל נושא השיקים והשתתף בפגישה ביום 12.8.15 במשרד עו"ד רבינסקי יחד עם החייב וג'עברי, בה נאספו שיקים של נעלי מרקו שסכומם יגיע ל- 1,065,000 ₪. לו הייתה נכונה גרסת חלפון שלא ניכה שיקים עבור נעלי מרקו באמצעות ג'עברי וכי רכישת הדירה נעשתה בתום לב, מדוע היה מעורב בנושא השיקים שהוצגו

לעו"ד רבינסקי? כל שהיה עליו לעשות על פי ההסכם, הוא לשלם את הסך של 1,065,0000 ₪ לג'עברי, בנוכחות החייב ואשתו ולקבל אישור מהחייב ואשתו כי התמורה הנ"ל שולמה על ידו.

ו. חלפון העיד על הפגישה הנ"ל (ביום 12.8.15) אצל עו"ד רבינסקי: -

"יושבים 3 שעות, עושים חוזה, יצחק מוציא את כל השיקים, אמירה מצלמת אותם אחד אחד, מסכמים אותם... מקלידה את כל השיקים... סך הכל מיליון שישים וחמש ביום 12 לחודש. ביום 31.8.15 כשעשינו החוזה כותבת שאני צריך להביא לה את השיקים, כתבה בחוזה". (עמ' 78, שו' 9-22).

עדותו של חלפון שעו"ד רבינסקי אמרה לו להביא לה את השיקים, מהווה הודאת בעל דין שהשיקים היו בידי חלפון ולא בידי ג'עברי ומי שהחזיק בהם היה זה שחייבים לו את תמורתם. ראה עדות ג'עברי, ניסים והחייב לפיה חלפון החזיק את השיקים בכיסו (עמ' 47 שו' 20, עמ' 19 שו' 6, עמ' 94 שו' 5).

ז. העובדה שהתמורה על פי הסכם המכר הייתה אמורה לעבור לג'עברי ולא לחייב ואשתו והדבר היה ידוע לחלפון כבר ביום 12.8.15, מעידה על כך שהיה גלוי וידוע לחלפון שהחייב בקשיים כלכליים. חמור מכך, חלפון העיד שידע שאין לחייב חוב לג'עברי (עמ' 88 שו' 13), וכי נעלי מרקו (ולא החייב) חייבת לג'עברי כספים (עמ' 74 שו' 6, עמ' 89 שו' 7). אם כך הדבר, מדוע "הסכים" לשלם את התמורה לג'עברי ולא לחייב?

ח. מעורבותו ונוכחותו של חלפון באסיפת הנושים של נעלי מרקו ביום 7.10.15, לאחר חתימת הסכם המכר וניסיונותיו לשכנע נושים להסכים להצעת ההסדר, אף בהם יש כדי להעיד שחלפון היה נושה של נעלי מרקו וכי רכישת הדירה על ידו נועדה להבטיח פירעון חוב של נעלי מרקו כלפיו.

עם זאת, חלפון חשש שהעיסקה תבוטל, בנסיבות בהן נחתמה והוא התייחס אליה כעסקה על תנאי: אם נעלי מרקו תשלם את חובה, הדירה תושב לחייב ואשתו.

ט. חלפון רצה להסתיר מהנושים של נעלי מרקו את הסכם מכר הדירה ואף בכך יש להצביע על חוסר תום לבו וידיעתו שהסכם המכר אינו משקף את העסקה האמיתית בין הצדדים: -

כך כתב לחייב: -

"שמוליק לאסוף את האנשים ולדבר זה טוב ונכון, אבל למה להראות להם את חוזה המכירה של הבית". (הודעת טקסט מיום 6.10.15 - מס' 21).

י. במעמד חתימת ההסכם, נחתם נספח (מש/1) בו נקבע כי הואיל ועל פי חוזה המכר הקונה אינו משלם עבור הדירה למוכרים אלא ישירות לג'עברי שהוא נושה של המוכרים והואיל וקיימים שיקים שלא נפרעו לג'עברי, מוסכם כי השיקים יהיו בנאמנות בידי עו"ד רבינסקי. עם העברת הזכויות ע"ש הקונה בלשכת רישום מקרקעין, תמסור עו"ד רבינסקי את השיקים למוכרים, בלי צורך בהודעה לקונה או לאביה. השיקים יופקדו ביום 2.9.15 בכפוף לרישום משכון לטובת הקונה.

יא. באותו יום נחתם מסמך נוסף (בכתב יד) (נספח 9.4 לבקשה) ע"י הצדדים להסכם במשרדה של עו"ד רבינסקי: -

"מוגשים השיקים ביום 31.8.15 ובתוך 3 ימים מיום רישום הערת אזהרה כמפורט בסעיף 8.1 לחוזה, תשלם מור סך 1,065,000 ₪ כמפורט בחוזה והשיקים המקוריים יוחזרו לעו"ד רבינסקי בנאמנות. לא יוחזרו השיקים לידי עו"ד רבינסקי תבוטל הערת האזהרה ויבוטל ההסכם".

יב. מהמסמכים הנ"ל עולה כי מי שהחזיק בשיקים הוא חלפון ולא ג'עברי ומי שהיה צריך למסור את השיקים לידי עו"ד רבינסקי היה חלפון, כי אחרת לא ברור מדוע אי החזרת השיקים מהווה עילה לביטול ההסכם וחלפון אף הודה בכך (עמ' 78 שו' 9-22).

משני הנספחים להסכם הנ"ל עולה כי בתחילה השיקים היו אמורים להיות מוחזקים בנאמנות בידי עו"ד רבינסקי, בהמשך הוסכם באותה פגישה שצילום השיקים יישאר בידיה הנאמנות של עו"ד רביניסקי והמקור יוחזק ע"י חלפון.

כמו כן, אין מחלוקת שג'עברי לא נכח במעמד חתימת ההסכם ולמרות זאת נמסרו לעו"ד רבינסקי השיקים שעל צילומם חתמו המשיבה והחייב ואשתו, דהיינו חלפון הביא את השיקים לפגישת החתימה על ההסכם.

1. לאור הנימוקים הנ"ל שוכנעתי שחלפון וכך גם המשיבה, לא היו תמי לב בבואם להתקשר עם החייב ורעייתו בהסכם המכר ולפיכך לא מתקיים החריג של תום לב שבסעיף 96(ג) לפקודה, ומתקיימים תנאי סעיף 96(א) כי מדובר בהענקה בטלה כלפי הנאמן, ככל שמדובר בזכויות החייב בדירה.
2. ניתן היה להסתפק בקביעה בדבר העדר תום לב, אך למען תעשה מלאכתי שלמה, אתייחס גם ליסוד ה"תמורה בת ערך".

האם שולמה תמורה בת ערך ע"י חלפון עבור הדירה?

1. נראה שהתשובה לכך שלילית.
2. קיים פער בין המחיר הנקוב בהסכם המכר (1,700,000 ₪) לבין הערכת השמאי שקבע את שווי הדירה לסך של 2,100,000 ₪.

אמנם חלפון הפנה לשלוש עסקאות מכר של דירות דומות, אלא שאחת מהן הינה עסקת מכר דירתו של שרלי, אחיו של החייב, שמכר את הדירה לנושה של נעלי מרקו, בנסיבות דומות ושתי דירות נוספות, בקומות נמוכות, כשהדירה בעניינו נמצאת בקומה שמינית, נתון בעל השפעה על שווי הדירה.

1. ב"כ המשיבה ניסה לטעון שהמחיר האמיתי של העסקה הוא כ-2.3 מיליון ₪ מאחר שאם נעלי מרקו נותרה חייבת לחלפון 1.7 מיליון ₪ וחלפון התחייב לפרוע משכנתא בסך 635,000 ₪, חלפון משלם כ-2.3 מיליון ₪ עבור הדירה.

דין הטענה להידחות מכל וכל.

חלפון מכחיש חוב כלפיו בסך 1.7 מיליון ₪, כך שלא ניתן לטעון טענה והיפוכה. החוב הוא של נעלי מרקו ולא של החייב ואשתו. בהסכם התחייב חלפון לשלם כמיליון ₪ וכן סך 635,000 ₪, סה"כ 1.7 מיליון ₪. אין לקזז מכך כספים שחלפון מכחיש כי הלווה לנעלי מרקו.

1. אף הסך של 1,700,000 ₪ לא שולם ע"י המשיבה או אביה.

על פי הסכם המכר היה על חלפון לשלם סך 1,065,000 ₪ לג'עברי תוך 3 ימים מיום שתירשם הערת אזהרה (סעיף 8(1) להסכם) וסך 635,000 ₪ בפירעון המשכנתא, בכפוף להמצאת מכתב כוונות (סעיף 8(2) להסכם).

אי תשלום סך 635,000 ₪ לבנק

לטענת חלפון שילם סך של 1,065,000 ₪ לג'עברי ואת היתרה בגין המשכנתא בסך 635,000 ש"ח היה נכון לשלם, על מנת להשלים את העסקה, הגם שאין מחלוקת שלא עשה כן.

חלפון לא נתן כל הסבר מדוע נמנע מלפרוע את המשכנתא בפרק הזמן שממועד חתימת ההסכם ועד למתן צו איסור דיספוזיציה ע"י בית המשפט, כשאין מחלוקת שמכתב הכוונות היה בידיו.

הסיבה לכך ברורה. סכום זה היה על חלפון להוציא מכיסו ולשלם, זאת בזמן שהבין שהסכם המכר תלוי על בלימה, נוכח מצבם של נעלי מרקו והחייב וכי ענן כבד מרחף מעל חוקיותו של הסכם המכר.

באותה תקופה, נעלי מרקו נקלעה לחובות וביום 11.10.15 הגישה בקשה למתן צו הקפאת הליכים ולאישור הסדר נושים. ביום 15.10.15 הוגשה בקשה למתן צו כינוס כנגד החייב וביום 28.10.15 נשלח מכתבה של עו"ד רבינסקי לחייב, לרעייתו ולמשיבה כי היא מתפטרת מייצוג הצדדים, משנודע לה שהוסתר ממנה שבעת חתימת ההסכם, החייב היה שקוע בחובות כבדים והדבר היה ידוע לחלפון.

במצב זה חלפון בחר שלא להוציא כספים לשם פירעון המשכנתא שרבצה על הדירה, שמא גם כספים אלה ירדו לטמיון.

חלפון גם נמנע מלשלם מס רכישה ומכל מקום, אישור על תשלומו לא צורף כמוצג ולא נטען כי מס הרכישה שולם. כל שצורף הוא שובר תשלום שאינו חתום (נספח 1 לתצהיר של חלפון מיום 26.6.16).

1. את הסך של 1,065,000 ₪ שחלפון היה אמור לשלם לג'עברי על פי ההסכם, הוא שילם, לגרסתו, בשני חלקים. סך של 965,000 ₪ סמוך לאחר חתימת הסכם המכר וסך של 100,000 ₪ לאחר תשלום מס רכישה ע"י המשיבה.

אי תשלום סך 965,000 ₪

1. באשר לתשלום הסך של 965,000 ₪ מסר חלפון מספר גרסאות:
2. בתצהירו מיום 15.5.16 (שצורף לבקשה 10) ציין כי שילם לג'עברי סך 1,065,000 ₪ לצורך סילוק חוב החייב כלפי ג'עברי, בהתאם לבקשת החייב ועל פי הוראתו, אך לא פירט כיצד, היכן ומתי שילם.
3. בתצהיריו מיום 26.6.16 (סעיף 8) ומיום 4.4.17 (סע' 48) הצהיר כי ביום 2.9.15 נרשם משכון לטובת בתו ובהתאם לכך, העביר לג'עברי ביום 3.9.15 סך של 965,000 ₪, כאשר מנגד, ג'עברי מסר לידי עו"ד רבינסקי בנאמנות את השיקים שהיו מוחזקים בידו משוכים ע"י נעלי מרקו וזאת עד להשלמת יתרת התמורה לידי ג'עברי בסך 100,000 ₪.
4. בעדותו בבית המשפט העיד לראשונה כי את הסך של 965,000 ₪ (מתוך ה-1,065,000 ₪) שילם בשלושה תשלומים, במועדים 1.9.15, 2.9.15 ו-3.9.15.

"הוא קיבל 3 פעמים 300,000 ₪, עד ל-3.9.15 קיבל 935,000 ₪. הוא קיבל בכסף מזומן, ב-1, 2, 3 לחודש" (עמ' 73 שו' 27-28).

ובהמשך: -

"... וביום 2.9 קיבלתי את המשכון של הבית וביום 3.9 יצחק בא והשלמתי לו את ה-935,000 ₪" (עמ' 74 שו' 2-3).

וכן: -

"ב-2.9 הוא קיבל איזה 300,000 ₪ כי קיבלתי משכון מעו"ד אמירה. ב-3.9 יצחק מגיע לו עוד 465,000. נתתי לו 365,000 והחתמתי אותו שהוא קיבל

965,000 ₪. עוד 100,000 ₪ רק אחרי תשלום מס רכישה. אני מתקן, ביום 31.8 היה חוזה, למחרת 1.9 נתתי לו 300,000 ₪, ב-2.9 300,000 ₪ וב-3.9

365,000 ₪. כתבתי לו יצחק תחתום לי, אני יצחק ג'עברי נתתי לך 965,000 ₪ נשאר עוד 100,000 ₪ ואת זה הוא אתן רק לאחר קבלת מס רכישה. החתמתי את יצחק והצגתי את המסמך" (כך במקור – ה.ש.) (עמ' 75 שו' 22-31).

1. ניתן לראות כי בכל פעם חלפון מוסר גרסה שונה לגבי אופן תשלום ה-965,000 ₪, מועדים וסכומים שונים, באופן המקשה ליתן אמון בגרסתו. חלפון אף אינו מפרט מהיכן משך את הכספים, איזו אסמכתא יש לו על כך, איך העביר סכומים כה נכבדים במזומן וכו'.
2. כשנשאל מדוע לא דאג לקבל אישור אחרי כל תשלום השיב: -

"אני זוכר למה. נכון שנתתי 300,000 ₪, הוא (הכוונה לג'עברי – ה.ש.) לקח את כל השיקים, אמר לי הנה אני נותן לך אותם ביד ביום 1 לחודש. היו לו שיקים בסך מיליון שישים וחמש. נתן לי את הכל תמורת 300,000 ₪ וגם השיקים נכונים לפירעון. הוא הביא לי אותם ביום 1.9 אני חושב" (עמ' 77 שו' 23-25).

דברים אלה, מעבר להיותם גרסה כבושה ומתפתחת, היא גם בלתי סבירה ועומדת בסתירה לאישור עו"ד רבינסקי (נספח 9.4 לבקשה) לפיו במועד חתימת ההסכם (31.8.15) נמסרו לה השיקים ובניגוד למש/1 בו צוין כי השיקים יימסרו לה ביום 2.9.15, בכפוף לרישום משכון לטובת הקונה.

כמו כן עומדים הם בסתירה לאמור בהודעת טקסט מס' 8 מיום 6.9.15 (בה חלפון כותב לחייב שהוא צריך למסור לעו"ד רבינסקי את השיקים) ול"אישור" בכתב ידו של חלפון שנחתם ע"י ג'עברי ביום 3.9.15 בו צוין כי השיקים הועברו לעו"ד רבינסקי (נספח 7 לתצהיר חלפון מיום 4.4.17), וכלשונו:

"לפי הסכם שנחתם ביום 31.8.15 בקשר למכירת הבית ברח' מעגל השלום 27 ראשון לציון קיבל מר יצחק ג'עברי סך של 965,000 ₪ בקבלת משכון

הבית. השיקים הועברו לעו"ד עמירה רבינסקי בנאמנות. תשלום אחרון בסך 100,000 ₪ ישולם לאחר קבלת ותשלום מס רכישה".

1. הנה כי כן, קיימות גרסאות רבות, מתפתחות, מבולבלות וסותרות ביחס לאופן התשלום, הסכומים, המועדים ומה נעשה בשיקים בעקבות כך.
2. מעדות ג'עברי והחייב אף עולה כי חלפון לא העביר כספים לג'עברי במועד חתימת ההסכם או לאחריו או במועד חתימת ג'עברי על האישור וכי למעשה לא שולם דבר ע"ח הסכם המכר.
3. ג'עברי העיד ביחס לאישור הנ"ל כי היו בידי חלפון שיקים, ללא קשר לדירה וחלפון החתים אותו על אישור שהוא קיבל סכום זה כחלק מהתמורה עבור הדירה. לדבריו, אינו קורא וכותב עברית וחלפון אמר לו שהוא זקוק לאישור עבור רואה החשבון שלו (עמ' 92 שו' 4-10). לדברי ג'עברי, קיבל מחלפון כספים (עבור נעלי מרקו) שהגיעו לסכום של כמיליון ₪ על פני שנתיים, בלי קשר לדירה ולא בסכום חד פעמי אלא תוך כדי גלגול ופריטת השיקים וכך העיד ג'עברי: -

"השיקים האלה של עמוס, זה לא שלי שחייבים לי אותם, הם היו חייבים את זה לעמוס למה אני לא נתתי סחורה תמורת השיקים. נתתי חשבונית. את השיקים האלה הם לא היו חייבים לי, אלה שיקים של הניכיון, הם נתנו שיקים וקיבלו כסף".

וכן: -

"... הם רשמו השיקים ואנו פרטנו את השיקים אצל עמוס. זה היה שיקים דחויים" (עמ' 93).

ג'עברי הוסיף: -

"השיקים לא נפרעו בגלל שהמצב היה קשה ובחודש יולי נסע חלפון לארה"ב והיה לו רצון לעשות שותפות עם מרקו ולקח את מחזור החנויות שנתיים אחורה ולא הפקיד את השיקים כדי לעשות שותפות ומשכו את החוט בשביל לקחת את החברה מנעלי מרקו והכל התרסק" (עמ' 95 שו' 4-6).

וכן: -

"הוא (חלפון) יודע שכל הכסף הזה בכלל לא קשור דירה" (עמ' 97 שו' 29).

ובהמשך העיד כי חלפון לא נתן לו את ה-965,000 ₪ בחודש ספטמבר אלא כמה חודשים לפני כן (עמ' 99 שו' 31).

1. הסברו של ג'עברי כי חתם על האישור מבלי לדעת על מה הוא חותם, מאחר ואינו קורא עברית, אינו משכנע, ויש לדחותו. עם זאת, מההסבר שג'עברי מסר לחייב בשיחת טלפון מיום 30.6.16 (עמ' 10 לתמליל נספח 4 לתצהיר המשלים של החייב), ניתן להבין כי ג'עברי הבין שנעלי מרקו הגיעה לסוף דרכה ולכן חתם על המסמך כדי להסיר מעצמו אחריות לשיקים של נעלי מרקו שבידי חלפון, שכן ג'עברי וחברות בשליטתו הן הנפרעות על פי השיקים.

"כשעשיתי את הפתק הזה, אין לו זכות לגבות ממני שקל היום... אם אני... אין את הפתק הזה היום, עמוס לא צריך את הבית ולא צריך כלום ויש לו זכות לפנות אלי ויש לו זכות לבוא, לגבות את הכסף בצורה הכי נחמדה, בלי הרבה דיבורים" (עמ' 10 לתמליל השיחה, שו' 2-11).

ובעדותו של החייב: -

"ש. יצחק ג'עברי היה חייב את הכסף.

ת. הוא עמד מול חלפון בשיקים"

(עמ' 25 שו' 17-18).

1. לפיכך, שוכנעתי שהסכום של 965,000 ₪ לא שולם על ידי חלפון על פי הסכם המכר, אלא ניתן לנעלי מרקו חודשים קודם לכן וללא כל קשר להסכם המכר.

אי תשלום סך 100,000 ₪

1. באשר לסכום הנוסף של 100,000 ₪ אותו הפקיד חלפון בחשבון של בנו של ג'עברי, סכום זה הופקד ביום 11.10.15, ביום בו נעלי מרקו הגישה בקשה להקפאת הליכים לבית המשפט. קודם למועד זה התקיימה ביום 7.10.15 אסיפת נושים, בה חלפון נטל חלק פעיל וידע בוודאות שמצבה של נעלי מרקו בכי רע וכך גם מצבו של החייב (ראה גם הודעת טקסט 18-22, 12, 11). מה גרם לחלפון לבצע

העברה בנקאית מתועדת ויזומה שבה הקפיד לציין ברחל בתך הקטנה, "תשלום עבור רכישת דירה לבת בראשון לציון"?

נראה כי חלפון ביקש לייצר אסמכתא לכך ששילם תמורה עבור הדירה וביקש באמצעותה להוכיח ששילם את מלוא התמורה עבור הדירה וליתן להסכם המכר נופך של עסקה אמיתית, אף אם מדובר בסכום זעום יחסית למחיר הדירה.

1. ג'עברי הודה בקבלת הסך של 100,000 ₪ וטען שחלפון לחץ עליו לקבל את הסכום ולדבריו החזיר אותו בתשלומים לחלפון (עמ' 96 שו' 28-32) ויש בידו להמציא אסמכתאות לכך.

אינני מוצאת להכריע בשאלה האם הסכום הנ"ל הושב ע"י ג'עברי לחלפון, אם לאו. כאמור, המדובר בסכום נמוך ביותר ביחס למחיר הדירה, ששולם במועד שרירותי כלשהו שלא על פי מועדי התשלום ע"פ ההסכם, לידי בנו של ג'עברי ולא לחייב ואשתו, כשברי שהחייב ואשתו לא היו חייבים דבר לג'עברי או למי מטעמו. נראה כי מדובר באסמכתא יזומה ופיקטיבית ולא הוכח שהסכום הועבר לחייב או לאשתו. דווקא בהמצאת האסמכתא הנ"ל יש כדי להצביע על התנהלותו המתוחכמת של חלפון, שניסה לפעול בכל הכיוונים ובכל האמצעים להבטיח פירעון חוב נעלי מרקו אליו, ולשם כך יצר את המסמך הנ"ל.

1. מכל האמור לעיל, שוכנעתי שחלפון לא שילם דבר עבור הדירה (סך 965,000 ₪, סך 100,000 ₪ או סך 635,000 ₪).

סיכום ביניים

1. אשר על כן, יש לראות בעסקת המכר משום הענקה פסולה ויש לבטלה בכל הקשור למכירת זכויות החייב בדירה.

דיון והכרעה בטענות אשת החייב

1. אשת החייב טענה כי יש לקבוע כי הסכם המכר בטל (או ניתן לביטול) לפי סעיפים 13,17,18 ו-30 לחוק החוזים.

האם הסכם המכר נחתם כתוצאה מכפיה ואיומים?

1. אשת החייב מסרה בתצהירה כי יומיים לפני חתימת הסכם המכר הודיע לה החייב כי עליהם למסור את הדירה לנושה בשוק האפור - חלפון, אחרת יאונה להם רע.

לדבריה, לא קיבלה איומים ישירים מחלפון אלא באמצעות בעלה. הדבר נודע לה ביום שישי בערב שקדם לחתימת ההסכם (שנחתם ביום ראשון או שני). החייב אמר לבנו שאם יקרה לו משהו, עליו לשמור על אמו ואחיותיו.

"ראיתי כל החודש את בעלי בלחצים כי זה מפעל חיים, עסק של 30 שנה, מגיל 13 הוא ניהל אותו ושיערתי והבנתי מהשיחות שלי, וגם עבדתי כמוכרת בסניף אחר שיש קשיים. לא חייתי בבועה. אבל באותו רגע שהוא אמר את המשפט הזה הייתי בשוק, מה יכול לקרות לך, מה יקרה לך, מה אתה הולך

למות? ואז הוא התחיל להוציא את הכל, שעמוס חלפון מאיים עליו, שהוא עצמו (חלפון- ה.ש) אדם שנורה פעם, חטפתי שוק פצצה" (עמ' 56).

1. אשת החייב הוסיפה שנאמר לבעלה שיעלו אליהם הביתה עם אקדחים ויכולים לשים להם פצצה מתחת לאוטו, האדם הזה (חלפון) נורה ורוצה לקחת את הבית (עמ' 56 שו' 27-28).
2. לדבריה, לא ראתה את ההסכם לפני החתימה, לא הכירה את פרטי ההסכם, כל החתימה נפלה עליה בהתראה של 48 שעות (עמ' 60 שו' 21-24). כשנשאלה מה הקשר בין קריסת העסק לבין הצורך לחתום על הסכם המכר, השיבה: -

"הכוונה שבמועד הזה בחודש הזה לשיטתו של עמוס חלפון... בחודש הזה של הלחץ שהעסק עמד לקרוס כל רגע, זה החודש שקרה מה שקרה עם הבית, שבאו האיומים" (עמ' 61 שו' 3-5).

1. אשת החייב גם הוסיפה שלאחר חתימת ההסכם, חלפון ביקש לדבר איתה בטלפון והציע לה לעבוד אצלו בעסק וכך להקטין את החוב של נעלי מרקו (עמ' 61 שו' 12-13, והודעת טקסט מס' 39 מיום 9.11.15).
2. עוד העידה כי במעמד חתימת ההסכם הייתה נסערת ועו"ד רבינסקי הבחינה בכך. חיזוק לכך נמצא בהודעת טקסט מס' 26 מיום 20.10.15 בה החייב כותב לחלפון: "... לא הייתי מביא את אשתי לחתום עם דמעות על הבית..." וכן ראה הודעות טקסט מס' 36 מיום 3.11.15, 37, 38 מיום 8.11.15, 39 מיום 9.11.15).
3. החייב העיד שחלפון עמד על כך שהחוב של נעלי מרקו כלפיו ייפרע וכשהחייב הבהיר לו שנעלי מרקו לא יכולה לפרוע את החוב, דרש לקבל את הדירה כנגד החוב.

" עמוס מגיע שוב למשרדנו עם יצחק (ג'עברי - ה.ש.) ואמר לי שבין האחים נראה הבחור הכי טוב, שאתן לו את הדירה שלי ונגמור את זה, שאני ואשתי נגור בבית, הוא אמר שהוא לא צריך לראות את הבית, שאגור בבית כמה שאני רוצה ושאחזיר את החוב של נעלי מרקו" (עמ' 28, שו' 24-21).

על דרישת חלפון לקבל את הדירה העיד החייב: -

"... למחרת או באותו יום ג'עברי מרים לי טלפון ואמר לי שהוא דיבר עם חלפון ושצריך לתת לו את הבית, זה ביולי, כי אחרת לא נצא מזה טוב. אמרתי ליצחק (ג'עברי – ה.ש) שאני לא יודע על מה הוא מדבר איתי ואני צריך להבין את הדברים. ביקשתי לקבוע פגישה עמו אצלו במשרדים שזה לא מתאים מה שהוא אמר" (עמ' 28 שו' 14-24).

1. עוד הוסיף החייב שחלפון אמר לו לפני חתימת ההסכם "אצלנו משלמים עד השקל האחרון" (עמ' 30, שו' 2).
2. ניסים העיד שחלפון הגיע למשרדי נעלי מרקו בסוף חודש יוני 2015 והתעניין ברכישת חנויות או בשותפות. לאחר שקיבל נתונים על מצבה של נעלי מרקו: -

"הוא התקשר ואמר לי במידה ואתה לא סוגר לי את החוב, אני מוכר את החוב תוך 48 שעות לכנופיה של ערבים מיפו ובזה הרגע חששתי לחיי ולחיי ילדיי ומשפחתי" (עמ' 45, שו' 21-18).

1. גם ג'עברי העיד שחלפון אמר לניסים "אתה לא עושה מה שאתה רוצה, אני מפקיד מחר את השיקים" (עמ' 91, שו' 30).
2. במועד בו חלפון הפעיל לחצים לקבל את הדירה, נעלי מרקו קרסה ושלושת האחים ניסו להתמודד עם המצב. ניסים הודה כי עלו כל מיני רעיונות כיצד להתמודד עם הקריסה ולפרוע את החובות, בין השאר, דובר על מכירת הדירות של שלושת האחים והשקעת התמורה בחברה, שתקים שותפות יחד עם חלפון, אך אלה היו דיבורים בוסריים בלבד (עמ' 45).
3. בנסיבות שבפניי שוכנעתי כי הפעלת איומים על מעורב אחד השפיעה על האחר. החייב ושני אחיו התמודדו עם המשבר יחד ושיתוף פעולה, כך גם לגבי אשת החייב, שהאיומים על החייב הגיעו לידיעתה באמצעותו והשפיעו על התנהלותה ומעשיה.
4. סעיף 17(א) לחוק החוזים קובע:

"17 (א) מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או באיום, רשאי לבטל את החוזה."

1. עיון בפסיקה מעלה כי קיומה של כפיה נקבע מקום בו נשללת ברירת אמת מן הצד התם לחוזה, במקום בו "נאלץ" צד להתקשר בחוזה עקב "כורח מיידי ולוחץ". עוד נקבע כי לשון סעיף 17 לחוק החוזים היא רחבה מספיק כדי לכלול גם כפייה שהיא כלכלית בטיבה, דהיינו כפייה הקיימת על מנת להשתחרר מלחץ עסקי-מסחרי בלתי חוקי המופעל על הצד התם (ראה ע"א 1569/93 מאיה נ' פנפורד בע"מ, פ"ד מח(5) 705 (להלן: "פסק הדין בעניין פנפורד").
2. בפסק הדין בעניין פנפורד נקבע ביחס לכפיה כלכלית כי:

"בהיותנו כולנו נתונים ללחצים ובכפיות כלכליות מכל עבר, מסקנה נדרשת מאליה היא כי לא כל לחץ ולא כל כפיה מן התחום הכלכלי יניבו זכויות לביטולו של חוזה. ענייננו הוא אך בכפיה או בלחץ שיש בהם פסול מוסרי - חברתי - כלכלי ואשר חיי עסקים ומסחר תקינים והוגנים לא יוכלו לשאתם".

וכן: -

"המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ ורק בנסיבות שבהם מתקיימים שני המבחנים כאחד נכיר בכפיה ככפייה בת פועל משפטי על פי סעיף 17 לחוק החוזים. ומה תהא עוצמתה של כפייה כדי שנכיר בה כבת פועל משפטי? המבחן המקובל לקביעת עוצמתו של הלחץ יימצא בתשובה לשאלה האם הייתה לצד התם חלופה מעשית וסבירה שלא להיכנע לאותו לחץ... מבחן זה הנסב על היעדרה של ברירה מעשית וסבירה העומדת לפני הצד התם, מנפה ומסנן לחצים כלכליים מקובלים וראויים; מקובלים במקומותינו ונראים ראויים בענייננו בעת שאנו באים לקבוע את מקומה של נקודת האיזון בין האינטרסים המושכים לצדדים".

1. בענייננו, נראה כי אשת החייב חתמה על הסכם המכר בלית ברירה, על רקע קריסת נעלי מרקו, כשלא עמדה בפניה כל דרך לספק את דרישתו של חלפון לפרוע את חוב נעלי מרקו אליו, ולא הייתה לה חלופה מעשית וסבירה (עמ' 56 שו' 18-28, עמ' 60 שו' 21-25). לא ניתן להתעלם מכך כי

באותה תקופה, גם אחיו של החייב היו נתונים ללחצים ואף שרלי ורעייתו חתמו על הסכם למכירת דירתם, כחודש קודם לכן. לפיכך, נראה כי המדובר בכפיה כלכלית המניבה אפשרות לביטול ההסכם. אמנם לכאורה הייתה לחייב חלופה של מכירת חנויות, אך לדבריו חלפון לא רצה בכך (עמ' 30 שו' 22-25) וכך גם העיד ג'עברי (עמ' 31 שו' 28-29).

1. החייב גם הודה שבאיזשהו שלב, קידם בעצמו את חתימת הסכם המכר והסביר זאת כך: -

"עננה שחורה רובצת מעל ראשך, יש לך אישה וילדים, כשאתה יושב במשרדים של נעלי מרקו וקובי עיני שולח לך אנשים, עמוס חלפון וספקים מתקשרים בלי סוף ואתה יודע טוב מאוד שאתה הולך לקרוס ועמוס אומר לך תן לי את הבית ואתה לא יודע איך לספר לאשתך ואתה חושב שבעוד שעתיים אתה מחוץ לדלת עם הילדים, ושוק אפור, מעולם לא הייתי במקום הזה, ולא לאף אחד. בן אדם שמרגיש מאוים ומבוהל ומפוחד אתה רוצה לגמור עם זה. קח את הדירה ותעשה מה שאתה רוצה, עזוב אותי לנפשי".

וכן: -

"כל הזמן השיקים אצלו בכיס ואמר לי, אל תדאג, לא אפיל את נעלי מרקו. אני הייתי שבוי של עמוס חלפון. אתה יכול לספר סיפורים אבל אני הייתי שבוי שלו" (עמ' 28 שו' 29-31).

1. מכל האמור לעיל עולה כי החייב ואשתו היו נתונים לכפיה כלכלית, שהביאה אותם לחתום על הסכם המכר. הדברים חלים ביתר שאת ביחס לאשת החייב, אשר לא הכירה את חלפון ועצם הצורך לחתום על ההסכם הוצג בפניה כעובדה מוגמרת, בלא שהייתה לה כל ברירה, לאור המידע שקיבלה מהחייב בדבר איומים שהופעלו עליו והחשש למשפחתה.
2. משקבעתי כי הסכם המכר נחתם בעקבות כפיה כלכלית שחלפון כפה על החייב ואשתו, קמה להם הזכות לבטלו. ביום 6.2.16 שלח ב"כ החייב הודעת ביטול, שבנסיבות העניין, ניתן לקבוע כי נשלחה תוך זמן סביר. זאת על רקע העובדה שהחברה נוהלה ע"י נאמן תחת הקפאת הליכים ולחייב ואחיו מונה מנהל מיוחד, שבחן וחקר את חוקיותם של הסכמי המכר ונעשו מהלכים לאישור הסדר נושים לחברה, בו חלפון היה מעורב. הסדר הנושים אושר ביום 3.2.16 ובנסיבות אלה משלוח הודעת הביטול נעשה תוך זמן סביר.

האם הסכם המכר הוא הסכם למראית עין?

1. סעיף 13 לחוק החוזים קובע כי:

"13. חוזה שנכרת למראית עין בלבד - בטל; אין בהוראה זו כדי לפגוע בזכות שרכש אדם שלישי בהסתמכו בתום לב על קיום החוזה."

1. חוזה למראית עין הוגדר בפסיקה כחוזה:

".... שבו "מסכימים ביניהם הצדדים, כלפי חוץ, על הסדר משפטי מסוים, בעוד שכוונתם האמיתית שונה"... בחוזה כזה מתקיים חוסר התאמה מכוון בין הצהרת הרצון של הצדדים המשתקפת כלפי חוץ בחוזה שכרתו ובין רצונם האמיתי והסמוי שלא לתת לאותו חוזה תוקף מחייב...".

ע"א 3642/11 כהן נ' גטאס, פסקה 6 (3.3.14).

ראו גם: גבריאלה שלו "דיני חוזים" (מהדורה שניה, 2003) בעמ' 167; דניאל פרידמן ונילי כהן "חוזים", כרך א (1991) בעמ' 158; ע"א 6295/95 בוחסירה נ' בוחסירה, פ"ד נ(1) 259, 261.

כן ראה ע"א 3725/08 ניסים חזן נ' אריק חזן (3.2.11): -

"חוזה למראית עין, שאינו אלא חוזה בדוי, בטל מעיקרא, וממילא אינו אוצר כח להעביר זכויות ואף קניין. כל מה שנחזה כאילו עבר מכוחו של חוזה כזה הינו בטל מעיקרו... בטלות החוזה הינה פועל יוצא מהתחקות אחר כוונתם האמיתית של הצדדים לחוזה, שלא נועדה לקיים את תנאי החוזה כפי השתקפותם החיצונית במסמך בכתב".

1. בפסיקה קיימת הבחנה בין חוזה למראית עין בסימולציה מוחלטת כאשר מאחוריו לא מסתתרת עסקה משפטית בין הצדדים, לבין חוזה למראית עין בסימולציה יחסית, כאשר מאחורי החוזה למראית עין מסתתרת עסקה משפטית אחרת בין הצדדים. בהקשר זה אפנה לע"א 630/78 ביטון נ' מזרחי, פ"ד לג(2) 576, 582-583 (כב' השופט ברק, כתוארו אז):

"במקרה הראשון – סימולציה מוחלטת – קיימת חזות חיצונית של חוזה הבא להכניס שינוי במצב המשפטי בו היו נתונים הצדדים בטרם נכרת החוזה, בעוד שכוונתם האמיתית של הצדדים היא כי המצב המשפטי שהיה בתוקפו בטרם נעשה החוזה למראית עין יישאר בעינו. זהו מצב הדברים, כאשר ראובן ושמעון עושים למראית עין חוזה לפיו ראובן מוכר נכסיו לשמעון. למעשה מסתבר שהדבר נעשה כדי ליצור רושם כלפי נושיו של ראובן שהוא משתחרר מנכסיו. לאמיתו של דבר, ראובן נשאר בעל נכסים. במקרה השני - סימולציה יחסית - קיימת חזות חיצונית של חוזה פלוני, אשר מאחוריה מסתתר הסדר שונה בין הצדדים. במצב דברים זה קיימות, אפוא, שתי עסקאות משפטיות בין הצדדים. האחת הגלויה, זו של מראית עין אשר הצדדים כלל אינם מתכוונים לבצעה, והאחרת הנסתרת, אותה מתכוונים הצדדים לבצע".

(ההדגשה הוספה- ע.ו.נ).

1. בענייננו, מדובר בהסכמה לפעול בהתאם להסכמה שונה ונסתרת שאינה משתקפת מלשון החוזה (סימולציה יחסית). הנטל שנדרש להוכחת טענות מעין אלה הוא נטל מוגבר שמוטל על הטוען להיותו של החוזה חוזה למראית עין, כאשר ניתן להוכיח את הטענה על ידי הוכחת הנסיבות שברקע החוזה מושא ההתדיינות, כמו גם ההתרשמות הישירה מבעלי הדין.
2. חלפון הכחיש לאורך כל ההליך כי הלווה כספים לנעלי מרקו שהחברה נותרה חייבת לו, ועמד על טענתו שרכש את הדירה בתום לב עבור בתו, ללא קשר או ידיעה אודות מצבם הכלכלי של החייב והחברה.

את גרסתו זו של חלפון דחיתי מכל וכל מהנימוקים המפורטים בפסק דין זה. משכך, עומדת בפני גרסת החייב שמצאתי לה תימוכין בעדויות ובמסמכים, לפיה חלפון רצה להבטיח את פירעון החוב של החברה כלפיו ומטעם זה חתר לכך שהמשיבה תתקשר עם החייב ואשתו בהסכם המכר.

נתתי אמון בעדות החייב שחלפון פעל כדי שהחוב כלפיו ייפרע בכל דרך, אף אם לא נחפז לרכוש את הדירה והעדיף שהחברה (ולא החייב ורעייתו) תפרע את חובה. בסופו של דבר, יזם וקידם את החתימה על הסכם המכר, בבחינת "טוב ציפור אחת ביד משתי ציפורים על העץ".

ראה בהקשר זה עדותו של ג'עברי שחלפון שקל לעשות שותפות עם נעלי מרקו "ומשכו את החוט בשביל לקחת את החברה מנעלי מרקו והכל התרסק" (עמ' 95 שו' 4-6).

1. אף מההסכם עצמו ניתן להתרשם כי הוא הסכם למראית עין: -

סעיף 8 להסכם המכר קובע כי הערת האזהרה לטובת המשיבה תירשם לפני ששולם תשלום כלשהו על ידה (דבר שאינו מקובל כלל ועיקר), לא נקבע בהסכם מועד לתשלום המשכנתא לבנק, לא נקבע מועד מסירת החזקה בדירה ולא נחתם הסכם שכירות, למרות שהחייב ואשתו לא מסרו חזקה ולא נתבקשו למסור חזקה.

אלה מצביעים על כך שאין מדובר בעסקת מכר אמיתית.

1. מהודעות טקסט שהוגשו ע"י החייב עולה כי לאחר החתימה על הסכם המכר חלפון שוחח עם החייב יותר מפעם אחת על כך שהדירה תחזור לחייב ואשתו (ראה למשל הודעה 7 מיום 2.9.15, הודעה 10 מיום 21.9.15 שם כתב חלפון: "חייבים לדאוג לפרנסה טובה למשפחתך בלי דאגות ואם חסכונות ולקנות את הבית שוב תוך 3 שנים בלי משכנתא, זה יהיה סגירת מעגל", וכן הודעות 7, 10, 11 מיום 22.9.15.

כמו כן אשת החייב העידה שחלפון הציע לה לעבוד אצלו בעסק וכך להקטין את החוב של נעלי מרקו (עמ' 61 שו' 12-13 והודעת טקסט מס' 39 מיום 9.11.15).

1. בהודעת טקסט מס' 21 מיום 6.10.15 כתב חלפון לחייב כי יש לאסוף את הנושים ולדבר איתם "אבל למה להראות את חוזה המכירה של הבית", ללמדך שחלפון חשש להציג את הסכם המכר מאחר שידע שאין הוא משקף את העסקה האמיתית ולמעשה חלפון פגע בנושים האחרים בכך ששדרג את מעמדו מנושה רגיל של נעלי מרקו לנושה מובטח.
2. אין מחלוקת שהחייב ואשתו לא היו חייבים כספים לחלפון, ולא היו חייבים כספים לג'עברי. הוכח בפני שנעלי מרקו הייתה חייבת לחלפון סכום של כ-1.7 מיליון ₪.

כמו כן הוכח בפני שחלפון לא שילם כל תמורה עבור הדירה ונראה שלא היה אמור לשלם בגינה סכום כלשהו, אלא לרשום הערת אזהרה או משכון, דבר המחזק את היות ההסכם, "הסכם למראית עין" ומהווה כשלעצמו עילה לביטול ההסכם בשל הפרתו היסודית.

1. לאור כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי העסקה האמיתית הייתה מתן ביטחון כלשהו לחלפון (שעבוד או הערת אזהרה על הדירה) על מנת להבטיח שחוב החברה ייפרע ולמעשה מדובר בשדרוג חוב והפיכתו לחוב מובטח. החייב ואשתו הסכימו לכך מתוך כפיה כלכלית ולא מרצון להונות או להבריח את הדירה.
2. לפיכך עסקינן בחוזה למראית עין ולכן הוא בטל.

ביטול מכוח הוראות נוספות של חוק החוזים

100. סעיף 30 לחוק החוזים מורה כדלקמן:

"חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור - בטל".

101. בדומה לחוזה למראית עין, גם חוזה בטל לפי סעיף 30 לחוק החוזים הוא מצב שבו בין הצדדים לחוזה הושגה הסכמה בלתי חוקית או בלתי מוסרית או שסותרת את תקנת הציבור.

הפסול יכול שיהיה באופן כריתתו של החוזה או בתוכנו של החוזה או במטרתו של החוזה (ראה: ע"א 4305/10 אילן נ' לוי (9.5.15)). דהיינו, אין די בכך שאחד הצדדים בלבד פעל במטרה להשיג מטרה בלתי חוקית או בלתי מוסרית שנוגדת את תקנת הציבור אלא נדרש שיתוף פעולה ולמצער הסכמה בין הצדדים לחוזה על מנת שתהיה תחולה לבטלות מכוח סעיף 30 לחוק החוזים. בהקשר זה אפנה לע"א 574/78 מפעל מבצע חברה בע"מ נ' אבגה חברה לתעשייה ולמסחר בע"מ, פ"ד לג(3) 712, 720, שלפיהם:

"המטרה בה דן סעיף 30 היא מטרת החוזה, המשותפת לשני הצדדים שכרתוהו. אין כמובן צורך בכך שהמטרה הבלתי חוקית תהיה פרי היזמה המשותפת של שני הצדדים דווקא, ומספיק לענין זה, אם האחד יזם והציע והשני סבר וקיבל בידעו על המטרה הבלתי חוקית ובהסכימו לה בדיבור, בכתובים או בהתנהגות או בהשלימו עמה".

102. בנסיבות שבפניי ספק אם מתקיימים תנאי סעיף 30 לחוק החוזים, על אחת כמה וכמה ככל שמדובר בזכויותיה של אשת החייב, מאחר ולא מצאתי ולא נטען בפני שהייתה זו מטרה בלתי חוקית משותפת של שני הצדדים, במיוחד בשים לב לעובדה שבין אשת החייב לבין חלפון לא היה קשר כלשהו.

103. כמו כן לא מצאתי כי תנאי סעיף 18 לחוק החוזים, הקובע שלושה תנאים מצטברים: הראשון מתייחס למצבו של העשוק (קיומם של מצוקה, חולשה שכלית או גופנית או חוסר ניסיון); השני, להתנהגותו של העושק (ניצול מצבו של המתקשר); והשלישי הוא שתנאי החוזה הם גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, מתקיימים בענייננו.

התוצאה

104. לאור כל האמור לעיל אני מורה כי הסכם המכר בטל ומבוטל וכך גם הערת האזהרה שנרשמה מכוחו.

105. המשיבה תשא בהוצאות הנאמן, רעיית החייב והכנ"ר בסך 10,000 כ"א ובסה"כ 30,000 ₪.

106. המזכירות תעביר עותק של פסק דין זה לרשות המיסים, שתשקול ביצוע חקירת נסיבות העסקאות, כמפורט בפסק הדין.

ניתן היום, ח' תשרי תשע"ט, 17 ספטמבר 2018, בהעדר הצדדים.